על פי תאוריית האבולוציה, יצורים חיים מתפתחים בתהליך של 'ברירה טבעית', כך שכל אורגניזם התפתח מיצור שקדם לו. מתוך הנחה זו, הגיע דארווין למסקנה כי מוצא האדם מן הקוף. למרות שהאבולוציה היא תאוריה מקיפה שנהנית מקונצנזוס מדעי מקיר לקיר, יש בה לא מעט חורים, שכן היא מבוססת על ספקולציות, השערות והשלמות מלאכותיות רבות.
היהדות אינה מתנגדת לרעיון האבולוציה גם אם היא תזכה למעמד יציב יותר, אלא ההתנגדות המרכזית היא לכך שהאבולוציה מדברת על תהליכים אקראיים לגמרי, ומתעלמת מן היד המתכננת את הבריאה.

קצת רקע על האבולוציה: צ'רלס דארווין (1882-1809) היה בחור אנגלי שהיה אמור לשרת ככומר כפרי. בשנת 1831 הוא הצטרף למסע מסביב לעולם ששינה את חייו, עם משלחת שביקרה באזורים בלתי מיושבים כמו אוסטרליה, איי גלפגוס ודרום אמריקה. במסע זה הוא ערך תצפיות ואסף דגימות רבות של מאובנים. בעקבות זאת הוא הבחין שבטבע קיימים מינים שונים הדומים זה לזה אך יש ביניהם הבדלים דקים בלבד: במקור, בכנף וכדומה. הוא שיער שהשינויים מעידים על כך שמינים אלה יצאו ממין אחד קדום, אך כל אחד השתנה בהתאם לסביבת הגידול שלו. בעקבות זאת גיבש דארווין תאוריה שלפיה בטבע קיימת התפתחות הדרגתית מתמדת, כשכל יצור עובר התאמה מירבית לסביבה שבה הוא חי. 

דארווין זנח את חלומו להיות כומר ופיתח את התאוריה בדבר 'מוצא המינים'. לטענתו, בטבע קיימת מלחמת הישרדות תמידית. כדי לשרוד, כל מין עובר שינויים קטנים מדור לדור בדרך של מוטציה, ורק המינים המותאמים ביותר לסביבה שבה הם חיים שורדים וממשיכים גם לדורות הבאים. תאוריה זו כונתה בשם 'אבולוציה' (Evolution, התפתחות). בהמשך התפרסם החלק השני של התאוריה, בה נטען כי לאור עקרונות האבולוציה, אין מנוס מלהניח כי מוצא האדם מן הקוף. 

הבעייתיות שברעיון 'הברירה הטבעית'

כבר מראשיתה היו לתאוריה של דארווין תומכים ומתנגדים. התומכים טענו כי האבולוציה מסבירה בצורה הטובה ביותר את הממצאים שהתגלו; היא פשוטה להבנה, מקיפה, ובעיקר – משאירה את הטבע כמערכת סגורה שמתפתחת מעצמה ללא גורם על-טבעי. בעקבות התמיכה שזכתה לה התאוריה, ברבות השנים היא זכתה להתקבל לקונצנזוס המדעי, עד שמי שמעז לערער עליה בימינו ולהציע הסבר אלטרנטיבי נחשב ל'כופר בעיקר'.

עם זאת, לתאוריה היו, ועדיין יש, גם מתנגדים מסיבות שונות. אחד מטיעוני הביקורת הוא שהאבולוציה סובלת ממספר כשלים מדעיים.
אחד מהן הוא ספקולטיביות – בדרך כלל, ניסויים מדעיים מתבצעים על חומר במעבדה או בתצפיות, כך שהחוקר יכול לראות לנגד עיניו מה מתרחש. האבולוציה, לעומת זאת, מתארת תהליכים שאיש לא ראה – כל מה שיש באמתחתנו הן תופעות שמהן אולי ניתן לשער על קיומה. אין ספק שלדארווין הייתה חשיבה מדעית מרשימה, אולם כדי להגיע לתאוריה הוא נאלץ להשלים פרטים רבים מדעתו האישית שאין להם ביסוס מדעי. גם מתנגדי האבולוציה מודים שיש בעולם תופעות אבולוציוניות, אולם האם פירוש הדבר כי מכאן מוכח שכל היצורים בעולם התפתחו באבולוציה? ייתכן, אך לא בהכרח. קבלת האבולוציה כתאוריה היחידה בנושא התפתחות החיים אינה עומדת במבחן מדעי, כפי שנראה בהמשך.

כשל נוסף לתאוריית האבולוציה הוא האקראיות – תאוריית האבולוציה מתבססת על אקראיות בלתי סבירה, שצריכה לחזור על עצמה שוב ושוב ושוב, בכל המינים ובכל היצורים. היא מניחה כי באורגניזם מסוים התפתחה מוטציה, ורק היצור החדש הצליח לשרוד. מהיצור החדש התפתח מין שלו הייתה התכונה המשופרת, ולאחר זמן שוב התחוללה מוטציה, ושוב רק היצור המשופר שרד, וכך הלאה והלאה.
קיימת בהשתלשלות זו הרבה מאוד מקריות, וכשבוחנים את המורכבות של היצורים הביולוגיים השונים, אין לכך סיכוי סטטיסטי סביר.  

סר רונלד פישר, מתמטיקאי ומומחה בעל שם עולמי בתחום המתמטיקה של האבולוציה, וג'ורג גיילורד סימפסון, חוקר מאובנים ידוע ומדובריה המובילים של האבולוציה – שניהם היו ניו-דרוויסטים, והודו כי למוטציה חיובית בודדת אין סיכוי להשפיע בצורה משמעותית על תהליך האבולוציה. תוצאות מחקרו של פישר מוכיחים כי טענתו של דרווין אינה נכונה, וכי הברירה הטבעית אינה מגדילה את מספרה עד השתלטותה המלאה על האוכלוסייה, כפי שטען.

כמו כן, קיים הסבר אלטרנטיבי – דארווין כאמור ביסס את התאוריה שלו על סמך זה שמצא מינים שדומים זה לזה אך שונים במקצת, והסביר זאת באמצעות 'הברירה הטבעית'. בשנים האחרונות התפתח מאוד תחום בשם אֵפִּיגנטיקה, שעשוי לשמש הסבר חלופי לברירה הטבעית. על פי האפיגנטיקה, הורים יכולים להוריש תכונות מסוימות לילדיהם, בעקבות השפעה סביבתית, מבלי שהדבר יגרום לשינויים ברצף ה-DNA שלהם. כך לדוגמה, דפניוֹת הן סוג של סרטנים זעירים החיות בשלוליות, שקשה לראותן בלי מיקרוסקופ. "כאשר הדפניות מרגישות שיש לידן טורפים, הן משנות את צורתן ומפתחות מעין קסדה, שכבת מגן מוארכת סביב ראשיהן", מסבירה ד"ר יונת אשחר. אך הדבר המדהים הוא "שהצאצאים של סרטני דפניה חובשי קסדה נולדים כשהם כבר מצוידים בקסדה משלהם, גם אם גדלו בשלולית שבה לא היו טורפים כלל!". לשם המחשה, דומה הדבר לספורטאי שבשל התחרויות הרבות שהשתתף בהן, פיתח יכולת להפריש אדרנלין ברמה גבוהה. לפי האפיגנטיקה, לילדיו תהיה רמת אדרנלין גבוהה גם אם הם מעולם לא השתתפו בתחרות ספורט! אצל הדפניות, המשמעות היא שיתכן שהיה בתחילה רק מין אחד של סרטנים בכל מקום, אולם הוא עבר התאמה לסביבת המחיה הטבעית שלו בכל מקום אליו הגיע. ע"פ ממצאי המחקר בתחום האפיגנטיקה, היצור החי לא נדרש לשינוי אקראי, דהיינו מוטציה, במטרה להתאים את עצמו לסביבה, אלא גופו יוצר בעצמו את ההתפתחות התורשתית.  

הביקורת של דארווין על האבולוציה

דארווין עצמו טען כי אם התאוריה שלו נכונה ואכן הייתה התפתחות הדרגתית, אמורים להתגלות שרידים לחוליות הביניים הללו. כלומר, אם האדם באמת התפתח מהקוף, היינו מצפים למצוא בשטח ממצאים (שלדים, מאובנים וכדומה) של שלבי הביניים בהתפתחות. בפועל, נמצאו המון מאובנים של קופים ושל בני אדם, אך לא נמצאו מאובנים עם עדות לשלבי הביניים הללו. 

הדבר פוגע בצורה קשה ביותר באמינות התאוריה, אך כדי 'להציל' אותה בכל זאת פיתחו תומכי האבולוציה מודל מתקדם יותר שלה, המכונה "שיווי המשקל המקוטע" (Punctuated Equilibrium). מודל זה טוען כי בטבע אכן אין התפתחות הדרגתית שהשתנתה דור אחרי דור כפי שטען דארווין. במקום זה, ההתפתחות התרחשה בקפיצות. ע"פ מודל זה השינויים המשמעותיים והיווצרות המוטציות לא נמשכו על פני תקופות ארוכות אלא התרחשו בפרקי זמן קצרים (יחסית למשכי הזמן המדוברים), בעוד שברוב הזמן לא התחוללו כל שינויים בקרב אותם יצורים. כלומר, הקוף נשאר כמו שהיה במשך שנים רבות, ואז פתאום "יום אחד" קרה משהו שהוסיף לו תכונה מתקדמת יותר. ממש כמו מודל חדש לאוטו… ההנחה היא כי מצבו הקבוע של המין הוא ללא שינוי, למעט אותם פרצי זמן פתאומיים בהם מתחולל שינוי בלתי מוסבר. אך מה גורם לאותם שינויים פתאומיים? איש אינו מסוגל להסביר. 

לאור הקשיים שהובאו לעיל אפשר לפקפק במידת האמינות של התאוריה. אולם הבעיה הגדולה ביותר של האבולוציה זו העובדה שהיא איננה עומדת במבחן הבסיסי ביותר של תאוריה מדעית. לפי המקובל כיום אצל הפילוסופים של המדע, תאוריה מדעית תקפה היא כזו שניתן למצוא דרך להעמידה במבחן ולבדוק אם ניתן להפריך אותה. רעיון שלא ניתן למצוא לו מבחן המסוגל להפריכו במידה ואינו אמת – אינו רעיון מדעי. לשם הדגמה, פיזיקאי יכול לטעון שהסיבה ששחקני כדורסל טובים קולעים יותר היא בגלל שכאשר הם זורקים כדור לסל, ידם מייצרת זרמי אוויר חמים שגורמים לכדור להיכנס ברוב הפעמים. זו תאוריה מדעית, משום שניתן לבצע ניסוי פשוט שיבחן אם היא נכונה או לא. אם יתגלו זרמי אוויר היא תתקבל כתאוריה מוכחת, ואם לא – כתאוריה מוטעית.

האבולוציה, לעומת זאת, אינה יכולה להיחשב לתאוריה מדעית, משום שאין שום ניסוי שנוכל לעשות כדי להוכיח שהיא אינה נכונה. מכיוון שהיא חסינה מפני הפרכה, היא אינה עונה לקריטריון של תאוריה מדעית תקפה. את הנתון הזה בדרך כלל 'שוכחים' לספר…

הבעיה האמונית עם האבולוציה

עד כאן סקרנו בתמציתיות חלק מן הביקורת המדעית הקיימת על תאוריית האבולוציה; כעת נעבור לבחון את ההתנגדות המהותית. 

מבחינת היהדות, לא אמור להיות קושי לקבל את הטענה שחלה התפתחות במיני החי והצומח במהלך השנים. התורה עצמה מתארת את הבריאה כתהליך הדרגתי שהתפתח מיום ליום: ביום הראשון נבראו האור והחושך, ביום השלישי התמצקה הארץ ונפרדו הימים, ביום הרביעי נבראו הכוכבים ומערכת השמש, ביום החמישי הצומח והדגה, וביום השישי – החי והאדם. סדר זה דומה למדי גם לסדר המדעי המקובל (ניתן לקרוא בהרחבה בספרו של פרופ' נתן אביעזר, "בראשית ברא").

הסיבה המרכזית לההתנגדותה של היהדות עם האבולוציה (ובמידה מסוימת גם עם תאוריית "המפץ הגדול"), היא הוצאת היד המכוונת של הבורא מן התהליך. על פי דארווין, 'הברירה הטבעית' היא עיוורת ומתגבשת באקראיות גמורה. אין בה מקום לתכנון עליון, לכוונה גבוהה, ובטח שלא לרצון אלוהי. העולם פשוט התפתח 'סתם'. 

על פי היהדות, העולם לא נברא במקרה, אלא על פי רצון עליון שלא רק ברא אותו אלא גם משגיח עליו ומנהל אותו. הטענה שהעולם הוא תוצאה של אקראיות גמורה היא בלתי מתקבלת על הדעת מבחינה יהודית. אך לא צריך להיות אדם דתי בשביל לראות זאת: על פי "החוק השני של התרמודינמיקה", חוק פיזיקלי מפורסם, אי הסדר (אנטרופיה) של היקום שואף למקסימום. כפי שאנו רואים במו עינינו, קל הרבה יותר להרוס מאשר לבנות. כדי לבנות בניין עם סדר מסוים צריך להשקיע עמל רב של שנים, תכנון מדוקדק והשקעה מרובה; ואילו החרבתו מתרחשת בשנייה אחת, בלחיצת כפתור, כשרק עיי חורבות נותרים אחריו.
עוד לא נולד הפיצוץ שיצר מבנה בעל משמעות… כל אלמנט בעולמנו, החל מעיפרון ועד לוויין, הוא תוצאה של תכנון מוקפד. ההנחה שתהליך היצירה של הטבע עצמו יהיה מנוגד לחוק השני של  התרמודינמיקה – אינה מתיישבת עם המציאות.

האם אפשר ליישב בין התאוריה המדעית לתפיסת התורה?

האמיתות המדעיות משתנות עם הזמן. פעם חשבו שהעולם שטוח, והיום אנו יודעים שהוא עגול; פעם חשבו שהעולם קדמון, ורק מאות שנים לאחר מכן התקבלה הדעה שהוא נברא באירוע קוסמי חד פעמי.
האבולוציה היא התיאוריה המועדפת על המדענים כיום, אבל על פי ההיסטוריה המדעית זהו רק עניין של זמן עד שגם היא תוחלף בתיאוריה טובה יותר.
בעידן שלנו, ככל שהמדענים מגיעים להישגים גבוהים יותר, כך מתגלים יותר ויותר ממצאים שאין ביכולתם להסביר. בתחומים לא מעטים המדע נאלץ לפנות לכיוונים פילוסופיים כדי להסביר את התאוריות המדעיות החדשות. 

האנושות מתקדמת להבנה שיש רק חכמה אחת, אלוהית, המאחדת בין כל התופעות בעולם. ייתכן שבמקום להדגיש את הניגוד שבין מדע לתורה, עלינו למצוא את המקום שבו חכמת התורה האינסופית מאירה את הגילויים המדעיים, ומספקת להם הסבר עליון יותר מזה הנגלה מהם כעת.