קצר וקולע
מדברים תכל'ס
סרטונים
המחשת וואטסאפ
סיפור מהחיים

עוּבּר הוא אדם לכל דבר, ואין שום הבדל בין קטיעת חייו של אדם בוגר לבין זה של עובר הנמצא ברחם אימו. קטיעת חייו של עובר, אף שהגיע באופן בלתי צפוי ובנסיבות חיים לא פשוטות עבור האם, הינה פעולה כואבת פיזית ונפשית עבור האם. לרוב, הכאב הנפשי צף רק לאחר ההפלה ורבות הן אלה שחשות חרטה גדולה לאחר מכן

למה שמישהי שנכנסה להיריון לא מתוכנן, שעלול לפגוע בהמשך חייה, לא תבצע הפסקת הריון?

על פי דיווח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל מתבצעות כל שנה קרוב ל-20,000 הפלות. האם העובר חש בכאב בזמן הליך ההפלה? מהן השיטות השונות לביצוע הפלה, ומה באמת מתרחש בתוך חדר הטיפולים? כל האמת המטלטלת שמנסים להסתיר כעת נחשפת

האם ביצוע הפלה הוא דבר לגיטימי או שמא רצח? האם צעד בלתי הפיך של הפלה עלול לגרור חרטה נצחית שלא מרפה? יעידו נשים רבות שעשו הפלה בעקבות קשיים אישיים כי זו הייתה ההחלטה הכי נוראית של חייהן.

חדוה, אם לארבעה בת 41 מאופקים, חווה כבר למעלה משלוש שנים צער גדול שאינו נותן לה מנוח, בגלל הפלה שביצעה בחודש השביעי להריונה. בראיון לאתר 'הידברות' היא משתפת בתהליך ההפלה שהיא בחרה לבצע, כשהיא בוכה בבכי קורע לב. את ההפלה היא עשתה בחודש השביעי, בהליך של "לידה שקטה", וכך היא מספרת:

״בלילה שלפני ההפלה, היא זזה לי בבטן כל הלילה. הבטן עפה מהמקום. למחרת שכבתי שם בבית החולים. אין לי מושג איך נסחפתי למצב הזה ששמתי את עצמי שם מרצוני על המיטה. אני נגד הפלות. אני זוכרת, שכשהייתי שומעת עוד בתקופת הצבא שחברות בוחרות להפיל הייתי מזועזעת. כך שלא ברור לי איך הגעתי למצב הזה שנתתי אישור להזריק לה תמיסה ללב, להרוג אותה!!! כנראה שהייתי במצב של חוסר שפיות. הייתי בבועה וחבל שאף אחד לא בא ושלף אותי ממנה. אחרי שהיא יצאה חיבקתי ונישקתי אותה היא היתה כל כך יפה, מושלמת. כמו נסיכה ממש.

״מי שאומר שהזמן מרפא הוא משקר!!! אין שום מרפא לכאב הנורא הזה. אני רואה ילדות בנות שלוש בגיל שהיא היתה צריכה להיות היום, וזה קורע אותי מבפנים. כולם אומרים לי הנה ילדת בת אחרת, נסיכה, ואני משיבה שאין קשר בכלל, אלו שתי נשמות שונות, עולמות שלמים כל אחת היא עולם בפני עצמה – גדענו חיים, גדענו שושלת של דורי דורות – עולמות שלמים. זה סבל שאינו נגמר! להיפך, לאחר ההפלה הסבל אפילו יותר גדול. כי את יודעת ששמת את עצמך על המיטה ונתת אישור להרוג אותה. היום אני רוצה לומר לאחרות: 'גם אם הרופאים מנבאים את התחזית השחורה ביותר, עזבי תני לתינוק להיוולד, מקסימום תעבדי קשה בלטפל בו אך תדעי בלב שלך, שלא הרגת אף אחד, לא הרגת חלק ממך'. מה שעשיתי זה כמו שמישהי לוקחת את אחד הילדים שלה וחלילה מוותרת עליו. מבחינתי זה אותו דבר אין הבדל".

עדינה (שם בדוי), אישה בת 57, אם לשלושה ילדים בוגרים ממרכז הארץ, עברה בצעירותה שתי הפלות, ומאז היא כמו מתהלכת בעולם עם שק גדול על שתי כתפיה – כזה המלא בכאב, ברגשות אשמה ובחרטה גדולה מאד. היא התראיינה בבקשה לשתף את סיפורה על מנת למנוע מאחרות לעשות את מה שהיא עשתה. היא משתפת את המראיינת בסיפורה תוך כדי בכיות אף על פי שכבר עברו למעלה משלושה עשורים (!) מאז ההפלות. הכאב עדיין חי ומייסר למרות הזמן הרב שחלף לו מאז. 

"ראיתי סרטון שעסק בהפלות – על רופא לא יהודי שהיה מבצע הפלות לנשים, וכשחקר את הנושא ראה מה קורה לעובר לפני ההפלה, איך הוא מנסה להתחמק מהרופא לפני שהוא מנסה להוציא אותו. זה היה פשוט מזעזע. פתאום אמרתי לעצמי: ׳אוי ואבוי, זה מה שעשיתי?׳. אמנם גם קודם לכן הרגשתי צער גדול על שתי ההפלות שעברתי, אבל עד אז עוד לא הבנתי מה קורה לעובר כשמנסים להוציא אותו ועד כמה זה חמור ונחשב כמו רצח. ברגע שראיתי את הסרטון הזה, זה ממש הפך אותי.

אני כל הזמן מדמיינת לי את הילדים האלה. אני אפילו רואה איך כל אחד מהם נראה" היא אומרת.

ליאת, אישה בת 28 מדרום הארץ, משתפת בתחושותיה לאחר ההפלה:

"כשהתעוררתי, ראיתי שחור בעיניים. הרגשתי צער בל יתואר, אני שונאת את היום הארור הזה. הרגשתי שהכנסתי את עצמי למאסר עולם – מאסר רוחני, פיזי ונפשי. הרגשתי ממש רוצחת. רציתי להיעלם מהעולם והיו לי מחשבות אובדניות.

"הצער והכאב לא הירפו, כעסתי על עצמי על שהרגתי את העובר שלי במו ידיי. בתאריך המשוער של הלידה פשוט הרגשתי ממוטטת וכתבתי מכתבים לעובר שלא קיים, ביקשתי ממנו סליחה״.

ש. זיגלר, בת 30 מאזור הצפון, הייתה בת 28, סטודנטית שנה ד' לארכיטקטורה, כשגילתה שהיא בהריון. היא הרגישה צעירה מדי ולא בשלה, ורק רצתה לחזור לחייה המוכרים. כשהיא נשאלת בראיון שנערך עמה כיצד חשה כשהתעוררה מהליך ההפלה, היא מספרת:

"במילה אחת – מוות. חרטה גדולה השתלטה עליי, והייתי בהלם מוחלט. אני זוכרת שבחדר ההתאוששות, אחזתי את היד של אמא שלי, בכיתי ושאלתי אם יהיו לי עוד ילדים. היא בכתה איתי והבטיחה שכן, אבל זה לא הרגיע אותי. מלבד הכאב הפיזי שחשתי, כאב רגשי עצום כרסם בי.

"לא יכולתי לקום מהמיטה ולתפקד. הרגשתי צורך להתאבל על האבידה שנלקחה ממני, ולא תחזור יותר לעולם. הלוואי שיכולתי להחזיר את הגלגל אחורנית. הייתי מוותרת על כל דבר שבעולם, ורק לא על חלק ממני. רק לא על בשר מבשרי.

"אמת אחת הלכה איתי לאורך כל הדרך, והיא זו שגרמה לי לעצבות התהומית הזו: הרגשתי שהרגתי את התינוק שלי. עד היום, שנתיים אחרי, אני לא מצליחה להתגבר על תחושת המרמור והכאב למרות שניסיתי הכל: תרופות הרגעה, ייעוץ עם פסיכולוגים, סדנאות ועוד.

"אם יש כאלה, שעודן מתלבטות ומתחבטות בשאלה האם לעשות או לא לעשות הפלה, יש לי רק דבר אחד לומר: הפלה זה גיהנום. זה חושך על פני תהום. שלא תעזי לעשות את זה, שלא תעזי לעשות את הטעות שעשיתי אני".

רצח מכוסה בעור

ערך החיים נחשב לערך החשוב ביותר בתרבות האנושית, ומכיוון שהחיים הם הערך החשוב ביותר, בכל המדינות בעולם העונש על רצח הוא החמור ביותר שיש. אך מדוע חיי אדם חשובים כל כך? המקור האוניברסלי לכך נמצא בתורה: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (בראשית ט, ו). כולנו נבראנו בצלם אלוהים – האדם אינו עוד יצור אחד מיני רבים אלא בריה מיוחדת, בעלת נשמה ייחודית. קיבלנו את החיים במתנה מבורא עולם, ולאיש אין זכות לקחת אותם. להיפך, אנחנו צריכים לעשות כל שביכולתנו כדי להציל חיים, כמו שאומרת התורה: "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" (ויקרא יט, טז). 

החשיבות העצומה של כל בן אדם, קטן ככל שיהיה, מסתכמת במשפט חשוב המופיע במקורות היהודיים: "כל המקיים נפש אחת, מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא" (משנה, מסכת סנהדרין, פרק ד, משנה ה). כל אדם הוא בעל משמעות אינסופית, ומבחינה מהותית אין הבדל בין עובר בגיל שלושה חודשים לבין תינוק בן שנתיים, לאדם בוגר או לקשיש. בכולם פועם צלם האלוהים בצורה שווה.

הקביעה שרק אדם שנולד בחודש התשיעי נחשב אדם – הינה שרירותית ולא נכונה. אפשר לקלוט את תדרי החשמל במוחו של העובר כבר ביום הארבעים להיווצרותו; בשבוע השישי להריון מערכות הראייה והשמיעה מתחילות להיווצר, תווי פניו נרקמים ומתעצבים, הלב ומערכת הדם כבר פועלים בגופו, גפיים ואצבעות יוצאות מגופו; משבוע 12 להיריון, העובר מזיז את ידיו ורגליו, מכניס אגודל לפה ומוצץ אותו; משבוע 16 להיריון העובר מגיב בהבעות פנים לכל מה שמפריע לו, מזהה קולות מהסביבה, הוא בועט ומתהפך. 

האם ניתן לקבוע שהעובר נחשב כבעל זכות קיום רק כאשר הוא יתגלה לעין הרואה, אך אינו בעל זכות קיום רק משום ששכבות עור מכסות אותו? היש היגיון בקביעה זו?  

האם העובר מרגיש כאב בהפלה?

כידוע, העובר אינו מקבל חומר הרדמה, טשטוש או משכך כאבים לפני ביצוע תהליך ההפלה.

עולם הרפואה טוען כי העובר אינו חש בכאב עד גיל הריון של 6 חודשים, מכיוון שקליפת המוח והמסילה התלמו-קורטיקלית, ההכרחיים לטענתם על מנת שיהיה ניתן לחוש בכאב, נמצאו כבעלי תפקוד רק בגיל הריון של 24 שבועות, אך ישנן ראיות המוכיחות אחרת.

סקירה מקיפה של הספרות המדעית, הנקראת 'שוקלים מחדש את כאב העובר', הבוצעה ע"י פרופ' סטיוארט דרבישייר וד"ר ג'ון בוקמן, הסיקה כי העובר מרגיש כאב לפחות החל מהשבוע ה-12 להריון ע"פ מחקר שהם ביצעו על קליפת המוח.

החוקרים הצהירו כי הם החליטו לערוך מחקר זה לאור נתונים נוירולוגים, ובמיוחד העדכניים יותר, שאינם יכולים לתמוך בדחייה וודאית את כאב העובר.

"ראיות שהצטברו לאחרונה מטילות בספק את נחיצותה של קליפת המוח בתחושת הכאב, וכן מציגות קישוריות תלמלית פונקציונאלית. ראיות אלו באות לטעון כנגד טענת מדעי המוח כי העובר אינו יכול לחוש בכאב לפני 24 שבועות להיריון" כותבים שני החוקרים, פרופ' סטיוארט וו. ג'י. דרבישייר וד"ר ג'ון סי. בוקמן, במאמרם 'שוקלים מחדש את כאב העובר' שפורסם בעיתון 'כתב העת לאתיקה רפואית' (Journal of Medical Ethics).

וכן, הם מציינים לסיכום במאמרם: "עדויות נוירו-מדעיות עדכניות מערערות את נחיצות קליפת המוח לחוויית כאב. גם אם קליפת המוח נחשבת נחוצה לצורך חווית כאב, קיימות כיום עדויות טובות לכך שההקרנות התלמיות בתת המשנה המופיעות סביב הריון של 12 שבועות, הן פונקציונליות ושוות ערך להקרנות תל-קורטיקליות המופיעות סביב הריון של 24 שבועות. לפיכך, עדויות מדעיות נוכחיות עדכניות תומכות באפשרות לכאבים בעובר לפני הקונצנזוס של 24 שבועות".

(Reconsidering fetal pain, Dr Stuart WG Derbyshire & Dr John C Bockmann, Journal Of Medical Ethics, Volume 46, Issue 1, P. 3-6, 2020)

עובדה מפתיעה היא כי פרופ' סטיוארט דרבישייר היה בעברו יועץ להורות מתוכננת בארה"ב ולפורום Pro-Choice (בעד בחירה) באנגליה, התומכים בביצוע הפלות. הוא אף הצהיר במאמר שפרסם בעברו בשנת 2006 בעיתון "British Medical Journal כי "זו מדיניות נבונה להאמין שעוברים אינם חשים בכאב". שותפו למחקר, ד"ר בוקמן, אמר בראיון בנוגע לשינוי תפיסתו של דרבישייר בעקבות המחקר שביצעו ופורסם בשנת 2020 כי "סיפור לא פחות גדול הוא העובדה שסטיוארט דרבישייר, אחד התומכים העיקריים בכך שעובר לא חש כאב, שינה את נקודת מבטו. זה אמיץ וכנה להפליא. פשוט אין לי מספיק מילים כדי לתאר כמה זה יוצא דופן".

בראיון משותף הם אומרים: "גם אם לתינוקות שטרם נולדו אין יכולת הבעה כלפי חוץ, חווית הכאב גרידא היא משמעותית מבחינה מוסרית".

כמו כן, פרופ' דבנפורט הוקר, פרופסור לאנטומיה מאוניברסיטת פיטסבורג, גילה כי עובר מגיב בחלק מאזורי גופו לגירוי חיצוני עדין החל מהשבוע ה-7 להריון, והחל מהשבוע 13 להיריון העובר מגיב לגירוי חיצוני עדין בכל חלקי גופו. 

(Hooker D:The Prenatal Origin of Behavior, 18th Porter Lecture. Laurence, University of Kansas Press, 1952)

רפלקסים המתקבלים ע"י גירוי חיצוני מתואמים להתפתחות מערכת העצבים, והם למעשה תוצאה של עיבוד עצבי. מערכת העצבים מתחילה את התפתחותה בעובר לאחר 3 שבועות מההפריה. 

צילומי אולטרסאונד מחרידים בשעת הפלה מראים כיצד העובר מנסה בכל כוחו לברוח ולהימלט מכלי השמדתו החדים של הרופא. 

דייב ברנן, מנכ"ל ארגון פרו-חיים והמרכז לרפורמה ביו-אתית בבריטניה, אמר בראיון: "ידענו כבר שנים כי תינוקות ברחם חשים כאב. האמת המחרידה היא שפשוט לא אכפת לנו. אנחנו מתייחסים לתינוקות חפים מפשע  גרוע יותר מפושעים".

דייב ברנן מציין כי בבריטניה בוצעו 1,856 הפלות בשנת 2018 לאחר השבוע ה-22 להריון, כאשר ידוע שבהליך ההפלה העובר לא מקבל שום חומר הרדמה או מטשטש כאבים. הוא ממשיך ואומר בזעזוע "לרובם הוזרקו אשלגן כלורי, רעל ששורף את קורבנותיו מבפנים החוצה, וכואב עד כדי כך שההסתדרות הרפואית הווטרינרית האמריקאית אוסרת על השימוש בו בהמתת בעלי חיים אלא אם כן הורדמו תחילה".

כיצד מתבצעת הפלה?

לפי ארגון הבריאות העולמי, למעלה מ-40 מיליון הפלות מבוצעות בכל שנה ברחבי העולם, כ-125 אלף הפלות ביום! על פי דיווח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל מתבצעות כל שנה קרוב ל-20,000 הפלות.  

המונח "הפסקת הריון" נשמע נקי ויפה, אך בפועל השיטות בהן משתמשים הרופאים כדי לבצע את ההפלה הינן קשות, ולא פעם פוגעות בגופה של האישה עד כדי סכנת עקרות. 

ישנן מספר שיטות לביצוע הפלה כאשר השיטה המתאימה נקבעת ע"פ גיל ההיריון.
עד גיל 7 שבועות: ההפלה מתבצעת ע"י נטילת שני כדורים בהפרש של 48 שעות. הכדור הראשון נקרא מיפריסטון (שמו המסחרי – מיפג'ין) הגורם לירידת אספקת הדם לעובר ולהפסקת התפתחות ההיריון. הכדור השני נקרא מיזופרוסטול (שמו המסחרי – ציטוטק) הגורם לכיווצים בשריר הרחם המביאים לפליטת העובר.
משבוע 8 עד 12: בהליך הפלה במועד זה, הנקרא 'גרידת-שאיבה', מוחדרת לרחם צינורית פלסטיק דקה המחוברת למשאבת ואקום. גופו של העובר נקרע לחלקים מעוצמת הואקום, והם נשאבים חוצה לרחם.
לאחר מכן, מתבצעת 'גרידה' שהינה החדרת מכשיר חד המגרד את רירית הרחם ומוציא שאריות שאולי נותרו בחלל הרחם.
משבוע 13 עד 22: שיטת ההפלה נקראת D&E, שהם ראשי התיבות של Dilation and Evacuation, כלומר 'הרחבה וריקון'. גודל העובר גדול מכדי לשאוב אותו בשלמותו מחוצה לרחם, ולכן לאחר הרחבת צוואר הרחם, המנתח מחדיר מלקחיים וקורע איבר-איבר מהעובר ומוציאו חוצה לרחם. גולגולת העובר גדולה מכדי לצאת החוצה בשלמותה, ולכן המנתח ינפץ את הגולגולת ע"י המלקחיים ולאחר מכן יוציא את שברי הגולגולת מהרחם.
לאחר מכן, תתבצע גרידה על מנת להוציא שאריות שאולי נותרו בחלל הרחם.
אופציה חלופית  הינה הפלה בשיטת 'בוארו'. בהליך זה יוצרים בצורה מלאכותית, ע"י חומרים כימיים, התכווצויות של הרחם המביאים לצירי לידה מלאכותיים. אותם צירי לידה מדמים תהליך לידה אמיתי בו יוצא העובר מהרחם. תהליך זה נמשך מס' ימים, ולאחריו יש לעבור גרידה.
משבוע 23 והלאה: הליך ההפלה מתחיל בהזרקת תמיסת מלח לשק מי השפיר המביאים למותו של העובר. התינוק שואף ובולע את אותה תמיסת מלח שהוחדרה. בנוסף, תמיסת המלח הורסת את עורו של התינוק, וגם כן חודרת למערכת הדם של העובר ומפוצצת את נימי הדם שלו.
אופן פעולה חלופי הוא הזרקת תמיסה רעילה של אשלגן כלורי (KCl) לתוך ליבו של העובר המפסיקה את פעילות הלב.
לאחר מותו של העובר, מוזרקים לרחם פרוסטגלנדינים היוצרים צירים מלאכותיים ויבוצע תהליך של 'לידה שקטה' הזהה להליך של לידה רגילה, אך עם עובר שאינו חי. לחילופין, הוצאת העובר המת תעשה ע"י הזרקת פרוסטגלנדינים לרחם היוצרים צירים מלאכותיים ומסייעים בהוצאת העובר מהרחם, כשהשלב הבא בהליך ההפלה יהיה בשיטת D&E של קריעת האיברים של העובר ע"י מלקחיים והוצאתם בזה אחר זה. 

זעקה אילמת שהופכת לדממת המוות

אישה שנכנסה להריון בלתי מתוכנן במצב בו חייה אינם בנויים לכך, חוששת רבות מן העתיד לבוא, ולכן האופציה של הפלה יכולה להיראות לה כאפשרות רלוונטית למצבה, אך נשאלת השאלה: האם פחדים מוצדקים ואמתיים ככל שיהיו – מצדיקים קטיעת חיים של עובר חסר ישע? האם קשיים של האם גדולים ככל שיהיו – יכולים להצדיק קטיעת חיים בצורה כה אכזרית וכואבת?

העובר לא נראה לעין הגלויה, אלא חבוי תחת שכבות עור, אך האם עצם העובדה שהוא נסתר מן העין מתירה לרצוח אותו?! האם ניתן לקבוע שהעובר נחשב כבעל זכות קיום רק כאשר הוא יתגלה לעין הרואה, אך אינו בעל זכות קיום רק משום ששכבות עור מכסות אותו, היש היגיון בקביעה זו?

כיצד אמא לתינוק חסר אונים שטרם נולד תהיה מסוגלת לתת יד לקריעת גופו לגזרים בעודו חי, בהסכמתה?! הרי, במילים בוטות, בהליך הפלה המנתח קורע את איברי גופו של העובר, בעוד העובר חי ומרגיש. האם השכל מסוגל לקלוט את אכזריות המעשה? הליך הפלה הריהו כמעשה של המרצחים האכזריים ביותר בתולדות ההיסטוריה האנושית. כיצד אמא מסוגלת לעשות זאת לתינוקה שלה?!

בזמן ההפלה התינוק מנסה להילחם על חייו ולברוח מכליו המתכתיים – רצחניים – של המנתח. הוא נמצא שם בתוך הרחם לבדו, ללא איש, ללא אמא, הוא זועק זעקות אימה – אך איש אינו שומע…
המנתח מצליח במלקחיו לתפוס את רגל העובר וכורת אותה בתלישה חזקה ואכזרית מגופו של העובר בעודו חי, וכך הוא עובר איבר-איבר וכורת אותו באכזריות בלתי נתפסת. והאמא של אותו תינוק ביקשה את זה…
בסוף ההליך, או אם נדייק ללא מילים מטויחות – בסוף הרצח – המנתח בודק שכל אבריו של העובר הוצאו. הוא מסתכל על המגש ורואה רגל, ועוד רגל, יד, ועוד יד, גולגולת מנותצת, וכך הלאה. את כל אותם חלקי גוף, האחות לוקחת וזורקת ל… שקית אשפה. ושוב נציין ונדגיש – את כל זה, האמא של אותו תינוק ביקשה.

התינוק – החי – שטרם נולד, רוצה לחיות, רוצה לפגוש את אמא שלו, רוצה לצאת לאוויר העולם. כיצד אישה תוכל לחיות את שארית חייה כשהיא תדע לנצח שהיא רצחה במו ידיה את ילדה שלה?! במעשה זה היא גוזרת על עצמה חיים שלמים של שנאה עצמית, מועקה, חרטה, מרירות וכאב תהומי. אותו קושי של גידול ילד, בנסיבות לא מתכוננות – מתגמד יחסית לאותו קושי נפשי שהיא תחוש לשארית ימי חייה.

לאור האמור, נשמע את דממת ההסכמה לשמע השאלה: האם נוכל עוד להתעלם מזעקתם האילמת של העוברים?

לתת סיוע לגיבורות

על חברה מתוקנת לסייע מבחינה כלכלית ונפשית לאותן נשים גיבורות שבחרו לא להפיל, במטרה להקל עליהן את עול גידול הילדים. זוהי חובה מוסרית ממדרגה ראשונה של כל אדם. ואכן, כיום בישראל קיימים ארגונים אלה דוגמת 'אפרת – לעידוד הילודה בעם היהודי' ומחלקת אמ"א בארגון 'הידברות'. נשים שמעוניינות בעזרה יכולות לקבל מהם סיוע במגוון אפיקים, שיקל עליהן את ההחלטה ללדת את העובר המדהים שהן נושאות ברחמן. ד"ר אלי שלוסהיים, מייסד עמותת אפרת, מספר מתוך ניסיון של יותר משלושים שנה ולמעלה מ-40,000  מקרים של הריון שנשמרו ע"י סיוע של העמותה, כי מעולם לא פגש אישה שהצטערה שהמשיכה את ההיריון. כאשר האימהות רואות את התינוק לאחר הלידה, הן לא מעלות בדעתן כיצד חשבו לוותר עליו או עליה.  רבות מהאימהות אף הופכות למתנדבות בארגון בכדי להעביר את המסר הלאה, לנשים נוספות שצריכות לשמוע זאת. 

לנשים שנקלעו להריון בלתי מתוכנן מומלץ מאוד להתייעץ עם סמכות רוחנית ומוסרית כמו רב, רבנית או ליצור קשר עם ארגונים המסייעים לנשים בהריון לא מתוכנן, המעניקים זווית הסתכלות נוספת וסיוע מבחינות רבות.

המשך קריאה ↓

1

הפלה בטעות

בחודשיים הראשונים להיריון, לעיתים ישנו קושי להבחין בפעימות הלב של העובר. ישנם רופאים רבים מדי הממהרים לקבוע בנחרצות כי אין דופק ומפנים את האמא לביצוע הפלה. ישנן נשים שסירבו לפעול בפזיזות, והלכו לקבל חוות דעת נוספת לאחר שבוע-שבועיים, והנה התברר כי כעת היה ניתן להבחין בבירור כי קיים דופק לב, והתפתחות העובר תקינה לחלוטין. למרבה הצער, ישנם מקרים בהם האמא פעלה ע"פ הוראת הרופא וניגשה לבצע הפלה, אלא שכאשר התברר כי התינוק היה חי ובריא לחלוטין – היה זה כבר מאוחר מדי.
כמו כן, לעיתים בבדיקת סקירת מערכות לעובר, הרופא מבשר להורים כי יש לעובר מומים ומצייר תחזיות קודרות, אך במקרים רבים בהם ההורים בחרו להמשיך את ההיריון, התברר בשטח המציאות כי התחזית הרבה פחות קודרת ממה שהרופאים תיארו, ואף בחלק מהקרים התחזיות התבדו לחלוטין והתינוק היה לבריא לגמרי.
כך למרבה הצער, ישנן אימהות שבעקבות אבחנה שגויה של הרופא מבצעות הפלה בעובר חי ובריא לחלוטין.   

המשך קריאה ↓

4

שולחים להפלה כדי שלא יתבעו

"מאות ישראליות מפילות לשווא עובר בריא בגלל בורות של רופאים" זו הייתה כותרת של כתבת תחקיר שהתפרסמה לפני כמה שנים. פרופ' גוסטבו מלינגר, מנהל מחלקת אולטראסאונד גניקולוגית במרכז הרפואי איכילוב, אמר בגילוי לב כי הרופאים כיום חוששים מתביעות משפטיות, ולכן בכל סיכוי קטן לפגם שמתעורר בבדיקות נוקטים צעדים מרחיקי לכת שגורמים ל'הרג של עוברים', והנה דבריו מהראיון עמו: "הגענו למצב שבתי חולים מרכזיים בארץ כותבים בכל בדיקה במהלך ההיריון 'הוסבר לאשה שנשמרת לה האוטונומיה לפנות לוועדה להפסקת הריון'. לכל בדיקה! גם כשאין שום בעיה. כי אחרת, אם יתבעו אותנו בסוף, יטענו נגדנו שלא ידעו שאפשר לבצע הפסקת הריון. יוצא שאני צריך להסביר לאמא שנושאת עוברים רגילים, שהכל בסדר איתם, למה יכול להיות שהיא צריכה לבצע הפסקת הריון. זה נראה לך הגיוני?!".

המשך קריאה ↓

2

סיכונים בריאותיים בהפלה

הפלה מלאכותית כרוכה בסיכונים ובסיבוכים שונים ואף עלולה לגרום למוות. באופן המיידי יכולים להתרחש סיכונים כמו: קרע של הרחם, דימומים, זיהומים, תסחיפים ריאתיים, חום, כאבים, הרעלת מים, פרכוסים, הלם ופגיעה באברים פנימיים. סיבוכי הפוריות נחשבים לסיבוכים הנפוצים ביותר (כ-50% מקרב הנשים) הנגרמים בעקבות הפלות מלאכותיות. בטווח סיבוכים אלו יכולים להיכלל עקרות משנית מוחלטת, מקרים חוזרים של הפלות טבעיות, הריון מחוץ לרחם, לידת פגים, לידת תינוקות במשקל נמוך והולדת תינוקות מתים. (עפ"י ד"ר מיכאל שילון, מרכז רפואי עתידים)

המשך קריאה ↓

5

הסכנה שבבדיקת מי שפיר

בדיקת מי שפיר כוללת החדרת מחט דקה לתוך שק מי שפיר ושאיבת כמות מועטה מן הנוזל המכיל תאים שנשרו מגופו של העובר, לצורך אבחון גנטי ואיתור מומים התפתחותיים. דיקור מי שפיר טומן בחובו סכנה גדולה לעובר. הבדיקה עלולה להביא ללידה מוקדמת של פג, אשר עלול להיות פגוע לכל ימי חייו. זהו המקרה שהתרחש בסיפורה של עינת, אמא שהתראיינה לתוכנית 'עובדה' של אילנה דיין שביצעה תחקיר בנושא בדיקת מי השפיר. בעקבות בדיקת מי שפיר ביתה נולדה במשקל 750 גרם, בשבוע ה-27. הפגיעה הייתה קריטית: שיתוק מוחין וסיבוכים פיזיים חמורים.
וכן, ע"פ מחקרים שבוצעו נמצא כי בדיקת מי שפיר מעלה את הסיכון להפלה בעקבות דימום או סיבוכים שאירעו כתוצאה מהדיקור. וכך נכתב במגזין הרפואה 'רפואת נשים MEDICINE' (גיליון מס' 6, דצמבר 2007): "ד.ג, בת 28, נשואה, ללא ילדים. בעברה סיום הריון תאומים בשבוע 20 עקב אובדן שני העוברים לאחר דיקור מי שפיר".
בדר"כ למטופלות לא מוסברים הסיכונים הטמונים בבדיקה זו, ובהרבה מקרים הבדיקה אינה בעלת עילה רפואית מוצדקת. המניע של הרופאים לדרבן את המטופלות לביצוע הבדיקה הוא מחקרים בתחום האבחון הגנטי המתבצעים במסגרת בית החולים – כך עולה מהתחקיר שביצעה התוכנית 'עובדה' של אילנה דיין.

המשך קריאה ↓

3

השלכות רגשיות

מחקרים מראים כי 10% מן הנשים אשר ביצעו הפלה מלאכותית סובלות מבעיות פסיכיאטריות אשר נבעו כתוצאה מן ההפלה. בעיות פסיכיאטריות אלו יכולות להפריע בחיי האישות ולהוביל לבעיות פסיכוטיות ואף להתאבדות. תחושות אשם, חרדה, דיכאון, הרגשת אובדן, כעס, ירידה בהערכה העצמית ועוד הן רק חלק מן הרגשות העולים בקרב כ-25% מן הנשים אשר ביצעו הפלה מלאכותית. כמו כן, מחקרים מראים כי לאחר הפלה יש לאמא קושי להיקשר רגשית לילדיה האחרים, וכן קיימת עלייה במקרי האלימות כלפי הילדים במשפחות אלו. (עפ"י ד"ר מיכאל שילון, מרכז רפואי עתידים)

המשך קריאה ↓

1

הפלה בטעות

בחודשיים הראשונים להיריון, לעיתים ישנו קושי להבחין בפעימות הלב של העובר. ישנם רופאים רבים מדי הממהרים לקבוע בנחרצות כי אין דופק ומפנים את האמא לביצוע הפלה. ישנן נשים שסירבו לפעול בפזיזות, והלכו לקבל חוות דעת נוספת לאחר שבוע-שבועיים, והנה התברר כי כעת היה ניתן להבחין בבירור כי קיים דופק לב, והתפתחות העובר תקינה לחלוטין. למרבה הצער, ישנם מקרים בהם האמא פעלה ע"פ הוראת הרופא וניגשה לבצע הפלה, אלא שכאשר התברר כי התינוק היה חי ובריא לחלוטין – היה זה כבר מאוחר מדי.
כמו כן, לעיתים בבדיקת סקירת מערכות לעובר, הרופא מבשר להורים כי יש לעובר מומים ומצייר תחזיות קודרות, אך במקרים רבים בהם ההורים בחרו להמשיך את ההיריון, התברר בשטח המציאות כי התחזית הרבה פחות קודרת ממה שהרופאים תיארו, ואף בחלק מהקרים התחזיות התבדו לחלוטין והתינוק היה לבריא לגמרי.
כך למרבה הצער, ישנן אימהות שבעקבות אבחנה שגויה של הרופא מבצעות הפלה בעובר חי ובריא לחלוטין.   

המשך קריאה ↓

2

סיכונים בריאותיים בהפלה

הפלה מלאכותית כרוכה בסיכונים ובסיבוכים שונים ואף עלולה לגרום למוות. באופן המיידי יכולים להתרחש סיכונים כמו: קרע של הרחם, דימומים, זיהומים, תסחיפים ריאתיים, חום, כאבים, הרעלת מים, פרכוסים, הלם ופגיעה באברים פנימיים. סיבוכי הפוריות נחשבים לסיבוכים הנפוצים ביותר (כ-50% מקרב הנשים) הנגרמים בעקבות הפלות מלאכותיות. בטווח סיבוכים אלו יכולים להיכלל עקרות משנית מוחלטת, מקרים חוזרים של הפלות טבעיות, הריון מחוץ לרחם, לידת פגים, לידת תינוקות במשקל נמוך והולדת תינוקות מתים. (עפ"י ד"ר מיכאל שילון, מרכז רפואי עתידים)

המשך קריאה ↓

3

השלכות רגשיות

מחקרים מראים כי 10% מן הנשים אשר ביצעו הפלה מלאכותית סובלות מבעיות פסיכיאטריות אשר נבעו כתוצאה מן ההפלה. בעיות פסיכיאטריות אלו יכולות להפריע בחיי האישות ולהוביל לבעיות פסיכוטיות ואף להתאבדות. תחושות אשם, חרדה, דיכאון, הרגשת אובדן, כעס, ירידה בהערכה העצמית ועוד הן רק חלק מן הרגשות העולים בקרב כ-25% מן הנשים אשר ביצעו הפלה מלאכותית. כמו כן, מחקרים מראים כי לאחר הפלה יש לאמא קושי להיקשר רגשית לילדיה האחרים, וכן קיימת עלייה במקרי האלימות כלפי הילדים במשפחות אלו. (עפ"י ד"ר מיכאל שילון, מרכז רפואי עתידים)

המשך קריאה ↓

4

שולחים להפלה כדי שלא יתבעו

"מאות ישראליות מפילות לשווא עובר בריא בגלל בורות של רופאים" זו הייתה כותרת של כתבת תחקיר שהתפרסמה לפני כמה שנים. פרופ' גוסטבו מלינגר, מנהל מחלקת אולטראסאונד גניקולוגית במרכז הרפואי איכילוב, אמר בגילוי לב כי הרופאים כיום חוששים מתביעות משפטיות, ולכן בכל סיכוי קטן לפגם שמתעורר בבדיקות נוקטים צעדים מרחיקי לכת שגורמים ל'הרג של עוברים', והנה דבריו מהראיון עמו: "הגענו למצב שבתי חולים מרכזיים בארץ כותבים בכל בדיקה במהלך ההיריון 'הוסבר לאשה שנשמרת לה האוטונומיה לפנות לוועדה להפסקת הריון'. לכל בדיקה! גם כשאין שום בעיה. כי אחרת, אם יתבעו אותנו בסוף, יטענו נגדנו שלא ידעו שאפשר לבצע הפסקת הריון. יוצא שאני צריך להסביר לאמא שנושאת עוברים רגילים, שהכל בסדר איתם, למה יכול להיות שהיא צריכה לבצע הפסקת הריון. זה נראה לך הגיוני?!".

המשך קריאה ↓

5

הסכנה שבבדיקת מי שפיר

בדיקת מי שפיר כוללת החדרת מחט דקה לתוך שק מי שפיר ושאיבת כמות מועטה מן הנוזל המכיל תאים שנשרו מגופו של העובר, לצורך אבחון גנטי ואיתור מומים התפתחותיים. דיקור מי שפיר טומן בחובו סכנה גדולה לעובר. הבדיקה עלולה להביא ללידה מוקדמת של פג, אשר עלול להיות פגוע לכל ימי חייו. זהו המקרה שהתרחש בסיפורה של עינת, אמא שהתראיינה לתוכנית 'עובדה' של אילנה דיין שביצעה תחקיר בנושא בדיקת מי השפיר. בעקבות בדיקת מי שפיר ביתה נולדה במשקל 750 גרם, בשבוע ה-27. הפגיעה הייתה קריטית: שיתוק מוחין וסיבוכים פיזיים חמורים.
וכן, ע"פ מחקרים שבוצעו נמצא כי בדיקת מי שפיר מעלה את הסיכון להפלה בעקבות דימום או סיבוכים שאירעו כתוצאה מהדיקור. וכך נכתב במגזין הרפואה 'רפואת נשים MEDICINE' (גיליון מס' 6, דצמבר 2007): "ד.ג, בת 28, נשואה, ללא ילדים. בעברה סיום הריון תאומים בשבוע 20 עקב אובדן שני העוברים לאחר דיקור מי שפיר".
בדר"כ למטופלות לא מוסברים הסיכונים הטמונים בבדיקה זו, ובהרבה מקרים הבדיקה אינה בעלת עילה רפואית מוצדקת. המניע של הרופאים לדרבן את המטופלות לביצוע הבדיקה הוא מחקרים בתחום האבחון הגנטי המתבצעים במסגרת בית החולים – כך עולה מהתחקיר שביצעה התוכנית 'עובדה' של אילנה דיין.

המשך קריאה ↓

אספנו עבורך את הסרטונים הכי מדויקים ברשת

קשה לצפייה: הסרטון "זעקה אילמת"
כיצד מתבצעת הפלה? הד"ר מסביר
המונולוג שיהפוך לכם את הבטן
עולמו של העובר לאור המדע ותורת הקבלה
תינוקת בריאה נידונה למוות בהחלטת רופא
תחקיר מטלטל על בדיקת מי שפיר
"עליך לעבור הפלה", טענו הרופאים
רשלנות רפואית: הפילה בהמלצת הרופא
סרטון מדהים על התפתחות העובר
עובר מדבר: האזיני למה שיש לעובר לומר לך
הרב זמיר כהן – חשבון נפש
הרב זמיר כהן – הפלה? תחשבו פעמיים
למה אין לה ילדים?
"גרושה +2– בהריון. הייתי מבוהלת"
עדותו של פרופ’ גוסטבו מלינגר
צפו איך מנסים למחוק חיים ברגע
הריון והפלות: שיחה עם הרב זמיר כהן
מה מרגישים אחרי הפלה? פרופ' אורן קפלן
איך עושים תשובה על הפלה?
מאיזה שלב עובר נחשב לאדם?
מה מסתירים מאישה השוקלת הפלה?

כל מילה נוספת מיותרת

הודעה אמיתית שהתקבלה בעמותה למניעת הפלות

עברו על המכשיר עם העכבר וגללו מטה לקריאת השיחה!

"ניסו לשכנע אותי לא להפיל, ואני טרקתי את הטלפון"

על אף כל תחנוניהם של בעלה והחברות, החליטה מיטל להפיל את עוברה. לצורך אישור התהליך, היא עברה בנחישות מכשולים רבים, ובשבוע ה-28 להריונה הגיעה ליום הגורלי. ומה קרה אז?

מיטל גלאם לא חלמה לרגע, שיגיע יום בו היא תעבור חוויה כה קשה ומטלטלת. כאמא לשלושה בנים, גילתה מיטל יום אחד שהיא בהריון, אולם עם מצב כלכלי לא פשוט ודירה קטנה וצפופה, היא לא ראתה איך אפשר לגדל בבית ילד נוסף. לאורך כל הדרך, התעקשה מיטל להפיל את עוברה, ורק קשיים בירוקרטיים הביאו לדחייה של התהליך. כאשר הגיעה לשבוע 28, היא ניצבה סוף סוף בשערי בית החולים, ואז ברגע האחרון, התרחשה התפנית הגדולה.

"בעלי מתחנן בדמעות, ואני רק רוצה הפלה"

"באחד הימים הרגשתי לא טוב ולקחתי תרופה, אשר מבטלת את השפעתן של גלולות למניעת הריון, דבר שכמובן נודע לי רק מאוחר יותר", פותחת מיטל את דבריה. "זמן מה אחר כך גיליתי שאני הרה, ומיד גמלה בליבי ההחלטה לעשות הפלה. מרוץ החיים העמוס בו הייתי, יחד עם הקושי הכלכלי והצפיפות בבית, לא הותירו לי ספק. הלכתי לרופא נשים, שהציג לי את הקריטריונים בהם מאשרים הפלות, והבהיר לי שבמידה ולא אעמוד באחד מהם, פניה לביצוע התהליך באופן פרטי תעלה לי כמה אלפי שקלים. כמובן שבעלי לא תמך בכך, ולא היה לי הסכום להפלה פרטית, ולכן הגעתי לוועדת ההפלות עם התירוץ שמדובר בהריון מחוץ לנישואין, שהוא אחד הקריטריונים המאפשרים הפלה".

אולם עוד לפני שנכנסה מיטל לוועדה, פגשה אותה עובדת סוציאלית, ושללה על הסף את הרעיון. "מסתבר שהיא הייתה באחד השיעורים שהעברתי, ומיד אמרה לי שברור לה שזו לא האמת לגביי. משום כך, היא לא הסכימה להכניס אותי לוועדה, ואני חזרתי הביתה באכזבה רבה. אך גם אז לא הסכמתי לוותר, והחלטתי ללכת לוועדה לבריאות הנפש, ולהוציא מהם מכתב המוכיח כי יש לאפשר לי לעשות זאת".

בינתיים, עברו על מיטל ימים קשים מאד, כשכל האנשים סביבה מנסים לשכנעה לשמור על ההיריון. "בעלי, חמותי וחברות שידעו על מה שאני מתכננת, ניסו לשכנע אותי בכל דרך אפשרית. בעלי אמר שהוא לא מבין מה קרה לי, ומרגיש כאילו מישהי אחרת נכנסה בתוכי. הוא היה קם כל בוקר, מתפלל בדמעות לה' שלא אעשה זאת, ומבטיח לי פעם אחר פעם שיעשה את הכל על מנת לעזור לי עם הילד החדש. עוד חברה אמרה לי שאם אני רוצה להרוג את העובר שבתוכי, מה אגיד אם היא תציע לי להרוג את אחד מילדיי? וקרובת משפחה נוספת סיפרה לי איך היא חשבה על הפלה בתקופות לא קלות, ואיך היום היא מאושרת לראות את החיוך של ילדיה, ולדעת שלמרות הקושי, היא לא עשתה זאת. גם מאגודת 'אפרת' התקשרו אליי פעמים רבות וניסו לשכנע אותי לא לעשות את הדבר. הם רק ביקשו לדבר, אך אני טרקתי בפניהם את הטלפון. לא הסכמתי להקשיב לאף אדם סביבי, והייתי נחושה בהחלטתי".

"עשיתי הכל כדי לקבל אישור להפלה"

השבועות עברו, ומיטל עברה אפילו כמה בדיקות אולטרסאונד. "בכל פעם שהגעתי לבדיקה, הייתי מבקשת לסגור את המסך, כדי שלא אראה את העובר. כשהייתי בשבוע 20, אמר לי הרופא שהעובר השתרש ברחם על הצלקת של הניתוח הקודם, ובמצב כזה, לדבריו, חייבים לבצע הפלה. אני כמובן שמחתי על כך שסוף סוף יש לי סיבה, וחיכיתי להגיע לוועדת ההפלות לצורך קבלת האישור המיוחל. כמה ימים קודם, הגעתי לבדיקה אצל רופא נוסף, שהיה שומר מצוות, והוא אמר שבאמת צריך לעשות הפלה במצב כזה, אך אפשר לקחת תרופה שלפעמים עוזרת להרחיב את הרחם ולשחרר את העובר מהמקום בו הוא נמצא. אני מצידי לא רציתי לעשות זאת, אך הרופא אמר לי שמדובר בכדורים שלוקחים לחמישה ימים בלבד, ושאין לי מה להפסיד כרגע, שכן גם ככה עדיין אין לי אישור להפלה. הוא הוסיף ואמר, שאם ארצה אחר כך, הוא בעצמו יסכים לתת אישור לבצע את תהליך ההפלה".

לאחר שלקחה את התרופה, הגיעה מיטל לבדיקה נוספת. "מסתבר שהכדורים אכן עזרו והעובר השתחרר, ולכן אמר לי הרופא כי מבחינתו אין צורך לבצע הפלה. אמרתי לו 'אבל אתה הבטחת לי!', אך הוא מבחינתו כבר לא הסכים לאשר אותה. ישבתי בבית החולים עד שש בערב, ורק חשבתי מה עליי לעשות. כמה ימים אחר כך, הגעתי סוף סוף לפגישה בוועדה של בריאות הנפש, והם אלה שנתנו לי את האישור הנכסף לכך שמגיע לי לעשות הפלה".

בהיותה כבר בשבוע מתקדם, הגיעה מיטל לוועדה מיוחדת להפלות, וקיבלה גם מהם את האישור, לו ייחלה זמן רב כל כך. "מיד לאחר מכן קבעתי תור, והגעתי לניתוח בשבוע 28. לבשתי את חלוק בית החולים, כשלידי בעלי יושב ובוכה, ומתחנן שלא אעשה את הדבר. הוא ניסה שוב ושוב לומר לי שלא אוכל לחזור בי אחר כך, אך אני המשכתי בעקשנותי וחיכיתי לרופאה המרדימה".

"נתתי הכל כדי לזכות בילדה אחת, ואת רוצה לעשות הפלה?"

באותם רגעים קשים ומתוחים, בהם היא שוכבת ומחכה לתורה, פנתה למיטל אישה ששכבה לידה בהמתנה לניתוח אחר, והחלה לדבר עימה. "היא אמרה לי 'אני שומעת אותך, ואת בעלך בוכה לצידך, וחייבת להתערב ולומר לך משהו. את רואה את הבת הזו שלי? היא הבת היחידה שיש לי. אני מכרתי את הבית שלי, נתתי את כל הכסף שקיבלתי מהוריי, עברתי טיפולים והפריות, והכל – בשביל לזכות להביא אותה לעולם. ואת אישה בריאה, עם עובר בריא שקיבלת במתנה, ורוצה להפיל אותו?'".

גם לשאלה כואבת זו, ענתה מיטל שאכן זה מה שהיא החליטה לעשות, אך לאחר כמה דקות יצאה החוצה מן החדר ועמדה לבדה. "פתאום, באותם רגעים, התחרטתי על מה שאני עושה. חזרתי לחדר ההמתנה, הורדתי את חלוק בית החולים והודעתי למרדימה שאני לא עושה את ההפלה. המרדימה ניסתה לשכנע אותי שאני כבר במקום וחבל לדחות. אך אני כבר עמדתי בהחלטתי, ולה נשאר רק לומר לי שגם אם אבוא שבועיים אחר כך, היא תסכים לבצע את ההפלה".

מאותו רגע ואילך החליטה מיטל לקבל את ההיריון, ואחרי שלושה בנים שהיו לה, היא זכתה לבת. "ברגע שראיתי אותה פרצתי בבכי, ואמרתי לה': 'מה רציתי לעשות? איך לא הייתה לי אמונה בך?'. מאז, אני בכל יום מחבקת אותה ומודה לה' על שלא עשיתי זאת. לבת הזו, שהכניסה אור לביתנו, קראנו לה 'אוריה', והיום היא תינוקת מתוקה ויפיפייה בת תשעה חודשים. מאז, זכינו לעזרה כלכלית מבני המשפחה, ולהרחבה של הבית – בזכותה. היא הביאה יחד איתה את הברכה".

על ההתמודדות ברמה האישית היא משתפת "אפשר לומר שזה בהחלט היה הניסיון הקשה ביותר בחיי, אך מאז אני נבנית מחדש, ומתחילה להבין איך שלא אני זו שמנהלת את העולם, אלא ה'. היום אני יודעת שלא מספיק רק להאמין, אלא שצריך גם לבטוח, ולראות איך ה' לא רק ברא את העולם, אלא גם מקיים ומנהיג אותו. עכשיו, בכל דבר בחיים שלי אני רואה מולי רק את ה', לא כסף ולא שום דבר, אלא רק אותו. בכל מה שצריך, אני פונה רק אליו, ודווקא דרך החושך שבו הייתי, מתחילה לראות את האור הזה בחיי".

מיטל מבקשת לנצל את ההזדמנות כדי לציין דבר נוסף: "הקלות בה נשים כיום מבצעות הפלות, היא בלתי נסבלת. על כל בעיה הכי קטנה, לא תמיד מחפשים פתרון, אלא מיד פונים לסיים את ההיריון. כאשר אני הגעתי לוועדה, היו שם בנות צעירות ממש, ואפילו בחורה שהגיעה לבקש הפלה כבר בפעם השלישית. יש גם כאלה שמתוך לחץ העבודה והרצון להצליח, דורכות על העקרונות החשובים ביותר בחייהן, כמו שקרה לי. מהמקום הזה החלטתי, שעל אף חוסר הנעימות, עליי לספר את הסיפור שלי, ולזכות לעזור לנשים אחרות לא לעשות את המעשה הנורא".

לסיום, לנשים שנמצאות באותו מצב בו היא הייתה היא מבקשת לומר "הייתי רוצה לומר להן שיחשבו הרבה לפני שהן הולכות לעשות כזה דבר. שיידעו שיש בורא לעולם, ושאם הוא הביא להן את הנשמה הזו, אז זהו הדבר הנכון עבורן. מדובר בנשים שנמצאות בקושי נפשי גדול, והן זקוקות להרבה תמיכה. חשוב לתת להן את זה ולעזור להן לצאת משם".

מחלקת אמ"א – סיוע, ייעוץ והכוונה חינם לנשים ששוקלות הפלה
טל'  073-222-1333 | 052-9551591 |  [email protected]

המשך קריאה ↓

תגידו ששלחנו אתכם:

הוציאו אותה מתה לאחר ההזרקה ללב וחיבקתי אותה
הפלה: מהם הסיכונים הכרוכים בה?
הרופאים טעו – ההפלה שבוצעה בטעות
בת 57 ועדיין בוכה על ההפלה מלפני 30 שנה
"התעוררתי וראיתי שחור. שונאת את היום הארור הזה"
הריון לא רצוי: אז מה עושים?
ערך החיים: הבעיה המוסרית בהפלה מלאכותית
מדוע היהדות אוסרת לבצע הפלות?
"הפלה זה חושך על פני תהום. שלא תחשבי על זה"
"אין דופק. לא רציתי להאמין שהעובר שלי מת"
אין דופק לעובר והורו על הפלה? חכי!
לא מרגישה רצון להביא ילדים?
האם העובר נחשב לאדם?
"הרופאים צעקו עליי: אם לא תעברי הפלה תהיי בסכנה"
רשלנות רפואית: הרופא הורה להפיל עובר בריא
הרופאים אמרו שאי אפשר לתקן את המום בלב
"אמרו לי שלתינוק אין סיכוי לחיות, ושאוותר עליו"
בת 20, יתומה מאם, ללא יציבות כלכלית – ובהריון
מום בלב ופיגור? התינוקת דווקא נולדה בריאה לחלוטין
הרופאים הציגו תחזית קודרת, אך הילדה פורחת
בדיקת מי שפיר: הסכנה שבדקירה אחת
הסיכונים שבבדיקת מי שפיר