loader image
קצר וקולע
מדברים תכל'ס
סרטונים
המחשת וואטסאפ
סיפור מהחיים

במאה השנים האחרונות התגלו אינספור תגליות ארכיאולוגיות באזור ארץ ישראל, סוריה, בבל ומצרים התואמות במדויק את סיפורי התנ"ך. למרות זאת, חוקרים המבקשים להמעיט באמינותו של התנ"ך כמקור היסטורי מסיבות שאינן תמיד מקצועיות, מערערים על הממצאים – אך כל בר דעת שרואה אותם מיד מבין שהם מוכיחים: התנ"ך היה באמת

ממצאי הארכיאולוגיה - סותרים או מאששים את הכתוב בתורה? ומה עומד מאחורי הביקורת הארכיאולוגית?

האם ארכיאולוגיה יכולה לשמש כבסיס איתן להנחות יסוד, כגון אמיתות התורה? האם מסקנותיהם של ארכיאולוגיים הינן אכן אובייקטיביות? הפרופסורים חושפים מה באמת קורה מאחורי הקלעים

תור הזהב של הארכיאולוגיה החל במאה ה-19, אז נחשפו לראשונה הממצאים הבולטים של ממלכות מצרים, אשור ובבל. הארכיאולוגים חשפו אתרי עתיקות מרשימים שרק הוזכרו עד אז בספרים, והנה התברר כי היא "מחייה" לנגד עינינו את תיאורי ההיסטוריונים הקדומים בתגליות מרשימות שהוצגו במוזיאונים הנחשבים בעולם. בהדרגה התפתחו שיטות פעולה מעוררות התפעלות, שהגיעו להישגים מופלאים בחקר העבר אך עדיין הותירו מקום נרחב לפרשנות ולדעות החוקרים באשר למה שבאמת התרחש.

ממצאים ארכיאולוגיים התואמים לתנ"ך

המזרח הקדום – מצרים, עיראק, סוריה וכמובן ארץ ישראל –  הינו אחד האזורים הפוריים ביותר עבור ארכיאולוגיים, שכן נמצאו בו עתיקות וממצאים רבים. בתחילה נעזרו החוקרים בתנ"ך כדי להבין את הממצאים על רקע התקופה המתוארת בו, ואכן רבים מצאו הקבלה מדהימה בין אירועים תנ"כיים לבין הממצאים בשטח. 

יש אינספור דוגמאות לכך, וכאן נביא רק כמה מהן:

פפירוס איפוור – מסמך מצרי עתיק, המתאר תקופה של מאבקים פנימיים ותהפוכות חברתיות במצרים, ובו מספר שורות שמזכירות את התיאור המקראי של מכות מצרים. הוא מספר על תופעות טבע אדירות שהתרחשו במצרים, מתים בכל בית (מכת בכורות), שריפות ענק (מכת ברד בה אש מתלקחת ירדה בערבוב הברד), חיות הסובלות מדבר (מכת דבר), העדר אור (מכת חושך), השמדת הירק והעשב (מכת ארבה), ואף יאור שהפך לדם (מכת דם).

מצבת מרנפתח – אבן מצרית המתוארכת לסביבות שנת 1209-1208 לפנסה"נ, המתארת את מסעות הכיבוש של פרעה. המיוחד במצבה זו היא אזכורו של שבט בשם "אִי-סִי-רִי-אַר". בשפה המצרית אין בידול בין האות ר' לבין האות ל', ולכן חוקרים זיהו פריט ארכיאולוגי זה כאזכור הקדום ביותר הנמצא לקיומו של עם ישראל.
מצבה זו מוכיחה את קיומו של עם ישראל בעת מצרים העתיקה לפני יותר מ-3200 שנה, וכן את התיישבותו בארץ כנען. 

מצבת מישע – אבן ניצחון שהציב מישע מלך מואב, ובו הוא מספר על מלחמותיו עם ישראל כולל אירועים התואמים למוזכר בתנ"ך.

מזבח הר עיבל – בשנת 1980 חשף פרופ' אדם זֶרטל, ארכיאולוג ישראלי (וקיבוצניק חבר השומר הצעיר), אתר עתיקות יוצא דופן בהר עיבל שבשומרון. מדובר במבנה בגובה ארבעה מטרים עשוי אבנים שלמות, ולו כֶּבֶשׁ‏ משופע. במרכז המבנה נמצאה כמות עצומה של אפר ובו עצמות בעלי חיים. 

זרטל הסיק כי מדובר באותו מזבח שנבנה בסוף ימיו של משה רבנו ותחילת ימי יהושע בן נון, שתואר בתורה במקום זה ממש:

"וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד. וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַה' אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל. אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַה' אֱלֹהֶיךָ. וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ. וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב"  (דברים כז, ד-ח)

האבנים במקום אכן לא היו מסותתות אלא שלמות, כמו שנאמר בפסוק; המזבח נבנה בהתאם לכללי המזבח המקראיים, שאסרו על בניית מדרגות לרום המזבח וציוו דווקא על שיפוע ארוך; עצמות הבהמות שנמצאו היו כולן של חיות כשרות המותרות בהקרבה ובגיל המתאים לנאמר בחוקי התורה; לא נמצאו במקום עצמות חזיר ובעלי חיים טמאים, שהיו נפוצים במקומות פולחן כנעניים; התיארוך מתאים לסוף המאה ה-13 לפנסה"נ, ראשית התקופה הישראלית בארץ כנען, ממש ערב הכניסה לכנען; ועוד פרטים המתאימים בדיוק לנאמר בתורה. 

זרטל עצמו אמר כי כשחפר במקום, כדי להבין מה הוא רואה כל שנדרש ממנו היה ללכת עם תנ"ך ביחד, והאתר פשוט התאים לתיאורים ככפפה ליד.
זהו כאמור רק ממצא אחד מני רבים מאוד שהתגלו בארץ, ועם ממצאים כאלה אי אפשר להתווכח. הם מוכיחים בצורה חד-משמעית כי התיאור התנ"כי הינו אמין ומדויק. ואף על פי כן, לא היו כאלה שהיססו לחלוק גם על ממצאים אלה…

מדוע ממצאים ארכיאולוגים אינם יכולים לשחזר את ההיסטוריה?

עם כל הכבוד לממצאים הארכיאולוגיים, איננו יכולים לבסס עליהם את ההיסטוריה של עם ישראל. כדי להמחיש את הקושי שיש בשחזור ההיסטוריה על פיהם, נדמיין לעצמנו מגרש משחקים בימינו – גן שעשועים עם מתקנים לילדים וארגז חול. תארו לעצמכם שגן זה בנוי מפלסטיק מתכלה, שבעוד כמה מאות שנים יתפורר ויעלם. כעת השאירו אותו לגשם, לרוחות חזקות ולחום השמש במשך שלושת אלפים שנה, ולסיום – כסו אותו בשכבה עבה של חול. 

כעת באים החוקרים ומבקשים לפענח את הממצאים שנמצאו שלושת אלפים שנה אחרי. מה נשאר שם? לא הרבה. האבנים המקיפות את המגרש מזמן נשברו, החול התעופף ורק כמה פיסות פלסטיק דהויות נשארו. חוקרים מוכשרים אולי יוכלו להסיק אילו מתקנים היו בגן, כיצד הם נראו, את מי שימשו (לפי החומר, הגודל), להשוות אותם לגני משחקים אחרים ואולי אפילו להפיק תרשים שיראה את המקום בימיו הגדולים. אך האם הם יוכלו לדעת מי הם הילדים ששיחקו שם? מה היו מאורעות חייהם? מה הם חשבו וכיצד התנהגו? רק במקרים נדירים. את כל השאר הם יצטרכו להשלים מדעתם, וייתכן שהם יקלעו למטרה, אך ייתכן מאוד שלא.

ביקורת הארכיאולוגיה

ואכן, ברבות השנים קם דור של חוקרים שהחלו לפרש את הממצאים בצורה אחרת, והסבירו שהם דווקא סותרים את תיאורי התנ"ך, או לכל הפחות אינם עולים בקנה אחד איתו.

כך לדוגמה, בשנת 1999 פרסם פרופ' זאב הרצוג מאונ' תל אביב כתבה נרחבת בעיתון "הארץ" ובה טען כי על סמך הממצאים בחפירות, אין מקור עובדתי לרבים מסיפורי התנ"ך. לדבריו, "אחרי שבעים שנות חפירה מאומצת בארץ ישראל, הגיעו הארכיאולוגים למסקנה מפחידה: לא היו דברים מעולם. מעשי האבות הם אגדות עם, לא ירדנו למצרים ולא עלינו משם, לא כבשנו את הארץ ואין זכר לאימפריה של דוד ושלמה" ("התנ"ך – אין ממצאים בשטח", עיתון "הארץ" 29.10.1999).
לשיטתו, תקופת הנדודים במדבר סיני, כיבוש הארץ בימי יהושע בן נון, תקופת השופטים ואפילו ממלכת דוד אינן תופעות היסטוריות, אלא סיפורי עמים שנועדו ליצור מיתוס לאומי בקרב העם, ונכתבו שנים רבות לאחר מכן – בשלהי ימי בית שני ואף במהלך גלות בבל. בסופו של המאמר הוא אינו נמנע מלהביע את השקפתו הפרטית על 'העוול' שעשו היהודים לערבים, ועל הצורך בפשרה מדינית.

הכתבה עוררה כצפוי סערה גדולה, וחוקרים אחרים התגייסו להגן על הנחת היסוד כי התנ"ך הוא אכן מקור היסטורי עובדתי. אחד מהם, פרופ' עמיחי מזר מהאונ' העברית, סבר כי לחוקרים הללו ישנה דעה קדומה על התנ"ך: "דעות היסטוריונים וארכיאולוגים של תקופת המקרא מושפעות בהכרח מן הרקע האינטלקטואלי ו/או האידיאולוגי בו הם פועלים", כתב וכך הוסיף "דומה כי גם החוקרים ה"חדשנים" הללו אינם פועלים בחלל ריק, וכי הם מושפעים מהלך הדעות של ניפוץ מוסכמות העבר ("דקונסטרוקציה") המקובל בימינו על חוגים שונים". 

אותם חוקרים "חדשנים" קבעו שהתנ"ך הוא ספר מוטה בעל אידיאולוגיה מובהקת (בעוד שהם כמובן אינם מוטים וחסרי אידיאולוגיה…) – ומאותו רגע התעלמו ממנו כמקור היסטורי, ופירשו את כל הממצאים על פי הנחות יסוד שאין להן הוכחות היסטוריות. מ"תחושות הבטן" האלה נוצרה "היסטוריה", ספרות ענפה, וכמה מהם אף זכו בפרסים גדולים וחשובים על שהם "מעיזים לחדש" וללכת בדרכים לא מקובלות. 

כשהחומר מתפורר ונעלם…

אך אל דאגה – בינתיים המשיכו לחפור בשטח, וככל שעבר הזמן התברר כי המקרא הוא אכן מקור אמין הרבה יותר ממה שחשבו. כתבה נוספת שהופיעה בעיתון "הארץ" בשנת 2019, בדיוק עשרים שנה מאוחר יותר, הוכיחה את הבעייתיות הרבה שיש בהסקת מסקנות על סמך ממצאים ארכיאולוגיים בלבד ללא הסתמכות על מקור היסטורי נוסף.

הארכיאולוגים מסתמכים על מבני אבן ועל המונומנטליות שלהם כדי לקבוע את מורכבות החברה וגודל הממלכה (או עצם קיומה ההיסטורי). במשך שנים רבות הם הניחו כי תרבות של נוודים, בדומה לבדואים, לא יכולה להגיע לרמת פיתוח גבוהה. אחד הממצאים החדשים שהתגלו בשנים האחרונות הפריך את התפיסה המקובלת הזו, והוא נוגע לשחזור תקופת ההתנחלות בארץ ישראל בימי יהושע בן נון, תקופת השופטים וראשית המלוכה (ספר שמואל). כזכור, התנ"ך מתאר כי באותה תקופה עם ישראל היה עם של עבדים שיצאו ממצרים. הם הלכו במדבר במשך ארבעים שנה ואז נכנסו לארץ ישראל, כבשו אותה והתיישבו בה. לתקופה זו כאמור אין כמעט זכר בממצאים בשטח, והחוקרים הביקורתיים ראו בכך הוכחה לשיטתם. אולם גילויים מהשנים האחרונות מוכיחים שהסיבה פשוטה מאוד: תרבות של נוודים כמעט אינה משאירה אחריה עדות ארכיאולוגית משמעותית, אם בכלל! 

בחפירות באזור תמנע, ליד אילת, התגלו ממצאים של ממלכה חזקה – ככל הנראה ממלכת אדום המקראית – שעד אז לא נמצאו לה כמעט שרידים, למרות שמדובר בממלכת נוודים! שם, בתנאי המדבר, התגלתה מערכת מסועפת של מכרות משוכללים בעלי טכנולוגיה גבוהה לאותם ימים, המעידה כי אותה ממלכת נוודים היתה ממלכה עשירה ומתקדמת. החוקרים פקפקו בקיומה ההיסטורי, והנה התברר מדוע לא נמצא לה רישום ארכיאולוגי בשטח – תושביה גרו באוהלים עשויי צמר, וכלי הקיבול שלהם היו נאדות עור ולא כלי חרס! חומרים אלה התכלו במהלך השנים, ואף שנמצאה פיסת בד נדירה מימי דוד המלך, השאר התפורר באדמה.

פרופ' ארז בן יוסף, פרופסור חבר במחלקה לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב, שניהל את משלחת החפירות המחודשות בבקעת תמנע, הגיע בעקבות הממצאים למסקנה הבאה: "נראה שהארכיאולוגיה לקחה על עצמה תפקיד שאינה יכולה למלא, ושלפחות בכל הנוגע לתהליכים היסטוריים שבהם מעורבות אוכלוסיות ניידות, הגיע הזמן להודות שתרומתה של הארכיאולוגיה מוגבלת ביותר; זו העת להחזיר את מוקד הדיון לביקורת המקרא — לחקר הטקסט והקשריו — ולתקן את ההטיות המחקריות שמקורן בקביעות ארכיאולוגיות פשטניות" ("האם סיפורי התנ"ך התרחשו באמת? תגלית בערבה טורפת את הקלפים", הארץ 10.10.2019).

המשך קריאה ↓

1

הפרופסור שלא קיבל את ממצאיו

פרופ' ישראל פינקלשטיין מאוניברסיטת ת"א חפר החל מ-1981 באתר שילֹה המקראית. בפרסום המדעי של ממצאי החפירה הוא קובע כי אין ספק באשר לזיהוי האתר, זמנו וממצאיו עם שילֹה, המרכז המקודש של שבטי ישראל בתקופת ההתנחלות והשופטים. אולם כיום טוען פרופ' פינקלשטיין כי אין לקבל את התיאור המקראי לגבי אופי וצורת ההתנחלות הישראלית ובכלל את אמינותו ההיסטורית של המקרא. נשאלת השאלה: מה עלינו לקבל כמסקנה – האם את הממצאים המדעיים של החפירה הארכיאולוגית הברורים מאליהם, או שמא את השקפתו הנוכחית של החוקר? 

הארכיאולוג פרופ' עמיחי מזר אמר בנאומו ביום העיון שנערך באונ' ת"א: "י' פינקלשטיין פרסם בשנת 1996 את ספרו 'הארכיאולוגיה של תקופת ההתנחלות והשופטים' שבו באה לידי ביטוי השקפה פוזיטיביסטית על ההתנחלות הישראלית בחבלי ההר של ארץ-ישראל… אולם החל משנת 1991 חזר בו פינקלשטיין מחלק גדול ממסקנותיו בספר זה ועתה הוא טוען כי אין ביכולתנו לקבוע זהות אתנית למתנחלים בחבל ההר.
נדב נאמן (פרופסור אמריטוס להיסטוריה בחוגים לארכאולוגיה ולתולדות עם ישראל שבאוניברסיטת תל אביב), העלה השערה בחיבורים שונים בשנות השמונים כי חלוקת הטריטוריות השבטיות בספר יהושע משקפת במידה רבה את החלוקה הטריטוריאלית של ערי המדינה הכנעניות בתקופת הברונזה המאוחרת, וכי התיאורים השונים בספר יהושע ובהם רשימות גבולות הארץ ונחלות השבטים בספר יהושע מבוססים על חיבור מקיף בימי הממלכה המאוחדת המשקף את המצב בתקופה זו… ואילו בשנת 1998 הוא כותב: 'עתה ברור כי תיאור נחלות השבטים הוא חיבור מאוחר, לא היסטורי ונכתב מאות שנים לאחר התמוטטות מערכת ערי המדינה הכנעניות, ולפיכך אני חוזר בי מכל השחזורים הקודמים שהצעתי בדבר גבולות ערי המדינה הכנעניות המבוססים על תיאורי נחלות השבטים". שינוי בדעותיהם של חוקרים במהלך שנות עבודתם מקובל ואף רצוי, שכן הוא מעיד על רעננות מחשבתית ועל פתיחות לרעיונות חדשים. עם זאת, רצוי ששינויים כאלו יהיו מבוססים גם על נתונים חדשים, אולם לי אינם מוכרים גילויים חדשים המצדיקים שינוי כה דרמתי בהשקפות. מה גרם אפוא לחוקרים כמו פינקלשטיין ונאמן לשנות את דעתם בצורה כה קיצונית במשך השנים האחרונות? נראה לי כי ההסבר נעוץ בתחום הסוציולוגיה של המחקר יותר מאשר בתוכן התעודות והמקורות הארכאולוגיים עצמם. אנו עדים כאן ככל הנראה להשפעת גל המחקרים שפורסמו באירופה ובארצות הברית, וכן להשפעת הלכי רוח הנובעים מאופי התקופה – מה שנקרא 'דה-קונסטרוקציה' (Zeitgeist), אופנה מקובלת בתחומים רבים במחקר ובחיים האינטלקטואליים בשנים האחרונות. דומה בעיניי כי גישתה של האסכולה המינימליסטית האירופית במחקר ההיסטוריה המקראית נפלה כפרי בשל על מצע חברתי-אינטלקטואלי הדומה לזה שעליו צמחה תופעת 'ההיסטוריונים החדשים' בהיסטוריה המודרנית של הציונות".

המשך קריאה ↓

4

עדויות על מבול נח

בתורה מתואר כי לפני שנים רבות, בערך בשנת 2104 לפסה"נ, התרחשה קטסטרופה עולמית כשירד מבול חזק ובמקביל נפתחו מעיינות התהום עד שכדור הארץ כוסה כולו במים. האירוע מופיע בקרב למעלה מ-217 תרבויות סביב העולם, אולם נחשב על ידי חוקרים שונים למיתוס קדום שאין בו ממש אלא רק כמטאפורה לכך שהעולם נברא בצורה לא מושלמת וכי הבורא 'נאלץ' לשנות את בריאתו. למרות זאת, אחת ההוכחות המדעיות לתיאור המקרא שבדור המבול כדור הארץ היה מכוסה כולו במים התגלתה בשנת 2016 בקידוח המלאכותי העמוק ביותר בעולם, שנמצא בחצי האי קולה שברוסיה. להפתעת החוקרים, בעומקו של הבור המלאכותי לא נמצאו שכבות יבשות, מוצקות ומסולעות, אלא הרבה מאוד מים. לדבריהם מדובר בהוכחה לכך שמבנה כדור הארץ לא מורכב רק מציפוי, מעטפת וליבה כפי שנהוג היה לחשוב. "מים לא יכולים להסתנן דרך סלעים", נאמר בסרטון וידאו שפרסמה קבוצת החוקרים, "מה שמחזק את התיאוריה שכדור הארץ היה מכוסה כולו במים – אחרת אי אפשר להסביר את הימצאותם שם". קידוח קולה הוא הבור המלאכותי העמוק ביותר בעולם – העבודה עליו החלה בשנת 1970, כאשר ברית המועצות החליטה על פרויקט קידוח מדעי שמטרתו להגיע אל ליבת כדור הארץ וללמוד על השכבות מהן הוא עשוי. אולם בשנת 1992 הופסק הקידוח מכיוון שהעומק – למעלה מ-12.5 ק"מ – ייצר תנאי עבודה בלתי אפשריים, כשהטמפרטורה בתוך הבור עמדה על 300 מעלות – מה שלא איפשר למקדח לפעול.

המשך קריאה ↓

2

אימות לבית דוד

העדות החוץ-תנ"כית העתיקה ביותר לקיומה של שושלת בית דוד נמצאה בשנת 1993 בחפירות תל דן. זוהי כתובת ארמית המתוארכת לתקופת בית ראשון, והיא נמצאה על מצבת ניצחון ארמית שהקים אחד ממלכי ארם בעקבות ניצחון על ממלכת ישראל. הכתובת מזכירה את יהורם בן אחאב מלך ישראל וכנראה אף את אחזיהו בן יהורם מלך יהודה, המכונה בכתובת כ'בית דוד'. מלכים אלו מוזכרים בספר מלכים, וציונו של יהורם כממשיך שושלת בית דוד היא עדות חומרית לקיומה של השושלת.

המשך קריאה ↓

5

הארכיון היהודי הראשון

העיר אֶבְּלָה שבשטחי סוריה של ימינו ידועה מעדויות רבות כעיר ממלכה חשובה לאורך האלף השלישי לפנה"ס ועד קרוב לאמצע האלף השני לפנה"ס. בחפירות שנערכו בה בשנות ה-70' של המאה העשרים נמצא ארכיון ובו למעלה מ-20,000 לוחות-חימר ועליהן כתובות בכתב היתדות, בשפה השומרית ובשפה נוספת, ייחודית לאתר. בין שלל הממצאים נמצאו השמות עבר-אום (המזכיר את שמו של עבר, מצאצאיו של נוח), אב-ר-אום (דומה מאוד לאברהם), איס-ר-איל (=ישראל), א-ס-או (=עשו), וכן שמות של אתרים גאוגרפיים המוכרים מן המקרא: כנען, חרן, גבל, חצור ועוד. על סמך ממצאים אלו, הציע החוקר זאב ארליך השערה כי המרכז הלימודי באבלה הוא המקום המכונה על ידי חז"ל "בית המדרש של שֵם ועֵבֵר". השערה זו משתלבת עם השערותיו של בן-ציון לוריא, ממייסדי החוג לחקר המקרא, על יישוב עברי קדום באזור סוריה, וכן עם ההשערה ולפיה עֵבֵר היה "אב רוחני" לתלמידיו ממשיכי דרכו.

המשך קריאה ↓

3

הצצה לחיים מפעם

כתבים ייחודיים, הכתובים בכתב יתדות על לוחות טיט, שנמצאו באזור דום עיראק מתארים את קורותיהם של גולי בבל – אותם יהודים שגורשו מארץ ישראל ונשלחו לבבל הרחוקה על ידי נבוכדנצאר מלך בבל בשנת 586 לפנה"ס. הם שופכים אור מרתק על אורח חייהם הנסתר מן העין: כיצד חיו וכיצד נישאו, כיצד זרעו שעורים וכיצד היבול עלה יפה, כיצד נערך גדיד התמרים המשובח וכיצד התבצע הדיג על תעלות הנהר.

המשך קריאה ↓

1

הפרופסור שלא קיבל את ממצאיו

פרופ' ישראל פינקלשטיין מאוניברסיטת ת"א חפר החל מ-1981 באתר שילֹה המקראית. בפרסום המדעי של ממצאי החפירה הוא קובע כי אין ספק באשר לזיהוי האתר, זמנו וממצאיו עם שילֹה, המרכז המקודש של שבטי ישראל בתקופת ההתנחלות והשופטים. אולם כיום טוען פרופ' פינקלשטיין כי אין לקבל את התיאור המקראי לגבי אופי וצורת ההתנחלות הישראלית ובכלל את אמינותו ההיסטורית של המקרא. נשאלת השאלה: מה עלינו לקבל כמסקנה – האם את הממצאים המדעיים של החפירה הארכיאולוגית הברורים מאליהם, או שמא את השקפתו הנוכחית של החוקר? 

הארכיאולוג פרופ' עמיחי מזר אמר בנאומו ביום העיון שנערך באונ' ת"א: "י' פינקלשטיין פרסם בשנת 1996 את ספרו 'הארכיאולוגיה של תקופת ההתנחלות והשופטים' שבו באה לידי ביטוי השקפה פוזיטיביסטית על ההתנחלות הישראלית בחבלי ההר של ארץ-ישראל… אולם החל משנת 1991 חזר בו פינקלשטיין מחלק גדול ממסקנותיו בספר זה ועתה הוא טוען כי אין ביכולתנו לקבוע זהות אתנית למתנחלים בחבל ההר.
נדב נאמן (פרופסור אמריטוס להיסטוריה בחוגים לארכאולוגיה ולתולדות עם ישראל שבאוניברסיטת תל אביב), העלה השערה בחיבורים שונים בשנות השמונים כי חלוקת הטריטוריות השבטיות בספר יהושע משקפת במידה רבה את החלוקה הטריטוריאלית של ערי המדינה הכנעניות בתקופת הברונזה המאוחרת, וכי התיאורים השונים בספר יהושע ובהם רשימות גבולות הארץ ונחלות השבטים בספר יהושע מבוססים על חיבור מקיף בימי הממלכה המאוחדת המשקף את המצב בתקופה זו… ואילו בשנת 1998 הוא כותב: 'עתה ברור כי תיאור נחלות השבטים הוא חיבור מאוחר, לא היסטורי ונכתב מאות שנים לאחר התמוטטות מערכת ערי המדינה הכנעניות, ולפיכך אני חוזר בי מכל השחזורים הקודמים שהצעתי בדבר גבולות ערי המדינה הכנעניות המבוססים על תיאורי נחלות השבטים". שינוי בדעותיהם של חוקרים במהלך שנות עבודתם מקובל ואף רצוי, שכן הוא מעיד על רעננות מחשבתית ועל פתיחות לרעיונות חדשים. עם זאת, רצוי ששינויים כאלו יהיו מבוססים גם על נתונים חדשים, אולם לי אינם מוכרים גילויים חדשים המצדיקים שינוי כה דרמתי בהשקפות. מה גרם אפוא לחוקרים כמו פינקלשטיין ונאמן לשנות את דעתם בצורה כה קיצונית במשך השנים האחרונות? נראה לי כי ההסבר נעוץ בתחום הסוציולוגיה של המחקר יותר מאשר בתוכן התעודות והמקורות הארכאולוגיים עצמם. אנו עדים כאן ככל הנראה להשפעת גל המחקרים שפורסמו באירופה ובארצות הברית, וכן להשפעת הלכי רוח הנובעים מאופי התקופה – מה שנקרא 'דה-קונסטרוקציה' (Zeitgeist), אופנה מקובלת בתחומים רבים במחקר ובחיים האינטלקטואליים בשנים האחרונות. דומה בעיניי כי גישתה של האסכולה המינימליסטית האירופית במחקר ההיסטוריה המקראית נפלה כפרי בשל על מצע חברתי-אינטלקטואלי הדומה לזה שעליו צמחה תופעת 'ההיסטוריונים החדשים' בהיסטוריה המודרנית של הציונות".

המשך קריאה ↓

2

אימות לבית דוד

העדות החוץ-תנ"כית העתיקה ביותר לקיומה של שושלת בית דוד נמצאה בשנת 1993 בחפירות תל דן. זוהי כתובת ארמית המתוארכת לתקופת בית ראשון, והיא נמצאה על מצבת ניצחון ארמית שהקים אחד ממלכי ארם בעקבות ניצחון על ממלכת ישראל. הכתובת מזכירה את יהורם בן אחאב מלך ישראל וכנראה אף את אחזיהו בן יהורם מלך יהודה, המכונה בכתובת כ'בית דוד'. מלכים אלו מוזכרים בספר מלכים, וציונו של יהורם כממשיך שושלת בית דוד היא עדות חומרית לקיומה של השושלת.

המשך קריאה ↓

3

הצצה לחיים מפעם

כתבים ייחודיים, הכתובים בכתב יתדות על לוחות טיט, שנמצאו באזור דום עיראק מתארים את קורותיהם של גולי בבל – אותם יהודים שגורשו מארץ ישראל ונשלחו לבבל הרחוקה על ידי נבוכדנצאר מלך בבל בשנת 586 לפנה"ס. הם שופכים אור מרתק על אורח חייהם הנסתר מן העין: כיצד חיו וכיצד נישאו, כיצד זרעו שעורים וכיצד היבול עלה יפה, כיצד נערך גדיד התמרים המשובח וכיצד התבצע הדיג על תעלות הנהר.

המשך קריאה ↓

4

עדויות על מבול נח

בתורה מתואר כי לפני שנים רבות, בערך בשנת 2104 לפסה"נ, התרחשה קטסטרופה עולמית כשירד מבול חזק ובמקביל נפתחו מעיינות התהום עד שכדור הארץ כוסה כולו במים. האירוע מופיע בקרב למעלה מ-217 תרבויות סביב העולם, אולם נחשב על ידי חוקרים שונים למיתוס קדום שאין בו ממש אלא רק כמטאפורה לכך שהעולם נברא בצורה לא מושלמת וכי הבורא 'נאלץ' לשנות את בריאתו. למרות זאת, אחת ההוכחות המדעיות לתיאור המקרא שבדור המבול כדור הארץ היה מכוסה כולו במים התגלתה בשנת 2016 בקידוח המלאכותי העמוק ביותר בעולם, שנמצא בחצי האי קולה שברוסיה. להפתעת החוקרים, בעומקו של הבור המלאכותי לא נמצאו שכבות יבשות, מוצקות ומסולעות, אלא הרבה מאוד מים. לדבריהם מדובר בהוכחה לכך שמבנה כדור הארץ לא מורכב רק מציפוי, מעטפת וליבה כפי שנהוג היה לחשוב. "מים לא יכולים להסתנן דרך סלעים", נאמר בסרטון וידאו שפרסמה קבוצת החוקרים, "מה שמחזק את התיאוריה שכדור הארץ היה מכוסה כולו במים – אחרת אי אפשר להסביר את הימצאותם שם". קידוח קולה הוא הבור המלאכותי העמוק ביותר בעולם – העבודה עליו החלה בשנת 1970, כאשר ברית המועצות החליטה על פרויקט קידוח מדעי שמטרתו להגיע אל ליבת כדור הארץ וללמוד על השכבות מהן הוא עשוי. אולם בשנת 1992 הופסק הקידוח מכיוון שהעומק – למעלה מ-12.5 ק"מ – ייצר תנאי עבודה בלתי אפשריים, כשהטמפרטורה בתוך הבור עמדה על 300 מעלות – מה שלא איפשר למקדח לפעול.

המשך קריאה ↓

5

הארכיון היהודי הראשון

העיר אֶבְּלָה שבשטחי סוריה של ימינו ידועה מעדויות רבות כעיר ממלכה חשובה לאורך האלף השלישי לפנה"ס ועד קרוב לאמצע האלף השני לפנה"ס. בחפירות שנערכו בה בשנות ה-70' של המאה העשרים נמצא ארכיון ובו למעלה מ-20,000 לוחות-חימר ועליהן כתובות בכתב היתדות, בשפה השומרית ובשפה נוספת, ייחודית לאתר. בין שלל הממצאים נמצאו השמות עבר-אום (המזכיר את שמו של עבר, מצאצאיו של נוח), אב-ר-אום (דומה מאוד לאברהם), איס-ר-איל (=ישראל), א-ס-או (=עשו), וכן שמות של אתרים גאוגרפיים המוכרים מן המקרא: כנען, חרן, גבל, חצור ועוד. על סמך ממצאים אלו, הציע החוקר זאב ארליך השערה כי המרכז הלימודי באבלה הוא המקום המכונה על ידי חז"ל "בית המדרש של שֵם ועֵבֵר". השערה זו משתלבת עם השערותיו של בן-ציון לוריא, ממייסדי החוג לחקר המקרא, על יישוב עברי קדום באזור סוריה, וכן עם ההשערה ולפיה עֵבֵר היה "אב רוחני" לתלמידיו ממשיכי דרכו.

המשך קריאה ↓

אספנו עבורך את הסרטונים הכי מדויקים ברשת

ממתי קיימים המאובנים? תשובה מפתיעה
הרב זמיר כהן – ארכיאולוגיה תנ"כית א'
הרב זמיר כהן – ארכיאולוגיה תנ"כית ב'
נבואות אחרית הימים לאור הארכיאולוגיה
הרב זמיר כהן: עולם המדע על תיבת נח
האם נמצאו מי המבול?
חוקרים טוענים שמצאו את תיבת נח
תורה וממצאים ארכיאולוגיים
האם התיארוך המדעי סותר את התורה?
ארכאולוגיה מקראית: כל הממצאים שלא ראיתם

בסודי סודות: על תגליות שעדיף לשמור בשו-שו

השיחה הבאה איננה מבוססת על פרטים אמיתיים, אך מדגימה את האופן בו חוקרים מטים את הממצאים לפי אג'נדות

עברו על המכשיר עם העכבר וגללו מטה לקריאת השיחה!

כשהרב אמר את דבריו, ליבם של אנשי השגרירות פרפר

הרב הראשי לישראל, הרב מרדכי אליהו זצ"ל, לימד את הקהל בביקורו בארמונו של נשיא צרפת את ערך ההיסטוריה היהודית באמצעות – הכיסא של נפוליאון

אנשי שגרירות ישראל בצרפת נערכו מראש לקראת הביקור של הרב הראשי לישראל, הרב מרדכי אליהו זצ"ל, בארמונו של נשיא צרפת. הם הכירו את תקיפותו ואת עמדותיו הנחרצות של הרב בענייני ארץ-ישראל, ופעלו להבטיח שהביקור יעבור בשלום.

באותם ימים הייתה מתיחות ביחסי ישראל-צרפת. נשיא צרפת אז, ז'אק שיראק, לא נחשב ידיד ישראל, ועמדותיו תמכו בדרך-כלל בעמדותיהן של מדינות ערב. הוא לחץ על ישראל לוותר על חלקים מארץ-ישראל, ובכלל זה ירושלים, לטובת הערבים.

על רקע זה אפשר להבין את דאגת אנשי השגרירות מביקורו הממלכתי והרשמי של הרב אליהו בארמון האליזה. הרב לא היה אמון על כללי הנימוס הדיפלומטיים, ונהג להביע את דעתו בגלוי. הם חששו שמא דבריו יחריפו את המתיחות בין המדינות.

קודם הפגישה עם הנשיא הוזמן הרב לבקר במסלול מיוחד שבו עברו אורחי המדינה, במוזאון הממלכתי של צרפת, שבו שמורה ההיסטוריה של צרפת ותרבותה.

הרב אליהו האזין להסברים ועבר מפריט לפריט. בהגיעם לכיסאו המלכותי של נפוליון עצר הרב ופנה בשאלה אל מלוויו: "מתי חי נפוליאון?". המארחים הסתירו את פליאתם, וטרחו להסביר לרב מי היה נפוליאון ובאיזו תקופה חי.

הרב הוסיף לשאול: "האם הכיסא הזה עומד למכירה?". אנשי השגרירות לא ידעו לאן להוליך את כלימתם. הצרפתים השיבו כמובן בשלילה. "זה חפץ יקר והיסטורי, והנכסים ההיסטוריים שלנו אינם עומדים למכירה", אמרו.

משם עברו להצגת עוד פריטים, עד שבאו לפריטים השייכים למלך לואי הארבעה-עשר. שוב פנה הרב בשאלת-תם: "מי היה לואי הארבעה-עשר?". רעייתו של הרב, הרבנית צביה, ניסתה להבין את פשר שאלותיו של בעלה, אך נענתה בקריצה קלה, שלימדה אותה כי הדברים נאמרים בכוונה מכוונת.

ברוב נימוס טרחו המלווים להסביר לרב על המלך לואי הארבעה-עשר. הוסיף הרב ושאל: "האם היה מלך מוסרי?". המלווים השיבו בכנות: "לא, אך זו ההיסטוריה שלנו, ואנו גאים בה ומכבדים אותה". הנהן הרב בראשו והמשיך הלאה.

הביקור במוזאון הסתיים. עתה נכנסו לקבלת הפנים המלכותית עם נשיא צרפת. המארח פתח ובירך בדבריו את הרב לרגל הביקור. אחריו הוזמן הרב לשאת דברים. לידו התייצב איש מצוות השגרירות, לתרגם את הדברים לצרפתית.

מיד בפתח דבריו החל לתאר את ביקורו במוזאון. הרב סיפר על מבוכת מארחיו למשמע שאלתו על מחיר הכיסא של נפוליאון, והאם הוא עומד למכירה. כל הנוכחים פרצו בצחוק. הרב סיפר גם את התשובה שניתנה לו, כי נכסים היסטוריים אין מוכרים.

בשלב זה הבחינה הרבנית שהמתרגם אינו מקפיד לתרגם את דברי הרב במדויק, אלא מרכך אותם. היא הפנתה ברמז את תשומת לב בעלה לכך. בעקבות זאת עצר הרב את דבריו והעיר כי המתרגם ככל הנראה אינו מכיר את סגנון דיבורם של הרבנים, ומכיוון שחשוב לו כי הנשיא ישמע ויבין את דבריו במדויק, הוא מבקש כי הרב הראשי של צרפת יתרגם אותם. מכאן והלאה תורגמו דבריו בנאמנות על-ידי הרב הראשי.

הנוכחים עדיין לא ירדו לסוף דעתו, ולא הבינו לְמה הרב חותר, אך במהרה הדהדו באולם דבריו חוצבי הלהבות:

"ראיתי את הכבוד שלכם כלפי כיסאו של נפוליאון, שחי לפני כמאתיים שנה. כמו-כן ראיתי את ההערצה שבה הוזכר שמו של לואי הארבעה-עשר, אף שמוסריותו עמדה בסימן שאלה. הכבוד הזה מוצדק, שכן זו ההיסטוריה שלכם, אלה הנכסים ההיסטוריים שלכם, ואתם גאים בהם ומכבדים אותם. אתם גם מצפים ממני שאדע ואכבד את ההיסטוריה של צרפת, אף שאני גר בישראל.

"אך אני שואל אתכם: האם לא הגיוני שגם אנחנו, היהודים בישראל, נדע ונכבד את ההיסטוריה שלנו?! האם מוגזם יהיה לצפות מכם כי גם אתם תכבדו אותה? ההיסטוריה שלנו מלמדת כי משה רבנו הנחיל לנו את ארץ-ישראל. זה הנכס ההיסטורי שלנו. אחריו חיו המלכים דוד ושלמה שמלכו בירושלים. מדוע עלינו לכבד את המלכים שלכם, שחיו לפני כמאתיים ושלוש-מאות שנים, ואתם אינכם מכבדים את המלכים שלנו, שחיו לפני שלושת-אלפי שנים?!

"את כיסאו של נפוליאון אינכם מוכנים למכור. וכי אנו צריכים למכור את ירושלים, המשמשת לב העם היהודי זה אלפי שנים?!".

ליבם של אנשי השגרירות פרפר. הם ציפו לתגובות כעוסות מצד הנשיא ופמלייתו. אולם התגובה הייתה מפתיעה. כשסיים הרב את דבריו קם הקהל על רגליו ומחא כפיים בהתרגשות.

דברי הרב עשו רושם עז גם על הנשיא שיראק, והוא לחץ בהתרגשות את ידו של הרב ולא עזבה במשך זמן רב. באותה שעה פנה אל עוזריו ולחש דבר-מה באוזנם. אנשי השגרירות נדהמו לשמוע כי הנשיא ביקש לעכב את הרב בארמון. איש לא ידע את מטרת העיכוב, עד ששבו אנשיו של שיראק ובידיהם תיבה קטנה.

נשיא צרפת אמר כי אמנם הדבר לא היה מתוכנן, אולם לאחר ששמע מהרב דברים שכמותם לא שמע מעולם, החליט להעניק לרב מדליית זהב יוקרתית, הניתנת לנשיאי מדינות. בסיום דבריו הגיש לרב מרדכי אליהו את המדליה, לקול תשואות הקהל, שנוכח כי גאון יהודי אמיתי מעורר כבוד והערכה אפילו בלב מי שנחשבו יריבים.

המשך קריאה ↓

תגידו ששלחנו אתכם:

"הממצאים התואמים לתנ"ך – הולכים ומתרבים"
יציאת מצרים בראי הארכיאולוגיה
ארכיאולוגים – "יצרני העבר"
בעקבותיו של אברהם העברי
המחקר הארכיאולוגי ביחס למתואר במקרא
מה מוצאו של האדם ע"פ ממצאים ארכיאולוגיים?