loader image
קצר וקולע
מדברים תכל'ס
סרטונים
המחשת וואטסאפ
סיפור מהחיים

רצון האלוהים הוא להטיב לנו. הדרך היחידה שבה יוטב לנו בחיינו הנוכחיים ובעולמנו הנצחי היא ע"י יצירת קשר קרוב עם אלוהים. איך יוצרים קשר קרוב עם אלוהים? הוא כבר את הסביר לנו זאת במפורש בתורה, ספר ההנחיות אותו קיבלנו במעמד הר סיני - קשר קירבה עם אלוהים נוצר אך ורק על פי הדרכתו שהיא נאמנות לתורה והמצוות

למה שיהיה משנה לאלוהים הגדול והאינסופי אם אני עושה מצוות או לא? ומהי המטרה של מערכת המצוות?

אם ה' הוא מושלם מצד עצמו, מדוע הוא צריך שנקיים את הכתוב בתורה? האם לאלוהים האינסופי והנצחי באמת משנה מה אנו עושים בחיינו? מהי הסיבה שה' קבע מערכת מצוות, וכיצד הן משפיעות עלינו? על מצוות, אלוהים והרבה אהבה...

ב"שיר השירים", אחד החלקים הידועים ביותר של התנ"ך, מתואר סיפור האהבה הגדול של כל הזמנים – כן, אפילו יותר מזה של טיטאניק, או של מייגן מרקל והנסיך הארי. גיבוריו הם אהוב ואהובה שמחזרים זה אחרי זה במשך זמן רב ומנסים להיפגש, אולם ללא הצלחה. כל מה שנשאר ביניהם זה חיזור תמידי. אך העובדה שהם אינם מצליחים לממש את הקשר לא מורידה כהוא זה מעוצמת אהבתם, ואפילו להיפך – היא רק הולכת ומשביחה עם הזמן.
"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה" הוא אחד מביטויי האהבה בשיר השירים המתארים את עוצמת האהבה בין שני גיבוריו.

מה הקשר של סיפור אהבה לספר הספרים – התנ"ך? שיר השירים הוא לא סתם שיר אהבה, אלא משל על מערכת היחסים המיוחדת שבין עם ישראל לקב"ה. אנחנו בתפקיד הכלה, והוא החתן. לאורך ההיסטוריה הקשר שלנו ידע הרבה עליות וירידות, רגעי קירבה וריחוק, אך תמיד נשאר חזק.

הקשר בין ישראל לה' תואר כקשר אהבה כבר פעמים רבות קודם לכן. כך למשל אומר משה רבנו לעם ישראל מדוע ה' בחר בנו: "לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם כי אתם המעט מכל העמים: כי מאהבת ה' אתכם" (דברים ז, ז), וכן אומר הנביא מלאכי: "אהבתי אתכם אמר  ה'" (מלאכי, א, ב). במקום אחר הנביא ירמיהו מכריז בנבואתו על אהבתו הנצחית של ה' כלפינו "מרחוק ה' נראה לי ואהבת עולם אהבתיך" (ירמיהו לא, ב), וכן הנביא הושע אומר: "בחבלי אדם אמשכם בעבתות אהבה" (הושע יא, ד), ועוד.

אהבתו של ה' אלינו מתוארת בחלק מן התיאורים כאהבת אב לבנו: "כה אמר ה' בני בכרי ישראל" (שמות ד, כב), וכן "הבן יקיר לי אפרים [כינוי לעם ישראל],  אם ילד שעשעים, כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד; על כן המו מעי לו, רחם א‍רחמנו נאם ה'" (ירמיה לא, יט), "בנים אתם לה' אלהיכם" (דברים יד, א), ועוד מקומות רבים שבהם קורא לנו בורא עולם, כמו אב שאוהב את בנו היקר.

בורא עולם מכריז על אהבתו אלינו פעם אחר פעם ומגלה לנו עד כמה אנו יקרים בעיניו.

תכלית חיינו ממבט של אוהב

ה' שאוהב אותנו, ברא אותנו ומחייה אותנו רגע רגע, ייעד עבור חיינו עלי אדמות תכלית עליונה. אז מהי התכלית, וכיצד היא קשורה לאהבת ה' אותנו?

אם יוצאים מנקודת הנחה שהחיים הם לא דבר אקראי, אלא תוכננו ע"י מישהו שהעניק להם משמעות, וודאי שניתן להסיק שהוא לא יצפה שנצטרך לנסות לפענח אותה כחידה עלומה, אלא יעניק לנו הדרכה והסבר מהו היעד של עצם החיים וכיצד עלינו לפעול בחיינו שלנו על מנת להשיג אותו.
אותה הדרכה ניתנה במעמד הר-סיני והיא – התורה. איך יודעים שהתורה באמת ניתנה ע"י אלוהים? על זה כבר נדבר במאמר אחר… (על שאלת אמיתות התורה ניתן לקרוא בשאלה: איך אפשר להיות בטוחים שהתורה היא המצאה?).
ע"פ תורת ישראל כל מטרת בריאת האדם הינה רצון אלוהים במתן הטבה. אותה הטבה תתקיים באופן נצחי ומושלם, ללא פגם, כאב או סבל. אבל איך מגיעים לשם? ה' הוריד את הנשמה שלנו לתוך גוף וחיים ארציים בהם יהא עלינו לעבור מסלול שבו עליות וירידות, קשיים והצלחות, צער ושמחה. באותו מסלול יהא עלינו לבחור בין הטוב לבין הרע, בין קירבת ה' לבין הפניית עורף אליו. רצון ה' הוא שניצמד ל"מדריך" הכתוב בתורה הניתן לנו וננהג בחיינו ע"פ אמות המידה שאותן היא הגדירה. ככל שהאדם יחייה בצורה יותר נאמנה להדרכה המקורית של בורא האדם, כך הוא יתקרב יותר ויותר אל עבר ייעדו. 

אלוהים לא נתן לנשמות באופן ישיר את ההטבה מכיוון שאז ההטבה שהנשמה תרגיש לא תהיה מושלמת, אלא ההטבה תהיה שלמה רק אם היא תעמול על מנת להרוויח את שכר העונג. לשם כך אלוהים יצר מערכת בריאה של עולם עם אדם כשיש בו 'קלקול' מסוים ועל האדם לתקן את אותו קלקול ע"י כך שהוא בוחר בטוב. הבחירה בטוב מתקנת את אותו פגם של רוע, של טומאה, של העדר קדושה ושלמות.
האדם הראשון חטא, ומאז האנושות כולה, שהיא נשמות המורכבות מנשמת האדם הראשון, מנסה לעשות את אותו 'תיקון עולם ואדם'. 

כאשר האדם מצליח לבחור בטוב ע"י היצמדות לתורת ישראל, ולהגיע לתיקון המושלם הוא זוכה בעולמות הבאים לעונג רוחני נצחי שאינו בר השגה או בר תיאור במושגנו שלנו. (לא מדובר רק בגן-עדן שהינו תחנה זמנית לנשמות שהצליחו להגיע ליעדן, אלא גם במצבו הבא של עולמנו לאחר תחיית המתים – התמזגות גן עדן עם העולם הזה, גן עדן עלי אדמות). מה יהיה בעולמו הרוחני ומהי דרגת ההנאה שתהיה לו שם נקבעת ע"פ רמת הרוחניות שהוא יצר ובנה במהלך חייו. קשר קרוב יותר לה' במהלך חייו יעניק לו "ממלכה מפוארת" לנצח נצחים. 

מלבד הזכייה בחיי נצח, האדם המגשים את תכלית חייו חש כבר בימי חייו הנוכחיים עונג וסיפוק, שכן הנשמה שבו מרגישה שהיא ממלאת את תפקידה ומתקרבת לזה שברא אותה, שאין עונג גדול מזה. כאשר אדם ממלא את הייעוד האמיתי והמקורי לו הוא חש תחושת שלמות, שלווה, סיפוק ושמחה ששום הנאה חולפת, שהעולם הזה מציע, יכולה לתת.
התורה והמצוות מותאמות לנשמות יהודיות שהן נשמות גבוהות יותר משאר נשמות אומות העולם, והדרך היחידה לספק לנשמה יהודית את הצורך האמיתי שלה היא ע"י התעלות רוחנית אמיתית במסלול התואם לה. נשמה יהודית לעולם לא תוכל למצוא סיפוק, אושר ושמחה אמיתיים בהנאות רגעיות של טיולים, מסעדות וסרטים. היא צריכה משהו נעלה יותר.
התורה היא ההדרכה הרוחנית הניתנת ליהודי המסבירה לו מהי צורת החיים המתאימה לנשמתו הגבוהה. 

מצוות של אהבה

מטרת המצוות, אם כן, היא להטיב עם היהודי הן בעולם הזה והן בעולם הבא לנצח נצחים. ע"י קיום המצוות אנו מזדככים, מתעלים ויוצרים קשר וחיבור עם בוראנו שזהו המפתח להטבה אותה ה' חפץ בעבורנו.

הדבר החשוב ביותר הוא לזכור שאלוהים לא זקוק באמת למצוות שלנו. אלוהים הוא אינסופי, מושלם ואינו חסר דבר, אבל יש לו רצון. רצון אלוהי אינו כרצון אנושי המעיד על חסרון. אלוהים לא צריך את המצוות שלנו, אבל יש לו רצון והוא – טובתנו.
אלוהים נתן לנו את המצוות כדי להטיב לנו, לתועלתנו ולטובתנו כפי שמבואר בתורה עצמה: 

"וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה" (דברים ו, כד), "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם… לִשְׁמֹר אֶת מִצְו‍ֹת ה' וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם – לְטוֹב לָךְ" (דברים י, יב-יג(, וכן "שְׁמֹר וְשָׁמַעְתָּ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ עַד עוֹלָם כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים יב, כח). 

המצוות נועדו בשבילנו כפי שמסבירים חכמי ישראל "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות" ( מסכת מכות, דף כג).

ביטוי למקורן של מתן המצוות באהבת ה' אלינו מופיע גם בתפילה. פעמיים ביום אומרים את הפסוקים "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", בבוקר ובערב. בפסוקים אלה מכוונים לקבל עול מלכות שמיים, כלומר לחוש שאנו תלויים לחלוטין בריבונו של עולם שהוא המציאות היחידה ושאנו צריכים לעשות את רצונו. לכאורה אפשר להבין כאילו אנו מבטלים את עצמנו לפניו, ועלולים להרגיש יצורים חסרי ערך ש'ממלאים את רצון הבוס'. לכן בהקדמה לקריאת שמע אנו מזכירים את אהבת ה' אלינו. בבוקר אנו אומרים "אהבת עולם אהבתנו… ברוך אתה ה' הבוחר בעמו ישראל באהבה", ובערב אנו אומרים "אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת… ברוך אתה ה' אוהב את עמו ישראל" (מתוך התפילה). כך אנו מזכירים לעצמינו שכל המצוות שניתנו לנו באו מתוך אהבה עצומה, ושהקשר שלנו עם ה' מתבסס על אהבה הדדית. 

מצוות של חיבור לבורא

אלוהים קבע כי הדרך היחידה להיות קרוב אליו היא ע" קיום התורה והמצוות, ולא ע"י פרי דמיון אישי של האדם עצמו שמחליט כי הוא קרוב לה' בדרכו האישית שהוא קבע לעצמו.
הרי אם אלוהים נתן את התורה כספר הנחייה לאדם וקבע שדרכה ניתן יהיה ליצור עמו קשר, סתירת הדבר פירושה חוסר נאמנות לרצונו האמיתי של אלוהים. 

שמירת המצוות משמשת לחיבור בינינו. הוא מחכה לתפילה, לבקשה, לדיבור. להכרה שאנחנו תלויים בו, זקוקים לו, רוצים בו, מכירים במלכותו, ורוצים להיות קרובים אליו.
אין הרבה דברים שאנחנו יכולים לתת לו, אך לעשות את רצונו באופן העמוק ביותר רק אנחנו יכולים. רק כשאנחנו נותנים משהו מאיתנו, יכול להיווצר קשר עמוק. רק כך הדוד והרעיה מ"שיר השירים" יכולים סוף סוף להיפגש. הסיבה אם כן שה' יצר את מערכת המצוות הזו היא עבורנו. את המצוות חובה לקיים והדרך הרצויה לקיימן הוא ממקום אוהב ומאמין, ולא מתוך עול.

אז האם לה' אכפת ממה שאנו עושים? בוודאי.
אכפת לו, כי איזו משמעות יש לאהבה בלי אכפתיות?
אכפת לו מהמצוות שלנו, כי קודם כל אכפת לו מאתנו.

 

המשך קריאה ↓

1

מעלת האדם

התורה רואה כל אחד ואחת מעם ישראל כעולם שלם, ועל כן נאמר במשנה (סנהדרין ד, ה) "לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל – מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מישראל – מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא… לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר – בשבילי נברא העולם". כלומר, כפי שכל האנושות כולה מקורה באדם יחיד, האדם הראשון, כך התורה רואה בכל אחד ואחד כעולם ומלואו, ועל כן, כל אדם בישראל צריך להכיר בחשיבותו ולהרגיש ש'בשבילי נברא העולם'. אין אף אחד בעולם שיכול להחליף את ייעודו ומקומו של יהודי בעיני ה', כמו שאף בן לא יכול לשמש כחלופה עבור בן אחר בעיני הוריו. כמו שעבור הורה כל אחד מילדיו הוא כל עולמו, כך אצל ה' כל יהודי הוא עבורו עולם ומלואו.
רבי שמחה בונים מפשיסחא היה אומר שאדם צריך ללכת עם שני פתקים, אחד בכל כיס. בפתק אחד כתוב משפט שאמר אברהם אבינו, "ואנכי עפר ואפר" (בראשית יח, כז), המדגיש את מעמדו וקטנותו לעומת ה'. בפתק השני כתוב "בשבילי נברא העולם" (מסכת סנהדרין, דף לז), המזכיר לו את חשיבותו בעיני ה'. תפקידו של האדם הוא, להבין באיזה מהם להשתמש בכל פעם…

המשך קריאה ↓

4

כמו הגוף, כך הרוח

מחקרים שעסקו בהשפעת הפסקת פעילות גופנית סדירה מראים כי מספיקים שבועיים בלבד נטולי פעילות גופנית בכדי לחוות השפעות שליליות על מדדי הגוף, וביניהם ירידה במסת השריר, ספיגה מוגברת של סוכר, עלייה באחוזי השומן והמשקל, ירידה בסיבולת האירובית, ירידה במדד משופר של לחץ דם, ירידה ביכולת צריכת חמצן מרבית (VO2 Max), עלייה בתנגודת לאינסולין ועוד.

הפיזיולוג צור קסטל כותב "למרבה הצער לא ניתן לצבור כושר גופני כפי שצוברים כסף בבנק. גם כשרמת הכושר הגופני גבוהה במיוחד לא ניתן לשמר את היכולת הגופנית ללא גירוי מערכות הגוף השונות על בסיס קבוע. גם כשמדובר בספורטאים ברמה גבוהה מאוד תחול ירידה עקיבה ביכולת הגופנית ללא אימונים המתבצעים על בסיס קבוע. לפיכך, יש להתאמן במהלך כל החיים ללא הפסקות ממושכות יזומות או מאולצות, וזאת על מנת להבטיח שלא תחול ירידה ביכולת המתאמן".

וכמו הגוף, כך הרוח… מערכת המצוות מקיפה אותנו יום-יום, ללא הפסקות וללא זמני הפוגה, וכל זה במטרה לשמר את מצבנו הרוחני ואף לחזק אותנו יותר ויותר. המצוות הן למעשה חדר-כושר רוחני לנשמה. קיום מצווה אחת לשבוע או שבועיים לא מספיקה בכדי לשמר ולשפר את "הבריאות הרוחנית" של האדם, ועל פי הנחיות התורה המרשם המומלץ לבריאות הנשמה הוא מנוי יומי קבוע…

המשך קריאה ↓

2

נשמה שנתת בי – טהורה

על פי המסורת, הנשמה ניטלת מאיתנו כל לילה וחוזרת אלינו בבוקר. כחלק מהברכות שנאמרות מדי בוקר, אומרים את המילים הבאות: "אֱלֹהַי, נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה. אַתָּה בְרָאתָהּ, אַתָּה יְצַרְתָּהּ, אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי, וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי, וְאַתָּה עָתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי, וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי לֶעָתִיד לָבוֹא. כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּקִרְבִּי מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי. רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים אֲדוֹן כָּל הַנְּשָׁמוֹת…" במילים אלו אנו מכריזים על ידיעתנו שהנשמה היא מהותנו האמיתית והטהורה, וכשה' מחזיר אותה אלינו מדי בוקר, סימן שהוא חפץ ורוצה בנו לעוד יום של חיים – כי הוא מאמין שנבחר בטוב, וכי הוא אוהב אותנו

המשך קריאה ↓

5

להתמזג עם רצונו

ישנה משנה במסכת אבות (פרק ב, משנה ד) שאומרת כך: "עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו; בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך".  אז מה זה בדיוק אומר? תעשה את רצונו של ה' כאילו וזה היה רצונך, ואז ה' יעשה את הרצונות שלך (כדוגמת ברכה, שפע והצלחה) כאילו זה היה רצונו. וכן, תוותר על דברים שאתה רוצה אבל אסורים על פי התורה, ואז ה' יבטל רצונות אחרים, כשהכוונה היא לביטול גזרות קשות שהיו אמורות לבוא על האדם.

אבל כמו בכל התורה כולה, גם כאן קיים עומק נוסף ברובד פנימי יותר לביאור המשנה.
במעמד הר סיני עמד עם ישראל ואמר "נעשה ונשמע". למה נאמר "נעשה" לפני ה"נשמע"? הרי בדרך כלל קודם שומעים, ורק אחר כך עושים. והתשובה היא שמפני שהם ידעו שהתורה היא מבורא עולם, ורצונו הוא האמת המוחלטת, הם קיבלו על עצמם לעשות את רצונו גם אם כרגע הם לא מבינים את משמעות המצוות. וזהו גם מסר התורה עבור כל אחד ואחת מהעם היהודי בכל תקופה שהיא – קיום המצוות מתוך הידיעה שהתורה היא אמת.
רעיון זה, של ה"נעשה" לפני ה"נשמע", הוא כנגד חלקה הראשון של המשנה – לעשות את רצונו של ה' גם כשאתה מבין או חושב אחרת.
והחלק השני של המשנה הוא כנגד ה"נשמע" שנאמר לאחר ה"נעשה", כשכוונת הדברים היא שלאחר קבלת וקיום המצוות (החלק של ה"נעשה"), יש להבין וללמוד את מטרת ומשמעות המצוות (החלק של ה"נשמע"), ועל ידי כך נצליח לחוש יותר חיבור והזדהות עם דרך התורה והמצוות, כדי שכך התורה תחדור לתוכנו ותהיה חלק בלתי נפרד ממהותנו, ונתמזג עם רצונו של ה'.

המשך קריאה ↓

3

כי בנו בחרת

ביטוי לתחושת האהבה של ה' אלינו מופיע בתפילה. פעמיים ביום, בבוקר ובערב, אנו אומרים את הפסוק "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד". אמירה זו מכונה 'קבלת עול מלכות שמיים', כלומר התחושה שאנו תלויים לחלוטין בריבונו של עולם, שהוא המציאות היחידה שקיימת ושאנו צריכים לעשות את רצונו. אך כהקדמה לקריאת שמע אומרים בבוקר "אַהֲבַת עולָם אֲהַבְתָּנוּ … בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַבּוחֵר בְּעַמּו יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה", ובערב "אַהֲבַת עוֹלָם בֵּית יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ אָהַבְתָּ… בָּרוּךְ אַתָּה ה', אוהֵב אֶת עַמּו יִשְׂרָאֵל". כך אנו מזכירים לעצמנו שכל המצוות שניתנו לנו באו מתוך אהבה עצומה, ושהקשר שלנו עם ה' מתבסס על אהבה הדדית. 

המשך קריאה ↓

1

מעלת האדם

התורה רואה כל אחד ואחת מעם ישראל כעולם שלם, ועל כן נאמר במשנה (סנהדרין ד, ה) "לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל – מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מישראל – מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא… לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר – בשבילי נברא העולם". כלומר, כפי שכל האנושות כולה מקורה באדם יחיד, האדם הראשון, כך התורה רואה בכל אחד ואחד כעולם ומלואו, ועל כן, כל אדם בישראל צריך להכיר בחשיבותו ולהרגיש ש'בשבילי נברא העולם'. אין אף אחד בעולם שיכול להחליף את ייעודו ומקומו של יהודי בעיני ה', כמו שאף בן לא יכול לשמש כחלופה עבור בן אחר בעיני הוריו. כמו שעבור הורה כל אחד מילדיו הוא כל עולמו, כך אצל ה' כל יהודי הוא עבורו עולם ומלואו.
רבי שמחה בונים מפשיסחא היה אומר שאדם צריך ללכת עם שני פתקים, אחד בכל כיס. בפתק אחד כתוב משפט שאמר אברהם אבינו, "ואנכי עפר ואפר" (בראשית יח, כז), המדגיש את מעמדו וקטנותו לעומת ה'. בפתק השני כתוב "בשבילי נברא העולם" (מסכת סנהדרין, דף לז), המזכיר לו את חשיבותו בעיני ה'. תפקידו של האדם הוא, להבין באיזה מהם להשתמש בכל פעם…

המשך קריאה ↓

2

נשמה שנתת בי – טהורה

על פי המסורת, הנשמה ניטלת מאיתנו כל לילה וחוזרת אלינו בבוקר. כחלק מהברכות שנאמרות מדי בוקר, אומרים את המילים הבאות: "אֱלֹהַי, נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה. אַתָּה בְרָאתָהּ, אַתָּה יְצַרְתָּהּ, אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי, וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי, וְאַתָּה עָתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי, וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי לֶעָתִיד לָבוֹא. כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּקִרְבִּי מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי. רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים אֲדוֹן כָּל הַנְּשָׁמוֹת…" במילים אלו אנו מכריזים על ידיעתנו שהנשמה היא מהותנו האמיתית והטהורה, וכשה' מחזיר אותה אלינו מדי בוקר, סימן שהוא חפץ ורוצה בנו לעוד יום של חיים – כי הוא מאמין שנבחר בטוב, וכי הוא אוהב אותנו

המשך קריאה ↓

3

כי בנו בחרת

ביטוי לתחושת האהבה של ה' אלינו מופיע בתפילה. פעמיים ביום, בבוקר ובערב, אנו אומרים את הפסוק "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד". אמירה זו מכונה 'קבלת עול מלכות שמיים', כלומר התחושה שאנו תלויים לחלוטין בריבונו של עולם, שהוא המציאות היחידה שקיימת ושאנו צריכים לעשות את רצונו. אך כהקדמה לקריאת שמע אומרים בבוקר "אַהֲבַת עולָם אֲהַבְתָּנוּ … בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַבּוחֵר בְּעַמּו יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה", ובערב "אַהֲבַת עוֹלָם בֵּית יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ אָהַבְתָּ… בָּרוּךְ אַתָּה ה', אוהֵב אֶת עַמּו יִשְׂרָאֵל". כך אנו מזכירים לעצמנו שכל המצוות שניתנו לנו באו מתוך אהבה עצומה, ושהקשר שלנו עם ה' מתבסס על אהבה הדדית. 

המשך קריאה ↓

4

כמו הגוף, כך הרוח

מחקרים שעסקו בהשפעת הפסקת פעילות גופנית סדירה מראים כי מספיקים שבועיים בלבד נטולי פעילות גופנית בכדי לחוות השפעות שליליות על מדדי הגוף, וביניהם ירידה במסת השריר, ספיגה מוגברת של סוכר, עלייה באחוזי השומן והמשקל, ירידה בסיבולת האירובית, ירידה במדד משופר של לחץ דם, ירידה ביכולת צריכת חמצן מרבית (VO2 Max), עלייה בתנגודת לאינסולין ועוד.

הפיזיולוג צור קסטל כותב "למרבה הצער לא ניתן לצבור כושר גופני כפי שצוברים כסף בבנק. גם כשרמת הכושר הגופני גבוהה במיוחד לא ניתן לשמר את היכולת הגופנית ללא גירוי מערכות הגוף השונות על בסיס קבוע. גם כשמדובר בספורטאים ברמה גבוהה מאוד תחול ירידה עקיבה ביכולת הגופנית ללא אימונים המתבצעים על בסיס קבוע. לפיכך, יש להתאמן במהלך כל החיים ללא הפסקות ממושכות יזומות או מאולצות, וזאת על מנת להבטיח שלא תחול ירידה ביכולת המתאמן".

וכמו הגוף, כך הרוח… מערכת המצוות מקיפה אותנו יום-יום, ללא הפסקות וללא זמני הפוגה, וכל זה במטרה לשמר את מצבנו הרוחני ואף לחזק אותנו יותר ויותר. המצוות הן למעשה חדר-כושר רוחני לנשמה. קיום מצווה אחת לשבוע או שבועיים לא מספיקה בכדי לשמר ולשפר את "הבריאות הרוחנית" של האדם, ועל פי הנחיות התורה המרשם המומלץ לבריאות הנשמה הוא מנוי יומי קבוע…

המשך קריאה ↓

5

להתמזג עם רצונו

ישנה משנה במסכת אבות (פרק ב, משנה ד) שאומרת כך: "עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו; בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך".  אז מה זה בדיוק אומר? תעשה את רצונו של ה' כאילו וזה היה רצונך, ואז ה' יעשה את הרצונות שלך (כדוגמת ברכה, שפע והצלחה) כאילו זה היה רצונו. וכן, תוותר על דברים שאתה רוצה אבל אסורים על פי התורה, ואז ה' יבטל רצונות אחרים, כשהכוונה היא לביטול גזרות קשות שהיו אמורות לבוא על האדם.

אבל כמו בכל התורה כולה, גם כאן קיים עומק נוסף ברובד פנימי יותר לביאור המשנה.
במעמד הר סיני עמד עם ישראל ואמר "נעשה ונשמע". למה נאמר "נעשה" לפני ה"נשמע"? הרי בדרך כלל קודם שומעים, ורק אחר כך עושים. והתשובה היא שמפני שהם ידעו שהתורה היא מבורא עולם, ורצונו הוא האמת המוחלטת, הם קיבלו על עצמם לעשות את רצונו גם אם כרגע הם לא מבינים את משמעות המצוות. וזהו גם מסר התורה עבור כל אחד ואחת מהעם היהודי בכל תקופה שהיא – קיום המצוות מתוך הידיעה שהתורה היא אמת.
רעיון זה, של ה"נעשה" לפני ה"נשמע", הוא כנגד חלקה הראשון של המשנה – לעשות את רצונו של ה' גם כשאתה מבין או חושב אחרת.
והחלק השני של המשנה הוא כנגד ה"נשמע" שנאמר לאחר ה"נעשה", כשכוונת הדברים היא שלאחר קבלת וקיום המצוות (החלק של ה"נעשה"), יש להבין וללמוד את מטרת ומשמעות המצוות (החלק של ה"נשמע"), ועל ידי כך נצליח לחוש יותר חיבור והזדהות עם דרך התורה והמצוות, כדי שכך התורה תחדור לתוכנו ותהיה חלק בלתי נפרד ממהותנו, ונתמזג עם רצונו של ה'.

המשך קריאה ↓

אספנו עבורך את הסרטונים הכי מדויקים ברשת

למה לקיים מצוות לא מובנות?
עוצמתי: מה קורה כשעושים מצווה?
ה' מחכה לך כל בוקר
מה ההיגיון בקיום המצוות, ומה הקשר להנאה?
למה אין שני בני אדם זהים?
מהי משמעות קיום המצוות בזמננו?
מצוות בעידן המודרני על קצה המזלג
למה צריך לקיים מצוות, ומה הקשר לאהבה?
פטור מהמצוות – הקלה או הפסד?
המטרה שעבורה ה' שלח אותנו לעולם
מהי הדרך למיצוי אישי?
למה לי להיות דתי?!
אבא שבשמים אוהב אותך
מרגש: השיר "בוא תכיר את אבא, ילד"

"למה הנסיך בחר דווקא בה מכל הנסיכות?"

לפעמים סיפור ילדים על נסיך ונסיכה יכול להמחיש בצורה הכי פשוטה שבשביל אלוהים - אין לנו תחליף

עברו על המכשיר עם העכבר וגללו מטה לקריאת השיחה!

הבת-מצווה המוזרה של הבת שלי

"האם אחרי שיחה כזאת עם הבוס הייתם חוגגים?! בתי עשתה זאת. היא חגגה את העובדה שהבוס קרא לה למשרדו, ואמר לה שהמסיבה נגמרה"

הרב ינקי טאובר, עורך אתר 'בית חב"ד', משתף בכמה מילים על הבת-מצווה של בתו ומשמעות גיל המצוות, וכך הוא כותב:

"עם מוזר אנחנו, היהודים. חוגגים את הדברים המוזרים ביותר. כולנו שמענו על מסיבות סיום כיתה, מסיבות סיום תואר, מסיבות פרישה. אך מי שמע אי פעם על מסיבה לרגל התחלת עבודה ולקיחת אחריות?

הרשו לי להסביר. דמיינו לעצמכם שיש לכם משרה חלומית שכל חבריכם מקנאים בכם, ואז, יום אחד אתם מקבלים הזמנה למשרדו של הבוס. והשיחה נשמעת בערך כך:

בוס: "שב בבקשה"

אתה: "תודה"

בוס: "אתה נמצא פה כבר… כמה? שתים עשרה שנה?"

אתה: "כן, כמעט. אתם, חבר'ה, דואגים לי מה-זה טוב…"

בוס: "אנחנו משלמים לך משכורת טובה, בתוספת דמי הבראה מלאים, אש"ל, הטבות ספא ונופש, 31 ימי חופשה שנתית…"

אתה: "כן, ואני אסיר תודה לכם על כך"

בוס: "ומהם תפקידיך ותחומי האחריות שלך?"

אתה: "שום דבר. כלום. גורנישט. אין לי שום תפקידים ושום אחריות"

בוס: "אם כך, אתה אפילו לא צריך לבוא לעבודה אם לא בא לך"

אתה: "טוב, אבל אני כן מגיע. הרבה פעמים – זה כיף. אני מסתובב במשרד ורואה כיצד מתבצעים הדברים. לפעמים אני אפילו עוזר. תתפלא כמה הצלחתי ללמוד. והטיולים והמסיבות? אני משתתף בכולם! לא הייתי רוצה לפספס אפילו אחד"

בוס: "טוב, החגיגה נגמרה!"

אתה: "מה… מה… למה אתה מתכוון?"

בוס: "נגמרו החגיגות. הנה, קח את המדריך הזה. כאן כתובים התפקידים החדשים שלך"

אתה: "או-הו, זה ממש גדול וכבד. נראה לי שיש פה כמעט אלף דפים בספר הזה…"

בוס: "בעצם, מה שאתה מחזיק בידך הוא תמצית מאד בסיסית. כל היתר נמצא בספרייה למטה"

אתה: "אה, כן, אני מכיר את הספרייה. יש שם עשרות אלפי כרכים"

בוס: "טוב, אנחנו עושים כאן עבודה חשובה. החל מהערב, מזמן שקיעת החמה, אנו מצפים ממך שתקח בה חלק. בתחילה תמלא אחר ההוראות, ולאחר-מכן גם תלמד את ה'מדוע' מאחוריהם. יש לנו חבר'ה שהיו כאן במשך כל שנות בגרותם ועדיין לומדים, ותוכל להיעזר בהם בעת הצורך. מכל מקום, איחוליי להצלחתך ומזל טוב! אעקוב אחר התקדמותך במשך 108 השנים הבאות"

אתה: "מאה ושמונה שנים??"

בוס: "לפחות. נקווה שיותר. דרך אגב, אל תשכח לקחת את תג הזיהוי החדש שלך בדלפק הקבלה בדרכך החוצה".

***

בכנות, אחרי שיחה כזאת, הייתם הולכים לחגוג?

בתי עשתה זאת. כשהיא חגגה את בת המצווה שלה, היום שבו מלאו לה שתיים עשרה שנים.

בת-מצווה זו לא עוד מסיבת יום הולדת גרנדיוזית. ללאה בתי היו כבר אחת עשרה מסיבות כאלה. זו הייתה חגיגה שונה לגמרי. בחגיגת בת המצווה היא חגגה את העובדה שהיא הפכה לבת מצווה, בעלת מצווה – כלומר אדם שלפי חוקי התורה הוא מצוֻוה, חייב ואחראי לקיים את מצוות התורה.

היא חגגה את העובדה שהבוס קרא לה למשרדו, ואמר לה שהמסיבה נגמרה. עד עכשיו היא קיבלה מלמעלה כל מה שליבה חפץ ולא נדרשה לתת שום דבר בתמורה. היא הייתה במעמד של לומדת – מסתובבת במשרד, אוספת ידע ומקבלת תחושה איך נעשים הדברים. עתה היא הפכה לעובדת מן המניין, עם רשימה ארוכה של תפקידים ומחויבויות. יתר על כן, היא הפכה לשותפה בחברה ואחראית לכך שהמפעל יתפקד.

היא מאושרת. היא עשתה מסיבה מפוארת לחברותיה ולמשפחתה. אנחנו חגגנו, שרנו ורקדנו. חגגנו את האירוע כיום המאושר ביותר בחייה עד כה.

ייתכן שיש משהו מושך בחיים מלאי חופש. אולם מהר מאד חיים כאלה נהפכים למשעממים וחסרי משמעות, עד שעל האדם להמציא תחבולות שונות כדי להכניס משמעות מלאכותית לחייו.

זו הסיבה שאנחנו, היהודים, לא עושים מסיבת פרישה, אלא דווקא חוגגים את היום שבו אנו מקבלים ספר עבה של הוראות, תפקידים ומחויבויות, וכן תג זיהוי שמשמעותו: "חבר בעל אחריות מלאה". זאת משום שאנו יודעים שאין בעולם משהו מספק יותר מאשר חיים מלאי משמעות אמיתית.

המשך קריאה ↓

תגידו ששלחנו אתכם:

האם איכפת לה' אם הנחתי תפילין או שמרתי שבת?
כיצד לומדים מהתורה שה' אוהב אותנו?
מהי המעלה בלהיות יהודי?
כשזה מגיע לתורה ומצוות: "אני עושה מה שאני יכול"
מהי חשיבותו של האדם ביקום כ"כ גדול?
האם לאלוהים באמת אכפת ממעשי האדם?
איך אדע שה' מתעניין בי?
האם ה' אוהב אותי באמת?
יחסו האישי של הבורא לכל אחד
מדוע אנחנו מקיימים מצוות לא הגיוניות?
מטרת בריאת האדם