loader image
קצר וקולע
מדברים תכל'ס
סרטונים
המחשת וואטסאפ
סיפור מהחיים

התורה נכתבה בידי משה רבנו על פי דבר ה' אליו. ביקורת המקרא מנסה למצוא בתנ"ך סתירות וכפילויות שכביכול מצביעות על מקור אנושי. אדם הבקיא בתורה לעומקה רואה בטענות ביקורת המקרא את הבורות והעדר הידע של אותם מבקרים

ביקורת המקרא - עובדות או הנחות מוטות?

אנשי ביקורת המקרא טוענים כי התורה אינו ספר אלוהי, אלא נכתבה על ידי מספר סופרים, ולשיטתם, ישנן הוכחות המעידות על נכונות עמדתם. האם ניתן להפריך את מסקנותיהם? והאם אנשי ביקורת המקרא פועלים מתוך שיקולים אובייקטיביים, או שמא אג'נדות ודעות אישיות הן אלה המניעים אותם?

המסורת היהודית קובעת כי התורה נכתבה בידי משה רבנו, "איש האלוהים", על פי דבר ה' אליו, ועברה בירושה מדור לדור מבלי שעברה שינוי כלשהו. הדבר נכתב במפורש בתורה: "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי" (דברים לא, ט); וכן "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי ה'" (שמות כד, ד). 

לפני כמאתיים שנה הופיעה תיאוריה המכונה "ביקורת המקרא". כשמה כן היא – מבקרת את הנחת היסוד המסורתית באשר למקור התורה. חלוציה היו משכילים נוצריים (ביניהם ז'אן אסטרוק, דה וטה, ולהאוזן, גונקל ועוד), ברובם בעלי אידיאולוגיה חילונית מובהקת (לא אובייקטיבית), ששאפו לנתץ את כבלי הדת ולהחליש את כוחה. 

אנשי ביקורת המקרא טענו שהתורה איננה טקסט אלוהי, גם לא כזה שרוח הקודש שורה עליו. הם תיארו אותה כטקסט אנושי, שלא נכתב בידי משה אלא על ידי קבוצות כוהנים בימי בית שני, יותר מאלף שנה לאחר התיארוך המקובל במסורת היהודית. לפי דעתם, התורה היא אוסף של תעודות המתארות סיפורים שונים בתולדות עם ישראל, שנאספו ממקורות שונים, כאשר כל אחד בעל השקפה שונה ממשנהו. החוקרים ביססו את טענותיהם על סתירות, שינויים והבדלים מעוררי תמיהה בטקסט. גישות נוספות של ביקורת המקרא טוענות כי נוסח המקרא שבידינו השתנה במהלך השנים, וכי הגרסה שקיימת בידינו אינה הגרסה המקורית שלו; שממצאים ארכיאולוגים סותרים את הנאמר בתנ"ך; וכן, שהמקרא מושפע מאוד מתרבות המזרח הקדום ובמקרים רבים אף מחקה אותו.

תפיסת ביקורת המקרא רווחת בעולם האקדמי ואף מופיעה בתוכנית הלימודים בתנ"ך בבתי הספר הממלכתיים בישראל. משום כך רבים מתייחסים אליה כאל "אמת מדעית", בעוד שבפועל זוהי תאוריה בלתי מוכחת ובעלת כשלים רבים. 

להלן נציג את טענותיה של ביקורת המקרא ונפריך אותן אחת לאחת.

טענות גישת ביקורת המקרא והתשובה להן

טענה: בעקבות סתירות בטקסט ניתן להגיע למסקנה כי התורה לא נכתבה על ידי משה רבנו, אלא עשויה ע"י מקורות שונים שנערכו יחד. 

תשובה: מבקרי המקרא טוענים כי באם נמצא סתירות בתוך טקסט כתוב, סימן שנכתב ע"י אישים שונים, אך מה שנראה במבט שטחי כסתירה, אינו בהכרח מהווה סתירה אלא הבדלי דיוק דקים בסוגיה. 

דוגמה בולטת המדגימה את חוסר הנכונות בנחרצות טענה זו היא ספר "חוקי חמורבי", אוסף החוקים הקדום ביותר ממסופוטמיה (אזור הסהר הפורה, עיראק של ימינו), המתוארך למאה ה-18 לפנסה"נ. ספר זה נכתב ע"י מחבר אחד או קבוצת מחברים שפעלה יחד. והנה מסתבר שגם בחוקי חמורבי נמצאו חוקים הסותרים זה את זה, וזאת למרות שהספר נכתב כיחידה אחת ע"י מחבר או קבוצה שפעלה בשיתוף פעולה הדדי! האם עורכי "חוקי חמורבי" לא שמו לב לסתירות, או שמא אלה לא היו בעיניהם סתירות, והקושיה נופלת מאליה? כפי שנראה בהמשך, לא כל מה שנראה לחוקר מודרני כסתירה הוא אכן כך בעיניי בן התקופה הקדומה הבקיא בעומק הנושא המדובר.

כמו שכתב אחד מחוקרי המקרא: "סתירות בולטות, לא-פחות מאלה המשמשות בסיס להבחנת רבדים במקרא, מצויות בקובץ החוקים הזה [חוקי חמורבי], שהוא הגדול בקבצי המשפט המסופוטמי. אולם, כאן ידוע לנו בבירור מתי נתפרסמו החוקים, היכן נתפרסמו ועל-ידי מי. ידוע שהקובץ כפי שהוא מצוי בידינו כעת, התפרסם כחטיבה שלמה, תוך כוונה שישמש כרשימת הנחות משפטיות בתחום שלטונו של מלך בבלי… ההכרה כי גם לגבי קובץ חוקים עתיק זה, שנערך בדייקנות רבה, יש להבחין הבחנות מדוקדקות בין חוקים הסותרים זה את זה לכאורה – חשובה מאד להבנת המשפט המקראי" (פרופ' משה גרינברג, 'תורה נדרשת : חיבורים בשאלות יסוד בעולמו של המקרא', הנחות היסוד של החוק הפלילי במקרא, הוצאת 'עם עובד').

בכתבי קודש רבים של רבותינו, הבקיאים ברזי וסודות התורה, מבוארים לעומק הבחנות דקות והסברים לשונות או הניגוד הנראים באזכורים שונים. כשקוראים את הדברים, מבינים את מורכבות התורה שנראית סותרת, אך במבט מעמיק הינה משלימה את דבריה כאן וכאן כפאזל.  

טענה: התורה לא נכתבה בזמן יציאת מצרים אלא בתקופה מאוחרת יותר (ככל הנראה ימי בית שני), כחלק מניסיון של שכבת הכוהנים לבסס מיתוס לאומי שיאחד את העם. 

תשובה: כותב בן ימינו שמבקש לכתוב רומן היסטורי על תקופה עתיקה נדרש לבצע מחקר מעמיק כדי לבסס את אמינותו של הסיפור. עם כל העבודה הרבה שישקיע, ישנם דברים שלאדם שלא חי באותה תקופה פשוט אין יכולת לדעת, בוודאי כשמדובר בעולם עתיק ללא מאגרי מידע כשבקושי נותרו ממנו כתבים. סיפורי התנ"ך, לעומת זאת, מלאים בפרטים אותנטיים המתאימים לתקופה קדומה למדי שלמחברי הספר, אם היו חיים בתקופה מאוחרת, לא הייתה אפשרות לדעת. חלק מהמנהגים המתוארים בתורה היו נפוצים ברחבי המזרח הקדום ונודעו לנו רק מתעודות אותנטיות שהתגלו בדורות האחרונים. למי שחי בתקופה מוקדמת יותר לא הייתה אפשרות לתאר את רוח התקופה בדיוק שכזה.

כמה דוגמאות: השמות בספר בראשית הם בעלי מאפיינים מובהקים של שמות שֵמיים (שורש יפע"ל – יצחק, ישמעאל, יעקב, יוסף וכו'), שלא היו נפוצים בתקופות מאוחרות יותר. כך גם העובדה שחסר בהם המרכיב של שם הוי"ה – כמו בשמות ירמיהו, אליהו, חזקיהו וכו' (שמות תאופוריים). שמות אלה כלל לא היו נפוצים בתקופת המלכים וכמעט שלא בתקופת בית שני.

דוגמה נוספת היא המנהג הקדום שבו אישה שלא זכתה לילדים הייתה לוקחת אמה (שפחה) שתלד עבורה, והילדים היו נחשבים – לפחות מבחינה משפטית – שלה. כך אירע למשל עם שרה והגר ועם רחל ובלהה. מסתבר שמנהג זה היה מקובל באותם ימים במזרח הקדום, אך למחבר שחי מאוחר יותר, בתקופה שבה המנהג כבר לא היה קיים, לא הייתה דרך לדעת עליו. 

כמו כן, ירושלים, בירת ממלכת יהודה בתקופת בית שני, הינה העיר החשובה ביותר בהיסטוריה היהודית. למרות זאת, היא נזכרת פעם אחת בלבד בספר בראשית. אין זה סביר שכותב מעידן מאוחר יותר שרוצה לשוות לספרו מראה אמין כלפי חוץ לא היה מתייחס אליה כלל ומדגיש את חשיבותה, ומכאן שזוהי ראייה נוספת לקדמותו של ספר בראשית.

דוגמה נוספת היא מספר שמות, המתאר את תקופת שעבודם של ישראל ואת יציאת מצרים. הספר מלא בשמות, ביטויים ותיאורים המאפיינים את התרבות המצרית, שאכן התגלו בתעודות אותנטיות שהתגלו רק במאה ה-19. 

ישנן עוד דוגמאות רבות להוכחת אמיתות התיאור ההיסטורי המופיע בתורה, והמעוניין להרחיב יוכל לקרוא מאמר זה.

טענה: בתורה יש חזרתיות רבה המעידה על פעילות עריכה מורכבת.

תשובה: ההרגל לראות כל כפילות כהקבלה וכל הבדל כסתירה, מונע ממחפש האמת לברר ולבדוק האם ישנן אפשרויות נוספות, האם ייתכן שהתורה דווקא דייקה מאד בלשונה ורמזה מובנים שונים להבנת נוסח התורה. דוגמה טובה היא מצוות "והגדת לבנך" הזכורה לנו מליל הסדר, שמופיעה בתורה ארבע פעמים. וודאי שבמבט שטחי זוהי נראית ככפילות מיותרת; אך חכמי התורה מסבירים כי "כנגד ארבעה בנים דברה תורה", כלומר שבכל אחת מן הפרשות בהן מוזכרת שאלת הבן ניתן למצוא בתשובה הניתנת הבדלים באופי ובסגנון: משפט אחד מתאים יותר לחכם, שני לבן שמתעניין בתרבויות זרות, שלישי לבן התם, והרביעי לבן שאינו יודע לשאול.
מכאן למדו שיש לחנך ולהדריך את הבן בהתאם לאופיו, כפי שאמר שלמה המלך: "חנוך לנער על פי דרכו" (משלי, כב).

טענה: אנשי ביקורת המקרא הם הראשונים שחשפו את הסתירות שבתורה. 

תשובה: שוב, אין זה נכון. אנשי "ביקורת המקרא" הראשונים היו לא אחרים מאשר חז"ל עצמם. בקריאתם הצמודה את התורה הם מגלים סתירות והבדלים משמעותיים הרבה יותר מאלה שגילו החוקרים האירופאים. ירידתם לפרטים, לעיתים אף נראה כהגזמה, מוכיחה כי צפונות הטקסט התנ"כי לא נסתרו מעיניהם. כמעט כל ספרות חז"ל מבוססת על דיוק בפסוקים ובמילים, הצגת כפילויות או להפך, ניסיון להבין מדוע חסרים בטקסט פרטים מסוימים וכדומה. אלא שבניגוד לחוקרי הביקורת, חז"ל יצאו מנקודת הנחה שמדובר בטקסט אלוהי ויישבו רבות ממה שנראה כסתירה כביכול. הם אפילו ראו בכך מקפצה חשובה ללימוד התורה – לא רק טקסט שיש לשנן אותו, אלא טקסט שניתן לצלול אליו ולדלות ממנו כל הזמן תובנות חדשות. 

טענה: הממצאים הארכיאולוגים בשטח מחזקים את טענות ביקורת המקרא.

תשובה: בשנים האחרונות מתברר דווקא ההיפך – הממצאים הארכיאולוגיים המעודכנים תומכים יותר ויותר בהיסטוריה התנ"כית ושוללים את דעתם של תומכי התיאוריות הביקורתיות. עסקנו בנושא בהרחבה במקום אחר (בשאלה: האם יש סתירה בין סיפורי התנ"ך לממצאי הארכיאולוגיה?), שם הבאנו דוגמאות רבות המוכיחות את אמינות התיאור המקראי.

טענה: אנשי ביקורת המקרא הם אנשים אובייקטיבים, ואילו תומכי המקרא מוטים לכיוון האמונה היהודית.

תשובה: זוהי טעות רווחת בעקבות היומרה של חקר המקרא להציג את עצמו כ"מדעי". בפועל, מייסדי התחום של ביקורת המקרא היו כאמור גרמנים שחיו במאה ה-18. בתקופה זו החלה האמנציפציה – הקניית שוויון זכויות ליהודים במדינות אירופה. באותם ימים, יהודים החלו להתקבל לראשונה כעורכי דין, אקדמאים וסוחרים מצליחים, והדבר ערער בין היתר את התפיסה הנוצרית המקובלת על "נחיתותם" של היהודים. 

רקע זה הוא אחת הסיבות לכך שאנשי ביקורת המקרא כלל לא היו אובייקטיביים – במחקריהם מופיעים לא מעט עוינות כלפי היהדות. הם השתמשו במחקריהם גם כדי להוכיח את עליונות הנצרות על היהדות, ולהראות שהתורה, הספר המקודש שהיהודים עוצבו בדמותה, אינה יצירה הרמונית ומופלאה כפי שחושבים אלא גיבוב של מקורות זרים. השיטה בה נקטו אותם מלומדים נוצריים להחלשת היהדות היא הכחשת התורה כאלוהית.
הדברים אכן פעלו, ובסביבה התרבותית של אותם ימים גישת הביקורת נחשבה לאמת כמעט מדעית, למרות הכשלים הרבים של הגישה.

לסיכום, השערות ביקורת המקרא, על אף שבמבט ראשוני עלולות להישמע משכנעות, הן לאמיתו של דבר רחוקות מלהיות מבוססות. הן נשענות על שברי עובדות ומוטות ע"פ השקפות עולם אישיות של החוקרים, המנסים לגשש את דרכם באפלה של מציאות היסטורית בת 4,000 שנה. התורה, כיאה לספר שנועד להעביר אלינו את דבר האלוהים, היא טקסט מורכב, רב-גוני ובעל רבדים עמוקים שאינם ניתנים להבנה בהירה ומדויקת לעין שאינה בקיאה בה. 

המשך קריאה ↓

1

קלקולי חקר המקרא

פרופ' יהושע ברמן, חוקר מקרא באונ' בר אילן, הסביר בכמה מאמרים כי מצבו של חקר המקרא היום הגיע לשפל. לדבריו, בשונה מכל תחום מדעי אחר שבו לחוקרים ישנן הנחות יסודות מוסכמות על כולם, בתחום חקר המקרא אין כמעט הסכמות בין חוקרי התנ"ך. הוא מביא לדוגמה את העובדה שבשנת תשע"ג (2013) השתתפו שמונה חוקרי מקרא מובילים בעולם בקבוצת לימוד בירושלים. משימתם הייתה לנסות ולגבש לקהילה המחקרית הנחות משותפות ושיח משותף בסוגיות היסוד של התחום. זו הייתה הזדמנות חסרת תקדים לשיתוף פעולה, אך במשך שנה שלמה לא הצליחה הקבוצה להגיע להסכמה ולו בנושא מרכזי אחד שהיה שנוי במחלוקת. לאור זאת, חלק מהחוקרים בתחום אמרו: "כל חוקר פועל על פי מערכת הנחות עבודה משלו, משתמש בשיטות עבודה אחרות, ומגיע לתוצאות משלו. בכל תחום אקדמי אחר, מצב כזה היה נחשב לבלתי-קביל".

(Thomas Dozeman, Konrad Schmid and Baruch J. Schwartz, Introduction in "The Pentateuch: International Perspectives on Current Research", Tübingen: Mohr Siebeck, 2011)

עוד אמר פרופ' ברמן בכינוס למחקר הדיאכרוני של התורה: "כשאנחנו אומרים "מקור" [מקראי], למה אנחנו מתכוונים?… סבורני שכל אחד מאתנו משתמש במילה "מקור" כדי לציין בדיוק את מה שהוא רוצה שהיא תציין".

המשך קריאה ↓

4

הפסוקים האחרונים בתורה

בגמרא נחלקו חכמים בשאלה מי כתב את שמונת הפסוקים האחרונים בתורה. אם משה רבנו כתב את כל התורה, מי כתב את אותם פסוקים המתארים את מותו? לדעה אחת, משה רבנו כתב את התורה ויהושע השלים את הפסוקים האחרונים. לדעה השנייה, משה רבנו כתב את הפסוקים הללו בדמע, מתוך צער על מיתתו. 

המשך קריאה ↓

2

חקר האמת או חקר מוטה?

פרופ' מנחם הרן, שיש לציין כי אינו בעל אמונה דתית, פורס את משנתו בעניין חקר המקרא הנעשה בצורה לא אובייקטיבית התואמת להשקפת עולמם של החוקרים: "מעל לזה בולטים עוד התיחכום והעידון המופלג של שיטות החקירה במקרא, שהשאלות המוצגות בו לפעמים אינן קיימות כלל במחקר ספרותי ופילולוגי רגיל. אולי על רקע זה ניתן להבין את הגל העכור שפשה בזמן האחרון ועיקרו המעטה דרסטית של משקל העדות המקראית, או ביטול ניהיליסטי של כל המקופל בה. סברות חסרות אחריות הוטלו לאוויר העולם ויש המעוותים עלינו את המקרא כולו. אפשר שזו רתיעה, או שנאמר: קריסה, מול ההיקפים העצומים של החומר. לפעמים זו בורות משתחצת. במקרים מסוימים אין ספק שקיימת גם ׳אהבה׳ המקלקלת את השורה ובמקרים אחרים ניכרים אפילו מניעים פוליטיים גלויים" (מאמרו של פרופ' מנחם הרן – "המקרא והארכיאולוגיה כעדויות לתולדות ישראל", בית מקרא כרך מט חוברת א).

המשך קריאה ↓

5

מה המחשב אומר?

 ביקורת מעניינת על שיטת ביקורת המקרא מתקבלת מכיוון לא צפוי – המחשב. כבר בשנות ה-70 וה-80 פרסמה קבוצת חוקרים, ובהם יהודה רדאי וחיים שור, מחקרים הבודקים על ידי ניתוחי מחשב כיצד מורכבים ספרי המקרא וכמה מחברים יש להם. המחשב מסוגל לזהות אחידות סגנונית ולנתח האם מדובר במקורות שונים. התוצאות היו כי בנוגע לספר בראשית, אין מדובר בשני מקורות שונים כפי שטוענים מבקרי המקרא, אלא סגנונו של הספר הוא אחיד ומחבר אחד אחראי לחיבור הספר. במחקר נוסף שפרסמה קבוצת חוקרים ישראלים בשנת 2015, ובה נערך ניתוח ממוחשב של מאפייני כותב (להבדיל מהבדלי תוכן), נמצא כי יש הבחנה בין המקור הכהני ללא-כהני (דבר מתבקש לאור ההבדל הפורמלי שיש בצורת הכתיבה החוקית-כהנית), אך לא בין מקורות אחרים. גם כשהמחשב כן איתר הבדל סגנוני, היה זה רק בין חוקי הקרבנות לבין שאר התורה – דבר צפוי לאור הסגנון המיוחד של פסוקים אלה. המסקנה אפוא היא כי מדובר ביחידה טקסטואלית שנכתבה כטקסט אחד.

המשך קריאה ↓

3

מי כתב את שאר התנ"ך?

משה רבנו כתב את התורה, אך מי כתב את שאר הספרים? חז"ל מתייחסים לכך בגמרא (מסכת בבא בתרא, דף י"ד-ט"ו) ומסבירים: משה רבנו כתב את התורה ואת ספר איוב. יהושע בן נון כתב את ספר יהושע (עד מותו, את היתר השלימו אלעזר ופנחס), שמואל הנביא כתב את ספר שופטים, ספר שמואל (עד מותו, את היתר השלימו גד החוזה ונתן הנביא) ואת מגילת רות. דוד המלך חיבר בעצמו חלקים של ספר תהלים ואת השאר אסף ממזמורים עתיקים שנשמרו מאדם הראשון, אברהם אבינו, משה רבנו ואחרים. ירמיה כתב את ספר מלכים, ירמיה ומגילת איכה. חזקיה יחד עם נביאים שלצידו כתבו את ספר ישעיה. שלמה המלך כתב את שיר השירים, קהלת ומשלי, וחזקיה וסיעתו ערכו אותם (ראו דעת מקרא, הקדמה לשיר השירים). אנשי כנסת הגדולה כתבו את יחזקאל, תרי עשר, דניאל ומגילת אסתר. עזרא כתב את ספר עזרא ואת ספר דברי הימים.

המשך קריאה ↓

1

קלקולי חקר המקרא

פרופ' יהושע ברמן, חוקר מקרא באונ' בר אילן, הסביר בכמה מאמרים כי מצבו של חקר המקרא היום הגיע לשפל. לדבריו, בשונה מכל תחום מדעי אחר שבו לחוקרים ישנן הנחות יסודות מוסכמות על כולם, בתחום חקר המקרא אין כמעט הסכמות בין חוקרי התנ"ך. הוא מביא לדוגמה את העובדה שבשנת תשע"ג (2013) השתתפו שמונה חוקרי מקרא מובילים בעולם בקבוצת לימוד בירושלים. משימתם הייתה לנסות ולגבש לקהילה המחקרית הנחות משותפות ושיח משותף בסוגיות היסוד של התחום. זו הייתה הזדמנות חסרת תקדים לשיתוף פעולה, אך במשך שנה שלמה לא הצליחה הקבוצה להגיע להסכמה ולו בנושא מרכזי אחד שהיה שנוי במחלוקת. לאור זאת, חלק מהחוקרים בתחום אמרו: "כל חוקר פועל על פי מערכת הנחות עבודה משלו, משתמש בשיטות עבודה אחרות, ומגיע לתוצאות משלו. בכל תחום אקדמי אחר, מצב כזה היה נחשב לבלתי-קביל".

(Thomas Dozeman, Konrad Schmid and Baruch J. Schwartz, Introduction in "The Pentateuch: International Perspectives on Current Research", Tübingen: Mohr Siebeck, 2011)

עוד אמר פרופ' ברמן בכינוס למחקר הדיאכרוני של התורה: "כשאנחנו אומרים "מקור" [מקראי], למה אנחנו מתכוונים?… סבורני שכל אחד מאתנו משתמש במילה "מקור" כדי לציין בדיוק את מה שהוא רוצה שהיא תציין".

המשך קריאה ↓

2

חקר האמת או חקר מוטה?

פרופ' מנחם הרן, שיש לציין כי אינו בעל אמונה דתית, פורס את משנתו בעניין חקר המקרא הנעשה בצורה לא אובייקטיבית התואמת להשקפת עולמם של החוקרים: "מעל לזה בולטים עוד התיחכום והעידון המופלג של שיטות החקירה במקרא, שהשאלות המוצגות בו לפעמים אינן קיימות כלל במחקר ספרותי ופילולוגי רגיל. אולי על רקע זה ניתן להבין את הגל העכור שפשה בזמן האחרון ועיקרו המעטה דרסטית של משקל העדות המקראית, או ביטול ניהיליסטי של כל המקופל בה. סברות חסרות אחריות הוטלו לאוויר העולם ויש המעוותים עלינו את המקרא כולו. אפשר שזו רתיעה, או שנאמר: קריסה, מול ההיקפים העצומים של החומר. לפעמים זו בורות משתחצת. במקרים מסוימים אין ספק שקיימת גם ׳אהבה׳ המקלקלת את השורה ובמקרים אחרים ניכרים אפילו מניעים פוליטיים גלויים" (מאמרו של פרופ' מנחם הרן – "המקרא והארכיאולוגיה כעדויות לתולדות ישראל", בית מקרא כרך מט חוברת א).

המשך קריאה ↓

3

מי כתב את שאר התנ"ך?

משה רבנו כתב את התורה, אך מי כתב את שאר הספרים? חז"ל מתייחסים לכך בגמרא (מסכת בבא בתרא, דף י"ד-ט"ו) ומסבירים: משה רבנו כתב את התורה ואת ספר איוב. יהושע בן נון כתב את ספר יהושע (עד מותו, את היתר השלימו אלעזר ופנחס), שמואל הנביא כתב את ספר שופטים, ספר שמואל (עד מותו, את היתר השלימו גד החוזה ונתן הנביא) ואת מגילת רות. דוד המלך חיבר בעצמו חלקים של ספר תהלים ואת השאר אסף ממזמורים עתיקים שנשמרו מאדם הראשון, אברהם אבינו, משה רבנו ואחרים. ירמיה כתב את ספר מלכים, ירמיה ומגילת איכה. חזקיה יחד עם נביאים שלצידו כתבו את ספר ישעיה. שלמה המלך כתב את שיר השירים, קהלת ומשלי, וחזקיה וסיעתו ערכו אותם (ראו דעת מקרא, הקדמה לשיר השירים). אנשי כנסת הגדולה כתבו את יחזקאל, תרי עשר, דניאל ומגילת אסתר. עזרא כתב את ספר עזרא ואת ספר דברי הימים.

המשך קריאה ↓

4

הפסוקים האחרונים בתורה

בגמרא נחלקו חכמים בשאלה מי כתב את שמונת הפסוקים האחרונים בתורה. אם משה רבנו כתב את כל התורה, מי כתב את אותם פסוקים המתארים את מותו? לדעה אחת, משה רבנו כתב את התורה ויהושע השלים את הפסוקים האחרונים. לדעה השנייה, משה רבנו כתב את הפסוקים הללו בדמע, מתוך צער על מיתתו. 

המשך קריאה ↓

5

מה המחשב אומר?

 ביקורת מעניינת על שיטת ביקורת המקרא מתקבלת מכיוון לא צפוי – המחשב. כבר בשנות ה-70 וה-80 פרסמה קבוצת חוקרים, ובהם יהודה רדאי וחיים שור, מחקרים הבודקים על ידי ניתוחי מחשב כיצד מורכבים ספרי המקרא וכמה מחברים יש להם. המחשב מסוגל לזהות אחידות סגנונית ולנתח האם מדובר במקורות שונים. התוצאות היו כי בנוגע לספר בראשית, אין מדובר בשני מקורות שונים כפי שטוענים מבקרי המקרא, אלא סגנונו של הספר הוא אחיד ומחבר אחד אחראי לחיבור הספר. במחקר נוסף שפרסמה קבוצת חוקרים ישראלים בשנת 2015, ובה נערך ניתוח ממוחשב של מאפייני כותב (להבדיל מהבדלי תוכן), נמצא כי יש הבחנה בין המקור הכהני ללא-כהני (דבר מתבקש לאור ההבדל הפורמלי שיש בצורת הכתיבה החוקית-כהנית), אך לא בין מקורות אחרים. גם כשהמחשב כן איתר הבדל סגנוני, היה זה רק בין חוקי הקרבנות לבין שאר התורה – דבר צפוי לאור הסגנון המיוחד של פסוקים אלה. המסקנה אפוא היא כי מדובר ביחידה טקסטואלית שנכתבה כטקסט אחד.

המשך קריאה ↓

אספנו עבורך את הסרטונים הכי מדויקים ברשת

האם אפשר להוכיח שהתורה היא מאלוהים?
התגלית המרעישה שידענו הרבה לפני כולם
הידעת? הירח היה פעם גם שמש
תורה מן השמיים
המרתון על התורה: הסרט שלא ישאיר ספק
התגלית של נאס"א רשומה בספר בן 2,000 שנה
סרטון קצר ומרתק על הצופן התנכ"י
הוכחה מתמטית לאלוהיות שבתורה
הוכחה שהתורה היא אלוהית מהמספר פאי
הפלא המתמטי בתורה נחשף
הוכחה למציאות הבורא: סודות הכוכבים
התגליות שהרעישו את העולם
איך אפשר ללמוד מבע"ח שהתורה אלוהית?
איך אפשר ללמוד מדגים שהתורה מן השמיים?
מרוץ הלפיד
הוכחה למציאות הבורא מ... ברית מילה
הוכחה למציאות הבורא מ... דגים
לשון הקודש שניתנה מה' מוכיחה את האלוהיות
הקוד המתמטי החבוי בפסוק הראשון בתורה
סודות מתמטיים אלוהיים נחשפים
איך ידענו את זה לפני כולם?
"פיתחתי אלגוריתם שמפריך כל דת שקרית"

דיון סוער שהפך לסוער עוד יותר כשהשקר יצא לאור

לא תמיד האמת הטהורה היא מה שעומד מאחורי עמדותיהם של בעלי הדעה

עברו על המכשיר עם העכבר וגללו מטה לקריאת השיחה!

האקדמאים שהפילו את האקדמיה

האם עולם המחקר הוא אמין? האם ניתן לבנות עליו את השקפות עולמנו? שלושה אקדמאים בניסוי מטורף שהרעיד את אמות הסיפים של עולם האקדמיה

חקר המקרא טוען כי ספר התורה נכתב ע"י כמה מחברים שונים לאורך תקופות שונות, כאשר ה'עורך המקראי' חיבר את הטקסטים השונים לחטיבה אחת. במציאות, ישנן סתירות מרובות בין החוקרים עצמם ולעיתים הם אף נמלכים בדעתם ממסקנות שלהם עצמם (כדוגמאת פרופ' פינקלשטיין שחזר מרוב מסקנותיו בספרו 'הארכיאולוגיה של תקופת ההתנחלות והשופטים'). האם עולם המחקר הוא אמין? האם ניתן לבנות עליו את השקפות עולמנו? הסיפור הבא יגרום לכם לבחון את כל מה שחשבתם עד עכשיו מחדש… 

שלושה חוקרים נועזים: ג’יימס לינדזי (דוקטור למתמטיקה), הלן פְּלָאקרוֹז (בוגרת מדעי הרוח) ופיטר בּוֹגוֹזיאן (פרופ' לפילוסופיה) רצו לחשוף את חולשתה וצביעותה של האקדמיה ולכן הם כתבו סדרה של מאמרים אקדמאיים שקריים ומומצאים מפרי דמיונם, והצליחו למרבה התדהמה לפרסמם בכתבי-עת אקדמיים יוקרתיים. 
כל מחקר המוגש לפרסום בז’ורנל אקדמי המכבד עצמו צריך לעבור ביקורת עמיתים. הוא נקרא על ידי אנשי אקדמיה המתמחים בנושא, המספקים משוב מפורט ובסופו המלצה האם לפרסם את המחקר כפי שהוא, לפרסם אותו אחרי תיקונים או לפסול לחלוטין את פרסומו.
המחקרים השערורייתיים של השלושה הוגשו לכמה מכתבי העת היוקרתיים ביותר בעולם וחלקם זכו לביקורת עמיתים חיובית ופורסמו.

החוקרים כתבו שמטרת התרגיל היה להציל את המחקר האקדמי מהניוון שכופה עליו האקסיומה שלפיה הכול הוא הבניה חברתית. כשאין אמת ואין משמעות, אז העולם הוא רק מאבקי כוח בין מדכא למדוכא, וממילא הקריטריון היחיד למאמר אקדמי הוא פוליטי: בעד מי הוא. בשביל פוליטיקה נמוכה כזו, מוחקת אמת, לא צריך אקדמיה.
אם ידע הוא כוח, הרי שכל דעה חולקת נתפסת כדיכוי אלים שצריך לבלום בכוח. כך נוצרה תרבות של סתימת פיות, שהשתלטה על האקדמיה בתחומים רבים.

לאחר החשיפה השערורייתית ב-2018 הם הגיעו לכותרות העיתונים הגדולים בעולם. מאז שהצליחו להביך את הממסד האקדמי, המשיך לינדזי לחקור את הרעיונות שאפשרו את השערורייה הזאת. בריאיון ל'אפוק טיימס' הוא מדבר על "השחיתות הפוליטית המשתלטת על האוניברסיטאות שלנו" ומסביר כיצד רעיונות מעוותים מפוררים בהדרגה את החברה.

"התחלנו מהמסקנות, ובנינו את המאמרים כך שנגיע למסקנות האלו. גנבנו רעיונות מהספרות המחקרית, ועיוותנו את הדברים. אגב, לא תמיד הדברים במאמרים שלנו הובילו בצורה לוגית למסקנות. יש היום הרבה מקרים שבהם בוחרים במתודולוגיה מסוימת 'סתם כך'. התחלנו מהמסקנה שאליה רצינו להגיע, ועשינו "מסאז" למחקר כדי להגיע לשם. זה מה שנקרא 'להנדס לאחור'. אתה יכול להגיע לאיזו מסקנה שתרצה בשיטה הזאת.

"זה מערער את המחקר בכללותו. זה רע מאוד. קראתי בעבר על משטרים שונים. האופן שבו משטר טוטליטרי משתלט על החברה אינו רק באמצעות תעמולה הגורמת לכולם להאמין שהמפלגה היא טובה – זה נעשה גם על ידי כך שהופכים לבלתי אפשרי עבור האדם הממוצע להבחין בין מה נכון ומה אינו נכון, בין האמיתי למזויף. כך אתה יכול לכפות על אנשים נרטיב מסוים".

כשנשאל מהו הסוד לפרסום מחקר, השיב: "הסוד הוא ליצור ולזייף בעיות בכיוון שכבר הטריד חוקרים, ושכל המבקרים הולכים בהן לאותו כיוון… ככל שהתקדמנו הבנו שכמעט כל דבר יעבוד, כל עוד הוא נופל לתוך הזרם המוסרי העיקרי ומפגין הבנה של הספרות הקיימת… תמיד עסקנו באותן שאלות בסיסיות: מה אנחנו צריכים לכתוב ומה אנחנו צריכים לצטט כדי שהטירוף האקדמי הזה יתפרסם כמחקר".

כשפלאקרוז נשאלה בראיון ל'מוסף כלכליסט' על עצם המסקנה מניסוי זה – היווצרות שרשראות של מחקרים שמצטטים מחקרים רעועים ובונים איזשהו רעיון שאין לו שום בסיס אמיתי, היא מגיבה: "זה מראה איך השחתת הידע מבוססת על בניית רעיונות שגויים מלכתחילה, שממשיכים אותם לכיוונים לא נכונים, ומקבלים מבנה שלם של מחקר רעוע. מאמר נורא אחד מתפרסם ואז עוד מאמר מתבסס עליו, ועוד אחד ועוד אחד – ונוצר כל המבנה הזה ללא יסודות, שאנשים מציגים באופן לא ביקורתי. ואם תנסי לטעון משהו אחר יאמרו לך שאת הולכת נגד שנים של מחקר", היא נאנחת.
המחקר האקדמי, שהתיימר להיות המקום שבו מתווכחים על זכויות אדם ומנהלים משא ומתן על החברה שאנחנו רוצים להיות, נהפך למקום צר אופקים וקונפורמיסטי שבו יש מקום לדעות מסוימות מאוד.

כששלושת החוקרים הנועזים נשאלו מה הם היו רוצים שיקרה בעקבות הניסוי שלהם, השיבו: "אנחנו מקווים שתהיה רפורמה באקדמיה. מה שיותר חשוב הוא שהרעיונות האלו מחלחלים ונמצאים בכל מקום בתרבות שלנו, ולכן חשוב שאנשים מחוץ לאקדמיה שמתנגדים לרעיונות האלה יאמרו שהמחקר הזה לא מייצג אותם".

 

המשך קריאה ↓

תגידו ששלחנו אתכם:

8 הוכחות מוחצות שהתורה היא אלוהית
המקרא מול ביקורת המקרא
אמיתות התורה: ההוכחה הלוגית וההיסטורית
איך אפשר לדעת שמעמד הר-סיני אכן התרחש?
נמצאו ממצאים גאולוגיים תואמים לכתוב בתורה
כמה עובדות על ביקורת המקרא
האם התורה נכתבה על ידי כותבים רבים או כותב אחד?
הנחות היסוד של ביקורת המקרא – מדע בדיוני
קיצור תולדות ביקורת המקרא