המסורת היהודית עוברת כבר שלושת אלפים שנה מדור לדור. "שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ" (דברים לב, ז). דרך אחת שבה המסורת עוברת היא המשפחה: מאב לבן, מאם לבת, מסבא וסבתא לנכדים. למשל, רובנו משחזרים בליל הסדר את מה שראינו בסדרים המשפחתיים אצל ההורים או אצל סבא וסבתא, שגם הם קיבלו זאת מהסבא והסבתא שלהם, וכן הלאה – עד לדור שקיבל זאת ישירות בהר סיני.
דרך שנייה וחשובה לא פחות היא העברת המסורת על ידי רב. רב הוא אדם בעל ידע תורני נרחב, שהקדיש את חייו ללימוד התורה ולהבנה כיצד ליישם אותה בחיים. הרב הראשון בהיסטוריה היה משה רבנו, והוא העביר את התורה שקיבל מה' על כלל רבדיה ל-70 חכמים מזקני העדה, שסייעו לו לשפוט את העם ולדון בסוגיות שעלו על סדר היום בהתאם לתורה שקיבלנו: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו… וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם, וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ" (במדבר יא, יז).
לאותם חכמים ניתנה הסמכות לפסוק בשאלות הציבוריות, המשפטיות והיום-יומיות המתעוררות בחיי העם:
"וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם, וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט. וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה', וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה – לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל" (דברים יז, ט-יא)
אותם חכמים הם הרבנים הראשונים בהיסטוריה היהודית, כאשר תפקידם הוא להוות מורי דרך לעם ע"פ הנהגת התורה שמקורה רצון האלוהים. הסמכות הרבנית עברה והתגלגלה מרב לתלמיד במשך ההיסטוריה, כך שהתורה שאנו מקיימים היום יסודה אצל משה רבנו.
מה עושים כשמתעוררת דילמה הלכתית?
מדוע אנשים המנהלים את חייהם ע"פ התורה, בכלל זקוקים לרבנים? למה שלא כל אחד יקבע לפי ראות עיניו מה נכון לעשות?
ראשית, אדם החי חיי נאמנות לתורה ומעוניין לקבל החלטות בחייו ע"פ רצון האלוהים, זקוק לאדם "מומחה" הבקיא בכל כללי ההלכה והפסיקה ובעל ידיעות מקיפות בתורה. התורה עמוקה מני ים ולא כל אדם נמצא כבעל ידיעה על כל פרטי ההלכה, ולכן אותו אדם יבחר לפנות לסמכות הלכתית שהקדישה את חייה למען לימוד התורה, זו שמכוונת לדרך הרצויה והמותאמת להלכה היהודית.
שנית, החיים כוללים אינספור מצבים שבכל אחד מהם דורש מאיתנו הבורא לנהוג ע"פ הדרכת התורה. לעיתים קיימים מצבים מורכבים, שאף בשני מצבים הנראים לכאורה זהים יש לנהוג באופן שונה לחלוטין בעקבות שיקולים, פרטים והבחנות דקות. השוני נובע מנסיבות שונות, כאשר עין רגילה לא תמיד תבחין בניואנסים הקטנים שיכולים לשנות את כל התמונה.
תפקידו של הרב הוא לסייע לנו להבין מה ה' רוצה מאיתנו ברגע זה ממש על פי המצב המיוחד בו אנו נמצאים, ולעזור לנו להכריע בין ערכים שונים שלעתים מתנגשים.
למשל, אם תינוק זכר נולד בשבת, ברית המילה שלו אמורה להתקיים בדיוק שמונה ימים לאחר מכן, בשבת שלאחריה (היום שבו נולד נחשב ליום הראשון). במקרים מסוימים, כאשר יש חשש שקיום אירוע גדול בשבת עלול לגרור חילול שבת, מתעוררת השאלה איזו מצווה חשובה יותר – ברית מילה בזמנה או שמירת שבת? אכן, סיטואציה מורכבת. שתיהן מצוות יקרות שעם ישראל מסר את נפשו למענן. לכן יש לשאול רב מה נכון לעשות (במקרה הנ"ל, במקרים רבים הרב יפסוק לדחות את הברית ליום ראשון כדי למנוע חילול שבת).
דוגמה נוספת להכרעה של הרב בדילמה הלכתית: הרב שלמה קרליבך, המכונה "הרבי המזמר", הוזמן פעם להופיע במחנה קיץ בארצות הברית של תנועת נוער מסוימת הרחוקה מתורה ומצוות. רק לאחר שכבר התחייב להופיע התברר לו שתאריך ההופעה נקבע ליום שלפני תשעה באב, זמן שבו על פי ההלכה אין לקיים הופעות מוזיקליות, כאות לאבלות שנוהגים בימים אלה על חורבן בית המקדש. הרב קרליבך היה נבוך מכיוון שכבר אישר את ההופעה ולא יכל לבטלה. הוא התייעץ עם הרב משה פיינשטיין, מגדולי הפוסקים באמריקה. הרב פיינשטיין חשב על כך וענה לו: "אם לא תופיע אצלם, הם בוודאי ימצאו אומן אחר שיבוא להנעים את זמנם. אבל אם אתה כן תופיע, אולי יהיה אחד בקהל שבזכותך יידע מה זה תשעה באב ושפעם היה בית המקדש. לכן לא רק שאתה יכול, אתה מוכרח ללכת ולהופיע בפניהם…". זו דוגמה לדילמה קשה שרק פוסק גדול יכול להכריע בה (כמובן שמבחינה הלכתית יש לדון בכל מקרה לגופו).
ספר תורה אנושי
אותם רבנים שיגעו בלימוד התורה כל ימי חייהם יומם ולילה, שכל מעיינם ועיסוקם הוא בתורה סיגלו לעצמם ברבות השנים קו מחשבה תורני שע"פ רוח התורה. כפי שאדם מקבל ומעצב את השקפותיו ודעותיו לאור מרבד רכיבים הכוללים את סביבתו, מוסד לימודיו בו התחנך, החברה בה הוא נמצא, מקורות ידע אליהם נחשף וכו', ולמעשה מחשבתו היא תוצר של כל אלה, כך אדם שהתורה היא נר לרגליו וכל חפצו בה, כך השקפותיו, סגנון חשיבתו ודעותיו מתעצבים בהתאם לתורה. לכן, כשאדם מבקש את עצתו של רב ירא שמים הבקיא בתורה, הוא למעשה מקבל עצה שהינה ע"פ השקפת ורוח התורה.
כך למעשה הוטבע שימוש בהנהגה זו של קבלת הנחיותיהם של רבנים גדולים בישראל במונח "אמונת חכמים", מלשון להאמין לדברי חכמים. אותם חכמים ששקדו בלימוד התורה גרידא כל ימי חייהם מקבלים קו מחשבה שנבנה מאינספור שעות של חשיבה תורנית לאור התמדתם בהבנת סגנון החשיבה המונח בדפי הגמרא, מסברות של חכמי ישראל ודיוקים שונים. אדם שכל ימי חייו למד לעומקה של תורה, ניסה להבין את הסוגיות השונות שבתורה, התייגע להבין את יסוד המחלוקות שבין פוסקים קדמונים – מסגל לעצמו "דעת תורה", דעתו אינה מעצמותו האישית אלא היא יונקת מן התורה. לאור כך, המהות שלו הופכת להיות תורנית וכשמבקשים את עצתו, מתקבלת הדרכה ע"פ רוח התורה, שהינה גם כן בעלת ראייה רחבה יותר המסוגלת לראות אל אפיקים שונים ובעלת ראייה מרוחקת יותר לעתיד.
לכן גם בשאלות שאינן הלכתיות, אלא נוגעות לשטחי חיים אחרים כגון, מעבר דירה או מקום עבודה, חינוך ילדים, שלום בית וכו' מומלץ וכדאי לשאול חכמים שהלך החשיבה שלהם הוא תורני.
זו הסיבה, אגב, שביהדות מקפידים מאוד לשמור על כבודם של רבנים בעלי בקיאות תורנית, המכונים "תלמידי-חכמים" (כינוי זה בא ללמד כי למרות חוכמתם הגדולה, התורה היא אינסופית, רחבה ועמוקה ללא גבול, ולכן תמיד נותר ללמוד ממנה כ'תלמיד'). מהותו הפנימית של תלמיד-חכם היא התורה, ולכן פגיעה בכבודו היא למעשה פגיעה בכבודה של התורה עצמה, ודבר זה נחשב לחמור ביותר.
להסתכל בתוכנית המקורית – ולפסוק
על דרך המשל, כפי שאין אדריכל קובע את מבנה הבניין אלא על סמך ידע אותו רכש עבור מקצועו כך גם כאשר רבנים קובעים פסיקה, אין הם עושים זאת על סמך פרי מחשבתם האישית אלא על סמך כללי וחוקי הפסיקה ההלכתית, על סמך ביאורי התורה ונאמנות למקורות פירושי התורה העוברים במסורת נאמנה, אותם קיבלנו באותו מעמד התגלות אלוהית – מעמד הר סיני.
בזוהר הקדוש (זוהר, תרומה קס"א א) מובא כי הקב"ה הסתכל בתורה ולפיה ברא את העולם (במקור: "ברא קוב"ה עלמא אסתכל בה באורייתא וברא עלמא"). כלומר, התורה עצמה היא תוכנית הבנייה של העולם כולו, היא כוללת בתוכה את כל תחומי ורבדי החיים, ולכן כל סוגייה שאנו נתקלים במהלך חיינו קיימת בתורה עצמה. אחד מגדולי ישראל בדור הקודם, המכונה 'החפץ חיים', ציטט את דבריו של רבי איצלה מוולוז'ין: "אין שום שאלה בעולם שאין למצוא תשובה עליה בתורתינו הקדושה. דרושות רק עיניים מאירות כדי לגלות היכן היא כתובה".
דבקות בתלמידי חכמים
בנוסף לשאלות הלכתיות, ישנה מצווה להידבק בתלמידי חכמים, להיות בקרבתם, לראות אותם אפילו בפעולות יומיומיות כשהם קונים במכולת, מדברים עם בני המשפחה וכדומה. המטרה היא ללמוד מהם את ההנהגות שלהם, דעות וצורת חשיבה, שנושפע מהליכותיהם ודרך הארץ שלהם, שנלמד ממעשיהם ונספוג את ההשקפה התורנית על החיים הלכה למעשה.
דבר זה נלמד מהפסוק "כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשֹׂתָהּ, לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה בוֹ" (דברים יא, כב). במדרש נשאלת השאלה: וכי אפשר לדבוק בקב"ה בעצמו? והרי נאמר במפורש "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא" (דברים ד, כד), אלא הדבֵק בתלמידי חכמים ותלמידיהם – כאלו נדבק בקב"ה. וכך כתב ב'ספר החינוך' (המתאר את כל תרי"ג המצוות):
"שנצטוינו להתחבר ולהתדבק עם חכמי התורה, כדי שנלמוד עמהם מצוותיה הנכבדות ויורונו הדעות האמיתיות בה שהם מקובלים מהם, ועל זה נאמר 'ובו תדבק'… שורש המצוה נגלה הוא, כדי שנלמוד לדעת דרכי השם" (מצוות עשה תלד)
תלמידי חכמים הם אנשים שהקדישו את חייהם לתורה והגיעו לדרגה רוחנית גבוהה, והתכלית לקרבה אליהם הוא בכדי ללמוד מהם ולהידמות להם במעשיהם הטובים.
מה שואלים?
בפרקי אבות נקבע הכלל "עשה לך רב והסתלק מן הספק" (פרק א, משנה טז). לכל יהודי צריך להיות רב שאת דעתו הוא מקבל, ובכל תחום שבו הוא אינו יודע כיצד עליו לנהוג הוא יוכל לשאול אותו. במובן מסוים, הרב מתווך ביני ובין רצון הבורא שגנוז בתורה.
בשאלות הלכתיות יש להתייעץ עם המומחה לענייני תורה – הרב. כמו כן, לעתים, בסוגיות כבדות משקל במיוחד כמו שאלות ציבוריות או שאלות בעלות השלכות רחבות, יש צורך בדמות בעלת "כתפיים רחבות" ויכולת הכרעה. כאן כבר יש משמעות לגדלותו של הרב, ובציבור מקובל כי שאלות חשובות מופנות לגדולי ישראל: הרבנים הוותיקים ובעלי הנסיון הרב ביותר, שיכולים לקחת על עצמם הכרעה גדולה כל כך.
ישנם כאלה המתייעצים עם רבנים בשאלות של דרך חיים, בחירת מקצוע, חיי משפחה, פתיחת עסק, מעבר מגורים לעיר אחרת וכדומה. בנושאים אלה ישנם רבנים שמתוך גדלותם בתורה ומתוך חכמת החיים הרבה שלהם יכולים לייעץ גם בתחומי חיים אלה. עצות אלה אינן בבחינת שאלה הלכתית, וחשוב לדעת להפריד בין שאלות הלכתיות לבין שאלות של הכוונה. למשל, אדם שהולך לפתוח עסק לא חייב לשאול רב – זוהי החלטה שלו, אך הוא יכול לבחור להתייעץ עם הרב אם הדבר כדאי או לא. גם בסוגיות כגון בחירת מוסדות חינוך לילדים, היעדר בית כנסת מתאים באזור המגורים וכדומה, בוודאי שצריך להתייעץ עם רב. לעתים הרב זקוק לעוד פרטים, ולעתים הוא יבקש להתייעץ עם איש מקצוע המומחה בתחום המדובר, כמו רופא, עורך דין ורואה חשבון כדי לדייק בהנחייתו.
חשוב לדעת כי לא כל רב בהכרח בקיא ובעל ניסיון בכל שטחי החיים. ייתכן ובנושא פסיקות הלכתיות יהיה לאדם רב מסוים שהינו פוסק הלכה, אליו הוא יפנה בנושא זה, ובענייני שאלות הנוגעות להכוונה אישית הוא יפנה לרב אחר שהינו בעל ניסיון והבנה בעניינים אלו.
