אחד מהיסודות הבולטים ביהדות הוא ערך הצניעות. הצניעות נדרשת הן ביחסי הגבר-אישה, הן בדרישות הלבוש מהאישה, והן ביחס לאדם עצמו והישגיו שאל לו להתפאר בהן כטווס.
ההנחיות בעולם הצניעות נועדו לכוון את האדם לעסוק בעולמו הפנימי ולא להשתעבד להישגים חיצוניים או לפיתויים חיצוניים שיזיקו לו לטווח הרחוק. הצניעות נראית מבחוץ כמרחיקת לכת או מוגזמת, אך שכשמתבוננים פנימה קשה שלא לגלות את חיי האיכות הטמונים בה. 

אני שלך ואת שלי

ע"פ היהדות הקשר שבין איש לאישה, כשהוא תחום בגדרי קדושה וטהרה – הוא קודש קודשים. קיימות ביהדות ראיות המצביעות על עוצמת החשיבות שהתורה מייחסת לקשר שבין איש לאישה. בתוך בית המקדש, המקום הקדוש ביותר בעולם, קיים היכל הנקרא 'קודש הקודשים' לשם יכול להיכנס רק אדם אחד ויחיד – הכהן הגדול, ורק ביום אחד בשנה – יום הכיפורים. היכל זה הוא השער לשמים המחבר בין העולם שלנו לעולמות עליונים. הכהן הגדול נכנס לשם כשהוא מזוכך וטהור מכל חטא או עוון, אחרת מעוצמת הקדושה הנמצאת במקום נשמתו חלילה הייתה פורחת השמיימה.
בקודש הקודשים נמצאים ארון הברית והכרובים שהם שני דמויות תינוקות בעלי כנפיים כשאחד בדמות זכר והשני בדמות נקבה. כשיש שלום בין הקב"ה לבין עם ישראל הם "מדובקין זה בזה ואחוזין ומחבקין זה את זה כזכר החובק את הנקבה" (רש"י, מסכת יומא, דף נד).
ראייה נוספת היא שיר השירים, המכונה ע"י רבי עקיבא כ'קודש קודשים', שהינו שיר שחיבר שלמה המלך הממשיל את הקשר שבין עם ישראל לאלוהים לקשר שבין איש ואישה.
היהדות מאדירה ומייקרת את הקשר שבין איש ואישה, ומשום החשיבות לקשר זה היא פוסלת את הזילות של סוג יחסים זה או שימוש לא ראוי בערך קדוש ונעלה זה.

גדרי הצניעות הם מעין קווים מנחים הנועדו לעזור לנו לשמור על הקשר הבין-זוגי במקומו הנכון והראוי לו.
כאשר גבר ואישה לא נחשפו להשוואות זרות בעברם, יזכו הם לקשר בריא ומהנה יותר. כמו כן, איש ואישה נשואים השומרים מתוך אידאולוגיה על ריחוק מסוים בפני בני המין השני, מקדימים תרופה למכה ויוצרים 'חומת מגן' על קשר הנישואים שלהם בפני פיתויים זרים, בין יגיעו או לא יגיעו.  

שלום הבית הוא ערך עליון בתורת ישראל ולכן התורה מעניקה הנחיות צניעות לכלל הנשים על מנת לא לעורר מחשבות של גברים אחרים כאשר אישה אחרת היא המיועדת להם, מעין "אחוות נשים" סמויה הדוגלת בעיקרון 'אני שומרת על הצניעות שלי כדי שבעלך לא יסתכל, ואת תשמרי על הצניעות שלך כדי שבעלי לא יסתכל'… 

לא שוק בשר

לאור מחקרים שנעשו בנושא ההבדלים בין הגבר לאישה נמצא כי סיבה מרכזית להבדלים עמוקים בדרך שבה גברים ונשים חושבים ותופסים את המציאות קשורה לביולוגיה של המוח. בספרה "המוח הנשי" כותבת ד"ר לואן בריזנדיין כי:

"יותר מתשעים ותשעה אחוזים מהצופן הגנטי של נשים וגברים זהים לחלוטין. בגנום האנושי יש שלושים אלף גנים, והשונוּת של פחות מאחוז אחד בין המינים היא קטנה. אבל שוני זה משפיע על כל תא ותא בגופנו – מהעצבים הקולטים הנאה וכאב ועד תאי העצב המעבירים תפיסה, מחשבות, הרגשות ורגשות"

אחד ההבדלים הקיימים הוא האופן שבו המוח מפרש את הקשר שבין גברים ונשים. בריזנדיין מביאה בספרה מחקר שבו נבדקו סריקות מוח של גברים ונשים שהתבוננו בתמונה ניטרלית של גבר ואישה משוחחים. גברים נטו לפרש את המפגש באופן יצרי, ואילו נשים לא ראו אותה כלל ככזו. כמו כן, נמצא כי מבחינה ביולוגית אצל גברים החלק במוח האחראי לדחף הבין-זוגי גדול פי שניים וחצי מזה של הנשים. התברר גם כי במוחו של גבר חולפות מחשבות רבות בנושא במהלך היום, בניגוד לאישה.

האישה ששומרת על מראה צנוע מונעת מחשבות לא ראויות של גברים עליה. אישה בעלת הערכה עצמית גבוהה ובריאה לא תרצה שיראו בה כאחד הפריטים הנמצאים בשוק הבשר…
חשיפת גופה של האישה לעיניי כל הינה זילות בדבר יקר. לכן, מעצם חשיבות האישה עצמה היא נדרשת לשמור על צניעותה.
ראיתם פעם את מלכת אנגליה בלבוש חושפני? כנראה שלא. למה? משום מעמדה המכובד.
התורה רואה בכל בחורה ואישה כבעלת מעמד מרומם ומכובד, ואין ראוי לה ללבוש בגדים שאינם תואמים למעמדה. יתר על כן, אדם השלם עם עצמו אין הוא זקוק להפגנת ראווה כדי למשוך תשומת לב. הערך העצמי שלו מגיע מתוך מהותו, ולא בגלל המותגים שהוא לובש או המבטים שהיא מושכת.

על כך כתבה הרבנית דינה הורביץ הי"ד:

"כאשר אנו מכסים את גופנו, אנו מעבירים מסר דרך הבגדים: אני לא רק מה שאני נראה כלפי חוץ, אני לא רק מה שאתה פוגש בעיניך, אני לא רק הגוף שלי. אם אתה באמת רוצה להכיר אותי, תצטרך לחפש מעבר לצדדים החיצוניים. אינני רוצה שיכירו ויעריכו אותי על בסיס היופי החיצוני שיש לי או שאין לי, אלא אני רוצה שהקשר שלי עם אנשים יהיה מתוך כך שירצו להכיר אותי, את הפְּנים שלי"

התורה מספרת שנוח, שנמלט עם כל החיות מהמבול אל התיבה, עשה בה "צוהר". חכמינו נחלקו מה פירוש המילה "צוהר": יש שאמרו שצוהר הוא חלון דרכו נכנס האור, ויש שאמרו שזוהי אבן יקרה שממנה עצמה קרן אור. מה ההבדל ביניהם? החלון מכניס אור מבחוץ, וכך התיבה הייתה מוארת. אבל זה מועיל רק אם יש אור בחוץ, כי כשבחוץ חשוך – גם בפנים יהיה חשוך. אבן יקרה, לעומת זאת, מאירה בזכות עצמה ואיננה תלויה כלל במה שקורה בחוץ. 

אדם יכול לבחור מה הוא רוצה להיות – חלון או אבן יקרה. אם אתה חלון, אתה מאיר רק בזכות אחרים, ולכן תרצה למשוך תשומת לב וליצור קשרים כדי להרגיש מקובל וחיוני. לעומת זאת, אם אתה יהלום, הינך מאיר בזכות עצמך ואינך תלוי באחרים, אינך זקוק לאישורים מבחוץ. היהדות כמובן רוצה שנהיה יהלומים… וזוהי בדיוק הצניעות המתמקדת בעולמו הפנימי של האדם.

כמה מכללי הצניעות לנשים 

האופן שבו אנו מתלבשים מהווה מעין "כרטיס ביקור" שלנו כלפי חוץ. כשאדם מתמקד בהצגה לראווה של גופו, הוא בעצם מצהיר באופן לא מודע שעיקר מהותו הוא החלק החיצוני. אמת, היות והבגדים מייצגים אותנו כלפי חוץ צריך להקפיד על לבוש מכובד וראוי, אבל צריך לזכור שהם אינם מחליפים את המהות הפנימית.
מסיבות אלה קבעה ההלכה אמות מידה מסוימות של לבוש רצוי – מעין "קוד לבוש" (Dress code), כפי שמקובל אצל אנשים שמגיעים לבתי משפט, לאולמות תיאטרון ואפילו למסעדות יוקרתיות.

• עדינות. הימנעות מלבוש חשוף, שקוף או צעקני.
• לא מבליט. הלבוש הוא כזה שאיננו מבליט את חלקי הגוף.
• כיסוי הגוף. ההלכה קובעת שצריך לכסות יותר ממה שחושפים, ולכן החצאית/שמלה  צריכים לכסות את הרגליים לפחות עד סוף הברכיים, השרוולים צריכים לכסות את הידיים לפחות עד סוף המרפק ופתח צוואר סגור. 
• כיסוי ראש. נשים נשואות נדרשות לכסות את שערן בציבור. כיסוי הראש מבטא את העובדה שיופייה של האישה, שעד נישואיה היה גלוי לכול, נשמר למסגרת הקשר הזוגי. 

הלכות ייחוד, שמירת נגיעה וראייה

• לא לבד. עניין נוסף הקשור להלכות צניעות הוא צמצום הקשר הבלתי רצוי בין גברים לנשים. לצערנו, שוב ושוב שומעים על אישי ציבור שמואשמים בהטרדות, ועל אחרים שאמרו "לי זה לא יקרה" ובכל זאת זה קרה. בדיוק לשם כך נועדו "הלכות ייחוד", הקובעות כי כדי למנוע מתח או רגש בלתי רצוי בין גברים ונשים שאינם נשואים זה לזו, הם לא ישהו לבדם במקומות סגורים. פגישה אישית תתקיים בנוכחות אנשים אחרים, או בחדר שקיימת בו אפשרות מעשית שמישהו ייכנס בכל רגע. חִשבו כמה אנשים היו יכולים להציל את שלמות משפחותיהם לו היו מקפידים על כך! 
• רק אשתך קיימת בעיניך. בנוסף, הדרך לחיים של צניעות עוברת גם בשמירת המחשבה והראייה. התורה מצווה: "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵֽינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם" (במדבר, טו). העבירה מתחילה בעין, והיא זו שמעוררת את הלב. לכן, האדם צריך להישמר גם ממראות שעלולים לעורר מחשבות יצריות, דבר המכונה "שמירת העיניים", והדבר כולל גם איסור לצפות בסרטים ובאתרים לא צנועים, לקרוא חומר שמעורר את היצר וכדומה.
  בשנים האחרונות כתבו פוסקים רבים שעל מנת לשמור כראוי על הלכות צניעות חובה להימנע משימוש באינטרנט (ללא תוכנת סינון לתכנים לא ראויים) ובטלוויזיה (עצה טובה בכלל לחיים שפויים).  
• שמירה נגיעה. היהדות מנחה על "שמירת נגיעה" – ריחוק פיזי בין איש לאישה עד לאחר החתונה. זה נכון גם כלפי ידידים וידידות, גברים ונשים שאינם בני משפחה מדרכה ראשונה, ואפילו בני זוג שטרם נישאו. המגע עם גברים ונשים זרים הוא מחוץ לתחום, וזאת במטרה לשמור על קשר הנישואין. בנוסף, זוג שיוצא למטרת נישואין ושומר נגיעה יכול לבדוק בצורה שקולה יותר אם קיימים המרכיבים החשובים עבורו בקשר הזוגי, ללא הסינוור שיוצר המגע. (להרחבה בנושא, קראו את השאלה: מה הסיפור של שמירת נגיעה? זה לא קצת מוגזם?).

במקום התמכרות ל'לייק' – נתחבר לענווה 

ישנו קשר הדוק בין צניעות לבין קדושה, אך לא רק בין גבר ואישה אלא גם בהיבט של ענווה והימנעות מהתפארות והחצנה של הישגינו. 

צנוע בעברית פירושו – מכוסה ומוסתר. את התכשיטים היקרים ביותר שומרים בכספת הרחק מעיני הכול, וכך גם לאדם יש איכויות מסוימות שכמו אותם תכשיטים ראוי לשמור עליהן מוסרית מעיני כל. הנביא מיכה הזכיר את הצניעות כאחת משלוש דרישות מרכזיות שה' דורש מאיתנו: "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ" (מיכה, ו). אחד המפרשים כתב שכוונת הפסוק היא "ללכת עם אלוהיך בדרכי מצוותיו בצנעה, לא בפרסום רב ולהתייהר" (מצודת דוד). 

המוחצנות, שהיא ההיפך מצניעות, הפכה לתכונה בולטת בדורנו. כל אירוע זניח וכל הגיג סתמי זוכים לפרסום מיידי ברשתות החברתיות, בווטסאפים ובערוצי תקשורת. אנשים מפרסמים את חוויותיהם ברבים כאילו שאם אנשים אחרים לא ידעו על כך, ערכם העצמי יתבטל, בבחינת "אם לא סיפרת – לא היית". אפילו מסיבות בגן הפכו לאירוע מוחצן, כאשר צבא של הורים מצלם את הילדים מכל זווית אפשרית, בזמן שהילדים המבולבלים רק רוצים שהם יסתכלו עליהם ויראו איך הם שרים יפה… 

אדם צנוע, לעומת זאת, אינו צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. הוא יודע שיש רק "אחד" שבעיניו צריכים להיות מקובלים ואהובים – בורא עולם, ומולו עלינו להיות אמיתיים ואותנטיים. אדם צנוע וענו הוא אדם שלם, עם שלווה וביטחון עצמי, שאינו מפגין צורך להשתלט ולתפוס במה על חשבון אחרים. הוא חי מתוך תנועת נפש של התחשבות בזולת, של ראיית האחר, של הבנה מתי נכון להבליט את עצמו ומתי נכון לתת מקום לאחרים. 

מעבר לכך, הצניעות מאפשרת לתהליכים עמוקים להתרחש בתוכנו. כאשר איננו חשופים כל הזמן לשיפוט של העולם החיצון, הננו יכולים לפתח את אישיותנו הפנימית. מי שתלוי כל הזמן בדעת החברה וההמון, ב"מה יגידו" וב"איך אני נראה", משתעבד ומחמיץ את הרגישות לדברים הנפלאים שקורים סביבנו ובתוכנו. 

שלמה המלך, החכם באדם, אמר: "ואֶת צנועים – חכמה" (משלי יא, ב). "אֶת" בלשון הקודש פירושו "עִם", ומכאן שמי שנוהג בצניעות, פנימית וחיצונית, עימו שורה החכמה. לא חכמה רגעית ובת-חלוף אלא חכמה נצחית, המבטיחה השראת קדושה, אושר וברכה, בית יהודי וזוגיות טובה, חיבור טוב ואמיתי עם בורא עולם והצלחה בכל העולמות.