loader image
קצר וקולע
מדברים תכל'ס
סרטונים
המחשת וואטסאפ
סיפור מהחיים

התקרבות ליהדות לא אמורה להיות טוטאלית וחדה ברגע אחד. להיפך, כיוון שמדובר בתהליך פנימי עמוק ולא רק שינוי התנהגותי, ההבשלה וההדרגתיות הם קריטיים כדי שהתהליך יהיה אמיתי. תהליך כזה גם מאפשר לבני המשפחה ולסובבים אתכם לראות שלא מדובר בקפריזה חולפת, אלא להיווכח עד כמה מדובר בתהליך מעצים וחיובי

אני מאמין שהתורה היא מה', אבל המחשבה על שמירת מצוות מרתיעה אותי. כיצד ניתן להתמודד עם החשש משינוי אורח החיים?

רבים מאיתנו מאמינים בבורא עולם ומאמינים שהתורה היא אכן ספר אלוהי, אך כשעולה השאלה "אם אתם מאמינים בתורה, מדוע אתם לא מקיימים את הנאמר בה?" התגובה הכמעט אינסטינקטיבית תהיה "אני לא מסוגל לשמור שבת" או "אני לא רוצה לשנות את החיים שלי". האם קיים פתרון פלא שיעזור לנו לפתור את הקונפליקט? האם ישנו שביל זהב שיגשר בין האמונה שלנו לבין הפחד משינוי?

קודם כל, ברכות על הכּנוּת. כמוך יש רבים וטובים שמאמינים באלוהים ובתורה, והיו רוצים לאמץ קצת יותר מצוות לחייהם, אך חוששים מההשלכות של השינוי. 

שינוי הוא קשה בכל תחום. קואצ'רים ויועצי צמיחה אישית מדברים על "איזור הנוחות" שממנו אף אחד לא רוצה לצאת. כמו שקובע החוק הראשון של ניוטון, כל גוף שואף להישאר במקומו…

הפחד מהיציאה לאזור שבו איננו מרגישים נוח הוא מה שעוצר את רוב האנשים מלבצע את השינויים שהם היו רוצים לעשות בחייהם. התמודדות עם הפחד הזה היא מה שמצמיחה אנשים גדולים – בעסקים, בזוגיות, במנהיגות ובכלל. וכמו בחיים האישיים, כך גם בהתקרבות ליהדות. המפתח הוא להבין מאיפה נובע הפחד, לראות אם הפחד הזה הוא אמיתי ולבחון אם הוא מצדיק עמידה במקום וחוסר התמודדות. ברובם המכריע של המקרים הדבר הנכון יהיה לנצח את הפחד והחששות, לאזור אומץ לצאת מאזור הנוחות ולעשות צעד שידרוש מאתנו מאמץ מנטלי – זו הדרך היחידה שבה נוכל להפוך להיות הגרסה הכי טובה של עצמנו. 

רובין שארמה, מומחה להעצמה אישית שספריו התפרסמו ברחבי העולם, כותב: "אתם יכולים להישאר על חוף המבטחים לשארית חייכם, אבל אז לעולם לא תזכו לגלות את הפנינים הנמצאות בלב הים". במקום אחר בספריו הוא כותב: "היאחזות בחוף המבטחים של החיים אינה אלא הבחירה להישאר בכלא הפחדים שלכם. אי אפשר לגלות אוקיינוסים חדשים בלי להתרחק מהחוף"

טבוע בכולנו פחד שגורם לנו לסרב לעזוב את נמל המבטחים המוכר והידוע של חיינו הנוכחיים, אך כפי שמסביר על כך שארמה:

"סירה שלעולם עוזבת את מעגנה לא תיפגע לעולם, אך לא לשם כך נבנות סירות. בדומה לכך, אדם שאף פעם אינו מעז ללכת אל המקומות הלא מוכרים בחייו, לעולם לא יפגע – אולם זה אינו ייעודם של בני האדם. נועדנו לחוות את הצמיחה המתחוללת כתוצאה מביקור במקומות חדשים כמי שנוסעים בשבילי החיים" (מתוך הספר 'גלה את ייעודך')

רובם של האנשים נשארים כל ימי חייהם במקום שבו נמצא הידוע. הם נמשכים אחר הנורמה המקובלת בסביבה שלהם וחוששים להיכנס לשטח זר. הם משקיטים את הקולות הפנימיים שבהם המעיזים להציע משהו אחר, ובכך כובלים את הנשמה שבהם מלזרוח ולפרוח. 

לשים משקפיים אחרות

סיבה אחת שמונעת מרבים לעשות צעד לעבר התחזקות היא חשש מהגבלות. אדם שחי חיים חילוניים מרגיש שהוא יכול לעשות מה שמתחשק לו. החיים הדתיים, לעומת זאת, נראים מלאים במגבלות, איסורים וצווים. בפועל, הכל עניין של צורת הסתכלות, כי התפיסה היהודית היא שמצווה היא לא מגבלה אלא זכות עצומה, כפי שנאמר בגמרא: "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הירבה להם תורה ומצוות" (מסכת מכות, סוף פרק ג). התפיסה היהודית כלפי קיום המצוות היא שזהו אינו עול או מגבלה, אלא ההיפך, זהו הביטוי והאמצעי לקשר שלנו עם אלוהים. על דרך המשל, ספורטאי שרוצה להתחרות באולימפיאדה חייב להתאמן שעות ארוכות, להימנע ממאכלים מסוימים ולהקפיד על שעות שינה מדויקות. למרות כל זאת הוא אינו מרגיש כבול במגבלות שמכניעות אותו, אלא ההיפך – הוא מרגיש שדווקא הגבולות הללו הן אלה שעוזרות לו להוציא לפועל את פוטנציאל הכישרון והכוחות שקיימים בו. כמו כך, כן קונדיטור בכיר שיודע שכדי שמנה תצא מושלמת קיימים מספר תנאים והגבלות: כמות הרכיבים חייבת להיות במינון מדויק, הטמפרטורה צריכה להיות מדויקת וגם אורך זמן האפייה או הבישול של הרכיבים חייב להיות תחת השגחה קפדנית. הוא אינו רואה בכך מגבלות כובלות ומכניעות, אלא תנאים מחייבים כדי להגיע ליעד שלו – להוציא קינוח שרק יעשה טעם של עוד…  

התפיסה היהודית היא שרק בזכות הגבולות שמעמידה התורה אפשר להשתחרר מהמגבלות הלא-רצויות של החיים, ובכך להגשים את מי שאנחנו באמת, כפי שנאמר "אין לך בן חורין אלא זה שעוסק בתלמוד תורה" (אבות, פרק ו). (תוכלו לקרוא על משמעות המצוות בשאלה: האם אכפת לאלוהים אם אני מקיים מצוות?).

היהדות היא לא 'עניין לדתיים'

סיבה נוספת לחוסר המוטיבציה בהתחזקות היא התחושה כאילו היהדות היא 'עניין לדתיים בלבד'. אך האמת היא שהיהדות נוגעת לכל יהודי באשר הוא. הנשמות של כולנו עמדו בהר סיני, כולנו קיבלנו את התורה, וכל מי שרואה בעצמו יהודי אמור לקיים את דברי התורה. זוהי הברית ההיסטורית שאלוהים כרת איתנו, והיא ממשיכה להיות רלוונטית גם היום. 

התורה היא הבסיס להיסטוריה היהודית, לכל המנהגים, המצוות והחגים, היא השורש של הזהות היהודית. והיא לא ניתנה רק כדי שנדבר עליה ונשאב ממנה השראה. התורה ניתנה לנו כדי שנקיים אותה גם ברמה המעשית. התנ"ך חוזר על כך שוב ושוב: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ" (דברים ד, א); "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם, אֲנִי ה'" (ויקרא יח, ה); "לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְו‍ֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם" (במדבר טו, מ), ועוד פסוקים רבים.

חכמת התורה נועדה לרדת לעולם המעשי, ולהתבטא במעשים הכי קטנים ויומיומיים שלנו כבני אדם – באכילה (כשרות), ביחסים עם הזולת (בין אדם לחברו), בשליטה על הזמן (שבת ומועדים), בתפיסת העולם בכלל (אמונה ותפילה). זו השליחות שלנו עלי אדמות, ולכן מצופה מכל יהודי שיעשה מה שאפשר כדי למלא את חלקו בתוכנית האלוהית.

דבר נוסף שמרתיע רבים מקיום המצוות הוא התחושה שביהדות יש עומס פרטים וידיעות, שאין סיכוי שנצליח להשתלט עליהם. לכן מראש מתייאשים ומוותרים. אך הגמרא מספרת על רבי עקיבא, שהיה רועה צאן עד גיל 40. רק אז הוא הלך לראשונה לבית הספר, ושם למד את הא'-ב'. הוא התמיד בלימודו, והצליח להפוך לגדול חכמי התנאים. מסיפורו של רבי עקיבא אפשר ללמוד שאף פעם לא מאוחר מדי. בכל גיל ובכל שלב בחיים אפשר לפתוח דף חדש ולהתקדם בשמירת המצוות. 

איך עושים את המעבר בצורה נכונה?

ההתקרבות ליהדות הפכה מתופעה קטנה לתופעה ארצית ועולמית, שמקיפה מאות אלפי אנשים. כמעט אין בית בישראל שאין בו חוזר או חוזרת בתשובה, ואין מקום לפרט את כל ה"סלבס" שעשו את הצעד הזה. חשוב לציין שיש כמובן הרבה יותר שמתקרבים ליהדות, מתחזקים, מוסיפים לחייהם את שמירת המצוות, אך עליהם לא שומעים כי הם "לא-סלבס"…

קיימת מחשבה שההתקרבות ליהדות צריכה לקרות בבת אחת. זו טעות גדולה. האמת הפוכה לחלוטין: ההתקרבות ליהדות צריכה להיעשות בתהליך הדרגתי ומתמשך, שלמעשה נמשך כל החיים. זה לא "זבנג וגמרנו" וגם לא "הכל או כלום".

הסיבה הפשוטה היא שהתקרבות ליהדות ו"תשובה" היא שינוי שפועל על הרמות העמוקות ביותר של הנפש והנשמה. שינויים רבים וקשים מדי בבת אחת יכולים להכביד על הנפש ולפגוע בה, ולכן חשוב לתת לעצמנו זמן להבשיל ולהיות מוכנים לקראת הצעד הבא. זו הסיבה שההמלצה המקובלת היום בקרב רבנים שעוסקים בתחום ההתקרבות היא לא לאפשר צעדים מהירים מדי אלא ללכת בהדרגה, בשלבים, צעד אחר צעד. 

לדוגמה, מעוניינים להתחזק בשמירת שבת? לאט לאט! תתחילו ממשהו קטן יחסית שתוכלו להתמיד בו, כמו: הדלקת נרות, קידוש, הימנעות משימוש באחד ממכשירי החשמל, הימנעות מהדלקת/כיבוי אורות בבית, חימום האוכל בפלטה, שימוש במיחם, עשנו סיגריה אחת פחות, לכו לבית כנסת לקבלת שבת וכדומה. תתחילו בצעד אחד ובכל פעם תוסיפו עוד משהו קטן.
דוגמה נוספת: החלטתם להתחיל להתפלל? יופי! תתחילו בלהניח תפילין בבוקר, קראו קריאת שמע, תגידו פרק תהלים. כל פעם תוסיפו עוד משהו, עד שתצליחו להחזיק תפילה שלמה.
רוצות להתחזק בצניעות? נפלא! קנו חצאית חדשה שאתן אוהבות, החליפו את הגופיות בחולצות קצת יותר צנועות, וכל פעם תעשו עוד שינוי קטן במלתחה שלכן.

להתמודד עם התגובות

הדבר האחרון שנדבר עליו הוא התגובות של הסביבה. סביר להניח שאם תאמצו דברים מאורח החיים היהודי לחייכם, יזרקו לכם הערות כגון: "מה, התחלת לחזור בתשובה?"; "זהו, נהיית דוס?", "לאן זה יגיע?!". אז איך צריך להגיב?

קודם כל, לא להתבייש. ההלכה הראשונה ב'שולחן ערוך', ספר ההלכה הבסיסי והחשוב ביותר, נפתחת במילים "יתגבר כארי לעבודת הבורא… ואל יבוש מן המלעיגים". אין שום דבר בעייתי או מוזר בהתקרבות ליהדות. נהפוך הוא, אתם הנורמליים שמתחברים מחדש לשלשלת שעברה 3,000 שנה. סביר להניח שבמשפחתכם היה באחד הדורות הקודמים סבא וסבתא שומרי מצוות, אולי אפילו רב, וכל מה שאתם עושים הוא להמשיך את דרכם. גם אם יגידו לכם אחרת, היו שלמים וגאים בעצמכם שהעזתם לשחות כנגד הזרם. זכרו שפרצוף עקום שאולי תתקלו בו נובע מכך שהתחזקות של אדם חילוני מהווה ביקורת סמויה על אלה שנותרים בחילוניותם, כאומרים "אני הייתי איפה שאתה היית, וגיליתי שאלה חיים של שקר. אתה ממשיך לחיות חיים לא נכונים, ולכן מוטל גם עלייך להשתנות".

היו שלמים עם דרככם גם אם תתקלו בעקיצות או בגיחוכים על החלטתכם האמיצה. היו גאים בעצמכם שהעזתם לעשות שינוי ולנסות משהו חדש.
כל ההמצאות הכי גדולות לאורך ההיסטוריה התרחשו בזכות אנשים שחשבו מחוץ לקופסא, שהעזו לקחת סיכונים ויותר מכל – שהיה להם את האומץ לא להקשיב להמון, אלא לעשות את מה שהם הרגישו שהוא הדבר הנכון.
האחים רייט היו הראשונים שהצליחו לבנות כלי טיס בעל מערכת שליטה ויכולת כיוון. הם ספגו ביקורתיות מהסביבה והם כונו 'משוגעים', ולמרות כל זאת הם נשארו נאמנים ליעד שהציבו לעצמם והתמידו בנחישות בעבודת התכנון והפיתוח. האחים רייט לא היו היחידים שנתקלו בהתנגדות ובסירוב להכיר בפריצת הדרך שלהם. כמוהם היו עוד רבים, כגון: לואי פסטר – הביא לפריצות דרך בחקר מחלות ומניעתן; קרל פרידריך גאוס – תרם בתחומי המתמטיקה, חשמל, אסטרונומיה, אופטיקה ועוד; ניקולה טסלה – הביא להמצאות שונות, כגון: הרדיו, גנרטור זרם שקידם את השימוש בחשמל, נורות חשמליות ללא נורת להט, וכן חידושים נוספים בתחום קרני הרנטגן והמכ"ם; ועוד רבים.
המחשבה "מה אנשים יגידו?" אינה אמורה להוות שיקול שיעצור מבעדנו לחיות את החיים שאנו היינו רוצים בהם. היכנעות לתכתיבי הסביבה וללחצים חברתיים לעולם לא תוביל אף אחד לחיים מלאי סיפוק ותחושת שלמות עצמית, אלא רק תגרור לרגשות של תסכול, חוסר מימוש ומלחמה פנימית. שאלו את עצמכם: מה אתם רוצים להיות – אלה שהולכים בעקבות הסביבה או אלה שמגשימים את מי שהם? 

שנית, אל תטיפו לאחרים בהתנשאות. התורה אמרה "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם, וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם" (משלי ג, יז), וכך צריך להיראות המהלך – בלי לפגוע באף אחד. המטרה שלכם היא להתקדם בתהליך, ועם זאת להיות מודעים לאנשים שסביבנו ולמה שקורה איתם. לא חייבים לנסות לשנות את כולם, תתחילו מעצמכם.

להסתכל לעצמך בעיניים

החיים הם מתנה. והמתנה הזו לא נועדה רק כדי שיהיה לנו בית יפה, שנהנה בטיול בחו"ל, שנוציא בערב את הכלב לטיול או שנדאג לרווחה הכלכלית שלנו. כמובן שאין בכל אלה פסול וזהו חלק אינטגרלי מהחיים, אך לא לשם כך החיים ניתנו לנו. החיים נועדו לכך שנחיה אותם במלוא עוצמתם, שנפיק מהם את המיטב, שנעשה בהם את הכי טוב שלנו למען אמת עליונה ונצחית.

"רוב האנשים איבדו את הקשר עם עצמם. הם שכחו מי הם באמת. בתוך כל אחד מאיתנו יש גדולה האצורה בתוך הדנ"א שלנו… אנחנו מאמינים שלא נועדנו לניסים. אנחנו מעדיפים לחיות בקטן מתוך פחד שאם נחרוג ונחקור אפשרויות נעלות יותר ניפגע, או שאנשים לא יאהבו אותנו, או שחיינו יהרסו.

"אנחנו קונים את השקר שרק הנאות המגיעות באמצעות כסף יוכלו לגרום לנו להיות מאושרים, ולכן אנחנו מוכרים את נשמתנו. אנחנו כבר לא יודעים מי אנחנו ומה נועדו להיות. באופן לא מודע, מכרנו את הכוח האותנטי שנולדנו איתו תמורת כוח חיצוני שמגיע מהחיים בעולם. שכחנו מי אנחנו באמת" (מתוך הספר 'גלה את ייעודך' של רובין שארמה) 

החיים חולפים מהר, כמו גרגירי חול מבעד לאצבעותינו. החרטה הגדולה ביותר שיכולה להיות לאדם בערוב ימיו היא ההבנה שהוא לא העז, שהוא לא ניסה לממש את מי שהוא, שהוא לא אזר אומץ לצאת מאזור הנוחות, שהוא לא פסע צעד אחד אל המקום שקצת מפחיד אותו אבל ייקח אותו למקום נעלה יותר.

שאלו את עצמכם: אלו חיים אתם רוצים לחיות – חיים המנוהלים על ידי הפחדים, העצלות המנטלית משינוי, חיים של עצימת עיניים מן האמת או חיים של אומץ, העזה, אותנטיות, מימוש עצמי, סיפוק ונאמנות לאמת הפנימית שלכם?

חיים רק פעם אחת. דאגו להוציא בהם את הכי טוב ממכם.

לסיכום, דעו ש"הכל או כלום" הוא משפט מוטעה. זו לא צביעות למלא רק חלק מההלכות, אם זה מה שאתם מרגישים שאתם מסוגלים בשלב הנוכחי. כל מה שתעשו הוא בעל ערך, ואל תזלזלו בכך בשום אופן! לפני כמה שנים התארח בחור צעיר מבית לא דתי אצל משפחה שומרת שבת. החוויה הייתה כל כך משמעותית עבורו עד שהוא הרגיש שהוא רוצה להתחיל לשמור שבת, אבל זה היה נראה לו מאוד קשה. ובכל זאת הוא החליט לעשות משהו: כשייסע במכונית בשבת, לפחות את הרדיו הוא לא ידליק. לכאורה זו החלטה קטנה, אך בעיניו הייתה לכך משמעות עצומה. הוא הקפיד עליה מאוד, ובמשך הזמן הוסיף עוד ועוד חלקים משמירת השבת לחייו, עד שהגיע לשמירת שבת מלאה בשמחה ובנחת.

בהצלחה!

 

המשך קריאה ↓

1

ישראל מתחזקת

בסקר חברתי שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 2009, הנקרא 'שמירה על המסורת היהודית ושינויים במידת הדתיות לאורך החיים', נמצא כי 29% מהישראלים היהודיים מעידים על שינוי חיובי בתחושת הדתיות שלהם; 27% מהישראלים היהודיים מעידים על התחזקותם בנושא שמירת הכשרות; ו-28% מעידים על התחזקותם בשמירת שבת.

המשך קריאה ↓

4

לקפוץ למים

הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ ז"ל, מפרש התלמוד וחתן פרס ישראל, היה חוזר בתשובה בעצמו. כך כתב על התהליך שעוברים מתחזקים: "המעבר מסוג אחד של סביבה לסוג שונה, אף על פי שהוא נעשה במאות או אלפי פסיעות קטנות – מכל מקום יש בו רגע אחד של שינוי דרסטי, שאינו דומה במהותו למה שהיה קודם לכן או למה שיבוא אחריו. אפשר להתנסות בשחייה אך ורק כאשר מוכנים לוותר על הביטחוןהטמון בדריכה על קרקע מוצקה, ולהמירה ברגע של מעבר בין העולמות. המעבר אל עולמה של היהדות אף הוא בגדר יציאה אל מדיום שונה, שהמבקש להתנסות בו נדרש להחלטה כי אכן הגיעה העת לעשות שינוי".

המשך קריאה ↓

2

עולים בשלבי הסולם

מהי השקפת היהדות על קצב הכניסה הנכון של המתחזק לחיי תורה ומצוות? נוכל לענות על כך על פי בחינת סוג נוסף של אדם שהצטרף לחיים היהודיים ללא ידע מוקדם: גֵר. ההלכה קובעת שאחרי שהמועמד לגיור מוכיח את רצונו העז להיות יהודי למרות הקשיים הצפויים לו: "מוֹדִיעִין אוֹתוֹ מִקְצָת מִצְוֹת קַלּוֹת וּמִקְצָת מִצְוֹת חֲמוּרוֹתוְאֵין מַרְבִּין עָלָיו, וְאֵין מְדַקְדְּקִין עָלָיו" (רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק יד). הכניסה לעולם המצוות חייבת להיות איטית והדרגתית. אפילו ילדים דתיים שמקיימים מצוות ולומדים תורה לא עשו זאת ביום אחד, אלא הורגלו לכך במשך הזמן. למען האמת, חכמינו מסבירים שגם עם ישראל לא קיבל את כל המצוות בבת אחת אלא בחלקים, צעד אחר צעד: זה התחיל בכמה מצוות שקיבלנו במצרים, אחר כך במקום ושמו 'מרה', ועד למעמד הר סינישבו קיבלנו את התורה בשלמותה. המפתח לחיי תורה ומצוות הוא להתקדם בצורה מאוזנת ובהתמדה.

המשך קריאה ↓

5

לא עוזבים הכול

האם כשמתחזקים חייבים להשאיר הכל מאחור ולהתנתק מהחיים? ממש לא. הנה כמה דוגמאות לאנשים מצליחים שחזרו בתשובה והמשיכו לעסוק בתחום עיסוקם: הזמרים אביתר בנאי, נתן גושן, אהוד בנאי, עמיר בניון, שולי רנד, יונתן ואהרן רזאל; ג'ו ליברמן – סנאטור אמריקאי ומועמד לסגן הנשיא; היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט; העיתונאים סיוון רהב מאיר, צבי יחזקאלי, אורי רווח, אראל סג"ל; איש העסקים שלמה קאליש, מייסד קבוצת "ג'רוזלם גלובל ונצ'רס" ומבכירי תעשיית ההייטק בישראל; פרופ' דורון אורבך, מומחה עולמי לכימיה; השחקניות עדן הראל ואיה קרמרמן; עודד לבינסון – מגיש ותיק בגלי צה"ל; רמה בורשטיין, במאית קולנוע זוכת פרסים בינלאומיים; מלכת היופי לשעבר לינור אברג'יל; ועוד ועוד.

המשך קריאה ↓

3

דרך ארוכה קצרה

במדרש מסופר על רבי יהושע בן חנניה שהלך בדרך וראה ילד יושב בצומת דרכים. הוא שאל את הילד מהי הדרך לעיר. הילד הצביע על דרך אחת ואמר "זוהי דרך קצרה וארוכה", ועל השנייה אמר "זוהי דרך ארוכה וקצרה". רבי יהושע החליט ללכת בדרך הקצרה־ארוכה. כעבור זמן קצר ראה את העיר, אבל הדרך הייתה חסומה בקוצים ודרדרים שלא אפשרו לו לעבור. הוא חזר אל הצומת ושאל את הילד: "למה אמרת לי שאפשר להגיע מכאן לעיר?". הילד השיב בחיוך: "והרי לא אמרתי לך שזו דרך קצרה וארוכה?…". באופן טבעי אנשים רוצים ללכת בדרך הקצרה והמהירה ביותר בכדי לקבל הכול תכף ומיד. אבל כולנו יודעים שמה שבא מהר, נעלם מהר. דווקא הדרך הארוכה היא הדרך הבטוחה שבסופו של דבר מביאה אותנו ליעד, ולכן היא גם "הדרך הקצרה". (מתוך הספר "רק מתעניין: יהדות בדרך שלך")

המשך קריאה ↓

1

ישראל מתחזקת

בסקר חברתי שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 2009, הנקרא 'שמירה על המסורת היהודית ושינויים במידת הדתיות לאורך החיים', נמצא כי 29% מהישראלים היהודיים מעידים על שינוי חיובי בתחושת הדתיות שלהם; 27% מהישראלים היהודיים מעידים על התחזקותם בנושא שמירת הכשרות; ו-28% מעידים על התחזקותם בשמירת שבת.

המשך קריאה ↓

2

עולים בשלבי הסולם

מהי השקפת היהדות על קצב הכניסה הנכון של המתחזק לחיי תורה ומצוות? נוכל לענות על כך על פי בחינת סוג נוסף של אדם שהצטרף לחיים היהודיים ללא ידע מוקדם: גֵר. ההלכה קובעת שאחרי שהמועמד לגיור מוכיח את רצונו העז להיות יהודי למרות הקשיים הצפויים לו: "מוֹדִיעִין אוֹתוֹ מִקְצָת מִצְוֹת קַלּוֹת וּמִקְצָת מִצְוֹת חֲמוּרוֹתוְאֵין מַרְבִּין עָלָיו, וְאֵין מְדַקְדְּקִין עָלָיו" (רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק יד). הכניסה לעולם המצוות חייבת להיות איטית והדרגתית. אפילו ילדים דתיים שמקיימים מצוות ולומדים תורה לא עשו זאת ביום אחד, אלא הורגלו לכך במשך הזמן. למען האמת, חכמינו מסבירים שגם עם ישראל לא קיבל את כל המצוות בבת אחת אלא בחלקים, צעד אחר צעד: זה התחיל בכמה מצוות שקיבלנו במצרים, אחר כך במקום ושמו 'מרה', ועד למעמד הר סינישבו קיבלנו את התורה בשלמותה. המפתח לחיי תורה ומצוות הוא להתקדם בצורה מאוזנת ובהתמדה.

המשך קריאה ↓

3

דרך ארוכה קצרה

במדרש מסופר על רבי יהושע בן חנניה שהלך בדרך וראה ילד יושב בצומת דרכים. הוא שאל את הילד מהי הדרך לעיר. הילד הצביע על דרך אחת ואמר "זוהי דרך קצרה וארוכה", ועל השנייה אמר "זוהי דרך ארוכה וקצרה". רבי יהושע החליט ללכת בדרך הקצרה־ארוכה. כעבור זמן קצר ראה את העיר, אבל הדרך הייתה חסומה בקוצים ודרדרים שלא אפשרו לו לעבור. הוא חזר אל הצומת ושאל את הילד: "למה אמרת לי שאפשר להגיע מכאן לעיר?". הילד השיב בחיוך: "והרי לא אמרתי לך שזו דרך קצרה וארוכה?…". באופן טבעי אנשים רוצים ללכת בדרך הקצרה והמהירה ביותר בכדי לקבל הכול תכף ומיד. אבל כולנו יודעים שמה שבא מהר, נעלם מהר. דווקא הדרך הארוכה היא הדרך הבטוחה שבסופו של דבר מביאה אותנו ליעד, ולכן היא גם "הדרך הקצרה". (מתוך הספר "רק מתעניין: יהדות בדרך שלך")

המשך קריאה ↓

4

לקפוץ למים

הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ ז"ל, מפרש התלמוד וחתן פרס ישראל, היה חוזר בתשובה בעצמו. כך כתב על התהליך שעוברים מתחזקים: "המעבר מסוג אחד של סביבה לסוג שונה, אף על פי שהוא נעשה במאות או אלפי פסיעות קטנות – מכל מקום יש בו רגע אחד של שינוי דרסטי, שאינו דומה במהותו למה שהיה קודם לכן או למה שיבוא אחריו. אפשר להתנסות בשחייה אך ורק כאשר מוכנים לוותר על הביטחוןהטמון בדריכה על קרקע מוצקה, ולהמירה ברגע של מעבר בין העולמות. המעבר אל עולמה של היהדות אף הוא בגדר יציאה אל מדיום שונה, שהמבקש להתנסות בו נדרש להחלטה כי אכן הגיעה העת לעשות שינוי".

המשך קריאה ↓

5

לא עוזבים הכול

האם כשמתחזקים חייבים להשאיר הכל מאחור ולהתנתק מהחיים? ממש לא. הנה כמה דוגמאות לאנשים מצליחים שחזרו בתשובה והמשיכו לעסוק בתחום עיסוקם: הזמרים אביתר בנאי, נתן גושן, אהוד בנאי, עמיר בניון, שולי רנד, יונתן ואהרן רזאל; ג'ו ליברמן – סנאטור אמריקאי ומועמד לסגן הנשיא; היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט; העיתונאים סיוון רהב מאיר, צבי יחזקאלי, אורי רווח, אראל סג"ל; איש העסקים שלמה קאליש, מייסד קבוצת "ג'רוזלם גלובל ונצ'רס" ומבכירי תעשיית ההייטק בישראל; פרופ' דורון אורבך, מומחה עולמי לכימיה; השחקניות עדן הראל ואיה קרמרמן; עודד לבינסון – מגיש ותיק בגלי צה"ל; רמה בורשטיין, במאית קולנוע זוכת פרסים בינלאומיים; מלכת היופי לשעבר לינור אברג'יל; ועוד ועוד.

המשך קריאה ↓

אספנו עבורך את הסרטונים הכי מדויקים ברשת

אני אדם טוב, למה צריך דת?
לא רוצה לוותר על החיים שהתרגלתי אליהם
אני רוצה להתחזק אבל חושש. מה עושים?
להיות דתי – קשה או תענוג?
מה ההשקעה הכי טובה שעשית בחיים?
עוצמתי: הסרט 'מציאת האמת'
הסרט 'הכרטיס לחיי הנצח'
צפו 5 דק' והחיים שלכם יראו אחרת
"יצאתי מהגוף וריחפתי. הרגשתי החמצה"
האם מספיק להיות אדם טוב עם אמונה בלב?
למה כדאי לחזור בתשובה גם בגיל 40?
כיצד עושים תשובה? הרב זמיר כהן משיב
רוצה להתחיל להתחזק? ככה תתחיל
להאזנה: האם להתחזק זה אומר לעזוב הכול?
לא שומר שבת כי נראה לך שהכל אסור?
מטלטל: למה חשוב כ"כ לשמור שבת?
שבת - האמת הנוקבת חייבת להיאמר
מהי המשמעות של חילול השבת?

שיחה נוקבת מלב אוהב

חגי שהתחזק בתקופה האחרונה מנסה להשפיע על אחיו עם קצת אהבה קשוחה

עברו על המכשיר עם העכבר וגללו מטה לקריאת השיחה!

אהוד בנאי: "הרב אמר שאשתי לא אשמה ש'השתגעתי'"

בעקבות אחיו אלי, בהדרכה צמודה של רב ותוך שמירה על שלום הבית. אהוד בנאי מספר על תהליך התשובה שלו

מאז שאני זוכר את עצמי הייתי אדם מאמין.

קיומו של בורא נראה לי טבעי, ולא הייתי זקוק להוכחות כדי להאמין בזה. כמו שלא העליתי על דעתי שלמכונית ולמחשב אין יצרן אלא הם נוצרו סתם כך באופן מקרי, כך לא נראה לי הגיוני שאין יוצר למערכת השמש, למוח האדם, לתפוח או למים.

הגעתי ממשפחה קרובה למסורת, ותמיד הייתה לי משיכה אל בית הכנסת ואל סעודות השבת והזמירות בבית סבא, אבל לא עשיתי את החיבור בין האמונה הכללית שלי לבין דרך היהדות.

האמונה הפרטית הזאת השפיעה עליי בדרכים אחרות, שונות. יצאתי למסעות בארץ ובחוץ לארץ. גרתי תקופה מסוימת בבקתה מבודדת בגליל. שמתי לב אל הנשמה ואל החלומות שלי, לא ניסיתי ולא עניין אותי להתבסס מבחינה חומרית, וחשבתי שאולי האמנות היא דרך האמונה.

בתקופת שהותי בגליל היה לי זמן רב לחשוב, ובתוך השקט הירוק של ואדי גלילי הגעתי להבנה שהתורה היא אמת שעלי לחיות על פיה. אולי זה קרה בגלל הקשר הישיר שהיה לי לשמים, לירח המלא, לאדמה ולעצי הזית והתאנה שהקיפו אותי, והוא שגרם לי להבין שיש חוזה על אדמת ארץ ישראל, ויש מנהיג לבירה. ושמא היה זה החלום שחלמתי לילה אחד: ראיתי את עצמי יושב ליד שולחן שבת עם אשתי לעתיד (הייתי אז רווק) ועם אמא שלה, ואני מנשק את החומש שבידי ואומר: "אמת תורתנו הקדושה", כשאת הכל סובבת הילה של אור. ויתכן שהייתי מושפע מתימהוניים גליליים שעברו בוואדי בבגדים לבנים עם זקנים תנ"כיים, מדברים על גאולה קרובה וממשיכים בדרכם לצפת.

בכל מקרה המחשבות טפטפו לאט לאט. המים התחילו לזרום פנימה, אבל האבן הייתה עוד קשה. יצאתי לדרך ארוכה ומפותלת של חיפוש. הייתי מתקרב ומתרחק. עושה מעקפים. היו לי קשיים למצוא את מקומי בחברה, בעבודה, למצוא את בת הזוג שלי. נסעתי וחזרתי ונסעתי. מידי פעם הייתי קורא ספר קודש. חבר שהפך לחסיד ברסלב הביא לי ספר בשם "אות ברית", ואחרי הקריאה בו חדרה לתוכי לראשונה ההבנה למה עשו לי ברית מילה. בעצתו של החבר הלכתי בכל לילה אל הגן הציבורי הסמוך לדירת החדר שלי בגבעתיים, התבודדתי ובקשתי זיווג. לעיתים, בלילות של בדידות, הייתי קורא תיקון חצות. מידי פעם הייתי שומע שיעור תורה. שיעור אחד זכור לי במיוחד. הרב חפותא מדבר בבית כנסת בתל-אביב על העובר שנמצא במעי אמו, נר דלוק מעל ראשו, והוא רואה מקצה העולם ועד קצהו. והנה רגע לפני צאתו בא מלאך, סוטר אותו על פיו, והוא שוכח את תלמודו.

ידעתי בבירור שאלו הם דברי אמת. ידעתי ששכחתי את מה שפעם ידעתי. היו לי שאלות רבות, בעיקר סביב התורה שבעל-פה. הכתוב אומר: "והיה לך לאות על ידך ולזיכרון בין עיניך". האם לא נכון יותר לומר שהתורה צריכה להיות חקוקה בכל דבר שעושים וחושבים, מאשר לקבוע טקס יומי עם רצועות עור? ומדוע אסור עוף בחלב? ואיך ניסן, ראש החודשים, הפך להיות החודש השביעי? והאם לא נכון להתפלל מהלב מאשר לומר כל יום את אותם המילים?

במהלך חיפושי אחרי תשובה לשאלות אלה התוודעתי אל דרך החיים התנ"כית של העדה האתיופית, שהינה מנותקת מהתורה שבעל-פה. כמו כן הגעתי אל הכפר רנן שבנגב, כפר שכל תושביו הם בני העדה הקראית (שאינם מכירים בתורה שבעל פה). שוחחתי שעה ארוכה עם הרב המקומי, שענה ברצון על כל שאלותי, אבל לא פתר לי את הסבך.

חלפו שנים. נישאתי והקמתי משפחה. מצאתי את מקומי בעולם, והתחלתי להתפרנס ממוסיקה, דבר שהיה בעבורי חלום שהתגשם.

כעבור זמן הבנתי שאמנות לא יכולה להיות אמונה, ושעלי לעשות הפרדה בין קודש לחול. הייתה בי הכרה מה נכון לעשות, אבל הלב עדיין היסס. זה לא היה לי ממש דחוף, בינתיים, אז דחיתי את ההכרעה.

בינתיים, אחי היקר אלי הפתיע את כולנו וחזר בתשובה. הייתי המום. אני מסתובב כבר שנים עם כל מיני מחשבות יהודיות בראש, והנה הוא, הרציונאלי שבינינו, איש האקדמיה, מורה בפנימייה, נהיה לי דוס תוך שבועיים… אבל בסך הכל הרגשתי טוב עם זה. אחי הבכור משרת ביחידה קרבית מובחרת. מספיק שיש אחד במשפחה. אני יכול להמשיך להיות ג'ובניק…

כעבור מספר שנים נפטר אבינו היקר, יעקב ז"ל. לילה אחד חלמתי שהוא משלב את זרועו ואומר לי: "בוא. הולכים".

"לאן הולכים, אבא?", שאלתי אותו.

"להגיד יתגדל ויתקדש", הוא אמר.

אני שם לב לחלומות, שלא תמיד שווא ידברו. התחלתי לפקוד את בית הכנסת לומר קדיש. אלי הביא לי את הספר "גשר החיים" של הרב טיקוצ'ינסקי.

באותה שנה קרו דברים נוספים. מחלה מסתורית שבאה והלכה. דוד אהוב שקיבל דום לב, וחזר לחיים מול עיני. הבנתי שעד עכשיו חייתי על זמן שאול ועל לחם חסד, ועכשיו אני צריך להתחיל לעבוד. הבנתי שאני זקוק לחגורת הגנה למשפחתי ולעצמי. כמו כן היה לי צורך להודות לה' על החסד שגמל עמי, על כך שברוך ה' אני מצליח בעבודתי ובחיי המשפחה שלי. ועכשיו כל זה היה דחוף, ממש בוער, אי אפשר היה לדחות את זה אפילו בדקה.

הודעתי לאשתי ולקרובים אלי שאני רוצה להפסיק להופיע ולנסוע בשבת. התקשרתי לאלי אחי וסיפרתי לו. הוא היה נרגש. ידעתי שהוא מחכה לי בפינה הזאת כבר הרבה זמן… הוא הציע שאבוא לישיבה ואדבר על זה עם הרב ברוק. להפתעתי, הרב לא נראה מתלהב מהעובדה שאני מתחיל לשמור שבת.

"מה עם אשתך?", הוא שאל מיד.

"מה שהכי מטריד אותה זה הטיול בשבת", אמרתי לו. "עם כל השאר אין לה בעיה".

"וכשאתה בא מבית הכנסת, ורואה אותה יושבת עם הבנות מול הטלוויזיה, אתה עושה פרצוף כועס?".

"כן", הודיתי בפניו.

הרב אמר שאשתי לא אשמה שהשתגעתי. שאקח את זה לאט-לאט. שאביא אלטרנטיבות לדברים שאני רוצה שיצאו מחיינו, כמו טלוויזיה בשבת וטיול במכונית.

"שלום בית זה הכי חשוב", הוא אמר.

באותה שנה התחלתי ללמוד אחת לשבוע בישיבת "נתיבות עולם" פרקי אבות אצל הרב אדרת. השיעורים היו מרתקים. הרב אדרת היה משעשע ושנון, שופע חכמת חיים וסיפורי גמרא שאותם העביר באופן חם וציורי שדיבר אל הלב.

באמצעות הרב למדתי להכיר ולהוקיר את רבן יוחנן בן זכאי, את הלל הזקן, את שמעיה ואבטליון ואת רבי יהודה הנשיא. בכל פעם שלמדנו את דבריהם הוא הביא סיפורים מהגמרא ומהמדרשים שגרמו לדמויותיהם לקבל חיים, נפח ועומק. למדתי על הגדלות הרוחנית של חז"ל שכתבו את התורה שבעל פה וקבעו לנו את הדרך לדורות. הבנתי שגם אם אני לא מבין הכל, עליי להרכין ראש ולקבל את הדרך הזאת שכל כך הרבה הלכו בה לפני לאורך הדורות.

מצאתי לי פינה בבית כנסת שכונתי. המשכתי את חיי ועבדתי כאילו כרגיל. לא שיניתי את מקום מגורי, את חברי ואת צורת הלבוש שלי, אבל תוך כמה חודשים הייתה כבר כיפה קבועה על ראשי ולא כובעים צבעוניים מתחלפים… כעבור מספר חודשים אשתי הודיעה לי שהיא מפסיקה לנסוע בשבת. הטלוויזיה כבר זמן מה עמדה דוממת וכבויה בשבתות, ועל השיש עומד לו מיחם עם תמצית תה.

מכאן רק מתחילה הדרך. עוד יש מה ללמוד ומה לחקור ולגלות, ויש שבילים מתפצלים, ויש גם לא מעט טעויות ונפילות. אבל אל רצף החיים נכנסות סעודות השבת והחג, התפילות, לימוד התורה והגמרא, ותחושת החיבור אל מרחב הזמן העצום שנפרש לפניך מהימים ההם עד לזמן הזה.

 

מתוך הספר "60 גיבורים – האומץ והכח לשנות", המציג את סיפוריהם של 60 אנשים שעשו תשובה, של הרב יוסף ברוק

 

המשך קריאה ↓

תגידו ששלחנו אתכם:

"השתגעת לגמרי?!"
דין דין אביב: הצעדים הקטנים שבדרך
חזרה בתשובה זה לא "זבנג וגמרנו"
לינור אברג’יל: "החיים היו לאכול-לישון-למות"
מסכים שהכול אמת, אבל לשמור שבת? לא מסוגל
כשזה מגיע לתורה ומצוות: "אני עושה מה שאני יכול"
"התשובה הפחידה אותי. עד שעשיתי את זה"
למה לקיים מצוות? לא מספיק להאמין בלב?
"חשבתי שלשמור שבת זה להסתכל על הקירות"
אין נורא מהתחושה שפספסת את חייך
"מצאתי את האושר שחיפשתי כל החיים"
6 דקות איומות המחישו לי את הפחד לאבד ילד