loader image
קצר וקולע
מדברים תכל'ס
סרטונים
המחשת וואטסאפ
סיפור מהחיים

איסור חריטת קעקוע נלמד מהפסוק "וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם" (ויקרא יט, כח). מקורו הקדום של הקעקוע הוא בעובדי עבודה זרה, שהיו נוהגים לקעקע על גופם את ציורה של אותה עבודה זרה שלהם, ובכך מצהירים על שעבודם לה. התורה אוסרת עלינו לנהוג במנהגי אומות העולם, שמקורם בעבודה זרה, אף אם אין הכוונה לכך

הקעקוע הוא הדרך שלי לביטוי עצמי. למה היהדות אוסרת לקעקע איורים על גופי שלי?

טרנד הקעקועים הפך כמעט לנחלת הכלל, הרואים בו אמצעי לבטא את אישיותם הייחודית. מדוע היהדות מתנגדת לכך? האם יש לקעקוע השפעה על הנפש? ומה יש ליהדות לומר על ייחודיות?

האיסור על קעקוע הגוף מופיע במפורש בתורה: "וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם, אֲנִי ה'" (ויקרא יט, כח). לאיסור ישנו כמה הסברים, אחד מהם הוא שקעקועים הם מאפיין של עובדי עבודה זרה. כדי להרחיק אותנו מתרבות רעה זו וכדי שלא נידמה להם, נאסר עלינו לקעקע את הגוף. הרמב"ם (רבי משה בן מימון), מגדולי הפוסקים, כותב בחיבורו ההלכתי 'משנה תורה': "כתובת קעקע האמורה בתורה הוא שישרט על בשרו וימלא מקום השריטה כחול או דיו או שאר צבעונים הרושמים, וזה היה מנהג העכו"ם [=עובדי כוכבים ואלילים] שרושמין עצמן לעבודת כוכבים כלומר שהוא עבד מכור לה ומורשם לעבודתה" (משנה תורה, ספר המדע, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק יב, הלכה יא). מנהג קדום של עובדי עבודה היה לקעקע על עצמם את הסמל של העבודה הזרה, כמעין הצהרה על שעבודם לה. הקעקוע הוא דבר הנוגע לעבודה זרה, וכל מה שמהווה קירוב לעבודה זרה הרי זה איסור שיש להתרחק ממנו. זו הסיבה שהפסוק מסתיים במילים "אֲנִי ה'" – משום שיש במנהגי הגויים הנוגעים לעבודה זרה כפירה באלוהים. גם אם הקעקוע נעשה שלא לשם עבודה זרה, אלא לשם קישוט גרידא, עדיין האיסור נשאר במקומו.

לראות את הנפש

רבי חיים בן עטר, מגדולי פרשני המקרא המכונה "אור החיים" על שם פירושו לתורה, דייק במילות הפסוק וכתב כי איסור הקעקוע הוא "בכם" ולא בבשרכם, "לומר שלא בבשר לבד יגרום הפגם, אלא גם בפנימיות האדם". כלומר הקעקוע אינו שינוי פיזי בגופנו בלבד, אלא יש לו השפעה שלילית נפשית ואף רוחנית על האדם. מסתבר כי אף במחקרים שנעשו בתחום עולה כי לעיתים קרובות, באופן אינטואיטיבי ולעיתים אפילו בלתי מודע, אנשים נוטים לקשר קעקועים לתכונות כמו חוסר יציבות, אימפולסיביות והרפתקנות. ישנן אף הפרעות פסיכיאטריות מסוימות שנקשרו לנטייה להיות מקועקע, כמו הפרעת אישיות אנטי סוציאלית והפרעת אישיות גבולית.

(S. Bhargava, R. Singh, K. Kumari, (2016), Significance of Tattoo Marks in Forensic Psychology)

מעבר להשפעה הרוחנית של הקעקוע על נפשנו, טרנד הקעקועים מסיט אותנו להתעסק בחיצוניות הגוף במקום להתמקד בעולמנו הפנימי, הנפשי והרוחני. בין אם המטרה היא להתייפות, להרגיש מיוחד או רק "להיות באופנה", הקעקוע הוא ביטוי לכך שעיקר מרצו של האדם מופנה כלפי חוץ – מה חושבים עליי, איך רואים אותי, איך אני תופס את גופי. בעוד שהיהדות מצווה על האדם לעסוק בפנימיות, לתקן את האישיות גם הרחק מעיני קהל, בינך ובין בורא עולם. בטרנד הקעקועים מקומו של הגוף מועצם, והוא הופך להיות כלי ביטוי של האישיות. כל זאת עומד בסתירה לאידיאל היהודי, לפיו האישיות והמעשים שלנו הם הכלים לבטא את הפנימיות שבנו. היהדות רואה בפעולות שלנו, בהנהגות, בהתנהגות ובבחירות שלנו את הביטוי העצמי האמיתי למי שהאדם הוא, ולא דרך ציורים על גבי גופו של האדם. 

הלוואת – שמרת

סיבה נוספת לאיסור על קעקוע היא האיסור בפגיעה בגוף האדם, וכפי שנכתב באתר 'מכבי – שירותי בריאות': "בל נשכח שבשורה התחתונה הקעקוע הוא בעצם פציעה של העור, ויצירת צלקת צבעונית אם תרצו". האיסור על קעקוע הוא תזכורת לכך שהגוף אינו רכושו הפרטי של האדם. לאדם המערבי זה נשמע מוזר, אבל התפיסה היהודית רואה בגוף כלי שניתן לנו על ידי הבורא, באמצעותו מתאפשרים לנו חיינו עלי אדמות. מאותה סיבה ממש אוסרת היהדות על האדם לקחת את חייו בידיו או לפגוע בגופו, שכן חייו וגופו ניתנו לו כפיקדון על ידי הבורא. על דרך המשל, הגוף הוא כרכב מושכר, שאיננו יכולים לעשות בו כל מה שאנו רוצים, אלא להשתמש בו כאמצעי שירות בלבד שעוזר לנו להתנהל, ועלינו להקפיד לשמור עליו. 

כאן המקום להזכיר כי קיימים סיכונים בריאותיים שונים בחריטת קעקוע, כגון: תגובה אלרגית ארוכת שנים לצבעי הדיו, זיהומים (כגון הידבקות בחיידק הסטפילוקוקוס הגורם נזק ללב), בעיות עור שונות (כגון גרנולומות), הידבקות ממחלות המועברות בדם (כגון איידס או צהבת נגיפית C), סיבוכים בבדיקת MRI, הפרעות הורמונליות, פגיעה בפוריות והעלאת הסיכוי לחלות בסרטן.

סתירה לדינאמיות של החיים

מעבר לכך, הקעקוע מנציח בגופנו מצב נפשי ואישיותי מסוים שהיה בגיל צעיר, אך כמעט תמיד הוא אינו מתאים לנו כעבור כמה שנים. יעידו כל אותם מכוני הסרת קעקועים שנפתחו בשנים האחרונות, ועסוקים בניסיון (כואב) למחוק את מה שאנשים הנציחו על עצמם כשהיו צעירים: שם אהובים ואהובות שנשכחו כעבור כמה שנים, ציורים אופנתיים שסר טעמם, אותיות סיניות חסרות משמעות. דוגמאות לכך לא חסר, כמו מריו מנדז'וקיץ', שחקן הכדורגל של ריאל מדריד, שסוחב על גופו את הכתובת חסרת הפשר "יתוא קזחי ,יתוא גורהל אל המ". מסתבר שהוא בסך הכול רצה קעקוע עם הפתגם "מה שלא הורג אותי, מחשל אותי", אבל תרגום גוגל חשב אחרת, והמסכן גם לא ידע שעברית כותבים מימין לשמאל…

עצם הרעיון לקעקע על הגוף רעיון או מסר שייחרת בנו לעולם מנוגד לתפיסה היהודית הדינמית של האדם. היהדות מאמינה כי אנחנו יכולים בכל עת לשנות את מעשינו, את אישיותנו ואף את עברנו – על ידי כך שאנו מלחינים מחדש את סיפור חיינו. איננו כבולים למי שהיינו, אלא אנו מתפתחים כל הזמן. לכן אסור לחרות בגוף "אזיקים" כאלה שכובלים אותנו למי שהיינו פעם, ולא מאפשרים לנו לפתוח דף חדש.

הקעקוע כמעט תמיד נולד מתוך גחמה רגעית, אופנתית. וכך הוא מקפיא חלק מהאישיות, בדרך כלל בשלב די צעיר של החיים, ומלווה אותנו כתזכורת כזו למשך כל חיינו.

להיות ייחודי

ולסיום, הקעקוע הוא סוג של בריחה. בריחה ממה? ממפגש עם אישיותנו. שכן מהי הסיבה שרוב האנשים מקעקעים את גופם? כך נכתב באתר של מכון קעקועים: "אם נבחן את הסיבה שבגללה אנשים ממהרים להתקעקע היום, נגלה שהכל טמון ברצון לייחודיות. בעולם של מותגים וייצור המוני, נראה שכבר כמה דורות כל בני האדם נראים, מתלבשים, מסתפרים ומתקשטים בדיוק אותו דבר. למעשה קעקועים עם משמעות, שנבחרו אחרי חשיבה קפדנית, הופכים אדם לייחודי בעולם".

האמנם? האם יש אמת באמירה זו? האם קעקוע חיצוני על גופי זה מה שהופך אותי לייחודי? 

זו הסתכלות כל כך שטחית על מהותו של האדם, שייחודו נקבע על פי אישיותו, על פי נשמתו, על פי עצם זה שאין עוד אחד כמוהו בכל רחבי הגלובוס כולו. המחשבה כי תחושת ייחודיות תגיע בעקבות קעקוע ב-300 ₪ היא מוטעת. אדם ירגיש ייחודי רק כאשר הוא יאהב את עצמו בזכות מה שהוא – אדם נדיר שלא היה ולא יהיה לעולם!

הצורך בקעקוע רק חושף את החיסרון העצום של הנשמה, שמבקשת למשוך תשומת לב ואהדה מהסביבה. היהדות, לעומת זאת, מציעה לנו להתמקד ישירות בנשמה המיוחדת שנמצאת בתוכנו. לפתח אותה, להקשיב לה, לעורר אותה מתרדמתה ולקשר אותה עם המקור שהביא לנו אותה – בורא עולם. כיהודים, קיבלנו דרך חיים מיוחדת של תורה, מצוות, מסורת, שהגיעו ישירות מאלוהים. אין לנו צורך לקשט את גופנו כדי להרגיש מיוחדים; אנחנו כבר כאלה. כל מה שנשאר לנו זה לגלות את זה גם לעצמנו.

 

 

המשך קריאה ↓

1

קעקוע שגאים בו

לאחר השואה הרב אפרים אשרי, שכיהן בשואה כרב בקובנה שבליטא, נשאל על ידי ניצולת שואה האם עליה למחוק את הקעקוע שעשו בה הנאצים. הרב אשרי התנגד לכך בכל תוקף בנימוק מעניין: "המספר הזה שהגרמנים ימח שמם חקקו על זרועות בני ישראל כאות קלון שישפיל אותם בעיני כל רואם, לא רק שאין בו במספר כזה כדי להבאיש את רוחנו ולהשפיל את כבודנו, אלא אדרבה, מספר זה הוא לנו לאות כבוד ולתפארת. ולהם, לרוצחים המתועבים ימח שמם וזכרם, הוא למזכרת עוון ולחטאת עולם שלא ניתן לסליחה ולכפרה, על זממם אשר זממנו להשמיד גוי קדוש שלא ישאר לו שאר ושארית. ולכן בודאי כתובת מבישה זאת, מספר איום זה החקוק בזרועות אלפי האנשים שהיו אי פעם במחנות ההסגר והשמד, משמש לנו לאות כבוד ולזכרון, שזכור נזכור "את אשר עשה לך עמלק" גרמני זה. וחלילה לנו לשכוח את הדבר הזה ולמחוק מלבנו את אשר עוללו לנו הרשעים הללו… חס ושלום לאשה הזאת להעביר מזרועה המספר הזה, כי בזה היא נותנת יד לפושעים הגרמנים הארורים, והיא עוזרת להם להשכיח את מעשי הזועה והאימים שעשו לעם ישראל". (שו"ת ממעמקים ח"ד, כב)

המשך קריאה ↓

4

לחפש ריגוש שלא עובר

על האכזבה מהריגוש שהביא לה הקעקוע מיטל דאודי-בוארון כותבת: "אתה מחפש את הקעקוע הכי מיוחד והכי משמעותי, זה שכולם יראו ויפלו מהרגליים. אתה אפילו תסתכל עליו בראי במשך זמן מה ותתלהב. אבל מה שאף אחד לא מספר לך זה שההתלהבות, כמו מכל דבר חדש, בסופו של דבר עוברת, והריקנות והשעמום שדחפו אותך לעשות את זה יחזרו כאילו מעולם לא נעלמו. ואתה שוב מוצא את עצמך מחפש אחר עניין חדש, אולי עוד קעקוע, אולי משהו אחר, שימלא את הריקנות הבלתי נלאית, את הצורך למצוא את הריגוש שירומם אותך, ולא מבין שהריגוש והדבר הזה שימלא אותך ממילא כבר נמצא בתוכך – זהו הניצוץ האלוהי שמחכה להידלק בך. אותו ניצוץ שיגרום לך להפסיק לחפש דברים חיצוניים חסרי משמעות, ויגרום לך להתחבר לפנימיות שלך, לעומק, לתכלית".

המשך קריאה ↓

2

הנצחה יהודית לא ראויה

מקעקע בכיר סיפר כי לא מעט מלקוחותיו הם אנשים שמחזיקים בערכים יהודיים ומבקשים לקעקע על גופם סמלים מהיהדות. אחד מלקוחותיו "זכה" לכינוי 'הפאנקיסט הציוני', כיוון שכל גופו מקועקע בסמלי יהדות – מגן דוד, מנורה, הכתובת: 'יזכור', טלאי צהוב, קעקוע של ניצולי שואה שמתנוסס מעל לכיתוב: 'לעולם לא נשכח', קעקוע של האנדרטה לזכרם של לוחמי גטו ורשה. בנוסף מגיעים תיירים יהודים שמבקשים קעקועים של מגן דוד, "חי" או חאמסה. אותם אנשים עושים קעקועים מסוג זה כדי להנציח את יהדותם על גופם, אך האמת היא שיש להם כבר הנצחה כזו – "ברית מילה". מלבד זאת, האבסורד בקעקוע מסוג זה, שבעיניהם אמור לסמל את הקשר שלהם ליהדות, הוא שאותו קעקוע לאמיתו של דבר – נוגד את המסורת היהודית, שמצווה עלינו לא לקעקע את הגוף.

המשך קריאה ↓

5

הסכנות שבקעקוע

הסיבה שבגללה יהודים לא אמורים לקעקע את גופם היא בגלל שכך ציווה עלינו בורא עולם, אך נחמד לדעת שזה גם שומר על הבריאות. הסוכנות האירופית לכימיקלים (ECHA) פרסמה ב-2017 הודעת אזהרה מפני עשיית קעקועים על הגוף. הסיבה: סכנה בריאותית חמורה. בהודעה שפרסמה הסוכנות נכתב: "דיווחים רבים מעלים חשש מפני הרכב הדיו המשמש לכתובות קעקע. החששות המרכזיים הם מתגובות אלרגיות קשות, סיכון לגידולים סרטניים ופגיעה בפוריות". הסכנות מהכימיקלים המסוכנים מגיעות עד כדי סרטן ואף פגיעה במרכיבים גנטיים של התא, אף שהם מקרים נדירים. גם במחקר שנערך במכון לכירורגיית עור בלייזר בוושינגטון, נמצא כי בדיו הקעקוע נמצא הכימיקל פתאלן, המשמש בתעשיית הפלסטיק ועשוי לגרום לתופעות עור שונות, כמו גירודים, פריחה ואף סרטן. כימיקל זה, המחקה את פעילות ההורמון הגברי אסטרוגן, עשוי לפגוע במערכת הרבייה הגברית, ואף בעובר הנמצא ברחם של אישה הרה הנושאת קעקועים על גופה. חומר למחשבה.

המשך קריאה ↓

3

האמת על קעקועים

ישנם התופסים את הקעקועים כדבר שנועד לייפות ולקשט את הגוף, אולם בפועל מתברר כי הם מייצרים דחייה ותחושות שליליות. במספר מחקרים נמצא כי קעקועים גורמים לסטיגמה חברתית שלילית, משפיעים לשלילה על קבלה לעבודה ואף על שביעות רצון ממתן שירות. אנשים שיש להם קעקועים נתפסים כפחות מקצועיים ואיכותיים מאשר אנשים שאין להם קעקועים. לדוגמה, באחד המחקרים בנושא (Degelman and Price, 2002) הוצגה תמונה לשתי קבוצות של צעירים בארצות הברית. לקבוצה אחת הוצגה דמות עם קעקועים בולטים, ולקבוצה השנייה הוצגה אותה דמות אך ללא קעקועים. שתי הקבוצות נדרשו לסמן את הערכתם כלפי אותה דמות מוצגת לפי 13 מאפיינים אישיים. הקבוצה שראתה את תמונת הדמות המקועקעת דירגה אותה באופן שלילי יותר מן הקבוצה שראתה את הדמות ללא הקעקועים, וזו אף תוארה כאתלטית יותר, נאה יותר, כנה יותר, נדיבה, מסתורית ואינטליגנטית יותר ביחס לדמות המקועקעת.

המשך קריאה ↓

1

קעקוע שגאים בו

לאחר השואה הרב אפרים אשרי, שכיהן בשואה כרב בקובנה שבליטא, נשאל על ידי ניצולת שואה האם עליה למחוק את הקעקוע שעשו בה הנאצים. הרב אשרי התנגד לכך בכל תוקף בנימוק מעניין: "המספר הזה שהגרמנים ימח שמם חקקו על זרועות בני ישראל כאות קלון שישפיל אותם בעיני כל רואם, לא רק שאין בו במספר כזה כדי להבאיש את רוחנו ולהשפיל את כבודנו, אלא אדרבה, מספר זה הוא לנו לאות כבוד ולתפארת. ולהם, לרוצחים המתועבים ימח שמם וזכרם, הוא למזכרת עוון ולחטאת עולם שלא ניתן לסליחה ולכפרה, על זממם אשר זממנו להשמיד גוי קדוש שלא ישאר לו שאר ושארית. ולכן בודאי כתובת מבישה זאת, מספר איום זה החקוק בזרועות אלפי האנשים שהיו אי פעם במחנות ההסגר והשמד, משמש לנו לאות כבוד ולזכרון, שזכור נזכור "את אשר עשה לך עמלק" גרמני זה. וחלילה לנו לשכוח את הדבר הזה ולמחוק מלבנו את אשר עוללו לנו הרשעים הללו… חס ושלום לאשה הזאת להעביר מזרועה המספר הזה, כי בזה היא נותנת יד לפושעים הגרמנים הארורים, והיא עוזרת להם להשכיח את מעשי הזועה והאימים שעשו לעם ישראל". (שו"ת ממעמקים ח"ד, כב)

המשך קריאה ↓

2

הנצחה יהודית לא ראויה

מקעקע בכיר סיפר כי לא מעט מלקוחותיו הם אנשים שמחזיקים בערכים יהודיים ומבקשים לקעקע על גופם סמלים מהיהדות. אחד מלקוחותיו "זכה" לכינוי 'הפאנקיסט הציוני', כיוון שכל גופו מקועקע בסמלי יהדות – מגן דוד, מנורה, הכתובת: 'יזכור', טלאי צהוב, קעקוע של ניצולי שואה שמתנוסס מעל לכיתוב: 'לעולם לא נשכח', קעקוע של האנדרטה לזכרם של לוחמי גטו ורשה. בנוסף מגיעים תיירים יהודים שמבקשים קעקועים של מגן דוד, "חי" או חאמסה. אותם אנשים עושים קעקועים מסוג זה כדי להנציח את יהדותם על גופם, אך האמת היא שיש להם כבר הנצחה כזו – "ברית מילה". מלבד זאת, האבסורד בקעקוע מסוג זה, שבעיניהם אמור לסמל את הקשר שלהם ליהדות, הוא שאותו קעקוע לאמיתו של דבר – נוגד את המסורת היהודית, שמצווה עלינו לא לקעקע את הגוף.

המשך קריאה ↓

3

האמת על קעקועים

ישנם התופסים את הקעקועים כדבר שנועד לייפות ולקשט את הגוף, אולם בפועל מתברר כי הם מייצרים דחייה ותחושות שליליות. במספר מחקרים נמצא כי קעקועים גורמים לסטיגמה חברתית שלילית, משפיעים לשלילה על קבלה לעבודה ואף על שביעות רצון ממתן שירות. אנשים שיש להם קעקועים נתפסים כפחות מקצועיים ואיכותיים מאשר אנשים שאין להם קעקועים. לדוגמה, באחד המחקרים בנושא (Degelman and Price, 2002) הוצגה תמונה לשתי קבוצות של צעירים בארצות הברית. לקבוצה אחת הוצגה דמות עם קעקועים בולטים, ולקבוצה השנייה הוצגה אותה דמות אך ללא קעקועים. שתי הקבוצות נדרשו לסמן את הערכתם כלפי אותה דמות מוצגת לפי 13 מאפיינים אישיים. הקבוצה שראתה את תמונת הדמות המקועקעת דירגה אותה באופן שלילי יותר מן הקבוצה שראתה את הדמות ללא הקעקועים, וזו אף תוארה כאתלטית יותר, נאה יותר, כנה יותר, נדיבה, מסתורית ואינטליגנטית יותר ביחס לדמות המקועקעת.

המשך קריאה ↓

4

לחפש ריגוש שלא עובר

על האכזבה מהריגוש שהביא לה הקעקוע מיטל דאודי-בוארון כותבת: "אתה מחפש את הקעקוע הכי מיוחד והכי משמעותי, זה שכולם יראו ויפלו מהרגליים. אתה אפילו תסתכל עליו בראי במשך זמן מה ותתלהב. אבל מה שאף אחד לא מספר לך זה שההתלהבות, כמו מכל דבר חדש, בסופו של דבר עוברת, והריקנות והשעמום שדחפו אותך לעשות את זה יחזרו כאילו מעולם לא נעלמו. ואתה שוב מוצא את עצמך מחפש אחר עניין חדש, אולי עוד קעקוע, אולי משהו אחר, שימלא את הריקנות הבלתי נלאית, את הצורך למצוא את הריגוש שירומם אותך, ולא מבין שהריגוש והדבר הזה שימלא אותך ממילא כבר נמצא בתוכך – זהו הניצוץ האלוהי שמחכה להידלק בך. אותו ניצוץ שיגרום לך להפסיק לחפש דברים חיצוניים חסרי משמעות, ויגרום לך להתחבר לפנימיות שלך, לעומק, לתכלית".

המשך קריאה ↓

5

הסכנות שבקעקוע

הסיבה שבגללה יהודים לא אמורים לקעקע את גופם היא בגלל שכך ציווה עלינו בורא עולם, אך נחמד לדעת שזה גם שומר על הבריאות. הסוכנות האירופית לכימיקלים (ECHA) פרסמה ב-2017 הודעת אזהרה מפני עשיית קעקועים על הגוף. הסיבה: סכנה בריאותית חמורה. בהודעה שפרסמה הסוכנות נכתב: "דיווחים רבים מעלים חשש מפני הרכב הדיו המשמש לכתובות קעקע. החששות המרכזיים הם מתגובות אלרגיות קשות, סיכון לגידולים סרטניים ופגיעה בפוריות". הסכנות מהכימיקלים המסוכנים מגיעות עד כדי סרטן ואף פגיעה במרכיבים גנטיים של התא, אף שהם מקרים נדירים. גם במחקר שנערך במכון לכירורגיית עור בלייזר בוושינגטון, נמצא כי בדיו הקעקוע נמצא הכימיקל פתאלן, המשמש בתעשיית הפלסטיק ועשוי לגרום לתופעות עור שונות, כמו גירודים, פריחה ואף סרטן. כימיקל זה, המחקה את פעילות ההורמון הגברי אסטרוגן, עשוי לפגוע במערכת הרבייה הגברית, ואף בעובר הנמצא ברחם של אישה הרה הנושאת קעקועים על גופה. חומר למחשבה.

המשך קריאה ↓

אספנו עבורך את הסרטונים הכי מדויקים ברשת

הוא עשה קעקוע צלב על היד שבה מניח תפילין
מדוע ה' יצר את בני האדם שונים?
שאל את הרב: האם מותר לעשות קעקוע?
מה הקשר בין קעקועים ליום הכיפורים?
מהו האדם, ומה ייחודו?
שאל את הרב: האם צריך להסיר קעקוע?

"אתה רוצה לשמוע את האמת?"

רוני מתלבט אם להסיר את הקעקוע, ופונה למכון מקצועי כדי לקבל קצת פרטים

עברו על המכשיר עם העכבר וגללו מטה לקריאת השיחה!

"הקעקוע שהייתי רוצה לשכוח"

קווים לדמות המקועקעים: מה אפשר לדעת על הבן אדם לפי הקעקוע שלו, ומה תהיה ההרגשה לגביו עוד כמה שנים? וגם... לא משאירים את זה בתאוריה - שיתוף אישי מארבעה אנשים שעשו קעקוע שיתחרטו עליו לנצח

אננס על הזרוע? היום זה קלישאה. פיה על הרגל? חתונה עם שבריריות ילדותית. כוכב קטן בקרסול? תמונת ראי לפשרה מתמשכת. מה הקעקוע אומר על האדם, והאם תתלהבו ממנו גם בעוד כמה שנים? לפי הסטטיסטיקות, יש סיכוי סביר שרחוק מזה. 

אותיות יפניות, משפטים בסינית

למה עשית את הקעקוע: כי התעלמת מבדיחות על תפריטים יפניים ומהאינסטינקט האנושי המורה לנו לא לחרוט על גופנו משהו בשפה שאנחנו לא יודעים לקרוא – ולכן, ככל הנראה, אתה תקוע היום עם זרוע שמכוסה במה שלדעתך הוא המילה "אומץ" או "אמת". פעם זה היה מונח מעורר השראה שהיית בטוח שתצעד לאורו לנצח, והיום אתה משתדל למצוא חולצה ששרווליה ארוכים מספיק על מנת שהקעקוע לא יבצבץ כשתגיע מדי בוקר לעבודתך כנציג תביעות בחברת ביטוח.

מה אתה מרגיש כלפיו אחרי חמש שנים: נבוך. גם כי הוא מזכיר לך שאתה קורבן אופנה, אבל גם בגלל חוסר ההלימה בין הסטנדרט הגבוה והנוקשה שהוא מציב לבין רצף הפשרות שהוא חייך.

אננס, פלמינגו, חד קרן

מי אתה: בחורה צעירה עם לוחות השראה בפינטרסט, מעל 4000 עוקבים באינסטגרם ולפחות כרית ינשוף אחת בבית. 

למה עשית את הקעקוע: כי ראית את זה על אקססורי בפריימארק ועפת על העיצוב. קעקועים באים בגלים – לפני שנה זה היה אננס, לפני שנתיים פלמינגו, השנה אלו חדי קרן, ולפני שישים שנה זה היה לב שעולה באש שבתוכו נעוצה סכין שעל הלהב שלה כתוב "אמא". אף אחד מהם לא רלבנטי יותר.

מה תרגיש כלפיו אחרי חמש שנים: חרטה עמוקה. פתאום הקעקוע הדונאט הזה נראה לך מטופש, כמה מצער שתאלצי להזדקן איתו.

סנופי, טוויטי, הומר סימפסון

מי אתה: אדם נורמטיבי ומתפקד, איש משפחה שמתייצב למילואים, משלם חשבונות ורוכש כרטיסים למופעי ילדים בחול המועד. אבל אתה מסתיר סוד אפל. הסוד הזה הוא קעקוע של מיקי מאוס, טום, ג'רי, סילבסטר או סנופי. 

למה עשית את הקעקוע: שילוב של שיקול דעת לקוי, הומור עצמי וחיבה לסרטים מצוירים. פעם ראית את עצמך כפיטר פן, ילד נצחי, לא הכרת באפשרות שיום אחד תבדוק עם החברים והמשפחה לאיזו מפלגה הם מצביעים, תקבל קידום בעבודה, תעשה טלפונים לבנק כדי לנסות להוריד את גובה העמלות, והדבר היחיד שיזכיר לך שלא תמיד ישבת בבית הכלא שהוא החיים שלך זה קעקוע ענק של טאז על הגב.

מה תרגיש כלפיו אחרי חמש שנים: בושה. לפי מחקרים, אחד מכל שישה אנשים מקועקעים מתחרט על הקעקוע שעשה. 

פיה על פטריה, שדון עם קלשון

מי אתה: פליטת ניינטיז שזכרונות הילדות שלה כוללים שופינג בעין השלישית, יער הפיות בסנטר וריח עמום של קטורת. 

למה עשית את הקעקוע: כי היית בת 16 ולכל החברות שישבו איתך בכיכר דיזנגוף היה אחד, וזה התאים בול למגפיים והאייליינר המוגזם וההערצה לאנשים עם שמות כמו ויק וטינקרבל ואביב גפן.

מה תרגיש כלפיו אחרי חמש שנים: ניכור. מה לך ולילדותיות השברירית והייחודיות הדמיונית הזאת? ככל הנראה תנסי להסתיר אותו.

משולש, ריבוע, קו אבסטרקטי

מי אתה: אדם שרואה את עצמו כאחד שחושב מחוץ לקופסה. לא טיפוס של הגדרות, אלא של רעיונות. אתה עובד במקצוע חופשי, בעל זיקה לאמנות, לאורבניות, חובב מסעדות שף ומחכה לעונת השום הירוק בשוק.

למה עשית את הקעקוע: זה לא עניינכם. אתה לא תעמוד פה ותסביר סאבטקסט, המשמעות היא פנימית שלך והיא אבסטרקטית מכדי להכנס לתבניות רדודות. בשלב מסוים תגלה שכל העיר כבר מסתובבת עם הריבוע הזה על הזרוע הפנימית, ואז ככל הנראה תמציא לו סיבה.

איך תרגיש כלפיו בעוד חמש שנים: שילוב של "בשביל מה הייתי צריך את הדבר הזה?" ו-"מילא, לפחות זה לא לוכד חלומות".

מצפן, חץ

מי אתה: זה גם מה שאתה מנסה להבין. טיילת בעולם, התאהבת, התאכזבת, עשית יוגה וצום מיצים, עברת סדנת שתיקה ועדיין זה לא ממש מתניע. אתה מתייחס לאירועים בחייך כאל "מסע" ומשתמש במונח "לדייק".

למה עשית את הקעקוע: כי אתה חייב הכוונה רוחנית בחיים. אתה רואה בקעקוע כסוג של קואוצ'ינג לעצמך, ואתה ממש זקוק לאחד. אתה מבולבל ואבוד, אתה רוצה להיות החץ הישר והמדויק הזה, אבל אין לך באמת מושג לאן לכוון אותו.

מה תרגיש כלפיו אחרי חמש שנים: חמש שנים? עד אז כבר תחזור בתשובה ותשנא את הקעקוע.

המסקנה המתבקשת מכל האמור לעיל: לא כל מה שנראה לנו עכשיו כרעיון טוב, יראה לנו כרעיון טוב גם בעוד כמה שנים. ואם מדובר במשהו בלתי הפיך – אולי כדאי שנוותר…

***

אז לא נשאיר הכול בתיאוריה. הנה סיפורם האישי של ארבעה אנשים שעשו קעקוע שיתחרטו עליו לשארית ימי חייהם.  

הקעקוע שהייתי רוצה לשכוח

אורית משה

כל חיי גדלתי בתל אביב. פה הכל מותר, והחיים חיי חופש, ואין גבולות ואין איסורים, והחומר לפעמים מטשטש את מה שהנשמה באמת רוצה. המוטו של החיים שלי היה אכול ושתה כי מחר נמות, לחיות את הרגע בלי לחשוב לרגע על העתיד ועל ההשלכות של המעשים. מה שאסור היה מותר, והכי מותר שאפשר. ובכל פעם שהיה נשבר לי הלב, או סתם רציתי איזשהו ריגוש, הייתי ניגשת לאחת מחנויות הקעקועים, ויצאתי משם – פעם עם אותיות סיניות, פעם עם פרפרים צבעוניים, פעם עם פיה על פרח… רוקמת בדמיון את הסיפור מאחורי הציור, ורק מחכה למבטים ולמחמאות.

בשנים האחרונות גיליתי את חכמת היהדות. אני שומרת שבת, צניעות וכשרות. התשובה שלי נקנית דרך המון שאלות, ולשמחתי יש גם המון תשובות מאחורי האיסורים הרבים.

היום, כאישה בוגרת יותר, אני פתאום מבינה כמה צער הקעקועים גורמים לי בלב, ומול המראה. הם אמנם ססגוניים וצבעוניים, אבל איך אומרים? זה לא עובר חלק בגרון, בנפש, ובעיקר בנשמה. כל הזמן יש הרהורים, ויש ימים שהייתי רוצה שבחנויות פשוט ימכרו מחק שמוחק הכל.

אני לא כתבת מקצועית, אבל אם אפילו שורה אחת מהנכתב תיגע במישהו, אני את שלי עשיתי. כל עוד אני יכולה להגיע לנפש אחת של אדם צעיר בתחילת דרכו, עם הלהיטות וההתלהבות של המחט המזמזמת, שלא רק פוצעת את הגוף ומשאירה אותו מצולק, אלא גם משאירה משהו לא נעים על הנשמה, אשתדל למנוע ממנו את הטעויות שעשיתי בעברי.

בכל קבלת שבת אנחנו קוראים את המשפט היפה, שכל כך מתקשר לעשיית קעקועים: "סוף מעשה במחשבה תחילה". תן דעתך בדבר. תחשוב עוד שנייה. האם אתה מוכן, יום יום עד סוף חייך, להסתכל על גופך במראה, ולדעת שאין דרך חזרה? 

תזכורת לטמטום

הלית לוי, בת 30

הלית לוי לא חיה בנעוריה חיים חוצי גבולות למדי. על הכתף יש לה תזכורת מטופשת מהנעורים, שעליה היא מתחרטת: ציור עלה מריחואנה. "הייתי תלמידת כיתה י' בבית הספר לאמנויות ויצ"ו בחיפה, והלכתי יום אחד למכון קעקועים. אז נורא התלהבתי מהקטע המגניב הזה שיש לי עלה מריחואנה על היד. כיום, הוא בעיקר מביך אותי, תזכורת תמידית לטמטום של גיל 15. אז קעקוע כזה היה משהו נורא מרגש. מרד נעורים, בעיטה במוסכמות. ועכשיו זה שאני מסתובבת עם עלה של גראס על היד כמו ילד מתלהב זה מגוחך בעיני".

הקעקוע שהרס את החברות

אורלי מדמון, בת 25

אורלי איבדה את החברה הכי טובה שלה בגלל ביקור במכון הקעקועים, והפיה המכוערת שעל הגב שלה היא תזכורת נצחית למה שאבד. "היתה לי חברה מאוד טובה בתיכון, ובמשך שנים אמרנו שכשנגיע לגיל 18 נעשה קעקוע ביחד", היא מספרת. כל אחת החליטה על ציור מסוים, אבל כשהגיעו למכון החברה התחרטה.

"היא אמרה שזה לא מתאים לה ולא בא לה. וכשנתתי את הציור שלי למקעקע הוא אמר שזה לא ייצא יפה. ישבתי שם כמו מטומטמת ובמשך שלוש שעות חיפשתי ציור אחר ולא מצאתי, אז שאלתי אותה אם יפריע לה שאקעקע את הציור שהיא רצתה לצייר על עצמה. זה לא איזה קעקוע נורא מיוחד, סתם פיה אבסטרקטית. היא אישרה, אמרה שלא אכפת לה. בילינו שם יום שלם, ובסוף עשיתי את הקעקוע על השכמה הימנית שלי, ומאז אנחנו לא מדברות. היא לא חשבה שאני באמת אעשה את זה, וכעסה עלי. היתה בינינו אווירה לא נעימה, הקשר נותק ומאז אנחנו לא חברות.

"בסופו של דבר הקעקוע יצא מעפן לא רק בגללה, אלא גם בגלל אי הבנה ביני ובין המקעקע. זה נראה בסוף כמו כתם לידה. אם הייתי יודעת שזה מה שיהרוס את החברות, לא הייתי עושה את זה. אני באמת מצטערת. בסך הכל זה קעקוע קטן, לא כזה רציני, אבל הוא מבאס אותי. אני תמיד אומרת לעצמי שיום אחד אני אוריד אותו בלייזר ואז אולי אני אחזיר את החברות שלי עם הבחורה הזאת". המסקנות שלה מהאירוע: "קעקוע זה משהו שיכול לגרום לחרטה. הקעקוע הזה מזכיר לי אותה".

השר לא אהב את הקעקוע

ברוך פריד, בן 57

בשנות השבעים עבד ברוך פריד בלונדון כנהג משאית והתקעקע. הוא היה בן עשרים וקצת ולא חשב על איך הצעד יתקבל בארץ. "אז באמת לאף ישראלי כמעט לא היה קעקוע, אבל בלונדון כולם עשו, ולחצו עלי, אז קעקעתי על החלק הפנימי של הזרוע ראש של נשר".

"האמת, אז לא התחרטתי על זה. זה היה במקום צנוע, ולא היה נורא כל כך, אבל בזמנים ההם היתה למקועקעים סטיגמה של עבריינים". כמעט 20 שנים אחר כך, מצא פריד את עצמו עובד בכנסת, ושם בעצת הבוס שלו, שר בממשלה, החליט שראש של נשר על הזרוע לא הולם את המעמד. "אני הייתי נהג ושומר ראש של של אחד השרים, מהדמויות הבולטות בכנסת. הוא אמר לי שזה לא נעים שאנחנו באים לכנסת ואני עם קעקוע. באותה תקופה העיתונים האשימו אותו בקשר למאפיה, אז לא היה נעים שאני מסתובב לידו מקועקע. זה לא שהוא לחץ עלי להוריד, הוא אמר לי 'אם אתה רוצה – תוריד'. בסופו של דבר הלכתי והורדתי את הקעקוע במכון בהרצליה".

"חווית" הסרת הקעקוע לא הלכה לפי התכנון: "נתקעתי שבועיים בבית חולים. בהתחלה אמרתי לעצמי שבטח בקלות יורידו לי את זה בלייזר שמייזר, אבל אחרי ההסרה נהיה לי זיהום מהלייזר הזה. ועכשיו רואים על היד חצי קעקוע במטושטש עם צלקת של לייזר. בסופו של דבר, אם קודם אמרו שזה נראה כמו קעקוע של עבריין – עכשיו זה נהיה יותר חמור. היד נראית של עבריין כבד".

"היום גם אם הייתי יכול לא הייתי מתקעקע, ולא בגלל שקשה להוריד את זה, אלא בגלל שאין בזה כלום. היום לכולם יש קעקוע. יש אנשים שעושים במקומות שכולם רואים, ואני רואה אנשים שעושים על הפנים. זה פשוט לא ייאמן! על הצוואר, על הכתפיים. אם אתה עושה דבר כזה ורוצה להתחרט אחר כך-זהו, אתה לא יכול להתחרט".

הכתבה ערוכה מתוך כתבות מאתרי 'MAKO', 'מקור ראשון' ו'הידברות'.

המשך קריאה ↓

תגידו ששלחנו אתכם:

תקעקע את עצמך מבפנים, לא מבחוץ
מה עושה מי שעשה קעקוע ומתחרט? יצאנו לבדוק
קעקועים: האיגוד האירופי מזהיר מפני הנזק הבריאותי
המדריך למתחזק, והפעם: מה עושים עם קעקוע?
למה אסור לעשות קעקוע?
מחיר האימפולסיביות: איתי תורג'מן נפרד מהקעקועים
למה אסור ביהדות לעשות קעקוע?
דרקונים ופיות: מהי הדרך הכי יעילה להסרת קעקוע?
הסרת קעקועים - הגיע הזמן להפטר מהקעקוע!
אם עשיתי קעקוע, עדיין אקבר בבית קברות יהודי?