קצר וקולע
מדברים תכל'ס
סרטונים
המחשת וואטסאפ
סיפור מהחיים

ה' מעוניין להנהיג את הבריאה בדרך הנהגה נסתרת, שנקראת "הסתר פנים". זאת משום שהנהגה גלויה, המתבטאת בחריגה מן הטבע, דהיינו בהתרחשותם של ניסים - שוללת את הבחירה החופשית של האדם. הנהגת ה' בדרך נס נועדה רק לתקופה של ראשית התהוות האומה היהודית, לאחר יציאת מצרים, כדי להקנות לעם את עמודי התווך של האמונה בה'

מדוע נס הינו תופעה המוזכרת בהיסטוריה הרחוקה, ואינה מתרחשת בתקופתנו?

"אם אלוהים יעשה לי נס גלוי, כאן ועכשיו, מול העיניים - אאמין בו" הוא המוטו שחוזר על עצמו בשיחות אמונה. אז למה באמת לא? אם אלוהים רוצה כל כך שנאמין בו, אז למה הוא לא עושה עבור כל אחד ואחת מאיתנו מראה פלאי שחורג מגדר הרגיל? כל התשובות לשאלת הנס  

השאלה "למה היום אין ניסים" איננה חדשה; היא נשאלה כבר לפני 1,600 שנה על ידי אחד מחכמי הגמרא: מדוע לדורות הקודמים התרחשו ניסים, ולנו כבר לא? 

אך לפני שנענה לשאלות זו, ניישר קו ונגדיר תחילה: מהו נס? 

נס הוא תופעה שחורגת מחוץ לסדרי הטבע הרגילים, ולא עומד מאחורי התרחשותו הסבר רציונלי. נהר שנהפך לדם, טיל שמשנה פתאום את מסלולו ללא סיבה נראית לעין או תאונה חזיתית בין שתי משאיות שמסתיימת בלי שריטה של הנוסעים. במלים אחרות, נס הוא "דבר שלא היה אמור לקרות". 

הנס מתרחש כתוצאה של התערבות אלוהית מחוץ לגדרי הטבע, ולא כל חכמי ישראל חשבו שזה בהכרח דבר חיובי.

בתלמוד (מסכת שבת, דף נג, עמ' ב) מסופר על אדם שאשתו מתה והשאירה אחריה תינוק קטן. לאותו אדם לא היה כסף כדי לשלם למינקת (באותם ימים לא היו תחליפי חלב…), והוא נכנס לחרדה עמוקה שמא התינוק יגווע ברעב. התלמוד מספר כי לאותו אדם נעשה נס, ו"נפתחו לו דדין כשני דדי אישה והניק את בנו". חכמי התלמוד נחלקו ביחסם לסיפור: אחד מהם טען כי כנראה מדובר באדם מיוחד ביותר אם נעשה לו נס כזה, ואילו השני סבר: אדרבה, כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית! 

לפי הדעה הראשונה, יש מעלה בנס. אם מי שברא את החוקים יכול גם לחרוג מהם, הדבר רק מחזק את התחושה שיש בורא לעולם ומחזק את האמונה. לכן, על פי גישה זו, אותו אדם שסדרי הטבע השתנו לכבודו נחשב כבעל מעלה על כך שזכה להארה חיובית של חיזוק באמונה.
אולם היו מחכמי ישראל שלא סברו כך. לשיטתם, הנס לא תורם הרבה לאמונה טהורה, ואולי אף מזיק לה. הרמב"ם, למשל, תמך בגישה זו, וסבר שה' "תיכנת" את העולם מראש עם בריאתו ואת חוקי הטבע הקבועים. כך, למשל, הוא הכניס לתכנית שנקראת "ים סוף" הוראה שעליו להיבקע לשניים ביום ובשעה מסוימת, בדיוק כשיגיעו לשם בני ישראל לאחר יציאת מצרים, וכך בכל נס אחר. עצם העובדה שה' "צריך" לשנות את סדרי העולם המושלם שברא, היא כביכול פגם מסוים שה' "מוכן" לעשות בתכנון הראשוני שלו, ולא מעלה. לפי דעה זו, אותו אדם שהשתנו עבורו סדרי בראשית אינו בהכרח אדם דגול, אלא מישהו שעבורו צריך "לשנות את התוכניות".  

השפחה ראתה, ונשארה שפחה 

למעשה, ניסים אינם כלל ערובה להתעלות והתחזקות רוחנית של זה הזוכה להם. תופעות טבע או מאורעות מרשימים ומופלאים, אין בהם די בכדי להביא את האדם לשינוי רוחני מהותי המגיע מתוך עמל ומאמץ מנטלי-רוחני. אמונה אמיתית הכורכת בתוכה שינוי פנימי ומעשי מגיעה רק מבחירת האדם לעבוד את ה', ולא בגלל מופתים שראה או שמע. האמונה היא גרעין שנמצא בכל אדם, אך זקוקה לפיתוח ואימון מתמיד כדי להוציא אותה מן הכוח אל הפועל. ההסתמכות על הנס עלולה להפוך את האדם לפסיבי – במקום שהוא יפעל לפיתוח האמונה שבתוכו, הוא מתרגל להישען על מאורעות חיצוניים שקורים לו, ולכן זוהי "אמונה התלויה בדבר". כשם שהיא באה, כך היא יכולה גם ללכת.

חז"ל אמרו שבקריעת ים סוף, הנס הגדול ביותר שנעשה לעם ישראל, "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי" (מכילתא). הכוונה היא לנביא יחזקאל, שראה את 'מעשה מרכבה' – חזיון נבואי אלוהי. אימרה זו באה לומר כי בקריעת ים סוף אף האנשים הפשוטים ביותר זכו להיחשף למראות רוחניים מהמשמעותיים ביותר. אולם על כך היה אומר רבי מנחם מנדל מקוצק: "ראתה שפחה על הים – ובכל זאת נשארה שפחה… ". כלומר, המראה הניסי המרומם אולי הדהים אותם, אך לא הביאה להתעלות ועמל רוחני בסיומה של חווית הניסים. הנס יכול לעורר פליאה אדירה באדם, אך היא לא מבטלת את הצורך בעבודה מנטלית פנימית המהווה תנאי הכרחי לשם התעלות רוחנית. ללא עבודה פנימית מצדו של האדם, אף אם יזכה לאותות ומופתים – יישאר הוא בדיוק כפי שהיה.

בנוסף, קשה לדעת מתי מדובר בנס אמיתי או מזויף, כמו אחיזת עיניים או קסם, וכמו שכתב הרמב"ם: "שהמאמין על פי האותות (ניסים) – יש בלבו דופי, שאפשר שייעשה האות בלאט (קסם) וכישוף" (הלכות יסודי התורה, פרק ח').

ההתפתחות שעוברת האנושות

בהיסטורית העם הרחוקה היו תיאורים של ניסים אדירים, ואילו היום כמעט שאין. הסיבה לכך היא שהאנושות עברה שינוי הדרגתי עד הגעתה למצב שבו תופעת הניסים תהיה נדירה עד כמעט בלתי נמצאת. 

העדר הניסים הגלויים והעדר ההשגחה הגלויה נקראים 'הסתר פנים'. במציאות כזו האדם עשוי להרגיש שהבורא אינו מנהיג את העולם, חלילה. אך יש להסתר סיבה מצוינת: ההנהגה הניסית נועדה רק לתקופה של תחילת התהוות האומה היהודית שלאחר יציאת מצרים, כדי להקנות להם את עמודי התווך של האמונה בו, אך זה נועד רק לשעתו ולא כצורת הנהגה קבועה.
דור המדבר זכה לחיות בהנהגה ניסית כבר החל מעשר מכות מצרים, דרך קריעת ים סוף ומעמד הר סיני ועד לאורך שנות הנדודים במדבר. זוהי לא צורת ההנהגה שאלוהים רוצה להנהיג אותנו בה דרך קבע, כיוון שהיא נוטלת מאיתנו את הבחירה החופשית להאמין בו.
דמיינו שבכל יום אלוהים שולח לכם דרישת שלום ישירה ממנו – האם יש כאן בחירה חופשית אם להאמין בו או לא? ודאי שלא. לכן, אלוהים מסתיר עצמו מעט מאיתנו, דרך מה שנקרא "טבע". במקום הנהגה ניסית גלויה, הוא מנהיג אותה בהנהגה ניסית נסתרת.
ראיתם פעם איך עובר ברחם אמו קורקם עור וגידים? צפיתם במרחבי הגלקסיה? קראתם על פלא גוף האדם?
כל הבריאה מסביבנו היא נס אחד גדול שמוחבא ומוסתר בתוך כללי טבע שאלוהים קבע. התפקיד שלנו הוא לגלות את ה' דרך הטבע. התפקיד שלנו הוא לבחור בה' דרך ההסתר. 

לגלות את הניסים בפרטים הקטנים

דווקא דרך ההתפתחות המדעית והיכולת לרדת לפרטים רבים יותר של הבריאה, מתאפשר לנו לראות את טביעות האצבע של אלוהים – די להתבונן בעולם שסביבנו ולראות עד כמה הוא פועל באופן מתואם ומורכב. אפשר להסתכל על השמיים כדי לראות את גדולתו של ה', בבחינת "מה גדלו מעשיך ה'" (תהילים צ"ב, ו'), אך אפשר גם להתבונן בחלקיקים הקטנים ביותר של החומר, בתאים ובתהליכים הפועלים בגוף, ולראות את גדולתו לא פחות מכך.
ככל שהידע שלנו על העולם מתרחב, כך אנו מבינים יותר שניסים, במובן של מציאות מופלאה ומעוררת השראה, נמצאים סביבנו כל הזמן. 

וכפי שכתב הרמב"ן בפירושו לתורה (שמות י"ג, ט"ז): "ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד". בעצם, הכל סביבנו זה ניסים.

לגדול באמונה

כעת נוכל להבין מדוע בזמננו יש פחות ניסים: ההתפתחות התודעתית של עם ישראל ושל האנושות בכלל. כדי להבין את התהליך שעברנו מאז בריאת העולם, נשווה אותו לתהליך שעובר ילד.

כאשר התינוק נולד, הוא תלוי לחלוטין באחרים – הוא בוכה כשהוא רעב, עייף, רטוב או סתם מצוברח, ואינו יכול לדאוג לעצמו. בשלב הזה הוא עדיין אינו יכול לקבל שום אחריות על חייו, אולם ככל שהוא הולך וגדל, כך הוא מסוגל לבצע יותר ויותר פעולות. בשלב מסוים הוא מתחיל לזחול, אחר כך ללכת, אחר כך לאכול לבד, ובהמשך גם ללכת בעצמו להתפנות. עם השנים הוא לומד לשטוף ידיים לבד, לקחת לעצמו פרי מהמקרר כשהוא רעב, לקרוא ולכתוב, וכן הלאה. כל שלב של צמיחה וגדילה בחיים מאופיין בקבלת אחריות חדשה – לישון בפעם הראשונה בבית של חבר, לנסוע לבד בתחבורה ציבורית, להוציא רישיון נהיגה וכו'. ממצב של תלות מוחלטת בהוריו, הוא נעשה עצמאי. בעקבות זאת, גם הקשר שלו עם הוריו משתנה: הוא נעשה יותר בוגר והדדי. כעת גם הוא יכול להעניק להם חזרה, ולא רק להיות בעמדת המקבל. בהתאם, גם להורים יש יותר ציפיות מילדם המבוגר, שלא היו להם בעודו ילד.

וכמו אצל הילד, כך ברמה הקולקטיבית. בראשית ימיו של עם ישראל הוא היה כמו פעוט בחיתוליו, שטרם זכה לקנות אמונה בבורא עולם. בני ישראל מתוארים ביציאת מצרים כאומה של עבדים נרדפים ופסיביים, שלא היו בשלב מוסרי ותודעתי מתקדם. אלוהים היה "צריך" לרדת בעצמו למצרים, להתגלות בפני העם ולגאול אותם, ובהמשך גם לכלכל אותם במדבר ולדאוג לכל צרכיהם. מטרת הניסים הרצופים להם זכו בני ישראל הייתה כדי להקנות להם את האמונה בבורא עולם ולהוכיח להם את שליטתו בבריאה.

אולם ככל שחולפות השנים, דרגת ההשגה והאמונה הנדרשת מאיתנו היא גבוהה יותר. ככל שישנו ריחוק מדור מקבלי התורה, שבו היה צריך לקנות את בסיסי האמונה, כך במציאות ישנו שינוי בהנהגה האלוהית את הבריאה. כמו שילד גדֵל ונעשה עצמאי יותר, כך גם בני ישראל מפתחים אמונה שדורשת פחות ניסים אלוהיים. הדבר מאפשר לנו לפתח קשר עמוק יותר עם ה', המבוסס על הבנה מעמיקה של רצונו מאיתנו ועל אמונה חזקה ומבוססת, וכך להוציא לפועל את מירב הפוטנציאל הרוחני הטמון בקרבנו. ריבונו של עולם מציב בפנינו יעד שאפתני – לפתח אמונה חזקה גם בעולם שאין בו כמעט ניסים גלויים! אמונה היא מלשון 'אימון', כלומר ככל שאנו מתאמנים יותר ב'תנאי שטח' לא קלים, כך נזכה להגיע לדרגת האמונה הגבוהה שאליה בורא עולם מבקש להוליך אותנו. 

נס שווה טבע

פתחנו את המאמר בשאלת הגמרא, מפני מה לדורות הקודמים התרחשו ניסים ולנו לא? למה היו גדולי עולם שזכו לראות פעם אחר פעם ניסים? מדוע שומעים על רבנים גדולים שעשו אותות ומופתים? מה אצלם היה אחרת?

התשובה היא שהדורות הראשונים מסרו את נפשם על קדושת ה', ואנו לא. צריך לעיין היטב בתשובה זו ולהבין את עומקה. הנס, הפורץ את סדרי הטבע וחורג מכל מה שצפוי ומוכר, יכול להתרחש רק כאשר אדם מוכן לצאת מעצמו. רק כשהוא עצמו מוכן לשלם מחיר ולהתמסר באופן שאיננו טבעי למען הבורא, התורה והמצוות, הבורא מוכן להגיב אליו באותה צורה – בחריגה בלתי אפשרית, ממה שנראה לנו כ'טבע'. 

כמו כן, אותם גדולי עולם ראו בכל ההוויה סביבם את המציאות האלוהית, וכיוון שכך – לא הייתה עבורם הבחנה בין נס אלוהי לבין הטבע, שהוא מעשה אלוהי גם כן. כלומר, הם ראו מציאות אלוהית שבה הטבע והנס הם זהים, ומשום כך הם זכו לחוות ניסים רבים. הם ראו את אצבע אלוהים בתינוק שנולד, בשלהבת אש, בפעימת הלב ובכל דבר פשוט שהפך לרובנו כהרגל קבוע. הם לא ראו את המציאות כתלויה בחוקי טבע מקובעים, אלא הכירו את האלוהיות שבמציאות – אותה מציאות חסרת הגבולות, גדרים ומגבלות. הם חיו עם אמונה יוקדת והשקפה פנימית פועמת שאין הבדל בין נס לבין טבע, ומכיוון שהם חיו את האמונה הזו, הם גם זכו שהיא תשוקף בחייהם והנס יתגלה עבורם כטבע רגיל.

המשך קריאה ↓

1

מי אמר למים לעמוד?

הניסים המפורסמים ביותר בתורה התרחשו בתהליך יציאת מצרים ולאחריה: עשר המכות, קריעת ים סוף, מעמד הר סיני, וכן לאורך נדודי המדבר הם זכו לירידת המן, לבאר המים המלווה את בני ישראל ולבגדים שלא בלו. נוטים לחשוב כי הניסים הללו התרחשו לפתע פתאום, יש מאין, אולם התורה מדגישה כי כל נס כזה הופיע באופן משולב עם כוחות טבע רגילים. בקריעת ים סוף, למשל, מתואר כי נשבה "רוח קדים עזה כל הלילה". חוקרי טבע מסוימים ניסו לטעון לכאורה כי אין כאן נס, אלא סופה חזקה שהתחוללה באותו לילה של יציאת מצרים (ממש במקרה…), והיא שאחראית לאירוע. אך באותה מידה ניתן ללכת צעד נוסף ולשאול: מי גרם לרוח שתנשב דווקא בלילה הזה כשהמצרים רודפים אחרי בני ישראל? כיצד דווקא בני ישראל זכו לחצות את הים וכל המצרים טבעו? כיצד עמדו המים כקיר, ואף אחד מישראל לא טבע? כיצד הים נחצה לשניים-עשר מסלולים שונים עבור כל שבט שצעד במסלול ייחודי לשבטו? אולי גם כל זה קרה "במקרה"…

המשך קריאה ↓

4

הוכחות מוצקות

באופן מפתיע, לאחר מעמד הר-סיני, ה' בתורתו ציווה אותנו לא לבטוח בנסים עבור פסיקת ההלכה. בתלמוד מופיע סיפור מפורסם המכונה "תנורו של עכנאי" (מסכת בבא מציעא, דף נט), ובו מתווכחים חכמים עם רבי אליעזר בעניין הלכתי מסוים, כאשר ההכרעה נקבעת ע"פ רוב הקולות על סמך כלל פסיקה הלכתי שמקורו בתורה האומר "אחרי רבים להטות" (שמות כ"ג, ב'). לאחר שהם לא משתכנעים מטיעוניו, רבי אליעזר מנסה להביא ראיות לצדקתו על ידי מאורעות על-טבעיים – הוא טוען שאם הלכה כמותו ייעקר עץ ממקומו למרחק של עשרות מטרים, המים בנחל יזרמו לאחור, ואפילו קירות בית המדרש יפלו לפתע. אף על פי שכל מה שהוא אומר אכן קורה, שאר החכמים אינם משתכנעים, ואפילו לא כשיוצאת בת קול מן השמיים ומכריזה "הלכה כרבי אליעזר!".
רבי יהושע, ראש החולקים על רבי אליעזר, מצטט פסוק מהתורה: "לא בשמים היא" (דברים ל', י"ב). מאז מתן תורה במעמד הר סיני, ההכרעה במחלוקות תורניות ניתנה לחכמי ישראל בלבד, ואף גורם שמיימי אינו מתערב בפסיקת ההלכה שהועברה לסמכות החכמים.

המשך קריאה ↓

2

לא לבקש נס

בתורה שבעל פה נאמר: "כל הנהנה מן הנס מנכים לו מזכויותיו" (מסכת תענית, דף כד), כשכוונת הדברים היא שאדם שעושים לו נס צריך 'לשלם' עליו בצורה רוחנית, ולכן חלק מהזכויות על מצוות ומעשים טובים שעשה נלקחות ממנו. אותם צדיקים שזכו לראות ניסים, לא שילמו על כך ולא ניכו מזכויותיהם, משום שהם היו בדרגה רוחנית גבוהה מאוד. עבורם הנס היה כטבע, ולכן הם כלל לא ראו בדבר נס.

המשך קריאה ↓

5

ההתרעה שלא עברה

מלחמת ששת הימים ב-1967 נחשבת למלחמה רווית ניסים נסתרים, 'צירופי מקרים' שקשה מאוד לראות בהם צירופי מקרים. אחת ההצלחות הגדולות של ישראל במלחמה הייתה מבצע "מוקד" – תכנית תקיפת שדות התעופה של מדינות ערב. מטוסי חיל האוויר המריאו למצרים בשעה 7:14 בבוקר, הפציצו 11 שדות תעופה והשמידו יותר מ-200 מטוסים. הצלחה מושלמת, ולא פחות חשוב – כמעט בלי נפגעים, וזאת על אף שעברו מעל גזרה מלאה בטילים נגד מטוסים. מסתבר שבערב הקודם החליט שר הצבא המצרי לקיים למחרת סיור עם בכירים נוספים בקו החזית, ולשם כך הורה לנצור את אש הנ"מ (נגד מטוסים) באופן מוחלט בין השעות 7:00 עד 8:00, בדיוק בשעות שבהן צה"ל תכנן להגיע, וזאת מבלי שבצה"ל ידעו על כך דבר. פשוט "במקרה"… יותר מכך, הצבא הירדני כן איתר את המטוסים הישראלים מיד עם המראתם, ואף דיווח על כך לחמ"ל המצרי! אלא שבקר התעופה השתמש במילת הקוד המוסכמת – "ענב" (ענבים). הבקר המצרי לא הבין את פירוש הקוד, אף על פי שהירדנים חזרו עליו שוב ושוב ללא הפסק, עד שלבסוף ניתק החמ"ל המצרי בחמת זעם את הקשר עם תחנת המכ"ם הירדנית. מסתבר שדווקא באותו בוקר הוחלף ספר הקודים של הקשר בין המדינות, והבקר הירדני השתמש במילה הישנה שלא הופיעה במילון הקוד החדש… ממש "במקרה".

המשך קריאה ↓

3

נס לי נס לי, נס לי דקיק

שני חגים יהודיים נקבעו לזכר ניסים שאירעו לנו: חנוכה ופורים. בחנוכה הנס היה גלוי לעין: ניצחון המכבים על היוונים, מעטים על רבים, היה אירוע בלתי רגיל בכל רחבי האימפריה היוונית. כשהמכבים הגיעו לבית המקדש וחנכו את המזבח, הם מצאו פך שמן קטן שעדיין היה חתום בחותמו של הכהן הגדול, שהיה אמור להספיק ליום אחד, והוא הספיק כדי להאיר את מנורת המקדש במשך שמונה ימים. בפורים, לעומת זאת, הנס היה נסתר לחלוטין. במגילת אסתר, המגוללת את סיפור המעשה, כלל לא נזכר שמו של ה'. נדמה כאילו מדובר בסדרת אירועים מקרית בממלכה הפרסית, כשכל אירוע עומד בפני עצמו: החלפתה של המלכה ושתי באסתר, הצלתו של המלך אחשוורוש מהתנקשות על ידי מרדכי, המן המבקש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, ועוד אירועים שונים המצטלבים זה בזה כפאזל. אולם המסורת היהודית אומרת כי מאחורי כל האירועים הללו עומדת יד אחת – ידו של ה', ועל כך אומרים בכל אחת מתפילות היום: "מודים אנחנו לך… על נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת".

המשך קריאה ↓

1

מי אמר למים לעמוד?

הניסים המפורסמים ביותר בתורה התרחשו בתהליך יציאת מצרים ולאחריה: עשר המכות, קריעת ים סוף, מעמד הר סיני, וכן לאורך נדודי המדבר הם זכו לירידת המן, לבאר המים המלווה את בני ישראל ולבגדים שלא בלו. נוטים לחשוב כי הניסים הללו התרחשו לפתע פתאום, יש מאין, אולם התורה מדגישה כי כל נס כזה הופיע באופן משולב עם כוחות טבע רגילים. בקריעת ים סוף, למשל, מתואר כי נשבה "רוח קדים עזה כל הלילה". חוקרי טבע מסוימים ניסו לטעון לכאורה כי אין כאן נס, אלא סופה חזקה שהתחוללה באותו לילה של יציאת מצרים (ממש במקרה…), והיא שאחראית לאירוע. אך באותה מידה ניתן ללכת צעד נוסף ולשאול: מי גרם לרוח שתנשב דווקא בלילה הזה כשהמצרים רודפים אחרי בני ישראל? כיצד דווקא בני ישראל זכו לחצות את הים וכל המצרים טבעו? כיצד עמדו המים כקיר, ואף אחד מישראל לא טבע? כיצד הים נחצה לשניים-עשר מסלולים שונים עבור כל שבט שצעד במסלול ייחודי לשבטו? אולי גם כל זה קרה "במקרה"…

המשך קריאה ↓

2

לא לבקש נס

בתורה שבעל פה נאמר: "כל הנהנה מן הנס מנכים לו מזכויותיו" (מסכת תענית, דף כד), כשכוונת הדברים היא שאדם שעושים לו נס צריך 'לשלם' עליו בצורה רוחנית, ולכן חלק מהזכויות על מצוות ומעשים טובים שעשה נלקחות ממנו. אותם צדיקים שזכו לראות ניסים, לא שילמו על כך ולא ניכו מזכויותיהם, משום שהם היו בדרגה רוחנית גבוהה מאוד. עבורם הנס היה כטבע, ולכן הם כלל לא ראו בדבר נס.

המשך קריאה ↓

3

נס לי נס לי, נס לי דקיק

שני חגים יהודיים נקבעו לזכר ניסים שאירעו לנו: חנוכה ופורים. בחנוכה הנס היה גלוי לעין: ניצחון המכבים על היוונים, מעטים על רבים, היה אירוע בלתי רגיל בכל רחבי האימפריה היוונית. כשהמכבים הגיעו לבית המקדש וחנכו את המזבח, הם מצאו פך שמן קטן שעדיין היה חתום בחותמו של הכהן הגדול, שהיה אמור להספיק ליום אחד, והוא הספיק כדי להאיר את מנורת המקדש במשך שמונה ימים. בפורים, לעומת זאת, הנס היה נסתר לחלוטין. במגילת אסתר, המגוללת את סיפור המעשה, כלל לא נזכר שמו של ה'. נדמה כאילו מדובר בסדרת אירועים מקרית בממלכה הפרסית, כשכל אירוע עומד בפני עצמו: החלפתה של המלכה ושתי באסתר, הצלתו של המלך אחשוורוש מהתנקשות על ידי מרדכי, המן המבקש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, ועוד אירועים שונים המצטלבים זה בזה כפאזל. אולם המסורת היהודית אומרת כי מאחורי כל האירועים הללו עומדת יד אחת – ידו של ה', ועל כך אומרים בכל אחת מתפילות היום: "מודים אנחנו לך… על נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת".

המשך קריאה ↓

4

הוכחות מוצקות

באופן מפתיע, לאחר מעמד הר-סיני, ה' בתורתו ציווה אותנו לא לבטוח בנסים עבור פסיקת ההלכה. בתלמוד מופיע סיפור מפורסם המכונה "תנורו של עכנאי" (מסכת בבא מציעא, דף נט), ובו מתווכחים חכמים עם רבי אליעזר בעניין הלכתי מסוים, כאשר ההכרעה נקבעת ע"פ רוב הקולות על סמך כלל פסיקה הלכתי שמקורו בתורה האומר "אחרי רבים להטות" (שמות כ"ג, ב'). לאחר שהם לא משתכנעים מטיעוניו, רבי אליעזר מנסה להביא ראיות לצדקתו על ידי מאורעות על-טבעיים – הוא טוען שאם הלכה כמותו ייעקר עץ ממקומו למרחק של עשרות מטרים, המים בנחל יזרמו לאחור, ואפילו קירות בית המדרש יפלו לפתע. אף על פי שכל מה שהוא אומר אכן קורה, שאר החכמים אינם משתכנעים, ואפילו לא כשיוצאת בת קול מן השמיים ומכריזה "הלכה כרבי אליעזר!".
רבי יהושע, ראש החולקים על רבי אליעזר, מצטט פסוק מהתורה: "לא בשמים היא" (דברים ל', י"ב). מאז מתן תורה במעמד הר סיני, ההכרעה במחלוקות תורניות ניתנה לחכמי ישראל בלבד, ואף גורם שמיימי אינו מתערב בפסיקת ההלכה שהועברה לסמכות החכמים.

המשך קריאה ↓

5

ההתרעה שלא עברה

מלחמת ששת הימים ב-1967 נחשבת למלחמה רווית ניסים נסתרים, 'צירופי מקרים' שקשה מאוד לראות בהם צירופי מקרים. אחת ההצלחות הגדולות של ישראל במלחמה הייתה מבצע "מוקד" – תכנית תקיפת שדות התעופה של מדינות ערב. מטוסי חיל האוויר המריאו למצרים בשעה 7:14 בבוקר, הפציצו 11 שדות תעופה והשמידו יותר מ-200 מטוסים. הצלחה מושלמת, ולא פחות חשוב – כמעט בלי נפגעים, וזאת על אף שעברו מעל גזרה מלאה בטילים נגד מטוסים. מסתבר שבערב הקודם החליט שר הצבא המצרי לקיים למחרת סיור עם בכירים נוספים בקו החזית, ולשם כך הורה לנצור את אש הנ"מ (נגד מטוסים) באופן מוחלט בין השעות 7:00 עד 8:00, בדיוק בשעות שבהן צה"ל תכנן להגיע, וזאת מבלי שבצה"ל ידעו על כך דבר. פשוט "במקרה"… יותר מכך, הצבא הירדני כן איתר את המטוסים הישראלים מיד עם המראתם, ואף דיווח על כך לחמ"ל המצרי! אלא שבקר התעופה השתמש במילת הקוד המוסכמת – "ענב" (ענבים). הבקר המצרי לא הבין את פירוש הקוד, אף על פי שהירדנים חזרו עליו שוב ושוב ללא הפסק, עד שלבסוף ניתק החמ"ל המצרי בחמת זעם את הקשר עם תחנת המכ"ם הירדנית. מסתבר שדווקא באותו בוקר הוחלף ספר הקודים של הקשר בין המדינות, והבקר הירדני השתמש במילה הישנה שלא הופיעה במילון הקוד החדש… ממש "במקרה".

המשך קריאה ↓

אספנו עבורך את הסרטונים הכי מדויקים ברשת

למה שומעים על ניסים רק בהיסטוריה הרחוקה?
למה ה' לא עושה לנו נס היום, ואז נאמין?
ניסים ונפלאות אז והיום
רן פקר על ניסי מלחמת ששת הימים
הניסים שהתרחשו במלחמת ששת הימים
סיפורי נסים: "היא לעולם תישאר נכה"
סיפורי נסים: "הרופאים בישרו שזה הסוף"
סיפורי נסים: "הקאסם נחת בתוך הבית"
"אבא שלי שאל את הרופא אם אני הולכת למות"

הניצחון של מכבי - נס או לא נס?

חשבתם פעם מה זה נס? יוסי נותן על זה הסבר לרמי אחרי הסיום המפתיע במשחק של מכבי

עברו על המכשיר עם העכבר וגללו מטה לקריאת השיחה!

"שנינו נדהמנו. היינו המומים ולא יכולנו לדבר"

הרב ראובן פיירמן מספר את סיפורו האישי מתוך ימי המילואים, בהם חברו למילואים, שאינו מאמין בה', זכה לראות עין בעין מעין גילוי אלוהי. אך המציאות מוכיחה שוב פעם ש"מי שלא רוצה להאמין – לא יאמין", גם אם יזכה לראות נס...

שאלת הרבים היא "למה אלוהים לא עושה לנו עכשיו מעמד הר סיני ובכך מוכיח לכולנו שהוא קיים?". המציאות מוכיחה כי גם אנשים שחוו ניסים קטנים או גדולים, יחושו תדהמה בתחילה, אך לאחר שהרגע יחלוף לו הם ימצאו תירוצים "הגיוניים-מדעיים" למה שאירע. מציאות השטח מוכיחה כי מי שלא תר אחר האמת באופן כן ועמוק – הנס לעולם לא יהיה עבורו הפתרון לקניית האמונה.  

וכך מספר הרב ראובן פריימן: "לפני שנים רבות שירתתי במילואים ברמת הגולן בהנדסה קרבית. יום אחד הוקפצנו למשימה מיוחדת: לפתוח ציר לטנקים בשדה מוקשים ישן באופן ידני.

"חוץ מהסכנה, זו משימה פיזית קשה ביותר: עובדים שעות עם ציוד מקצועי ששוקל עשרים קילו, והעונה – סוף הקיץ, בלי טיפה של צל. בקושי רואים דרך משקפי המגן, וכל תנועה לא במקום עלולה לעלות לך בחייך… המון מתח.

"שותפי למשימה היה שמעון, בחור חכם ומשכיל, סטודנט לתואר שני לסוציולוגיה וחילוני למהדרין. יצא לנו לנהל ויכוחים רבים על דת ומדינה, מדע ומוסר. 

אחרי שעות של עבודה סיימנו את המשימה. בזהירות רבה יצאנו בהליכה לאחור משדה המוקשים. קרסנו על האדמה באפיסת כוחות עם כל הציוד עלינו, שכבנו על הגב והסתכלנו על השמים הכחולים. 

פתאום אמר שמעון בנימה פילוסופית: "ובכל זאת, אני לא מאמין באלוהים…".

לא הבנתי את דבריו – שמעון תמיד אמר שאצלו הכפירה היא עניין עקרוני, כמו האמונה הדתית אצל נטורי קרתא. הוא היה ממש "דתי פנאט" בחוסר האמונה שלו, אז מה פתאום הוא אומר "ובכל זאת"? האם התחילו לו מחשבות כפירה מהכפירה?

שמעון המשיך: "אי-האמונה אצלי היא עניין פילוסופי. אני לא מאמין, עד שיוכח אחרת. הרי אי אפשר להכריע בשאלות אם יש או אין, זו אקסיומה. אם יוכיחו לי, אאמין".

הקשיתי עליו: "תאר לי מציאות שבה היית אומר 'כן, עד עכשיו טעיתי, אבל מעכשיו – אני מודה שיש אלוהים?'".

שמעון אמר לי: "אתה רואה את האבן הזאת?", והצביע על הסלע הגדול שמשני צדדיו ישבנו. "אני אומר עכשיו לאלוהים: תוכיח לי שאתה קיים. תרים את הסלע למעלה, תעשה שיהיה תלוי כמה שניות באוויר, ואחר כך תעיף אותו לתהום. אם תעשה לי את הנס הזה, אני נשבע לך שאחזור בתשובה…".

הסלע הזה היה מונח שם מי יודע כמה שנים, מחובר היטב לאדמה. אמרתי לשמעון שאלוהים לא משחק באבנים, אבל גם אם האבן הייתה באמת מתרוממת באוויר, הוא כבר היה מוצא תירוץ אחר לא לקיים את הבטחתו.

שמעון הרים גבה. "נשבע לך, אם הייתה הוכחה מוחשית, לא שכלית כמו שאתה אומר, אלא הוכחה במציאות, נס ממש, בטח שהייתי עושה תשובה. אבל תשובה עד הסוף, לא כמוך… הייתי הולך עם שטריימל ופאות ארוכות ועובר לגור במאה שערים. צריך להיות אידיוט גמור לא לעשות את מה שאלוהים אומר לך, אבל יש רק בעיה קטנה: הוא פשוט לא קיים. איננו. אנשים המציאו אותו כדי להסביר כל מיני תופעות טבע, אבל הוא פשוט לא נמצא. נאדה. נייט. אפס. יוק. תבין כבר!". 

פתאום, בלהט הוויכוח והצעקות, קרה משהו בלתי צפוי בעליל. דבר שאי אפשר כלל לדמיין, שגם בחלומות הכי מופרכים שלי לא הייתי מעז לחשוב שהוא יכול לקרות: הסלע שהיה בינינו זז ונפל לתהום…

שנינו נדהמנו. היינו המומים ולא יכולנו לדבר. ישבנו והבטנו במקום הריק שנותר במקום הסלע. הרגשתי בחילה – כאילו קרה משהו נורא, ואני עצמי לא יודע למה. רציתי לקום ולברוח משם כמה שיותר רחוק, אבל לא יכולתי להזיז אצבע. פשוט קפאתי.

עברה דקה ארוכה בדממה מוחלטת, ואז התאוששתי ראשון ויצאתי מהזעזוע.

 "נו", אמרתי לשמעון בבדיחותא. 

"מה נו?", הוא עוד לא קלט.

"איפה הפאות והקפוטה?", שאלתי.

"על מה אתה מדבר?", הוא השיב.

"אמרת שאם אלוהים ירים סלע ויעיף אותו לתהום – תחזור בתשובה, לא?".

"נו, הוא הרים? לא. אז מה אתה רוצה?", הוא השיב.

"אבל החצי השני התקיים: האבן בתהום", התעקשתי.

"נו באמת, מה אתה מקשקש. אבן נפלה ברמת הגולן, ביג דיל. זה קורה כל יום".

"'אבן? הסלע הזה שוקל כמה טונות, ופתאום הוא סתם כך נופל, אחרי שהזמנת את זה בתור הוכחה לקיום הבורא. זה נראה לך במקרה? איך בדיוק הוא נפל פתאום?", שאלתי.

"מה זאת אומרת איך?", המשיך שמעון. "אתה לא יודע שבגיאו-פיזיקה יש מושג שנקרא 'ניוד היבשות'? זאת אומרת שכל מה שאתה רואה לפניך זז, רק לאט מאד. בערך חצי מילימטר למאה אלף שנה. וכך, במשך מיליוני שנה, עוד מילימטר ועוד מילימטר האבן הזאת התקרבה לסף התהום, ובדיוק עכשיו נפלה. זה כל הסיפור".

"וחוץ מזה", הוא אמר, "אתה דפקת על הסלע כשדיברנו, ואני נשענתי עליו, ובזמן שישבנו משני הצדדים שלו קצת הרעדנו את האדמה. אולי בגלל זה הוא נפל? אפשר לחשוב! תסתכל כמה סלעים כאלה שוכבים שם למטה. כולם נפלו ככה מכאן. אתה רוצה להגיד לי שאלוהים זרק אותם? זה נקרא 'קורוזיה של הקרקע', אדוני. אתה רוצה שאני אהיה דוס בגלל דבר כזה? תגיד לי, אתה נפלת על הראש?".

"אבל בכל זאת, עם יד על הלב: זה לא היה מדהים, מה שהרגע קרה כאן? תגיד את האמת…," שאלתי.

שמעון לא ענה כלום. הוא פשוט השתתק. ישב ושתק. אחרי בערך דקה, הוא סובב אלי את ראשו ואמר: "עם יד על הלב, אתה צודק. זה באמת מדהים. אף פעם לא היה לי דבר כזה, וכנראה גם לא יהיה. זה היה כמעט נס גלוי. אבל אני פתאום הבנתי שאתה צודק בעוד משהו: שגם אם הסלע הזה היה באמת מתרומם באוויר, גם אז לא הייתי חוזר בתשובה".

"למה?", שאלתי.

"כי אני לא מוכן לדבר עם אלוהים בסימנים וברמזים", הוא אמר. "מצטער, לא מתאים לי".

"איזה סימנים?".

"שהוא רמז לי לחזור בתשובה באמצעות סלע", המשיך. "ריבונו של עולם, למה אני צריך להבין רמזים? אם אלוהים רוצה להגיד לי משהו, אז שיגיד: 'שמעון, תהיה דוס!', ואז אני אהיה דוס! למה כל החידות והרמזים הללו? אם אני חשוב בעיניו, שיואיל לעשות לי מעמד הר סיני פרטי. ואז אני אגיד לו: 'תפדאל, נעשה ונשמע. למה לא, מה שתגיד'. ועד אז – כלום. בפרינציפ".

האמת, שבאותו רגע לא ידעתי מה לומר לו. הפעם זה היה תורי לשתוק. ישבתי ושתקתי… ופתאום הבריק לי רעיון.

אמרתי לו: "אתה יודע, לפני כמה חודשים נולד לי בן. בכל פעם שאשתי מטפלת בו היא אומרת לו כל מיני דברים: 'תכף נחליף לך חיתול', 'איפה המוצץ?', וכל מיני מילים כאלה. אשתי אישה חכמה, היא מבינה שהוא לא יודע מה זה 'עוד מעט תשתה חלב'. אז למה היא מדברת איתו? הרי השפה היחידה שהוא קולט זו שפת החושים: לטיפות, נשיקות, חיבוקים, ריחות, טעם… למה היא לא מתקשרת אתו ברובד החושים בלבד, בשפה שהוא מבין?". 

"נו?…".

"כי היא רוצה שהוא יתקדם. שלא יישאר תמיד תינוק, אלא יפתח את הכישרון שלו להבין שפה. אותו דבר גם אנחנו. אם אלוהים ידבר אתנו רק בשפה המובנת לנו, אנחנו לעולם לא נתפתח. נישאר רק בני אדם בלבד, לנצח". 

"נישאר בני אדם? למה, יש לנו אופציה אחרת?".

"כן. המטרה שלנו היא להיות נביאים, עם של נביאים. ובשביל זה אי אפשר להסתפק ברבדים הגלויים של המציאות, בדברים ברורים ופשוטים בלבד. צריכים ללמוד להבין את מה שנמצא מאחורי העולם הנגלה. 'העולם' מלשון העלם. על ידי הקשבה עדינה לחיים, על ידי היכולת לקלוט את הרמזים, אדם לומד להבין את השפה האלוהית".

"מה זה שפה אלוהית? למה אתה מתכוון?".

"החיים עצמם, כל מה שקורה לך במציאות – זו שפה. אלוהים מדבר איתך כל הזמן. וגם אם אתה לא תמיד מבין את השפה הזו, כך אתה לומד הכי טוב. כמו עם ילדים: קודם לומדים לדבר, ורק אחר כך, בשיעורי דקדוק, מבינים למה". 

"ואם אני מבין את הרמזים הללו בצורה לא נכונה ועושה שטויות? אפשר להסתבך בגדול…".

"לכן הוא נתן לנו תורה, כדי להסביר איך לפרש נכון את כל הרמזים שלו אלינו".

שמעון שתק כמה רגעים, ואז אמר: "זה גדול עלי, כל הסיפור הזה. אני לא חושב שיש לי סיכוי להיות נביא. לא בגלגול הזה, צר לי לאכזב אותך. אני מרגיש שאני סתם בן אדם, וגם זה בקושי… אבל אתה יודע מה? חבל שלא לימדו אותי את זה אף פעם. ואתה, תמשיך להקשיב. תקשיב טוב, תפרש את הרמזים, ותספר לי אחר כך מה הבנת".

את המשפט האחרון הוא אמר ברצינות, אבל הרגשתי שכל השיחה הזאת היא יותר מדי בשבילו. לא רציתי ללחוץ עליו. אבל אולי אם הייתי ממשיך, הייתי אומר לו: "שמעון, אף פעם לא מאוחר להתחיל"".

***

ה' קבע חוקי טבע שעל פיהם יהיה מנהגו של עולם, ואין רצונו להנהיג את הבריאה בהנהגה ניסית גלויה השוללת את הבחירה החופשית. אותם חוקי טבע נשתנו באופן חד-פעמי ביציאת מצרים ובמעמד הר-סיני לשם הקניית ההכרה והאמונה הראשוניים של עם ישראל בבורא עולם. אותן עדויות לניסים שארעו אז נכתבו בתורה, ואת אמיתות התורה ניתן להוכיח בקלות בצורה רציונלית. כך שאם אדם מבקש לראות את ה' פנים מול פנים או לחוות מעמד הר- סיני פרטי משלו, התשובה לכך תהיה שאת אלוהים לא יהיה ניתן לראות, אך את המציאות האלוהית ניתן לדעת דרך גילוייו – הבריאה המורכבת והמתוחכמת לאין ערוך המעידה על יד יוצרת, ודרך האלוהיות שבתורה שניתנת להוכחה.

 

המשך קריאה ↓

תגידו ששלחנו אתכם:

למה ה’ לא עושה מעמד הר סיני חוזר, ואז נאמין בו כולם?
לאן נעלמו הניסים? יצאנו לבדוק
בימינו אין כבר ניסים. האומנם?
מה היה הסוד שבעלי הניסים ידעו?
מהם הניסים הבלתי נראים סביבנו?
על האמת שמסתתרת מאחורי חוקי הטבע
לאן נעלמו הניסים?
הנס הפרטי שלי: "כך ניצלה בתי שטבעה"
הנס הפרטי שלי: "כך זכינו בשני בנים"
הנס הפרטי שלי: "כך ניצלתי מדום לב"
הנס הפרטי שלי: "כך זכינו לתינוקת אחרי 8 שנים"
"הרופא אמר לי שרק לדתיים קורים כאלה דברים"