loader image
קצר וקולע
מדברים תכל'ס
סרטונים
המחשת וואטסאפ
סיפור מהחיים

כשרות הינה מערכת המורכבת מדינים רבים. מטרת שמירת הכשרות היא לשמור על קדושת נשמתו של היהודי מכל המוגדר ע"פ ההלכה כלא כשר, ובכך למנוע מטומאה, שהינה העדר קדושה ורוחניות, לעטות על נשמתו של היהודי

מה עומד מאחורי כל נושא הכשרות, והאם זה מסתכם בהפרדת בשר וחלב?

שמירת כשרות כוללת רק הפרדה בין בשר וחלב, לא? אז זהו, שלא. שמירת כשרות כוללת מערכת כללים הרבה יותר רחבה ממה שמתארים. המדריך המקוצר לשמירת כשרות מוגש לפניכם

הפרדת בשר וחלב היא מרכיב אחד של מערכת חוקי הכשרות שהינה מערכת מסועפת של הדרכה המסבירה מה לאכול, כיצד, מתי ואפילו – לָמָה.

האכילה הכשרה תופסת מקום מרכזי בברית שלנו עם אלוהים, ומהווה מרכיב חשוב בחיים היהודיים. על הציווי "וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי" (שמות כב, ל) אמרו חכמינו: "אם אתם קדושים ופְרושים משיקוצי נבלות וטרפות הרי אתם שלי, ואם לאו – אינכם שלי". כלומר, הדרך להיות עם קדוש עוברת בין היתר בהקפדה על חוקי הכשרות. 

התרוממות הנפש והנשמה עוברת גם דרך האוכל

מעבר לסיבה המרכזית לשמירת כשרות והיא – מפני שכך מצווה עלינו התורה, ישנן שלוש תועלות ברבדים שונים בשמירת הכשרות:

  1. בריאותיתמחקרים שונים מוכיחים כי שמירת כשרות תורמת לבריאות הגוף בדרכים הבאות: מניעת מחלות הנגרמות מחרקים המצויים במזון שאינו בכשרות מהודרת למניעת חרקים, מניעת הצטברות חיידקים שמקורם בדם ע"י שחיטה כשרה המביאה להוצאת הדם באופן מהיר ומיטבי, מניעת זיהומים ודלקות במערכת העיכול ע"י הימנעות מאכילת מוצרי חלב לאחר בשר, וכן, קיומו של פיקוח רבני המבטיח מזון נקי ובריא יותר.
  2. נפשית – שמירה על כשרות מפתחת בנפש איפוק ואיזון. עצם העובדה שאי אפשר לאכול כל דבר בכל מקום, אלא יש לבחון תחילה היטב האם המאכל הוא כשר על פי כל ההלכות הנדרשות – מפתח באדם יכולות ריסון עצמי והתגברות על דחפים. כאשר האדם מתגבר על יצריו ונוהג בהתאם לציווי התורה, הוא מבטא את צלם האלוהים שבו, אותו חלק נצחי שיכול להתעלות מעל הרצון הרגעי.  
  3. רוחנית – כמו שיש לחומרים שונים הנכנסים לגוף האדם השפעות פסיכולוגיות או רפואיות, כך גם למזון הנכנס לגופו של אדם יש השפעות רוחניות. חכמינו אמרו שאכילת מאכלים לא כשרים גורמת לטמטום הלב (טמטום מלשון 'אטימות'), כלומר שהדבר פוגע באפשרות להתעלות רוחנית. התנא רבי ישמעאל אף הסביר שכל יציאת מצרים הייתה שווה רק בכדי שבני ישראל יפסיקו לצרוך את המאכלים האסורים (מובא בפירוש רש"י על ויקרא יא, מה).

 

האכילה הכשרה מתקנת אם כן שלוש רמות באדם: גוף, נפש ונשמה. בנוסף, ישנן המלצות חשובות נוספות שיעזרו לרומם את פעולת האכילה. ההמלצות רשומות בצורת ארבע שאלות שעלינו לשים לב אליהן בעת אכילה המצוינות ב'נוסחת מאכ"ל':  

  • מ – מה אוכלים? האוכל צריך להיות בריא, מזין וכמובן כשר. 
  • א – איך אוכלים? במתינות וביישוב הדעת, בלי לחטוף, בליווי רעיונות ודברי תורה במהלך האכילה. 
  • כ – כמה אוכלים? האכילה אמורה להמריץ ולהזין אותנו באנרגיה; שובע מוגזם מעייף וגוזל כוחות. הרמב"ם קבע שאדם צריך לאכול פחות מיכולת השביעה המלאה שלו. וחוץ מזה, צריך לוודא שיישאר גם לאחרים… 
  • ל – למה אוכלים? אנחנו רוצים להיות קשורים לאלוהים בכל פעולה ובכל מעשה שלנו, כמו שכתוב "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" (משלי, ג). כוונת האכילה צריכה להיות לא רק כדי למלא את הכרס אלא מכוונת לתכלית עליונה יותר הקשורה לעבודת הבורא: לשם חיים על מנת שנוכל לגדל משפחה, להתפרנס בכבוד, ללמוד תורה, לקיים מצוות, ובקיצור – להרבות טוב בעולם.

 

מבחינה מעשית, כללי הכשרות מתחלקים לכמה רבדים: דומם, צומח וחי. נסקור אותם בקצרה ונראה כי כדי להשיג קדושה אמיתית, לא די להפריד רק בשר וחלב…

דומם

כל המינרלים הטבעיים, למשל מלח, הינם כשרים ללא חשש. עם זאת, תעשיית המזון מתפתחת בימינו במהירות רבה, ורשימת המרכיבים של כל מאכל תעשייתי מכילה חומרים מלאכותיים רבים שמיוצרים במעבדה: חומרי טעם וריח, חומצות מאכל, ג'לטין, חומרים מְתַחְלֵבים וחומרים משמרים. חלקם מופקים ממקור לא כשר, כמו למשל צבע-מאכל אדום ותמים למראה שמופק מ… דם של יבחושים! 

צומח 

כל הצמחים כשרים ללא יוצא מן הכלל. עם זאת, בפירות וירקות שגדלים בארץ ישראל ישנן מצוות התלויות בארץ, שיש להן השלכה על הכשרות. הנה כמה מהן: 

  • עורלה. הפירות שגדלו בשלוש השנים הראשונות של העץ אסורים לחלוטין. 
  • תרומות ומעשרות. מפרישים חלק קטן מהתוצרת החקלאית. בזמן בית המקדש נתנו אותם לכוהנים וללויים, אולם בזמננו הכוהנים אינם יכולים לאכול מהתרומות משום טומאה ולכן עדיין מפרישים אותם אך שורפים או משליכים את החלק הרלוונטי עטוף לפח האשפה. פירות וירקות שלא הפרישו מהם תרומות ומעשרות נקראים "טֶבֶל", והם אסורים באכילה. 
  • הפרשת חלה. בעת הכנה של עיסת בצק לאפייה מפרישים חלק ממנה. בעבר נתנו אותו לכוהנים, אולם בימינו מפרישים חתיכה מהבצק ושורפים או משליכים עטוף לפח. מפרישים חלה רק אם יש בבצק כמות מסוימת של קמח: לפחות 1.2 ק"ג קמח או 1.66 ק"ג קמח, לפי השיטות השונות בהלכה.
  • שמיטה. מדי שבע שנים חלה שנת השמיטה, שבה הופכות כל הקרקעות לנחלת הכלל. בשנה זו לא מעבדים את האדמה, ואת היבול שגדל בשנה השביעית אסור למכור. חשוב לוודא שלפירות וירקות שקונים בשנת השמיטה (ומעט אחריה) יש אישור כשרות המעיד על כך שמדובר בתוצרת חקלאית שלא גדלה באיסור.

 

חרקים ותולעים. התורה אוסרת לאכול שרצים כגון תולעים, חרקים ומעופפים למיניהם, וכך נכתב בספר "קיצור שולחן ערוך" (סימן מו): "הרבה אזהרות הזהירה התורה בשרצים… ולכן צריך האדם ליזהר במאוד מאוד שלא יכשל בהם".

לפני השימוש במוצרים שקיים בהם חשש להימצאות חרקים כגון קמח, אורז וקטניות, יש לבדוק ולנפות אותם היטב או לקנות מוצרים אלה בהכשר מהודר שעליו רשום "נקי מתולעים וחרקים". 

מאכלים שבהם יש סבירות גבוהה לחרקים, כגון ירקות עליים (חסה, פטרוזיליה וכדומה), תות שדה, תירס, כרובית, ברוקולי, תאנים ופירות מיובשים, מחייבים בדיקה וניקוי מיוחד ע"פ כללי ההלכה, ואם לא נבדקו היטב – אסור לאוכלם. בימינו ניתן להשיג תוצרת חקלאית מיוחדת המסומנת "גידול/ייצור מיוחד למניעת תולעים וחרקים" ולנהוג לפי ההוראות שעל גבי האריזה.

בשר

ליהודים מותר לאכול רק בשר של חיות כשרות שנשחטו כהלכה. השחיטה צריכה להתבצע על ידי שוחט מקצועי וירא שמיים, ויש בה פרטים רבים שצריך לדעת. חיה שלא נשחטה כהלכה נקראת נבֵלה; חיה שסובלת מפציעה או מחלה חמורה היא טרֵפה, ואת שתיהן אסור לאכול. גם בחיה כשרה שנשחטה כדין, לא את כל האיברים מותר לאכול, כמו למשל שומן מסוים שנקרא חֵלֶב, וחלק נוסף בשם "גיד הנשה". 

בנוסף, אסור לאכול דם של בהמות ועופות. לאחר השחיטה יש להכשיר את הבשר, כלומר להוציא את הדם הבלוע בו (על ידי השריה במים ומליחתו), בדרך כלל הדבר מתבצע במשחטה. כבד ואיברים פנימיים אחרים יש לצלות תחילה באש כדי להוציא את הדם הבלוע בהם, ורק לאחר מכן מותר לבשלם. לגבי בשר "חלק" – ראו בחלק "5 עובדות".

חלב וביצים

כלל יסודי בהלכות כשרות קובע: "היוצא מן הטמא – טמא, והיוצא מן הטהור – טהור" (מסכת בכורות). מכאן שמותר לצרוך חלב וביצים של חיות טהורות וכשרות בלבד. 

כמו כל תעשיית המזון, גם תעשיית החלב של ימינו נעשתה מורכבת למדי, ולכן יש להקפיד על צריכת מוצרי חלב בכשרות טובה.

בשר וחלב

בשלושה מקומות נכתב בתורה "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ". מחזרתיות זו למדו חכמינו כי כל פסוק בא ללמד עניין אחר: אין לאכול מהם יחד, אין לבשל בשר וחלב יחד, ואין להפיק מהם הנאה (למשל, להאכיל חיות בתבשיל של בשר וחלב). 

התורה אסרה רק בשר בהמה כשרה שהתבשל עם חלב של בהמה כשרה, אבל חכמינו הרחיבו את הגזֵרה גם לעוף, כדי למנוע בלבול אפשרי. מכאן נולדה ההפרדה המוחלטת במטבח היהודי בין מאכלי בשר (כל מה שהתבשל עם חתיכות בשר בהמה או עוף), ובין מאכלי חלב.

בגלל משך העיכול הארוך של הבשר, צריך להמתין בין אכילת מאכלי בשר למאכלי חלב. משך ההמתנה תלוי במנהגים: ראוי להמתין שש שעות, וכך המנהג הפשוט בכל ישראל. ישנן עדות שבהן ממתינים שלוש שעות, ויש שנוהגים לחכות שעה אחת בלבד (כמו יוצאי הולנד). 

בין חלב לבשר, לעומת זאת, אין צורך לחכות, די בשטיפת הידיים והפה משיירי המזון.

להפרדה בין בשר וחלב קיימת גם יתרון תזונתי: סידן נמצא במוצרי חלב, וברזל בבשר וקטניות. ברזל וסידן הם שני חומרים המעכבים את ספיגתם זה של זה, ולכן אם אוכלים אותם יחד חלקם לא ייספג בגוף. כאשר מפרידים בין אכילת בשר וחלב יש בכך גם יתרון בריאותי של ספיגה טובה יותר של סידן וברזל.

דגים אינם נחשבים לבשר, ולכן מותר לאכול אותם גם בארוחות חלביות (אמנם הספרדים נזהרים שלא לערבבם זה בזה). כמו כן, לא אוכלים דג עם בשר מפני הסכנה אלא בנפרד – צלחות שונות, סכו"ם שונה וכדומה. 

המטבח הכשר

עד כאן הסברנו מה הם המוצרים הכשרים וכיצד נכון לצרוך אותם. אולם מעבר להקפדה על קניית מוצרים כשרים, ישנו עיסוק בכשרות גם באופן השימוש במטבח, בעיקר סביב ההפרדה הנדרשת בין בשר וחלב, שכן משתמשים במערכות סירים, סכו"ם וכלים נפרדות לכל סוג. מטעמי נוחות, בבתים רבים אפשר למצוא שני כיורים, אחד לשימוש בשרי ואחד לשימוש חלבי, אך ניתן לשמור על כשרות גם בכיור אחד (למשל, מניחים רשת בתחתיות הכיור ומכניסים סלסלה לשימוש בשרי וסלסלה לשימוש חלבי. מקפידים ששום כלי או מאכל לא ייגע בכיור עצמו, במיוחד כשיש בו מים חמים). נוח מאוד להחזיק תנור אפייה ובו שני תאים נפרדים, אך גם כאן – אם יש רק תנור עם תא אחד אפשר להשתמש בו בהקפדה על הנחיות מסוימות. 

הכשרת כלים

כאשר לא הקפידו במטבח על כשרות, ניתן ברוב המקרים להכשיר אותו ואת הכלים. הכלל הוא שהדרך שבה מכשירים את הכלי תהיה באותו אופן שבו נבלע בו הטעם האסור – "כבולעו כך פולטו". לדוגמה, אם השתמשנו באותה כף לערבוב תבשילים בשריים וחלביים בטמפ' רותחת, הכשרתה תהיה באמצעות הגעלה – טבילה בסיר עם מים רותחים העומדים על גבי האש. אם הטעם נבלע באפייה או בצלייה, ההכשרה תיעשה באמצעות ליבון – העמדת הכלי מכל צדדיו באש. לא כל הכלים עומדים בעוצמת הליבון, ואותם לא ניתן יהיה להכשיר.
גם אמצעי הבישול כגון תנורים, כיורים ומשטחי עבודה, זקוקים להכשרה.

ישנם חומרים שאי אפשר כלל להכשיר, כמו חרסינה, אמייל, טפלון ועוד. אומנם יש פוסקים הסבורים שגם אותם אפשר להכשיר באופנים מסוימים. מכיוון שמאמר זה אינו בא להחליף מדריך הלכתי, כדאי מאוד להתייעץ עם רב: הוא יכול לחסוך לכם הרבה כאב ראש. תוכלו גם למצוא שירותים המציעים הכשרת מטבח ביתי ללא עלות.

טבילת כלים

כלי אוכל שיוצרו על ידי גויים (Made in China וכו') מצריכים טבילה במקווה-כלים לפני השימוש. כשם שהטבילה מעבירה את האדם מעולם החול לעולם הקודש, כך כלי שאמור לשמש יהודי לאכילה כשרה ולהתקדשות צריך לעבור טבילה בעצמו, ממש כמו אדם שמתגייר. 

הכלים אותם צריך לטבול הם כלי זכוכית או מתכת הבאים במגע עם מזון, כגון צלחות, כוסות, סכו"ם, סירים, כלי מטבח, חלקים מתפרקים של מכשירי חשמל, סכיני חיתוך וכדומה. כלים שעשויים מחרסינה מזוגגת או מפורצלן יש לטבול מספק, ולכן לא מברכים על הטבילה. כלי שלא בא במגע ישיר עם מזון לא מצריך טבילה.

במקוואות טהרה רבים ניתן למצוא מקווה מיוחד לכלים, בדרך כלל במקום נגיש בחוץ. לפני הטבילה מסירים מהכלי מדבקות, תוויות, לכלוך וחציצות אחרות, כך שכל הכלי ייגע במים בשלמותו.

 

המשך קריאה ↓

1

מפתחים שרירי איפוק

חלק מהרעיון העומד מאחורי הכשרות הוא כאמור פיתוח עידון בנפש והשגת שליטה עצמית, שכן נדרשת מיהודי מידה מרובה של איפוק לפני שהוא מכניס משהו לפה. ולאיפוק, מתברר, יש יתרונות עצומים. "מבחן המרשמלו" הוא ניסוי מפורסם שערך וולטר מישל בשנות השישים. הניסוי הציב בפני ילדים בגיל הגן ממתק, ונאמר להם שאם יצליחו להתאפק ולא יאכלו אותו במשך זמן מסוים, יקבלו בתמורה שני ממתקים. כל ילד הושאר לבדו למשך עשרים דקות, אך הוסרט כדי לבחון את תגובותיו. התוצאות: רק שליש מהילדים עמדו במשימה, ואילו השאר לא הצליחו להחזיק מעמד. שנים לאחר מכן בדקו החוקרים מה עלה בגורל הילדים שהשתתפו בניסוי. התברר כי אותם ילדים שהצליחו להתאפק הצליחו יותר בחייהם, הגיעו להישגים משמעותיים בקריירה, נהנו מבריאות נפשית ומשפחתית, ובאופן כללי היו מאושרים יותר מחבריהם הלא-מתאפקים. 

המשך קריאה ↓

4

למה צריך תעודת כשרות?

על פי ההלכה, "עֵד אחד נאמן באיסורים" (מסכת גיטין, דף ב). בכל ענייני איסור והיתר ניתן לסמוך על עדותו של אדם נאמן וירא שמיים. זהו תפקידו של משגיח הכשרות, הנאמן שלנו, כאדם מוסמך ואמין המעיד בפנינו שהאוכל כשר.
משגיח הכשרות מפקח על כל הנעשה במטבח, החל מבדיקת טיב כשרות המוצרים, פיקוח על הנעשה במטבח וחלה לדאגה על שמירת כל דיני הכשרות. במדינת ישראל, הגוף הממונה על מתן כשרות הוא הרבנות הראשית, שהסמיכה כל רבנות מקומית להעניק תעודת כשרות לעסקים הפועלים בתחומה. לצידה קיימים גופים פרטיים שמעניקים כשרות – ה"בד"צים" (ראשי תיבות של "בית דין צדק"). כמובן שכדאי להשתדל לצרוך מזון בכשרות מהודרת כמה שיותר שם הפיקוח הוא צמוד ותדיר יותר.

המשך קריאה ↓

2

סימני החיות הכשרות

התורה קובעת כללים לזיהוי החיות הכשרות, ולפעמים מציינת אותן בשמותיהן. סימני הטהרה הם:

  • חיות ובהמות: שני מאפיינים יש לחיה הכשרה: "מַפְרֶסֶת פַּרְסָה ושֹׁסַעַת שֶׁסַע" (פרסות רגליה הן שסועות ולא מקשה אחת), ו"מַעֲלַת גֵּרָה" (עיכול האוכל בשנית לאחר בליעתו הראשונה) (ויקרא יא). התורה קובעת כי לכל בהמה בעולם יש את שני הסימנים גם יחד או שאין לה אף אחד מהם, מלבד ארבע חיות בעלות סימן אחד שאינן כשרות: גמל, שפן, ארנבת וחזיר, ולכן התורה ציינה אותן במיוחד לבל יתבלבלו (ויקרא יא, ד-ז).
  • דגים: דג כשר הוא דג שיש לו סנפיר וקשקשת. שרצים ו"פירות ים" אינם כשרים. מההנחיות על כשרות הדגים, כמו גם מהנחיות מהי חיה טהורה או טמאה, עולה בבירור הוכחה לאמיתות התורה הערבה לכל סוגי בע"ח והדגים הקיימים בעולם ע"י קביעת מאפייניהם. התורה קובעת חוק טבע בבריאה: "כל שיש לו קשׂקשׂת – יש לו סנפיר, ויש שיש לו סנפיר – ואין לו קשׂקשׂת" (משנה נידה נא, ב). כלומר דג שיש לו קשקשת, יהיה לו בוודאות גם סנפיר, אבל הימצאותו של סנפיר בדג אינה מצביעה בהכרח על כך שיהיה לו גם קשקשת. והנה, עד עצם היום הזה התגלו כ-34,300 זני דגים בעולם. אף אחד מהם מעולם לא סתר חוק טבע זה… רק מי שברא את כל זני הדגים שבעולם יכול היה לדעת כלל מעין זה שלא הופרך מעולם.
  • עופות: לא מופיעים בתורה כללי כשרות, אלא רק שמות ספציפיים של עופות כשרים או טמאים. עם הזמן נשכח הזיהוי הוודאי של חלק מהעופות הכשרים, ובימינו נאכלים רק עופות שנשמרה לגביהם מסורת ידועה שהם כשרים.
המשך קריאה ↓

5

אכילה במקומות לא כשרים

גם אם נראה לכם שהמסעדה מגישה רק מאכלים "ממש כשרים" ובמקום תלויה תמונה של הבבא-סאלי, כל עוד אין משגיח כשרות אי אפשר לדעת מה באמת קורה במטבח. החשש הראשון הוא שמא נאכל אוכל לא כשר בעודנו סבורים כי האוכל שהזמנו כשר לחלוטין, כפי שקרה במקרה הבא: אחד השפים הידועים בישראל סיפר כי במסעדה שפתח בתל אביב, שהייתה ללא תעודת כשרות, הוגשה מנה מיוחדת של פרנץ' טוסט (לחם מטוגן בחמאה ושמנת). זו הייתה מנת הדגל של המסעדה ואנשים עמדו בתור כדי להזמין אותה, ביניהם גם מסורתיים שומרי כשרות. "מה כבר יכול להיות בפרנץ' טוסט?", חשבו. השף חשף כי ביום הפתיחה של המסעדה אחד הטבחים העביר כף עם מיצי סטייק מעל הטוסט, והנוזל נשפך והתפזר עליו לכל עבר. "החלטנו להוציא את המנה כפי שהיא", סיפר השף, והתגובות היו נלהבות. מאותו רגע החל צוות המסעדה לשפוך במתכוון 'רוטב מיצי סטייק' על הקינוח החלבי… לשומרי כשרות שאוכלים במסעדה כזו אין כל כך למי לבוא בטענות. 

המשך קריאה ↓

3

בשר "חלק"

חיה טרֵפה היא חיה שיש לה מום גופני או מחלה מסוכנת, וממילא היא גם פחות בריאה לאכילה. כלומר, המשמעות היא שבשר כשר, וקל וחומר בשר חלק, הינו בריא יותר מבשר לא כשר.
אחת מן הבדיקות הנעשות לחיה על מנת לבדוק את כשרותה נערכת בסיום השחיטה ובה בודקים את הריאה: אם מתגלה נקב, הדבר מצביע על כך שהיא טרפה ולכן הבשר לא כשר. אמנם לעיתים מוצאים בה חוטים דקים ("סירכות") שתחתיהם עשוי להיות נקב, אך ייתכן גם שאין שם כלום, ולכן צריך לברר זאת. באם קיימות סירכות הן חייבות לעבור מעיכה ידנית ובאם לא, נחשב הבשר לטרף. בשר "חלק" ("גלאט" ביידיש) הוא בשר שלגביו כלל לא התעוררה השאלה – הוא היה נקי מסירכות לחלוטין. 

המשך קריאה ↓

1

מפתחים שרירי איפוק

חלק מהרעיון העומד מאחורי הכשרות הוא כאמור פיתוח עידון בנפש והשגת שליטה עצמית, שכן נדרשת מיהודי מידה מרובה של איפוק לפני שהוא מכניס משהו לפה. ולאיפוק, מתברר, יש יתרונות עצומים. "מבחן המרשמלו" הוא ניסוי מפורסם שערך וולטר מישל בשנות השישים. הניסוי הציב בפני ילדים בגיל הגן ממתק, ונאמר להם שאם יצליחו להתאפק ולא יאכלו אותו במשך זמן מסוים, יקבלו בתמורה שני ממתקים. כל ילד הושאר לבדו למשך עשרים דקות, אך הוסרט כדי לבחון את תגובותיו. התוצאות: רק שליש מהילדים עמדו במשימה, ואילו השאר לא הצליחו להחזיק מעמד. שנים לאחר מכן בדקו החוקרים מה עלה בגורל הילדים שהשתתפו בניסוי. התברר כי אותם ילדים שהצליחו להתאפק הצליחו יותר בחייהם, הגיעו להישגים משמעותיים בקריירה, נהנו מבריאות נפשית ומשפחתית, ובאופן כללי היו מאושרים יותר מחבריהם הלא-מתאפקים. 

המשך קריאה ↓

2

סימני החיות הכשרות

התורה קובעת כללים לזיהוי החיות הכשרות, ולפעמים מציינת אותן בשמותיהן. סימני הטהרה הם:

  • חיות ובהמות: שני מאפיינים יש לחיה הכשרה: "מַפְרֶסֶת פַּרְסָה ושֹׁסַעַת שֶׁסַע" (פרסות רגליה הן שסועות ולא מקשה אחת), ו"מַעֲלַת גֵּרָה" (עיכול האוכל בשנית לאחר בליעתו הראשונה) (ויקרא יא). התורה קובעת כי לכל בהמה בעולם יש את שני הסימנים גם יחד או שאין לה אף אחד מהם, מלבד ארבע חיות בעלות סימן אחד שאינן כשרות: גמל, שפן, ארנבת וחזיר, ולכן התורה ציינה אותן במיוחד לבל יתבלבלו (ויקרא יא, ד-ז).
  • דגים: דג כשר הוא דג שיש לו סנפיר וקשקשת. שרצים ו"פירות ים" אינם כשרים. מההנחיות על כשרות הדגים, כמו גם מהנחיות מהי חיה טהורה או טמאה, עולה בבירור הוכחה לאמיתות התורה הערבה לכל סוגי בע"ח והדגים הקיימים בעולם ע"י קביעת מאפייניהם. התורה קובעת חוק טבע בבריאה: "כל שיש לו קשׂקשׂת – יש לו סנפיר, ויש שיש לו סנפיר – ואין לו קשׂקשׂת" (משנה נידה נא, ב). כלומר דג שיש לו קשקשת, יהיה לו בוודאות גם סנפיר, אבל הימצאותו של סנפיר בדג אינה מצביעה בהכרח על כך שיהיה לו גם קשקשת. והנה, עד עצם היום הזה התגלו כ-34,300 זני דגים בעולם. אף אחד מהם מעולם לא סתר חוק טבע זה… רק מי שברא את כל זני הדגים שבעולם יכול היה לדעת כלל מעין זה שלא הופרך מעולם.
  • עופות: לא מופיעים בתורה כללי כשרות, אלא רק שמות ספציפיים של עופות כשרים או טמאים. עם הזמן נשכח הזיהוי הוודאי של חלק מהעופות הכשרים, ובימינו נאכלים רק עופות שנשמרה לגביהם מסורת ידועה שהם כשרים.
המשך קריאה ↓

3

בשר "חלק"

חיה טרֵפה היא חיה שיש לה מום גופני או מחלה מסוכנת, וממילא היא גם פחות בריאה לאכילה. כלומר, המשמעות היא שבשר כשר, וקל וחומר בשר חלק, הינו בריא יותר מבשר לא כשר.
אחת מן הבדיקות הנעשות לחיה על מנת לבדוק את כשרותה נערכת בסיום השחיטה ובה בודקים את הריאה: אם מתגלה נקב, הדבר מצביע על כך שהיא טרפה ולכן הבשר לא כשר. אמנם לעיתים מוצאים בה חוטים דקים ("סירכות") שתחתיהם עשוי להיות נקב, אך ייתכן גם שאין שם כלום, ולכן צריך לברר זאת. באם קיימות סירכות הן חייבות לעבור מעיכה ידנית ובאם לא, נחשב הבשר לטרף. בשר "חלק" ("גלאט" ביידיש) הוא בשר שלגביו כלל לא התעוררה השאלה – הוא היה נקי מסירכות לחלוטין. 

המשך קריאה ↓

4

למה צריך תעודת כשרות?

על פי ההלכה, "עֵד אחד נאמן באיסורים" (מסכת גיטין, דף ב). בכל ענייני איסור והיתר ניתן לסמוך על עדותו של אדם נאמן וירא שמיים. זהו תפקידו של משגיח הכשרות, הנאמן שלנו, כאדם מוסמך ואמין המעיד בפנינו שהאוכל כשר.
משגיח הכשרות מפקח על כל הנעשה במטבח, החל מבדיקת טיב כשרות המוצרים, פיקוח על הנעשה במטבח וחלה לדאגה על שמירת כל דיני הכשרות. במדינת ישראל, הגוף הממונה על מתן כשרות הוא הרבנות הראשית, שהסמיכה כל רבנות מקומית להעניק תעודת כשרות לעסקים הפועלים בתחומה. לצידה קיימים גופים פרטיים שמעניקים כשרות – ה"בד"צים" (ראשי תיבות של "בית דין צדק"). כמובן שכדאי להשתדל לצרוך מזון בכשרות מהודרת כמה שיותר שם הפיקוח הוא צמוד ותדיר יותר.

המשך קריאה ↓

5

אכילה במקומות לא כשרים

גם אם נראה לכם שהמסעדה מגישה רק מאכלים "ממש כשרים" ובמקום תלויה תמונה של הבבא-סאלי, כל עוד אין משגיח כשרות אי אפשר לדעת מה באמת קורה במטבח. החשש הראשון הוא שמא נאכל אוכל לא כשר בעודנו סבורים כי האוכל שהזמנו כשר לחלוטין, כפי שקרה במקרה הבא: אחד השפים הידועים בישראל סיפר כי במסעדה שפתח בתל אביב, שהייתה ללא תעודת כשרות, הוגשה מנה מיוחדת של פרנץ' טוסט (לחם מטוגן בחמאה ושמנת). זו הייתה מנת הדגל של המסעדה ואנשים עמדו בתור כדי להזמין אותה, ביניהם גם מסורתיים שומרי כשרות. "מה כבר יכול להיות בפרנץ' טוסט?", חשבו. השף חשף כי ביום הפתיחה של המסעדה אחד הטבחים העביר כף עם מיצי סטייק מעל הטוסט, והנוזל נשפך והתפזר עליו לכל עבר. "החלטנו להוציא את המנה כפי שהיא", סיפר השף, והתגובות היו נלהבות. מאותו רגע החל צוות המסעדה לשפוך במתכוון 'רוטב מיצי סטייק' על הקינוח החלבי… לשומרי כשרות שאוכלים במסעדה כזו אין כל כך למי לבוא בטענות. 

המשך קריאה ↓

אספנו עבורך את הסרטונים הכי מדויקים ברשת

מהי התועלת שמרוויחים בשמירת כשרות?
האם זה כ"כ קריטי לאכול כשר?
הצד הרוחני במזון ע"פ תורת הסוד
למה צריך לאכול כשר?
למה אני לא מרגיש בתוכי את האלוהים?
מה חשוב לבדוק כשמגיעים למסעדה?
האם גיא זוארץ יסכים למשימות לא כשרות?

הסודות של מאחורי הדלפק במסעדה

אסי מספר לאורי על המפגש במסעדה עם הצוות מהעבודה, ועל מה שהמלצר גילה לו בארבע עיניים

עברו על המכשיר עם העכבר וגללו מטה לקריאת השיחה!

חזרתי בתשובה בגלל... חתיכת בשר

החייל הנאצי הצמיד את אקדחו לרקתו של הסבא ואמר: "אכול את הבשר הלא כשר או שתמות", אבל לסבא לא היה כלל ספק. קולה של הירייה גדע את חלום החופש

יוסף וליס היה בשיא הצלחתו העסקית. עוד לא בן שלושים והעסקים שלו, שהיו עדיין רק בתחילת הדרך, כבר חבקו עולם. הוא סחר בחלקי תעופה וסחורות בארצות רחוקות. משפחה חמה המתינה לו בבית, ילדים מוצלחים, כסף לא חסר לו, או מדויק יותר – היה לו די והותר.
הוא היה בעל וילה באזור השרון וגם מעמדו החברתי היה בשיאו. מלבד אנשי העסקים שסבבו אותו, שום ענן לא העיב על עתידו הוורוד.
ובכל זאת, לתדהמת כל החברים הרבים, ביום אחד בהיר הוא הופיע עם כיפה גדולה שחיפתה על ראשו. בעצם, לא ביום אחד. זה קרה אחרי ההשתתפות בסמינר של שלושה ימים עם הרצאות ודיונים מרתוניים בנושאי יהדות – והמהפך התרחש, בניגוד לכל התחזיות, גם אצלו.

בדרך חזור מהסמינר, ברכב, אשתו שאלה למה הוא לא מוריד את הכיפה. "הרבנים כבר לא כאן, אתה יכול להוריד אותה", אמרה לו. אבל ההחלטה הייתה ברורה, חוצים את הקווים בחזרה אל חיק היהדות.

"אם רוצים לשים את האצבע על מה גרם לי להגיע לסמינר," מסביר יוסי – היום 'הרב' וליס – "זו שאלה אחת שלא הייתה לי עליה תשובה". וכאן מגיע סיפורו המרגש:

סבו, הרב שרגא פייבל וינקלר הי"ד, היה אסיר במחנות ההשמדה במלחמת העולם השנייה. שעות ספורות לפני שהחיילים הגרמנים ברחו מהמחנה עם סיומה של המלחמה, החבילות כבר היו ארוזות, ריח של חופש פשט באוויר, החיילים לא הסתירו את הסיום הקרוב. ואז, ממש לפני הסוף הם לקחו את הסב, שהיה נחשב כמו הרב של המחנה, והושיבו אותו במרכז החצר. הייתה להם תוכנית שטנית רגע לפני ההפסד. הם רצו כנראה להוכיח לעצמם שהיהודים הם לא עם חזק כמו שזה נראה.

אחד החיילים אחז בידו נתח בשר טריפה ובידו השנייה אחז אקדח טעון. "אכול את הבשר והצל את נפשך", אמר בהחלטיות. דמם של כל היהודים קפא בעורקיהם. ככה, שניות לפני החופש, ניסיון שכזה? אבל לסבא לא היה כלל ספק. קולה של הירייה גדע את חלום החופש. הוא לא נכנע, הבשר נפל על הרצפה, מתלכלך באבק המחנה, ונשמתו עלתה למעלה, למקום שקדושי עליון נמצאים שם.

"שנים אחר כך", אומר וליס וקולו מתחזק, "אנחנו התרחקנו כבר מקיום המצוות". יום אחד הוא נכנס למעדנייה לא כשרה, ושם לפתע נזכר בסיפור. "סבי מסר נפש כדי לא לאכול את הדבר הזה, ואני קונה אותו עבור משפחתי? כל הזמן השאלה הזאת ניקרה במוחי. כיצד אנחנו יכולים לא להקפיד על כשרות אם סבא שלי מסר את נפשו על כך, בשערי החופש והחירות. חיפשתי מישהו שיוכל לענות לי".

לשאלה האם הוא חשב אי פעם שסבו טעה בכך שמסר את נפשו? הוא משיב "ממש לא, אבל לא חשבתי שההסבר למעשה שלו יכריח אותי לשנות את דרכי. אך ברגע שהבנתי שהיהדות היא אמת, לא היה לי כל ספק שמעכשיו אני משתנה. לא היה חסר לי אז כלום –  היה לי מעמד וכסף. ידעתי שאם אני שם כיפה חיי משתנים, אבל כשאתה מבין את האמת אין לך ספקות". 

כיום וליס עומד בראש ארגון 'ערכים', שעוסק בקירוב וחיזוק יהודים לשוב לכור מחצבתם.

וכך, בזכות מסירות הנפש של הסב ברגעים האחרונים שלפני השחרור, זכה וליס לגדל דורות על דורות של יהודים שהתקרבו חזרה למורשת היהודית. והכל – 'בזכות' אותה פיסת בשר לא כשר שנותרה על הרצפה…

 

המשך קריאה ↓

תגידו ששלחנו אתכם:

הידעתם? מזון כשר הוא גם בריא יותר
מזון מתוקן לגוף ולנפש
למה בעצם אסור לאכול חזיר?
למה שומרים כשרות?
מלחמה בזיופי כשרות
המדריך המקוצר לשמירת כשרות
מיכל אנסקי - אוכלת כשר, ומרגישה טוב יותר
איך שומרים כשרות? המדריך השלם