הדרך לזוגיות מאושרת מתחילה כמובן במציאת בן/בת הזוג המתאימים. אבל כאשר יש כל כך הרבה אפשרויות בחוץ, איך אפשר לדעת בוודאות שמצאנו את בן/בת הזוג המתאימים לנו ביותר? ואולי יש מישהו אחר שעוד יותר יתאים לנו? למה יש כאלה ש"הולך" להם וכאלה שלא? ואולי אם אתאמץ יותר לצאת לדייטים אפגוש סוף סוף את ה"אחד"?
נתחיל בהסבר קצר על תפיסת הזיווג ביהדות. היהדות מסבירה שהאדם הראשון נברא מגבר ואשה המחוברים ביניהם: "בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, אנדרוגינוס (=שילוב של גבר ואישה) בְּראו, כמו שכתוב 'זכר ונקבה בראם'" (מדרש בראשית רבה, ח). כלומר, הם היו מחוברים בגבם כתאומים סיאמיים. רק לאחר מכן הם הופרדו זה מזה והפכו מ'אדם שלם' לשני חלקים של זכר ונקבה. כל הנשים באנושות מקור נשמתן הוא בנשמת האישה הראשונה בהיסטוריה – חוה, וכל הגברים באנושות מקור נשמתם הוא בנשמת הגבר הראשון בהיסטוריה. לכן, כל אחד ואחת מאיתנו הוא למעשה חצי מאדם שלם, ולכן מוטבע בנו הצורך והרצון למצוא את החצי השני ולחזור להיות 'אדם שלם'.
התורה מסבירה שזיווגו של אדם לא נקבע כשהוא בן 20 או 30, אחרי שהוא סיים צבא או אחרי שהוא סיים לימודים, אלא בשלב מוקדם ביותר – 40 יום לפני יצירתו כעובר.
"ארבעים יום קודם יצירת הוולד בת קול יוצאת ואומרת – בת פלוני לפלוני" (מסכת סוטה, דף ב). ומיהו השדכן? זוהי משימה שבורא עולם בכבודו ובעצמו עוסק בה: "מאותה שעה [של בריאת העולם]… הקדוש ברוך הוא יושב ומזווג זיווגים, בתו של פלוני – לפלוני".
אם כן, ראינו שפעולת הזיווג היא מהלך רוחני שנקבע עוד לפני שאנו נולדים, אך אם כך נקבע משמים, נשאלת השאלה: האם מוטל עלינו להפעיל שיקול דעת בבחירת בן/בת זוג? התשובה היא שבהחלט כן. הקב"ה מעוניין שנחיה בדרכי הטבע בדיוק כפי שאנו יוצאים לעבוד כדי לקבל פרנסה, כפי שאנו נדרשים לאכול בריא ולעסוק בפעילות גופנית בכדי לשמור על בריאותנו וכן הלאה, כך גם אנו נדרשים להפעיל שיקול דעת בבחירת בן או בת הזוג לחיים.
אז כיצד נדע שהבחור/הבחורה שלפנינו הם אכן הזיווג המתאים לנו?
נחלק את התשובה לשני חלקים: לאלה שעוד לא התחתנו, ולאלה שכבר התחתנו.
מהי הדרך הנכונה להכיר?
ישנה דרך מדהימה לפגוש את בני הזוג המתאימים שעובדת כבר אלפי שנים, וזוכה גם היום לאחוזי הצלחה גבוהים ביותר. היהדות מגלה סוד גדול: ההיכרות הטובה ביותר נעשית דרך שדכן – גורם שלישי שמכיר את שני הצדדים ומקשר בין בני הזוג. ואם זה נשמע קצת מיושן ולא מודרני, הרי שהאמת הפוכה לגמרי והרבה זוגות גם בימינו הכירו דרך גורם שלישי וזכו להקים בית.
בדרך האותנטית שבה נערכות פגישות שידוכים השיחה מתנהלת סביב נושאים מהותיים שבודקים את רמת ההתאמה בין השניים, כמו סגנון ואורח חיים, מה חשוב לי שיהיה בקשר זוגי, מהם הקווים האדומים שלי בחיים, מהם הערכים שלי, מהן הציפיות שלי מבן הזוג, איפה אני רואה את עצמי בעוד 10 שנים, מהן השאיפות שלי, עם מה קשה לי להתמודד במערכת זוגית. וכן, נבחן וננסה לעמוד על קנקנו של האדם שמולנו ע"י שנשאל שאלות מכוונות ושלא מסגירות את מטרתן, שנועדו לעזור לנו לגלות את טיב האופי של השני, כמו האופן שבו הוא מדבר על אנשים, יכולת הגמישות שלו, יכולת הענקה ועזרה לאחר או מאידך נטייה לאגואיזם ומרוכזות עצמית, יכולת הקשבה או מאידך זלזול באחר, נטייה לכוחניות, יכולת וויתור או מאידך עיקשות וכו'.
במידה וקיימת התאמה על פי כל הקריטריונים החשובים, היהדות מדרבנת את הזוג להתקדם לעבר החופה, ולא לבזבז שנים של מערכת זוגית ללא טבעת על האצבע.
אולי תחשבו "אבל זה לא נורמלי! איך אפשר להתחתן עם מישהו שלא גרת איתו?". הטענה כי מגורים משותפים מנבאים סיכויי הצלחה של חיי הנישואים לא עומדת במבחן המציאות. במידה ומגורים משותפים אכן היו מביאים לכך שההתאמה של הזוגות הנישאים הייתה טובה יותר, היינו מצפים שזוגות נשואים שחיו יחד לפני החתונה יהיו בעלי אחוזי גירושין נמוכים עד מאוד, אך לצערנו הרב, הפלא ופלא – אחוז הגירושין רק הולך ועולה.
בחברה הדתית, לעומת זאת, לא גרים יחד לפני החתונה, ועם זאת אחוז הגירושין נותר נמוך מאוד. זוהי עדות לכך שמשהו בשיטה הזו עובד. אבל למה, ואיך זה הגיוני?
בכל החלטה חשובה בחיים כמו רכישת דירה או רכב, בחירת מקום לימודים או אפילו בהחלטה פעוטה יותר של קניית מדפסת, אנחנו בודקים ומבררים לפני שמחליטים. איננו סומכים רק על האינטואיציה שלנו או על סמך עד כמה האוטו מוצא חן בעינינו מבחינה חיצונית. כל אחד יחשוב פעמיים לפני שירכוש דירה מעוצבת להפליא שנמצאת בקומה שישית בלי מעלית…
משום מה, כשזה מגיע לזוגיות קיימת נטייה פחות להתחשב בפרמטרים רציונליים ושכליים, והדבר היחיד שקובע הוא הלב. עננת ההתאהבות שמציפה את בני הזוג מונעת מהם להתרשם מההתאמה לטווח הרחוק של הבן/בת זוג הפוטנציאלי, ומסתירה קווי אופי מסוימים שלמען האמת אפשר היה לאתר די בקלות עם עיניים קצת יותר פקוחות. בשלב שבו גם מגע נכנס לסיפור, המקום של הרציונל בקבלת החלטה כבר מתפוגג לחלוטין ומותיר אחריו שובל של אבק…
לעומת זאת, אצל זוגות שנמנעים ממגע ובוחרים בעיקר עם השכל תוך כדי בדיקת גם הלב, כל זה נחסך – אם לא מתאים להם הם פשוט אומרים "לא תודה", ונפרדים לשלום לפני שנכנסים לתסבוכת רגשית ומערכת זוגית של פרידה-חזרה הלוך ושוב הנובעת מחוסר התאמה בשילוב של מעורבות רגשית חזקה.
יש בי אהבה והיא תנצח? לא בדיוק
אם תשאלו את רוב הזוגות שעומדים להינשא למה הם ביחד, הם יענו: "מה השאלה? אנחנו מאוהבים!". אבל אם שליש מהזוגות בישראל בכל זאת מתגרשים, כנראה שאהבה היא לא סיבה מספיק טובה להתחתן…
התאהבות היא ממש לא מתכון בטוח לאהבה. ההתאהבות נמשכת חודשים ספורים ובמקרה הטוב שנים ספורות, אבל יום אחד היא תדעך. ואז עלול להתברר שבני הזוג שונים מאוד זה מזה, ושאיפותיהם ורצונותיהם רחוקים כרחוק מזרח ממערב. לצערנו, לא מעט זוגות מרגישים כך לאחר שכבר חיו יחד כמה שנים, ואז הם מתחתנים רק מכוח האינרציה. אך המחיר עלול להיות כבד בהמשך.
בחירת בן זוג לחיים לא צריכה להיות מושתתת אך ורק על אהבה. נשמע מוזר? נכון, אבל זו האמת. אהבה כשלעצמה בלבד אינה מהווה בסיס לנישואין מאושרים ויציבים.
אומנם חשוב שתהיה משיכה לצד השני ושיחה זורמת שהם תנאים הכרחיים למערכת זוגית, אבל חשוב לשים לב שקיימת התאמה גם בנושאים מהותיים נוספים.
היהדות מסבירה שבמהלך תקופת ההיכרות ועד החתונה "שומרים נגיעה", כלומר שומרים על ריחוק ממגע פיזי מכל סוג שהוא, אפילו נמנעים מליטוף היד. המטרה בכך היא למנוע הטיה רגשית שמשבשת את שיקול הדעת, ומאפשרת להתרכז בבן הזוג כפי שהוא. באופן הזה בני הזוג לא נקשרים רגשית יתר על המידה לפני שהם מגבשים החלטה מושכלת שתשפיע בצורה הגורלית ביותר על כל ימי חייהם. (להרחבה אפשר לקרוא על כך בשאלה: מה הסיפור של שמירת נגיעה? זה לא מוגזם מדי?).
מה חשוב לבדוק בבן/בת הזוג הפוטנציאלי?
לפעמים ייתכן שהעיכוב במציאת שידוך נועד לאפשר לנו להמשיך ולעבוד על תכונות הנפש, להתכונן טוב יותר לחיים משותפים, לשפר את סגנון חיינו ולהגיע עם ארגז כלים לחיי הנישואים. כל זמן שאנו נמצאים בלימוד והתפתחות רוחנית או נפשית, אנו בונים קרקע יציבה לתשתית של הבית שלנו, ובכך מגיעים מוכנים יותר להקמת משפחה עם בן/בת זוגנו.
בבואנו לוודא שבן/בת הזוג הפוטנציאלי הוא אכן המתאים לי ביותר, ישנם כמה דברים שחשוב לבדוק שקיימים. אז מה כדאי לחפש, ומה עלינו לבדוק? הנה כמה הצעות:
- מטרת חיים משותפת. ארבעים-חמישים שנה זה הרבה זמן להיות נשואים. מה תעשו כל הזמן הזה ביחד? אם רק תצפו בסרטונים או תצאו למסעדות, תרגישו שהקשר שלכם רדוד וחסר משמעות. חשוב שתחלקו משהו חשוב ומשמעותי יותר – דרך חיים משותפת. מטרה או ערך שאתם מסורים לו יעצימו את חייכם המשותפים ויתנו להם בסיס חזק.
- אמון. אם אין ביניכם אמון, שום דבר לא יצמח בקשר שלכם. האם אתם מרגישים שאתם יכולים לסמוך על הצד השני? האם אתן מרגישות בטוחות לפתוח בפניו את ליבכן? האם היא מסוגלת לתקשר איתכם ולקבל אתכם, או שאתם חוששים להביע את עצמכם מחשש שתיראו "לא טוב"? אם אין ביניכם כנות ואתם לא רואים דרך לפתח אותה, אולי כדאי שתחשבו שוב.
- אישיות טובה. חשבו אילו תכונות אופי חשוב לכם שיהיו בשותפכם לחיים. בשורה התחתונה, הפנימיות של האדם שיחיה לצדכם היא זו שתשפיע בראש ובראשונה על טיב היחסים בינכם ועל האווירה בבתיכם.
חשוב לבדוק שיש בפרטנר יכולת נתינה. קשר טוב מבוסס על נתינה – לגרום הנאה לאחר ולחשוב עליו, לפעמים אפילו לפני שאני חושב על עצמי. בדקו: האם הזיווג הפוטנציאלי שלי יודע לתת ולהעניק? אפשר לראות זאת למשל על ידי היחס שלו/ה לנותני שירות כמו נהגי מונית, מלצרים וכדומה.
בדקו אם קיימות בצד השני תכונות חשובות נוספות כמו וויתור, הסתכלות טובה על האחר, אכפתיות ולב טוב. נסו לראות אם הוא לוקה בתכונות שליליות שעלולות לפגוע במרקם היחסים של מערכת נישואים כמו כעסנות, קמצנות מוגזמת או זלזול והתנשאות על האחר. בדקו איך הוא מתייחס לאחים שלו ולהורים שלו? האם היא יודעת להוקיר אנשים שעושים בשבילה, או שהיא רק מתלוננת ומקטרת על כל העולם? אם אין לו הערכה כלפי בני המשפחה שעושים ועשו בשבילו כל כך הרבה, אל תתפלאו כאשר הוא לא יוקיר גם אתכם. - האם אתם מתכננים לשנות אותו/אותה? אל תנסו לשפר אף אחד. אתם לא מתחתנים עם האדם שהוא יהיה בעוד חמש או עשר שנים, אלא עם מי שהוא עכשיו. אם אינכם מסוגלים לקבל אותו כעת כפי שהוא, סימן שכנראה בעתיד תנסו לשנות אותו, וזה מתכון בטוח לפיצוץ בנישואין. אל תצפו שהאדם שאתם מכירים כעת יהיה מישהו אחר בעתיד, מכיוון שאין שום ערובה לכך שאכן יהיה שינוי אצל השני לטובה. ושנית, אין זה מתפקידכם לשנות את האחר, אלא להיפך, תפקידנו בחיים הוא לשנות את עצמנו להיות טובים יותר.
זכרו – אנחנו מתחתנים כדי ללמוד לאהוב, כדי להעניק ולתת, כדי להפוך את עצמנו לאנשים טובים יותר היוצאים מעצמנו ומרחיבים את עצמנו למען האחר. - האם אתם מחליטים מהלב או מהשכל? בהחלטת הרת גורל של בחירת בן/בת זוג לחיים שלמים מומלץ להפעיל קצת יותר ראש וקצת פחות לב. אובייקטיביות, בדיקה של שאלות מהותיות ושמירה מהסחת הדעת של המגע הגופני ישמרו עליכם מפוקסים. אין כמו להתאהב, אבל כשמתעוררים יום אחד עם טבעת על האצבע, עדיף לדעת שלא הסתבכנו בגלל שלא הכנו שיעורי בית…
ומה אם כבר התחתנתי?
כבר נשואים? מחשבות כגון "האם בחרתי נכון?", "אולי זאת הייתה החלטה שגויה" או "איך חשבתי בכלל שאנחנו מתאימים?!" עלולות לצוץ אצל רבים מאתנו בעתות של קשיים זוגיים. היהדות אומרת כי אם עמדתם תחת החופה ונישאתם זה לזו, הסירו את עול הספקות מעליכם ודעו שכך קבע בורא עולם. אומנם זה נראה כאילו אנחנו בחרנו בבן/בת זוגנו, אך למעשה הקביעה הזו נגזרה משמים, וכך החליט אלוהים. החתונה שלכם לא הייתה מקרית – באמת נועדתם זה לזו!
אלוהים ידע שמבין כל האופציות הקיימות ברחבי הגלובוס זה שעמד לצדנו תחת החופה הוא הבחירה הטובה ביותר עבורנו.
עתות של משברים וקשיים זוגיים מעלים את התהייה: כיצד הבחירה של בן/בת הזוג שעמם אנו לא מסתדרים יכולה להיות הבחירה הטובה ביותר עבורנו?!
זוגיות לפי היהדות איננה דבר שקורה מעצמו, אלא דבר שצריך לעבוד עליו. כמו שלא מספיק לפתוח תיק במע"מ ולחכות שהעסק יתחיל לעבוד מעצמו, כך גם בחיי הנישואין. לא בכדי נקראת המשפחה בעם ישראל בכינוי 'הבית היהודי'. בית הוא דבר שלוקח שנים ארוכות כדי לבנות, והוא כולל שלבים רבים – תכנון, בניית יסודות, יציקת מלט, בניית קומה ראשונה, קומה שניה, ריצוף, טיח, עבודות חשמל וכו'. כך גם הבית המשותף שאתם בניתם. לא מספיק להתחתן ולחכות שזה יעבוד מעצמו, אלא נדרש ללמוד כיצד יש להתנהל בזוגיות ולעבוד קשה כדי לגרום לזה לעבוד. כל אחד משני הצדדים צריך להכיר היטב את הצרכים של בן/בת הזוג, להבין מה אני יכול לשנות בעצמי כדי להטיב את הקשר בנינו, ללמוד להתגמש למען האחר, ללמוד לוותר למען השלום ועוד. אם לא עשיתם את זה לפני הנישואין או בתחילת הנישואים, תוכלו לעשות זאת עכשיו. לעולם לא מאוחר מדי.
המוטו השגור בפי יועצי נישואים הוא 'אין זוג לא מוצלח. יש זוג לא מודרך', כשכוונתם היא להעביר את המסר שבניית מערכת נישואים תקינה מחייבת לימוד והדרכה של נושא שלום בית, בדיוק כפי שנדרש לימוד עבור כל רכישת מקצוע.
על מנת לשפר את טיב הקשר חייבים ללמוד ולהעמיק על זוגיות. מומלץ לשמוע שיעורים על זוגיות, לקרוא ספרים, ובמידת הצורך מומלץ ללכת לייעוץ זוגי מול יועצים זוגיים בעלי המלצות וניסיון מוכח של הצלחה אשר יוכלו לסייע לכם בתהליך.
חשוב לשנות דפוס חשיבה ולהתחיל לחשוב מה אני יכול לעשות/להפסיק לעשות כדי לתרום לזוגיות, להפסיק להאשים את האחר, לראות מחדש את הדברים הטובים שיש בבן/בת הזוג, ולהיזכר בסיבות הטובות שבגללן התחתנתם…
(להרחבה ניתן לקרוא את השאלה: מה המתכון היהודי לזוגיות מאושרת?).
בהצלחה!
