כשמדמיינים את החיים של פעם, נראה והחיים התנהלו להם על מי מנוחות. את הירקות שתלו בנחת בשדה שבקרבת הבית; את הבגדים הספורים שהיו כיבסו בנחל הסמוך; לעת ערב כאשר חשכה ירדה ותאורת החשמל טרם הייתה בשימוש – הלכו לישון; ובבוקר הפציעו לשמע קול קריאת התרנגול לעוד יום… הפשטות של חיי פעם יצרה אורח חיים שאומנם היה מלא בעשייה, אך גם התנהל באופן שלא מכביד על נפש האדם.

הטכנולוגיה של היום מעניקה פתרונות קלים ומאפשרת חיי נוחות, אך מכיוון שפעולות רבות הפכו להיות מהירות ונגישות, דרישות החיים הפכו להיות גם כן תובעניות יותר. אם בעבר נדרש עבור ביצוע פעולה אחת משך זמן של שעתיים, והיום ניתן לבצעה בעשר דקות, אז החיים של היום ידרשו מאיתנו להספיק לעשות באותו פרק זמן עוד 10 פעולות במקום פעולה אחת. לא בכדי רשימות צ'ק-ליסט, הפעלת תזכורות וניהול יומן הם כלי התנהלות הכרחיים. המהירות שבה פעולות שונות מתבצעות הפכה את חיינו למירוץ אוטוסטרדה אחד גדול, שבו היום מתחיל בעלייה לכביש מהיר כששעון חול ניצב למול עינינו ודורש לדחוס ולהספיק כמה שיותר. תיבת המייל נראית כאוסף של שורות שחורות מודגשות; הטלפון מצלצל ומצפצף לאורך היום ודורש זמינות מלאה ומיידית; המשימות בעבודה נערמות בזו אחר זו כשתזכורות מההנהלה דוחקים בנו להגביר את הקצב; והבית הפך לזירת מטלות שלא נגמרות: שטיפת כלים, סידור הבית, כביסה, בישולים, ניקיון, קניות וחוזר חלילה.  

אז כיצד ניתן להתמודד עם תחושת הלחץ? הנה כמה עצות שיעזרו להוריד את מפלס הלחץ בחיינו:

להפסיק לְרַצּוֹת את כולם

בכולנו קיימת השאיפה הפנימית שכולם יהיו מרוצים מאיתנו, יאהבו אותנו ויעריכו את מי שאנחנו. קשה למרביתנו להסתפק בפחות מכך, ובמיוחד כאשר מדובר באנשים שדעתם עלינו חשובה לנו, כגון הבוס בעבודה, החברים הטובים, השכנים מהדירה הסמוכה וכו'. פעמים רבות הצורך לעמוד בציפיות האחר מביא לעומס רב עלינו ובא על חשבון בריאות נפשנו או עיסוקים אחרים החשובים עבורנו. להגיד "לא", אפילו לא בצורה גלויה אלא אף ע"י כך שלא נעמוד בסטנדרטים המצופים מאיתנו, יכולה להיות עבור חלקנו לאתגר אמיתי. 

במצבים מעין אלו, בהם אנו חשים קונפליקט פנימי בין צורך לְרַצּוֹת את האחר לבין רצון לאזן את העומס המוטל עלינו, נשאל את עצמנו את השאלות הבאות: האם אני מתנהל במהלך היום בצורה אפקטיבית, מקצועית ואחראית או שמא אני נוטה לבזבוז זמן? האם אני פועל בצורה יסודית ואכפתית או שמא אני נוטה לזלזל בפעולות הנצרכות של היום יום עד כדי עצלות ואיטיות? 

במידה והתשובה לשאלות אלה היא שיומכם מתנהל בצורה אפקטיבית ויסודית, שאלו את עצמכם את השאלות הבאות: האם במידה ואדחק בעצמי לפעול ביתר שְׂאֵת אפגע באחד התחומים הבאים – רווחת הנפש, הקדשת זמן לבני המשפחה, בריאות הגוף, ערכים רוחניים גבוהים, שלום בית או כל אידיאל אחר המהותי עבורכם? 

במידה והתשובה לכך היא כי אכן תהיה פגיעה באחד משטחי חיים אלו, מציבה בפניכם תמרור אזהרה "עצור". כאן אנו נדרשים לחשב מסלול מחדש באופן כזה שחיינו יתנהלו בצורה יעילה ופרודוקטיבית, אך לא על חשבון נפשנו או תחומים אחרים חשובים בחיינו. 

בשלב זה אנו נדרש לתזכר את עצמנו במסר הבא: "הצורך לְרַצּוֹת את האחר לא מצדיקה פגיעה בעצמי (ע"י פגיעה באחד מתחומי חיי החשובים עבורי). אֵלּוּ הן יכולותיי וזאת מסוגלותי, אֵלּוּ הכוחות שבורא עולם נטע בי ואֵלּוּ מגבלות הזמן הנמצאות ברשותי, ואילו היה רצונו של אלוהים שאעשה יותר מכך – הוא היה מספק לי יותר כוחות וזמן. אין זה רצונו שאזיק לעצמי ואין זה רצונו שאפעל מעבר למגבלת הכוחות והזמן שסיפק לי. כאן נמצא הגבול". 

עוד חשוב לדעת כי במידה ואדם דוחק בעצמו, מכביד על עצמו בעומס יתר ודורש מעצמו דרישות גבוהות מדי על חשבון פגיעה באספקטים חשובים בחייו, פעמים רבות ייתכן כי המניע להתנהגות זו הינה צורך נפשי באישור עצמי חיצוני מהחברה. אדם בעל דימוי עצמי שאינו מגובש וחזק דיו יהיה זקוק ליותר תחושת שביעות רצון מהחברה כלפיו, ולכן הוא עלול לפתח נטייה אישיותית לריצוי (to please). ככל שיש לאדם דימוי עצמי גבוה יותר שמקורו פנימה בו, כך פחות הוא יהיה זקוק לאישורים חיצוניים.
יעל עופרים, פסיכואנליטיקאית ומנחה במכון הישראלי לפסיכואנליזה, כתבה על מגמת התפתחות נטיית אופי שכזו כך: "עלולה להתפתח הקשבה החוצה על חשבון ההקשבה פנימה. כלומר, נטייה מוגזמת לרצות את האנשים שבהם הוא תלוי – קליטת ציפיותיהם והיענות לציפיותיהם – וזאת על חשבון התפתחות עצמיותו שלו״.

לרבים מאיתנו ייתכן שאין נטייה אישיותית מוחלטת לריצוי, אך קיימת נקודה מסוימת בנפש שאכן רוצה שיאהבו וישמחו בנו, וזוהי תחושה טבעית ונורמלית לחלוטין. יחד עם זאת, באותן עתות בהן אנו חשים כי אנו מתחילים לזלוג מעבר לאותו תמרור "עצור", יהיה מומלץ לחזק את תחושת הערך העצמי שלנו ע"י תיזכור עצמי בכל המעלות שבנו, בכישרונות, היכולות, בכל ההצלחות וההישגים שהשגנו עד הלום, ובכך יקל עלינו לעשות 'סטופ' ולומר "לא" לאחר, בין סמוי בין גלוי. 

מלבד זאת, ברוח התקופה של היום כמעט ונוצר קשר ישיר בין רמת ההישגים שלנו – המספר שכתוב על התלוש משכורת, גודל הדירה, גיליון הציונים, מס' הפרויקטים או הלקוחות שהשגנו לחברה בה אנו עובדים – לבין תחושת הערך העצמי. החוקרת החברתית ברנה בראון אף מכנה תופעה זו בשם "המרדף אחר ראוּיות". לעומת זאת, היהדות מזכירה לנו את הערך שלנו ללא קשר למספר המשימות שהצלחנו לסיים, אלא רק מעצם היותנו נבראנו בצלם אלוהים, "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ" (בראשית א, כז). יש לכל אחד ואחת מאיתנו ערך אדיר ואינסופי, שאינו תלוי מצד עצמו בשום גורם אחר, אלא הוא קיים בצורתו הבלתי מעורערת רק מעצם זהותנו כבעלי נשמה רוחנית נצחית ויקרה. 

לשים ראש על אבא שבשמים

תחושת כובד האחראיות יכולה לעיתים להיות קשה מנשוא, במיוחד כאשר ישנם לחצים ועומסים רבי משמעות בחיינו. דוד המלך מזכיר לנו במזמורי התהילים עצה חשובה ביותר: עשו את המוטל עליכם, אך הסירו את כובד המשקל משכמכם, ותנו לבורא עולם לנהל את הדברים.

"גּוֹל עַל ה' דַּרְכֶּךָ, וּבְטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה" (תהילים לז, ה)
"אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ, כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי" (תהילים קלא, ב)
"הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ, לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק" (תהילים נה, כג)

אומנם מוטלת עלינו חובת ההשתדלות המעשית בדרך להשגת יעדנו, אך את התוצאה הסופית, תהיה באשר תהיה, רק ה' הוא זה שיחליט. 

כל דבר בעולמנו קורה רק ברצונו של ה', ולכן אם עשינו את המוטל עלינו במלוא האחראיות והרצינות, בין אם התוצר הסופי יהיה הצלחה ובין כישלון, נדע שזה נקבע ע"י רצונו של האלוהים. חכמי ישראל מסבירים כי אפילו התרחשות של דבר פעוט כגון פציעת אצבע התרחשה בגזרתו של ה', ולא כדרך מקרה ארעי: "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה" (מסכת חולין, דף ז, עמ' ב). כל דבר בעולמנו, בין גדול בין קטן, נמצא תחת שליטתו והחלטתו של ה' שמנהל את העולם. 

פעמים רבות העבודה שעלינו לעשות היא לא במאמץ יתר של עשייה ביצועית, אלא במאמץ של עבודה מנטלית שהיא: לדעת להרפות, כפי שנאמר: "הַרְפּוּ וּדְעוּ כִּי אָנֹכִי אֱלֹהִים" (תהילים מו, יא). עלינו לקחת נשימה עמוקה ולצעוד צעד אחד אחורה, מתוך אמונה שמה שיקרה הוא בידיו של ה'.

אין דבר משחרר ומרגיע יותר מאשר הידיעה שהשליטה המוחלטת והיחידה לאופן בו דברים יתנהלו בסופו של דבר תלויה אך ורק בה', ואין הם בידינו. כשחיינו מלאים בתחושת הישענות מוחלטת על בורא עולם, זוכים לחיות חיים נטולי דאגות, חרדות ומתחים, המלאים בשלוות נפש אמיתית.

טיפים קטנים ליום-יום

מומלץ לאמץ כמה מן העצות הבאות המסוגלות להקל רבות את תחושת העומס של דרישות היום-יום:

• רשימות וניהול יומן. בתחילת כל יום, רשמו את כל המשימות שעליכם להספיק במהלך היום. לראות את המשימות מול העיניים, יכול לעשות לנו הרבה סדר בראש, וגם לתזכר אותנו בכל הדברים החשובים שאנו עלולים לשכוח מרוב העומס.
  כמו כן, מומלץ לנהל יומן שבועי, כך שאם עומדות בפניכם משימות מרובות, תוכלו לחלק את המשימות בין ימות השבוע (או אף בין ימות החודש במשימות שאינן דחופות), לפי סדר הדחיפות והחשיבות. משימות הנפרסות לאורך כמה ימים יש לרשום בכל אחד מן הימים את שם המשימה. כך תוכלו לדעת בכל יום ויום מה מוטל עליכם לבצע, ובנוסף ניהול המשימות יביא לתחושת שליטה וארגון, שיעזור רבות ביצירת תחושת רגיעה.  
• להוציא את זה מהבטן – בשיחה. שלמה המלך, החכם באדם, נותן עצה כיצד ניתן להפיג את תחושת הדאגה: "דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה" (משלי יב, כה). כאשר ישנה לאדם תחושת דאגה מומלץ לשוחח על כך עם אדם קרוב, מכיוון שהדיבור על כך עם האחר מהווה פורקן שיוצר תחושת הקלה. זאת אף אם לא קיבל עזרה או עצה מבן שיחו, אלא עצם השיחה עצמה כבר מקלה מתחושת הכבדות. כמו כן, נסו להתייעץ עם אנשים שחוו או חווים לחצים מהסוג הדומה לשלכם, ואולי תזכו לכמה תובנות שיעזרו לכם.  

• אווירה רגועה. אחת הדרכים ליצור תחושה שלווה ורגועה יותר היא ע"י שימוש בכלים חיצוניים לכך, כגון: מוזיקת רקע מרגיעה; סדר וארגון בחלל בו אנו נמצאים; אביזרים מרגיעים בחלל, כגון צמחייה (עציצים, פרחים וכו'), תמונות של בני משפחה, תמונות של נוף וטבע; שימוש בצבע ירוק, הנחשב כצבע מרגיע, בחלל העבודה; ואפילו כוס תה חם…

• תחביבים. ארגון הפסיכולוגים האמריקאי (APA) ערך מחקר בשם "לחץ באמריקה" העוסק בדרכי ההתמודדות עם לחצים. מחקר זה מציג דווקא את תחביבי הפנאי כגורם המשמעותי ביותר בהפחתת תחושת הלחץ. מצאו תחביב המביא לכם הנאה ותחושת רוגע, כגון: צילום, גינון, אומנות ויצירה (סריגה, ציור, תכשיטנות, תפירה, ריקמה וכו'), בישול, נגרות, לימוד תחום חדש ומעניין, טיולים, משחקים חברתיים עם בני המשפחה/חברים, ספורט ואירובי, כתיבה, קריאה, נגינה ועוד.

• פעילות גופנית. בעת ביצוע פעילות ספורטיבית מופרשים אנדורפין וסרוטונין המביאים למצב רוח טוב ולתחושת רווחה נעימה. מצאו סוג של פעילות ספורטיבית שגורמת לכם הנאה, ואם אפשר – צרפו חבר או בן משפחה. אינטראקציה חברתית תורמת רבות לשמחת האדם, ועונה על צורך חשוב בנפש האדם. מעבר לכך, פעילות ספורטיבית מגדילה את רמת האנרגיה ומשפרת את יכולות הקשב והריכוז.
• לצחוק. קראו מקבצי הומור או כל דבר שיגרום לכם לצחוק או אף רק יעלה חיוך על פניכם. צחוק או חיוך מפחיתים את רמת הקורטיזול – הורמון הסטרס, ומשחררים אנדורפינים הגורמים לתחושה נעימה ורגועה.
• הרפיה. מומלץ לפנות 3-5 דקות בזמנים שונים לאורך היום להתנתקות רגעית עבור תרגול הרפיה המעניק מרגוע לגוף ולנפש. גם אם נראה לכם שאין לכם די זמן עבור ביצוע הרפיה, זכרו כי נפש רגועה עוזרת לחשיבה צלולה ובהירה יותר, ובכך התפקוד שלכם יהיה יעיל יותר. תוכלו לקרוא כאן שלושה תרגילי הרפיה מתוך אתר 'שיבא תל השומר' או להיעזר בהקלטות שונות של דמיון מודרך להרפיה.  
• לא לשכוח את מה שבאמת חשוב. לעיתים מרוב משימות שחייבים לתקתק ולסיים הדברים שבאמת חשובים לנו מוזנחים ונותרים ללא מענה, כמו הקדשת זמן איכות עם הילדים, זמן עבור הזוגיות, התקדמות רוחנית או לימוד רוחני, ביקור אצל בני משפחה מבוגרים וכו'. לדוגמא, נשים רבות יציינו כי הענקת תשומת לב ויחס חם וסבלני לילדיהם חשובה הרבה יותר משטיפת כלים וערימת כביסה, אך בפועל ינהלו את יומם באופן הפוך – קודם כל יסיימו לסדר את הבית, ואח"כ אם יישאר זמן, הוא יוקדש לילדים. במציאות היום-יומית, מכורח הנסיבות, הקדשת זמן איכות לילדים תישאר אחרונה ברשימה, וזאת מכיוון שערימת הכלים המונחת למול עינינו זועקת שיבואו לנקות אותה, בעוד הילדים כביכול 'מסתדרים לבד'. החוכמה היא להתנהל לפי סולם הערכים שלנו, ולדעת לשים קווים אדומים לכל פעילות שעלולה לבוא על חשבון הערכים הגבוהים יותר.
  לכן, ערכו רשימה של כל הפעילויות שמוטל עליכם לבצע ושתרצו לבצע במהלך יום רגיל. לאחר מכן, ערכו רשימה נוספת המדרגת את כל רשימת הפעילויות שלכם לפי סדר העדיפויות, כך שהחשוב עבורכם ביותר יהיה העליון, ומה שפחות קריטי עבורכם ידורג בתחתית הרשימה.
  כעת, קבעו הקצאת זמן ריאלית עבור הפעילויות. בנוסף, קבעו זמנים קבועים עבור ביצוען ושבצו אותם ביומן, לדוגמא 20 דק' של פעילות ספורטיבית בימי שני וחמישי בשעה 17:00. קביעת מועד הפעילות בזמנים קבועים בלו"ז היא חשובה ביותר, מכיוון שאם לא נקבע זמן קבוע עבור אותה פעילות, היא עלולה להתפספס עם עומס שאר המשימות של היום-יום. קביעת הפעילות בלו"ז יוצרת עוגן ביום שלנו שנועד אך ורק למימושה של אותה פעילות, וכשמגיע מועד זה נשים קו אדום לשטף המשימות האחרות. חשוב כי כאשר אנו עוסקים בפעילות מסוימת, נתנתק מנטלית מיתר הדברים שעוד נותר לעשות, לדוגמא כשאנו מקריאים סיפור לילדינו נהיה איתם לגמרי – בגופנו ובמחשבותינו. מלבד זאת, כאשר אנו מאפשרים למחשבותינו להתרוצץ בין משימה למשימה, נוצרת עייפות מנטלית ששואבת מאיתנו כוחות, ולכן יש להיות נוכחיים עד כמה שאפשר במציאות העכשווית. 

בהצלחה!