loader image
קצר וקולע
מדברים תכל'ס
סרטונים
המחשת וואטסאפ
סיפור מהחיים

הסבל שעבר העם היהודי לאורך ההיסטוריה הוא חלק ממנגנון שימור שנועד לוודא שהשליחות ההיסטורית שהוא נושא תצא לפועל. הסבל לא נולד רק כתוצאה משנאת ישראל, אלא במבט עמוק ושורשי יותר במטרה לשמור את עם ישראל ועל ייעודו

כיצד ייתכן שעמו הנבחר של האלוהים עבר כל כך הרבה צרות לאורך כל הדורות?

אם עם ישראל הוא עמו האהוב והמיוחד על אלוהים, היינו מצפים לקבל קצת פריווילגיות מיוחדות ו"פרוטקציות" מזה שמנהל את העולם - חיים טובים ורגועים על מי מנוחות, שקט ביטחוני לפחות כמו בבלגיה, שגשוג כלכלי לפחות כמו של בדובאי וקצת יותר פרגון בינלאומי כלפינו. אז כיצד ייתכן שאנחנו עברנו ועוברים כל כך הרבה קשיים? 

שמואל רוזנר, עיתונאי וסופר, ניסח את השאלה כך: מסורת "העם הנבחר" קשה לעם היהודי, ולא מהיום. היא קשה במובן ההיסטורי, שכן קשה להבין כיצד יכול "עם סגולה", כיצד יכולה "ממלכת כהנים", כיצד יכול "גוי קדוש" – כל מה שמבטיח האל לעמו לקראת מתן תורה – להתמוטט, להירמס, להיטלטל בגלות, להישחט, להתבזות, להזדקק לחסדיהם של מארחים אדיבים יותר ופחות. 

יש שהאשימו את העם היהודי עצמו בסבל שבא עליו: לוּ היהודים היו מוכנים לוותר על כתר "העם הנבחר", אזי לא הייתה מתעוררת כלפיהם כל כך הרבה שנאה. אך אנו יודעים כי "האשמת הקורבן" היא טכניקה ידועה כדי להסיר מעל הפוגע אחריות לסבל שגרם. 

היו גם יהודים שביקשו להתנער מתדמית "העם הנבחר", אולם בספרו "מיהו העם הנבחר?" (ידיעות אחרונות, 2013) טוען ד"ר אבי בקר כי עמים רבים תופסים את עצמם באופן זה או אחר כ"עם נבחר" ומיוחד, ובכל זאת לא התעוררה כלפיהם שנאה כזו. יתרה מכך – האם ניתן להעלות על הדעת שדווקא העם היהודי, עם קטן כל כך, חסר כוח פוליטי וצבאי, התלוי בחסדיו של השליטים ונתון להתקפות ולגזרות כדבר של יום ביומו – הוא העם הנבחר?

ד"ר בקר מוכיח כי השנאה שהתעוררה כלפי היהודים הייתה דווקא בגלל שהדתות המונותאיסטיות הגדולות, הנצרות והאסלאם, קיבלו את הטענה היהודית על היותנו "עם נבחר" – ונלחמו בה. שתיהן ניסו ומנסות להוכיח כי תואר "העם הנבחר" עבר אליהן, וכי היהודים כבר אינם מחזיקים בו עוד. 

אגרת תימן

כדי לבחון את השאלה מדוע העם היהודי סובל, נתמקד במכתב חשוב של הרמב"ם (רבי משה בן מימון) הכולל תשובה בדיוק לשאלה זו. 

בשנת 1172 קיבל הרמב"ם מכתב מאת רבי יעקב בן רבי נתנאל (אלפיומי), שהיה באותה עת מנהיג יהודי תימן. המכתב תיאר את המצב הקשה הפוקד את יהדות תימן: מצד אחד הטילו השלטונות המוסלמים גזירות שמד, שהעמידו את יהודי תימן לבחור בין המרת דת לאיסלאם – או מוות. מצד שני, בתוך הקהילה, נתקלו היהודים בקושי: יהודי מומר כתב לשלטונות כתבי שטנה נגד אמונת ישראל, וטען על קיומם של רמזים בתורה המוכיחים את אמיתות שליחותו של מוחמד. בנוסף לכך, הקשיים הרבים עוררו בקרב יהודי תימן ציפיות משיחיות, עד שלבסוף 'הופיע' משיח שקר שעבר בין הכפרים וטען כי הגאולה הגיעה. רבי יעקב בן רבי נתנאל חזה את התהום הצפויה והתרופפות באמונה כתוצאה מהתסיסה המשיחית ומהאכזבה הצפויה להגיע אחריה, ושלח איגרת לרמב"ם ובה שאלה: כיצד לעקור את הייאוש, לעודד את האמונה בקב"ה ואת האמונה בעתיד ישראל?

הרמב"ם השיב באגרת, המכונה עד היום "איגרת תימן". זהו אחד הכתבים החשובים ביותר שבידינו שבהם עוסק הרמב"ם בסיבת ייסוריהם של יהודים.

באגרת שוטח הרמב"ם שלוש דרכים שבאמצעותן התמודדו העמים עם שנאת ישראל שקיננה בהם, וגרמה להם לפרוע ביהודים פעם אחר פעם. לטענתו, מאז שניתנה לנו התורה, שהבדילה אותנו משאר האומות, מקנאים בנו הגויים ללא הפסקה. הם מסרבים להכיר בקשר המיוחד של היהודים עם בורא עולם, ומנסים לעשות הכול כדי לפגוע בתורה ובעם ישראל.

הדרך הראשונה היא על ידי השמדה – לאורך ההיסטוריה היו מלכים כמו עמלק, סנחריב ונבוכדנצר (ומאוחר יותר גם חמלניצקי, היטלר וסטאלין) – שיצאו נגדנו במלחמה פיזית. כוונתם הייתה להשמיד את עם ישראל בעזרת החרב בשדה הקרב.

הדרך השנייה הייתה להילחם נגדנו במישור הדתי-אמוני, מתוך ניסיון להפר את אמונת ישראל ולהעביר את היהודים על דתם. מלחמה זו נעשתה הן על ידי פולמוסים וויכוחים, ששאפו להוכיח את עליונותן של דתות אחרות על-פני היהדות, והן באיסור קיום מצוות או לימוד תורה כאשר העם היהודי נשלט תחת אומות זרות. 

הדרך השלישית להילחם בנו הייתה מתוחכמת יותר – להמציא דת חדשה, המתדמה ליהדות, ושמתחרה מול היהדות על נפש המאמינים. דת חדשה זו נלחמה בנו הן בנשק פיזי והן בנשק רוחני. היא מסתירה את כוונתה האמיתית ומעוררת מבוכה בכך שאומרת שאינה סותרת את התורה, אלא רק מוסיפה עליה, והיא כביכול מבוססת על תורה חדשה שגם היא מה'. אלה הן הנצרות והאסלאם, שכבשו את העולם בכוח הזרוע ובכוח הדת שהפיצו על פני העולם כולו. שתיהן מנסות (או לפחות ניסו בהתחלה) לדמות את דתן ליהדות, אולם זהו אינו אלא חיקוי, שההבדל בינו לבין המקור הוא כהבדל בין אדם חי לפסל, האחד מלא חיים, והשני – חלול.

עם זאת, הרמב"ם סבור כי לדתות אלה ישנו ערך גם עבור היהודים, משום שהן מפיצות את האמונה באלוהים על פני העולם. בזכותן יתחילו הגויים לקרוא בכתבי הקודש (התנ"ך), ישמעו על עם ישראל ולבסוף יעזבו את עבודת האלילים שלהם. לעתיד לבוא, כשישוב עם ישראל לתפקידו המיועד 'אור לגויים', הוא ילמד אותם את דת האמת, ומאחר שהם כבר הוכנו לכך, יקל על אומות העולם לקבל את האמונה היהודית. 

הרמב"ם מסיים חלק זה באומרו כי שלוש השיטות הללו להילחם בעם ישראל – בכוח הזרוע, בוויכוחים, ביצירת רפיון דתי ובהמצאת דת חדשה – "כולן יאבדו. ואם יהיו להם איזו גבורה וניצחון בזמן כלשהו – לא תעמוד להם הגבורה ההיא ולא יאריך להם הניצחון ההוא". גם אם היום דתות אלו נמצאות בעמדות כוח, בסופו של דבר הן יאבדו, ועם ישראל, לעומתם, למרות הלחצים שלוחצים אותו – יישאר לעולם. 

מזכך את הסיגים

לאחר ההסבר ההיסטורי-אנושי, מגיע הרמב"ם להסבר רעיוני-אמוני עמוק יותר. הרמב"ם מחזק את יהודי תימן באומרו שכל התלאות והקשיים הבאים עליהם אינם אלא ניסיון ובחינה, שתכליתם להראות את אמונתם ואת חיבתם בעולם. 

ממשפט זה נובע שלסבל שתי מטרות: 

מטרה ראשונה "להראות את אמונתם": כדי להוכיח לעולם את גודל אמונתנו בקב"ה, עלינו לעמוד במבחני אמונה. כשאנו מאמינים בו למרות המחיר הכבד שהדבר גובה מאיתנו, והגויים רואים שאנו דבקים בדרך ה' למרות הכול – נעשה קידוש ה'. כאשר אדם מוכן להתמסר לקיום תורת ה' ואף למסור את חייו עבורה – מתגדל ומתקדש שֵם ה', סיבת הסיבות ועילת העילות, בעולם, וזהו דבר גדול עד מאוד.

המטרה השנייה "להראות את חיבתם": רק מי שבאמת מאמין בקב"ה יישאר חלק מעם ישראל. כמו בתהליך זיכוך של מתכת גולמית, תוך כדי השריפה והעינויים ינשרו אלה שאמונתם אינה חזקה דיה, 'הסיגים', ויישאר ה'כסף הטהור', הצרוף, שהזדכך במהלך הקשיים. יישארו אלה שאבותיהם אכן עמדו במעמד הר-סיני, שמעו את הדיבור מפי הגבורה, וקיבלו על עצמם "כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע" (שמות כד, ז). הקב"ה ערב לנו שכל מי שנכח במעמד הר-סיני – הוא ובניו עד עולם יאמינו בנבואות משה רבנו, ידבקו בדרך ה' וימשיכו את המורשת שהחלה באברהם אבינו. הרמב"ם נשען על מסורת חז"ל ולפיה כאשר אדם נוטש את היהדות – הדבר מהווה סימן בדיעבד שלא היה שייך לה מלכתחילה. נשמות בני ישראל לדורותיהם השתתפו במעמד הר-סיני, ומעמד זה, שבו שמעו כל הנוכחים את קול ה' בוקע מתוך הענן, היה כל כך נשגב ומלא הוד, וחיזק את לב ישראל לעמוד בכל שעת קושי שתבוא עליהם.

נאמנות מתוך החושך

הרמב"ם ממשיך ומסביר את נקודות האור שהוא רואה, שמנצנצות מתוך חשכת הגלות. את הטוב שמסתתר בתוך הייסורים. התורה שווה שיסבלו עבורה, היא הנחמה לסבל:

"ויש עלינו [=לנו] לשמוח במה שנסבול ונישא מן הצרות ואבדת הממון והגלות והפסד עניינינו (כגון עסקים, מסחר וכו'). שכל זה לתפארת היא לנו לנגד בוראנו וכבוד גדול. וכל מה שיפיל ממנו בעניין הזה הוא חשוב כקרבן כליל על גבי המזבח".

הרעיון של שתי המטרות של הסבל (הגדלת שם ה' בגויים ובירור האמונה אצל היהודים) מתאים בצורה מושלמת למטרתו של עם ישראל כעם. הרמב"ם כותב כי מטרתו של עם ישראל היא לפרסם את שם ה' בעולם, ולהגיע באמצעות התורה לדעות אמיתיות.

אם כך, יוצא שהסבל עוזר לעם ישראל למלא את מטרתו. כשלמרות הסבל נשארים אנשים דבקים בקב"ה – הגויים רואים זאת, ושם ה' מופץ ומתקדש, שזוהי המטרה הראשונה. גם המטרה השנייה מושגת כי הסבל מעורר חשיבה רבה בתוך עם ישראל, ואלה ששורדים מתנערים מהסיגים הרעיוניים הזרים ומגיעים לאמונה אמיתית ולדעות אמיתיות. 

לפעמים כשטוב – שוכחים מי נתן אותו

הרמב"ם מביא במקום אחר (הלכות איסורי ביאה, פרק י"ד) הסבר נוסף לצרות ולסבל. עם ישראל אינו יכול לקבל את מלוא הטוב המגיע לו בעולם הזה ולחיות חיי נחת ושלווה, כי חיים כאלה עלולים להביא לזחיחות הדעת ולעזיבת ה'. דווקא הקשיים והסבל גורמים לכך שעם ישראל לא יעזוב את הקב"ה. כתוצאה מהקשיים נשארים דבקים בה', ואז יהיה ניתן לקבל את מלוא השכר בעולם הבא. 

הסבר נוסף למשמעות הייסורים ע"פ שיטת הרמב"ן (רבי משה בן נחמן) הינו עקרון ה"אין חטא בלא מיתה ואין ייסורים בלא עוון", כשכוונת הדברים היא שהסיבה לקשיים שבאים על האדם הינה לעורר אותו לשוב מדרכיו השליליים ולהתקרב לחיים המתנהלים ע"פ רצונו של ה', וזו במטרה שלא יחיה במסלול חיים המנוגד לתכליתו העליון. כשאדם, או האומה בכללותה, מתרחקים מהמטרה העליונה לשמה הגיעו לזה העולם הם עלולים להוביל את עצמם לאובדן רוחני נצחי, ועל מנת להשיב אותם למסלול המקורי והרצוי, מגיעה קריאת השכמה בצורה של ייסורים. למה דווקא ייסורים? כי בדר"כ כשהכול טוב בחיים לא עוצרים לחשוב על השאלות הגדולות של החיים, לא עוצרים לחשבון נפש נוקב, ולא מביטים מעלה. דווקא קושי יוצא דופן הוא זה שמביא את האדם לעצור לרגע את שטף החיים ולהתבונן – בעצמו ובחייו.

פעמים רבות בתחילה הייסורים מגיעים בצורה לא קשה מדי, אך אם לא מבינים את הרמז וממשיכים בשאט נפש ללכת בכיוון ההופכי, אז הייסורים הופכים להיות קשים יותר ויותר, כשמטרתם היא לטובה נצחית בלבד, אף אם קשה מאוד לראות זאת בשעת המשבר.
כמו כן, לעיתים הייסורים מגיעים כדי לזכך את נשמתו של האדם מעוונות שעשה בעברו, כמעין שפשוף לא נעים או זיכוך כסף שמפיק בסופו של תהליך כסף טהור. כך יוכל האדם לקבל את גמולו המלא על הטוב שעשה במהלך חייו.

לסיכום הדברים, הסבל שחווה עם ישראל אינו בהכרח לרעתו. אמנם בהסתכלות צרה הוא בלתי רצוי, אולם בפרספקטיבה רחבה יש לו תכלית. ברמה המעשית, הסבל נובע מתוך התמודדותן של האומות עם רעיון הבחירה של עם ישראל, שמצד אחד הן מקבלות אולם מתקשות להשלים איתו. ברמה האמונית, הסבל נועד לעזור לעם ישראל למלא את תפקידו ההיסטורי. 

דרך הסבל מתפרסם שם ה' בעולם (מכיוון שאומות העולם רואים את דבקותם של עם ישראל בקב"ה למרות צרותיהם), ומזדככת האמונה של השורדים, שמתנערים מהסיגים (הרוחניים והפיזיים גם יחד). בכך הם זוכים להגיע לדעות אמיתיות ולאמונה מבוססת וחזקה. הסבל הוא הכרחי גם כדי למנוע מעם ישראל לעזוב את הקב"ה, בבחינת "וישמן ישורון ויבעט" (דברים לב, טו). לפעמים כשהאדם מוקף בכל טוב, פרנסה בשפע, זוגיות, ילדים, הצלחה וכל מה שאפשר לבקש – עלולים להגיע לידי גאווה עצמית ולשכוח את התכלית לשמה האדם נולד. לכן, למען טובתו העליונה והנצחית של האדם, הוא מקבל קריאת השכמה…
בעקבות הצרות – משלימים עם ישראל את תפקידם בעולם, וגם זוכים לשכר מוגבר בעולם הבא, שכן הייסורים משמשים ככפרה על העוונות.

כאן המקום לשאול: האם ייתכן כי אולי, אם היינו עושים את עבודתנו נאמנה, אם היינו באמת מתאמצים ומקדישים את כל כולנו לפרסום שם ה' בעולם, ועובדים על עצמנו כדי להגיע לדעות אמיתיות, וממילא – דבקים בה', אולי היה נחסך ממנו הסבל? אם הסבל הוא אמצעי בו הקב"ה משתמש על-מנת שנגיע למילוי תפקידנו, האם לא עדיף שנמלא את תפקידנו ובכך יחסכו מאיתנו הייסורים?…

 

המשך קריאה ↓

1

את מי מנסה הקדוש ברוך הוא?

אחד הפירושים למילה "ניסיון" הוא התרוממות, מלשון התנוססות. הניסיון נועד לרומם את האדם למדרגה גבוהה יותר מזו שהוא היה בה קודם לכן. בדומה לחדר כושר, המאמץ והקושי הם אלה שבונים את שריריו של האדם. כך גם מבחני האמונה, הטומנים בתוכם קשיים, הם אלה שבונים את "השריריים הרוחניים" של האדם ומקדמים אותו לדרגות רוחניות גבוהות יותר. בניגוד לדעה הרווחת, הניסיונות הקשים באמת אינם באים לרשעים, שכן הקב"ה יודע שהם לא יוכלו לעמוד בהם, וממילא הניסיון לא יוציא מתוכם את ההתרוממות המיועדת. חכמינו מסבירים כי הקב"ה שולח ניסיונות דווקא לאלה שהוא יודע שיוכלו לעמוד בניסיון, ומביא משל לאדם שמוכר קנקנים בשוק. כדי להדגים לקונים את חוזקם של הקנקנים, הוא מקיש עליהם בחוזקה. אולם המוכר חכם – הוא יודע שהקנקנים הסדוקים והרעועים ישברו, ועל כן על מי הוא מקיש? דווקא על הקנקנים החזקים ביותר, שהוא יודע בוודאות שלא יישברו… כך עושה הקב"ה ו'מקיש' על הצדיקים דווקא. "אמר רבי יונתן: היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים (סדוקים), שאינו מספיק לקוש עליהם אחת עד שהוא שוברם, ומי הוא בודק? בקנקנים יפים, אפילו מקיש עליהם כמה פעמים אינם נשברים. כך אין הקב"ה מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים, שנאמר 'ה' צדיק יבחן', וכתיב (בראשית, כב) 'והאלֹהים נסה את אברהם'" (מדרש בראשית רבה, פרשה לב).

המשך קריאה ↓

4

התודעה היהודית של אנה פרנק

יומנה של אנה פרנק, אותה נערה יהודייה שהתחבאה עם בני משפחתה בדירת מסתור בהולנד בתקופת השואה, הוא אחד מרבי המכר הגדולים בהיסטוריה. יותר מ-35 מיליון עותקים נמכרו ממנו באינספור שפות. אולם סופה של אנה היה טרגי: מלשין הולנדי גילה את מחבואם, והיא ומשפחתה נשלחו למחנות הריכוז. ממש לקראת סוף המלחמה, נספו היא ואחותה במחנה ברגן בלזן. אנה, שהייתה רק בת 13 כשהתחילה לכתוב את היומן, הייתה נערה בוגרת ובעלת תודעת שליחות. ביומנה היא מזכירה את כל הצעדים שננקטו נגד היהודים: חובת ענידת הטלאי הצהוב, הרחקתם מבתי הספר, מסירת האופניים, איסור נהיגה ברכב, הגבלות על קניות, איסור ישיבה בגנים ציבוריים ועוד. אולם אנה הייתה בעלת תודעה יהודית חריפה, וכך כתבה: "מי העמיד אותנו מחוץ למחנה כל העמים?… אלוהים הוא אשר עשה לנו ככה, ואלוהים הוא אשר ירימנו מן התהו ויגאלנו. אם נישא בכל הסבל הזה ובכל זאת יהיו עוד יהודים בעולם, יבוא יום והיהודים לא יהיו נידונים עוד לכליה, אלא מופת לעולם. מי יודע? אולי תהיה זאת אמונתנו אשר תורה את הטוב לעולם ולכל העמים. ולשם כך, לשם כך בלבד, עלינו לסבול. לעולם לא נוכל להיות הולנדים בלבד או אנגלים בלבד או בני עם אחר בלבד. תמיד נהיה מלבד זאת גם יהודים, ורוצים אנו גם להיות יהודים".

המשך קריאה ↓

2

ברית בין הבתרים

בספר בראשית מתוארת "ברית בין הבתרים", בה קיבל אברהם אבינו שתי הבטחות אלוהיות: הראשונה, שיהיו לו צאצאים שימשיכו את דרכו; השנייה, שבניו יזכו לרשת את ארץ ישראל. אברהם אבינו שואל על כך: "במה אדע כי אירשנה?". השאלה מעוררת תמיהה, שכן אברהם לכאורה לא שואל כיצד ייתכן שיהיו לו ילדים בגילו המופלג, אלא תמה כיצד יוכל להיות בטוח שבניו ירשו את הארץ. מדוע שאל שאלה כזו?

אברהם אבינו הבין כי "ארץ ישראל" איננה רק פיסת קרקע, כי אם מקום סגולי ורוחני. מי שיזכה בה נדרש לשמור עליה את מצוות הבורא וללכת בדרכיו. בעצם אומר אברהם אבינו, "אם יהיו לי ילדים או לא – זה תלוי רק בך ה'. אך אם הם ישמרו תורה ומצוות כדי שיהיו ראויים לשבת בארץ ישראל – זה כבר תלוי בהם… כיצד אתה יכול להבטיח זאת?". והנה תשובתו של ה': "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם: יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲו‍ֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה" (בראשית טו, יג-טז).

ה' מבטיח לאברהם כי בניו יצאו לגלות, ודווקא זה מה שיבטיח את ירושת הארץ, מכיוון שהתקופה הארוכה של גלות, זרות ועבדוּת במצרים תיצרב חזק בגנטיקה הרוחנית והנפשית של עם ישראל. מאותו רגע הם יידעו כי הם תלויים אך ורק בבורא יתברך, ואינם תלויים באף אדם או עם אחר. הדבר מבטיח את שמירת הברית מצידנו, שכן אם לא ישמרו את מצוות התורה – יחזרו להיות גרים, נדים ונוודים על פני כל העולם. הבטחה זו לאברהם אבינו נשמעת כמו היפך הברכה, אולם בסופו של דבר מתברר כי דווקא המנגנון הזה הוא ששמר על עם ישראל.

המשך קריאה ↓

5

צלבים באושוויץ

המתח סביב שאלת העם הנבחר, שהגויים מנסים לנכס לעצמם, מוביל אותם לא פעם למעשים ברבריים, ולעתים גם תמוהים וחצופים. כך למשל, ניסו הקתולים "לנכס" לעצמם את מחנה ההשמדה אושוויץ – בית הקברות היהודי הגדול ביותר בעולם. תחת השלטון הקומוניסטי, שמנע מהיהודים אפשרות לביטוי דתי ולאומי, הפך מחנה אושוויץ לאתר זיכרון רב לאומי, אך בשום מקום לא הוזכר כי יותר מ-90% מקורבנותיו היו יהודים. היהודים נספרו כפולנים, יוונים, בלגים וצרפתים, אולם איש לא הזכיר שהסבל שעברו היה בגלל היותם יהודים. ב-1984 נכנסה קבוצת נזירות כרמליתיות למבנה במחנה (ששימש לאחסנת גז ציקלון-בי, שבו הושמדו היהודים בתאי הגזים), והפכה אותו למנזר. הם הקימו צלב בגודל של שבעה מטר (ואחריו עוד 300 צלבים קטנים יותר), וקיוו כי "המנזר ייהפך למבצר רוחני וישמש ערבות להתנצרותם (!) של אחים ממדינותינו שסטו מדרך הישר". הפלישה עוררה שערורייה בין-לאומית, ורק כעבור שנים פונה המנזר (עבר למרחק 500 מטר משם), אולם הצלב הגדול לא הוסר. טרזה מגיארה, מנהיגת הנזירות במקום, הגיבה בהתרסה כנגד הביקורת שהושמעה נגדן ושאלה: "מדוע מצפים היהודים ליחס מיוחד באושוויץ בשונה מאחרים?… האם הם עדיין רואים את עצמם כ'עם נבחר'?".

המשך קריאה ↓

3

למה נמשלו ישראל לזית?

בתנ"ך נמשל עם ישראל פעמים רבות לזיתים. הזית עצמו הוא מריר, אולם בתוכו גנוז שמן זך המשמש בין היתר למאור. כדי להוציא את השמן הגנוז בו צריך לכתוש אותו היטב. כך גם עם ישראל: "אלא מה הזית הזה עד שהוא באילנו נחבט, ומשחובטים אותו מעלים אותו לגג ומגרגרים אותו (מניחים אותו בשמש). ואח"כ מורידים אותו מן הגג ומעלים אותו לגת ונותנים אותו במטחן וטוחנים אותו. ואח"כ מקיפים אותן בחבלים ומביאים אבנים ואח"כ נותנים את שמנם. כך ישראל: באים אומות העולם וחובטים אותם, ומגלים אותם ממקום למקום וחובשים אותם וכופתים אותם בקולרים ומקיפים אותן סרטיוטים (חיילים), ואח"כ עושים תשובה והקב"ה עונה להם". לומדים את התובנה הזאת מיציאת מצרים, שנאמר: "וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה" (שמות ב, כג). וכן: "בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה… וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ… כִּי אֵל רַחוּם  ה' אֱלֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם" (דברים ד, ל-לא). 

המשך קריאה ↓

1

את מי מנסה הקדוש ברוך הוא?

אחד הפירושים למילה "ניסיון" הוא התרוממות, מלשון התנוססות. הניסיון נועד לרומם את האדם למדרגה גבוהה יותר מזו שהוא היה בה קודם לכן. בדומה לחדר כושר, המאמץ והקושי הם אלה שבונים את שריריו של האדם. כך גם מבחני האמונה, הטומנים בתוכם קשיים, הם אלה שבונים את "השריריים הרוחניים" של האדם ומקדמים אותו לדרגות רוחניות גבוהות יותר. בניגוד לדעה הרווחת, הניסיונות הקשים באמת אינם באים לרשעים, שכן הקב"ה יודע שהם לא יוכלו לעמוד בהם, וממילא הניסיון לא יוציא מתוכם את ההתרוממות המיועדת. חכמינו מסבירים כי הקב"ה שולח ניסיונות דווקא לאלה שהוא יודע שיוכלו לעמוד בניסיון, ומביא משל לאדם שמוכר קנקנים בשוק. כדי להדגים לקונים את חוזקם של הקנקנים, הוא מקיש עליהם בחוזקה. אולם המוכר חכם – הוא יודע שהקנקנים הסדוקים והרעועים ישברו, ועל כן על מי הוא מקיש? דווקא על הקנקנים החזקים ביותר, שהוא יודע בוודאות שלא יישברו… כך עושה הקב"ה ו'מקיש' על הצדיקים דווקא. "אמר רבי יונתן: היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים (סדוקים), שאינו מספיק לקוש עליהם אחת עד שהוא שוברם, ומי הוא בודק? בקנקנים יפים, אפילו מקיש עליהם כמה פעמים אינם נשברים. כך אין הקב"ה מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים, שנאמר 'ה' צדיק יבחן', וכתיב (בראשית, כב) 'והאלֹהים נסה את אברהם'" (מדרש בראשית רבה, פרשה לב).

המשך קריאה ↓

2

ברית בין הבתרים

בספר בראשית מתוארת "ברית בין הבתרים", בה קיבל אברהם אבינו שתי הבטחות אלוהיות: הראשונה, שיהיו לו צאצאים שימשיכו את דרכו; השנייה, שבניו יזכו לרשת את ארץ ישראל. אברהם אבינו שואל על כך: "במה אדע כי אירשנה?". השאלה מעוררת תמיהה, שכן אברהם לכאורה לא שואל כיצד ייתכן שיהיו לו ילדים בגילו המופלג, אלא תמה כיצד יוכל להיות בטוח שבניו ירשו את הארץ. מדוע שאל שאלה כזו?

אברהם אבינו הבין כי "ארץ ישראל" איננה רק פיסת קרקע, כי אם מקום סגולי ורוחני. מי שיזכה בה נדרש לשמור עליה את מצוות הבורא וללכת בדרכיו. בעצם אומר אברהם אבינו, "אם יהיו לי ילדים או לא – זה תלוי רק בך ה'. אך אם הם ישמרו תורה ומצוות כדי שיהיו ראויים לשבת בארץ ישראל – זה כבר תלוי בהם… כיצד אתה יכול להבטיח זאת?". והנה תשובתו של ה': "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם: יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲו‍ֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה" (בראשית טו, יג-טז).

ה' מבטיח לאברהם כי בניו יצאו לגלות, ודווקא זה מה שיבטיח את ירושת הארץ, מכיוון שהתקופה הארוכה של גלות, זרות ועבדוּת במצרים תיצרב חזק בגנטיקה הרוחנית והנפשית של עם ישראל. מאותו רגע הם יידעו כי הם תלויים אך ורק בבורא יתברך, ואינם תלויים באף אדם או עם אחר. הדבר מבטיח את שמירת הברית מצידנו, שכן אם לא ישמרו את מצוות התורה – יחזרו להיות גרים, נדים ונוודים על פני כל העולם. הבטחה זו לאברהם אבינו נשמעת כמו היפך הברכה, אולם בסופו של דבר מתברר כי דווקא המנגנון הזה הוא ששמר על עם ישראל.

המשך קריאה ↓

3

למה נמשלו ישראל לזית?

בתנ"ך נמשל עם ישראל פעמים רבות לזיתים. הזית עצמו הוא מריר, אולם בתוכו גנוז שמן זך המשמש בין היתר למאור. כדי להוציא את השמן הגנוז בו צריך לכתוש אותו היטב. כך גם עם ישראל: "אלא מה הזית הזה עד שהוא באילנו נחבט, ומשחובטים אותו מעלים אותו לגג ומגרגרים אותו (מניחים אותו בשמש). ואח"כ מורידים אותו מן הגג ומעלים אותו לגת ונותנים אותו במטחן וטוחנים אותו. ואח"כ מקיפים אותן בחבלים ומביאים אבנים ואח"כ נותנים את שמנם. כך ישראל: באים אומות העולם וחובטים אותם, ומגלים אותם ממקום למקום וחובשים אותם וכופתים אותם בקולרים ומקיפים אותן סרטיוטים (חיילים), ואח"כ עושים תשובה והקב"ה עונה להם". לומדים את התובנה הזאת מיציאת מצרים, שנאמר: "וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה" (שמות ב, כג). וכן: "בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה… וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ… כִּי אֵל רַחוּם  ה' אֱלֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם" (דברים ד, ל-לא). 

המשך קריאה ↓

4

התודעה היהודית של אנה פרנק

יומנה של אנה פרנק, אותה נערה יהודייה שהתחבאה עם בני משפחתה בדירת מסתור בהולנד בתקופת השואה, הוא אחד מרבי המכר הגדולים בהיסטוריה. יותר מ-35 מיליון עותקים נמכרו ממנו באינספור שפות. אולם סופה של אנה היה טרגי: מלשין הולנדי גילה את מחבואם, והיא ומשפחתה נשלחו למחנות הריכוז. ממש לקראת סוף המלחמה, נספו היא ואחותה במחנה ברגן בלזן. אנה, שהייתה רק בת 13 כשהתחילה לכתוב את היומן, הייתה נערה בוגרת ובעלת תודעת שליחות. ביומנה היא מזכירה את כל הצעדים שננקטו נגד היהודים: חובת ענידת הטלאי הצהוב, הרחקתם מבתי הספר, מסירת האופניים, איסור נהיגה ברכב, הגבלות על קניות, איסור ישיבה בגנים ציבוריים ועוד. אולם אנה הייתה בעלת תודעה יהודית חריפה, וכך כתבה: "מי העמיד אותנו מחוץ למחנה כל העמים?… אלוהים הוא אשר עשה לנו ככה, ואלוהים הוא אשר ירימנו מן התהו ויגאלנו. אם נישא בכל הסבל הזה ובכל זאת יהיו עוד יהודים בעולם, יבוא יום והיהודים לא יהיו נידונים עוד לכליה, אלא מופת לעולם. מי יודע? אולי תהיה זאת אמונתנו אשר תורה את הטוב לעולם ולכל העמים. ולשם כך, לשם כך בלבד, עלינו לסבול. לעולם לא נוכל להיות הולנדים בלבד או אנגלים בלבד או בני עם אחר בלבד. תמיד נהיה מלבד זאת גם יהודים, ורוצים אנו גם להיות יהודים".

המשך קריאה ↓

5

צלבים באושוויץ

המתח סביב שאלת העם הנבחר, שהגויים מנסים לנכס לעצמם, מוביל אותם לא פעם למעשים ברבריים, ולעתים גם תמוהים וחצופים. כך למשל, ניסו הקתולים "לנכס" לעצמם את מחנה ההשמדה אושוויץ – בית הקברות היהודי הגדול ביותר בעולם. תחת השלטון הקומוניסטי, שמנע מהיהודים אפשרות לביטוי דתי ולאומי, הפך מחנה אושוויץ לאתר זיכרון רב לאומי, אך בשום מקום לא הוזכר כי יותר מ-90% מקורבנותיו היו יהודים. היהודים נספרו כפולנים, יוונים, בלגים וצרפתים, אולם איש לא הזכיר שהסבל שעברו היה בגלל היותם יהודים. ב-1984 נכנסה קבוצת נזירות כרמליתיות למבנה במחנה (ששימש לאחסנת גז ציקלון-בי, שבו הושמדו היהודים בתאי הגזים), והפכה אותו למנזר. הם הקימו צלב בגודל של שבעה מטר (ואחריו עוד 300 צלבים קטנים יותר), וקיוו כי "המנזר ייהפך למבצר רוחני וישמש ערבות להתנצרותם (!) של אחים ממדינותינו שסטו מדרך הישר". הפלישה עוררה שערורייה בין-לאומית, ורק כעבור שנים פונה המנזר (עבר למרחק 500 מטר משם), אולם הצלב הגדול לא הוסר. טרזה מגיארה, מנהיגת הנזירות במקום, הגיבה בהתרסה כנגד הביקורת שהושמעה נגדן ושאלה: "מדוע מצפים היהודים ליחס מיוחד באושוויץ בשונה מאחרים?… האם הם עדיין רואים את עצמם כ'עם נבחר'?".

המשך קריאה ↓

אספנו עבורך את הסרטונים הכי מדויקים ברשת

מה גורם לאומות העולם לשנוא את היהודים?
למה התקשורת העולמית עוסקת כ"כ בישראל?
מהו השורש הרוחני לאנטישמיות?
הרב זמיר כהן על שנאת האומות לישראל
שייח' מוסלמי מזכיר ליהודים להישמע לתורה
חבר פרלמנט: "ישראל העם הנבחר בגלל התנ"ך"

האם יש משמעות ל-5 שניות? השאלה שקובעת את ערך החיים

במנהרת הזמן: ראיון (דמיוני) עם שמעון - יהודי שחי בתקופת השלטון הרומאי

עברו על המכשיר עם העכבר וגללו מטה לקריאת השיחה!

אסיר ציון: "אשפזו אותי בבית חולים לחולי נפש"

הוא גדל ברוסיה הסובייטית, אך אט אט נחשף ליהדות, והחל להתקרב אליה. מתוך רצון לעורר את העולם לעזור ליהודי רוסיה, הוא תכנן עם חבריו לחטוף מטוס, אך התוכנית התגלתה והם נתפסו. הרב יוסף מנדלביץ' על הדרך בה התקרב, המבצע הסודי ושמירת המצוות בכלא

הרב יוסף מנדלביץ' גדל ברוסיה הקומוניסטית, אך למרות שלא הכיר את היהדות כלל, הניצוץ היהודי שבקרבו החל לבעור ולבקש מציאות חיים אחרת. בשנת תש"ל (1970), בהיותו בן 23, תכננו הוא וחבריו לחטוף מטוס, ולהגיע איתו מרוסיה לשוודיה. סיפור הכיסוי לכך היה טיסה לחתונה משפחתית גדולה. המשך התוכנית היה לערוך מסיבת עיתונאים גדולה, לזעוק את זעקתה של יהדות רוסיה הכלואה, ולעורר את העולם כולו לפעול עבורה. לרוע מזלם, נחשפה התוכנית על ידי הק.ג.ב, והם נתפסו והואשמו בבגידה. הרב יוסף נידון ל-15 שנות מאסר, ומתוכן היה כלוא 11 שנים, שלוש מהן בתנאים מחמירים. סיפורו המרתק מאז התפרסם בשלושה ספרים: "מבצע חתונה" ו"בן חורין", על סיפור חייו, מאסרו ושחרורו, והספר "מקצה השמים", על שמירת המצוות בכלא הסובייטי. ועם כל מה שעבר, הוא לא מצטער על כך לרגע: "זכינו שדרכנו נפתחו שערי העלייה לארץ ישראל".

ניצוצות יהודיים ברוסיה הקומוניסטית

הרב יוסף נולד בשנת תש"ז בריגא שבלטביה, בבית קומוניסטי שבו לא שמרו מצוות. כילד, אביו עוד למד ב'חיידר', אך עזב את דרך התורה לטובת ערכי הקומוניזם, בהם ראה את הצדק האמתי בעולם. "בבית דיברנו לטבית ורוסית, וגם יידיש, שנשארה לאבא מימי ילדותו", הוא מספר. "באופן מפתיע, אבי אף לימד אותי את הא'-ב' העבריים, אך מעבר לכך, גדלנו על כך שאין אלוהים, ושאין שום צורך בדת בעולם".

המפגש הראשון של הרב מנדלביץ' עם היהדות, היה דווקא דרך החברה הגויית שסביבו. "באחד הימים, המורה בבית הספר החליטה לשאול כל ילד על מוצאו, וכאשר היא הגיעה אליי, התכוונתי לומר שאיני יודע. אך אז נזכרתי באבי, שהיה נראה כמו יהודי, הרגשתי שלא אוכל להתכחש אליו, ומפי יצאה האמת בדבר יהדותי. כפי שתיארתי לעצמי, תגובת הילדים כלפי הגילוי המרעיש לא הייתה נעימה כלל – הם החלו לקלל אותי ולקרוא לי בשמות גנאי, ואני ברחתי מהר הביתה. כמנהגם של ילדים, ביום למחרת הכל נשכח, אך כבר אז החלה לנקר במוחי השאלה – מדוע שונאים אותנו? במה אנחנו שונים מכל עם אחר?".

ניצוץ היהדות הבא עלה בהיותו בן 10, במשפט שנערך לאביו, לאחר שנעצר באופן מפתיע. "אבא נעצר בלי סיבה, כחלק ממשטר הדיכוי הקומוניסטי, שנהג להפחיד אנשים, במקום לעזור להם להתפתח. כמה חודשים אחר כך, נערך לו משפט, אך אנו לא הורשינו להיכנס לתוך האולם פנימה. אמא, אחיותיי ואני עמדנו בחוץ בקור מקפיא ובשלג, כדי לשמוע את גזר הדין".

באותם רגעים, עלתה בליבו של יוסף הקטן תפילה. "לא ידעתי למי אני פונה, אך ביקשתי ממנו שיעזור לאבא, והבטחתי להיות ילד טוב ולעשות את מה שאומרים לי. לאחר מכן שתקתי, מכיוון שלא הבנתי בעצמי מה אני עושה, אך באותם רגעים הרגשתי שיש אלוהים, למרות שלאורך כל השנים גידלו אותי על כך שהוא לא קיים".

שנה אחר כך, פגש יוסף לראשונה בחייו מילים יהודיות. "כשהגעתי לגיל 11, אמי נפטרה, ובבית הקברות שמעתי לראשונה בחיי את הקדיש. לא הבנתי ממנו דבר, אך הרגשתי שהמילים המיוחדות האלה מרימות אותי למעלה. עצם הצליל שלהן עשה רושם על הנשמה שלי. בתוכי אמרתי לעצמי שיום יבוא ואבין את התפילה הזו, וגם אוכל לומר אותה".

בעקבות המצב הכלכלי הקשה, החל יוסף לעזור בפרנסת הבית בהיותו בן 16, כאשר בבקרים נהג לעבוד במפעל ובערב היה הולך לבית הספר. "בלימודי הערב גיליתי שכמעט כולם יהודים, ובאחד הימים, אמר חברי שהיום לא נלמד, מכיוון שזהו ראש השנה. הוא הסביר לי שאצל היהודים מתחילה השנה בזמן אחר מאשר אצל הרוסים. באותו זמן, היה לי קשה עם דבר היותי בן לעם היהודי, שכן היהדות נראתה לי שונה כל כך, והיא סיווגה אותנו כאזרחים סוג ב'. אותו חבר אמר שנלך בראש השנה ל'סינגוגה' – בית הכנסת, ואני תהיתי לעצמי מה לנו, אנשים מלומדים, במקום המיושן הזה. בכל זאת, הלכתי רק כדי להיות עם החברים, ומסתבר שהיה שם נחמד למדי. לא התפללנו, אך נוצר במקום מפגש עם בני נוער נוספים, ואני נהניתי ממנו. שאלתי את חברי מתי יש חג נוסף, והוא אמר שבעוד עשרה ימים. ובאמת, שוב נפגשנו כל החברים בבית הכנסת, ונהנינו יחד. החג הבא היה סוכות, ואני חשבתי לעצמי 'איזה יופי, כל שבוע חג אחר'. היום אני יודע לומר שהקב"ה בהשגחה פרטית זיכה אותי להכיר יהודים ולהגיע לשם, ואף להתמיד בביקורי במקום, מה שלא כל אחד מחבריי זכה לו".

באחד הימים, הודיע אחד החברים שביום ראשון הקרוב, יום שאין בו לימודים, מגיעים בני נוער לבית הקברות היהודי כדי לעזור בשיקומו. "הייתי היחיד מהכיתה שלי שהחליט לנסוע לשם", מספר הרב, "לעומת חבריי האחרים, שהעדיפו ללכת לקולנוע, ללמוד למבחנים, או סתם ליהנות מיום החופש השבועי. בהיותנו שם, גילינו שזהו לא בית קברות רגיל, אלא מקום בו נטבחו עשרים ושמונה אלף יהודים, בשנת תש"א (1941). התחלנו להגיע למקום מידי יום ראשון, ועם הזמן התאגדנו לחבורה, אשר למדה אט אט על עניין שייכותה לעם ישראל. ביום הזיכרון לחללי המקום, אמרתי לחבריי שאנחנו באנו לעזור למתים, ובאמת הם אלו שעזרו לנו, להתחבר ולהכיר את יהדותנו. דווקא זכר נרצחי השואה, העלה אצלנו ביתר שאת את ההרגשה שעלינו לפעול למען שיקומו של עמנו".

מתוך כך, בהיותו בן 19, הקים הרב מנדלביץ' יחד עם חבריו ארגון סטודנטים להצלת עם ישראל מהתבוללות. "עוד לא הכרנו מצוות, אבל הבנו שאנחנו עם שונה. התחלנו ללמוד במחתרת היסטוריה של עם ישראל, וכן את השפה העברית, מתוך שיחון עברי-רוסי, שאחד החברים הבריח משגרירות ישראל. תוך כדי כך, התגבשה בתוכי גם ההחלטה להתחיל לשמור מצוות. ביקשתי מאנשים בבית הכנסת המקומי שילמדו אותי על כך, אך הדבר היה אסור על פי חוק והם חששו לעשות זאת. רק מנדל גורדין, שהיה מוהל בסתר, הסכים ללמד אותי מעט. עם הזמן, גבר בתוכי עוד יותר הרצון להיות יהודי, להתפלל ולשמור מצוות. אמנם מול חבריי הייתי ממש 'פנאט', כזה שצם ביום כיפור ולא אוכל חמץ בפסח, אך הידע שהיה בידיי עדיין היה מועט מאד, ובתוכי הרגשתי את הבערה והרצון להכיר עוד יותר".

"בתוך הכלא הרגשתי בן חורין"

בשנת 1970, ארגנו יוסף וחבריו את "מבצע חתונה", אולם נתפסו על ידי הק.ג.ב והואשמו בבגידה. "ביום שבו הגענו לשדה התעופה, נתפסנו כולנו, ונאמר לנו שמצפה לנו גזר דין מוות. מדבריהם של השוטרים, הבנתי שהם רוצים לשבור את רוחנו, כדי שניכנע ונעביר את המסר שלא כדאי ליהודי העולם להתערב עבורנו", מתאר הרב. "לעומת חברים אחרים שנשברו, אני לא הייתי מוכן לכך. הרוסים, שראו את עמידתי האיתנה, ניסו בכל זאת לשבור אותי, הכניסו אותי לבית חולים לחולי נפש, ואיימו עליי בטיפול כפוי שיוציא אותי מדעתי. במשך חודש שהיתי במקום, אך גם שם לא שיניתי את דעתי, ולכן הם לא ראו ברירה אחרת, אלא לשנות את גישתם כלפיי. הוחזרתי לחדר החקירות, בו ניסה החוקר לשכנע אותי שכדאי לי לשתף איתם פעולה, כדי לחזור מאוחר יותר לחיים נורמליים".

באותו רגע, עשה יוסף דבר הנראה חסר הגיון, אך עבורו היה זה הדבר הנכון ביותר לעשות. "שמעתי מעין קול משמים שאומר לי, שהדרך שלי לצאת מכל הצרות היא דווקא לא להיכנע אלא לשמור תורה ומצוות. אפשרות זו שמה את חיי בסכנה, אך זו הייתה האמת הפנימית שבערה בתוכי. הודעתי לחוקר שלא אשתף איתו פעולה, והתחלתי לבנות כעין חומה ביני לבינם", מספר הרב. "מאוחר יותר, כשהוכנסתי לתאי בכלא, לקחתי את מטפחת האף שלי, קשרתי בה ארבעה קשרים, ושמתי אותה על הראש, כדי שתשמש ככיפה. בחקירה הבאה, כעס על כך החוקר מאד, ודווקא משום כך זכה ממני לשיחה ארוכה על היהדות, ואפילו לחתימה מצידי על פרוטוקול החקירה. בהגיעי לתאי שוב, ניסיתי להיזכר בקטעים מתוך התפילה ולומר אותם, ואף רשמתי לי על פתק בקשות אישיות. הייתי עומד בתא ומתפלל, והחוקרים שעקבו אחריי ניסו להבין מדוע אני כל הזמן נמצא ליד הקיר ומלטף אותו. כשהבינו שמדובר בתפילה, הם שלחו אותי לפסיכולוג, ששאל מי השפיע עליי לעשות זאת. אמרתי לו שרק הקב"ה השפיע עליי, מה שכמובן הכעיס אותו יותר".

הרב יוסף החליט שהוא גם שומר שבת, ולצורך כך נהג בדרך יצירתית במיוחד. "שמירת השבת בכלא אינה קשה, שכן גם ככה לא עושים דבר, אבל לי היה חשוב גם לכבד את השבת ולהתכונן אליה. משום כך, התחלתי לאסוף פרוסות לחם במשך השבוע, ובסופו היו לי שש פרוסות לכבוד שבת. קרעתי את מטפחת האף שלי לשתיים – חצי שמתי על הראש, ובחצי השני כיסיתי את ה'חלות'. התחלתי לשטוף את התא שלי לקראת שבת, ועל הרצפה מצאתי מסמר. חרטתי עם המסמר הזה על הקיר ציור של נרות שבת, ואמרתי לעצמי שאלו הנרות שאני מדליק. בירכתי עליהם, וכשהורדתי את הידיים מעל פניי, הרגשתי שהם דולקים ממש. באותם רגעים התרגשתי מאד. אדם המצפה לגזר דין מוות, שומר שבת ומכבד אותה בתוך תא הכלא הקטן שלו. מרוב התרגשות, התחלתי לשיר ולרקוד 'עם ישראל חי', עד שהסוהרים הורו לי לחזור ולשמור על השקט. עם זאת, הרגשתי שגם במחשכים אפשר להיות יהודי, ולנצח את השלטון הקומוניסטי. המצוות הן אלה שהפכו אותי לבן חורין, על אף שסביבי עדיין היו חומות וסורגים".

הנשמה לא מוותרת

סיפור חטיפת המטוס אמנם לא צלח, אך הוא עשה רעש גדול בעולם, והיה זה שפתח את השערים לגל העלייה מרוסיה בשנות ה-70. "אמנם לא הצלחנו להגיע לשוודיה, אך מסיבת העיתונאים שתכננו נעשתה מבית המשפט", מתאר הרב. "במשך 11 שנה הייתי במאסר, אך הידיעה שבכך זכיתי לפדות עשרות אלפי יהודים, היא זו שנתנה לי את הכוח לשמוח בדרך בה בחרתי. גם בהיותי בכלא, עסקתי כל הזמן בקירוב של החברים לשמירת תורה ומצוות. היינו עורכים שבתות וחגים בתנאים לא תנאים, אבל שמחנו מאד על הזכות להיות יהודים. אחד החברים אמר לי פעם, שלא היו לו ימי זוהר יפים, כמו אלה שבכלא. אני מודה לה' על שקירב אותי, ובחר בי לשליחות הזו, ומאמין שכל יהודי יכול להגיע לקב"ה כמוני, אם רק ירצה בכך".

מאז, הוסמך הרב מנדלביץ' לרבנות, הוציא תואר שני בהיסטוריה של עם ישראל, והיום הוא מלמד במחלקה לדוברי רוסית של מכון מאיר. "הייתה לי זכות גדולה מאד להתקרב לה', ממקום שבו כלל לא הכירו ביהדות", הוא אומר. "ברוסיה הקומוניסטית שבה גדלתי, לא סיפרו לי לא על תורה ולא על אלוהים, וכאשר שואלים אותי כיום איך הגעתי אליו, התשובה היא שרק הקב"ה קירב אותי. הוא זה שנתן לי את הניסיונות ואת הכוחות לעמוד בהם, והוא זה שהשגיח עליי מלמעלה כדי שאזכה להכיר אותו. אדם אחד אמר לי שלכל חסיד יש רבי, והרבי שלי הוא הקב"ה, קיבלתי ישירות ממנו את ההשפעה. כאשר השלטונות ברוסיה התחילו לראות את תופעת ההתקרבות של היהודים במקום, הם היו המומים, מכיוון שחשבו שכולם כבר התבוללו. אבל זהו הנס הגדול, שהנשמה היהודית לא מוותרת, ואפילו בלי לדעת שום דבר ובלי איזושהי עזרה מבחוץ, היא מתעוררת מעצמה".

המשך קריאה ↓

תגידו ששלחנו אתכם:

מדוע העם הנבחר סובל יותר מכולם?
אם אבא אוהב, אז למה כואב?
למה הם שונאים אותנו?
האם אי פעם אומות העולם יניחו לנו?
טיול אנטישמי למזרח אירופה
המוות השחור באירופה
"היהודים שוחטים תינוקות ושותים את דמם"