loader image
קצר וקולע
מדברים תכל'ס
סרטונים
המחשת וואטסאפ
סיפור מהחיים

דעתו של הבורא נשגבת מדעתנו, ואנו איננו מסוגלים לתפוס את המציאות השלמה, שכוללת מבט של כל מה שהיה ויהיה בעתיד. עם זאת, התורה מסבירה שהנהגתו של ה' היא אמת וצדק עליון מוחלט שנועד לטובתו הנצחית של האדם

אם העולם מנוהל בצדק עליון כיצד ייתכן שדברים רעים קורים לאנשים טובים, ולהיפך?

העולם לעיתים מתעתע בנו ומראה כאילו ואין צדק וסדר בעולם - אנשים שעשו רע זוכים לשגשוג והצלחה, בעוד אנשים טובים שלא הזיקו לאיש או אף ילדים רכים בשנים חווים דברים קשים מנשוא. כיצד היהדות מסבירה מציאות הפוכה שכזו?

נסו לדמיין, איך היה נראה העולם אם לאנשים טובים היו קורים רק דברים טובים, ולאנשים רעים – ההיפך? 

דמיינו שכל פעם שאדם היה נותן צדקה, למחרת הבוס היה מבשר לו על העלאה במשכורת; כל פעם שאדם היה משקר או אומר דברי לשון הרע, לפתע השן הייתה כואבת לו; כל פעם שאדם היה תורם מצרכים לעניים, הוא היה מקבל תלושי קנייה בדואר; כל פעם שאדם ביצע גנבה חמורה, היד הייתה סופגת מכה אדירה; כל פעם שהוא היה אוכל מזון שאינו כשר, הבטן הייתה מתחילה לכאוב, וכן הלאה והלאה. 

במציאות חיים שבה כל הרשעים היו סובלים מעוני, חולי וייסורים, ואילו כל הצדיקים לעולם לא היו חולים במחלות קשות או נפגעים בתאונות דרכים, והיו זוכים לחיים אוטופיים מלאים כל טוב – הייתה מתבטלת בחירתו החופשית של האדם. האם בכזו מציאות של השגחה אלוהית גלויה הייתה נותרת לבני האדם אפשרות לבחור ברע? היינו מתאמצים לחיות לפי הספר, ומשתדלים לעשות כמה שפחות טעויות ועבירות. הרי אף אחד לא רוצה לספוג פגיעה…  היינו הופכים לרובוטים מתוכנים חסרי בחירה חופשית. אם הכול היה גלוי וידוע לנו, והיינו רואים בצורה גלויה כי לכל סיבה יש תוצאה, היינו חיים חיי ודאות אך לא הייתה בחירה חופשית. מבלי לשים לב, החיים היו הופכים לדטרמיניזם אחד גדול. 

לכן, אלוהים מנהיג אותנו בהשגחה נסתרת המאפשרת לנו בחירה חופשית בין הטוב לרע, בין חיבור עמו לבין הפניית עורף לו.  

הבחירה החופשית היא זו המאפשרת לבחור ברע, כמו גם לבחור בטוב. כדי לבחור חייבת להיות האפשרות לבחור בהתרחקות מה', כמו שקיימת האפשרות לבחור בהתקרבות לה'. לא קיימת משמעות לבחירה בטוב אילולא האפשרות לבחור ברע – וזו קיימת רק במציאות של הסתר, שבה לא רואים את השגחת ה' באופן גלוי וברור. השגחה ברורה וגלויה לכל מהווה סתירה לרעיון הבחירה החופשית.

אם מערכת השכר והעונש הייתה פועלת באופן גלוי, עקבי וצפוי כמו חוק טבע, מציאותו והשגחתו של אלוהים הייתה ברורה באופן שלא ניתן להכחישו, אף אדם לא היה מעז לחטוא משום היראה מהעונש, וכל הבחירה בטוב הייתה מאבדת ממשמעותה. כולנו יודעים שמי שנוגע באש חשופה נכווה, ומי שקופץ ממגדל גבוה – מתרסק. האם יש אדם נורמלי שיבחר בכך כשהוא יודע מה התוצאות הצפויות? האם זוהי מעלה מוסרית לא לגעת באש? כשאנחנו יודעים בדיוק מה יקרה לנו, אין לנו באמת בחירה. 

וודאות מוחלטת מאיימת על הבחירה החופשית שלנו, שהיא העיקרון היסודי של הבריאה, וכך הרמב"ם כתב: 

"רשות לכל אדם נתונה, אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק – הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע – הרשות בידו… ודבר זה [הבחירה החופשית] עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצוה, שנאמר: 'ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע', וכתיב 'ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה', כלומר שהרשות בידכם וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם – עושה, בין טובים בין רעים" (הלכות תשובה, פרק ה) 

למעשים שנעשים מתוך כפייה אין ערך, בניגוד למעשים שנעשים מתוך בחירה חופשית. איזו משמעות יהיו למילים "אני אוהב אותך" כשאקדח מוצמד לך לרקה? 

בורא העולם ברא אותנו עם בחירה חופשית כי הוא רוצה שנבחר מרצוננו בטוב. לכן אירועי החיים מתנהלים בצורה שלא תמיד נראים ברורים, מובנים או חד-משמעיים. הבורא מסתיר מאיתנו את הדרך שבה מתקבלות ההחלטות, ואת המנגנון האמיתי שבאמצעותו דברים נקבעים, אך עם זאת הוא ציווה אותנו לבחור בטוב, גם כשקשה, מתוך אמונתנו וביטחוננו בו. 

"איפה היית ביסדי ארץ?"  

האם פירוש הדבר שהעולם מתנהל באופן שרירותי וחסר כיוון? האם "אין דין ואין דיין"? ממש לא.

"חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת" (מסכת שבת, דף נה, עמ' ב) אומר התלמוד. בורא עולם מנהל את עולמו בצדק, ויש חשבון מדוקדק ומפורט שבו הוא מנהל את העולם. הקושי לראות זאת הוא מצדנו, משום שאנו לא תמיד מודעים לשיקולים עליונים בגינם נקבעת משמים החלטה כזו או אחרת.  

משה רבנו ביקש מאלוהים לדעת כיצד הוא מנהל את העולם ובאיזו דרך הוא דן את מעשינו. אך אלוהים סירב לספק לו תשובה ישירה: "וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ" (שמות לג, כג). כלומר, לאחר המעשה או בסוף הימים ממבט של עולם רוחני עליון ניתן יהיה להבין את הנהגות אלוהים עם בני האדם, אך בשעת המעשה לא יהיה ניתן להבין. 

כשאיוב מבקש מה' הסבר לייסורים הקשים שבאו עליו, עונה לו אלוהים: "אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי אָרֶץ הַגֵּד אִם יָדַעְתָּ בִינָה" (איוב לח, ד). באותו פרק שואל אותו אלוהים שאלות רבות: וכי אתה יודע לברוא ים ויבשה? הכרת את קצה גבולה של הארץ? הגעת מימיך עד לקצה השמים? ספרת את הכוכבים שבשמיים? הורדת מימיך גשמים? האם כבר הבנת את חידת החיים והמוות? אתה כל כך רוצה להבין את שאלת הסבל והצדק, אך דע שיש סיבות נשגבות וגבוהות מבינתך לאופן הנהגת העולם. החיים בעולם הזה אינם אלא גשר המקשר בין מה שהיה לפני כן לבין מה שיהיה אחרי כן, וכאשר אדם שופט את מאורעות חייו או אירועים שונים הנראים עבורו כ"לא צודקים" אין זה אלא משום שהוא שופט על פי תמונה מצומצמת של חלון חיים מצומצם.

את התשובה האמיתית קשה לנו לשמוע: איננו יודעים. לבורא העולם ישנה תוכנית שלמה, רחבה ועמוקה, הנסתרת מבינתנו. אם העולם במה וכולנו שחקנים, בורא עולם הוא הבמאי שמחלק לכל אחד תפקיד בדיוק רב. אך בזמן שכל אחד מאיתנו רואה רק את התפקיד החלקי והמצומצם שלו, הבמאי האינסופי יודע איך משתלבים הסיפורים זה בזה באופן מושלם ומאורגן להפליא, בצדק וברחמים שאיננו תמיד מבינים. 

כאן ועכשיו בפרספקטיבה רחבה

ובכל זאת, כמו משה רבנו וכמו איוב, גם לנו מותר לשאול את השאלה. ומותר גם לחפש לה הסברים הנתפסים בשכלנו. 

לפני הכול, ראוי להזכיר שלא לכל הצדיקים רע ולא לכל הרשעים טוב. יש אנשים טובים רבים שנהנים גם בעולם הזה ומוצאים הנאה וסיפוק בכל עמלם, ולהיפך – אנשים שהולכים בשרירות ליבם ואינם מוצאים סיפוק נפשי ורוחני בחייהם למרות שפע גשמי רב שיש להם. בדידות, סבל, יחסי משפחה מעורערים, דיכאונות, לחץ נפשי, כעס ועוד רגשות קשים, הם לא פעם מנת חלקם של אותם "רשעים שטוב להם". הטוב הזה הוא פעמים רבות במבט חיצוני בלבד.

דרך אחת שבה אפשר להביט בסוגיות הטוב והרע היא מפרספקטיבה רחבה. אנו נוטים לדמיין שהחיים הם מה שקורה עכשיו, ברגע זה. אבל אין זה מדויק. לאדם יש נשמה, חלק נצחי, שתמיד היה קיים וממשיך לחיות גם לאחר שהגוף הגשמי מסיים את תפקידו.

מסופר על רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר השישי של חב"ד שחי ברוסיה לפני כמאה שנה, שנעצר על ידי השלטונות הקומוניסטים. העילה למעצר הייתה שהוא מפיץ יהדות – עבירה חמורה ביותר באותם ימים. לאחר שהחוקרים התעללו בו, הם הניחו על השולחן אקדח ואיימו עליו: "תיכף תצטרף לשאר האסירים שכופרים במשטר שלנו…", אך הרב לא התבלבל ואמר לחוקרו: "האקדח הזה יכול להפחיד רק את מי שיש לו עולם אחד והרבה אלוהים, אך לא את מי שיש לו שני עולמות ואל אחד". כוונת דברי הרב היא שכאשר האדם מסתכל בפרספקטיבה רחבה על חייו ומבין כי הם אינם מתנהלים רק כאן ועכשיו אלא שיש להם מימד נצחי, הוא אינו מפחד מלעשות את המעשה הנכון ואינו רואה את המוות כתחנה אחרונה. 

בתכנית האלוהית, מסלול חייו של כל אדם ואדם מושגח ומנוהל בקפידה ע"י ה' בכדי להשיג את ההטבה השלמה והנצחית עבורו. פעמים רבות איננו מבינים את הסיבה לאירועי החיים, אך זאת רק משום שאין ביכולתו לראות את המציאות השלמה, הכוללת חשבונות של זמני עבר כמו תיקון וכפרה על מעשיו של האדם מגלגולים קודמים, בקשות של הנשמה עצמה עוד בהיותה בעולם הרוחני טרם ירידתה לעולם הזה על נתוני חייה ואירועי חייה במטרה להביא אותה לתיקון המושלם, ועוד שיקולים וסיבות רוחניות גבוהות שאין אנו מודעים להם. 

ייסורים – הכנה לקבלת שכר רוחני

בתלמוד נאמר כי ייסורים שבאים על האדם בעולם הזה נועדו לזכך ולהכין אותו לקראת העולם הבא. כל 'כתם' שדבק בו בחייו, בגין מעשה שלילי, עלול להרחיק ממנו את אותה קירבה רוחנית שאליה הוא יכול לזכות בעולם הבא, במקום שבו הגוף כבר לא מגביל אותו. על מנת להיטיב איתו, 'מנקים' ממנו את הכתם כבר כעת, והדבר בא לעיתים בדמות ייסורים. לעומת זאת, יש רשע שנראה שנהנה בעולם הזה ואינו סובל כלל, אולם בפרספקטיבה נצחית הוא עתיד לשלם על מעשיו הרעים מחיר כבד.

חשוב להדגיש כי לעיתים, אנשים טובים וצדיקים עוברים ייסורים שאין מקורם בעוונות שלהם עצמם, אלא של אחרים, אך מדובר באנשים בודדים בעלי דרגה רוחנית מאוד נעלה. הם למעשה לוקחים על עצמם את הצרות, במקום רבים אחרים שהיו אמורים לסבול, וזאת משום שסבל שמקבל אדם בעל דרגה רוחנית גבוהה מסוגל להחליף סבל של מספר רב של אנשים בעלי דרגה רוחנית פחותה, ובכך הוא מכפר עבור הרבים. הסבל שאותם צדיקים עוברים מפחית מהגזרות הקשות שהיו אמורות לנחות על אחרים.

תורת הגלגולים

בתורת הסוד מפורט על כך שחייו של האדם אינם מסתיימים לאחר מותו. הנשמה ממשיכה להתגלגל ולהגיע לחיים נוספים עד לגמר תיקונה. לפי תורת הסוד, לעתים אדם עלול לסבול בעולם הזה לא רק בגלל פשעים שעשה במהלך חייו הנוכחיים, אלא בגלל מה שהתרחש בגלגולים אחרים – 'קארמות' מן העבר. כמובן שמעשים אלה אינם גלויים לנו. 

איוב כידוע היה צדיק במעשיו, ולא חטא בחייו חטא חמור דיו כדי להצדיק ייסורים כל כך גדולים כפי שקיבל – ביתו נשרף יחד עם כל ממונו ורכושו, ילדיו נפטרו והוא עצמו סבל ממחלה. איוב מבקש הסבר אלוהי – מדוע זה קרה לי?
איוב זוכה לקבל נבואה מריבונו של עולם שעונה לשאלתו: במהלך נבואה לה זכה, מראה לו הקב"ה את דמותו של תרח, אביו של אברהם אבינו, שהיה עובד עבודה זרה ואף מחטיא את הרבים בה. הקב"ה הסביר לו את סיבת ייסוריו – חטאיו בגלגולו הקודם כתרח. לאחר מירוק עוונותיו של איוב מגלגולו הקודם, פוסקים מעליו הייסורים והוא זוכה שוב לברכה וטובה.

הפרט והכלל

פרמטר נוסף שצריך לקחת בחשבון הוא הכלל והפרט. התורה כולה מדברת בלשון רבים, ולעתים, כאשר נגזרה גזרה על הדור כולו, גם אנשים טובים וצדיקים עלולים להיפגע מהגזרה למרות מעלותיהם הטובות. הם נידונים ביחד עם הקולקטיב שבו חיו, גם אם ברמה הפרטית הם היו ראויים לגורל שונה.

"הטוב והמיטיב"

מי מאיתנו יודע באמת מה טוב ומה רע? 

מה אם כל האנושות כולה 'תקועה' עם דימוי מהו טוב ומהו רע, ובגלל קוצר דעתנו הראות שלנו איננו מסוגלים לראות תמונה רחבה יותר?  

בהלכה נפסק שעל בשורות טובות מברכים 'ברוך הטוב והמיטיב', ואילו על בשורות רעות מברכים 'ברוך דיין האמת'. אולם בתלמוד נאמר כי "לא כעולם הזה העולם הבא… לעולם הבא כולו הטוב והמטיב" (מסכת פסחים, דף נ, עמ' א). רק בעולם הזה, עם תודעה מצומצמת וחלקית כשלנו, אנו עורכים הבחנה בין בשורות טובות לרעות. רק כאשר נגיע למדרגה תודעתית גבוהה יותר, מה שנראה לנו כעת כבשורות 'רעות' יובן לנו כבשורות טובות.

כשהמשבר הופך לחבר

רוב האנשים אינם אוהבים להתאמץ מנטלית בכדי להתקדם, אנחנו מעדיפים להישאר באזור הנוחות עם השקט והשלווה, כולל בעניינים רוחניים. חוק יסודי בפיזיקה קובע שכל גוף נשאר במנוחה עד שיופעל עליו כוח, וכך גם אנחנו. 

העניין הוא שגם אלוהים יודע שלפעמים חלק מאתנו לא יעזוב את המשבצת החמימה שלנו מעצמנו בלי שיכריחו אותנו. אבל כדי שיתגלו דרכנו דברים גדולים, לא פעם אנו זקוקים לכוחות גדולים שיפעלו עלינו. אם אנו חלק מהתכנית האלוהית שנועדה לטובתנו הנצחית, היא צריכה לצאת לפועל גם אם לא תמיד אנו רוצים בכך. 

בתנ"ך "כיסא יולדת" נקרא 'משבר'. המשבר הוא קשה כי הוא מוציא אותנו מאזור הנוחות, מאלץ אותנו להתמודד, מכריח אותנו לפעול בדרכים שמעולם לא חשבנו שמתאימות לנו. אבל מהמשבר נולדים דברים חדשים שהיו צריכים להיוולד וטרם באו לעולם.

טבע האדם שכאשר רק טוב מקיף אותו הוא שוקע בעצמו ובהצלחותיו, ואינו חושב על מהות החיים ותכליתם. לעיתים מגיעים קשיים על האדם במטרה לעורר אותו מן הבועה הנוחה אליה התרגל, לעורר אותו לחשוב לעומק על חייו ועל מטרתם, לחפש יותר את ה', להתפלל אליו, לפנות אליו, להתעורר לשפר את מעשיו וכדומה. כפי שאומר המדרש (פרשת עקב ג, ב): "אני מביא ייסורים עליכם עד שתכינו את לבבכם אצלי". לעתים, הייסורים הם הדרך היחידה להסיט את האדם ממסלול חיים אחד המזיק לו אל עבר מסלול אחר, שדווקא בו הוא יוכל לממש את תכליתו.

איש אינו רוצה שיבואו עליו ייסורים, אך אם האדם מתמודד איתם בצורה נכונה, דווקא ברגעים האלה הוא מסוגל לצמוח כאישיות ולהוציא מן הכוח את הפועל את הגלום בתוכו. הייסורים הם כמו משקולות כבדים, שהאדם הנושא אותם מחזק בכך את שרירי נפשו.

זו בדיוק הסיבה שבגללה ניתנים לנו קשיים משמיים. איננו מסוגלים תמיד לעשות את הקפיצה הזו מעצמנו. לכן אומרים חכמי ישראל שהצדיקים שמחים בייסורים. הם מבינים איך המשבר מקפיץ אותם למדרגה גבוהה יותר גם אם הוא לא נעים להם. כשנגיע למדרגה הגבוהה יותר מבחינה התודעה הרוחנית, נראה שבעצם כל מה שהחשבנו כצרות איננו כזה באמת. המשבר נועד לגדל אותנו, הקשיים נועדו להוציא את הפוטנציאל שבנו, הם נועדו לדחוף אותנו להיות הגרסה הכי טובה של עצמנו, ולהזכיר לנו מהי תכלית חיינו ולצעוד במסלול המוביל ליעד הנכון במקרה שקצת שכחנו…

רק במצבנו הנוכחי, בדרגת התודעה הנמוכה שלנו, הרע הוא רע. אך אם נתרומם קצת, נגלה שהרע הוא בעצם טוב. לכן, במבט העליון שקיים בעולם הבא ניתן לראות כי הכול הוא "הטוב והמטיב" (מסכת פסחים).

 

המשך קריאה ↓

1

הכול לטובה

חשבתם שהרעיון של חשיבה חיובית הוא משהו חדש? ממש לא. בתלמוד מובא מעשה ברבי עקיבא, שיצא יום אחד לדרך ארוכה. הוא לקח איתו חמור, שישא את חפציו; תרנגול, שיקיץ אותו משנתו מוקדם עם שחר ללמוד תורה; ונר, שיוכל ללמוד לאורו בשעות הלילה. לעת ערב הגיע לעיר, אך בני העיר סירבו לארח אותו בבתיהם. בלית ברירה הוא יצא מהעיר והלך לישון ביער שהיה סמוך לעיר. במהלך הלילה הופיע אריה וטרף את החמור, לאחר מכן הגיע חתול וטרף את התרנגול, ואם זה לא היה מספיק אז גם נשבה רוח חזקה שכיבתה את הנר. רבי עקיבא נשאר בחוסר כול, לבד ביער חשוך… אך למרות כל זאת האמין ש"כל מה שעושה הקב"ה – הכול לטובה" (מסכת ברכות, דף ס). לפתע נשמעו צהלות סוסים, והוא הבחין מרחוק בקבוצת חיילים שכובשת את העיר ולוקחת עימם את אנשי העיר בשבי. בזכות אירועי הלילה, שנראו בזמנו כמפח נפש, ניצלו חייו: הנר היה חושף את מחבואו, וכן החמור והתרנגול שהיו משמיעים את קולם ובכך מסגירים אותו. רעיון זה נפסק להלכה בשולחן ערוך: "לעולם יהא אדם רגיל לומר: כל מה דעביד רחמנא, לטב עביד (כל מה שעושה ה', לטובה הוא עושה)".
כל מה שעושה הקב"ה עם ברואיו הוא לטובתם העליונה בלבד, אלא שלא תמיד באותו עת הטוב הזה הוא גלוי וברור. לעיתים רק למפרע מתברר שהדבר שהיה נראה כאירוע שלילי הוא למעשה היה לטובתנו, ולעיתים הטוב הנסתר מתברר הרבה יותר מאוחר בעולם האמת בו הכול גלוי ולא נותרות עוד שאלות… 

המשך קריאה ↓

4

"הסרטן הציל לי את הנישואין"

סיפור דומה אך שונה מספרת העיתונאית והסופרת מריאן קרינץ׳, שחלתה בסרטן בשנת 2014. לטענתה היא חייבת לסרטן את הזוגיות שלה, ואפילו מודה לו שפקד דווקא אותה. "באותה תקופה, בעלי ג׳ים ואני רבנו כל הזמן. היינו יחד 19 שנים בנקודה ההיא, והפסקנו להקשיב אחד לשנייה. כשמפסיקים להקשיב, התקשורת הולכת לפח. כל אחד חושב שהוא צודק, ואף אחד לא צודק".
כשראתה יום אחד הפרשה חשודה הלכה להיבדק, ולמחרת התקשר אליה הרופא ובישר לה את הבשורה הקשה.
"כשסיימתי את השיחה עם הרופא, עליתי למשרד הביתי של ג׳ים ואמרתי: "טוב, יש לי סרטן". זה כל מה שאמרתי לו. הוא הביט ברצינות ואמר: "אנחנו נתמודד עם זה". היה כוח באמירה הזאת. מאותו רגע ידעתי שהכול יהיה בסדר. זה היה שינוי מוחלט עבור שנינו. אילו לא אבחנו אותי, היינו נפרדים. פתאום התחלנו להקשיב יותר טוב אחד לשנייה, הייתה לנו משימה משותפת ורצינית, והשקענו בה את כל כוחנו: החלמה. הזוגיות הפורחת, בלב המאבק על חיי, גרמה לי להתאהב מחדש בג׳ים. הוא תמיד הביט בי באהבה וקבלה, לא משנה כמה חולה נראיתי, הוא הצליח להביט עמוק לתוך נפשי. אני לא מתכוונת לייפות את המציאות, אבל הסרטן היה חוויה מבחינתי. אחד הדברים הטובים ביותר שקרו ליחסים שלנו. הדבר הכי טוב שקרה לנו. אני מודה לאל ולרופאים שעזרו לי להתגבר עליו, וליהנות מהחיים הזוגיים שלי״.

המשך קריאה ↓

2

תורת הגלגולים

שאלת "צדיק ורע לו" מוצאת פתרון בתורת הקבלה הדנה ארוכות בנושא של גלגול נשמות. בתורת הסוד, הגוף לכשעצמו איננו ישות עצמאית אלא כלי של הנשמה באמצעותו הנשמה יכולה לפעול בעולמנו הארצי ולהגיע ליעדה ע"י בחירה בטוב. כאשר מבינים כי האדם איננו רק המימד הפיזי שנמצא מולנו ברגע זה אלא מהותו היא נשמה אלוהית אינסופית, שאלות רבות על מצבי האדם כגון ייסורים, חולי, עוני וכו' מאבדות את עוקצם. שכן חיי אדם, בין מלאים בקשיים בין מלאים בהנאה,  הן חלק קטן ממכלול חייה הארוך של הנשמה.
איוב שאיבד את בריאותו, עושרו ובניו שאל את ה' מדוע סובל הוא מייסורים כה קשים. ה' הראה לו את דמותו של תרח, אביו של אברהם אבינו, שהיה לעובד אלילים ואף מפיץ את העבודה הזרה לרבים. אז הבין איוב שכל מטרת הייסורים הפוקדים אותו היא לנקות אותו מפשעים שעשה בגלגולו הקודם. תורת הגלגולים מספקת את אחד מבין ההסברים לשאלת ה"צדיק ורע לו", וכן בענייני ילדים טהורים שלא עשו רע וסובלים מקשיים.

המשך קריאה ↓

5

מי רוצה לנהל את העולם?

אם היו מציעים לכם משרה לנהל את העולם, האם הייתם מגישים מועמדות? בעבר הוקרנה סדרה על אדם שמקבל בכל בוקר את העיתון של מחר. ביודעו מה הן הצרות של אותו יום, הוא היה עסוק ללא הרף בהצלת העולם, אך גילה שבכל פעם שהוא פועל בכיוון מסוים, משהו אחר ולא צפוי קורה. מתברר שהשמיכה קצרה מדי, וכשמושכים בצד אחד לא יודעים איפה יצוץ הצד השני.
הצדיקים, לעומת זאת, מבינים שטוב להשאיר בידיו של ה' את ניהול העולם. ישנו משל מפורסם המספר על צדיק שנשאל מי מבניו הוא המוכשר ביותר. הרב התלבט: בן אחד הוא גדול בתורה, השני בוקע רקיעים בתפילתו, השלישי איש חסד עצום, וכן הלאה. בסופו של דבר הצביע על בן אחד ואמר שהוא הגדול מכולם. ומדוע? "בני הגיע למדרגה רוחנית גבוהה כזו, עד שבכל ערב מפקיד בידיו הקדוש ברוך הוא את עולמו, ומוסר לו אותו כדי שיעשה בו כרצונו. ומהי גדולתו של בני? שמדי בוקר, הוא מחזיר לבורא את עולמו בדיוק כפי שקיבל אותו…". כולנו חווים רגעים בו אנו מעמיסים על כתפינו את עול העולם, אבל לפעמים צריך לדעת להרפות ופשוט לתת לאלוהים לנהל את העולם, כפי שנאמר בתהילים: "הַרְפּוּ וּדְעוּ כִּי אָנֹכִי אֱלֹהִים".

המשך קריאה ↓

3

המחלה ששינתה את חייה

איש אינו רוצה להיות חולה, ובצדק, אך לעיתים מחלה היא הזדמנות לשינוי שלא היינו יכולים לעשות אילולא אותה דחיפה לא נעימה. הנה שתי דוגמאות: אניטה מורז'אני חלתה בשנת 2002 בסרטן בלוטות הלימפה. כיוון שחששה מטיפולים הקונבנציונליים היא חיפשה מענה בשיטות טיפול אלטרנטיביות, אך כשכבר הסכימה לקבל טיפול אחרי ארבע שנים, זה היה מאוחר מדי. המחלה התפשטה בכל גופה והביאה לקריסת מערכות. הרופאים טענו שאפסו סיכוייה. אחרי 30 שעות בתרדמת, במה שהיא מכנה חווית סף־מוות, היא פקחה את עיניה וכעבור כמה ימים לא נותר זכר למחלה בגופה. הרופאים והסובבים מגדירים זאת כנס, אולם מורז'אני מעדיפה לא להיצמד להגדרות.
"אני באמת מאמינה שאם הייתי יודעת בעבר את כל מה שאני יודעת היום לא הייתי חולה ולזה אני מתכוונת כשאני אומרת כשהסרטן בא עם הודעה מסוימת, עם מתנה… צריך לחיות את החיים עם תשוקה כי יום אחד כולנו נמות. הגעתי לסוף חיי פעם אחת ואני יודעת איך זה מרגיש. כשאתה בסוף חייך אתה מתחרט שלא חיית מספיק טוב ולא ניסית דברים. הפוקוס הוא על לחיות את החיים".

המשך קריאה ↓

1

הכול לטובה

חשבתם שהרעיון של חשיבה חיובית הוא משהו חדש? ממש לא. בתלמוד מובא מעשה ברבי עקיבא, שיצא יום אחד לדרך ארוכה. הוא לקח איתו חמור, שישא את חפציו; תרנגול, שיקיץ אותו משנתו מוקדם עם שחר ללמוד תורה; ונר, שיוכל ללמוד לאורו בשעות הלילה. לעת ערב הגיע לעיר, אך בני העיר סירבו לארח אותו בבתיהם. בלית ברירה הוא יצא מהעיר והלך לישון ביער שהיה סמוך לעיר. במהלך הלילה הופיע אריה וטרף את החמור, לאחר מכן הגיע חתול וטרף את התרנגול, ואם זה לא היה מספיק אז גם נשבה רוח חזקה שכיבתה את הנר. רבי עקיבא נשאר בחוסר כול, לבד ביער חשוך… אך למרות כל זאת האמין ש"כל מה שעושה הקב"ה – הכול לטובה" (מסכת ברכות, דף ס). לפתע נשמעו צהלות סוסים, והוא הבחין מרחוק בקבוצת חיילים שכובשת את העיר ולוקחת עימם את אנשי העיר בשבי. בזכות אירועי הלילה, שנראו בזמנו כמפח נפש, ניצלו חייו: הנר היה חושף את מחבואו, וכן החמור והתרנגול שהיו משמיעים את קולם ובכך מסגירים אותו. רעיון זה נפסק להלכה בשולחן ערוך: "לעולם יהא אדם רגיל לומר: כל מה דעביד רחמנא, לטב עביד (כל מה שעושה ה', לטובה הוא עושה)".
כל מה שעושה הקב"ה עם ברואיו הוא לטובתם העליונה בלבד, אלא שלא תמיד באותו עת הטוב הזה הוא גלוי וברור. לעיתים רק למפרע מתברר שהדבר שהיה נראה כאירוע שלילי הוא למעשה היה לטובתנו, ולעיתים הטוב הנסתר מתברר הרבה יותר מאוחר בעולם האמת בו הכול גלוי ולא נותרות עוד שאלות… 

המשך קריאה ↓

2

תורת הגלגולים

שאלת "צדיק ורע לו" מוצאת פתרון בתורת הקבלה הדנה ארוכות בנושא של גלגול נשמות. בתורת הסוד, הגוף לכשעצמו איננו ישות עצמאית אלא כלי של הנשמה באמצעותו הנשמה יכולה לפעול בעולמנו הארצי ולהגיע ליעדה ע"י בחירה בטוב. כאשר מבינים כי האדם איננו רק המימד הפיזי שנמצא מולנו ברגע זה אלא מהותו היא נשמה אלוהית אינסופית, שאלות רבות על מצבי האדם כגון ייסורים, חולי, עוני וכו' מאבדות את עוקצם. שכן חיי אדם, בין מלאים בקשיים בין מלאים בהנאה,  הן חלק קטן ממכלול חייה הארוך של הנשמה.
איוב שאיבד את בריאותו, עושרו ובניו שאל את ה' מדוע סובל הוא מייסורים כה קשים. ה' הראה לו את דמותו של תרח, אביו של אברהם אבינו, שהיה לעובד אלילים ואף מפיץ את העבודה הזרה לרבים. אז הבין איוב שכל מטרת הייסורים הפוקדים אותו היא לנקות אותו מפשעים שעשה בגלגולו הקודם. תורת הגלגולים מספקת את אחד מבין ההסברים לשאלת ה"צדיק ורע לו", וכן בענייני ילדים טהורים שלא עשו רע וסובלים מקשיים.

המשך קריאה ↓

3

המחלה ששינתה את חייה

איש אינו רוצה להיות חולה, ובצדק, אך לעיתים מחלה היא הזדמנות לשינוי שלא היינו יכולים לעשות אילולא אותה דחיפה לא נעימה. הנה שתי דוגמאות: אניטה מורז'אני חלתה בשנת 2002 בסרטן בלוטות הלימפה. כיוון שחששה מטיפולים הקונבנציונליים היא חיפשה מענה בשיטות טיפול אלטרנטיביות, אך כשכבר הסכימה לקבל טיפול אחרי ארבע שנים, זה היה מאוחר מדי. המחלה התפשטה בכל גופה והביאה לקריסת מערכות. הרופאים טענו שאפסו סיכוייה. אחרי 30 שעות בתרדמת, במה שהיא מכנה חווית סף־מוות, היא פקחה את עיניה וכעבור כמה ימים לא נותר זכר למחלה בגופה. הרופאים והסובבים מגדירים זאת כנס, אולם מורז'אני מעדיפה לא להיצמד להגדרות.
"אני באמת מאמינה שאם הייתי יודעת בעבר את כל מה שאני יודעת היום לא הייתי חולה ולזה אני מתכוונת כשאני אומרת כשהסרטן בא עם הודעה מסוימת, עם מתנה… צריך לחיות את החיים עם תשוקה כי יום אחד כולנו נמות. הגעתי לסוף חיי פעם אחת ואני יודעת איך זה מרגיש. כשאתה בסוף חייך אתה מתחרט שלא חיית מספיק טוב ולא ניסית דברים. הפוקוס הוא על לחיות את החיים".

המשך קריאה ↓

4

"הסרטן הציל לי את הנישואין"

סיפור דומה אך שונה מספרת העיתונאית והסופרת מריאן קרינץ׳, שחלתה בסרטן בשנת 2014. לטענתה היא חייבת לסרטן את הזוגיות שלה, ואפילו מודה לו שפקד דווקא אותה. "באותה תקופה, בעלי ג׳ים ואני רבנו כל הזמן. היינו יחד 19 שנים בנקודה ההיא, והפסקנו להקשיב אחד לשנייה. כשמפסיקים להקשיב, התקשורת הולכת לפח. כל אחד חושב שהוא צודק, ואף אחד לא צודק".
כשראתה יום אחד הפרשה חשודה הלכה להיבדק, ולמחרת התקשר אליה הרופא ובישר לה את הבשורה הקשה.
"כשסיימתי את השיחה עם הרופא, עליתי למשרד הביתי של ג׳ים ואמרתי: "טוב, יש לי סרטן". זה כל מה שאמרתי לו. הוא הביט ברצינות ואמר: "אנחנו נתמודד עם זה". היה כוח באמירה הזאת. מאותו רגע ידעתי שהכול יהיה בסדר. זה היה שינוי מוחלט עבור שנינו. אילו לא אבחנו אותי, היינו נפרדים. פתאום התחלנו להקשיב יותר טוב אחד לשנייה, הייתה לנו משימה משותפת ורצינית, והשקענו בה את כל כוחנו: החלמה. הזוגיות הפורחת, בלב המאבק על חיי, גרמה לי להתאהב מחדש בג׳ים. הוא תמיד הביט בי באהבה וקבלה, לא משנה כמה חולה נראיתי, הוא הצליח להביט עמוק לתוך נפשי. אני לא מתכוונת לייפות את המציאות, אבל הסרטן היה חוויה מבחינתי. אחד הדברים הטובים ביותר שקרו ליחסים שלנו. הדבר הכי טוב שקרה לנו. אני מודה לאל ולרופאים שעזרו לי להתגבר עליו, וליהנות מהחיים הזוגיים שלי״.

המשך קריאה ↓

5

מי רוצה לנהל את העולם?

אם היו מציעים לכם משרה לנהל את העולם, האם הייתם מגישים מועמדות? בעבר הוקרנה סדרה על אדם שמקבל בכל בוקר את העיתון של מחר. ביודעו מה הן הצרות של אותו יום, הוא היה עסוק ללא הרף בהצלת העולם, אך גילה שבכל פעם שהוא פועל בכיוון מסוים, משהו אחר ולא צפוי קורה. מתברר שהשמיכה קצרה מדי, וכשמושכים בצד אחד לא יודעים איפה יצוץ הצד השני.
הצדיקים, לעומת זאת, מבינים שטוב להשאיר בידיו של ה' את ניהול העולם. ישנו משל מפורסם המספר על צדיק שנשאל מי מבניו הוא המוכשר ביותר. הרב התלבט: בן אחד הוא גדול בתורה, השני בוקע רקיעים בתפילתו, השלישי איש חסד עצום, וכן הלאה. בסופו של דבר הצביע על בן אחד ואמר שהוא הגדול מכולם. ומדוע? "בני הגיע למדרגה רוחנית גבוהה כזו, עד שבכל ערב מפקיד בידיו הקדוש ברוך הוא את עולמו, ומוסר לו אותו כדי שיעשה בו כרצונו. ומהי גדולתו של בני? שמדי בוקר, הוא מחזיר לבורא את עולמו בדיוק כפי שקיבל אותו…". כולנו חווים רגעים בו אנו מעמיסים על כתפינו את עול העולם, אבל לפעמים צריך לדעת להרפות ופשוט לתת לאלוהים לנהל את העולם, כפי שנאמר בתהילים: "הַרְפּוּ וּדְעוּ כִּי אָנֹכִי אֱלֹהִים".

המשך קריאה ↓

אספנו עבורך את הסרטונים הכי מדויקים ברשת

מדוע לאנשים טובים קורים דברים רעים?
איך טוב ורע יכולים להתהפך בשנייה?
מהי ההסתכלות הנכונה על משברי החיים?
למה איוב הצדיק סבל מייסורים?
משמעות הסבל בחיים
יש שאלות על הסבל בחיים?
האם אפשר להגיע לקרבת ה' בלי ייסורים?
הסיפור על האיכר הסיני
אם ה' אוהב, אז למה כואב?

להסתכל ממבט של תינוק, וללמוד על עצמנו

לא תמיד אנו מסוגלים לראות את הצדק במאורעות החיים, אלא רק במבט גבוה יותר יהיה ניתן להבין שמה שהיה נראה רע - היה בעצם לטובתנו

עברו על המכשיר עם העכבר וגללו מטה לקריאת השיחה!

כשראיתי את מה שהסתתר מאחורי הדלת – הרגשתי נורא

הרב ראובן פיירמן משתף בסיטואציה מצעירותו שגרמה לו להבין הכול ברגע אחד... 

כשהייתי בחור צעיר גרתי בקרית ים, ליד חיפה. זה עתה עליתי לארץ. בבוקר למדתי ובערב עבדתי כשומר לילה באחד המחסנים באזור. ערב חורפי אחד יצאתי בדרכי לעבודה. זה היה לילה קר, ולא היה לי מעיל או מטריה. ישבתי על הספסל וחיכיתי לאוטובוס. בשלב מסוים התחיל לרדת גשם. שקשקתי מקור; התחנה לא הייתה מקורה ולא יכולתי להסתתר בשום מקום צדדי, משום שחששתי שאם נהג האוטובוס לא יראה איש בתחנה הוא פשוט ימשיך ויחלוף על פני. המשכתי לחכות, רטוב וכועס תחת כיפת השמיים, מרגיש מסכן וסובל.  

לפתע עצר ממש מול התחנה רכב וולוו לבן, מהמודל האחרון של אותה שנה, ובתוכו ישב בחור צעיר בערך בן גילי. הוא שמע מוזיקה, היה לו חימום באוטו והוא נשען לאחור, נהנה מהמוזיקה ומהחימום ומטיפות הגשם הרומנטיות שמידפקות על החלון. כל כך כעסתי. התחלתי לצעוק בליבי לאלוהים: "ריבונו של עולם! מה קורה פה? למה יש כאן כזה חוסר צדק? הבחור הזה ואני, שנינו בני עשרים וקצת. ותראה איזה הבדל: אני יושב כאן רטוב, סובל ומתייסר, והוא יושב ונהנה במכונית היוקרתית שלו, נהנה מהמזגן ומתופף לו על ההגה בכיף. למה, ריבונו של עולם? איפה  הצדק? למה לא בראת עולם שיהיה שווה בשווה, שבו לכולנו יהיה אותו דבר? ובכלל, בזכות מה הבחור הזה זכה לחיים כאלה טובים? מה הוא כבר עשה בחיים שלו? הרי אין לו כסף לקנות מכונית לעצמו, זה ברור; הוא בטח שאל את המכונית מאביו העשיר. תגיד לי, זה הוגן שיש לו אבא עשיר ולי אין? הרי אתה אמור להיות טוב וצדיק, וגם העולם שאתה בורא צריך להיות כזה. אז תגיד לי, למה העולם שבראת כל כך לא צודק?!". 

וכך המשכתי להתלונן ולהטיח את בכיותיי כלפי שמיים.

בינתיים ראיתי שהבחור שישב במכונית כיבה את הרדיו ואת המנוע, פתח את הדלת והתכונן לצאת מהאוטו. כשהוא פתח את הדלת ראיתי דבר שהדהים אותי: הבחור הזה היה נכה, ולא היו לו רגליים. הוא ניגש למושב האחורי וניסה להוציא כיסא גלגלים מקופל. ואני – הרגשתי נורא. רצתי אליו ואמרתי לו "בוא, אעזור לך", אך הוא אמר שאין צורך. אך מכיוון שהיו לי ייסורי מצפון כל כך חזקים, התעלמתי מבקשתו, שלפתי את כיסא הגלגלים מהרכב, סגרתי את הדלתות, הושבתי אותו בכיסא ולקחתי אותו לביתו. 

בדרך קצת דיברנו, והוא סיפר לי איך הוא איבד את הרגליים שלו. הוא היה חייל במלחמת יום כיפור, ובאחד הקרבות הטנק שלו נפגע ובער. הוא חולץ בקושי, ורק בדרך נס נשאר בחיים. אך כשהגיע לבית החולים, לרופאים לא נשארה ברירה והם כרתו לו את שתי הרגליים. אחרי שהחלים, הצבא נתן לו את האוטו כדי שיוכל להגיע ממקום למקום. 

כשחזרתי לתחנת האוטובוס, הבנתי שבאותו רגע שבו נפתחה דלת המכונית ואני ראיתי שלאותו בחור אין רגליים, אלוהים ממש ענה לכל השאלות ששאלתי. הוא ממש דיבר איתי, בלי מילים, וכל זה התרחש בשבריר שניה, בין רגע. ברגע אחד הבנתי הכול. 

לקח לי זמן לעכל את מה שראיתי, אבל תרגמתי לעצמי במילים את מה שאלוהים בעצם אמר לי: "אתה מדבר על צדק? מנין לך מהו צדק? איך אתה יודע מה צודק ומה לא?

"העולם שלנו דומה לדלת של מכונית. החלק העליון של הדלת שקוף ואפשר לראות דרכו תמונה מלאה וברורה. אבל לדלת יש גם חלק תחתי, ומה שמתרחש מאחוריו – אי אפשר לראות. אם אתה רואה רק חלק של התמונה, מנין לך מהו 'צדק'? אם אתה בעצם ההגדרה שלך קולט רק בצורה חלקית, איך אתה יכול לדבר על צדק?

"ומה עוד אמרת שם? למה לא כולם מקבלים חלק שווה בשווה? הרי אתה הראשון שלא תרצה שווה בשווה! לך יש שתי רגליים ולו אין, האם אתה רוצה שנחלק את הרגליים שלך רגל אחת לך ורגל אחת לו? לא, אתה לא רוצה שווה בשווה. ומה עוד אמרת? למה העולם כזה לא הוגן, למה מגיע וולוו למישהו שלא עשה כלום בחיים? אתה רוצה לדעת מה הוא כבר עשה? הוא הכין לך את המדינה הזו! נכון, הוא סך הכול בן גילך, אבל הוא נלחם על הארץ, מסר את הנפש, את הגוף, את הכול, ואתה עוד חושב 'למה זה מגיע לו'?".

עד כאן הסיפור של הרב פיירמן.

איננו יודעים למה דברים רעים קורים לאנשים טובים, או למה לאנשים רעים קורים דברים טובים. כל שאנו יודעים הוא שיש לנו מבט חלקי שחושף רק חלק קטן מאוד של הדלת – ומה שמתרחש באמת מאחוריה לעולם יהיה נסתר מאיתנו.

המשך קריאה ↓

תגידו ששלחנו אתכם:

למה יש מציאות של רע לצדיק וטוב לרשע?
לפעמים רק לאחר מעשה ניתן יהיה להבין
שאלת איוב: למה יש סבל בעולם?
אם אבא אוהב, אז למה כואב?
המענה האינטלקטואלי לשאלת הסבל
למצוא את האתגר שבסבל
המבט הנכון על החיים
מדוע ה' מסתיר את עצמו מאיתנו?