עשיית מעשים של הטבה לאחר בהחלט מהווה נדבך חשוב בעולם היהדות, שעמוד החסד נמצא במרכזו. עם זאת, תכלית חייו של היהודי היא ליצור יחסי קרבה עם ה', באמצעות המדריך שמסר לנו במעמד הר סיני – התורה. להיות 'אדם טוב' הוא דבר נעלה, אך הוא מהווה רובד חלקי בלבד למהותו של 'יהודי טוב' שחי חיים עם משמעות רוחנית ונצחית
אני אדם טוב שעושה מעשים טובים, האם אין די בכך? האם אי אפשר להיות אדם טוב גם ללא שמירת תורה ומצוות?
אני בן אדם שכולם אוהבים - נעים לזולת, איש משפחה מסור, עושה מעשים טובים ותורם לצדקה מדי פעם בפעם. האם לא השלמתי בכך את חובתי בעולם? האם קיום מצוות, שאני בכלל לא מחובר אליהן, זה מה שיהפוך אותי לבן אדם טוב יותר?
ישנם שתורמים לנזקקים, עוזרים לקשישים או מתנדבים באפיקים שונים כמו מד"א, תמיכה נפשית בנוער וכו'. האם זה לא מספיק? האם קיום הלכות דתיות יהפוך אותנו לבני אדם טובים יותר? האם הנחת תפילין או שמירת כשרות יעשה אותנו לאנשים נעלים או הגונים יותר?
אין ספק שהיהדות מעודדת לפיתוח תכונות אופי טובות כגון חמלה, רחמים, לב טוב, וכן עשיית פעולות חיוביות כהענקה לאחר, ויתור, עידוד וחיזוק רוחם של הנדכאים ועוד. בגמרא אף מצוינות לשבח תכונות אלו של רחמנות וגמילת חסד לאחר, כאשר מובא כי מי שיש בו תכונות אלה, סימן שהוא מזרע ישראל: "שלשה סימנים יש באומה זו, הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים" (מסכת יבמות, דף עט, עמ' א). גם המשנה מפארת את חשיבות ההטבה והענקה לאחר עד כדי כך כי היא קובעת שאילולא כך אין העולם יכול להתקיים: "על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה [=עבודת התפילה] ועל גמילות חסדים" (משנה אבות, פרק א, משנה ב).
האם אין די בכך? הרי ה' רוצה שנהיה בני אדם טובים ומוסריים, אז בשביל מה צריך עוד חוקים שינהלו את חיינו כאשר אין בינם לבין הטבה לאחר ולא כלום?
להיות בן, ולא רק אח
נשאל את עצמנו את השאלה הבאה: אדם שמעניק יחס מלא חמלה והענקה כלפי אחיו, אך מתעלם פעם אחר פעם מבקשות אביו – האם ניתן להגדירו כאדם טוב? התשובה, כמובן, תהיה שהוא בהחלט אח מדהים, אבל בתור בן כנראה פחות.
אהבתו של ה' אלינו מתוארת בחלק מתיאורי אהבתו כלפינו כאהבת אב לבנו: "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות ד, כב), וכן "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם [כינוי לעם ישראל], אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים, כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד; עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ, רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם ה'" (ירמיה לא, יט), "בָּנִים אַתֶּם לה' אֱלֹהֵיכֶם" (דברים יד, א), ועוד מקומות רבים שבהם קורא לנו בורא עולם, כמו אב שאוהב את בנו היקר.
עצם היותנו בניו של ה' משתקפת אף באופן יצירת האדם. בתלמוד נאמר כי "שלשה שותפין יש באדם: הקב"ה ואביו ואמו" (מסכת נידה, דף לא, עמ' א), כשכוונת הדברים היא שישנם שלושה שותפים ביצירת האדם: חלקם של האב והאם הוא ביצירת החלק הגשמי של האדם – הגוף, ואלוהים הוא זה שמעניק את החלק הרוחני שבאדם – הנשמה.
אלוהים, המכנה אותנו כבניו, הוא זה שאנו חבים לו הכרת הטוב על אינספור הטובות שהוא עשה עמנו, על כל הכישרונות והמתנות שבהם הוא חנן אותנו, על כל הטובות שקיבלנו ושהתרחשו במהלך חיינו עד כה, וגם על עצם חיינו. האם ניתן להתעלם מרצונו של זה שהעניק ונתן כל כך, למי שאנו חבים לו את חיינו?
בורא עולם מבקש מאיתנו להיטיב לאחרים על ידי קיומן של מצוות בשטח החיים החברתי שבין אדם לזולת, אך בד בבד הוא מבקש גם את קיומן של מצוות בינינו לבינו, כפי שנאמר פעמים רבות בתורה: "וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֹתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי ה'" (ויקרא כב, לא), "אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ה'" (ויקרא יח, ד-ה), וכן "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (במדבר טו, לט), "וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם" (ויקרא יא, לב) וכו'.
כדי להיות בנים טובים לאלוהינו, שאוהב אותנו כל כך ורוצה רק בטובתנו, נדרש מאיתנו להביע התעניינות בחפצו, להיות קשובים לרצונו מאיתנו ולהיות נכונים לצאת מאזור הנוחות, כמו שכל בן מסור יהיה מוכן לעשות עבור הוריו האוהבים.
לחיות את תכלית החיים
"מהי משמעות החיים?", היא אותה שאלה עתיקת יומין שאנשי רוח רבים ניסו להעניק לה מענה. היהדות משיבה לשאלה זו כי משמעות חייו של היהודי היא יצירת דבקות עם בורא העולם על ידי נאמנות לתורה, כפי שאומר שלמה המלך, החכם באדם, "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם" (קהלת יב, יג), כלומר שעבור כך נברא האדם.
יהודי הגיע לעולם עם ייעוד מסוים, ועם כל זה שהוא בעל לב זהב, רחמן וטוב לאחרים, כל עוד הוא צועד במסלול שלא מוביל אותו לייעודו המקורי – הוא מחמיץ את כל התכלית של חייו. תכלית החיים טומנת בחובה גם עבודה מנטלית ועשיה חיובית של בניית עולם פנימי טוב, פיתוח האישיות בכיוונים ראויים, הנהגה ויחס הגון לאחר ומעשים של הטבה עם הזולת. אך תכלית החיים לא מסתכמת בכך, אלא היא כוללת חלקים נוספים של תפילה לבורא עולם, לימוד תורה, יציאה מאזור הנוחות למען רצונו של ה' וקיום שאר מצוות התורה. המטרה העילאית היא להגיע ליחסי אהבה ודבקות עם בורא עולם על ידי נאמנות לכתוב בתורה, כפי שנאמר:
ה' הוריד לנו את התורה במעמד הר סיני, וקבע כי רק דרכה יהיה ניתן ליצור עמו יחסי קרבה, ולא על פי דרכים אחרות שהן פרי מחשבתו ודמיונו של האדם הפרטי. התורה והמצוות הן המסלול היחידי אל בורא עולם. המצוות שמקיפות כל תחום בחיינו – כשרות, צניעות, תפילה, בין אדם לחברו, שבת, טהרת המשפחה וכו' – הן אלו היחידות שמאפשרות ליצור חיבור אמיתי עם ה', שהיא תכלית החיים. (להרחבה, קראו את השאלה: למה אלוהים ברא אותי? האם יש משמעות לחיים?, וכן את השאלה: האם אכפת לאלוהים אם אני מקיים מצוות?).
לחיות אמת
אם אדם ינהל את חייו על סמך תפיסת עולם מסוימת ובערבות ימיו יגלה שכל חייו התנהלו במסלול שונה מן האמת, כיצד תהיה הרגשתו לעת ימים? החמצה שאינה ניתנת להכלה. ניתן לומר כי זו מחויבותנו לעצמנו, ראשית כל, לבדוק שאנו צועדים במסלול שאינו נוגד לתכלית החיים, אחרת נהיה אנו שמזיקים לעצמנו בראש ובראשונה (מומלץ לקרוא את השאלה: איך אפשר להיות בטוחים שהתורה היא לא המצאה?).
כעת, נצא מנקודת הנחה כי האדם מאמין באמיתות התורה ומסירתה מאת בורא עולם, אך על פי השקפת עולמו אין זה חיוני לקיים את האמור בה, אלא מספיק להיות אדם מוסרי וטוב, שאינו פוגע באחר. הוא אינו רואה טעם בקיום המצוות, הוא ראה את חוקי ההלכה כיבשים וחסרי הגיון, ולאמיתו של דבר הוא פשוט "לא מתחבר" למצוות. האם צורת חיים שכזו הינה נכונה?
נענה על דרך המשל: אדם אינו חש בטוב וקובע תור לרופא. הרופא רושם בעבורו מרשם תרופות עם הנחיות מדויקות מה לקחת, מתי ואת מינון הצריכה. האם טרם נטילת התרופות המטופל יחל בעריכת מחקר על הרכב התרופות ואופן הפעולה שלהן בגוף האדם? ודאי שלא, לשם כך נדרשות כמה שנות לימוד. המטופל סומך על המקצועיות והידע של הרופא, ולכן הוא יעקוב אחר ההנחיות שניתנו לו מתוך ידיעה כי הרופא הוא המומחה בתחום.
אותו הדבר קרה גם במעמד הר סיני בעת קבלת התורה מבורא העולם. כשנשאלו בני ישראל אם הם מעוניינים לקבל את התורה הם אמרו "נעשה ונשמע" ולא "נשמע ונעשה", מה שלכאורה נראה הגיוני יותר. הם הקדימו את ה"נעשה" – קיום ושמירת המצוות, ל"נשמע" – הבנה מטרת המצוות. ומדוע? כיוון שהם הבינו כי אם התורה היא מאת בורא העולם, זה שברא את העולם ואת האדם, ודאי שכל מטרת המצוות היא לטובתם, ומלבד זאת היא גם אמת מחייבת, ולכן הם התחייבו לקבלן ולקיימן אף אם כרגע אין הם מבינים בדיוק את פשר המצוות עצמן.
אלוהים, זה שברא אותנו ואת העולם, הוא "המומחה" לניהול אורח חיים טוב ונכון, הן ברמה הגשמית והן ברמה הרוחנית. לכן גם אם לא תמיד מבינים מה הסיבה שעומדת מאחורי מצווה מסוימת, אין זה אומר שהיא לא לטובתנו או שאין לנו מחויבות כלפיה. כל מצווה היא "הנחיה" מאת "יצרן האדם", שנועדה לטובתנו בלבד, וכמו כן היא אמת מחייבת.
האופנה שפשטה, שבה "עושים מה שמתחברים אליו", לעיתים רבות מובילה את האדם בדרכים שלא ייטיבו עמו לטווח הרחוק. חלק מחייו של אדם בוגר הוא למלא אחר מחויבויות, וגם אחר אלה שאינן תמיד עולות בקנה אחד עם "מה שבא לי".
התורה מחולקת לשני סוגים של מצוות: בין אדם לחברו ובין אדם לבוראו. רבים יכולים להזדהות בקלות עם החלק של מצוות בין אדם לחברו, משום שניתן לראות את השפעת המעשה בפועל בצורה גלויה, בעוד ההשפעה של מצוות בין אדם לבורא נסתרת. אך לאמיתו של דבר, כל מצווה, בין אם היא בין אדם לחברו ובין אם היא אדם לבוראו, יוצרת השפעה אדירה בממד הרוחני של הבריאה ובממד הרוחני של האדם עצמו, המקיים אותה.
אדם שמאמין במציאות האלוהית ומאמין שהתורה אמת היא, לא יכול לקחת חצי מהתורה ולקיימה, שהרי בכך הוא מנהל אורח חיים שסותר את אמונתו. זוהי סתירה בין פנימיות האדם להתנהלות חייו. כל יהודי שרוצה לנהל את חייו בצורה הנאמנה לאלוהים, זה שברא אותו ומחייה אותו רגע רגע, יהיה בעל שאיפות ורצון לקיים את התורה במלואה, מתחילתה ועד סופה. מובן שהתחזקות בקיום התורה והמצוות צריכה להיעשות בצורה הדרגתית ומאוזנת, באופן שיתאים לנפש האדם, ומומלץ שתיעשה בליווי הדרכה של רב/רבנית שעובדים עם ציבור של מתחזקים, ובעלי ניסיון והבנה בתחום.
לסיכומו של דבר, המניע לניהול חיים ע"פ דרך התורה הוא האמת, שכן אם התורה אמת היא – מכאן שהדרך שבה ננהל את חיינו צריכה להיות תואמת לאותה אמת מוחלטת אלוהית, ולא לאמת אנושית סובייקטיבית.
עם זאת, אף על פי שה' מצווה אותנו לחיות חיים של אמת, כאב שאוהב את ילדיו, הוא מעוניין שניהנה מהדרך עצמה, ולא רק ביעד העתידי, ולכן המצוות שנתן לנו מעניקות איכות חיים והנאה כבר לחיינו כאן. יש דוגמאות רבות לכך, כגון מצוות ברית מילה שמונעת מחלות, שמירת השבת שיוצרת חיבור בין בני המשפחה ומעניקה לאדם עצמו פסק זמן מעומס החיים למען נפשו, מצוות טהרת המשפחה שיוצרת מנגנון ריענון עבור הזוגיות ועוד. כל הנחיות התורה נועדו אך ורק לטובתנו, ולא כדי להזיק או לפגוע באיכות חיינו. בדומה, על דרך המשל, ליצרן שבנה מכשיר מסוים, וצירף עלון הוראות שכל מטרתו לוודא שהטוב ביותר יופק מן השימוש במוצר. כך גם התורה היא מעין 'עלון הוראות' מאת 'יצרן האדם', שכל מטרתה היא שנפיק מחיינו את המירב, הן לעולם הבא והן לחיינו כאן, הן לעולמנו הגשמי והן לעולמנו הרוחני.
המשך קריאה ↓
1
לפתוח את התודעה
חשבתם פעם אם אתם אובייקטיבים או סובייקטיבים בנוגע להבנת המציאות? התשובה של רובנו תהיה 'לא', בגלל ביטחוננו בכך שתפיסות העולם שלנו הן אובייקטיביות ולא מוטות, אך יש מי שטען אחרת. אלפרד אדלר, רופא ופילוסוף אוסטרי, טבע את 'עקרון הסובייקטיביות', הקובע כי בעקבות אירועי חייו של אדם, התנסויות שונות והנחות בסיסיות שהתגבשו בתודעתו, נוצרו בקרבו תפיסות שמגדירות את מציאות החיים והעולם. הטעות הגדולה היא כי אדם מניח שאותן תפיסות הן אמת אובייקטיבית, בעוד שלאמיתו של דבר הן סובייקטיביות לחלוטין. החלק הבעייתי בכך הוא ההתקבעות המחשבתית שלא מאפשרת כניסה לרעיונות חדשים, שסותרים את אותן תפיסות מחשבתיות שקיימות כרגע בתודעתו של האדם. אותן תפיסות עולם עלולות להיות בעוכרנו כאשר הן מגבילות אותנו ברמת הפתיחות לתפיסות ואמונות חדשות. אז האם מה שהאמנתם בו עד היום הוא בהכרח אמת? לא בטוח…
המשך קריאה ↓
4
לא לאבד את משמעות החיים
ד"ר ויקטור פרנקל היה נוירולוג ופסיכיאטר יהודי ידוע שם. בימי מלחמת העולם השנייה הוא נשלח יחד עם בני משפחתו לאושוויץ. בסיום המלחמה הוא תיאר את חוויותיו בספרו רב המכר "האדם מחפש משמעות". פרנקל מתאר, כניצול שואה, כי אנשים שהיו חלשים פיזית, אבל מצאו משמעות חיים, הצליחו לשרוד בתופת והכילו את הסבל הקשה ביותר, יותר מאשר אנשים שהיו חזקים וחסונים פיזית, אך חסרי משמעות לחייהם. פרנקל מסביר כי האדם מטבעו שואף למשמעות, וכי זהו הדחף והרצון העמוקים ביותר של האדם. דווקא בחיים המודרניים, טוען פרנקל, יש בידי האדם האמצעים והנוחות, אך הוא איבד את התכלית, אז מגיעים לתחושת עקרות וחוסר משמעות המכונה 'ריק קיומי'. ממילא, כאשר האדם ימלא את הריק הפנימי שלו, וימצא משמעות לחייו בדבר שמחוצה לו – הוא יוכל לגלות את הווייתו האנושית האמיתית, וממילא רוב הבעיות הנפשיות והרוחניות שנבעו מאותה תחושת ריקנות ייפתרו (ויקטור פרנקל, האדם מחפש משמעות, עמ' 14).
המשך קריאה ↓
2
יהודי טוב, ולא רק אדם טוב
אדם טוב אומנם פועל על פי נורמות התנהגות המוגדרות כחיוביות ומיטיבות, אך האם בכך הוא הופך להיות גם 'יהודי טוב'? מבני אומות העולם נדרשות קיומן של שבע מצוות בני נח שמטרתן ניהול חיי חברה תקינים, אך מהיהודי נדרש יותר. מהעם היהודי נדרש "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות יט, ו). על מנת להיות 'יהודי טוב' נדרש למלא את התנאים שבגינם זוכים להיקרא 'יהודי טוב', ולא רק 'אדם טוב'. ייחודיותו של היהודי היא בכך שמעבר למוסר וההגינות המייצגים את הטוב, הוא מכניס לחייו גם קדושה רוחנית, שמקורה בתורה. האומה היהודית היא לב לבה של האנושות, והיא קיבלה ייעוד שונה מייעודן של אומות העולם – להוות צינור להתגלות של הבורא אל החברה האנושית. שליחות חייו של יהודי היא לגלם את הטוב, ובד בבד לגלות אידיאל אלוהי, ולכן בעוד נוכרי משלים את תפקידו בקיומן של נורמות חברתיות תקינות, ליהודי לא די בכך כדי למלא את שליחותו. תפקידו של אדם בעל נשמה יהודית הוא להיות אדם טוב, ובנוסף להיות גם יהודי טוב.
המשך קריאה ↓
5
הכרת הטוב להורים ולה' בעשרת הדיברות
עשרת הדברות הם עשר מצוות ייחודיות שנחקקו על גבי לוחות הברית. הדיברות מחולקים לשתי עמודות: העמודה הימנית כוללת את המצוות של "בין אדם למקום", והעמודה השמאלית כוללת את המצוות של "בין אדם לחברו". מעניין כי מצוות "כבד את אביך ואת אמך" חקוקה דווקא בטור של מצוות שבין אדם למקום. החובה לכבד הורים נובעת מהכרת טובה כלפי מי שטרח והשקיע את חייו בגידול ילדיו, ואף רק מעצם העובדה שהעניקו חיים לילדיהם. באמצעות הכרת הטוב כלפי ההורים לומד האדם להכיר טובה גם כלפי בורא עולם על כל הטובות שהעניק לו לאורך חייו, ועל כך שהוא מחיה אותו בכל רגע ורגע. בורא עולם, שהעניק לנו כה רבות והעניק לנו את עצם חיינו, דורש מאיתנו את נאמנותו אליו, וזאת על ידי כך שנהיה יהודיים טובים, על פי ההגדרה שהורה לנו בתורה שנמסרה ממנו – קיום התורה והמצוות.
המשך קריאה ↓
3
מצוות בין אדם לחברו, או בין אדם לה'?
מה חשוב יותר – מצוות בין אדם לחברו או מצוות בין אדם לבוראו? לרובנו קל יותר להזדהות עם מצוות חברתיות של עזרה לזולת מאשר עם מצוות שבין אדם לבוראו, שלעיתים קרובות לא מבינים את פשרן. האמת היא כי גם חובת קיומן של מצוות בין אדם לחברו נובעת מכך שזהו רצון ה' מאיתנו. לעם היהודי קיימת מחויבות כלפי כל מצוות התורה, בין אדם לחברו ובין אדם לבוראו, ואין העדפה בחשיבות של מצוות שבין אדם לחברו על פני מצוות שבין אדם למקום, וכן להפך. אמנם לכל מצווה ומצווה בפרטות יש המשקל הייחודי שלה לפי רום ערכה ולפי גודל התיקון שהיא עושה בנפש האדם ובעולמות העליונים, אך אין כל הבדל ערכי בין סוגי המצוות השונים. כמו כן, אמנם קיימים הבדלים בין מצוות שונות ואיסורים שונים, אך אלו מסתכמים ברמת ההשפעה שלהם על היחיד והכלל, בחומרת העונש או בגדולת השכר שמגיע לעושה אותם, או בהעדפה הלכתית כאשר יש מצבי התנגשות בין שתי מצוות שונות, אך לא ברמת המחויבות.
המשך קריאה ↓
1
לפתוח את התודעה
חשבתם פעם אם אתם אובייקטיבים או סובייקטיבים בנוגע להבנת המציאות? התשובה של רובנו תהיה 'לא', בגלל ביטחוננו בכך שתפיסות העולם שלנו הן אובייקטיביות ולא מוטות, אך יש מי שטען אחרת. אלפרד אדלר, רופא ופילוסוף אוסטרי, טבע את 'עקרון הסובייקטיביות', הקובע כי בעקבות אירועי חייו של אדם, התנסויות שונות והנחות בסיסיות שהתגבשו בתודעתו, נוצרו בקרבו תפיסות שמגדירות את מציאות החיים והעולם. הטעות הגדולה היא כי אדם מניח שאותן תפיסות הן אמת אובייקטיבית, בעוד שלאמיתו של דבר הן סובייקטיביות לחלוטין. החלק הבעייתי בכך הוא ההתקבעות המחשבתית שלא מאפשרת כניסה לרעיונות חדשים, שסותרים את אותן תפיסות מחשבתיות שקיימות כרגע בתודעתו של האדם. אותן תפיסות עולם עלולות להיות בעוכרנו כאשר הן מגבילות אותנו ברמת הפתיחות לתפיסות ואמונות חדשות. אז האם מה שהאמנתם בו עד היום הוא בהכרח אמת? לא בטוח…
המשך קריאה ↓
2
יהודי טוב, ולא רק אדם טוב
אדם טוב אומנם פועל על פי נורמות התנהגות המוגדרות כחיוביות ומיטיבות, אך האם בכך הוא הופך להיות גם 'יהודי טוב'? מבני אומות העולם נדרשות קיומן של שבע מצוות בני נח שמטרתן ניהול חיי חברה תקינים, אך מהיהודי נדרש יותר. מהעם היהודי נדרש "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות יט, ו). על מנת להיות 'יהודי טוב' נדרש למלא את התנאים שבגינם זוכים להיקרא 'יהודי טוב', ולא רק 'אדם טוב'. ייחודיותו של היהודי היא בכך שמעבר למוסר וההגינות המייצגים את הטוב, הוא מכניס לחייו גם קדושה רוחנית, שמקורה בתורה. האומה היהודית היא לב לבה של האנושות, והיא קיבלה ייעוד שונה מייעודן של אומות העולם – להוות צינור להתגלות של הבורא אל החברה האנושית. שליחות חייו של יהודי היא לגלם את הטוב, ובד בבד לגלות אידיאל אלוהי, ולכן בעוד נוכרי משלים את תפקידו בקיומן של נורמות חברתיות תקינות, ליהודי לא די בכך כדי למלא את שליחותו. תפקידו של אדם בעל נשמה יהודית הוא להיות אדם טוב, ובנוסף להיות גם יהודי טוב.
המשך קריאה ↓
3
מצוות בין אדם לחברו, או בין אדם לה'?
מה חשוב יותר – מצוות בין אדם לחברו או מצוות בין אדם לבוראו? לרובנו קל יותר להזדהות עם מצוות חברתיות של עזרה לזולת מאשר עם מצוות שבין אדם לבוראו, שלעיתים קרובות לא מבינים את פשרן. האמת היא כי גם חובת קיומן של מצוות בין אדם לחברו נובעת מכך שזהו רצון ה' מאיתנו. לעם היהודי קיימת מחויבות כלפי כל מצוות התורה, בין אדם לחברו ובין אדם לבוראו, ואין העדפה בחשיבות של מצוות שבין אדם לחברו על פני מצוות שבין אדם למקום, וכן להפך. אמנם לכל מצווה ומצווה בפרטות יש המשקל הייחודי שלה לפי רום ערכה ולפי גודל התיקון שהיא עושה בנפש האדם ובעולמות העליונים, אך אין כל הבדל ערכי בין סוגי המצוות השונים. כמו כן, אמנם קיימים הבדלים בין מצוות שונות ואיסורים שונים, אך אלו מסתכמים ברמת ההשפעה שלהם על היחיד והכלל, בחומרת העונש או בגדולת השכר שמגיע לעושה אותם, או בהעדפה הלכתית כאשר יש מצבי התנגשות בין שתי מצוות שונות, אך לא ברמת המחויבות.
המשך קריאה ↓
4
לא לאבד את משמעות החיים
ד"ר ויקטור פרנקל היה נוירולוג ופסיכיאטר יהודי ידוע שם. בימי מלחמת העולם השנייה הוא נשלח יחד עם בני משפחתו לאושוויץ. בסיום המלחמה הוא תיאר את חוויותיו בספרו רב המכר "האדם מחפש משמעות". פרנקל מתאר, כניצול שואה, כי אנשים שהיו חלשים פיזית, אבל מצאו משמעות חיים, הצליחו לשרוד בתופת והכילו את הסבל הקשה ביותר, יותר מאשר אנשים שהיו חזקים וחסונים פיזית, אך חסרי משמעות לחייהם. פרנקל מסביר כי האדם מטבעו שואף למשמעות, וכי זהו הדחף והרצון העמוקים ביותר של האדם. דווקא בחיים המודרניים, טוען פרנקל, יש בידי האדם האמצעים והנוחות, אך הוא איבד את התכלית, אז מגיעים לתחושת עקרות וחוסר משמעות המכונה 'ריק קיומי'. ממילא, כאשר האדם ימלא את הריק הפנימי שלו, וימצא משמעות לחייו בדבר שמחוצה לו – הוא יוכל לגלות את הווייתו האנושית האמיתית, וממילא רוב הבעיות הנפשיות והרוחניות שנבעו מאותה תחושת ריקנות ייפתרו (ויקטור פרנקל, האדם מחפש משמעות, עמ' 14).
המשך קריאה ↓
5
הכרת הטוב להורים ולה' בעשרת הדיברות
עשרת הדברות הם עשר מצוות ייחודיות שנחקקו על גבי לוחות הברית. הדיברות מחולקים לשתי עמודות: העמודה הימנית כוללת את המצוות של "בין אדם למקום", והעמודה השמאלית כוללת את המצוות של "בין אדם לחברו". מעניין כי מצוות "כבד את אביך ואת אמך" חקוקה דווקא בטור של מצוות שבין אדם למקום. החובה לכבד הורים נובעת מהכרת טובה כלפי מי שטרח והשקיע את חייו בגידול ילדיו, ואף רק מעצם העובדה שהעניקו חיים לילדיהם. באמצעות הכרת הטוב כלפי ההורים לומד האדם להכיר טובה גם כלפי בורא עולם על כל הטובות שהעניק לו לאורך חייו, ועל כך שהוא מחיה אותו בכל רגע ורגע. בורא עולם, שהעניק לנו כה רבות והעניק לנו את עצם חיינו, דורש מאיתנו את נאמנותו אליו, וזאת על ידי כך שנהיה יהודיים טובים, על פי ההגדרה שהורה לנו בתורה שנמסרה ממנו – קיום התורה והמצוות.
המשך קריאה ↓
סרטון אחד שווה אלף תמונות
אספנו עבורך את הסרטונים הכי מדויקים ברשת
אני אדם טוב, למה צריך דת?
האם מספיק להיות אדם טוב עם אמונה בלב?
ההלכה נראית קטנונית. עד כמה היא מחייבת?
עוצמתי: הסרט 'מציאת האמת'
הסרט 'הכרטיס לחיי הנצח'
לקיים רק מצוות בין אדם לחברו – די והותר?
הכול טוב בחיי. למה לי להיות דתי?!
למה לקיים מצוות לא מובנות?
צפו 5 דק' והחיים שלכם יראו אחרת
מי אתה באמת?
בשיחה פתוחה: במה אנחנו יהודים?
משמעות קיום המצוות בזמננו
מטלטל: למה חשוב כ"כ לשמור שבת?
שבת - האמת הנוקבת חייבת להיאמר
מהי המשמעות של חילול השבת?
לא שומר שבת כי נראה לך שהכל אסור?
המחשת וואטסאפ
להכאיב לאבא בלי לשים לב
ה' הוא זה שמחיה אותנו והעניק לנו כה רבות, ומה הוא מבקש? לא להפנות לו עורף. הדיאלוג הבא נועד לתזכר אותנו כמה כואב לאבא שבשמים כשאנו מוציאים אותו מחיינו
החליקו על המכשיר לקריאת השיחה!
עברו על המכשיר עם העכבר וגללו מטה לקריאת השיחה!
סיפור מהחיים
השאלה שהותירה את הרופא חסר מילים
אנשים שעדיין אינם שומרים תורה ומצוות, שואלים לעיתים, האם אדם לא יכול למצוא תכלית לחייו גם בלי התורה והמצוות? האם הבחירה לעשות טוב ולהיות אדם טוב אינה ערכית דיה? הרב דניאל בלס מספר על סיטואציה הנוגעת לשאלה זו, שהותירה את בן שיחו חסר מילים
פעם פנה אלי סטודנט לרפואה, ושאל על מטרת החיים. הוא טען בפני שברצונו ללמוד רפואה כדי לקדם את האנושות ולהציל חיים. "זוהי ללא ספק מטרה גדולה בחיים, להיות איש של חסד", השבתי לו, "אך האם זוהי באמת הפסגה הגבוהה ביותר שאליה תוכל לשאוף? האם לא ייתכן שקיימת מטרה גבוהה וחשובה יותר בחיים?".
הצעתי לו משל דמיוני, וכך שאלתי אותו: "לצורך העניין, תאר לעצמך שנסעת בזמן לשנת 7000, וכל בני האדם כבר הגיעו לשיא הטכנולוגיה והקדמה המדעית. נמצאו תרופות לכל המחלות והנכויות, רובוטים עושים עבורנו את כל העבודה, אין יותר עניים ומסכנים, נפתרו כל המשוואות בפיזיקה וגם אין צורך להתאמץ וללמוד שום דבר, כיוון שיש שבב קטן בראשך שמסוגל לתת לך כל ידע קיים. מהי תהיה אז מטרתך בחיים? האם תשב כל היום לצפות ב"מציאות התלת ממדית" בטלויזיה, ותאכל פופקורן? אמנם בחרת כיום לחיות את חייך כדי להשיג רפואה לבני האדם, אך האם לא ייתכן שתאבד את כל משמעות חייך בעולם שאין בו מחסור? שים לב שכל משמעות חייך בעולם מסתכמת בשלילי, במילוי החסר. אך מהו הערך החיובי שאליו אתה שואף בחיים?".
אם להודות על האמת, הופתעתי בעצמי מהשתיקה שלו. הסטודנט היה כה מרוכז במשימת חייו, שלא דמיין אפילו לרגע את אפשרות קיומה של מטרה רוחנית גבוהה יותר מן העולם הזה, מחיי החומר הכלים. הוא השיב שאינו יודע.
שאלתי אותו: "אמרת לי שאתה מאמין בבורא עולם, אז מדוע לדעתך ברא הבורא בעולמנו מצבים של נכויות ומחלות וקשיים? אין ספק שיש לבורא עולם חשבונות נסתרים מאיתנו להיטיב לנו, ואיננו רואים את התמונה המלאה. הבורא נתן בנו רחמים ויכולת שכלית לחקור ולגלות תרופות ואמצעים טכנולוגיים, ולכן מובן שהוא יתברך רצה שנעסוק גם ברפואה ובחסד לנזקקים, אך אין פירוש הדבר שבכך מסתכמת כל משמעות חייך בעולם הזה".
אין ספק שיש ערך גדול בעשייה חיובית. הקב"ה בחר באברהם אבינו רק בגלל שאברהם היה איש אמת וחסד. משה רבנו ריחם אפילו על הצאן, וברח ממצרים לאחר שהציל יהודי וניסה לעשות שלום בין יהודים, ואמר לרשע (שמות ב, יג) "למה תכה רעך?". כשברח למדבר, עני וחסר כל, עדיין נלחם משה כדי להציל נשים מיד בריונים. משה רבנו דרש צדק ורחמים, ולכן הקב"ה בחר בו. חז"ל לימדונו כי בני ישראל הם רחמנים, וזוהי אחת ממידותיהם הטובות ביותר.
אך עלינו לדעת שאנשים טובים יכולים להשיג יותר, הרבה יותר, בזכות התורה והמצוות, כי התורה היא המדריך לעלייה רוחנית. למה אדם טוב דומה? ליהלום בלתי מלוטש. מלטשים יהלום כדי שיבריק וינצוץ. ליהודי יש פוטנציאל אדיר להגיע למדרגות רוחניות נעלות, אך בלי התורה אינו יכול להגיע לשלמות הגבוהה הזו.
המצוות ניתנו כדי ללטש את הנשמות שישיגו את קדושתן והפוטנציאל הטמון בהן. לא רק כדי להיות טובים, אלא גם כדי להתגבר על יצרים, לפתח את התכונות הטובות הטמונות בכל אחד מאיתנו ולהשיג אושר אמיתי, רוחני, לנצח נצחים. המטרה היא להשיג ידע תורני, לקיים מצוות מעשיות, להתפלל, להתאמץ ולהקריב למען הבורא, כדי לקיים את מאמר הפסוק: "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך, ובכל נפשך ובכל מאודך". זוהי משמעות חיינו בעולם הזה, והיא גדולה יותר מן החיים עצמם.
