אנשים המנהלים חיים ע"פ רוח התורה מעוניינים לקבל החלטות הנאמנות להדרכת התורה. ישנן סיטואציות שונות, לאורך מהלך החיים, בהן לא ברור מהי הבחירה הנכונה התואמת לרצונו של ה'. במקרים אלו אדם שומר תורה ומצוות יקבל את הדרכתו של רב ירא שמיים שהקדיש את חייו למען לימוד התורה ויוכל לתת את העצה התורנית הנכונה
למה דתיים צריכים את עצותיהם של רבנים, ובמה שונה דעתו של רב מדעתו האישית של כל אדם אחר?
מהי הסיבה בגינה אנשים שומרי תורה ומצוות מחשיבים כל כך את דעותיהם של הרבנים הגדולים? מה בעיניהם מיוחד בעצה של רב חשוב, והאם באמת יש הבדל בין עצתו לזו של אדם רגיל?
המסורת היהודית עוברת כבר שלושת אלפים שנה מדור לדור. "שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ" (דברים לב, ז). דרך אחת שבה המסורת עוברת היא המשפחה: מאב לבן, מאם לבת, מסבא וסבתא לנכדים. למשל, רובנו משחזרים בליל הסדר את מה שראינו בסדרים המשפחתיים אצל ההורים או אצל סבא וסבתא, שגם הם קיבלו זאת מהסבא והסבתא שלהם, וכן הלאה – עד לדור שקיבל זאת ישירות בהר סיני.
דרך שנייה וחשובה לא פחות היא העברת המסורת על ידי רב. רב הוא אדם בעל ידע תורני נרחב, שהקדיש את חייו ללימוד התורה ולהבנה כיצד ליישם אותה בחיים. הרב הראשון בהיסטוריה היה משה רבנו, והוא העביר את התורה שקיבל מה' על כלל רבדיה ל-70 חכמים מזקני העדה, שסייעו לו לשפוט את העם ולדון בסוגיות שעלו על סדר היום בהתאם לתורה שקיבלנו: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו… וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם, וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ" (במדבר יא, יז).
לאותם חכמים ניתנה הסמכות לפסוק בשאלות הציבוריות, המשפטיות והיום-יומיות המתעוררות בחיי העם:
אותם חכמים הם הרבנים הראשונים בהיסטוריה היהודית, כאשר תפקידם הוא להוות מורי דרך לעם ע"פ הנהגת התורה שמקורה רצון האלוהים. הסמכות הרבנית עברה והתגלגלה מרב לתלמיד במשך ההיסטוריה, כך שהתורה שאנו מקיימים היום יסודה אצל משה רבנו.
מה עושים כשמתעוררת דילמה הלכתית?
מדוע אנשים המנהלים את חייהם ע"פ התורה, בכלל זקוקים לרבנים? למה שלא כל אחד יקבע לפי ראות עיניו מה נכון לעשות?
ראשית, אדם החי חיי נאמנות לתורה ומעוניין לקבל החלטות בחייו ע"פ רצון האלוהים, זקוק לאדם "מומחה" הבקיא בכל כללי ההלכה והפסיקה ובעל ידיעות מקיפות בתורה. התורה עמוקה מני ים ולא כל אדם נמצא כבעל ידיעה על כל פרטי ההלכה, ולכן אותו אדם יבחר לפנות לסמכות הלכתית שהקדישה את חייה למען לימוד התורה, זו שמכוונת לדרך הרצויה והמותאמת להלכה היהודית.
שנית, החיים כוללים אינספור מצבים שבכל אחד מהם דורש מאיתנו הבורא לנהוג ע"פ הדרכת התורה. לעיתים קיימים מצבים מורכבים, שאף בשני מצבים הנראים לכאורה זהים יש לנהוג באופן שונה לחלוטין בעקבות שיקולים, פרטים והבחנות דקות. השוני נובע מנסיבות שונות, כאשר עין רגילה לא תמיד תבחין בניואנסים הקטנים שיכולים לשנות את כל התמונה.
תפקידו של הרב הוא לסייע לנו להבין מה ה' רוצה מאיתנו ברגע זה ממש על פי המצב המיוחד בו אנו נמצאים, ולעזור לנו להכריע בין ערכים שונים שלעתים מתנגשים.
למשל, אם תינוק זכר נולד בשבת, ברית המילה שלו אמורה להתקיים בדיוק שמונה ימים לאחר מכן, בשבת שלאחריה (היום שבו נולד נחשב ליום הראשון). במקרים מסוימים, כאשר יש חשש שקיום אירוע גדול בשבת עלול לגרור חילול שבת, מתעוררת השאלה איזו מצווה חשובה יותר – ברית מילה בזמנה או שמירת שבת? אכן, סיטואציה מורכבת. שתיהן מצוות יקרות שעם ישראל מסר את נפשו למענן. לכן יש לשאול רב מה נכון לעשות (במקרה הנ"ל, במקרים רבים הרב יפסוק לדחות את הברית ליום ראשון כדי למנוע חילול שבת).
דוגמה נוספת להכרעה של הרב בדילמה הלכתית: הרב שלמה קרליבך, המכונה "הרבי המזמר", הוזמן פעם להופיע במחנה קיץ בארצות הברית של תנועת נוער מסוימת הרחוקה מתורה ומצוות. רק לאחר שכבר התחייב להופיע התברר לו שתאריך ההופעה נקבע ליום שלפני תשעה באב, זמן שבו על פי ההלכה אין לקיים הופעות מוזיקליות, כאות לאבלות שנוהגים בימים אלה על חורבן בית המקדש. הרב קרליבך היה נבוך מכיוון שכבר אישר את ההופעה ולא יכל לבטלה. הוא התייעץ עם הרב משה פיינשטיין, מגדולי הפוסקים באמריקה. הרב פיינשטיין חשב על כך וענה לו: "אם לא תופיע אצלם, הם בוודאי ימצאו אומן אחר שיבוא להנעים את זמנם. אבל אם אתה כן תופיע, אולי יהיה אחד בקהל שבזכותך יידע מה זה תשעה באב ושפעם היה בית המקדש. לכן לא רק שאתה יכול, אתה מוכרח ללכת ולהופיע בפניהם…". זו דוגמה לדילמה קשה שרק פוסק גדול יכול להכריע בה (כמובן שמבחינה הלכתית יש לדון בכל מקרה לגופו).
ספר תורה אנושי
אותם רבנים שיגעו בלימוד התורה כל ימי חייהם יומם ולילה, שכל מעיינם ועיסוקם הוא בתורה סיגלו לעצמם ברבות השנים קו מחשבה תורני שע"פ רוח התורה. כפי שאדם מקבל ומעצב את השקפותיו ודעותיו לאור מרבד רכיבים הכוללים את סביבתו, מוסד לימודיו בו התחנך, החברה בה הוא נמצא, מקורות ידע אליהם נחשף וכו', ולמעשה מחשבתו היא תוצר של כל אלה, כך אדם שהתורה היא נר לרגליו וכל חפצו בה, כך השקפותיו, סגנון חשיבתו ודעותיו מתעצבים בהתאם לתורה. לכן, כשאדם מבקש את עצתו של רב ירא שמים הבקיא בתורה, הוא למעשה מקבל עצה שהינה ע"פ השקפת ורוח התורה.
כך למעשה הוטבע שימוש בהנהגה זו של קבלת הנחיותיהם של רבנים גדולים בישראל במונח "אמונת חכמים", מלשון להאמין לדברי חכמים. אותם חכמים ששקדו בלימוד התורה גרידא כל ימי חייהם מקבלים קו מחשבה שנבנה מאינספור שעות של חשיבה תורנית לאור התמדתם בהבנת סגנון החשיבה המונח בדפי הגמרא, מסברות של חכמי ישראל ודיוקים שונים. אדם שכל ימי חייו למד לעומקה של תורה, ניסה להבין את הסוגיות השונות שבתורה, התייגע להבין את יסוד המחלוקות שבין פוסקים קדמונים – מסגל לעצמו "דעת תורה", דעתו אינה מעצמותו האישית אלא היא יונקת מן התורה. לאור כך, המהות שלו הופכת להיות תורנית וכשמבקשים את עצתו, מתקבלת הדרכה ע"פ רוח התורה, שהינה גם כן בעלת ראייה רחבה יותר המסוגלת לראות אל אפיקים שונים ובעלת ראייה מרוחקת יותר לעתיד.
לכן גם בשאלות שאינן הלכתיות, אלא נוגעות לשטחי חיים אחרים כגון, מעבר דירה או מקום עבודה, חינוך ילדים, שלום בית וכו' מומלץ וכדאי לשאול חכמים שהלך החשיבה שלהם הוא תורני.
זו הסיבה, אגב, שביהדות מקפידים מאוד לשמור על כבודם של רבנים בעלי בקיאות תורנית, המכונים "תלמידי-חכמים" (כינוי זה בא ללמד כי למרות חוכמתם הגדולה, התורה היא אינסופית, רחבה ועמוקה ללא גבול, ולכן תמיד נותר ללמוד ממנה כ'תלמיד'). מהותו הפנימית של תלמיד-חכם היא התורה, ולכן פגיעה בכבודו היא למעשה פגיעה בכבודה של התורה עצמה, ודבר זה נחשב לחמור ביותר.
להסתכל בתוכנית המקורית – ולפסוק
על דרך המשל, כפי שאין אדריכל קובע את מבנה הבניין אלא על סמך ידע אותו רכש עבור מקצועו כך גם כאשר רבנים קובעים פסיקה, אין הם עושים זאת על סמך פרי מחשבתם האישית אלא על סמך כללי וחוקי הפסיקה ההלכתית, על סמך ביאורי התורה ונאמנות למקורות פירושי התורה העוברים במסורת נאמנה, אותם קיבלנו באותו מעמד התגלות אלוהית – מעמד הר סיני.
בזוהר הקדוש (זוהר, תרומה קס"א א) מובא כי הקב"ה הסתכל בתורה ולפיה ברא את העולם (במקור: "ברא קוב"ה עלמא אסתכל בה באורייתא וברא עלמא"). כלומר, התורה עצמה היא תוכנית הבנייה של העולם כולו, היא כוללת בתוכה את כל תחומי ורבדי החיים, ולכן כל סוגייה שאנו נתקלים במהלך חיינו קיימת בתורה עצמה. אחד מגדולי ישראל בדור הקודם, המכונה 'החפץ חיים', ציטט את דבריו של רבי איצלה מוולוז'ין: "אין שום שאלה בעולם שאין למצוא תשובה עליה בתורתינו הקדושה. דרושות רק עיניים מאירות כדי לגלות היכן היא כתובה".
דבקות בתלמידי חכמים
בנוסף לשאלות הלכתיות, ישנה מצווה להידבק בתלמידי חכמים, להיות בקרבתם, לראות אותם אפילו בפעולות יומיומיות כשהם קונים במכולת, מדברים עם בני המשפחה וכדומה. המטרה היא ללמוד מהם את ההנהגות שלהם, דעות וצורת חשיבה, שנושפע מהליכותיהם ודרך הארץ שלהם, שנלמד ממעשיהם ונספוג את ההשקפה התורנית על החיים הלכה למעשה.
דבר זה נלמד מהפסוק "כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשֹׂתָהּ, לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה בוֹ" (דברים יא, כב). במדרש נשאלת השאלה: וכי אפשר לדבוק בקב"ה בעצמו? והרי נאמר במפורש "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא" (דברים ד, כד), אלא הדבֵק בתלמידי חכמים ותלמידיהם – כאלו נדבק בקב"ה. וכך כתב ב'ספר החינוך' (המתאר את כל תרי"ג המצוות):
"שנצטוינו להתחבר ולהתדבק עם חכמי התורה, כדי שנלמוד עמהם מצוותיה הנכבדות ויורונו הדעות האמיתיות בה שהם מקובלים מהם, ועל זה נאמר 'ובו תדבק'… שורש המצוה נגלה הוא, כדי שנלמוד לדעת דרכי השם" (מצוות עשה תלד)
תלמידי חכמים הם אנשים שהקדישו את חייהם לתורה והגיעו לדרגה רוחנית גבוהה, והתכלית לקרבה אליהם הוא בכדי ללמוד מהם ולהידמות להם במעשיהם הטובים.
מה שואלים?
בפרקי אבות נקבע הכלל "עשה לך רב והסתלק מן הספק" (פרק א, משנה טז). לכל יהודי צריך להיות רב שאת דעתו הוא מקבל, ובכל תחום שבו הוא אינו יודע כיצד עליו לנהוג הוא יוכל לשאול אותו. במובן מסוים, הרב מתווך ביני ובין רצון הבורא שגנוז בתורה.
בשאלות הלכתיות יש להתייעץ עם המומחה לענייני תורה – הרב. כמו כן, לעתים, בסוגיות כבדות משקל במיוחד כמו שאלות ציבוריות או שאלות בעלות השלכות רחבות, יש צורך בדמות בעלת "כתפיים רחבות" ויכולת הכרעה. כאן כבר יש משמעות לגדלותו של הרב, ובציבור מקובל כי שאלות חשובות מופנות לגדולי ישראל: הרבנים הוותיקים ובעלי הנסיון הרב ביותר, שיכולים לקחת על עצמם הכרעה גדולה כל כך.
ישנם כאלה המתייעצים עם רבנים בשאלות של דרך חיים, בחירת מקצוע, חיי משפחה, פתיחת עסק, מעבר מגורים לעיר אחרת וכדומה. בנושאים אלה ישנם רבנים שמתוך גדלותם בתורה ומתוך חכמת החיים הרבה שלהם יכולים לייעץ גם בתחומי חיים אלה. עצות אלה אינן בבחינת שאלה הלכתית, וחשוב לדעת להפריד בין שאלות הלכתיות לבין שאלות של הכוונה. למשל, אדם שהולך לפתוח עסק לא חייב לשאול רב – זוהי החלטה שלו, אך הוא יכול לבחור להתייעץ עם הרב אם הדבר כדאי או לא. גם בסוגיות כגון בחירת מוסדות חינוך לילדים, היעדר בית כנסת מתאים באזור המגורים וכדומה, בוודאי שצריך להתייעץ עם רב. לעתים הרב זקוק לעוד פרטים, ולעתים הוא יבקש להתייעץ עם איש מקצוע המומחה בתחום המדובר, כמו רופא, עורך דין ורואה חשבון כדי לדייק בהנחייתו.
חשוב לדעת כי לא כל רב בהכרח בקיא ובעל ניסיון בכל שטחי החיים. ייתכן ובנושא פסיקות הלכתיות יהיה לאדם רב מסוים שהינו פוסק הלכה, אליו הוא יפנה בנושא זה, ובענייני שאלות הנוגעות להכוונה אישית הוא יפנה לרב אחר שהינו בעל ניסיון והבנה בעניינים אלו.
המשך קריאה ↓
1
להכיר את המציאות
בשביל לפסוק דין אמת לאמיתו, הרב חייב להכיר את המציאות לאשורה. ללא ידיעת כל פרטי המקרה וללא בקיאות יסודית בהלכה או בתחום החיים המדובר (כגון שלום בית, חינוך ילדים וכו'), לא יוכל הרב להגיע לדין אמת. לכן רבנים הפוסקים בתחום הלכתי מסוים מעורים היטב בנושאים הנוגעים לפסיקות שבהן הם דנים, וכן רבנים העוסקים בתחומי ייעוץ שונים, הינם בעלי ניסיון וידע רב בתחום. ישנה בדיחה המספרת כי היה רב שלמד עם תלמידיו, ויום אחד באה אישה עם תרנגולת שנשחטה ורצתה לדעת אם הכבד שלה כשר או לא. אמר לה התלמיד: "הרב יצא ויחזור עוד שעה, אני רק התלמיד". אך האישה מיהרה ואמרה: "אין לי זמן, הילדים בוכים, תגיד לי אתה מה הדין!". התלמיד הסתכל בתרנגולת, הסתכל בספרים, היקשה, תירץ, בירר, חשב, ועל פי זה פסק מה שפסק. בדיוק באותו רגע נכנס הרב. אמר לו התלמיד: "טוב שהרב בא עכשיו, הגיעה אישה עם הכבד הזה, הקשיתי, תירצתי, ביררתי, הוצאתי יסוד ופסקתי". אמר על כך הרב: "טוב מאוד, אבל זה לא כבד – זה טחול…". לפעמים שינוי בפרט אחד בנושא הנידון משנה את כל התמונה.
המשך קריאה ↓
4
בית הלל ובית שמאי
הלל ושמאי היו חכמי הדור מתקופת בית המקדש השני. הלל שימש כראש הסנהדרין ושמאי כאב בית דין (התפקיד השני בחשיבותו). הלל ושמאי היו בעלי אסכולות שונות בנוגע לאופן הפסיקה, כאשר הלל אחז בתפיסה יותר מקלה ואילו שמאי אחז בשיטה יותר מקפידה. בפועל מספר המחלוקות ביניהם היו ספורות, אולם בין תלמידיהם ("בית שמאי", "בית הלל") התגלעו מחלוקות הלכתיות רבות. התלמוד מספר כי ברבות השנים נקבע כי ההלכה נפסקה כדעת בית הלל: "שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל. הללו אומרים 'הלכה כמותנו', והללו אומרים 'הלכה כמותנו'. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלוהים חיים הן, והלכה כבית הלל". ומדוע? הרי מאחר שאלו ואלו דברי אלוהים חיים, מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? התלמוד משיב: "מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד, אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן". כלומר, בית הלל הקפידו לכבד את בית שמאי בכך שהקדימו את דבריהם לדברי עצמם, ומי שנמצאות בו תכונות אלה של ענווה, ראוי שתיפסק הלכה כמותו, שהרי על התורה נאמר "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם" (משלי ג, יז).
המשך קריאה ↓
2
מי איננו רב?
לצערנו, בשנים האחרונות שומעים על אנשים חכמים וכריזמטיים ביותר שמכנים את עצמם בתואר 'רב', כאשר אף קהל מהציבור נוהר אחר אותן דמויות ורואה בהן דמות רוחנית מנהיגה. אך למעשה הם כלל אינם רבנים – אין הם נוהגים בדרך התורה ואף פועלים בניגוד גמור אליה. רב אמיתי הוא אדם ירא שמים שנוהג ע"פ כל כללי ההלכה וע"פ רוח התורה, הוא ממשיך מסורת שאותה קיבל מרבותיו, מנחיל אותה הלאה ואינו סוטה מדרך הישר או מהנחיית המסורת היהודית האותנטית בעקבות גחמות אישיות, דעות אישיות הסותרות לתורה או רצונות ושיקולים שאינם ישרים. הוא אינו פוגע (פיזית, נפשית או כלכלית) בתלמידיו או באף אדם אחר; אינו מתנהג בצורה לא מוסרית; אינו מרחיק חלילה את תלמידיו מבני משפחתם אם הם אינם מעוניינים בכך; הוא אינו פוגע בכבודם של רבנים אחרים יראי שמיים הנוהגים ע"פ דרך התורה גם אם הוא לא מסכים לדעתם. מצופה ממנו לשמור על ההלכה ברמה הרמטית, להיות אדם ישר והגון, וחשוב מאוד – שהוא יהיה אדם המקבל על עצמו את סמכותה של דמות תורנית גבוהה, כגון מנהיגי הדור, אחרת עלול הוא לסטות מדרך הישר ע"י נקיטת עמדות שאינן עומדות בקנה אחד עם רוח התורה.מנהיגי הדור הם המצפן הרוחני שמורה לנו מהו רצונו של ה', וזאת משום שכל ימי חייהם הם שקעו בלימוד התורה יומם ולילה, ולכן הבנתם וראייתם את המציאות מקורה בתורה.
המשך קריאה ↓
5
ללמוד מחכמים
התורה מנחה אותנו להיות קרובים לרבנים על מנת ללמוד ולספוג מהם את הלכי התורה, הן מבחינה הלכה, דעות והשקפה, צורת חשיבה, וכן הלך התנהגות וצורת חיים. אחת ההשלכות להעדר היצמדות לחכמים עוד מתקופת בית המקדש השני עד ימינו אנו היא אובדן הסנהדרין, שבעקבותיו תלמידיהם של חכמי הדור לא זכו ללימוד צמוד מרבותיהם. בימי הסנהדרין לא היו כמעט מחלוקות בהלכה. לעם ישראל הייתה סמכות אחת ומנגנון מסודר של בתי דין, מקומיים וארציים, אשר בהם נפסקה ההלכה. אם אחד הצדדים ביקש לערער, היו עולים לערכאה גבוהה יותר, עד שהגיעו לבית הדין הגדול שישב בלשכת הסנהדרין בירושלים. כאשר הורדוס עלה לשלטון הוא הרג את חכמי הסנהדרין, ואז התרבה מספרם של תלמידי בית שמאי ובית הלל ש"לא שימשו כל צרכן". כלומר, לאחר אובדן הסנהדרין תלמידי בית שמאי ובית הלל לא זכו ללמוד את התורה מרבותיהם כקודמיהם בלשכת הגזית (סנהדרין), ומצב זה הביא להתרבות המחלוקות בישראל.
המשך קריאה ↓
3
הרבי הראשון
הראשון שכונה בתואר "רב" בעם ישראל הוא כמובן משה רבנו, שקיבל את התורה בהר סיני ומסר אותה לעם ישראל. הוא הראשון שלימד תורה את העם כולו וצירף אליו חכמים שייטלו חלק בעול ההוראה לציבור. מקור המילה "רב" בא מארמית, ופירושו "אדם גדול". בקרב קבוצות חסידיות מכנים את הרבי "אדמו"ר" – אדוננו, מורנו ורבנו.
המשך קריאה ↓
1
להכיר את המציאות
בשביל לפסוק דין אמת לאמיתו, הרב חייב להכיר את המציאות לאשורה. ללא ידיעת כל פרטי המקרה וללא בקיאות יסודית בהלכה או בתחום החיים המדובר (כגון שלום בית, חינוך ילדים וכו'), לא יוכל הרב להגיע לדין אמת. לכן רבנים הפוסקים בתחום הלכתי מסוים מעורים היטב בנושאים הנוגעים לפסיקות שבהן הם דנים, וכן רבנים העוסקים בתחומי ייעוץ שונים, הינם בעלי ניסיון וידע רב בתחום. ישנה בדיחה המספרת כי היה רב שלמד עם תלמידיו, ויום אחד באה אישה עם תרנגולת שנשחטה ורצתה לדעת אם הכבד שלה כשר או לא. אמר לה התלמיד: "הרב יצא ויחזור עוד שעה, אני רק התלמיד". אך האישה מיהרה ואמרה: "אין לי זמן, הילדים בוכים, תגיד לי אתה מה הדין!". התלמיד הסתכל בתרנגולת, הסתכל בספרים, היקשה, תירץ, בירר, חשב, ועל פי זה פסק מה שפסק. בדיוק באותו רגע נכנס הרב. אמר לו התלמיד: "טוב שהרב בא עכשיו, הגיעה אישה עם הכבד הזה, הקשיתי, תירצתי, ביררתי, הוצאתי יסוד ופסקתי". אמר על כך הרב: "טוב מאוד, אבל זה לא כבד – זה טחול…". לפעמים שינוי בפרט אחד בנושא הנידון משנה את כל התמונה.
המשך קריאה ↓
2
מי איננו רב?
לצערנו, בשנים האחרונות שומעים על אנשים חכמים וכריזמטיים ביותר שמכנים את עצמם בתואר 'רב', כאשר אף קהל מהציבור נוהר אחר אותן דמויות ורואה בהן דמות רוחנית מנהיגה. אך למעשה הם כלל אינם רבנים – אין הם נוהגים בדרך התורה ואף פועלים בניגוד גמור אליה. רב אמיתי הוא אדם ירא שמים שנוהג ע"פ כל כללי ההלכה וע"פ רוח התורה, הוא ממשיך מסורת שאותה קיבל מרבותיו, מנחיל אותה הלאה ואינו סוטה מדרך הישר או מהנחיית המסורת היהודית האותנטית בעקבות גחמות אישיות, דעות אישיות הסותרות לתורה או רצונות ושיקולים שאינם ישרים. הוא אינו פוגע (פיזית, נפשית או כלכלית) בתלמידיו או באף אדם אחר; אינו מתנהג בצורה לא מוסרית; אינו מרחיק חלילה את תלמידיו מבני משפחתם אם הם אינם מעוניינים בכך; הוא אינו פוגע בכבודם של רבנים אחרים יראי שמיים הנוהגים ע"פ דרך התורה גם אם הוא לא מסכים לדעתם. מצופה ממנו לשמור על ההלכה ברמה הרמטית, להיות אדם ישר והגון, וחשוב מאוד – שהוא יהיה אדם המקבל על עצמו את סמכותה של דמות תורנית גבוהה, כגון מנהיגי הדור, אחרת עלול הוא לסטות מדרך הישר ע"י נקיטת עמדות שאינן עומדות בקנה אחד עם רוח התורה.מנהיגי הדור הם המצפן הרוחני שמורה לנו מהו רצונו של ה', וזאת משום שכל ימי חייהם הם שקעו בלימוד התורה יומם ולילה, ולכן הבנתם וראייתם את המציאות מקורה בתורה.
המשך קריאה ↓
3
הרבי הראשון
הראשון שכונה בתואר "רב" בעם ישראל הוא כמובן משה רבנו, שקיבל את התורה בהר סיני ומסר אותה לעם ישראל. הוא הראשון שלימד תורה את העם כולו וצירף אליו חכמים שייטלו חלק בעול ההוראה לציבור. מקור המילה "רב" בא מארמית, ופירושו "אדם גדול". בקרב קבוצות חסידיות מכנים את הרבי "אדמו"ר" – אדוננו, מורנו ורבנו.
המשך קריאה ↓
4
בית הלל ובית שמאי
הלל ושמאי היו חכמי הדור מתקופת בית המקדש השני. הלל שימש כראש הסנהדרין ושמאי כאב בית דין (התפקיד השני בחשיבותו). הלל ושמאי היו בעלי אסכולות שונות בנוגע לאופן הפסיקה, כאשר הלל אחז בתפיסה יותר מקלה ואילו שמאי אחז בשיטה יותר מקפידה. בפועל מספר המחלוקות ביניהם היו ספורות, אולם בין תלמידיהם ("בית שמאי", "בית הלל") התגלעו מחלוקות הלכתיות רבות. התלמוד מספר כי ברבות השנים נקבע כי ההלכה נפסקה כדעת בית הלל: "שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל. הללו אומרים 'הלכה כמותנו', והללו אומרים 'הלכה כמותנו'. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלוהים חיים הן, והלכה כבית הלל". ומדוע? הרי מאחר שאלו ואלו דברי אלוהים חיים, מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? התלמוד משיב: "מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד, אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן". כלומר, בית הלל הקפידו לכבד את בית שמאי בכך שהקדימו את דבריהם לדברי עצמם, ומי שנמצאות בו תכונות אלה של ענווה, ראוי שתיפסק הלכה כמותו, שהרי על התורה נאמר "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם" (משלי ג, יז).
המשך קריאה ↓
5
ללמוד מחכמים
התורה מנחה אותנו להיות קרובים לרבנים על מנת ללמוד ולספוג מהם את הלכי התורה, הן מבחינה הלכה, דעות והשקפה, צורת חשיבה, וכן הלך התנהגות וצורת חיים. אחת ההשלכות להעדר היצמדות לחכמים עוד מתקופת בית המקדש השני עד ימינו אנו היא אובדן הסנהדרין, שבעקבותיו תלמידיהם של חכמי הדור לא זכו ללימוד צמוד מרבותיהם. בימי הסנהדרין לא היו כמעט מחלוקות בהלכה. לעם ישראל הייתה סמכות אחת ומנגנון מסודר של בתי דין, מקומיים וארציים, אשר בהם נפסקה ההלכה. אם אחד הצדדים ביקש לערער, היו עולים לערכאה גבוהה יותר, עד שהגיעו לבית הדין הגדול שישב בלשכת הסנהדרין בירושלים. כאשר הורדוס עלה לשלטון הוא הרג את חכמי הסנהדרין, ואז התרבה מספרם של תלמידי בית שמאי ובית הלל ש"לא שימשו כל צרכן". כלומר, לאחר אובדן הסנהדרין תלמידי בית שמאי ובית הלל לא זכו ללמוד את התורה מרבותיהם כקודמיהם בלשכת הגזית (סנהדרין), ומצב זה הביא להתרבות המחלוקות בישראל.
המשך קריאה ↓
סרטון אחד שווה אלף תמונות
אספנו עבורך את הסרטונים הכי מדויקים ברשת
במה זוכה אדם שיש לו דעת תורה?
למה צריך לשאול את הרב, אין לך דעה משלך?
למה חשוב שיהיה לי רב אחד קבוע?
מהי "דעת תורה"? מפי הרב שלמה לוינשטיין
מדוע צריך לקבל דעת אדם בשר ודם?
כבוד חכמי ישראל
המחשת וואטסאפ
טוב שיש את מי לשאול
מה שואלים רב? הנה כמה דוגמאות
החליקו על המכשיר לקריאת השיחה!
עברו על המכשיר עם העכבר וגללו מטה לקריאת השיחה!
סיפור מהחיים
הדילמה הגדולה: לסגור את העסק כפי שייעץ הרב?
"האיש בישר למתחריו בלונדון על החלטתו. תדהמה והלם שררו בצידו של הקו, הם לא הבינו מה מסתתר מאחורי החלטתו"
מעשה בישראלי שעבר להתגורר בלונדון. הוא היה אדם מוכשר שפתח מרפאה גדולה. במרפאתו הרופאים העניקו יחס חם למטופליהם, התנאים היו טובים והמחירים הוגנים. המרפאה הפכה לסיפור הצלחה.
העתיד נראה ורוד, אלא שבאותו אזור כבר הייתה מרפאה גדולה של רשת מרפאות גדולה ורצינית בלונדון. אט אט קליינטים של המרפאה הזו עברו אליו, ובעליה של הרשת כעסו והעבירו אליו מסרים תקיפים שכדאי לו לסגור, כולל איומי תביעה וכדומה. בתחילה הוא לא התייחס אליהם, כדרכם של ישראלים אמר "יהיה בסדר…". הוא גם סמך על ידידים בעלי השפעה ברשויות שיסייעו לו בשעת הצורך.
כאשר בעלי הרשת ראו שהוא לא נכנע, החלו להשתמש ב"תותחים כבדים". הם הגישו נגדו תביעה בבית משפט ופתחו במסע תקשורתי נגדו. העסק החל להראות רציני ומסובך מאד.
לאותו בעל מרפאה היה חבר, ישראלי גם הוא, שהציע לו לבקש עצה מרב גדול שהוא מכיר בארץ ישראל. "מה איכפת לך? הוא חכם מופלא, צדיק גדול. לא תפסיד", שכנע אותו. והוא התרצה.
השניים הגיעו לביתו של הרב אהרן לייב שטיינמן זצ"ל, והאיש סיפר את השתלשלות הדברים.
שאלו הרב: "ולמה באמת שלא תסגור את המרפאה?"
האיש נדהם: "למה הרב מתכוון?! עבדתי קשה להקים את המרפאה, מאמצי על, זו הפרנסה שלי"
השיב לו הרב, "יש פרנסות אחרות…"
"אבל זה בלתי אפשרי. יש לי חוזה שכירות על הבניין, יש חוזים עם הרופאים. אצטרך לשלם פיצויים לכולם"
"וכמה זה יוצא?" התעניין הרב
החל בעל המרפאה מחשב, והרב אהרן לייב ממתין… סיים לחשב באומרו: "הסכום הינו שבעים אלף יורו פיצויים, סכום גדול מאד!"
אמר לו הרב: "האם לה' אין שבעים אלף יורו לתת לך?!"
הסתכל עליו היהודי בתדהמה: "ומה פתאום שה' יתן לי שבעים אלף יורו?!"
אמר הרב אהרן לייב: "נער הייתי גם זקנתי, ראיתי הרבה בחיי, ואני יכול להעיד שמי שמוותר בשביל השלום לא מפסיד"
"הרב יכול להיות ערב על הסכום הזה, שאני באמת אזכה לקבל אותו שוב?"
"לא," השיב הרב, "אין לי אפילו עשירית ממנו…"
"אז מי ייתן לי סכום כזה?"
"וכי חסר לה' כסף?! דע, חמישים שנה אני מייעץ לאנשים ואף פעם לא יעצתי עצה שחשבתי שהיא רעה, אני מבטיח לך שזו עצה טובה"
היהודי עמד נבוך ולא ידע מה לעשות. כאן התערב בשיחה חברו שבא עמו, באומרו: "אל תהיה טיפש, אתה לא מאמין לרב? תעשה מה שהרב אומר"
"טוב, אני מסכים," הודיע. "כאשר אחזור ללונדון אדבר איתם, אודיע להם על החלטתי"
אבל הרב אמר: "לא, דבר איתם עכשיו! תתקשר אליהם לאנגליה ותודיע על החלטתך לסגור את המרפאה".
"אבל הם יצחקו ממני. במשך זמן רב אני נלחם איתם, ופתאום אני מוריד את הראש?"
שני החברים יצאו החוצה, והאיש בישר למתחריו בלונדון על החלטתו. תדהמה והלם שררו בצידו של הקו, הם לא הבינו מה מסתתר מאחורי החלטתו. כשחזר ללונדון נפגש עם בעלי רשת המרפאות לשוחח עימם בנוגע להחלטתו. הם בתגובה חשדו בו, "מה אתה מבשל לנו?".
אך הוא ענה את האמת: "זה מה שהרב ייעץ לי לעשות"
הם תמהו: "מה לך ולרבאיי?! מה הוא נותן לך בתמורה, ואילו עסקים יש לך איתו?"
השיב להם: "זה לא סתם רב, זה צ'יף רבאיי…"
לאחר כל המלחמה שנלחם בהם הדבר נראה להם כל כך לא מציאותי, עד שהם החליטו לברר את העניין לעומק. רשת המרפאות שלחה לארץ את אחד השותפים. הוא בירר מי זה הרב שטיינמן, ונענה כי מדובר באדם שקול, חכם, שאפשר לסמוך עליו.
השותף האנגלי נסע בלבושו ההדור לבית הרב. ביתו של הרב שטיינמן היה דל וקירותיו מתקלפים, מעולם לא עניינו אותו רכוש וכסף, רק תורה ורצון השם. האנגלי הסתכל בתדהמה על הקירות, שהרי הוא היה בטוח שהגיע ל"צ'יף רבאיי" והנה הגיע לבית של עניים. תמה לעצמו, היכן הרב מטמין את כל הכסף שהוא מרוויח?
הוא הציג את עצמו בפני הרב. עברית הוא לא דיבר, אבל נמצא מישהו שתירגם את דבריו.
"באתי בעניין המרפאות בלונדון. מה הרב התכוון בעצתו לסגור את המרפאה? מה אתם רוצים להרוויח על חשבוננו? ומי ישלם לו את ההפסד?"
השיבו רבי אהרן לייב: "ה' ישלם לו!"
המשיך השותף האנגלי והקשה: "למה הרב מורה לו לעשות כזה דבר טיפשי? שמעתי שהרב אדם חכם. כנראה אתה מתכוון לסדר אותנו באיזושהי דרך, ברור שמשהו מסתתר פה. אנחנו מוכנים אולי להתפשר"
הרב אהרן לייב הצביע על הגמרא ואמר: "התורה אומרת לנו שהוא צריך לוותר, שהרי על פי ההלכה שלנו אסור לאדם לרדת לאומנות חברו, כלומר לפתוח עסק מתחרה שלא ביושר. הוא לא היה צריך לקבוע את המרפאה שלו לידכם".
מנהל המרפאה נדהם, "ומי ישלם לו את כל ההפסדים שלו?"
הרב השיבו: "זה על חשבונו. אם ה' אמר שצריך לעשות כך, זו לא שאלה של הפסד ורווח אלא חובתו"
"הבנתי," אמר האיש והמשיך, "את זה הרב ייעץ למתחרה שלנו. ומה הרב מייעץ לנו? הרי יש לו קשרים עם אנשים חשובים בעלי השפעה. מה יגידו האנשים? הוא פתח מרפאה מצליחה ואנחנו מורידים אותה. עלולים להיות לנו יחסי ציבור גרועים, בתקשורת יבקרו אותנו קשות. אף אחד לא יאמין שהוא עזב מרצונו רק בגלל עצת הרב…"
הרב אהרן לייב הרהר קמעא ושאל היכן יש לרשת המרפאות עוד סניפים באנגליה. לשמע התשובה כי הם עומדים בפני פתיחת סניף נוסף במנצ'סטר, ענה הרב: "אם כן תמנו אותו להיות המנהל בסניף החדש".
"אבל הוא לא יסכים לעבוד תחתינו," השיב האנגלי.
"אז תעשו אותו שותף. הלא אתם רואים שהוא אדם מוכשר, בעל יכולות, שיכל להילחם בגוף גדול כמו שלכם".
האיש ביקש רשות להתקשר לשותפים שלו. הם אהבו את הרעיון.
עתה הוציא האיש שלושת אלפים יורו מכיסו והניח על השולחן.
"מה זה?" תמה הרב אהרן לייב.
"דמי ייעוץ," השיב. "שעת ייעוץ עולה כסף. הרב ייעץ לי, לכן אני משלם כמו שנהוג".
אמר לו הרב אהרן לייב: "קח את הכסף חזרה"
התפלא האיש ואמר: "אני לא מבין, הרי ככה הולך בכל מקום. אני לא מסכים להיות נצלן. הרב הקדיש לי זמן, מגיע לו לקבל בצדק"
אמר לו הרב: "אלה שלוקחים דמי יעוץ למדו בשביל זה. הכסף הזה עוזר להם לתת ייעוץ טוב, נותן להם רצון לייעץ טוב. אני לא למדתי לייעץ. אני אומר לפי מה שאני מבין מהתורה".
סופו של סיפור – לאחר זמן סיפר האיש: "סגרתי את המרפאה בלונדון, שילמתי פיצויים לכל הרופאים ובעלי הנכס. חודשיים אחר כך כבר פתחנו את המרפאה במנצ'סטר, וזכיתי לחסות את כל החובות – הבטחת הרב התקיימה במלואה".