1
"כאן זה בסדר לרמות"
פרופ' דן אריאלי, מומחה לכלכלה התנהגותית, מספר כי אחד הדברים המעניינים שעלו מניסויים שערך בנושא רמאות היה שרמאות היא דבר מדבק. "אם מכניסים קבוצה של אנשים לאותו חדר ומאפשרים להם לשחק על כסף, ואז מכניסים לחדר ללא ידיעתם שחקן שתול שמתחיל לרמות בגדול, מיד אפשר לראות איך אחרים מתחילים לרמות גם. לא בגלל שהם פתאום חושבים שלא יתפסו אותם, אלא שהם מניחים ש'כאן זה בסדר לרמות'. אם אחרים מרמים, אז גם אני יכול". המוסר שלנו, מתברר, פועל באופן השוואתי – האינסטינקט האנושי אינו מנסה להיצמד לקריטריון שנראה לנו צודק, אלא רק מוודא שלא נהיה שונים מדי מכל האחרים. "מה שכולם עושים" הופך להיות הקריטריון הראשי.
4
שחרור מוקדם בזכות ארוחת צהריים
חוקרים ישראלים התחקו אחר אופן קבלת ההחלטות בוועדות השחרורים שבבתי הסוהר, והגיעו למסקנה חד-משמעית: לעייפות, ריבוי תיקים ורעב יש השפעה על אופן ההחלטה. במסגרת המחקר (שפורסם בשנת 2011 בכתב העת היוקרתי PNAS), שערכו פרופסור שי דנציגר ועו"ד ליאורה אבנעים-פסו מאוניברסיטת בן-גוריון, ופרופסור יונתן לבב מאוניברסיטת קולומביה, נבחנו יותר מ-1,000 בקשות לשחרור מוקדם שנדונו במשך 50 ימי עבודה מלאים. ימי העבודה חולקו לשלושה מקטעים: עד ארוחת הבוקר, עד ארוחת הצהריים ואחרי ארוחת הצהריים, כאשר בכל מקטע מתקיימים כ-10 דיונים. מהמחקר עולה כי בתחילת כל אחד משלושת המקטעים, הסבירות לשחרור מוקדם היא הגבוהה ביותר – כ-65 אחוז. לאורך המקטע יורד אחוז השחרורים עד שבסופו הוא עומד על 10 אחוזים בלבד. במקטע השלישי של היום יורדת הסבירות לקבל שחרור מוקדם בחריפות גדולה יותר מבשני המקטעים הראשונים. "לאחר כל הפסקה, שוב עולה שכיחות ההחלטות לשחרור מוקדם. הפסקה לצורך אכילה והתרעננות מחדשת את המשאב המנטאלי", הסביר פרופסור דנציגר בשיחה עם ynet. "ככל שהמשאבים המנטאליים מידלדלים, גוברת נטיית מקבל ההחלטה לחסוך במשאבים ולבחור בברירת המחדל". במקרה של אסירים, מדובר בדרך כלל בדחיית הבקשה. מעניין כי כשנשאלו חברי ועדות השחרורים ופרקליטיהם של האסירים מה יכול להשפיע על ההחלטה אם לשחרר, הם לא הצביעו על העומס המנטאלי כפרמטר. המסקנה היא כי כל עוד אין פרמטרים אבסולוטיים, היכולת להגיע להכרעה אובייקטיבית שאינה מושפעת משיקולים זרים נמוכה למדי.
2
כשאין יראת אלוהים
בחומש בראשית מסופר על אברהם אבינו שהגיע עם אשתו למלכות גרר. אנשי המקום לקחו אותה ממנו, ולאחר שאנשי בית המלוכה לקו בחולי קשה, נאמר למלך גרר בחלום הלילה כי היא אשת איש ועליו להשיבה לבעלה. אבימלך בא לאברהם בטרוניה, מדוע לא אמר לו על כך דבר? תשובתו של אברהם הייתה: "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי" (בראשית כ, יא). המלבי"ם, אחד ממפרשי התורה, הסביר כי גם אם מדובר באנשים חכמים וישרים, כאשר בוערת בליבם אש התבערה לעשות רע, השכל הולך שולל אחרי הדחפים הפנימיים שממציא נימוקים ותירוצים. "רק כוח אחד נמצא בנפש האדם אשר בו נוכל לבטוח שלא נחטא", כתב, "והיא מדת היראה השתולה בנפש, עד שממנה יסתעף סעיף אחד שהיא יראת אלהים. עת תימלא הנפש מיראת אלהים המשקיף על נגלהו ונסתריו והצופה אל כל מעשיו, אז גם כאשר יגבר עליו יצרו יירא ויבוש מהמלך הגדול הרואה את כל מעשיו ויזהר מעשות רע".
5
חלון אוברטון
החוקר ג׳וזף אוברטון הציג דגם שמראה כיצד נושאים שנחשבים טאבו ובלתי מתקבלים על הדעת יכולים להפוך עם הזמן לגיטימיים ואף פופולריים, כדוגמאת הפדופיליה שנהפכת בימים אלו לחוקית באירופה (הפרלמנט האירופאי גינה את החלטת השלטון בהונגריה לחוקק חוק אנטי-פדופיליה, בטענה שהוא מפר את הערכים, העקרונות והחוק של האיחוד האירופי (07.09.2021, Hungary Today) וכן, הנורמטיביות שבחתונה עם… רובוט. לדגם זה כמה שלבים: ניקח לדוגמה את נושא הקניבליזם, אכילת בשר אדם, שנחשב כיום כבלתי מוסרי. בשלב הראשון עורכים דיון מדעי-דיוני שכותרתו ״אנתרופולוגיה של מנהגים אקזוטיים בפולינזיה״. במקביל ממציאים לתופעה שם מכובד יותר שיסתיר את מהותה האמיתית, למשל 'אנתרופופגיה'. מהרגע שהנושא עלה לחקר ולדיון ופורסמו תקצירים וציטוטים של החוקרים שהשתתפו בו, החלון זז מקטגוריית "בלתי מתקבל על הדעת" לתחום אפור יותר. כעת, כדי לבסס זאת, ייקחו מקרה מהעבר הרחוק והוא ישמש כהוכחה שאנתרופופגיה יכולה להיות לגיטימית. כעת האנתרופופגיה נכנסה לתחום הדיון הרציונלי באמצעות יצירת דיון מלאכותי של בעד ונגד הנושא. כלומר, רוב האנשים מתנגדים לרעיון החדשני , אבל עצם הוויכוח הפך כבר ללגיטימי. הדיון יכלול טיעונים כמו: ״לאדם יש זכות להחליט מה יאכל״, טעמים בריאותיים וכו'. למי שמתנגדים לתופעה כבר אפשר כביכול לקרוא שמרנים רדיקליים, חשוכים שמסרבים לקבל הוכחות מדעיות לכך שזה נורמלי לאכול אנשים. בשלבים האחרונים יגיע הפרסום: כלי התקשורת מציפים את הנושא באופן חד-צדדי ומסקרים אותו דרך סרטים, שירים, אומנים מהקהילה וכו'. (עפ"י מאמרו של נריה קרואני ב"עולם קטן")
3
אנשים רגילים
ספרו של כריסטופר בראונינג "אנשים רגילים" הוא אחד הספרים המשפיעים יותר בחקר רשע אנושי. בראונינג מתמקד בקורותיו של גדוד מילואים 101 של משטרת הסדר הגרמנית, שלקח חלק ברציחת יהודים בפולין בשנת 1942. השוטרים שגויסו ליחידה היו "אנשים רגילים" – רובם נולדו וגדלו בעיר שלא הייתה מעוז נאצי; בני מעמד חברתי-כלכלי שלא הזדהה עם הנאצים; גילם הממוצע היה 39, בעלי משפחות; הם לא השתתפו בלחימה אחרת. למרות שניתנה להם האפשרות לסרב, מתוך כ-500 שוטרים רק 10-20 אחוז מהם ניסו להתחמק מהמשימה, ו-12 איש בלבד סירבו ישירות לבצע אותה. המשמעות היא ש-80% ביצעו אותה במלואה, ובסה"כ נרצחו כ-38,000 יהודים. מקובל להניח שדרושה אידאולוגיה אישית קיצונית – גזענית, לאומנית, דתית או מעמדית – כדי להביא בני אדם להשתתף במעשי רצח המוני, אולם המחקר מוכיח כי למעשה, לעתים קרובות אין צורך בכך. מגוון גורמים אחרים – החל משאיפות לקידום, דרך רצון לנקמה ותחושה של מלחמת הישרדות, ועד קונפורמיות חברתית – מספיקים בכדי להביא אנשים רגילים רבים להפוך לרוצחי המונים.