במציאות הלוחצת של ימינו, קשה מאוד לפנות זמן למנוחה אמיתית ונטולת דאגות, להתנתק באמת מענייני העולם ולאפשר לנפש להרפות ולהתעלות. ההגבלות שנתנה התורה בשבת נועדו דווקא להעצים את חוויית השבת, בכך שהן "כופות" עלינו, לטובתנו, להתנתק מהעיסוק השוטף, ומאפשרות לחוות מדי שבוע יום של איכות עם יקירינו ועם עצמנו
אם שבת אמורה להיות פסגת השבוע, למה חייבים להכניס לתוכה כל כך הרבה איסורים שפוגעים בהנאה?
נראה כי הביטוי 'שבת קיצית' כמעט שהודבק בדבק שלוש שניות עם 'ים ואבטיח', והביטוי 'שישי בערב' הולחם עם 'יציאה עם החבר'ה'. שמירת שבת מצטיירת כאילו הוציאו את כל האוויר מ'בלון ההנאה' של הסופ"ש. למה ביהדות יש כל כך הרבה הגבלות דווקא ביום שאמור להיות הכי מהנה? האם ההגבלות האלה הן באמת 'הורסי מסיבות', או שמא הן מעניקות הנאה שונה, ואפילו טובה יותר? הכול על FUN בסופ"ש מסוג שעוד לא הכרתם
אנו חיים בתקופה שבה כולנו טרודים, לחוצים ומנסים להספיק כמה שיותר במרוץ כנגד הזמן. אנו מוקפים בטלפונים חכמים, רשתות חברתיות, אתרי חדשות, עיתונים, טלוויזיה, תקשורת, מסרונים, רשימות To Do, יומנים דיגיטליים, תזכורות… העולם היום הוא מקום הרבה יותר לחוץ ממה שהיה בעבר. באורח החיים המודרני, שבו כולם דורשים את תשומת הלב שלנו – זמן לרגיעה, למחשבה, להתעמקות ומנוחת הנפש, הפך לגדר מותרות.
למה לא כל יום שבת?
התורה מספרת שהעולם נברא בשישה ימים. בכל אחד מימות השבוע נברא דבר אחר – אור וחושך, שמש, ירח וכוכבים, צמחים, בעלי חיים ואדם. בסיום היום השישי, שבת אלוהים ממלאכתו. היום השביעי מיוחד בכך שלא נברא בו שום דבר, הוא נעשה ליום שכולו עונג ומנוחה. וכך גם אנחנו נוהגים לפסוק ממלאכה ליום שלם, מדי שבוע.
כל השבוע אנחנו משתדלים לשפר את העולם, להפוך אותו למקום טוב יותר, ומרבים בעשייה ובפעילות. יום אחד בשבוע מוקדש להקשבה ולהפנמה של מה שעשינו ולמה שמתרחש סביבנו. השביתה ממלאכה איננה עונש; היא חלק מהותי של המלאכה, כמו הרגע שבו צייר צועד לאחור ומביט בהתפעלות בתמונה שסיים לצייר זה עתה. הוא נהנה מהיופי שלה כמו שהיא, גם אם יש עוד מה להוסיף ולשנות.
השבת מעודדת אותנו להתחבר למשפחתנו, לעצמנו, לעולמנו הפנימי. היא אומרת לנו להתנתק מהטכנולוגיה, מהמסכים, מהצורך "להספיק". בשביתה הכפויה שלה, היא מעבירה אותנו מעולם העשייה – Doing, לעולם ההוויה – Being. היא נותנת שלווה, ומטעינה את מצברי הנשמה מחדש. ימות החול הם החיים עצמם; השבת מזכירה לנו בשביל מה חיים.
קדושת השבת גדולה כל כך, עד שהיא מצליחה לרומם לא רק את הנשמה, אלא גם את הגוף. "עונג שבת" פירושו ליהנות מאוכל משובח, לשתות יין טוב, לישון קצת יותר מהרגיל. הגשמיות, שבימי החול מושכת אותנו למטה, הופכת על ידי קדושת השבת למכשיר התרוממות.
השבת כרעיון חברתי מתקדם
לשבת יש גם פן חברתי מובהק. התורה מסבירה שהשבת עצמה מהווה זיכרון להיותנו עבדים חסרי זכויות במצרים, עת היינו משועבדים למערכת כלכלית חזקה שאיש לא יכול היה להתנגד לה. שמירת השבת היא הביטוי המובהק לחירות האדם – שביעית מחייו שבה אינו משועבד לשום ציווי או גחמה אנושיים.
השחרור שמביאה עמה השבת טומן בחובו משמעות מוסרית אדירה. זו הייתה טענתו של נתן שרנסקי, אסיר ציון מפורסם ברוסיה הסובייטית, ולימים שר בממשלת ישראל ויושב ראש הסוכנות היהודית. כשנשפט במשפט שתוצאתו הייתה כבר ידועה מראש, אמר באומץ לב לשופט:
"אתה, אדוני השופט, חושב שהנך חופשי! אתה חושב כך מכיוון שלאחר שייגמר המשפט תלך לביתך, ואילו אני אהיה משועבד מכיוון שאלך לכלא לזמן רב. אך דע לך שמבין שנינו, אני הוא בן החורין האמיתי! אמנם גופי יהיה משועבד, אבל רוחי תישאר חופשית, כיוון שארגיש שלא נכנעתי לגזרותיכם ונשארתי נאמן לאמונתי. אך לך, השופט, קבעו מראש מה לומר. גופך אמנם משוחרר, אבל אינך חופשי להכריע לפי אמונתך. רוחך משועבדת, וזה חמור פי כמה" (נתן שרנסקי, "לא אירע רע", 1989).
זו אחת הסיבות שהתורה רואה בחילול שבת עבירה חמורה כל כך – חיים ללא שבת הם חיים ללא חירות. ואם גוזלים מן האדם את חירותו, גוזלים גם את משמעות חייו, את נפשו ואת גופו גם יחד.
מאז ומעולם, שמירת השבת הייתה מאפיין יסודי של החברה היהודית. ואילו כיום אנו רואים שכאשר שמירת השבת מתרופפת במרחב הציבורי, אנשים נאלצים לעבוד ללא הפסקה, להפסיד את הזמן היקר עם משפחותיהם ולאבד את החירות הרוחנית שלהם. כמה חבל…
השבת שומרת עליך
בעשורים האחרונים, נוכחותם של אמצעי התקשורת והמכשירים האלקטרוניים בחיינו גורמים לניכור הולך וגובר בתוך המשפחה. שאלתם פעם את עצמכם כמה זמן פנאי במשך היום הקדשתם לצפייה בטלוויזיה או לגלישה באינטרנט? ולעומת זאת, כמה זמן פנאי במשך היום הקדשתם לשיחה רגועה מול אשתך / בעלך או הילד שלכם? אמצעי הבידור מציעים לנו מידע מרתק ומסקרן, ולכן קל מאוד לרובנו להישאב לעוד שעה של הנאה מול המחשב או הטלוויזיה, במקום להקדיש זמן יקר זה לבני ביתנו.
משפחה מלוכדת הייתה תמיד מאפיין בולט מאוד של היהודים שומרי המצוות, והשבת היא גורם משמעותי בכך. הבילוי יחד זה במחיצת זה במשך יום שלם מדי שבוע, תוך כדי סעודות השבת המלוות בשיחה רגועה ובאווירה טובה, הוא הזדמנות מצוינת להעמיק את הקשרים המשפחתיים.
פסיכולוגים ממליצים לפנות זמן איכות משפחתי מיוחד ללא הפרעות של טלפונים, מכשירי טלוויזיה ומסכים אחרים, גם אם לעיתים יש צורך לכפות אותו באופן לא טבעי.
זהו בדיוק תפקידה של ה"כפייה" לא לעשות דברים מסוימים בשבת. זוהי מתנה גדולה, שכן היא מסייעת לנו להגן על עצמנו מעצמנו. הגבלות חיצוניות נתפסות כמצמצמות את החירות, אך באופן פרדוקסלי – פעמים רבות הן דווקא אלה שמאפשרות אותה, כפי שכתב ד"ר גורדון ניופלד, פסיכולוג משפחתי בעל שם עולמי:
"תבניות והגבלות משמרות את החשוב לנו ביותר. חלק מתפקידה של תרבות הוא להגן על ערכים שאנו אוהבים'אבל איננו חווים כדחופים בחיי היום־יום. רק לעיתים רחוקות תחושת הדחיפות שלנו חזקה דיה כדי להניע אותנו לכבד צרכים אלה בעקביות. כשהתרבות שלנו נשחקת, התבניות והריטואלים שמגינים על חיי המשפחה… נשחקים אף הם בהדרגה. מכאן החשיבות של הצבת תבניות, כל עוד בידינו הכוח לעשות זאת. אם נשאיר זאת לגורל, משפחותינו יתפרקו בהדרגה בגלל עיסוקים אישיים, דרישות חברתיות, לחצים כלכליים. אם לא מקצים מועד ומקום ולא יוצרים ריטואלים, הלחצים של מה שדחוף יותר יגברו באופן בלתי נמנע"(גורדון ניופלד, "אחזו בילדכם", 2008).
כולנו יודעים שכדי לממש את הרצון שלנו באמת, אנחנו זקוקים להגבלות. אדם שרוצה לרדת במשקל חייב לצמצם את כמות האכילה ולשפר את התזונה. אדם שחולם לכתוב ספר לא יכול לגלוש כל היום באינטרנט. ספורטאי שרוצה להגיע לאולימפיאדה חייב להתמסר לאימונים, ותוך כדי כך לוותר על הרבה דברים אחרים. האנשים המצליחים ביותר בעולם הגבילו פן אחד של החיים כדי להשיג את הפן העמוק יותר שאליו הם שאפו.
בדיוק מאותה סיבה נתן לנו בורא עולם את השבת, עם כל ההגבלות שבה. הוא ידע שרק על ידי המגבלות נוכל להשיג את קדושת השבת באמת. כמו שאמר אחד העם, "יותר מששמרו ישראל את השבת, שמרה השבת את ישראל". משום שהשבת היא ריטואל מושלם להשגת שפיות: יש לה זמן מוגדר, טקסים משלה, ורשימה ארוכה של הפרעות שיש להימנע מהן. מתכון עם המלצות של יותר משלושת אלפים שנה…
השבת כיום של שלמות נפשית
כשאלוהים שבת ממלאכתו ביום השביעי, הוא עשה זאת משום שבאותו רגע שום דבר לא חסַר עוד. הכל היה טוב כפי שהוא, לא היה צריך לתקן שום דבר (גם אם נראה שכן). העולם הגיע לשלמות: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד. וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי" (בראשית א', ל"א). התורה מלמדת אותנו שמדי שבוע, ביום השבת, העולם חוזר לאותה שלמות שהייתה בו כשהסתיימה בריאתו, וזה מה שהיא רוצה להקנות לנו – את היכולת ללכת צעד אחד אחורה ולקבל את המציאות. לפרוש ממלאכה פירושו להפסיק לשפוט את המציאות ללא הרף. כשנחדל מכך, נוכל לקבל את העולם כמו שהוא, גם אם נראה לנו שהוא לא מושלם. לא צריך לנסוע לשום מקום, לא להשלים משהו דחוף, לא לכתוב, לא לצייר, לא להעביר דירה. הכל טוב כמו שהוא, וזוהי השלמות האמיתית ביותר.
השבת היא אמירה שהעולם מושלם בדיוק כפי שהוא, וזוהי ההזדמנות לטעום את טעם השלמות הנצחית כבר בעולם הזה. יום שבו אפשר לטעום מהטעם המתוק של הנצח: "שבת – אחד משישים לעולם הבא" (מסכת ברכות, דף נז).
השבת כיום של התעלות רוחנית
פתחנו בכך שהשבת היא היום שבו שבת אלוהים מכל מלאכתו. שמענו על שביתה אצל מורים, אצל עובדי הרכבת, אבל האם אלוהים יכול לשבות? והרי אין לו גוף ואין לו דמות, ולא ייתכן שששת ימי הבריאה "עייפו" אותו. אז למה הכוונה בדיוק כשנאמר שהוא שבת?
בתורת הסוד נאמר כי במהלך בריאת העולם לא כל כוחותיו של אלוהים נחשפו. כדי שה' יוכל לברוא את העולם הגשמי, הוא "נאלץ" לצמצם את הופעת כוחותיו ולחשוף רק חלק קטן מהם. ביום השבת, מלמדים המקובלים, אלוהים שובת מן הצמצום הזה וחוזר להופיע בשיא גדולתו. הם הצביעו על כך שאותיות המילה 'שבת' זהות לאותיות המילה 'תשב', מלשון 'שׁיבה': בשבת העולם מתעלה ושב חזרה למקורו הראשוני, והיכולת להתקרב אל בורא עולם נעשית זמינה יותר.
גם האדם זוכה להגיע בשבת למדרגה גבוהה יותר: "נשמה יתרה ניתנה בו באדם בערב שבת, ובמוצאי שבת נוטלין אותה ממנו" (מסכת תענית, דף כז). עם כניסת השבת האדם מקבל תוספת נשמה, כלי מוגבר להשגה רוחנית. ואם קיבלנו כלי עוצמתי שכזה, סימן שצריך להשתמש בו…
עליית העולמות והנשמה היתרה שהאדם מקבל בשבת מצביעות על ההבדל הגדול שבין שבת לימות החול. אם במהלך השבוע האדם אמור לתקן את העולם באמצעות עבודה גשמית ורוחנית, בשבת אין צורך לתקן, אלא רק להיות כלי לקבלת האור האלוהי. עושים זאת על ידי כך שמסלקים את הגורמים המפריעים לכך – מחשבות, דיבורים ומעשים של ימות החול, ומצד שני מגבירים את הגורמים הרוחניים – לימוד תורה, תפילה והתענגות על השבת.
לסיכום, השבת היא יום מיוחד במינו. לכאורה נראה שהיא מלאה בציוויים ובאיסורים, אולם מתברר שדווקא אותן מגבלות מאפשרות לנו להפיק את המירב מהשבת הקדושה. דווקא הניתוק מהעולם הוא זה שיוצר את החיבור אל יקירינו ואל עצמנו.
המשך קריאה ↓
1
הצהרת עדות
השבת מהווה עדות של השומר עליה כי מאמין הוא באלוהי ישראל שברא את העולם. זו הסיבה, אגב, שנוהגים ברוב קהילות ישראל לעמוד בעת אמירת הקידוש בליל שבת, כאדם המוסר עדות בבית המשפט בעמידה. אי שמירת שבת הינה הצהרה על חוסר האמונה של היהודי בבורא עולם, וכיוון שאינו מאמין בכך – גורם הוא לכריתת חלקה הגבוה של נשמתו היהודית, המיועד רק ליהודי, ולא קיים בנשמותיהם של בני אומות העולם. לכן, חילול שבת מוגדר בהלכה היהודית כ'כרת' – על שם כריתת חלקה הגבוה של הנשמה היהודית. והנה לשון התורה: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם… כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ" (שמות ל"א, י"ד). כאשר היהודי מקבל על עצמו את שמירת השבת, שב חלקה הגבוה של נשמתו למקומו המקורי.
המשך קריאה ↓
4
פיקוח נפש
עם כל קדושתה של השבת, יש רק דבר אחד שמבטל אותה: "פיקוח נפש דוחה שבת". במקרה של הצלת נפשות, חובה לעשות כל מה שצריך כדי להציל חיים: להזעיק אמבולנס ומכבי אש, לפנות לבית החולים בהקדם האפשרי וכדומה. המקרים המוגדרים בהלכה כפיקוח נפש הם סכנת חיים, כגון חולה מסוכן שזקוק לטיפול דחוף; חשש לאיבוד איבר; אישה יולדת. עם תינוקות וילדים קטנים מקילים עוד יותר בשעת הצורך. בכל המקרים הללו יש לטפל בבעיה בזמן הקצר ביותר, ולכן נוהגים לפני הכלל הצה"לי הידוע, "אם יש ספק, אין ספק". כשרואים מישהו שנמצא בסכנה, חובה לעשות כל מה שאפשר כדי להצילו – גם בשבת.
המשך קריאה ↓
2
סימן לנאמנות
אחד הדברים המייחדים את מצוות שמירת השבת משאר מצוות התורה הוא שאותה הגדיר אלוהים כאות ברית הנאמנות בין העם היהודי לבינו. הנה לשון התורה: "וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּיאוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם" (שמות ל"א, י"ג), וכן "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם: בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָםכִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" (שמות ל"א, ט"ז-י"ז). על דרך המשל, חופה וקידושין הם המאורע שיוצר מחויבויות בין גבר אישה, ושמירת ברית הנישואין באופן מוחלט היא הקובעת כי קיימת נאמנות בין שני הצדדים. כך גם מעמד הר סיני הוא המאורע שהיה בבחינת חופה וקידושין בין בורא עולם לעם ישראל, ושמירת ברית השבת באופן מוחלט היא הקובעת כי קיימת נאמנות בין העם היהודי לבין האלוהים.
המשך קריאה ↓
5
איך מתחילים לשמור שבת?
כמו בהרבה מצוות אחרות – בהדרגה. מתחילים עם הדברים שעושים כיף: קידוש, סעודות שבת, דברי תורה בסעודה, שירים. מכבים מכשירים חשמליים, מבשלים את הכל לפני השבת ומחממים על פלטת שבת (כדאי לחבר לשעון שבת). משתדלים להתארח אצל משפחות שכבר שומרות שבת כדי ללמוד, ומנסים להכין מראש פעילויות, ספרים ואפילו משחקים (שמותרים בשבת), כדי שלא יהיה לנו יותר מדי זמן פנוי… לאט לאט ובהדרגה מתחילים ללמוד הלכות שבת, מה מותר ומה אסור (ל"ט (39) מלאכות שאסורות בשבת, עם הפרטים השונים שמסתעפים מהן), וכך עם הזמן ובלי שמרגישים – מחכים כבר במוצאי שבת שהשבת הבאה תגיע…
המשך קריאה ↓
3
זכור ושמור
השבת היא לא רק יום של מגבלות. התורה מלמדת אותנו כי בשבת יש צד של מצוות "שמור", הכוללת את כל המלאכות האסורות בשבת, אך יש לה גם צד של מצוות "זכור", הכוללת את התוספות המשמחות והמענגות לכבוד השבת. בשבת סועדים שלוש סעודות (הראשונה בליל שבת, השנייה בשבת בבוקר/צהריים והשלישית בשבת אחר הצהריים). בכל אחת מהסעודות מכינים אוכל משובח וטעים, אומרים דברי תורה מעניינים, שרים שירי קודש, משוחחים, וכל זה בלי טלוויזיה ברקע ובלי טלפונים. פשוט יושבים ונהנים. עונג שבת אמיתי…
המשך קריאה ↓
1
הצהרת עדות
השבת מהווה עדות של השומר עליה כי מאמין הוא באלוהי ישראל שברא את העולם. זו הסיבה, אגב, שנוהגים ברוב קהילות ישראל לעמוד בעת אמירת הקידוש בליל שבת, כאדם המוסר עדות בבית המשפט בעמידה. אי שמירת שבת הינה הצהרה על חוסר האמונה של היהודי בבורא עולם, וכיוון שאינו מאמין בכך – גורם הוא לכריתת חלקה הגבוה של נשמתו היהודית, המיועד רק ליהודי, ולא קיים בנשמותיהם של בני אומות העולם. לכן, חילול שבת מוגדר בהלכה היהודית כ'כרת' – על שם כריתת חלקה הגבוה של הנשמה היהודית. והנה לשון התורה: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם… כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ" (שמות ל"א, י"ד). כאשר היהודי מקבל על עצמו את שמירת השבת, שב חלקה הגבוה של נשמתו למקומו המקורי.
המשך קריאה ↓
2
סימן לנאמנות
אחד הדברים המייחדים את מצוות שמירת השבת משאר מצוות התורה הוא שאותה הגדיר אלוהים כאות ברית הנאמנות בין העם היהודי לבינו. הנה לשון התורה: "וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּיאוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם" (שמות ל"א, י"ג), וכן "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם: בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָםכִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" (שמות ל"א, ט"ז-י"ז). על דרך המשל, חופה וקידושין הם המאורע שיוצר מחויבויות בין גבר אישה, ושמירת ברית הנישואין באופן מוחלט היא הקובעת כי קיימת נאמנות בין שני הצדדים. כך גם מעמד הר סיני הוא המאורע שהיה בבחינת חופה וקידושין בין בורא עולם לעם ישראל, ושמירת ברית השבת באופן מוחלט היא הקובעת כי קיימת נאמנות בין העם היהודי לבין האלוהים.
המשך קריאה ↓
3
זכור ושמור
השבת היא לא רק יום של מגבלות. התורה מלמדת אותנו כי בשבת יש צד של מצוות "שמור", הכוללת את כל המלאכות האסורות בשבת, אך יש לה גם צד של מצוות "זכור", הכוללת את התוספות המשמחות והמענגות לכבוד השבת. בשבת סועדים שלוש סעודות (הראשונה בליל שבת, השנייה בשבת בבוקר/צהריים והשלישית בשבת אחר הצהריים). בכל אחת מהסעודות מכינים אוכל משובח וטעים, אומרים דברי תורה מעניינים, שרים שירי קודש, משוחחים, וכל זה בלי טלוויזיה ברקע ובלי טלפונים. פשוט יושבים ונהנים. עונג שבת אמיתי…
המשך קריאה ↓
4
פיקוח נפש
עם כל קדושתה של השבת, יש רק דבר אחד שמבטל אותה: "פיקוח נפש דוחה שבת". במקרה של הצלת נפשות, חובה לעשות כל מה שצריך כדי להציל חיים: להזעיק אמבולנס ומכבי אש, לפנות לבית החולים בהקדם האפשרי וכדומה. המקרים המוגדרים בהלכה כפיקוח נפש הם סכנת חיים, כגון חולה מסוכן שזקוק לטיפול דחוף; חשש לאיבוד איבר; אישה יולדת. עם תינוקות וילדים קטנים מקילים עוד יותר בשעת הצורך. בכל המקרים הללו יש לטפל בבעיה בזמן הקצר ביותר, ולכן נוהגים לפני הכלל הצה"לי הידוע, "אם יש ספק, אין ספק". כשרואים מישהו שנמצא בסכנה, חובה לעשות כל מה שאפשר כדי להצילו – גם בשבת.
המשך קריאה ↓
5
איך מתחילים לשמור שבת?
כמו בהרבה מצוות אחרות – בהדרגה. מתחילים עם הדברים שעושים כיף: קידוש, סעודות שבת, דברי תורה בסעודה, שירים. מכבים מכשירים חשמליים, מבשלים את הכל לפני השבת ומחממים על פלטת שבת (כדאי לחבר לשעון שבת). משתדלים להתארח אצל משפחות שכבר שומרות שבת כדי ללמוד, ומנסים להכין מראש פעילויות, ספרים ואפילו משחקים (שמותרים בשבת), כדי שלא יהיה לנו יותר מדי זמן פנוי… לאט לאט ובהדרגה מתחילים ללמוד הלכות שבת, מה מותר ומה אסור (ל"ט (39) מלאכות שאסורות בשבת, עם הפרטים השונים שמסתעפים מהן), וכך עם הזמן ובלי שמרגישים – מחכים כבר במוצאי שבת שהשבת הבאה תגיע…
המשך קריאה ↓
סרטון אחד שווה אלף תמונות
אספנו עבורך את הסרטונים הכי מדויקים ברשת
כשעודד מנשה ועדן הראל מתכוננים לשבת
מטלטל: למה חשוב כ"כ לשמור שבת?
שבת - האמת הנוקבת חייבת להיאמר
מהי המשמעות של חילול השבת?
לא שומר שבת כי נראה לך שהכל אסור?
דת והנאה – שלמות או סתירה?
למה צריך לשמור שבת?
למה לא כל יום שבת?
מהי מעלת השבת?
מה הקשר בין שבת לברכה בכסף?
השבת ואווירתה כגורם מאחד בבית היהודי
מה אפילו ביל גייטס לא יכול לקנות?
רמי לוי בשיתוף אישי
למה נהג המונית החליט לשמור שבת?
איך אפשר בלי סיגריות?
סוד הדלקת נרות שבת
כוכב ה-NBA, ואמארה סטודמאייר, שומר שבת
המחשת וואטסאפ
"אני חסרת מילים. הפתעת אותי"
גל מעדכנת את קארין על הכרטיסים להופעה שהיא השיגה, אלא שאז גל מפתיעה אותה בעדכון אישי
החליקו על המכשיר לקריאת השיחה!
עברו על המכשיר עם העכבר וגללו מטה לקריאת השיחה!
סיפור מהחיים
שמירת שבת - המצווה שהכי פחדתי ממנה
"כבר ידעתי שיש אלוהים, שמרתי כשרות וקיימתי מצוות, אבל עם השבת זה היה שונה. גם כשכבר התחלנו לשמור אותה, זה לא היה פרחים ושושנים. תקופה ארוכה לא ממש הסתדרתי עם הקונספט". שרון רוטר משתפת ברגע שבו נאלצה להתמודד עם הפחד מהשבת
אחת המצוות שהיה לי הכי קשה לקחת על עצמי היא השבת. משום מה, ואולי דווקא משום חשיבותה הרבה, ניסיתי לדחות את הקץ כמה שיותר, ולהמשיך להאמין בלי להתחייב לסגור לעצמי את היום הזה בשבוע.
כבר ידעתי שיש אלוהים, והסכמתי להכיר בכך שהוא ספציפי, זה של היהודים, ולא רק איזה כוח כללי אנרגטי שחולש על כל העולם ללא הבחנה מיוחדת. כבר הסכמתי להאמין שבאמת הים נפתח לשניים, והמן ירד מהשמיים, והאמהות והאבות קבורים במערת המכפלה בחברון, ולכל יתר הדברים שבעבר האמנתי שהם קשקושים ואגדות, אנקדוטות ומשלים מופרכים.
כבר התחלתי לכבד את ההלכות ואת "שולחן ערוך", ואף על פי שידעתי מעט מאוד, הבנתי שזה כמו חוברת הדרכה לחיים טובים יותר. כלים שנועדו לגרום לי לסבול פחות ולהכיל יותר ואולי גם להיות בשמחה.
אבל אם לשמור כשרות בא לי בקלות יחסית, ולא הרגשתי שאני ממש צריכה לעשות ויתורים גדולים בשביל לקיים את המצווה הזאת ולזכות בכל ההשפעה הרוחנית שבה, עם השבת זה היה שונה. אף על פי שידעתי את מעלתה הגדולה, לא הצלחתי להחליט לנסות בעצמי את הפלא הזה.
וזה לא שנסענו כל שבת לים, או עשינו על האש וקריוקי עם חברים. ממש לא. כל שבת היינו נוסעים לחברים טובים שחזרו בתשובה, מתלבשים להם על שולחן השבת וזוכים לקיים את כל הסיפור עם כל האורות והניצוצות של הקדושה, רק שבסוף הסעודה שומרים על הפריבילגיה לישון בבית. לא לפני שמעשנים את הסיגריה של אחרי האוכל בחצר שלהם, בהיחבא.
זה היה כיף גדול. שבתות חתן, בר מצווות, בריתות בשבת, ואנחנו נדבקים בכל הקדושה הזאת בלי להתחייב ולעמול על כך. יכולתי להמשיך ככה שנים. פייר. אבל בתוך תוכי ידעתי שאני מזייפת. אחרי תקופה די ארוכה שנהגנו ככה, התחלתי להרגיש לא נעים מעצמי ומהקדוש ברוך הוא.
לילה אחד נהגתי לבדי במכונית, ושמעתי רב מרצה ברדיו. הוא לא היה מהרבנים שהכרתי, ולא התחברתי כל כך לדיבור ולטון החמור שיצא מפיו, אבל המשכתי להאזין. "שמירת השבת היא המצווה העיקרית שעל כל יהודי לקיים באשר הוא. היא האלף בית, הבסיס. בלעדיה אין קיום ליהדותך", סיים הרב את דבריו החמורים, ולבי כמו הפסיק לפעום.
סגרתי את הרדיו. לא אהבתי את מה ששמעתי.
כל תהליך התשובה שלנו היה מלווה בליטוף החם והאוהב, שהדגיש שוב ושוב שכל דבר שאנחנו עושים יקר מאוד בעיני השם אפילו אם הוא קטן מאוד. דברי הרב המוכיח סתרו את כל מה שהאמנתי לעצמי. מה? כל מה שאני עושה לא שווה אם אני לא שומרת שבת?
בעלי כל הזמן הדגיש: "תורה צריכה להרחיב את הלב, לשמח, לרומם, ובטח שלא לגרום ללב שלך להפסיק לפעום", הוא אמר.
"אבל הוא צודק", השבתי בפשטות. "אנחנו צריכים להתחיל לשמור שבת. אין גאלה. זה צריך לקרות. 'דה סונר דה בטר'". בלעתי את הרוק בחשש כשפלטתי מהר את האמת לפני שאתחרט. אותה שבת הייתה הראשונה ששמרנו. או לפחות כך חשבתי, עד שגיליתי, כמה שנים מאוחר יותר, ברגע של וידוי, שאחד מאיתנו התגנב בכמה הזדמנויות לכמה שאכטות בהסוואה.
אבל כנראה שלא סתם דחיתי את הקץ, בהתחלה זה ממש לא היה פרחים ושושנים. אני מודה שזה נמשך תקופה ארוכה, שבה לא ממש הסתדרתי עם הקונספט. לפחות לא כמו שאנחנו קיימנו אותה. יש לכך סיבות רבות, ולא לכולן אני ממש מודעת. יכול להיות שלא הייתי מוכנה מספיק לקבל אותה באהבה, או שהסביבה החילונית שבה גרנו הקשתה על התנאים ליצירת אווירה מתאימה, או שזה סתם היה יצר רע שהתלבש, כמו שהוא מאומן לעשות.
התחושות היו קשות. הרגשתי כלואה, חנוקה, משועממת. הוואקום שנוצר הגדיל בזכוכית מגדלת את כל הפערים בין הרצוי לרצוי במציאות שלנו. הזוגיות, חינוך הילדים, המקום שלי כעקרת הבית – כל אלו עלו על פני השטח, בלי יכולת להתחמק לאיזה מסך ולסוכך אותם. הסעודות היו טעימות ונעימות, אבל הייתה לי הרגשת שנלקח ממני משהו, ושהחור נשאר ריק. לא ידעתי במה אפשר למלא אותו, והייתי אבודה.
בהריון עם הילד הרביעי ידעתי שאני חייבת שינוי. נמאס לי לחשוש מהשבת או לחפש מקום לברוח אליו כדי לסגור את הבור. החלטתי לעבור ליישוב דתי עם קהילה תומכת, ולחוות שבת מסוג אחר. זה הצליח בגדול, והרבה מעבר למצופה. סוף סוף מצאתי את אשר ביקשה נפשי, וכל מה שדמיינתי התממש.
היום אני חיה משבת לשבת. זה הדובדבן שבקצפת. הזמן היחידי בשבוע בו אני מרשה לעצמי להרפות. בלי פייסבוק, וואטסאפ או מחשבות על הבנק. נטו בועה של מנוחה. הפסקה מהמירוץ המטורף של חיי.
בתוך הוואקום הזה לכל אחד מאיתנו יש השבת שלו, ויחד אנו זוכים לחוות קצת נחת בהפסקה מהבלי העולם הזה. אוכל טעים, שירים, חברים טובים, שיעורים לגברים, לנשים ולילדים. המושב ריק ממכוניות, ואנחנו נהנים מהחופש של החגים בכל שבת ושבת.
אפשר לשחרר ולהיות, כל אחד עם עצמו וכולם ביחד. בלי להעיק או להכביד. בלי להגביל יותר מדי או לחנך. בלי לרצות כל הזמן. שבת זה לב מתרחב. זה חופש. זאת הכלה. שבת זה שקט, בראש ובגוף. שבת זה לאהוב את מה שיש. היום אני כבר לא מפחדת מהשבת. אם כבר, אני מפחדת שמא היא לא תהיה יותר.