loader image
קצר וקולע
מדברים תכל'ס
סרטונים
המחשת וואטסאפ
סיפור מהחיים

דתות המזרח מציעות שיטות רוחניות מעניינות ומרתקות, אך הן מנוגדות בתכלית לתפיסה היהודית. היהדות, מבקשת לתקן את העולם ולפעול בו, ולעומתה דתות המזרח, שהן למעשה יותר פילוסופיית קיום מאשר דת, מציעות בריחה מן המציאות כדי להגיע לנירוונה. הליכה בדרכן מובילה לכך שאדם יהודי לא יוכל לממש את התכלית שבשבילה נברא

גם בדתות המזרח יש שיטות רוחניות. מהו השוני המהותי בגישתן לבין השקפת היהדות?

ישראלים רבים מחפשים רוחניות בהודו, אך האם לשבת באשראם זה אכן פסגת הרוחניות? מהו ההבדל בין הרוחניות שמציעות דתות המזרח לבין הרוחניות שביהדות? כל מה ש(אולי) לא ידעתם על מה שמסתתר מאחורי הרוחניות של דתות המזרח הרחוק

המזרח הרחוק נתפס בדמיוננו כמקום של רוגע, רוחניות וחיבור לנפש. ישראלים רבים נמשכים לאורח החיים הרגוע הזה ומאמינים שאם רק יתרגלו בודהיזם, מדיטציה טרנסצנדנטלית או וויפאסנה, הם יזכו להגיע לאושר הנכסף וישתחררו מהמרדף הבלתי פוסק אחרי כסף, רכוש והצלחה.

בדרך כלל, החיפוש אחר שיטות ותרגולים שונים במטרה להשיג רוחניות, כשמקורן בדתות המזרח, נובע מחוסר היכרות עם הרוחניות הקיימת בעולם היהדות. אומנם קיימת התפעלות והימשכות אחר הרוחניות שמציעות דתות המזרח, אך דרך זו עשויה לא רק שלא להביא את התרים אחר רוחניות למקום הנכסף, אלא עלולה אף לפגוע ברוחניות האמיתית שלהם. 

"לפגוע?! איך דת שמטיפה לאהבת הבריות ולהתבוננות רוחנית יכולה לפגוע?" רבים יתמהו בקריאת שורות אלה. במאמר זה ננסה להסביר מדוע דתות המזרח אולי מתאימות לבני אדם רבים, אך לא ליהודים.

לא one size

המסורת היהודית מסבירה שלכל אדם בעולם יש יכולת רוחנית מסוימת, אולם היהודים זכו לכלי קיבול רוחני מיוחד המכונה 'נשמה', בניגוד לאומות העולם שלהם יש כלי קיבול ברמה רוחנית נמוכה יותר הנקראת 'נפש'. נשמה זו הינה "חלק אלוה ממעל" (איוב, לא, ב) והיא אוצרת בתוכה כוחות עצומים, אנרגיה רוחנית אינסופית. אך כדי לממש את תכונותיה, צריך להשתמש בפרקטיקות ובשיטות העבודה המתאימות רק לה.
אדם שרוצה להשתמש בכוחות המשתחררים בביקוע האטום מוכרח להשתמש בכלים ובאמצעים המתאימים. וכשם ששימוש בחומר רדיואקטיבי בצורה לא זהירה מפזר קרינה בלתי נראית לעין אך מסוכנת, כך גם שימוש ב"קרינה רוחנית", דהיינו לימוד ושימוש בשיטות רוחניות מסוימות – מפזר קרינה רוחנית שעלולה להיות שלילית מצד הטומאה, ולא חיובית מצד הקדושה.
על כן, אדם צריך להבין כי לא כל שיטה רוחנית מתאימה לו, גם אם במבט ראשון היא נראית קוסמת, טובה ומעניינת.

זו הסיבה לדברי חכמינו: "חכמה בגויים – תאמין, תורה בגויים – אל תאמין" (מדרש איכה רבה, פרשה ב, סימן יג). חכמה בהקשר הזה היא השכלה כללית על העולם, ואילו תורה היא השקפת עולם בדבר תכלית הקיום וכל אספקט רוחני אחר, שבעקבותיה מאמץ האדם צורת חיים מסוימת. אפשר ואף כדאי ללמוד את חוכמת הגויים, אך לגבי תורתם – בכך טמונה סכנה עבור אדם יהודי. 

במזרח הרחוק נפוצות במיוחד שתי דתות מרכזיות: ההינדואיזם (בהודו) והבודהיזם (בהודו, יפן, נפאל, טיבט, תאילנד, וייטנאם ועוד). אפשר גם לצרף את דת השינטו המלאכותית שהייתה נפוצה ביפן ואת הקונפוציאיזם, אך אלה אינן זוכות לפופולריות דומה. מעבר לכך, צריך לדעת שדתות המזרח הן יותר שיטות רוחניות ופילוסופיות חיים מאשר דת, היות והן אינן טוענות להתגלות אלוהית. אך אנו בכל זאת נתייחס אליהן כאל "דתות המזרח" ונראה את ההבדלים העצומים שבינן לבין היהדות, ואת הסכנה הטמונה בדתות המזרח.

הינדואיזם – עבודה זרה עם שאיפה למונותאיזם

ההינדואיזם, הדת השלישית בגודלה בעולם, מבוסס על סגידה לאלילים. בהודו, שבה חיים כ-95% מההינדים בעולם, ישנם כמיליארד מאמינים המגישים לפסלי האלילים שלהם מזון ומשקה, מתחבקים איתם ומאמינים בכוחותיהם. לאלילים יש צורות שונות: יש גברים ויש נשים, יש מהם בעלי כמה ידיים, יש המורכבים מחצאי צורות של חיות, יש נשואים ויש רווקים. 

על פי התפיסה ההינדית, הפסילים והאלילים מייצגים את הכוחות השונים השייכים לבורא העולם האינסופי והאחד, המכונה "ברהמן". 

במילים אחרות, ההינדואיזם מאמין במציאותו של בורא עולם עליון שאין לו גוף, אולם "ממחיש" את הכוחות השונים שלו לציבור הרחב בצורת פסלים. אמונה באלילים והמחשת האל היא האיסור החמור ביותר ביהדות – עבודה זרה, גם אם מאמינים שהפסל הוא אמצעי למשהו גדול יותר. זאת משום שקל מאוד לבלבל בין המקור הרוחני לביטוי הגשמי שלו, עד שהפסל הופך עד מהרה לאל עצמו, כפי שתיאר הרמב"ם בהרחבה (הלכות עבודה זרה, פרק א). 

ההינדואיזם הוא אפוא עבודה זרה עם מוטיבים של מונותאיזם (אמונה באל אחד). היהדות, לעומת זאת, היא אמונה ברמה גבוהה יותר. היא איננה מדברת עם אלילים ועם כוחות הטבע, אלא פונה ישירות לבורא עולם, האחד האינסופי, בלתי מוגבל ובעל הכוחות כולם. לשם המחשה (להבדיל), תארו לעצמכם אדם שנתקל בהצפת ביוב ברחוב שלו. תחילה הוא מתקשר למוקד העירוני (שסוגר את הפנייה מבלי שטופלה), לעירייה (אף אחד לא עונה), למזכירת ראש העיר (שמסננת אותו), וכך הוא עובר הרבה ידיים עד שמישהו בכלל מדבר איתו, וגם אז הוא מתקשה להגיע לאדם הנכון שמטפל בבעיה. זוהי המחשה של עובד האלילים שפונה לכוחות הטבע.

יהודי, לעומת זאת, פונה ישירות ל'ראש העיר', מתוך אמונה ובטחון שלמרות כל עיסוקיו הרבים, הוא בעל אכפתיות אדירה לאזרחיו, מעוניין ורוצה שהם יפנו אליו בבעיותיהם, וישגיח שכל בעיותיהם יפתרו על הצד הטוב ביותר עבורם. זהו הבדל התהומי בין דת של עבודה זרה לבין דת אמיתית, הפונה ישירות לבורא עולם.

בודהיזם וזן

הדת ה"רוחנית" יותר במזרח היא הבודהיזם, הקרויה על שמו של הבודהא, סִידְּהַארְתָּה גַאוּטַמָה. בודהא נולד כבן למשפחת מלכים עשירה, שאביו ניסה בכל דרך למנוע ממנו לגלות שיש גם סבל בחיים. אולם כאשר גילה לבסוף את הסבל והייסורים הפוקדים כל אדם, התבודד חמישים יום תחת עץ וזכה ל"הארה" רוחנית. 

תורתו של הבודהא מלמדת שכל דבר בחיינו כרוך בסבל ובייסורים. העולם הוא מקום רע, וכל רצון או תשוקה שמתעוררים באדם סופם להביא אותו לייאוש. הפתרון הוא שהאדם יבטל את צימאונו ותשוקתו לחיים ובכך יגיע ל'נירוונה', שחרור תודעתי עליון. ככל שהאדם יותר מבטל את רצונותיו, את שאיפותיו ואת מחשבותיו, הוא זוכה להגיע להארה גדולה יותר. האידיאל הבודהיסטי הוא הנזיר, אשר חי חיי פרישות, מתרחק מהחברה האנושית ושקוע כל חייו בשאיפותיו הרוחניות. 

הדת הבודהיסטית איננה מדברת על חיבור לכוח עליון או על התכלית שלמה נברא היקום. היא עוסקת בכך שהאדם נדרש להשתחרר מהסבל, אך לא מלמדת: למה בכלל נברא סבל? מי ברא אותו? מדוע העולם נברא בצורה כזו? ועוד שאלות נוספות, שהיהדות מספקת להן תשובה עמוקה ושכלית.

בנוסף, יש בבודהיזם מימד של עבודה זרה היות והוא מעודד אנשים להשתחוות לפסלים. מאמיני הדת משאירים תשורה לרגלי הפסל של בודהה וכורעים על ברכיהם לפניו.

היהדות

אין ספק שלשבת במנזר ולחשוב מחשבות עמוקות על שחרור מתודעת הסבל הוא דבר רוחני מאוד. אלא שנשאלת השאלה, האם לשם כך ברא האלוהים את האדם? ובכלל, כיצד נדע למה באמת התכוון בורא העולם בבריאת האדם והיקום?

היהדות אינה מתקשה בכך, שכן היא קיבלה מבורא עולם הדרכה מלאה. ספר התורה שקיבלנו במעמד הר סיני, עם התורה שבעל פה שעברה ממשה רבנו וממשיכה לעבור מדור לדור – הם היסודות הבסיסיים של רצונו של ה' מאיתנו, היהודים.

הבודהא פיתח שיטה רוחנית מעניינת, ואין ספק כי היה אדם חכם ונבון, אך בסופו של דבר היא נולדה בדעתו. הבודהיזם הוא דת ללא אל, ללא נשמה, ללא אמונה שלעולם הזה יש תכלית. כל מגמתו ומטרתו היא רק לברוח מהעולם, והוא נשאר במימד הרגעי של החיים כאן.
ואילו היהדות מתבססת על דבר ה' לאדם, והיא היחידה שמספקת תשובות מוכחות שאינן פרי יצירה אנושית לגבי תכלית הבריאה. היא מדריכה אותנו כיצד להשיג את התכלית בחיינו, תוך כדי חיבור לעולם הזה וחיבור למימדים רוחניים בד בבד.
היהדות אינה עוסקת בבריחה, אלא בחיבור לקדושה שבתוך העולם הזה. כך למשל, היהדות מלמדת כי פרישה מהעולם איננה דבר רצוי כל כך. נהפוך הוא: האדם בא לעולם כדי לתקן אותו, להפוך את המר למתוק ולהאיר את החושך. מי שבורח מהתמודדות מן החיים אולי נתפס כאדם רוחני, אבל בפועל הוא אינו מממש את תכלית חייו שבשבילה נברא שהיא למעשה מימוש הרוחניות בצורה הכי עילאית.   

צעיר יהודי בשם טנזין ג'וש (לשעבר סטיבן גליקסמן, פאנקיסט מלונדון) חי בעיר דרמאסאלה בהודו במשך שנים ותיאר את 253 נדרי הנזירות שלו. הוא הסביר את המהפך שעשה: "פאנקיסט ניהיליסט או נזיר בודהיסט – אתה לא רואה טעם לחיים ורוצה רק למצוא את הדרך החוצה מהעולם הזה". 

היהדות היא ההיפך מכך: העולם הזה הוא "מגרש המשחקים" שאליו באנו לעבוד. על דרך המשל, כשמשחקים כדורסל מול קבוצה מאתגרת, יש את אלה שמתאמצים גם כשקשה, עד שהם מוצאים בעצמם כוחות להפוך את התוצאה ולנצח; ויש את אלה שפשוט פורשים באמצע המשחק והולכים הביתה כדי לא להתמודד. מי יותר רוחני? 

היהדות מזהה ניצוץ של קדושה בכל דבר. אין שום צורך לברוח מהעולם כדי להיות רוחני – נהפוך הוא, הרוחניות זמינה לכל אדם כאן ועכשיו. אין דבר שהוא יומיומי מדי עבור התורה לעסוק בו, לבחון אותו, ולהקצות אותו – או שלא להקצות אותו – לפעולה מקודשת.

הסיבה שהבודהיזם רואה את ההתנזרות כתכונה נעלה היא מכיוון שהוא לא מאמין שהאדם יכול לקדש את החומר. עבורו, החומר הוא דבר מגונה ומכוער עד מאוד. היהדות לעומת זאת רואה בחומר דבר שניתן לווסת ולמסגר אותו, ובכך להעניק לו משמעות מקודשת.
כך לדוגמא הנזיר הבודהיסטי מחויב לחיות חיי פרישות מנשים, ולעומת זאת היהדות מתירה זאת במסגרת של חיי נישואים ובזמנים מסוימים (ימי הטהרה), ואף רואה בקשר זה 'קודש קודשים'.
הנזיר הבודהיסטי רשאי לאכול ארוחה אחת ביום, ולעומת זאת היהדות מלמדת לאכילה שמחברת בין החומר לרוחניות, בין האדם לבוראו, ע"י ברכה בתחילת האכילה וברכה בסיום האכילה כהודיה לבורא עולם. היהדות אף מעודדת בחגים ובשבתות להתענג על אוכל משובח ויקר, כדי שנגיע לידי שמחה שלמה של גוף ורוח בימים קדושים אלה, והנה לשון התורה: "וזבחת זבחי שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלוהיך" (דברים כז, ז), וכן מלמדים חז"ל "אין שמחה אלא בבשר ויין". 
הנזיר הבודהיסטי אינו רשאי להחזיק רכוש פרטי, ואילו היהדות אומרת 'דירה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של האדם' (מסכת ברכות), כלומר מעניקים לאדם יישוב הדעת לעבודת השם שלו.
היהדות מלמדת אותנו לעשות שימוש וליהנות מהחומר שיש בעולם הזה תוך כדי יצירת חיבור שלו לקדושה ורוחניות.  

היהודים המחפשים

יהודים רבים עוסקים בבודהיזם כחלק מחיפוש משמעות בחייהם. הסופר רוג'ר קמניץ מציין בספרו "היהודי שבלוטוס": "נראה שמוצאם של כשליש לפחות ממנהיגי הבודהיסטים במערב הוא יהודי, כמחצית מהמשתתפים בסדנאות הוויפאסנה הרוחניות בעיר דרמאסאלה שבהודו הם ישראלים, וכ-75% מהמבקרים המערביים במרכז הרוחני של ה'דלאי למה' הם יהודים". 

דתות המזרח, ובראשן הבודהיזם, נראים כמו שיטה רוחנית המתאימה לכל באי עולם. אך יש זן אחד של אנשים שהיא בוודאי אינה מתאימה לו – אלה הם היהודים, בעלי הנשמה המיוחדת. אנחנו זקוקים לזן רוחני אחר, שיזין את נפשנו בתוכן רוחני המחובר למי שאנחנו. 

יהודים חושבים שהרוחניות נמצאת במקום אחר, בעוד שהאמת – נמצאת ממש אצלם מתחת לאף. ישנו סיפור ידוע על אייזיק מקראקוב, יהודי שחלם לילה אחד חלום כי מתחת לגשר העתיק בפראג מוטמן אוצר גדול. לאחר שהחלום נשנה מספר פעמים, הוא רתם את כרכרתו, רכב לפראג וניסה להגיע למקום אותו ראה בחלום. אך המקום המה חיילים, וכשניסה להתגנב תפס אותו שומר אחד ושאל מה הוא עושה כאן. אייזיק החליט לספר את האמת, והשומר ענה לו: 'יהודי טיפש! גם לי היה חלום, שבביתו של יהודי בשם אייזיק מקראקוב טמון אוצר מתחת לתנור. האם נראה לך שאני כל כך טיפש כדי לנסוע לחפש אותו שם?!'. אייזק חזר מיד לביתו, חפר מתחת לתנור ואכן מצא אוצר… האוצר היה תמיד אצלו, רק שהוא היה זקוק למישהו שיאיר לו את הדרך…

מודעות רוחנית היא דבר נפלא, אבל אם היא לא מובילה את האדם לייעודו האמיתי, הרי היא כזריקת חץ למטרה הלא נכונה. היהדות מכוונת את האדם לעולם של עשייה גשמית ורוחנית שמגשימה את רצונו של אלוהים. תאוריות גדולות יכולות להישמע מלהיבות, אבל השאלה המתבקשת היא האם הן מובילות למסלול רוחניות של אמת עליונה או שמא מקורן בפרי דעתו של בן האנוש. 

המסע אל הרוחניות האמיתית מתחיל כאן ועכשיו, דווקא מתוך העולם החומרי הזה וחיבורו אל הרוחניות והקדושה. אפשר לשבת במנזר כל היום, אבל יש עבודה רוחנית לא פחות מכך: לחייך אל השכן, ללמד את היד לתת צדקה, לשמור על הפה שלא לומר דברים אסורים ולא להכניס דברים אסורים, לאמן את הנפש לאהוב את הזולת, לחנך את הלב לאהוב את הבורא, לאלף את הגוף לשבות מריצה בלתי פוסקת ביום השבת, לפתח את הלב בתפילה.

 

המשך קריאה ↓

1

מדיטציה כשרה

מדיטציה היא תרגול התבוננות שנועד לשנות את מצב התודעה של האדם. המדיטציה מקובלת מאוד בדתות המזרח, אך לעיתים קרובות היא משמשת כחלק מפולחן של עבודה זרה. טכניקות של מדיטציה היו נהוגות ביהדות מאז ומעולם. כך למשל מספרת המשנה על אותם חסידים ראשונים שהיו שוהים שעה אחת קודם התפילה ושעה אחת לאחר התפילה ומכוונים את מחשבתם. ישנן מדיטציות ידועות מרבנים גדולים בכל הדורות, שרוכזו בין היתר על ידי הרב אריה קפלן בספרו "מדיטציה יהודית". יחד עם זאת, התפיסה היהודית רואה במדיטציה מכשיר, ולא מטרה – התכלית היא למלא את רצון הבורא, וההתבוננות רק מאפשרת לעשות זאת מתוך רמת מודעות גבוהה יותר.

המשך קריאה ↓

4

למה עבודה זרה?

הרב יהודה ליאון אשכנזי, המכונה 'מניטו', סיפר על שיחה מעניינת שהייתה לו עם הדלאי למה בנושא עבודה זרה: "כשהשתתפתי פעם עם הדלאי למה באיזה אירוע, שמעתי שיעור שהעביר. זה היה נשמע כמו דרשה יפה בבית הכנסת שמשלבת  קצת חסידות עם קצת תורת מוסר, לא דת ממש אבל חכמה עם טקסים של עבודת זרה מוחלטת בסגנון מוניסטי. אחר כך אמרתי לו: 'מה שאתה אמרת קרוב לליבי, אני מבין את המשמעות של כל המוסר שלכם, אבל למה אתם צריכים את העבודה הזרה?'. הוא ענה לי: 'אני לא צריך, אבל העם שלי צריך'".

המשך קריאה ↓

2

צאצאי אברהם אבינו במזרח

התורה מספרת כי לאברהם אבינו היו מספר בנים שנולדו לו מאשה בשם קטורה, שהייתה שפחתו. בנים אלה נשלחו על ידו אל ארצות המזרח לאחר שהעניק להם מתנות: "וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם" (בראשית כה, ו). במדרש מתואר כי מתנות אלה היו "שם טומאה", כלומר כוחות רוחניים שליליים. זאת מכיוון שבארץ קדם לשם שלחם כוחות הטומאה שולטים, ונתן להם את חוכמת הכשפים בכדי שידעו כיצד לבטלה. הסבר נוסף לכך שנתן להם את חוכמת הכשפים ושאר כוחות הטומאה היא שבני הפילגשים היו עובדי עבודה זרה, והוא חשש כי הם ינחילו טומאה ורוע לעולם במסווה של 'בני אברהם', ולכן נתן להם את הכוחות הרוחניים השליליים – שמכאן יצליחו הכול לעמוד על קנקנם ולהבין מהו טיבם.
יש המסבירים כי חכמת המזרח הרחוק מקורה באותן מתנות ששלח אברהם, ולא בכדי שכבת הכהנים בהודו מכונה "ברהמינים" – שם שמזכיר מאוד את אברהם.
לברהמין אסור לאכול אלא מה שהכין טבח ברהמין, ואסור לו לשתות מים אלא מבאר מיוחדת. בפילוסופיה ההודית, ברהמן הוא האל האינסופי, "השלם האחד והנצחי". יתכן כי שם זה נקרא על שם נותן המתנה, אברהם…

המשך קריאה ↓

5

במה מאמינים היפנים?

דת השינטו הנפוצה ביפן איננה למעשה דת בעלת מאפיינים קבועים, אלא אוסף של מנהגים ואמונות לא אחידים שהיו נהוגים ביפן העתיקה. היא התגבשה כדת רק במאה ה-19, כשמנהיגי יפן רצו לעצב "דת מדינה" בסגנון מערבי לאור התקרבותה של המדינה למערב. הוגים שפעלו בשיתוף פעולה עם הממשלה עיצבו מערכת פולחן, אמונות ותפילות שהדגישו את אלוהותו של הקיסר ואימו הקדומה, אלת השמש, ויצרו מערכת היררכית של מקדשים ברחבי המדינה. במילים אחרות, זוהי דת מלאכותית שעוצבה על ידי רשויות המדינה, החסרת יסודות היסטוריים או דתיים.

המשך קריאה ↓

3

נזיר - טוב או רע?

התואר "נזיר" מופיע כבר בתורה, אולם הנזיר היהודי נדרש לפרוש רק מצריכת יין (ומכל תוצרי הענבים), מתספורת ומקירבה למתים. זה הכל. חכמינו נחלקו בשאלה האם נזירות היא דבר טוב או לא? בסופה של תקופת הנזירות עליו להביא קורבן כפרה. יש דעה האומרת כי הוא צריך להביא אותו בגלל שכעת הוא יורד ממדרגתו הרוחנית הגבוהה שאליה טיפס בתקופת הנזירות, אולם הדעה המרכזית אומרת הפוך: העובדה שהוא התנזר מן העולם היפה שנתן לנו הבורא, מחייבת אותו לעבור כפרה.

המשך קריאה ↓

1

מדיטציה כשרה

מדיטציה היא תרגול התבוננות שנועד לשנות את מצב התודעה של האדם. המדיטציה מקובלת מאוד בדתות המזרח, אך לעיתים קרובות היא משמשת כחלק מפולחן של עבודה זרה. טכניקות של מדיטציה היו נהוגות ביהדות מאז ומעולם. כך למשל מספרת המשנה על אותם חסידים ראשונים שהיו שוהים שעה אחת קודם התפילה ושעה אחת לאחר התפילה ומכוונים את מחשבתם. ישנן מדיטציות ידועות מרבנים גדולים בכל הדורות, שרוכזו בין היתר על ידי הרב אריה קפלן בספרו "מדיטציה יהודית". יחד עם זאת, התפיסה היהודית רואה במדיטציה מכשיר, ולא מטרה – התכלית היא למלא את רצון הבורא, וההתבוננות רק מאפשרת לעשות זאת מתוך רמת מודעות גבוהה יותר.

המשך קריאה ↓

2

צאצאי אברהם אבינו במזרח

התורה מספרת כי לאברהם אבינו היו מספר בנים שנולדו לו מאשה בשם קטורה, שהייתה שפחתו. בנים אלה נשלחו על ידו אל ארצות המזרח לאחר שהעניק להם מתנות: "וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם" (בראשית כה, ו). במדרש מתואר כי מתנות אלה היו "שם טומאה", כלומר כוחות רוחניים שליליים. זאת מכיוון שבארץ קדם לשם שלחם כוחות הטומאה שולטים, ונתן להם את חוכמת הכשפים בכדי שידעו כיצד לבטלה. הסבר נוסף לכך שנתן להם את חוכמת הכשפים ושאר כוחות הטומאה היא שבני הפילגשים היו עובדי עבודה זרה, והוא חשש כי הם ינחילו טומאה ורוע לעולם במסווה של 'בני אברהם', ולכן נתן להם את הכוחות הרוחניים השליליים – שמכאן יצליחו הכול לעמוד על קנקנם ולהבין מהו טיבם.
יש המסבירים כי חכמת המזרח הרחוק מקורה באותן מתנות ששלח אברהם, ולא בכדי שכבת הכהנים בהודו מכונה "ברהמינים" – שם שמזכיר מאוד את אברהם.
לברהמין אסור לאכול אלא מה שהכין טבח ברהמין, ואסור לו לשתות מים אלא מבאר מיוחדת. בפילוסופיה ההודית, ברהמן הוא האל האינסופי, "השלם האחד והנצחי". יתכן כי שם זה נקרא על שם נותן המתנה, אברהם…

המשך קריאה ↓

3

נזיר - טוב או רע?

התואר "נזיר" מופיע כבר בתורה, אולם הנזיר היהודי נדרש לפרוש רק מצריכת יין (ומכל תוצרי הענבים), מתספורת ומקירבה למתים. זה הכל. חכמינו נחלקו בשאלה האם נזירות היא דבר טוב או לא? בסופה של תקופת הנזירות עליו להביא קורבן כפרה. יש דעה האומרת כי הוא צריך להביא אותו בגלל שכעת הוא יורד ממדרגתו הרוחנית הגבוהה שאליה טיפס בתקופת הנזירות, אולם הדעה המרכזית אומרת הפוך: העובדה שהוא התנזר מן העולם היפה שנתן לנו הבורא, מחייבת אותו לעבור כפרה.

המשך קריאה ↓

4

למה עבודה זרה?

הרב יהודה ליאון אשכנזי, המכונה 'מניטו', סיפר על שיחה מעניינת שהייתה לו עם הדלאי למה בנושא עבודה זרה: "כשהשתתפתי פעם עם הדלאי למה באיזה אירוע, שמעתי שיעור שהעביר. זה היה נשמע כמו דרשה יפה בבית הכנסת שמשלבת  קצת חסידות עם קצת תורת מוסר, לא דת ממש אבל חכמה עם טקסים של עבודת זרה מוחלטת בסגנון מוניסטי. אחר כך אמרתי לו: 'מה שאתה אמרת קרוב לליבי, אני מבין את המשמעות של כל המוסר שלכם, אבל למה אתם צריכים את העבודה הזרה?'. הוא ענה לי: 'אני לא צריך, אבל העם שלי צריך'".

המשך קריאה ↓

5

במה מאמינים היפנים?

דת השינטו הנפוצה ביפן איננה למעשה דת בעלת מאפיינים קבועים, אלא אוסף של מנהגים ואמונות לא אחידים שהיו נהוגים ביפן העתיקה. היא התגבשה כדת רק במאה ה-19, כשמנהיגי יפן רצו לעצב "דת מדינה" בסגנון מערבי לאור התקרבותה של המדינה למערב. הוגים שפעלו בשיתוף פעולה עם הממשלה עיצבו מערכת פולחן, אמונות ותפילות שהדגישו את אלוהותו של הקיסר ואימו הקדומה, אלת השמש, ויצרו מערכת היררכית של מקדשים ברחבי המדינה. במילים אחרות, זוהי דת מלאכותית שעוצבה על ידי רשויות המדינה, החסרת יסודות היסטוריים או דתיים.

המשך קריאה ↓

אספנו עבורך את הסרטונים הכי מדויקים ברשת

חוכמה ורוחניות – בדתות המזרח או ביהדות?
הרב יצחק פנגר – סיפור אישי מהמנזר
"יהדות? חשבתי שזה בכלל לא קשור לרוחניות"
הרב יונתן גל-עד: "כך ברחתי מהמנזר"
מהי "מדיטציה" בעולם היהדות?
הרב יצחק פנגר – חכמת המזרח חלק א
הרב יצחק פנגר – חכמת המזרח חלק ב
הרב יצחק פנגר – חכמת המזרח חלק ג
הרב יצחק פנגר – חכמת המזרח חלק ד
הרב יצחק פנגר – חכמת המזרח חלק ה
הרב יצחק פנגר – חכמת המזרח חלק ו
להאזנה: התורה וחוכמת המזרח

עומדת מול הצומת - חיי מנזר או יהדות?

דניאלה מתלבטת אם להפוך לנזירה בודהיסטית, ופונה לחווה לפני שהיא מחליטה

עברו על המכשיר עם העכבר וגללו מטה לקריאת השיחה!

הכוונה לא צפויה מהדלאי למה

ה'דלאי למה' הוא מנהיג טיבטי גולה. רבים נוהים אחריו, אך יש אנשים מעַם אחד, שהוא אינו מוכן לקבל לשורותיו, מסיבות מעניינות: העם היהודי. סיפור מרתק על דרך חתחתים שעושה צעיר יהודי מרוחק מדת, אל אמונות המזרח - עד לפגישה גורלית עם ה'דלאי למה', שמסביר לו איפה באמת נמצאת האמת

נולדתי בבית אתאיסטי למדי. לא מאמין בכלום, גם לא ביום כיפור, ואפילו בר מצווה לא עשו לי. בגיל 16-15 משהו "הסתובב" לי במוח. התחלתי להסתובב עם כל מיני אנשים מפוקפקים. נראיתי כקצת מוזר, קרחת פה, קרחת שם וכרבולת באמצע. עשיתי צרות ובושות להורים. צרות ובושות – פירושו: לא רציתי ללכת לצבא. ואם יש דת שההורים שלי כן האמינו בה, קראו לה "צבא ההגנה לישראל". רק שאני נשארתי אתאיסט גם לגבי הדת הזו… פשוט לא התאים לי.

ההורים שלי התחילו לעשות לי שטיפות מוח, אבל זה לא עזר להם. הסתובבתי הרבה בארץ והעברתי את הזמן עם כל מיני טיפוסים משונים. זה לכשעצמו סיפור שלם, אני חושב שאני מכיר כל שביל וכל משעול בארץ.

החלטתי לנסוע להודו, לחפש משמעות לחיי. איפה לא הייתי? נדדתי בכל מיני מקומות, הכרתי באופן אישי כתות מכל הסוגים והמינים. אנשים לא מבינים מה פשר המשיכה לכל הכתות הללו, אך מי שהיה שם – יודע גם יודע.

הסיבה היא פשוטה: בעידן המתירני של היום, נער ממוצע חווה עד גיל 17-18 את כל החוויות החומריות שקיימות בעולם. יש כאלה שמנסים, אולי יש עוד משהו שעדיין לא חוו, אז לוקח להם עוד שנה-שנתיים. בגיל 21, כולם אחרי הכל. הם יודעים שאין עוד שום דבר לשאוף אליו, הם לא מבינים לשם מה הם צריכים לחיות. נערים לא מעטים טרפו את נפשם בכפם, כי לא היה להם טעם בחיים. רק אז מגיעה ההבנה, שכדי ליהנות ממשהו, אתה חייב לחוות אותו במידה ובהגבלה. בגלל ההסתה הגדולה נגדה, רבים אינם מעלים בדעתם להתקרב ליהדות. הם מחפשים משהו אחר ומוצאים אותו – בהודו.

* * *

יש משהו מקסים בהודו, חייבים להודות. אנשים חיים שם בראש אחר לגמרי. לא ממהרים לשום מקום, לא מודאגים משום דבר, לכל דבר יש להם תשובה, ויש שם אנשים ממש מדהימים.

פגשתי נזירים ששלטו שליטה מדהימה בחייהם. הם יכלו להסתגף, לא לאכול או לא להזיז יד במשך שנים. פגשתי נזיר שהתאמן בתרגילי נשימה. הוא החליט שאם נחש יכול לשלוט בנשימתו ולא לשאוף אויר במשך דקות ארוכות – גם הוא יוכל. התרשמתי מאד מהדבקות שגילו במטרתם. לא הכרתי דברים שכאלה. הייתי בן לדור מפונק, שמעולם לא התאמץ בשביל שום דבר. לא יכולתי שלא להתפעל מהנחישות שגילו.

אבל בסופו של דבר, גם באמונה שלהם לא החזקתי. אמרתי לעצמי: "מה תכלית שיש בזה? גם אם יש מקום להתפעל מכך שאדם מצליח לא להרים במשך שנים יד אחת או לעצור את נשימתו, מה התכלית כאן?".

ככל שהתפעלתי מהיכולת הנפשית שגילו, כך בזתי להם על כך שבזבזו אותה על דברים של מה בכך. התגלגלתי והתגלגלתי, עד שהגעתי אל ה"דלאי למה". ה"דלאי למה" הוא טיבטי במקורו, ומשעה שהשתלטו הסינים על טיבט והרגו מליוני טיבטים – הצליחו מאמיניו להבריחו – ומאז הוא נמצא בהודו.

ה"דלאי למה" הוא אחד המנהיגים הבודדים בעולם, שלא מוכן לשמוע על אלימות, גם לא לצורך הגנה. בגלל האמונה הזו שלו – לעם הטיבטי אין ארץ, והוא מושפל ומבוזה. ובכל זאת, כולם סוגדים לו ממש. האיש גם זכה בפרס נובל על דבקותו העיקשת בשלום. הוקסמתי מאישיותו של ה"דלאי למה". הייתי מגיע בכל יום, בארבע וחצי לפנות בוקר – ל"דרשה" שלו. הוא אדם חכם ומשכיל. לא מצאתי שום נקודת ביקורת עליו.

* * *

בינתיים התחילו בבית לדאוג לי. אבא שלי כתב לי במכתב, שהוא שמע שהשתגעתי. עניתי לו בנימוס, שאני נמצא על פרשת דרכים גדולה. כששלחתי את המכתב ידעתי לפתע, שרק מהנוסח המעודן – הוא יבין שהבן שלו קצת השתגע. מה פתאום אני כותב ככה בנימוס?

באותו הלילה דיברתי עם מישהו מאנשי ה"דלאי למה", והוא הבטיח להכניס אותי אליו אחרי ה"דרשה" שלו. ובאמת נכנסתי. הוא היה אדם עדין ומאיר פנים לכל אחד. הוא קד לפניי והציע לי לשבת. דיברתי אליו במהירות: "הלילה החלטתי להצטרף אל דתך, אם אתה מוכן לקבל אותי".

"מאיפה אתה?" שאל אותי באנגלית.

"מישראל" עניתי.

"האם אתה יהודי?".

עניתי שכן.

ואז הוא הגיב בצורה קצת מוזרה. הפנים המאירות שלו הפכו לתמהות, ואפילו קצת כועסות. הוא אמר שאינו מבין את הצעד שלי, ולא יאפשר לי לעשות אותו. הוא אמר שכל הדתות מנסות לחקות את היהדות. הוא אמר כי הוא בטוח שהתהלכתי בישראל עם עיניים סגורות. זה הביטוי שהוא השתמש בו. הוא ביקש ממני לעלות על מטוס, לחזור לארץ ולפתוח שם את העיניים. הוא הוסיף שאף אחד אינו מעדיף את החיקוי על המקור.

הוא שילח אותי בהינף יד.

* * *

באותו יום לא יכולתי לחשוב על שום דבר אחר. חשבתי: "אני, בחור מישראל שלא יודע כלום על הדת שלי – צריך לעשות את כל הנדודים האלה, כדי לשמוע ממנהיג טיבטי שהייתי עיוור, ושהלכתי לקצה העולם כדי למצוא את מה שהיה לידי ממש?".

חזרתי לישראל ונכנסתי לישיבה. ראיתי שהדלאי-למה צדק. ביהדות יש אינטנסיביות לאורך כל מהלך החיים. יש בה חוקים, מעצורים והמון סיבות לחיות. לפחות 613… (תרי"ג מצוות, בגימטריה).

כשנתיים לאחר שחזרתי בתשובה, קיבלתי הצעת שידוך. נפגשתי עם בחורה בגילי, גם היא כמוני חוזרת בתשובה, גם היא כמוני חיפשה בהודו, בגואה ואיפה לא. מצאנו שפה משותפת. גילינו שלשנינו היו אותם לבטים, אותו ייאוש מהחיים, אותו חיפוש אחר משמעות ואותה חזרה אל המקורות. כעבור כמה פגישות הודעתי לשדכנית שאני רוצה לסגור, ואכן התארסנו.

מיד לאחר האירוסין, פניתי לשדכנית ואמרתי לה שאני רוצה לתת לה דמי שידוכין, והיא אמרה לי: "לא מגיע לי" .

"מה פירוש 'לא מגיע'? הרי זה מנהג יהודי לשלם דמי שדכנות".

"זה באמת מנהג יהודי, אבל אני לא השדכנית".

"ומי השדכנית?" אני שואל.

"אני לא יודעת" ענתה. "ארוסתך ניגשה אליי עם פתק, וביקשה ממני להציע לך אותה. היא אמנם לא ידעה כלום עליך, אבל אמרה שמישהו שהיא סומכת עליו נתן לה את השם".

כשחגיגת האירוסין הסתיימה, טיילתי עם ארוסתי החדשה ושאלתי בחשדנות: "מה הסיפור עם השידוך הזה? תגידי לי מי בדיוק השדכן, כדי שאוכל לתת לו דמי שידוכין".

היא אמרה: "בשביל זה אתה צריך לנסוע עד הודו".

לפני שהספקתי לשאול מה או מי, היא המשיכה: "עדיין לא סיפרתי לך שבסוף סידרת החיפושים שלי בהודו הגעתי ל'דלאי למה'. מאד התרשמתי ממנו ורציתי להצטרף לשורותיו. הוא פגש בי ואמר לי שאם אני יהודייה, אל לי להחליף זהב בכסף, וכי עליי לחזור לשורשיי. הוא התלחש עם אחד המזכירים שלו, וזה הלך למספר דקות וחזר עם כרטיסייה קטנה. ה'דלאי למה' העתיק לי על פתק קטן שם של בן אדם ואמר לי: 'זו הנשמה התאומה שלך'.

"חזרתי לארץ ונכנסתי למדרשה של בנות מתחזקות. התהליך היה קל ומהיר. כמו שאומרים – גיליתי את האור. בתחילה בגלל המלצת ה"דלאי-למה" שממנו הוקסמתי, ואחר כך כבר היה אור חזק הרבה יותר שמשך אותי.

"רק אחרי שנה התחלתי לחפש אחריך. פניתי לכל מיני שדכנים עם השם שלך, והם לא מצאו אותך בישיבות לבעלי תשובה. בסוף אחת מחברותיי החלה לברר, ומצאה אותך. מהפגישה הראשונה ראיתי שה'דלאי למה' הוא 'שדכן מקצועי'. הוא ידע בדיוק את מי אני מחפשת ורשם את שמך בפתק".

* * *

על אף שהיום אנו רחוקים מהעבר כרחוק מזרח ממערב, עדיין נשארה לשנינו פינה חמה בלב ל"דלאי למה". שמענו על כמה מקרים נוספים שבהם שלח אנשים חזרה לארץ, להתקרב אל אמונתם. אכן, אדם מיוחד במינו.

לפני כמה שנים הוא ביקר בארץ. ממש רצינו לבקר אותו מתוך הכרת הטוב, אך אשתי אמרה לי: "אני חושבת שהוא היה מעדיף שלא נעשה זאת". הבטתי בה וידעתי שהיא צודקת. 

אחרי שנסע מכאן הלכתי לרב שלי ושאלתי אותו מה מותר ומה אסור לחשוב בעניין שלו. הוא אמר לי שכאדם, עליי לחוש כלפיו הכרת הטוב, ולראות בו חסיד אומות העולם, אך לא יותר מכך.
"תזכור אותו כאדם," הציע לי מורי ורבי. "אך שכח אותו בתור ה'דלאי למה'. זה לא טוב בשבילך". אני מניח שגם הוא עצמו היה רוצה כך, אחרת היה מספח אותי ואת אשתי אליו, ולא היה שולח אותנו לכור מחצבתנו.

חזרתי לביתי עטוף מחשבות. הוא צדק. זו לא הייתה רק הכרת הטוב שמשכה אותי אליו. זה היה הוא עצמו, ואולי אפילו מה שהוא מייצג בתוך ליבי.

הגעתי לביתי, פתחתי את אלבום התמונות הישן אל מול עיניה של רעייתי, לקחתי את תמונת ה"דלאי למה" וגזרתי אותה – בנחת, לא בשנאה, אלא מתוך הערכה רבה. מי כמוהו יודע שאין זו כפיות טובה, אלא ההוכחה הגדולה ביותר להכרת טובתי כלפיו, בכך שקיימתי את בקשתו באופן המלא ביותר. 

 

מתוך הספר "אנשים מספרים על עצמם"

המשך קריאה ↓

תגידו ששלחנו אתכם:

מה כולם מחפשים בהודו, והאם יש רוחניות ביהדות?
קצר סדר על: בודהיזם, הינדואיזם ודתות המזרח
יהדות מול בודהיזם
קונפליקטים של יהודי בודהיסט
מסע אישי מבודהיזם ליהדות
"התקבלתי להיות נזיר במנזר של הדלאי למה"
מה ההבדל בין מדיטציה לתפילה?