loader image
קצר וקולע
מדברים תכל'ס
סרטונים
המחשת וואטסאפ
סיפור מהחיים

אחת ממטרות הקשיים היא לתקן את נשמתו של האדם מהמעשים השליליים אותם עשה על מנת שנשמתו הרוחנית תזדכך, כך שתוכל לקבל את שכרה המלא לעולם הבא. סיבה נוספת היא הוצאת הפוטנציאל הטמון באדם שלעיתים מתגלה רק בעתות משבר. וכן, פעמים אין בינתנו מסוגלת לתפוס את הסיבה לסבל, אך כל המתרחש בחיינו מכוון לטובתנו העליונה

למה החיים חייבים לכלול קשיים, והאם יש לסבל מטרה ומשמעות?

כל ערב בשעה 20:00 מתחילה מהדורת החדשות המרכזית, שמזכירה לנו כל פעם מחדש: יש הרבה צער בעולם. אם אלוהים הוא טוב, והוא ברא את העולם והאנושות מתוך אהבתו - אז למה יש בעולם סבל, צרות וקשיים? מדוע לא לברוא עולם שבו כולם בריאים, עשירים ושמחים? מהי מטרת הקושי, ולשם מה הוא נברא?

אלוהים אכן ברא עולם שיש בו המון שמחה ואושר, אך גם טומן בחובו סבל. אנשים עוברים ניסיונות קשים, מתמודדים עם מחלות ועם אירועים טרגיים. מדוע ה' עשה זאת? מדוע לא לברוא עולם מושלם, שבו איש אינו סובל והכל מתנהל על מי מנוחות?

לשאלה זו ניתנו מספר תשובות, ואנו נסקור כמה מהן: 

תשובה ראשונה: כפרה

התשובה הראשונה לשאלה 'מדוע יש ייסורים?' היא כפרת עוונות ותיקון הנשמה. פעמים רבות, אדם מקבל קשיים לתוך חייו משום עוונות שעשה הן בחייו הנוכחיים או הן בגלגולים קודמים שלו. מטרת הייסורים הוא לכפר על עוונות אלה לתועלת תיקון נשמתו הנצחית. הפסוק אומר: "כִּי אָדָם, אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (קהלת ז, כ). ייסורים בעולם הזה מונעים מהאדם צער וייסורים בעולם הבא. זהו חסד עצום שעושה עימו בורא עולם שבמבטו הנצחי והאינסופי, יודע כי טוב יותר לאדם לסבול בעולם הזה, ואפילו לסבול מאוד, מאשר לסבול סבל או להפסיד שכר כלשהו בעולם הבא, הנצחי. כפי שכותב הרמב"ן: "והנה אם יֵאָבֵּד האל ממנו בעולם הזה את כל הטובה אשר נהיתה בעולם, ויהיה נידון בייסוריו של איוב כל ימיו – טוב לו משיענש בנפשו להיות נדון בעולם הנשמות בייסורי גיהנום, או שיִגְרַע חטאו מנפשו מעט ממעלתה בעולם הנשמות ודִבּוּקָהּ בזיו העליון" (רמב"ן על ספר איוב, הקדמה). הייסורים מזככים ומנקים את הנשמה בעולם הזה, ואז כשהיא מגיעה לעולם העליון, עולם שכולו טוב, היא יכולה לקבל את ההטבה בשלמות.

לשם ההמחשה, נזכיר את אחת משיטות הטיפול בנפגעי הלם קרב: היפנוזה עמוקה.
בטיפול זה מחזירים אחורה בזמן את המטופל לרגע הקשה והאיום ביותר בעת אירוע הלחימה. המטופל מאמין באופן מלא שהוא נמצא כרגע בזירת הקרב, הוא מפוחד עד לשד עצמותיו. באותו זמן הצוות הרפואי מחבק אותו בחוזקה וקורא לעברו קריאות עידוד וחוזק: "אנחנו איתך! אתה לא לבד! אתה בטוח ומוגן!". חשיפה לטראומה ע"י היפנוזה בליווי מעגל תמיכה אמור לשחרר את הזיכרונות והרגשות המודחקים והעוצמתיים, ובכך להשיב למטופל בדרך זו את איכות חייו. 

העומד מן הצד שמסתכל על המטופל בעת ההיפנוזה כשהוא כולו מבועת ומפוחד, עלול לכעוס על הצוות המטפל שהביאוהו למצב זה. אך לוּ ידע את התועלת הרבה שתצא לו לאחר מכן לכל ימי חייו, ודאי ישכיל לראות את מעשה החסד וההטבה שהם עושים עמו.

אנו בראייתנו המצומצמת רואים כרגע רק את ה"חלום", את העולם הזה, הנמשל לחלום פורח למול עולם הנצח. אך הקב"ה שרואה לפניו את הנצח ואת טובתו הנצחית של האדם, יודע להכתיב לו בדיוק מה "לחלום" ומה לחוות בזה העולם, כדי לחיות חיים טובים יותר בעולם הנצח. כשאדם מבין כי כל מה שמתרחש בעולם הזה הוא רק הכנה ותיקון לקראת חיי העולם האמת, הוא יכול לקבל הסתכלות אחרת על אירועי חיי העולם הזה.

חשוב להדגיש כי לעיתים, אנשים טובים וצדיקים עוברים ייסורים שאין מקורם בעוונות שלהם עצמם, אלא של אחרים, אך מדובר באנשים בודדים בעלי דרגה רוחנית מאוד נעלה. הם למעשה לוקחים על עצמם את הצרות, במקום רבים אחרים שהיו אמורים לסבול, וזאת משום שסבל שמקבל אדם בעל דרגה רוחנית גבוהה מסוגל להחליף סבל של מספר רב של אנשים בעלי דרגה רוחנית פחותה, ובכך הוא מכפר עבור הרבים. הסבל שאותם צדיקים עוברים מפחית מהגזרות הקשות שהיו אמורות לנחות על אחרים. 

תשובה שנייה: העצמת האדם

התשובה השנייה לשאלה מדוע יש ייסורים היא שהייסורים מעצימים ומגדלים אותנו. המילה "ניסיון" מתפרשת גם מהמילה "נס" – דגל נישא שמסמל את ההתקדמות שלנו לעבר יעד חדש.

איש אינו רוצה שיבואו עליו ייסורים, אך אם האדם מתמודד איתם בצורה נכונה, דווקא ברגעים האלה הוא מסוגל לצמוח כאישיות ולהוציא מן הכוח את הפועל את הגלום בתוכו. הנביא אומר: "וַאֲנִי יִסַּרְתִּי, חִזַּקְתִּי זְרוֹעֹתָם, וְאֵלַי יְחַשְּׁבוּ רָע"  (הושע ז, טו). כלומר, הייסורים הם כמו משקולות כבדים, שהאדם הנושא אותם מחזק בכך את שרירי נפשו. ככל שידע האדם את התועלת העצומה שנגרמת לו על ידי ייסורים אלו, ישמח בהם ויקבלם באהבה. וזאת יש לדעת: אלוהים לא מעמיד אדם בניסיון אלא אם כן הוא יכול לעמוד בו. מכאן שאם אדם חווה קשיים בחייו, סימן שיש בו כוחות לפרוץ את המחסום שמגביל אותו, ויאפשר לו להגיע לרמה גבוהה הרבה יותר שהוא עצמו כלל לא האמין שהוא מסוגל להגיע אליה!

טבע האדם שכאשר רק טוב מקיף אותו הוא שוקע בעצמו ובהצלחותיו, ואינו חושב על מהות החיים ותכליתם, כמו שאומר הפסוק: "וישמן ישורון – ויבעט" (דברים לב, טו). ה' לעיתים נותן לאדם ייסורים כדי שיצא מהבועה הנוחה אליה התרגל, ויחשוב לעומק על חייו ועל מטרתם, יחפש יותר את ה', יתפלל אליו, יפנה אליו, יתעורר לשפר את מעשיו וכדומה. כפי שאומר המדרש (פרשת עקב ג, ב): "אני מביא ייסורים עליכם עד שתכינו את לבבכם אצלי".
לעתים, הייסורים הם הדרך היחידה להסיט את האדם ממסלול חיים אחד המזיק לו אל עבר מסלול אחר, שדווקא בו הוא יוכל לממש את תכליתו. אנשים רבים סיפרו שדווקא בעקבות אירוע קשה, כגון תאונה או מחלה, התבהרה להם מטרת חייהם (צפו כאן בסרטון על חני וינרוט ז"ל שהתמודדה עם מחלת הסרטן). 

תשובה שלישית: סוד השכל האלוהי

רוב האנשים אינם אוהבים את התשובה "נסתרות דרכי האל", למרות שזו תשובה לגיטימית לגמרי. כאשר האדם הקטן עומד בפני בורא כל הקוסמוס, זוהי אינה בושה לומר "אינני יודע" כלפי דרכיו של בורא עולם, אלא עובדה פשוטה. ישנם דברים רבים שהאדם לא מסוגל להבין בעולם הזה, ולעולם לא יוכל להבין בעולם הזה – אלא רק בעולם הבא שם הכול יהיה ברור ומובן. אין לנו באמת מושג איך מתנהל העולם מאחורי הקלעים. אנו רק יודעים שיש מנהל, ושמאחורי כל אירוע ישנה תוכנית ומטרה הנסתרת מאיתנו.

ספר איוב מספר על אדם שסבל ייסורים קשים – ביתו נשרף יחד עם כל ממונו ורכושו, ילדיו נפטרו והוא עצמו סבל ממחלה. איוב מבקש הסבר אלוהי – מדוע זה קרה לי?
איוב זוכה לקבל נבואה מריבונו של עולם שעונה לשאלתו.

הסברו של בורא עולם מבוסס על ההנחה שיש הסבר בעל צדק והיגיון לשאלת הסבל, אך הוא אינו ניתן להבנה אנושית. התשובה לשאלת הסבל היא כל כך מורכבת ומסובכת, עד שהניסיון להסבירה לאדם בשר ודם החי בעולם הזה משול לניסיון להסביר לתינוק שאינו מסוגל עוד לדבר מדוע הרופא צריך להזריק לו זריקה. התשובה למחפשים הסברים פשוטים לשאלת הסבל היא – שאין הסברים פשוטים. 

העולם מבוסס על תוכנית אלוהית אדירה וגאונית, כמו שאומר ה' לאיוב: "אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי אָרֶץ?!" (איוב לח, ד). כלומר, היכן עמדת כשתכננתי את התכנית הכבירה של הקוסמוס – האם היית שם לייעץ לי? אם כן, איך אתה מבקש להבין מה שנשגב לחלוטין מבינתך?

בתכנית האלוהית, מסלול חייו של כל אדם ואדם מושגח ומנוהל בקפידה ע"י ה' בכדי להשיג את ההטבה השלמה והנצחית עבורו. פעמים רבות איננו מבינים את הסיבה לאירועי החיים, אך זאת רק משום שאין ביכולתו לראות את המציאות השלמה, הכוללת חשבונות של זמני עבר כמו תיקון וכפרה על מעשיו של האדם מגלגולים קודמים, בקשות של הנשמה עצמה עוד בהיותה בעולם הרוחני טרם ירידתה לעולם הזה על נתוני חייה ואירועי חייה במטרה להביא אותה לתיקון המושלם, ועוד שיקולים וסיבות רוחניות גבוהות שאין אנו מודעים להם. 

כאשר חזה איוב באור האלוהי, הוא הבין שמאחורי כל ענייני חיינו כאן עומדת המטרה הנצחית של התכלית האלוהית, שהיא השכר הנצחי האדיר שממתין ליראיו בעולם הבא, כפי שאמר הנביא ישעיהו: "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ, יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ" (ישעיהו סד, ג), פסוק אותו ביארו חכמי ישראל כעונג הנפלא שצפון לצדיקים לעולם הבא. 

 

המשך קריאה ↓

1

הסגולה לבטל גזרות קשות וייסורים

רבי חיים מוולוז'ין היה תלמידו המובהק של הגאון מווילנה. בספרו 'נפש החיים' הוא כותב על סגולה נפלאה ומיוחדת שמבטלת מהאדם את כל הדינים, הגזרות הקשות והייסורים שבאים עליו. ומה תוכן הסגולה? להתחזק באמונה ש"אין עוד מלבדו" – להאמין בכל לב שהקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם כרצונו, ואין שום גורם אחר שיכול לבטל את רצונו.
וכך כתב רבי חיים מוולוז'ין: "וּבֶאֱמֶת הוּא עִנְיָן גָּדוֹל וּסְגֻלָּה נִפְלָאָה לְהָסִיר וּלְבַטֵּל מֵעָלָיו כָּל דִּינִים, וְרְצוֹנוֹת אֲחֵרִים שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לִשְׁלֹט בּוֹ, וְלֹא יַעֲשׂוּ שׁוּם רֹשֶׁם כְּלָל, כְּשֶׁאָדָם קוֹבֵעַ בְּלִבּוֹ לֵאמוֹר: הֲלֹא ה' הוּא הָאֱלֹקִים הָאֲמִתִּי, "וְאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ" יִתְבָּרַךְ שׁוּם כֹּחַ בָּעוֹלָם וְכָל הָעוֹלָמוֹת כְלָל, וְהַכֹּל מָלֵא רַק אַחֲדוּתוֹ הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וּמְבַטֵּל בְּלִבּוֹ בִּטּוּל גָּמוּר, וְאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ כְּלָל עַל שׁוּם כֹּחַ וְרָצוֹן בָּעוֹלָם, וּמְשַׁעְבֵּד וּמְדַבֵּק טֹהַר מַחֲשַׁבְתּוֹ רַק לְאָדוֹן יָחִיד בָּרוּךְ הוּא, כֵּן יַסְפִּיק הוּא יִתְבָּרַךְ בְּיָדוֹ שֶׁמִּמֵּילָא יִתְבַּטּלוּ מֵעָלָיו כָּל הַכֹּחוֹת וְהָרְצוֹנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְפְעוֹל לוֹ שׁוּם דָּבָר כְּלָל!" (נפש החיים, שער ג', פרק י"ב).

המשך קריאה ↓

4

איך מנחמים?

ההלכה קובעת כי אדם שמתאבל על מות קרוביו יושב "שבעה", ובמהלך ימים אלה מגיעים קרוביו ואוהביו לנחמו. איך מנחמים את האבלים? ישנם כמה כללים: ראשית והכי חשוב – כאשר מבקרים אדם השרוי באבל, יש להישאר בשקט ולהמתין עד שהמתאבל יתחיל את השיחה בעצמו. רצוי לתת לו לקבוע את נימת השיחה ולהגיב בהתאם. שנית, כדאי לומר כמה מילות נחמה וחכמה. נוסח הניחום המקובל בעם ישראל הוא "מן השמיים תנוחמו" בקרב הספרדים ו"המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד" בקרב האשכנזים.
אם אין מה לומר, גם זה בסדר. מטרת הביקור היא לגלות תמיכה באבל, והנוכחות איתו חזקה יותר מן המילים. מילים יכולות להביא נחמה לרוח, אך הלב שואב נחמה מן החברות הפשוטה ומן הידיעה שהוא אינו לבד.

המשך קריאה ↓

2

תורת היחסות

סבל הוא דבר יחסי התלוי בתודעתו של האדם. אדם אחד יתפוס אירוע מסוים כסבל, והשני כלל לא. סיפור חסידי מפורסם מספר על שני תלמידים שבאו אל רבם, המגיד ממזריץ', וביקשו שיבאר להם את מאמר הגמרא: "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה". התלמידים התפלאו, כיצד יכול אדם לברך על דבר רע שקרה לו באותה כוונה שבה הוא מברך על דבר טוב?
השיב להם המגיד: "לכו אל בית המדרש ושם תמצאו את רבי זושא. הוא יאמר לכם את פירושו". רבי זושא היה אדם למוד סבל וייסורים, שחי חיי מצוקה קשים. מיד הלכו השניים לבית-המדרש והציעו לפני רבי זושא את שאלתם. חייך רבי זושא ואמר: "מדוע אתם שואלים דווקא אותי? עליכם לפנות לאיש אחר ולא לאדם כמוני, שמעולם לא ידע מהם ייסורים…". כעת הבינו השניים מה פירושה של קבלת ייסורים בשמחה.

המשך קריאה ↓

5

הקללות שנהפכו לברכות

רבי שניאור זלמן מלאדי, "האדמו"ר הזקן" מייסד תנועת חב"ד, היה נוהג לקרוא בתורה בבית-הכנסת מדי שבוע בשבוע. באחת השנים לא נכח רבי שניאור זלמן בעיר בשבת פרשת "כי תבוא", ולפיכך נשלח אדם אחר לקרוא בתורה. פרשת זו כוללת את פסוקי התוכחה – תיאור פרטני של העונשים שיבואו על בני-ישראל, לו יחטאו ולא ישמעו בקול הבורא. בין הנוכחים בבית-הכנסת היה בנו של רבי שניאור זלמן, דובער, שהפך ברבות הימים ליורשו וממלא מקומו. כששמע את דברי התוכחה, הדברים נגעו לליבו כל-כך וגרמו לו לכאב לב. עד כדי כך השפיעו פסוקי התוכחה על הילד ששלושה שבועות לאחר-מכן, ביום הכיפורים, הסתפק אביו האם לאפשר לו לצום בשל חולשתו. כששאלו את דובער הצעיר: "מה אירע? הלא בכל שנה קוראים פרשה זו?", השיב: "כשאבא קורא, אין אלו נשמעות קללות…".

 

המשך קריאה ↓

3

עוונות מפעם

איוב כידוע היה צדיק במעשיו, ולא חטא בחייו חטא חמור דיו כדי להצדיק ייסורים כל כך גדולים כפי שקיבל. במהלך נבואה לה זכה, מראה לו הקב"ה את דמותו של תרח, אביו של אברהם אבינו, שהיה עובד עבודה זרה ואף מחטיא את הרבים בה. הקב"ה הסביר לו את סיבת ייסוריו – חטאיו בגלגולו הקודם כתרח. לאחר מירוק עוונותיו של איוב מגלגולו הקודם, פוסקים מעליו הייסורים והוא זוכה שוב לברכה וטובה. 

המשך קריאה ↓

1

הסגולה לבטל גזרות קשות וייסורים

רבי חיים מוולוז'ין היה תלמידו המובהק של הגאון מווילנה. בספרו 'נפש החיים' הוא כותב על סגולה נפלאה ומיוחדת שמבטלת מהאדם את כל הדינים, הגזרות הקשות והייסורים שבאים עליו. ומה תוכן הסגולה? להתחזק באמונה ש"אין עוד מלבדו" – להאמין בכל לב שהקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם כרצונו, ואין שום גורם אחר שיכול לבטל את רצונו.
וכך כתב רבי חיים מוולוז'ין: "וּבֶאֱמֶת הוּא עִנְיָן גָּדוֹל וּסְגֻלָּה נִפְלָאָה לְהָסִיר וּלְבַטֵּל מֵעָלָיו כָּל דִּינִים, וְרְצוֹנוֹת אֲחֵרִים שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לִשְׁלֹט בּוֹ, וְלֹא יַעֲשׂוּ שׁוּם רֹשֶׁם כְּלָל, כְּשֶׁאָדָם קוֹבֵעַ בְּלִבּוֹ לֵאמוֹר: הֲלֹא ה' הוּא הָאֱלֹקִים הָאֲמִתִּי, "וְאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ" יִתְבָּרַךְ שׁוּם כֹּחַ בָּעוֹלָם וְכָל הָעוֹלָמוֹת כְלָל, וְהַכֹּל מָלֵא רַק אַחֲדוּתוֹ הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וּמְבַטֵּל בְּלִבּוֹ בִּטּוּל גָּמוּר, וְאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ כְּלָל עַל שׁוּם כֹּחַ וְרָצוֹן בָּעוֹלָם, וּמְשַׁעְבֵּד וּמְדַבֵּק טֹהַר מַחֲשַׁבְתּוֹ רַק לְאָדוֹן יָחִיד בָּרוּךְ הוּא, כֵּן יַסְפִּיק הוּא יִתְבָּרַךְ בְּיָדוֹ שֶׁמִּמֵּילָא יִתְבַּטּלוּ מֵעָלָיו כָּל הַכֹּחוֹת וְהָרְצוֹנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְפְעוֹל לוֹ שׁוּם דָּבָר כְּלָל!" (נפש החיים, שער ג', פרק י"ב).

המשך קריאה ↓

2

תורת היחסות

סבל הוא דבר יחסי התלוי בתודעתו של האדם. אדם אחד יתפוס אירוע מסוים כסבל, והשני כלל לא. סיפור חסידי מפורסם מספר על שני תלמידים שבאו אל רבם, המגיד ממזריץ', וביקשו שיבאר להם את מאמר הגמרא: "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה". התלמידים התפלאו, כיצד יכול אדם לברך על דבר רע שקרה לו באותה כוונה שבה הוא מברך על דבר טוב?
השיב להם המגיד: "לכו אל בית המדרש ושם תמצאו את רבי זושא. הוא יאמר לכם את פירושו". רבי זושא היה אדם למוד סבל וייסורים, שחי חיי מצוקה קשים. מיד הלכו השניים לבית-המדרש והציעו לפני רבי זושא את שאלתם. חייך רבי זושא ואמר: "מדוע אתם שואלים דווקא אותי? עליכם לפנות לאיש אחר ולא לאדם כמוני, שמעולם לא ידע מהם ייסורים…". כעת הבינו השניים מה פירושה של קבלת ייסורים בשמחה.

המשך קריאה ↓

3

עוונות מפעם

איוב כידוע היה צדיק במעשיו, ולא חטא בחייו חטא חמור דיו כדי להצדיק ייסורים כל כך גדולים כפי שקיבל. במהלך נבואה לה זכה, מראה לו הקב"ה את דמותו של תרח, אביו של אברהם אבינו, שהיה עובד עבודה זרה ואף מחטיא את הרבים בה. הקב"ה הסביר לו את סיבת ייסוריו – חטאיו בגלגולו הקודם כתרח. לאחר מירוק עוונותיו של איוב מגלגולו הקודם, פוסקים מעליו הייסורים והוא זוכה שוב לברכה וטובה. 

המשך קריאה ↓

4

איך מנחמים?

ההלכה קובעת כי אדם שמתאבל על מות קרוביו יושב "שבעה", ובמהלך ימים אלה מגיעים קרוביו ואוהביו לנחמו. איך מנחמים את האבלים? ישנם כמה כללים: ראשית והכי חשוב – כאשר מבקרים אדם השרוי באבל, יש להישאר בשקט ולהמתין עד שהמתאבל יתחיל את השיחה בעצמו. רצוי לתת לו לקבוע את נימת השיחה ולהגיב בהתאם. שנית, כדאי לומר כמה מילות נחמה וחכמה. נוסח הניחום המקובל בעם ישראל הוא "מן השמיים תנוחמו" בקרב הספרדים ו"המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד" בקרב האשכנזים.
אם אין מה לומר, גם זה בסדר. מטרת הביקור היא לגלות תמיכה באבל, והנוכחות איתו חזקה יותר מן המילים. מילים יכולות להביא נחמה לרוח, אך הלב שואב נחמה מן החברות הפשוטה ומן הידיעה שהוא אינו לבד.

המשך קריאה ↓

5

הקללות שנהפכו לברכות

רבי שניאור זלמן מלאדי, "האדמו"ר הזקן" מייסד תנועת חב"ד, היה נוהג לקרוא בתורה בבית-הכנסת מדי שבוע בשבוע. באחת השנים לא נכח רבי שניאור זלמן בעיר בשבת פרשת "כי תבוא", ולפיכך נשלח אדם אחר לקרוא בתורה. פרשת זו כוללת את פסוקי התוכחה – תיאור פרטני של העונשים שיבואו על בני-ישראל, לו יחטאו ולא ישמעו בקול הבורא. בין הנוכחים בבית-הכנסת היה בנו של רבי שניאור זלמן, דובער, שהפך ברבות הימים ליורשו וממלא מקומו. כששמע את דברי התוכחה, הדברים נגעו לליבו כל-כך וגרמו לו לכאב לב. עד כדי כך השפיעו פסוקי התוכחה על הילד ששלושה שבועות לאחר-מכן, ביום הכיפורים, הסתפק אביו האם לאפשר לו לצום בשל חולשתו. כששאלו את דובער הצעיר: "מה אירע? הלא בכל שנה קוראים פרשה זו?", השיב: "כשאבא קורא, אין אלו נשמעות קללות…".

 

המשך קריאה ↓

אספנו עבורך את הסרטונים הכי מדויקים ברשת

משמעות הסבל בחיים
למה ענקי האומה היהודית עברו קשיים?
סוף הדרך
יש סוף לסבל
לצאת מהבוץ
למה קשה לי בחיים?
למה איוב הצדיק סבל מייסורים?
מהי ההסתכלות הנכונה על משברי החיים?
ב- 2 דק': איך עוברים תקופה קשה בחיים?
מוסר ההשכל מהסיפור על האיכר הסיני
איך טוב ורע יכולים להתהפך בשנייה?
אם ה' אוהב, אז למה כואב?

הנאום המפתיע של אלמנה צעירה בשבעה

מבוסס על סיפורה האמיתי של בתיה בירד, שאיבדה במפתיע את בעלה ביום הולדתו ה-40

עברו על המכשיר עם העכבר וגללו מטה לקריאת השיחה!

סיפור חייו המטלטל של אהרן מרגלית

"יכולתי לקבל תווית של נכה ומוגבל, כולל תעודת נכות מרשימה, מהמוסד לביטוח לאומי, ולא לעשות כלום. זה משתלם. אבל כבר בגיל 7 החלטתי שאני לא אהיה נכה"

סיפור חיים קשה וטראומתי כמו שמייד תקראו, כנראה שעוד לא שמעתם.
גם אם היו מפצלים את הייסורים שעבר אהרן מרגלית למספר אנשים, עדיין היה לכל אחד מהם הרבה מאוד על מה להתלונן. נדמה שאין מכה שלא פסחה עליו, אין צער שלא היה מנת חלקו, ובכל זאת – האיש חיובי ואופטימי באופן שקשה להבין. אהרן מרגלית הפך למודל לחיקוי מעורר השראה ומהווה דוגמא חיה ומאלפת לגבורה אמיתית ולאמונה בטוב. 

גמגום כבד מגיל שנתיים וחצי, מחלת פוליו בצורה הכי חמורה, שיתוק בכל הגוף, זוהי רשימה חלקית של שנות הילדות והבחרות של אהרן, או כמו שהוא מגדיר את זה: "יכולתי לקבל תווית של נכה ומוגבל, כולל תעודת נכות מרשימה, מהמוסד לביטוח לאומי, ולא לעשות כלום. זה משתלם". הוא מעיר בציניות: "אתה מקבל הרבה צומי… אבל כבר בגיל 7 החלטתי שאני לא אהיה נכה".

בעזרת כוח רצון אדיר והמון אמונה שנטעה בו אימו הוא למד ללכת עם קביים, ומאוחר יותר על שתי רגליו. אמנם עם 'חלקי חילוף' כהגדרתו, פלסטיק במקום עצמות, ברזלים עד לברכיים, ונעליים ששוקלות שש קילו, אך הולך.
למרות שהוא לא יכול להרים את ידיו מעל לסנטרו כי כתפיו משותקות, מעולם לא ביקש שיביאו לו ספר ממדף גבוה. בשביל זה יש סולם קטן בכל חדר בביתו ובמשרדו.

הוא לא נכה, חשוב לו להבהיר.

שני ילדים שיכל אהרן, שלוש פעמים חלה בסרטן, כולל טיפולים כימותרפיים נוראיים, ועשרות(!) ניתוחים, אבל מאז הילדות הוא החליט החלטה ברורה: הוא לא חולה.
לטיפול הכימותרפי נסע כמו לעוד מטלה ביומן, לניתוח נכנס בשיר ובריקוד, ועל דלת חדרו בבית החולים היה שלט: "לחדר הזה נכנסים רק בחיוך".  

ילדות של שיתוק ובדידות

אהרן מרגלית שהה במעון לילדים נכים מגיל שנתיים ו-9 חודשים ועד גיל 7, כשהוא לגמרי לבד…

"אמא הגיעה רק פעם בשבוע. זה היה מאמץ גדול מאד, הדרך הייתה ארוכה, היא יצאה ב-5 בבוקר, כדי שתספיק את האוטובוס הראשון, ובלילה עם האוטובוס האחרון, באישון לילה חזרה למושב. 15 שעות בילתה באוטובוסים כל שבוע, וזה הותיר לה שעה וחצי להיות איתי! הכבישים היו קשים, וודאי באזור הנגב. כשאני חליתי היו בבית עוד ארבעה ילדים והמון עבודה. כל זאת בעולם בלי מכונות כביסה או מעבדי מזון. חוץ מאימא אף אחד לא בא.

הבדידות הייתה קשה, בעיקר בשבתות ובחגים, אז היה שמחה וששון בחדר. אוכל חם מהבית ומתנות היו סביב כל ילד שסביבו הסתובבו גם הורים, דודים וילדים, ורק ליד המיטה שלי לא הייתה נפש חיה.

מכיוון שלא הייתי מסוגל להתמודד עם המצב, החלטתי שמידי שבת וחג, מיד אחרי שאספו את המגשים של ארוחת הבוקר, הייתי מתחבא בתוך השמיכה שלי ולא יוצא ממנה. "שבתות השמיכה" קראתי להן.

באותן שנים בהן הייתי מוטל על המיטה במעון נכים וספגתי את כל חיצי הביקורת שפגעו בי מהילדים ובני משפחותיהם. אמרתי לעצמי – יום יבוא ואסביר לאנשים את הכוח של הלשון. כמה הלשון יכולה לקבור ילד חי.
כ-130 שבתות וחגים עברו עלי כך. ילד גלמוד ובודד, שסופג מכל עבר פגיעות ועלבונות, לבד בחושך".

מכות בבית הספר

"שנאתי את בית הספר. הבנים שיחקו שני משחקים: משחק ראשון 'מכות'… הפעמון צלצל וכולם צעקו: "מי בא מכות?". אותי מינו בתור שופט. מהר מאד הבנתי שאחרי המשחק השופט סופג משני הצדדים… אחרי זה שיחקו כדורגל. שם היה לי תפקיד חשוב: אני הייתי הכדור…".

זיכרון בר מצווה

הוא מספר על זיכרון כואב מהבר מצווה בעקבות הגמגום הכבד ממנו סבל: "שבת בבוקר. אני מדדה לבימה עם הקביים, מתחיל את 'ברכות התורה' ולא יכול להמשיך. מתחיל שוב – ונתקע… עמדתי מבויש נכלם, ואבא אומר לי שוב ושוב: "תנשום עמוק ותתחיל שוב", אבל לא הייתי מסוגל לנשום. ואז, בשנייה אחת תפסתי את הקביים וברחתי החוצה, נכנסתי לשירותים ופרצתי בבכי. את הצלקת הזו, אני נושא בתוכי עד היום".

בדידות מול החברים

מרגלית מספר כי הוא סבל מגמגום כה כבד עד שאם היה צריך לשאול שאלה אדם זר, היה תופס לו כמחצית השעה.
"מעודי לא פגשתי אדם שגמגם כל כך קשה כמוני. היחידה שהעזתי לדבר איתה הייתה אמא, וגם קצת עם אבא. התביישתי לדבר…
אחרי הבר מצוה הגעתי לישיבה קטנה ברחובות. לא דברתי עם אף אחד. פעם אמא שאלה אותי: 'איך בישיבה?'. הסברתי לה שיש רב, תלמידים, ספרים ויש עציץ – אני העציץ…".

אח שכול ואב שכול לשני ילדים

"גם אחרי החתונה היו קשיים. בגיל 27 איבדתי ילדה בגלל זיהום פשוט שהסתבך. הרבה שנים מאוחר יותר איבדתי בן, כמה חודשים אחרי חתונתו (הוא נרצח בחו"ל בטעות ע"י אנשי עולם תחתון שהתבלבלו בזהות האדם אותו חיפשו). אלו היו הקשיים הנוקבים והנוראיים ביותר. קשה מאד לקום אחרי אובדן כזה, ולשאול 'מה אני עושה הלאה'. כל אחד והערוגות ששתל לו הבורא בנווה התלאות שלו…".

כנשאל על הכוח לחיות אחרי ניסיון של אובדן ילד הוא אומר: "אני יכול לספר מה אמרתי בשבעה של הבן. חזרנו הביתה מההלוויה, ואמרתי לאנשים שהיו סביבי, שאני מרגיש שעלינו על רכבת בנהריה בדרך לאילת, ויש הרבה תחנות בדרך. היום הגענו לתחנה מאד קשה, נפער לנו בור גדול ברצפת הרכבת, וזה הזמן להיאחז בציפורניים ברצפה של הקרון ולא להיכנע! להמשיך לנסוע קדימה.

הכוח בא מהשכל. אתה מקבל את המכה, זו מכה כואבת וקשה, אתה מתעשת, ושואל את עצמך שתי שאלות:
א. מה ריבונו של עולם רוצה ממני עכשיו?
ב. מה אני עושה כדי לא להישאב למטה, כדי להמשיך להיות על הרכבת? 

אני לא רוצה להישאב למטה, החיים יפים! אני רוצה להמשיך לגדל את הילדים, לרקוד בחתונות של הנכדים והנינים. שאלתי את עצמי כל הזמן: מה אני עושה כדי להישאר שפוי? איך להמשיך את העשייה והחיים? חשוב קודם לפעול באופן מעשי, לחשוב מה לעשות, ואחר כך, יש זמן להתייחס לרגשות… אתה, למעשה, מזמין את השכל להשתתף בדיון.

זה לא קל, הפצעים עדיין שותתים. אי אפשר לשכוח דבר כזה, אבל החיים חייבים להימשך. אתה לא בן חורין להוריד את השלטר ולהגיד 'זהו'! יש משפחה, יש חיים, יש עשייה וצריך אחריות.

צריך להתמקד איך אתה יוצא מהקושי – חזק יותר.
היה לי אח שנהרג במלחמת ההתשה. ההורים שלי לקחו את זה מאד קשה. אני הייתי אדם צעיר וחשבתי מה אני יכול לעשות כדי לעזור להם לקחת את זה למקום שונה. הקמתי גמ"ח (גמילות חסדים) לעילוי נשמתו, הכנתי הכול: מספר עמותה, פנקסי קבלות, הגעתי להוריי והגשתי להם את כל המסמכים. רציתי שהם ינהלו את הגמ"ח וכך יתעלו את הכאב למקום של עשייה. אבא ואמא נרתמו כל כולם לעניין, הם ארגנו את הגמ"ח בסדר מופתי. את כל המחשבות שלהם הם השקיעו בפרויקט ההנצחה הזה. הגמ"ח, אגב, קיים עד היום".

סרטן נדיר בראש

"לפי המומחים נותרו לי שבועות ספורים. בכיתי כמה רגעים, אמרתי מזמורי תהילים, הכול לקח 5 דקות, ואז שמעתי קול בתוכי: 'אהרן, מה ריבונו של עולם רוצה ממך? אתה הולך להכין כוס קפה למלאך המוות? נכנסת פתאום לייאוש?'.

ישבתי וחשבתי לעצמי מה התפקיד שלי באתגר שהוטל עליי מבורא עולם. ואז נפלה בראשי המחשבה: 'אהרן, בוא נראה כמה אתה רציני! אתה משקיע זמן בחולים, מעודד, תומך, עכשיו הקב"ה רוצה שתהיה עם החולים בקודש הקודשים – בהקרנות ובכימותרפיה. הקב"ה רוצה שארגיש מה שהם מרגישים, בשביל זה אני נשלח לשם'.

מהרגע הזה כל ההתייחסות למחלה קיבלה משמעות אחרת, כבר לא התייחסתי לעצמי כחולה. הייתה לי מטרה – שליחות. גם כשקיבלתי כימותרפיה לא הייתי חולה בעייני עצמי. אתה מגיע בבוקר, עושים לך בדיקות דם, ומתחילים להזריק את החומר. יש שם 15 אנשים בערך, וכולם שוכבים או יושבים 4-6 שעות עד שהחומר זורם. אני לא מבזבז רגע. עברתי מאחד לאחד, והחלטתי שאני מוציא חיוך מכל אחד. לא היו לי הנחות… הקב"ה נתן לי אותה מחלה כמו לכולם, סבלתי מתופעת לוואי נוראיות, כאבים, בחילות, ייסורים…

רוב האנשים שיושבים שם נראים כאילו יש להם פגישה עם מלאך המוות בכבודו ובעצמו.
יצאתי משם כל יום שמח. הרגשתי כאילו טיפסתי על האוורסט. גם אחרי הטיפול לא התנהגתי כמו 'חולה'. מעולם לא גמרתי טיפול ונכנסתי למיטה.
אמנם ביום הטיפול עצמו לא נפגשתי עם אנשים בגלל בחילות והקאות, אבל מבחינתי זה היה כמו עוד פגישה ביומן".

להיכנס לניתוח בריקוד…

"החלטתי שלכל ניתוח אני נכנס בריקוד ובשיר – "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות".
במשך 18 חודשים עברתי 17 ניתוחים, חלקם קטנים, חלקם גדולים, לכולם נכנסתי בשירה ובריקודים. האחיות קיבלו אותי בחיוך: "מר מרגלית, מה יש לנו ברפרטואר היום?".
שמתי על הדלת שלי פתק: "לחדר זה נכנסים עם חיוך רחב על הפנים"".

כשמרגלית נשאל אם היו גם רגעים של כעס בתוך התקופה הזו, השיב: "לא רבים, אבל היו. הרב פירר הפנה אותי לאחד מבכירי האונקולוגים בארץ, שהדיאגנוזה שלו מהמעולות בעולם. הרופא הדף את המסמכים והסביר לי בנחישות וברגישות(?) שאין לי סיכוי. "העתיד שלך בין שישה לעשרה שבועות". ברוך ה' עברו מאז שתיים עשרה שנים…

כששאלתי אותו מה עם הקרנות, הוא אמר לי: "חבל על הסבל שלך, יהיה לך סבל נוראי וכמעט לא יתארכו לך החיים".

כשעמדתי לצאת מהחדר הציף אותי כעס אדיר. פניתי אליו ואמרתי לו: 'אתה בערך בגילי, ואני מאחל לך 120 שנים מאושרות, אבל כשיישאו אותך לקבר אני אעמוד מעליך ואצעק לך: 'אתה זוכר אותי פרופסור? אני עוד חי'…

נפגשנו אחר כך הרבה, הוא טיפל בי רבות גם כשהייתי חולה בפעם השנייה, נהיינו ידידים, אבל תמיד כשאני רואה אותו אני אומר לו: 'אתה זוכר שאני אחריך…'. 

חליתי מאז עוד פעמיים בסרטן, כל פעם במקום אחר. עברתי התמודדויות מאד לא פשוטות, אבל היום אני מודה על הכול לה'. בזכותם יש בי את הכוח לעזור לאנשים לעשות שינוי בחייהם".

בוחר לצאת מחושך לאור

"אני אף פעם לא משתמש במילה 'קשיים' או 'צרות'. המילים הללו גורמות מיד לרפיון ידיים. לעומת זאת, אם נכנה את המצבים הקשים בחיים "אתגרים", נפשיל מיד שרוולים. על אתגר לא אומרים 'אוף', אלא חושבים איך אני מתמודד ומתגבר עליו. אם מסתכלים כך, ההתמודדות הרבה יותר קלה.

כשהוא נשאל לגבי עברו המלא בכאב הוא משיב: "איזה כאב מהעבר? אני טיפוס שלא מביט אחורה, אני מאד אופטימי.
העבר נותן לי כח. לפני 25 שנה בערך התעוררה בעולם פאניקה בין חולי הפוליו. הרבה מהם, שיצאו מכיסא הגלגלים לפני עשרות שנים, חזרו אליו שוב. הם נהיו משותקים חלקית, או לגמרי. בעולם הקימו כל מיני מרכזים גדולים לטפל בזה. אושפזתי בתל השומר ונסעתי למונטריאול להיבדק. זה פחד גדול לחזור לכיסא הגלגלים. כשחזרתי ממונטריאול הלכתי לבקר את אבי והוא רצה לשמוע את כל הפרטים. אני זוכר את עצמי אומר לו: 'גם אם אני אחזור חלילה לכסא גלגלים אני ארקוד! למה? היו הרבה ילדים שחלו אז ועד היום הם בכיסאות גלגלים. אני לפחות קיבלתי שחרור מהכיסא לעשרות שנים…'.
אדם צריך להביט נכוחה ולבחור להסתכל בטוב.

מי שמתבונן רואה שמטרת כל האתגרים בחיים זה טירונות. היום, כשאני מסתכל אחורה, אני מבין ששישים שנה הקב"ה העביר אותי אימונים.
בלי ספק, ייסורים והתמודדויות בונים את האישיות. האדם הוא תוצר של הניסיונות שלו. כל ניסיון הופך את האדם להיות יותר רגיש, מבין ופתוח. איך אמר פעם מישהו? הייתי מוכן לשלם מיליון דולר כדי לא לעבור את זה, אבל אחרי שעברתי את זה אני לא מוכר את זה במיליון דולר! או כמו שאומרים בטירונות: מה שלא הורג אותך, מחשל אותך…

תסתכלו בפרופורציה, כל הקשיים הם זמניים, אל תוותרו בקלות, העולם כל כך יפה, יש המון סיבות למה לא לוותר. בבתי חולים יש לא מעט אנשים שהשלימו עם מר גורלם, הם שוכבים במיטה ומחכים למוות, זה לא יאמן! אמרתי פעם לרופא פסימי: 'אצלי מלאך המוות יצטרך להתאמץ! הוא ינסר את הסורגים לפני שהוא יכנס'.

אדם צריך לבחור כל יום מחדש. בכל סיטואציה ובכל מצב – יש לנו כוח. צריך רק לגלות אותו ולהוציא אותו אל הפועל".

צפו כאן באהרן מרגלית מספר בהרחבה את סיפור חייו המפעים והמעורר השראה.

 

המשך קריאה ↓

תגידו ששלחנו אתכם:

המענה האינטלקטואלי לשאלת הסבל
שאלת איוב: למה יש סבל בעולם?
המבט הנכון על החיים
"אני מרגיש שהחיים שלי קשים, מאכזבים ומייאשים"
לפעמים רק לאחר מעשה ניתן יהיה להבין
אם אבא אוהב, אז למה כואב?
למצוא את האתגר שבסבל
האם אושר וסבל בהכרח מהווים סתירה?
האם אפשר להגיע לקרבת ה' בלי ייסורים?