מצוות ברית מילה ביום השמיני היא אחת המצוות החשובות בתורה. הראשון שהצטווה עליה היה אברהם אבינו, היהודי הראשון, שעבר אותה בגיל תשעים (!), והיא מסמלת את הברית שנכרתה בינו וצאצאיו ובין ה' עד סוף כל הדורות.
אי-קיום ברית מילה לילדים נחשבת לעבירה חמורה של "כרת", כלומר כריתת הנפש מעם ישראל. זו גם הסיבה שברית המילה היא אחת המצוות המובהקות שעליהן מסרו יהודים בכל הדורות את נפשם, ולאור הזהות המוחלטת שלנו עם ברית המילה, היו תקופות בהן גויים ניסו לעקור אותה מאיתנו בכוח. במהלך ההיסטוריה היו עמים רבים שנלחמו בישראל ורצו לעקור את ישראל מאמונתם – יוון, רומא ועוד, ואחד מהדברים הראשונים שאליו כיוונו היה מצוות ברית המילה.

כוחה של הברית

הרעיון העומד מאחורי ברית הוא ליצור קשר הדוק, קבוע ומוחלט בין בעלי הברית, שיוכל לעמוד גם בעתות משבר. קשר כזה שאי-אפשר לנתקו, לעומת קשרי ידידות לא מחייבים בהם כל זמן שהחיבה קיימת בין השניים, הקשר מתקיים. מטרת כריתת הברית היא להעמיק את הידידות ולחזקה כך שהקשר יהיה קבוע ובלתי חולף. אם וכאשר יהיו משברים, וגם אם ייווצר חלילה קרע, הברית תמנע את פירוק הקשר בין בעלי הברית, וניתן יהיה להתגבר על הקשיים ולשוב לידידות כבראשונה. זוהי כוחה של ברית המילה, שאנו טובעים בבשר באופן שלא יימחה לעולם.

עולם לא מושלם

אפשר היה אולי לבצע את כריתת הברית בין שני הצדדים במגוון דרכים. מדוע ה' מצווה אותנו דווקא להסיר את העורלה? 

במדרש מובא כי טורנוסרופוס הרשע, נציב רומא בעת מרד בר כוכבא (סביב שנת 135 לספירה), ביקש לשכנע את היהודים כי ברית המילה היא מנהג הפוגע בשלמות הגוף. הוא שאל את רבי עקיבא אילו מעשים נאים יותר: של הקב"ה או של בשר ודם, ורצה להקשות מכאן לגבי מצוות המילה הפוגעת, לכאורה, ביצירתו של ה' – גוף האדם. הוא ציפה שרבי עקיבא יענה שבוודאי שמעשי האלוהים יפים יותר, ואם כך גם האדם, שנברא בצלם אלוהים, הינו שלם ומושלם מלידתו, ומדוע אפוא יש צורך להסיר ממנו חלק שנברא איתו? תפיסה זו עמדה ביסוד השקפת האסתטיקה היוונית והרומאית שסגדה לגוף ולחיצוניות. 

אולם רבי עקיבא ענה לו, להפתעתו, כי מעשי האדם נאים יותר! הוא הדגים זאת בכך שהגיש לטורנוסרופוס שתי קערות: באחת מהן היו גרגרי חיטה, ובשנייה לחמניות טריות. החיטה היא מעשה אלוהים, אולם איננו אוכלים אותה כפי שהיא. היא דורשת עיבוד ותיקון עד שהיא תהפוך ללחם. 

שורש המחלוקת בין רבי עקיבא וטורנוסרופוס נעוץ בשאלה האם הטבע מושלם כפי שהוא, או שיש לתקן את העולם. רבי עקיבא מסביר כי למרות שהקב"ה הוא מושלם, אין הדבר אומר כי גם העולם שברא הינו מושלם. הקב"ה יצר בכוונה עולם שאיננו מושלם, על מנת שנוכל לפעול בו ולתקן אותו, ולא לקבלו באופן פסיבי כמות שהוא. כחלק מתיקון העולם עלינו לתקן את עצמנו: בין אם בפן הגופני בברית המילה, ובין אם בפן הרוחני בתיקון המעשים והאישיות. 

פלא המילה

טקס המילה נפוץ למדי ברחבי העולם: המוסלמים והנוצרים-הקופטים עורכים אף הם מילה לבניהם מסיבות דתיות, והמנהג נפוץ גם במדינות רבות כגון ארה"ב, דרום קוריאה ועוד. 

מעבר לסיבה הרוחנית של קשר עם ה' כפי שהצטווינו בתורה, שהיא הסיבה המרכזית שבגללה יהודים התמסרו לקיומה בכל הדורות, לברית המילה ישנם גם יתרונות גופניים.
"המרכז לבקרת מחלות ומניעתן" (Center for Disease Control and Prevention, CDC) בארצות-הברית פרסם ב-2010 וב-2014 כי מילת תינוקות סמוך ללידתם מוסיפה להם שנים של חיים איכותיים ומונעת היזקים בריאותיים (ראו פירוט ב-"5 עובדות"). 

ממחקרים רבים התברר כי ישנו יתרון למילה ביום השמיני במיוחד. ד"ר אילה אברהמוב במאמרה "בעיות קרישה ודימום ביילוד" (ספר אסיא, כרך ג') כותבת כי מנגנון הקרישה בדם תלוי בקבוצת חלבונים הנוצרים בכבד, הנקראים "גורמי קרישה". בימים הראשונים אחרי הלידה הכבד עדיין אינו בשל לפעילות זו, וברור שאינו יכול לעמוד במעמסת יתר של פעילות כירורגית. ככל שחולפים הימים הכבד מתחיל להתאושש ותפקודיו משתפרים, כך שבגיל שמונה ימים קיימת כבר רמה מספקת של גורמי קרישה, ומניעת דמם".

יתרה מכך, במחקר רפואי בעל שם שהתפרסם בשנת 1953 (125-126Holt and McIntosh, Holt Pediatrics, pp ) עולה כי בעוד שלפני היום השמיני קיים חוסר משמעותי בחומרי הקרישה, הרי שלאחר היום השמיני חומרי הקרישה עומדים על רמה מספקת וקבועה הנשארת לאורך כל חיי האדם (100%). לקראת היום השמיני מתרבים חומרי הקרישה בקצב מהיר והם עומדים ביום השמיני על רמה של 110%. כלומר, ביום השמיני, ורק ביום זה, מגיע ריכוז חומרי הקרישה בדם לשיא של כל הזמנים, מעל הכמות הרגילה המלווה את האדם לאורך כל חייו. דבר זה כמובן מסייע מאוד לכך שהברית תסתיים בצורה טובה – כפי שתכנן בורא עולם, שציווה אותנו על מצווה זו…

*בגרף ניתן לראות כי אחוז הקרישה ביום השמיני עומד על 110%

ד"ר דניאל שינהר, מנהל מחלקה כירורגית ילדים בבית החולים ספרא לילדים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, מפריך את המיתוס לפיו ככל שהתינוק גדול יותר כך יהיה לו קל יותר לעבור את המילה. להיפך, הוא מסביר: "ככל שהתינוק גדול יותר ובוגר יותר, מערכת העצבים מבשילה יותר וכלי הדם גדולים יותר ואז המילה כואבת יותר ונוטה יותר לדימום. גיל שמונה ימים הינו אידיאלי לביצוע ברית המילה מבחינת יכולת קרישת הדם של התינוק במקביל לחוסר בשילות יחסית של תחושת הכאב שלו".

מעבר לכך, ישנה סיבה נוספת מדוע קל יותר לעבור מילה בגיל כה צעיר. כבר כתב הרמב"ם כי "בעודו תינוק לא ירגיש כאב גדול בגלל רכות עורו וחולשת כוח דמיונו, כי הגדול מתוך פחד דמיונו מהמעשה יתמלא רעדה לפני ביצועו" (מורה נבוכים, חלק שלישי, פרק מט). תינוק קטן עובר ביתר קלות את ברית המילה בשל יכולת גופו לרפא פצעים בקלות רבה יותר, בשל מערכת העצבים הפחות בשלה שלו, ולא פחות מכך – בשל העדר הפחד הפסיכולוגי מהאירוע. 

אירוע הברית נחשב כטקס משמח משום שאנו חוגגים את הצטרפותו של חבר חדש לעם היהודי – דבר שבהחלט ראוי לשמוח עליו. 

אם היינו נוכחים בזמן שתינוק עובר ניתוח מציל חיים, היינו ודאי מצטערים בכאב שהוא חש, אך יותר היינו שמחים בכך שחייו ניצלו. בשעת הברית מצטרף התינוק לשרשרת דורות ארוכה, והנשמה היהודית נכנסת בו. היעלה על הדעת שבשעה זו לא נהיה שמחים בשמחתו? הבכי הרגעי של התינוק הוא כאין וכאפס לעומת הזכות הגדולה שיש לו בהצטרפותו לעם הנצח. 

מוהל או רופא?

והערה לסיום: לאנשים נדמה כאילו ברית שנערכת על ידי רופא היא "בטוחה" ומקצועית יותר, אך אין הדבר תמיד כך. בעם ישראל מקובל כי המוהלים הם מומחים שעברו הכשרה מעשית ארוכה בקיום בריתות, ויודעים להתמודד עם תקלות שעלולות להתרחש חלילה במקרים נדירים (ראו פירוט ב-"5 עובדות" על הסמכת מוהלים).
בשנים האחרונות יותר ויותר רופאים בעלי התמחויות רפואיות שונות מציעים את עצמם גם כמוהלים. חשוב לדעת כי הכשרה מקצועית ברפואה אינה זהה להכשרה לתפקיד מוהל, ואינה מחליפה את הניסיון שרוכשים המוהלים עם הזמן. לא תמיד הרופא מומחה בתחום כמו מוהל, ולכן על הבוחרים ברופא-מוהל לוודא כי לאותו רופא יש ניסיון רב גם במילה.
כמו כן, חשוב לדעת כי לא כל רופא מומחה הוא גם מוהל מוסמך. הסמכה של אדם כרופא אינה מכשירה אותו להיות מוהל על פי ההלכה, ולכן יש לוודא שאותו רופא מוסמך לערוך את הטקס גם מבחינה הלכתית ורשום ברשימת המוהלים המוסמכים ברבנות הראשית.

חשוב לדעת כי ברית המתבצעת ע"י רופא שאינו מוהל מוסמך, המכונה לרוב "ברית רפואית", במקרים רבים אינה כשרה על פי ההלכה. זאת משום שבברית המתבצעת ע"י אדם שאינו שומר תורה ומצוות לא קיימת הקפדה על הכללים ההלכתיים, כגון: שימוש במכשירים שנפסלו על ידי הפוסקים, אי ביצוע הברית ביום השמיני כזמנה שלא מסיבות רפואיות מוצדקות, ביצוע הברית ללא אמירת הברכות, ביצוע הרדמה מקומית שאינה מומלצת כלל בלשון המעטה, על ידי גורמי הרפואה הרלוונטיים ואף נאסרה הלכתית על ידי הפוסקים, ואף ביצוע הברית ע"י רופא נוכרי שפוסלת את ברית המילה. אותו תינוק שנימול חי חיים שלמים ללא ידיעה שאינו נמול כהלכה.