loader image
קצר וקולע
מדברים תכל'ס
סרטונים
המחשת וואטסאפ
סיפור מהחיים

השיטות המדעיות למדידת גיל העולם מתבססות על הנחה ש"מה שהיה הוא שיהיה" – שקצב השינויים הפיזיקליים ביקום נשאר קבוע, בעוד שבפועל, פיזיקאים בכירים מודים כי אין לנו כל דרך לשער אלו תנאים שררו בתקופות קדומות יותר, וכיצד הם השפיעו על שינויי החומר. לאור זאת, טענת המדע לגיל העולם הינה בגדר ספקולציה בלבד

אחת ולתמיד: גיל העולם - 5,781 שנה, או 14 מיליארד שנה?

"כיצד ביהדות טוענים שהעולם קיים רק 5,700 שנה? הרי יש הוכחות מדעיות לכך שהעולם נברא לפני מיליארדי שנים. כיצד זה ייתכן?!". זוהי אחת השאלות הנפוצות. הפער התהומי בין טענת המדע לבין טענת היהדות בנוגע לגיל העולם, יוצרת תפיסה שהיהדות "נתפסה בטעותה", ומכאן המסקנה הנחרצת שאין לייחס ליהדות משקל רב מדי בחיינו. אז בואו נשמע, אחת ולתמיד, מה יש ליהדות לומר על כך

התאוריה המדעית המקובלת כיום טוענת שהיקום נברא לפני 13.8 מיליארד שנה, בעוד שהתורה מסבירה שהדבר קרה לפני 5,783 שנה (נכון לשנת תשפ"ג, שנת 2023). למעשה, רק לפני כשישים שנה הגיעו המדענים למסקנה שהעולם נברא בנקודת זמן מסוימת, ולא שהיה קיים מאז ומעולם כפי שחשבו. הדעה המדעית הרווחת לאורך רוב ההיסטוריה הייתה שהעולם היה קיים תמיד. אריסטו, הפילוסוף היווני שהשפעתו היתה רבה לאורך כל ימי הביניים, כתב שדבר לא-חומרי אינו יכול להפוך למציאות חומרית יש מאין, ולכן המסקנה המתבקשת הייתה שהיקום הוא דבר נצחי שהתקיים תמיד. זה היה אף הקונצנזוס המדעי עד תחילת המאה העשרים. מלומדים רבים גיחכו על התפיסה הטוענת כי העולם נברא בנקודה כלשהי; זה פשוט היה נשמע כלא סביר בעליל. 

רק בשנות ה-60' של המאה העשרים התקבלה בקרב המדענים תאוריית המפץ הגדול, ולפיה העולם נברא מהתפוצצות ריכוז עצום של אנרגיה, המכונה 'הנקודה הסינגולרית'. במובנים רבים, עקרונותיה של תאוריה זו דומים להפליא לתיאור הבריאה המופיע בספר בראשית (ניתן לראות זאת בהרחבה בספר "בראשית ברא" מאת פרופ' נתן אביעזר, המתאר את ההקבלה שבין תיאורי התורה לבין תיאורי המדע). 

לפי תאוריית המפץ הגדול, ההתפוצצות גרמה להדף עוצמתי ולחום עצום, שבעקבותיו נוצר החומר הראשון. מרגע הבריאה החל היקום להתפשט, ומאז הוא נמצא בהתרחבות מתמדת. ברגע הפיצוץ הראשוני התפזרה בחלל קרינת רקע קוסמית, אשר נמצאת מאז בכל מקום על פני היקום. קרינה זו היא השריד היחיד שנותר מאותו מפץ, וככל שהיא 'מתרחקת' יותר מנקודת המפץ הראשונית, כך הטמפרטורה שלה מתקררת. מדידת הטמפרטורה של קרינת הרקע הקוסמית שנמצאת בחלל היא השיטה העיקרית כיום להעריך כמה זמן חלף מאז אותו מפץ ראשוני. שיטות נוספות, מדויקות פחות, הן תיארוך רדיואקטיבי וחישוב התלוי במהירות התרחקותן של גלקסיות משביל החלב והמרחק מאותן גלקסיות. 

כיום הגישה המקובלת בקהילה המדעית היא שהעולם נברא לפני כ-14 מיליארד שנה. התורה, לעומת זאת, מסבירה כי העולם נברא לפני 5,781 שנים בלבד, ובהמשך נראה כיצד דבר זה מתיישב גם עם התצפיות המדעיות.

הבעיה בתאוריית גיל העולם

הבעיה העיקרית בחישוב המדעי של גיל העולם היא הנחת היסוד שלה. כדי לחשב את מהירות הקרינה הקוסמית (או הטמפרטורה, או כל פרמטר אחר), מוכרחים להניח שחוקי הטבע לא השתנו מאז 'המפץ הגדול'. עקרון זה, המכונה 'עקרון האחידות', קובע שחוקי הטבע כיום זהים לחוקי הטבע שהיו מאז ומעולם (כגון עוצמת כוח המשיכה, התנהגות החומר בטמפרטורה מסוימת, מהירות האור, לחץ אוויר וכדומה). ללא הנחת יסוד זו, אין משמעות לשום חקירה או מדידה מדעית הנוגעת למה שאירע בעת בריאת העולם. אם הפרמטר הנמדד השתנה מאז, לא נוכל להסתמך עליו כדי לדעת מהו גיל היקום.

על כן, אם קצב התהליכים והזמן בתחילת הבריאה היה שונה מאוד מהקצב של היום, אין כל קושי ליישב את ההסבר של התורה לגיל העולם.
הבריאה בראשיתה זרמה בקצב אחר לחלוטין – מהיר הרבה יותר, על דרך המשל, כקצב התפתחותו של תינוק בראשית ימיו. הקצב של העולם היום הוא איטי הרבה יותר, כזה של אדם בוגר. תהליכים מואצים התרחשו ברגעי הבריאה הראשונים, כך שקצב ההתרחשות היה מהיר הרבה יותר מאשר הקצב של היום, כפי שמסביר פרופ' נתן אביעזר:

"לפי התאוריה המקובלת של המפץ הגדול, התרחשה סידרה ארוכה של התפתחויות קוסמולוגיות דרמטיות בתוך פרק זמן קצר ביותר, ממש בראשיתו של היקום. נקודה זו זכתה להדגשה יתרה אצל פרופ' סטיבן ויינברג, שבחר לקרוא לספרו העוסק בקוסמולוגיה מודרנית 'שלוש הדקות הראשונות' (The First Three Minutes). לפרופסור ויינברג נדרשו 151 עמודים כדי לתאר את התמורות הקוסמולוגיות הרות-הגורל שהתרחשו במשך שלוש דקות בלבד!" ('בראשית ברא'/פרופ' נתן אביעזר, עמ' 26).

המסורת היהודית מדברת על תנאים שונים לגמרי ששררו בתקופות שונות בבריאה. כך, למשל, בפרשת נח מתואר כי מבול שטף את העולם. לאחר המבול, שנמשך 40 יום רצופים, נאמרה הבטחה אלוהית כי אירוע דומה לא ישוב על עצמו: "עֹוד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר, וְקֹר וָחֹם, וְקַיִץ וָחֹרֶף, וְיוֹם וָלַיְלָה – לֹא יִשְׁבֹּותוּ" (בראשית ח', כ"ב). מן הפסוק ניתן להבין כי המבול לא היה רק גשם חזק מאוד, אלא שסדרי הטבע, כולל סדרי הזמן, השתנו בו לחלוטין – אורך היממה, עונות השנה ואפילו הטמפרטורה (ראו פירוש רש"י על הפסוק). למדע אין כל דרך לחשב את השינויים שחלו אז, בפרט שכמעט ולא נותר כל זכר לאירועים אלו כיום, למעט האזכור בספר התורה. 

איך התינוק שלך גדל!

מכירים את הדודות שפוגשות ילד קטן ומתוק מהמשפחה שלא ראו כבר שנתיים? מה הן אומרות מיד? "ואווו, איך גדלת! אני זוכרת אותך לא מזמן כזה קטן!".
אם תראו תינוק בן יומו ותפגשו אותו בגיל שנה, כמעט שלא ניתן יהיה לזהות אותו. הוא ייראה שונה לגמרי, מפותח וגדול ביחס למראהו ביום היוולדו. תינוק בן שנה גובה במהלך שנת חייו הראשונה בכ-25 ס"מ. לעומת זאת, אם תפגשו אדם בן 50, ולאחר שנה תיתקלו בו שוב כשהוא בן 51, סביר להניח שהוא ייראה זהה. ודאי וודאי שהוא לא יגבה במהלך השנה האחרונה ב-25 ס"מ… זאת אומרת, קצת ההתפתחות של גוף האדם משתנה בצורה קיצונית מתחילת חייו ביחס לשלב מאוחר יותר בחייו.

מה עושים המדענים בבדיקתם את גיל העולם? הם מודדים קצב השתנות של ממצאים בכדור הארץ במצבם הנוכחי, ומניחים כי קצב ההשתנות מאז ומעולם היה קבוע. על פי הנחת יסוד זו, אין זה פלא כי גיל היקום, לטענתם, הוא כה גדול.

לצורך המחשת הדברים, ניקח לדוגמא בחור בוגר בן 17, ונמדוד את קצב הגדילה שלו. נגלה שבשנה האחרונה הוא הספיק לגבוה בעוד 1 ס"מ. במידה ונפעל ע"פ אותה הנחה של עולם המדע כי קצב ההשתנות הוא קבוע – נקבע כ"עובדה מדעית" שהאדם מוסיף לגובהו 1 ס"מ במשך כל שנה.

אם ניקח תינוק שנולד בגובה ממוצע של 50 ס"מ, ובגיל שנתיים נמדוד אותו שנית ונראה שגובהו הוא 87 ס"מ, נקבע כי הגובה שלו ארך ב-37 ס"מ בסך הכל. כלומר, הוא הוסיף לגובהו 37 ס"מ.
כעת, אם נחליט לקבוע מהו גילו של התינוק, בעל גובה של 87 ס"מ ושבתחילת חייו היה בעל גובה 50 ס"מ, ע"פ הגישה המדעית לחישוב גילאים – נקבע שתינוק זה, שהוסיף לגובהו מלידתו 37 ס"מ, הוא בן לא פחות מאשר 37 שנה! שכן על פי "הממצאים" נקבעה הנחת היסוד שבן אנוש מוסיף לגובהו 1 ס"מ במשך שנה שלמה.

היהדות טוענת כי קצב התהליכים בתחילת הבריאה היה שונה מאוד משל הקצב של היום, וכן קצב הזמן היה שונה. יממה אחת של היום אינה שווה ליממה אחת של תחילת הבריאה. הבריאה זרמה בקצב אחר לחלוטין – מהיר הרבה יותר, כמו תינוק בתחילת ימיו. הקצב של היום הוא הרבה יותר איטי, כאדם בוגר. לכן, המדע טוען לגיל עולם גדול הרבה יותר מאשר טוענת היהדות.

המדענים, בבדיקתם את גיל העולם, מודדים את קצב ההשתנות של ממצאים במצבם הנוכחי, ומניחים כי קצב ההשתנות היה קבוע מאז ומעולם. על פי הנחת יסוד זו, אין זה פלא כי גיל היקום הוא כה גדול. מכאן ברור שעקרון האחידות הוא בעייתי להסתמך עליו בקביעת גיל העולם.

נולדתי גדול

הסבר נוסף המיישב את סוגיית גיל העולם על פי היהדות, הוא שהמדע סובר כי הבריאה התפתחה מנקודת אפס, בעוד התורה מגלה לנו כי העולם נברא על ידי אלוהים במצב בוגר, שנראה כמפותח ושלם. בתורה שבעל פה נכתב "כל מעשה בראשית – בקומתן נבראו" (מסכת חולין, דף ס, עמ' א'). כלומר, האדם הראשון לא נברא כתינוק יונק וחסר ישע, אלא כאדם בוגר בן עשרים. גם שאר בעלי החיים והצמחים נבראו בצורתם הבוגרת. עובדה זו אף מסבירה מדוע המדע טוען כי גיל היקום גדול הרבה יותר מאשר במציאות. 

אם ניזכר במשל שהבאנו קודם, נציין שהרי התינוק לא נולד בגובה של אפס סנטימטר, אלא בגובה התחלתי של 50 ס"מ, ולכן כאשר אנו מחשבים את הפער בגדילה שלו מיום היוולדו לגיל שנתיים (גובה של 87 ס"מ), אנו מקבלים כי הוא גבה ב-37 ס"מ. כך גם היהדות טוענת כי הבריאה לא נבראה מאפס, אלא במצב בוגר.
לעומת זאת, המדע טוען כי הבריאה נבראה מאפס, ולכן בחישוב גיל העולם הוא מסתמך על כך שלא היה כלום בהיברא העולם, ועל סמך הפער בין המצב הנוכחי למצב אפסי, המדע מחשב את גיל היקום.
אם נבצע את חישוב גיל התינוק על סמך הנחות היסוד של המדע, הטוען כי מצב ההתחלה הינו אפסי וקצב ההשתנות של תחילת הבריאה הינו זהה לקצב ההתפתחות של המצב הנוכחי, הם היו מסיקים כי תינוק בן שנתיים שגובהו 87 ס"מ הוא לא פחות מאשר בן 87 שנה!

לסיכום, איש מאיתנו לא היה נוכח ברגעיו הראשונים של העולם, וגם לא בשנים שלאחר מכן. לאור זאת, אין הכרח להניח כי התנאים השוררים כיום בבריאה הם גם אלה ששררו בעבר, ולכן אין באפשרות החוקרים, חכמים וגדולים ככל שיהיו, לקבוע כעובדה מוגמרת את גיל העולם, אלמלא הניחו הנחות יסוד תיאורטיות בלבד.

המשך קריאה ↓

1

למדוד בלי מדידה

השיטה המקובלת כיום לתיארוך גילאי מאובנים וכדומה היא מדידה רדיואקטיבית של פחמן 14. זהו חומר שנמצא אצל כל בעלי החיים בריכוז דומה, והוא מתפרק בקצב קבוע. מדידת כמות החומר במאובן מאפשרת לכאורה לדעת לפני כמה זמן, פחות או יותר, אותו יצור מת. אולם לשיטת המדידה הזו יש גם חסרון בולט – אין אפשרות להיות בטוחים כי קצב ההתפרקות של החומר אכן נשאר קבוע במשך כל השנים הללו. משמעות הדבר היא שאנו שוב נשענים על הנחת יסוד לא מאומתת, שהרי יתכן שלפני שנים רבות חלו שינויים משמעותיים שהשפיעו על קצב ההתפרקות. ואכן, מדענים רבים אינם מקבלים את מהימנותה של המדידה הרדיואקטיבית (הבולט שבהם הוא פול דיראק, מחשובי הפיזיקאים במאה ה-20). וכך כותב פרופ' משה טרופ בסוף ספרו "חידת הקיום": "קיימים סימני שאלה רבים באשר למהימנות הבדיקות הרדיואקטיביות. מתברר בכמה סוגי אבנים, שסדרת ההתפרקויות הצפויה אינה נותנת את שאריות היסודות, שהיו אמורים להימצא באבנים… סלעי לבה, שגילם ידוע מתוך ההיסטוריה, הראו (בבדיקות) גילאים בלתי מציאותיים. מכל קצוות הארץ מגיעים דיווחים על סלעים צעירים בני כמה מאות שנים, שנהגו כאילו גילם נע בסדרי גודל של מיליוני ומיליארדי שנים".

המשך קריאה ↓

4

רבותי, ההיסטוריה מתחילה...

הסבר נוסף שמיישב את הפער בין התפיסה המדעית לבין הנאמר בתורה מתבסס על העובדה כי מניין השנים העברי אינו נמדד מבריאת העולם אלא מבריאת האדם, שנברא ביום השישי, בסיום כל הבריאה.
אז כיצד היו ימות הבריאה טרם יצירת האדם? כל 'יום' היה למעשה תקופה שהתפרסה על פני משך זמן רב מאוד. כלומר, כל מה שאנו מכירים בבריאה – גלקסיות, חומרים, חיות וצמחים – לפי רעיון זה נברא במשך שש תקופות ארוכות, שמכונות בתורה בשם 'שישה ימים'. רק כשהעולם הגיע לבשלות המתאימה, לפני כ-5,800 שנה, נברא האדם – יצור תבוני שיש לו נשמה רוחנית. ואכן, ההיסטוריונים קובעים כי הציוויליזציות הקדומות ביותר המוכרות לנו התחילו פחות או יותר בתקופה זו, המבשרת את הופעתו הפתאומית של יצור חדש בבריאה – האדם.

רעיון זה סותם את הגולל בפני הטענה כי סוגיית גיל העולם מהווה סתירה לאמונה היהודית. נהפוך הוא, שתי אמונות אלו – גיל העולם כבן מיליארדי שנה והאמונה בתורה – יכולות לדור זו לצד לזו.

המשך קריאה ↓

2

אקסטרה-מה?

השיטה המדעית לקביעת גיל העולם מכונה אֶקְסְטְרַפּוֹלַצְיָה (Extrapolation), כלומר הסקת מסקנות משוערות באשר למה שהיה בעבר על סמך נתונים מסוימים שקיימים כעת (ממצאים שונים כמו מאובנים וכדומה).
דוגמה שממחישה את הבעייתיות שיש בתצפיות חלקיות היא קצב הצמיחה של הבמבוק. צמח זה אינו צומח כלל במשך מספר חודשים, ואז לפתע הוא נכנס לפרץ צמיחה מדהים שיכול להגיע לקצב של עד מטר שלם ביממה אחת. אם נסתכל על הבמבוק בזמנים ה'מתים', נראה כאילו הוא איבד את כוח הצמיחה. אך אם נעקוב אחריו בזמן הצמיחה, נחשוב שהוא עשוי להגיע לגובה של 30 מטר בחודש.
בפועל, שתי המסקנות המשוערות אינן נכונות! וזאת משום שקצב הצמיחה של הבמבוק משתנה. הנמשל מובן – האֶקְסְטְרַפּוֹלַצְיָה עלולה דווקא להטעות בהבנת המציאות.

המשך קריאה ↓

5

הטבע האנושי – לחפש הסברים

אם התאוריות שמנסות להסביר את מוצא העולם וגילו רופפות כל כך, כיצד קרה שהן הועלו מלכתחילה? על כך כותב פרופ' ירמיהו ברנובר: "טבעו של האדם לחפש הסבר לכל הסובב אותו. וכל תאוריה, אף כזו שאינה מתיישבת כל כך, טובה מלא כלום, לפחות עד שימצא הסבר טוב יותר.
"יכול אדם לשאול: בהעדר תאוריה הגיונית אחרת, מדוע פרשת הבריאה אינה מתקבלת על ידי המדענים כפי שהיא כתובה בתורה? גם לשאלה זו התשובה היא: הטבע האנושי. זוהי אמביציה אנושית טבעית להמציא ולהיות מקורי. קבלת הכתוב בתנ"ך שוללת מהאדם את ההזדמנות לגלות בשטח זה את חריפותו האנליטית והאינדוקטיבית. לכן, המדען המתעלם מן האמור בתנ"ך, צריך להמציא סיבות 'להצדקת' מעשיו, ואותן הוא מוצא על ידי כך שהוא מדרג את האמור בתנ"ך ביחד עם מיתולוגיה עתיקה ופרימיטיבית וכדומה, כיוון שאינו יכול להתווכח נגדו על בסיס מדעי" (מתוך הספר "אמונה ומדע", פרופ' ירמיהו ברנובר).

המשך קריאה ↓

3

מתי נבראה השמש?

התורה מתארת את כל סיפור הבריאה ב-34 פסוקים בלבד – מעט המחזיק את המרובה. פסוקים אלו כוללים חכמה רבה וסודות גדולים, ולכן אסור להבין את הדברים כפשוטם. הנה דוגמא אחת: בסוף כל יום מימי הבריאה אמר אלוהים "ויהי ערב ויהי בוקר יום". יממה, כידוע, היא השלמת סיבוב של כדור הארץ סביב עצמו, כך שבחלק מהשעות אנו פונים אל השמש (שעות בוקר) ובחלק לא (שעות הלילה). אנו מוצאים בתורה תיאור של היום הראשון, השני והשלישי, בעוד שהתורה מתארת כי המאורות עצמם (שמש וירח) נבראו רק ביום הרביעי. אם כן, איך נמדדו הימים לפני שהיו מאורות ברקיע? בתלמוד לימוד החכמה הפיסיקלית של הבריאה נקרא בשם "מעשה בראשית", ונחשב כחלק מתורת הסוד הרוחנית, המסבירה רעיונות מעין אלו במושגים שאינם מוכרים לנו. 

ובהסבר נוסף היכול לסבר מעט את האוזן: ביום הראשון של הבריאה, אלוהים ברא את יכולת ההארה ללא תלות במאורות השמים – עצם האפשרות של אור, כך שהייתה חלוקה בין האור לבין החושך במשך היממה כשעדיין אין שמש ואין ירח. והנה לשון התורה המתארת את יומה הראשון של הבריאה: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה" (בראשית א', ג'-ה').
הרמב"ן מסביר כי על בריאת האור הזו לא נכתב "וַיְהִי כֵן" כפי שנאמר על שאר הנבראים, כיוון שהאור הזה לא עמד להאיר במשך כל ימות העולם כשאר הנבראים שעמדו קבועים. רק ביום הרביעי, כשנבראו המאורות (השמש והירח), נמסרה להם תכונת ההארה, שבאמצעותם ניתן להבחין בין היום ללילה. וכיוון שהם עומדים קבועים, בניגוד לאור הזמני של היום הראשון, עליהם נאמר "וַיְהִי כֵן".

המשך קריאה ↓

1

למדוד בלי מדידה

השיטה המקובלת כיום לתיארוך גילאי מאובנים וכדומה היא מדידה רדיואקטיבית של פחמן 14. זהו חומר שנמצא אצל כל בעלי החיים בריכוז דומה, והוא מתפרק בקצב קבוע. מדידת כמות החומר במאובן מאפשרת לכאורה לדעת לפני כמה זמן, פחות או יותר, אותו יצור מת. אולם לשיטת המדידה הזו יש גם חסרון בולט – אין אפשרות להיות בטוחים כי קצב ההתפרקות של החומר אכן נשאר קבוע במשך כל השנים הללו. משמעות הדבר היא שאנו שוב נשענים על הנחת יסוד לא מאומתת, שהרי יתכן שלפני שנים רבות חלו שינויים משמעותיים שהשפיעו על קצב ההתפרקות. ואכן, מדענים רבים אינם מקבלים את מהימנותה של המדידה הרדיואקטיבית (הבולט שבהם הוא פול דיראק, מחשובי הפיזיקאים במאה ה-20). וכך כותב פרופ' משה טרופ בסוף ספרו "חידת הקיום": "קיימים סימני שאלה רבים באשר למהימנות הבדיקות הרדיואקטיביות. מתברר בכמה סוגי אבנים, שסדרת ההתפרקויות הצפויה אינה נותנת את שאריות היסודות, שהיו אמורים להימצא באבנים… סלעי לבה, שגילם ידוע מתוך ההיסטוריה, הראו (בבדיקות) גילאים בלתי מציאותיים. מכל קצוות הארץ מגיעים דיווחים על סלעים צעירים בני כמה מאות שנים, שנהגו כאילו גילם נע בסדרי גודל של מיליוני ומיליארדי שנים".

המשך קריאה ↓

2

אקסטרה-מה?

השיטה המדעית לקביעת גיל העולם מכונה אֶקְסְטְרַפּוֹלַצְיָה (Extrapolation), כלומר הסקת מסקנות משוערות באשר למה שהיה בעבר על סמך נתונים מסוימים שקיימים כעת (ממצאים שונים כמו מאובנים וכדומה).
דוגמה שממחישה את הבעייתיות שיש בתצפיות חלקיות היא קצב הצמיחה של הבמבוק. צמח זה אינו צומח כלל במשך מספר חודשים, ואז לפתע הוא נכנס לפרץ צמיחה מדהים שיכול להגיע לקצב של עד מטר שלם ביממה אחת. אם נסתכל על הבמבוק בזמנים ה'מתים', נראה כאילו הוא איבד את כוח הצמיחה. אך אם נעקוב אחריו בזמן הצמיחה, נחשוב שהוא עשוי להגיע לגובה של 30 מטר בחודש.
בפועל, שתי המסקנות המשוערות אינן נכונות! וזאת משום שקצב הצמיחה של הבמבוק משתנה. הנמשל מובן – האֶקְסְטְרַפּוֹלַצְיָה עלולה דווקא להטעות בהבנת המציאות.

המשך קריאה ↓

3

מתי נבראה השמש?

התורה מתארת את כל סיפור הבריאה ב-34 פסוקים בלבד – מעט המחזיק את המרובה. פסוקים אלו כוללים חכמה רבה וסודות גדולים, ולכן אסור להבין את הדברים כפשוטם. הנה דוגמא אחת: בסוף כל יום מימי הבריאה אמר אלוהים "ויהי ערב ויהי בוקר יום". יממה, כידוע, היא השלמת סיבוב של כדור הארץ סביב עצמו, כך שבחלק מהשעות אנו פונים אל השמש (שעות בוקר) ובחלק לא (שעות הלילה). אנו מוצאים בתורה תיאור של היום הראשון, השני והשלישי, בעוד שהתורה מתארת כי המאורות עצמם (שמש וירח) נבראו רק ביום הרביעי. אם כן, איך נמדדו הימים לפני שהיו מאורות ברקיע? בתלמוד לימוד החכמה הפיסיקלית של הבריאה נקרא בשם "מעשה בראשית", ונחשב כחלק מתורת הסוד הרוחנית, המסבירה רעיונות מעין אלו במושגים שאינם מוכרים לנו. 

ובהסבר נוסף היכול לסבר מעט את האוזן: ביום הראשון של הבריאה, אלוהים ברא את יכולת ההארה ללא תלות במאורות השמים – עצם האפשרות של אור, כך שהייתה חלוקה בין האור לבין החושך במשך היממה כשעדיין אין שמש ואין ירח. והנה לשון התורה המתארת את יומה הראשון של הבריאה: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה" (בראשית א', ג'-ה').
הרמב"ן מסביר כי על בריאת האור הזו לא נכתב "וַיְהִי כֵן" כפי שנאמר על שאר הנבראים, כיוון שהאור הזה לא עמד להאיר במשך כל ימות העולם כשאר הנבראים שעמדו קבועים. רק ביום הרביעי, כשנבראו המאורות (השמש והירח), נמסרה להם תכונת ההארה, שבאמצעותם ניתן להבחין בין היום ללילה. וכיוון שהם עומדים קבועים, בניגוד לאור הזמני של היום הראשון, עליהם נאמר "וַיְהִי כֵן".

המשך קריאה ↓

4

רבותי, ההיסטוריה מתחילה...

הסבר נוסף שמיישב את הפער בין התפיסה המדעית לבין הנאמר בתורה מתבסס על העובדה כי מניין השנים העברי אינו נמדד מבריאת העולם אלא מבריאת האדם, שנברא ביום השישי, בסיום כל הבריאה.
אז כיצד היו ימות הבריאה טרם יצירת האדם? כל 'יום' היה למעשה תקופה שהתפרסה על פני משך זמן רב מאוד. כלומר, כל מה שאנו מכירים בבריאה – גלקסיות, חומרים, חיות וצמחים – לפי רעיון זה נברא במשך שש תקופות ארוכות, שמכונות בתורה בשם 'שישה ימים'. רק כשהעולם הגיע לבשלות המתאימה, לפני כ-5,800 שנה, נברא האדם – יצור תבוני שיש לו נשמה רוחנית. ואכן, ההיסטוריונים קובעים כי הציוויליזציות הקדומות ביותר המוכרות לנו התחילו פחות או יותר בתקופה זו, המבשרת את הופעתו הפתאומית של יצור חדש בבריאה – האדם.

רעיון זה סותם את הגולל בפני הטענה כי סוגיית גיל העולם מהווה סתירה לאמונה היהודית. נהפוך הוא, שתי אמונות אלו – גיל העולם כבן מיליארדי שנה והאמונה בתורה – יכולות לדור זו לצד לזו.

המשך קריאה ↓

5

הטבע האנושי – לחפש הסברים

אם התאוריות שמנסות להסביר את מוצא העולם וגילו רופפות כל כך, כיצד קרה שהן הועלו מלכתחילה? על כך כותב פרופ' ירמיהו ברנובר: "טבעו של האדם לחפש הסבר לכל הסובב אותו. וכל תאוריה, אף כזו שאינה מתיישבת כל כך, טובה מלא כלום, לפחות עד שימצא הסבר טוב יותר.
"יכול אדם לשאול: בהעדר תאוריה הגיונית אחרת, מדוע פרשת הבריאה אינה מתקבלת על ידי המדענים כפי שהיא כתובה בתורה? גם לשאלה זו התשובה היא: הטבע האנושי. זוהי אמביציה אנושית טבעית להמציא ולהיות מקורי. קבלת הכתוב בתנ"ך שוללת מהאדם את ההזדמנות לגלות בשטח זה את חריפותו האנליטית והאינדוקטיבית. לכן, המדען המתעלם מן האמור בתנ"ך, צריך להמציא סיבות 'להצדקת' מעשיו, ואותן הוא מוצא על ידי כך שהוא מדרג את האמור בתנ"ך ביחד עם מיתולוגיה עתיקה ופרימיטיבית וכדומה, כיוון שאינו יכול להתווכח נגדו על בסיס מדעי" (מתוך הספר "אמונה ומדע", פרופ' ירמיהו ברנובר).

המשך קריאה ↓

אספנו עבורך את הסרטונים הכי מדויקים ברשת

מרתק: הרגע שבו נוצר היקום
הפער בין המדע לתורה בנושא גיל העולם
בן כמה העולם באמת?
בריאת העולם על קצה המזלג
מסע מסעיר ומרתק אל ימי בראשית הבריאה
התהוות היקום וגיל העולם
האם התיארוך המדעי סותר את התורה?
העימות בין דת ומדע

מי שרף את ארוחת הצהריים שלנו?

האם המציאות שאנו רואים תמיד משקפת את האמת לאמיתה?

עברו על המכשיר עם העכבר וגללו מטה לקריאת השיחה!

הגיל החזותי או הגיל האמיתי?

משל קצר שמסביר את הפער שבין טענת עולם המדע לגבי גיל העולם, לבין טענת היהדות

המדענים טוענים שהעולם הוא בן מיליארדי שנים, ושלא יתכן לומר שהוא נברא רק לפני 6,000 שנה. הראיה שלהם לכך היא שישנם כוכבים שרחוקים מהעולם למעלה מ-6,000 שנות אור, ומובן שישנם אותם ממצאים ארכיאולוגיים המעידים על קיומו של העולם הרבה מאוד שנים. טענות אלו מוצדקות רק אם נטען שהעולם נברא לפני 6,000 שנה כשהוא במצב לא מפותח, התחלתי, ניצנים של קיום. אבל לא זה מה שהיהדות טוענת על מצבו של העולם בראשית התהוותו. התורה מלמדת אותנו כי העולם נברא כשהוא מפותח, עם בעלי חיים, עולם צומח וחי כשכולם שלמים, מושלמים ובוגרים. 

המחלוקת בין המדע לתורה בסוגיה זו תובן על פי משל: אומן יצר פסל בדמות אדם זקן בן שמונים שנה, והשתמש בחומרים מיוחדים עד שהפסל נראה ממש כבנאדם. כשסיים את מלאכתו קרא לידידיו ושאל בן כמה הזקן. אחד ענה שהוא בן שמונים, והשני ענה שהוא בן יום. מי צודק?

למעשה, אין מחלוקת ביניהם: הראשון תיאר את הגיל החזותי של הפסל, אותן שנים שנדרשות מאדם רגיל כדי להגיע למראה חיצוני שכזה, ואילו השני תאר את הגיל האמיתי, שהרי רק היום סיים האומן את יצירתו.

בגמרא (מסכת ראש השנה, דף יא) נאמר: "אמר רבי יהושע בן לוי: כל מעשה בראשית בקומתן נבראו, לדעתן נבראו, לצביונן נבראו". אדם וחווה נבראו כשהם מבוגרים ולא כתינוקות (מדרש בראשית רבה), וגם את כל הבריאה כולה ברא ה' כשהיא מפותחת ובעלת צביון בוגר. העולם נברא כשמראהו החזותי מבוגר, כאילו הוא מתנהל כבר מיליארדי שנים – כפי שטוענים המדענים.

כך, למעשה, אין בסוגיית גיל העולם מחלוקת אמיתית בין המדע לתורה: המדע מתאר את גילו החזותי של העולם, ואילו היהדות קובעת את גילו האמיתי של העולם.

מבוסס על מאמרו של הרב אביגדור נבנצל, מתוך הספר "ירושלים במועדיה – שבת קודש".

המשך קריאה ↓

תגידו ששלחנו אתכם:

האם העולם הוא תוצר של אקראיות או של יד מכוונת?
בן כמה היקום?
האם הבורא מטעה את המדענים בנוגע לגיל העולם?
גיל העולם ביהדות ובקבלה
האם נטיפים יכולים להוכיח את גילו של העולם?
שיטות שונות בגיל העולם
מה הקשר בין גיל היקום למסע בזמן?