נסו לדמיין, איך היה נראה העולם אם לאנשים טובים היו קורים רק דברים טובים, ולאנשים רעים – ההיפך?
דמיינו שבכל פעם שאדם היה נותן צדקה, למחרת הבוס היה מבשר לו על העלאה במשכורת; בכל פעם שאדם היה משקר או אומר דברי לשון הרע, לפתע השן הייתה כואבת לו; בכל פעם שאדם היה תורם מצרכים לעניים, הוא היה מקבל תלושי קנייה בדואר; כל פעם שאדם ביצע גנבה חמורה, היד הייתה סופגת מכה אדירה; בכל פעם שהוא היה אוכל מזון שאינו כשר, הבטן הייתה מתחילה לכאוב, וכן הלאה והלאה.
במציאות חיים שבה כל הרשעים היו סובלים מעוני, חולי וייסורים, ואילו כל הצדיקים לעולם לא היו חולים במחלות קשות או נפגעים בתאונות דרכים, והיו זוכים לחיים אוטופיים מלאים כל טוב – הייתה מתבטלת בחירתו החופשית של האדם. האם בכזו מציאות של השגחה אלוהית גלויה, הייתה נותרת לבני האדם אפשרות לבחור ברע? היינו מתאמצים לחיות לפי הספר, ומשתדלים לעשות כמה שפחות טעויות ועבירות. הרי אף אחד לא רוצה לספוג פגיעה… היינו הופכים לרובוטים מתוכנתים, חסרי בחירה חופשית. אם הכול היה גלוי וידוע לנו, והיינו רואים בצורה גלויה כי לכל סיבה יש תוצאה, היינו חיים חיי ודאות, אך לא הייתה בחירה חופשית. מבלי לשים לב, החיים היו הופכים לדטרמיניזם אחד גדול.
לכן, אלוהים מנהיג אותנו בהשגחה נסתרת המאפשרת לנו בחירה חופשית בין הטוב לרע, בין חיבור עמו לבין הפניית עורף לו.
הבחירה החופשית היא זו המאפשרת לבחור ברע, כמו גם לבחור בטוב. כדי לבחור – חייבת להיות האפשרות לבחור בהתרחקות מה', כמו שקיימת האפשרות לבחור בהתקרבות לה'. לא קיימת משמעות לבחירה בטוב ללא האפשרות לבחור ברע – וזו קיימת רק במציאות של הסתר, שבה לא רואים את השגחת ה' באופן גלוי וברור. השגחה ברורה וגלויה לכל מהווה סתירה לרעיון הבחירה החופשית.
אם מערכת השכר והעונש הייתה פועלת באופן גלוי, עקבי וצפוי כמו חוק טבע, מציאותו והשגחתו של אלוהים הייתה ברורה באופן שלא ניתן להכחישו. אף אדם לא היה מעז לחטוא, בגלל היראה מהעונש, וכל הבחירה בטוב הייתה מאבדת ממשמעותה. כולנו יודעים שמי שנוגע באש חשופה – נכווה, ומי שקופץ ממגדל גבוה – מתרסק. האם יש אדם נורמלי שיבחר בכך, כשהוא יודע מה התוצאות הצפויות? האם זוהי מעלה מוסרית, לא לגעת באש? כשאנחנו יודעים בדיוק מה יקרה לנו, אין לנו באמת בחירה.
ודאות מוחלטת מאיימת על הבחירה החופשית שלנו, שהיא העיקרון היסודי של הבריאה, וכך כתב הרמב"ם: "רשות לכל אדם נתונה, אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק – הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע – הרשות בידו… ודבר זה [הבחירה החופשית] עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצוה, שנאמר: 'ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע', וכתיב 'ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה', כלומר שהרשות בידכם וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם – עושה, בין טובים בין רעים" (הלכות תשובה, פרק ה).
למעשים שנעשים מתוך כפייה אין ערך, בניגוד למעשים שנעשים מתוך בחירה חופשית. איזו משמעות יהיו למילים "אני אוהב אותך" כשאקדח מוצמד לך לרקה?
בורא העולם ברא אותנו עם בחירה חופשית, כי הוא רוצה שנבחר מרצוננו בטוב. לכן אירועי החיים מתנהלים בצורה שלא תמיד נראית ברורה, מובנת או חד-משמעית. הבורא מסתיר מאיתנו את הדרך שבה מתקבלות ההחלטות, ואת המנגנון האמיתי שבאמצעותו דברים נקבעים, אך עם זאת הוא ציווה אותנו לבחור בטוב, גם כשקשה, מתוך אמונתנו וביטחוננו בו.
"איפה היית ביסדי ארץ?"
האם פירוש הדבר הוא שהעולם מתנהל באופן שרירותי וחסר כיוון? האם "אין דין ואין דיין"? ממש לא.
"חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת" (מסכת שבת, דף נה, עמ' ב), אומר התלמוד. בורא עולם מנהל את עולמו בצדק, ויש חשבון מדוקדק ומפורט שבו הוא מנהל את העולם. הקושי לראות זאת הוא מצדנו, משום שאנו לא תמיד מודעים לשיקולים עליונים בגינם נקבעת משמים החלטה כזו או אחרת.
משה רבנו ביקש מאלוהים לדעת כיצד הוא מנהל את העולם ובאיזו דרך הוא דן את מעשינו. אך אלוהים סירב לספק לו תשובה ישירה: "וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ…" (שמות לג, כג). כלומר, לאחר המעשה או בסוף הימים, ממבט של עולם רוחני עליון, ניתן יהיה להבין את הנהגות אלוהים עם בני האדם, אך בשעת המעשה לא יהיה ניתן להבין.
כשאיוב מבקש מה' הסבר לייסורים הקשים שבאו עליו, עונה לו אלוהים: "אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי אָרֶץ הַגֵּד אִם יָדַעְתָּ בִינָה" (איוב לח, ד). באותו פרק שואל אותו אלוהים שאלות רבות: וכי אתה יודע לברוא ים ויבשה? הכרת את קצה גבולה של הארץ? הגעת מימיך עד לקצה השמים? ספרת את הכוכבים שבשמיים? הורדת מימיך גשמים? האם כבר הבנת את חידת החיים והמוות? אתה רוצה כל כך להבין את שאלת הסבל והצדק, אך דע שיש סיבות נשגבות וגבוהות מבינתך לאופן הנהגת העולם. החיים בעולם הזה אינם אלא גשר שמקשר בין מה שהיה לפני כן לבין מה שיהיה אחרי כן, וכאשר אדם שופט את מאורעות חייו או אירועים שונים שנראים עבורו כ"לא צודקים", אין זה אלא משום שהוא שופט על פי תמונה מצומצמת של חלון חיים מצומצם.
את התשובה האמיתית קשה לנו לשמוע: איננו יודעים. לבורא העולם ישנה תוכנית שלמה, רחבה ועמוקה, שנסתרת מבינתנו. אם העולם במה וכולנו שחקנים, בורא עולם הוא הבמאי שמחלק לכל אחד תפקיד בדיוק רב. אך בזמן שכל אחד מאיתנו רואה רק את התפקיד החלקי והמצומצם שלו, הבמאי האינסופי יודע איך משתלבים הסיפורים זה בזה באופן מושלם ומאורגן להפליא, בצדק וברחמים שאיננו מבינים תמיד.
כאן ועכשיו בפרספקטיבה רחבה
ובכל זאת, כמו משה רבנו וכמו איוב, גם לנו מותר לשאול את השאלה. ומותר גם לחפש לה הסברים שנתפסים בשכלנו.
לפני הכול, ראוי להזכיר שלא לכל הצדיקים רע ולא לכל הרשעים טוב. יש אנשים טובים רבים שנהנים גם בעולם הזה ומוצאים הנאה וסיפוק בכל עמלם, ולהיפך – אנשים שהולכים בשרירות לבם ואינם מוצאים סיפוק נפשי ורוחני בחייהם למרות שפע גשמי רב שיש להם. בדידות, סבל, יחסי משפחה מעורערים, דיכאונות, לחץ נפשי, כעס ועוד רגשות קשים, הם לא פעם מנת חלקם של אותם "רשעים שטוב להם". הטוב הזה הוא פעמים רבות במבט חיצוני בלבד.
דרך אחת שבה אפשר להביט בסוגיות הטוב והרע היא מפרספקטיבה רחבה. אנו נוטים לדמיין שהחיים הם מה שקורה עכשיו, ברגע זה. אבל אין זה מדויק. לאדם יש נשמה, חלק נצחי, שתמיד היה קיים וממשיך לחיות גם לאחר שהגוף הגשמי מסיים את תפקידו.
מסופר על רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר השישי של חב"ד, שחי ברוסיה לפני כמאה שנה, שנעצר על ידי השלטונות הקומוניסטים. העילה למעצר הייתה שהוא מפיץ יהדות – עבירה חמורה ביותר באותם ימים. לאחר שהחוקרים התעללו בו, הם הניחו על השולחן אקדח ואיימו עליו: "תיכף תצטרף לשאר האסירים שכופרים במשטר שלנו…". אך הרב לא התבלבל ואמר לחוקרו: "האקדח הזה יכול להפחיד רק את מי שיש לו עולם אחד והרבה אלוהים, אך לא את מי שיש לו שני עולמות ואל אחד". כוונת דברי הרב היא שכאשר האדם מסתכל בפרספקטיבה רחבה על חייו, ומבין כי הם אינם מתנהלים רק כאן ועכשיו, אלא שיש להם ממד נצחי, הוא אינו מפחד מלעשות את המעשה הנכון, ואינו רואה את המוות כתחנה אחרונה.
בתכנית האלוהית, מסלול חייו של כל אדם ואדם מושגח ומנוהל בקפידה על ידי ה' כדי להשיג את ההטבה השלמה והנצחית עבורו. פעמים רבות איננו מבינים את הסיבה לאירועי החיים, אך זאת רק משום שאין ביכולתו לראות את המציאות השלמה, שכוללת חשבונות של זמני עבר כמו תיקון וכפרה על מעשיו של האדם מגלגולים קודמים, בקשות של הנשמה עצמה עוד בהיותה בעולם הרוחני טרם ירידתה לעולם הזה על נתוני חייה ואירועי חייה במטרה להביא אותה לתיקון המושלם, ועוד שיקולים וסיבות רוחניות גבוהות שאין אנו מודעים להם.
ייסורים – הכנה לקבלת שכר רוחני
בתלמוד נאמר כי ייסורים שבאים על האדם בעולם הזה נועדו לזכך ולהכין אותו לקראת העולם הבא. כל 'כתם' שדבק בו בחייו בגין מעשה שלילי, עלול להרחיק ממנו את הקרבה הרוחנית שאליה הוא יכול לזכות בעולם הבא, במקום שבו הגוף כבר לא מגביל אותו. על מנת להיטיב איתו, 'מנקים' ממנו את הכתם כבר כעת, והדבר בא לעיתים בדמות ייסורים. לעומת זאת, יש רשע שנראה שנהנה בעולם הזה ואינו סובל כלל, אולם בפרספקטיבה נצחית הוא עתיד לשלם על מעשיו הרעים מחיר כבד.
חשוב להדגיש כי לעיתים, אנשים טובים וצדיקים עוברים ייסורים שאין מקורם בעוונות שלהם עצמם, אלא של אחרים, אך מדובר באנשים בודדים בעלי דרגה רוחנית מאוד נעלה. הם למעשה לוקחים על עצמם את הצרות, במקום רבים אחרים שהיו אמורים לסבול, וזאת משום שסבל שמקבל אדם בעל דרגה רוחנית גבוהה מסוגל להחליף סבל של מספר רב של אנשים בעלי דרגה רוחנית פחותה, ובכך הוא מכפר עבור הרבים. הסבל שאותם צדיקים עוברים מפחית מהגזרות הקשות שהיו אמורות לנחות על אחרים.
תורת הגלגולים
בתורת הסוד מפורט על כך שחייו של האדם אינם מסתיימים לאחר מותו. הנשמה ממשיכה להתגלגל ולהגיע לחיים נוספים עד לגמר תיקונה. לפי תורת הסוד, לעתים אדם עלול לסבול בעולם הזה לא רק בגלל פשעים שעשה במהלך חייו הנוכחיים, אלא בגלל מה שהתרחש בגלגולים אחרים – 'קארמות' מן העבר. מובן שמעשים אלה אינם גלויים לנו.
איוב, כידוע, היה צדיק במעשיו, ולא חטא בחייו חטא חמור דיו כדי להצדיק ייסורים גדולים כל כך כפי שקיבל – ביתו נשרף יחד עם כל ממונו ורכושו, ילדיו נפטרו והוא עצמו סבל ממחלה. איוב מבקש הסבר אלוהי – מדוע זה קרה לי?
איוב זוכה לקבל נבואה מריבונו של עולם, שעונה לשאלתו: במהלך נבואה לה זכה, מראה לו הקב"ה את דמותו של תרח, אביו של אברהם אבינו, שהיה עובד עבודה זרה ואף מחטיא את הרבים בה. הקב"ה הסביר לו את סיבת ייסוריו – חטאיו בגלגולו הקודם כתרח. לאחר מירוק עוונותיו של איוב מגלגולו הקודם, פוסקים מעליו הייסורים, והוא זוכה שוב לברכה וטובה.
הפרט והכלל
פרמטר נוסף שצריך לקחת בחשבון הוא הכלל והפרט. התורה כולה מדברת בלשון רבים, ולעתים, כאשר נגזרה גזרה על הדור כולו, גם אנשים טובים וצדיקים עלולים להיפגע מהגזרה, למרות מעלותיהם הטובות. הם נידונים ביחד עם הקולקטיב שבו חיו, גם אם ברמה הפרטית הם היו ראויים לגורל שונה.
"הטוב והמיטיב"
מי מאיתנו יודע באמת מה טוב ומה רע?
מה אם כל האנושות כולה 'תקועה' עם דימוי מהו טוב ומהו רע, ובגלל קוצר דעתנו הראות שלנו איננו מסוגלים לראות תמונה רחבה יותר?
בהלכה נפסק שעל בשורות טובות מברכים 'ברוך הטוב והמיטיב', ואילו על בשורות רעות מברכים 'ברוך דיין האמת'. אולם בתלמוד נאמר כי "לא כעולם הזה העולם הבא… לעולם הבא כולו הטוב והמטיב" (מסכת פסחים, דף נ, עמ' א). רק בעולם הזה, עם תודעה מצומצמת וחלקית כשלנו, אנו עורכים הבחנה בין בשורות טובות לרעות. רק כאשר נגיע למדרגה תודעתית גבוהה יותר, מה שנראה לנו כעת כבשורות 'רעות' יובן לנו כבשורות טובות.
כשהמשבר הופך לחבר
רוב האנשים אינם אוהבים להתאמץ מנטלית בכדי להתקדם, אנחנו מעדיפים להישאר באזור הנוחות עם השקט והשלווה, כולל בעניינים רוחניים. חוק יסודי בפיזיקה קובע שכל גוף נשאר במנוחה עד שיופעל עליו כוח, וכך גם אנחנו.
העניין הוא שגם אלוהים יודע שלפעמים חלק מאתנו לא יעזוב את המשבצת החמימה שלנו מעצמנו, בלי שיכריחו אותנו. אבל כדי שיתגלו דרכנו דברים גדולים, לא פעם אנו זקוקים לכוחות גדולים שיפעלו עלינו. אם אנו חלק מהתכנית האלוהית שנועדה לטובתנו הנצחית, היא צריכה לצאת לפועל גם אם לא תמיד אנו רוצים בכך.
בתנ"ך, 'כיסא יולדת' נקרא 'משבר'. המשבר הוא קשה, כי הוא מוציא אותנו מאזור הנוחות, מאלץ אותנו להתמודד, מכריח אותנו לפעול בדרכים שמעולם לא חשבנו שמתאימות לנו. אבל מהמשבר נולדים דברים חדשים שהיו צריכים להיוולד וטרם באו לעולם.
טבע האדם, שכאשר רק טוב מקיף אותו – הוא שוקע בעצמו ובהצלחותיו, ואינו חושב על מהות החיים ותכליתם. לעיתים מגיעים קשיים על האדם במטרה לעורר אותו מן הבועה הנוחה אליה התרגל, לעורר אותו לחשוב לעומק על חייו ועל מטרתם, לחפש יותר את ה', להתפלל אליו, לפנות אליו, להתעורר לשפר את מעשיו וכדומה. כפי שאומר המדרש (פרשת עקב ג, ב): "אני מביא ייסורים עליכם עד שתכינו את לבבכם אצלי". לעתים, הייסורים הם הדרך היחידה להסיט את האדם ממסלול חיים אחד המזיק לו, אל עבר מסלול אחר, שדווקא בו הוא יוכל לממש את תכליתו.
איש אינו רוצה שיבואו עליו ייסורים, אך אם האדם מתמודד איתם בצורה נכונה, דווקא ברגעים האלה הוא מסוגל לצמוח כאישיות ולהוציא מן הכוח את הפועל את הגלום בתוכו. הייסורים הם כמו משקולות כבדות, שהאדם שנושא אותן מחזק בכך את שרירי נפשו.
זו בדיוק הסיבה שבגללה ניתנים לנו קשיים משמיים. איננו מסוגלים תמיד לעשות את הקפיצה הזו מעצמנו. לכן אומרים חכמי ישראל שהצדיקים שמחים בייסורים. הם מבינים איך המשבר מקפיץ אותם למדרגה גבוהה יותר, גם אם הוא לא נעים להם. כשנגיע למדרגה הגבוהה יותר מבחינת התודעה הרוחנית, נראה שבעצם כל מה שהחשבנו כצרות איננו כזה באמת. המשבר נועד לגדל אותנו, הקשיים נועדו להוציא את הפוטנציאל שבנו, הם נועדו לדחוף אותנו להיות הגרסה הכי טובה של עצמנו, להזכיר לנו מהי תכלית חיינו ולכוון אותנו לצעוד במסלול שמוביל ליעד הנכון, במקרה שקצת שכחנו…
רק במצבנו הנוכחי, בדרגת התודעה הנמוכה שלנו, הרע הוא רע. אך אם נתרומם קצת, נגלה שהרע הוא בעצם טוב. לכן במבט העליון שקיים בעולם הבא, ניתן לראות כי הכול הוא "הטוב והמטיב" (מסכת פסחים).
