קצר וקולע
מדברים תכל'ס
סרטונים
המחשת וואטסאפ
סיפור מהחיים

העם היהודי אינו טוען שהוא "טוב" יותר מעמים אחרים, אבל הוא בהחלט רואה את עצמו כיוצא דופן בגלל הקשר המיוחד שלו עם בורא עולם. הקשר הזה התחיל לפני שנים רבות, במעמד הר סיני, ונשאר חזק למרות אתגרים וניסיונות קשים שעברו עלינו במהלך השנים. הברית עם ה' היא סגולה מיוחדת שיש לנו והיא לעולם לא תיעלם

מדוע העם היהודי טוען להיותו נעלה על עמים אחרים, והאם זה תמיד נכון?

"עם סגולה" - הביטוי הנצחי שהעם היהודי מייחס לעצמו. האם אין בתואר זה משום התנשאות? ובכלל, מה כל כך מיוחד בנו ביחס לשאר בני אומות העולם? הכול על התואר שבא עם "תיק" - של אבנים או יהלומים? תחליטו אתם

רבים שואלים: כיצד אנו קוראים לעצמנו "עם סגולה" ו"אור לגויים"? האין זו התנשאות? בואו נחיה בשיתוף עם האנושות כולה. במקום להתבדל – נתחבר, נהיה רקמה אנושית אחת חיה. אחרי הכול, התנ"ך הוא זה שקבע שכל בני האדם נבראו בצלם אלוהים! 

אז למה היהדות סבורה שצריך להזכיר כל הזמן שאנחנו עם סגולה? בגלל סיבה אחת מרכזית: כדי שאנחנו לא נשכח. 

מערכת יחסים שאינה מוטלת בספק

נחזור לרגע להיסטוריה שלנו. זמן קצר לאחר יציאת מצרים אמר לנו בורא עולם: "וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי, וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ" (שמות יט, ה). על פי המפרשים, המילה סגולה פירושה "אוצר חביב". למלך יש הרבה אוצרות, מטבעות זהב ותכשיטים, אבל את התכשיטים היקרים ביותר לליבו הוא שומר בתיבה מיוחדת. אלה ה'תכשיטים' האהובים עליו שהולכים איתו תמיד. 

עם ישראל נמשל לאותו אוצר: אנו עם סגולה יקר בעיקר בגלל הקשר המיוחד שלנו עם הבורא. 

בשלב מסוים בהיסטוריה שלנו, ממש אחרי יציאת מצרים, הבורא הציע לנו קשר איתו. זה היה אי-שם במדבר, במקום מאובק וחם, בהר סיני. עוד לא ידענו מה התוכן של הקשר הזה ומה הוא מציע לנו, ובכל זאת אמרנו: "נעשה ונשמע" (שמות כד, ז). שמעתם על מישהו שקודם חותם ורק אחר כך שואל מה כתוב בחוזה? אבל כשמדובר בבורא עולם לא שאלנו מה ייצא לנו וכמה זה עולה, אלא קודם כל אמרנו "כן!".

קשר שאין כדוגמתו

הפזיזות הזו נבעה מתוך הבנה שלא משנה מה הוא יציע לנו, איתו אנחנו רוצים להיות בקשר. מערכת היחסים הזו הייתה כמו אהבה ממבט ראשון: אי אפשר להסביר אותה, כמו אימא שמתאהבת בתינוק שלה מיד כשהיא רואה אותו (והאמת, שעוד לפני). מה מיוחד כל כך בקשר שלנו עם בורא עולם?
נסביר בדרך משל. תארו לעצמכם ילד יקר ואהוב שנעלם בוקר אחד, לא משאיר מכתב, לא לוקח טלפון. כמה דאגה, כמה בכי מצד הוריו. ואז, כעבור כמה שנים, יום אחד הוא פתאום מופיע. האם מישהו יכעס עליו? האם יטרקו בפניו את הדלת? מה פתאום. תהיה רק שמחה אדירה וזעקות מתרגשות 'איפה היית עד עכשיו?'. 

כך גם יהודי – הוא יכול לחיות תקופה ארוכה מנותק לגמרי מיהדותו, ואז להגיע פתאום ביום כיפור לבית הכנסת ולהרגיש שייך לא פחות מהרב הכי אדוק שיושב שם. איך זה ייתכן? מכיוון שהקשר שלו עם הבורא הוא נצחי ולא יכול להתבטל לעולם. 

הקשר הזה אומנם לא תמיד קל. מהרגע שבו אלוהים בחר בנו ואנחנו בחרנו בו, קרו הרבה דברים. לפעמים אנחנו קצת התנתקנו, ולפעמים בתגובה נתקלנו ב'הסתר פנים' מצידו, אבל הקשר מעולם לא נותק. המשכנו לבחור בו שוב ושוב גם כשלא הבנו את 'היעלמותו', והוא מצידו לא ויתר עלינו כשקצת פישלנו. 

עכשיו ניתן להבין מהו "עם סגולה" – עם שבוחר באלוהים לא פחות משהוא בוחר בנו. אם כן, אנו בהחלט מרשים לעצמנו לומר שאנחנו לא ככל העמים. 

במה העם היהודי הוא כל כך נבחר?

בתורה מובא כי התפקיד הנעלה ביותר בבריאה עצמה הוא התפקיד הניתן ליהודי מאת הבורא –  קיום התורה ומצוותיה. על מנת למלא את התפקיד החשוב הזה יש צורך בנשמה גבוהה וייחודית – נשמת ישראל. כשקיבלו בני ישראל את התורה הם למעשה התחייבו לקשר צמוד עם אלוהים שיכול להישמר אך ורק על ידי הדרך אותה הגדיר אלוהים – קיום התורה והמצוות.
גם לשאר אומות העולם הוצע אותו קשר במעמד הר סיני, אך הם סירבו להצעה. הם העדיפו להישאר בשלהם, בלי קשר קרוב לאלוהים, בלי תורה ומצוות, ולהמשיך לחיות כפי שהם רגילים באזור הנוחות ללא צורך במאמץ מנטלי להתעלות רוחנית.

משום תפקידו העליון של עם ישראל דווקא עליו נאמר: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות יט, ו). משמעות המילה 'גוי' היא למעשה 'עם' – העם היהודי הפך לעם קדוש בכך שהוא קיבל את התורה ונבחר להיות בעל יכולת ההשפעה העוצמתית והמשמעותית ביותר על הבריאה עצמה.

בני העם היהודי אינם מתיימרים להיות נעלים יותר מצד עצמם ביחס לבני אומות העולם, אלא רק מתוקף תפקידם החשוב של הובלת הבריאה אל תיקונה. יהודי שאינו מממש את תפקידו ייתכן ובעיני האלוהים הוא ייחשב כפחות מאשר בן אומות העולם שמקיים את 7 מצוות בני נח המוטלות עליו. אומנם ליהודי יש פוטנציאל להגיע לדרגות רוחניות גבוהות משל הנוכרי, אך אם אין הוא ממלא את ייעודו – אין ניתן לומר כי הוא "טוב" מאשר נוכרי, ואולי אף ההיפך.

למעשה, ישנם שני אספקטים בהם ניתן לבחון את רמת הקרבה של בריה לבורא עולם ואת מהותו של הבריה בבחינת השפעתה על הבריאה עצמה: אופן מילוי התפקיד הרוחני הניתן לה, וכן גודל התפקיד המיועד לה.
ככלל, ע"פ היהדות לכל בריה ובריה בעולמנו ישנו תפקיד רוחני המוטל עליה וככל שהיא תמלא אותו בצורה הטובה ביותר, כך תגבר רמת הקרבה בינה לבין בוראה.
כמו כן, בריה שקיבלה תפקיד משמעותי יותר – תהיה בדרג המאפשר קירבה גדולה יותר. דומה הדבר לעובד בחברה שתפקידו בעל השפעה קריטית על הצלחת או כישלון החברה – וודאי שהוא יימצא בדרג בכיר לעומת עובד אחר שלמשימותיו בחברה אין השלכה קריטית על טיב הצלחת החברה.
עובד בדרגה בכירה שמעל בתפקידו, יהיה הגורם האשם להשלכות החמורות שחלו בחברה, והוא יינזף ע"י ההנהלה, ואולי אף יפוטר. לעובד הבכיר הייתה אומנם אפשרות להיות מוערך עד מאוד, ולהוביל את החברה ליעדים של הצלחה ושגשוג, אך משום שאינו מילא את תפקידו כראוי לא יהיה ניתן להגיד כי עובד זה "טוב" יותר מאשר עובד זוטר שלא פגע בחברה. כך הוא היהודי – משום גודל האחראיות המוטלת עליו, מעילה בתפקידו תהיה בעלת השלכות רוחניות גדולות ביחס לבריות אחרות, ולעומת זאת עמידה במוטל עליו תביא למהלכים רוחניים חיוביים וטובים על הבריאה כולה ותוביל אותו לרמת קירבה אישית גדולה יותר מול בוראו.

המשך קריאה ↓

1

מתנת היהודים

תומס קהיל, סופר אמריקאי לא-יהודי ממוצא אירי, חיבר ספר שלם על תרומת היהודים לעולם בשם 'מתת היהודים'. בספרו הוא מנתח את הסגולה המיוחדת של עם ישראל לאורך ההיסטוריה, ובין היתר כתב את הדברים הבאים: "היהודים נתנו לנו את החוץ ואת הפנים, את תפיסת עולמנו ואת חיינו. אין אנו יכולים לקום בבוקר או לחצות את הכביש מבלי להיות יהודים. אנו חולמים חלומות יהודיים ומטפחים תקוות יהודיות. למעשה, רוב המושגים החיוביים שלנו: חדש, הרפתקה, הפתעה, מיוחד, אישי, אדם, ייעוד, זמן, היסטוריה, עתיד, חופש, קידמה, רוח, אמונה, תקווה, צדק – הם מתת היהודים".

המשך קריאה ↓

4

טיעונים לגבי העם הנבחר

הנוצרים לא היו היחידים שניסו לנכס לעצמם את רעיון העם הנבחר. בספרו של היטלר ימ"ש 'מיין קאמפף' (מלחמתי) הוא כתב שהמאבק האמיתי על כתר הבחירה מתרחש דווקא בין הגרמנים ליהודים. ישראל, שהיא האומה ההיסטורית של האל הרוחני "היא האויב האמיתי והבלתי מתפשר של העם הגרמני, העם הנבחר החדש". לדבריו, "לא יתכנו שני עמים נבחרים – אנחנו (גרמניה) הם בחירתו של האל". 'נבואה' זו של היטלר, כמו נבואות אחרות של שונאי ישראל בכל הדורות, לא התקיימה, ובחסדי האל – עם ישראל חי וקיים!

המשך קריאה ↓

2

'אתה בחרתנו'

עמים רבים מאמינים בסגולת ישראל בכל רחבי העולם. הקבוצה הבולטת ביותר היא הנצרות הקדומה, שקיבלה את האמונה כי עם ישראל הוא העם הנבחר המקורי. אולם כדי שהיא תצליח לגייס מאמינים לעצמה, טענו מייסדיה כי מאחר שסירבנו לקבל את משיחיותו של ישו, הבחירה עברה מאיתנו אליהם. זו הסיבה שבגללה הם מכנים את ספר הקודש שלהם "הברית החדשה", שבאה כביכול להחליף את "הברית הישנה" שכרת ה' איתנו. מבחינתם, ה"הוכחה" ל"תאוריית ההחלפה" היתה העובדה שהעם היהודי הוגלה מארצו וחי תחת מרותן של אומות נוצריות. תפיסה זו הגיעה לשיאה בתקופת השואה, כאשר הממסד הקתולי בוותיקן לא עשה דבר כדי למנוע את השמדת יהדות אירופה. בעיצומה של השואה כתב האפיפיור: "עם מותו של מושיענו [יש"ו], החליפה הברית החדשה את הברית הישנה שהתבטלה… מותו של יש"ו ביטל את התורה, ומצוותיה ננעצו על הצלב כדי לייסד את הברית החדשה בדמו של האל שנשפך עבור כל המין האנושי… [כך] התחולל מעבר מהתורה לבשורה, מבית הכנסת לכנסייה". גם לאחר השואה סייעו אנשי הוותיקן לרוצחים נאצים להימלט לדרום אמריקה (אמנם, היו גם כמרים ספורים שהיו חסידי אומות העולם, אשר סיכנו את חייהם והתגייסו להצלת יהודים במסירות נפש).

המשך קריאה ↓

5

אור לגויים

 ראש הממשלה הראשון של ישראל, דוד בן גוריון, האמין מאוד בייעודו של עם ישראל כ"אור לגויים", וכך כתב: "גאולת ישראל משולבת בגאולת העולם, ותקוות העולם להינצל מסכנת חורבן ואובדן כללי היא במשטר צדק ושלום, חסד ואמת ויקר האדם הנברא בצלם, כאשר הורו נביאי ישראל. המדינה היהודית… מיועדת לגַלוֹת ולהפעיל את התכונות הגנוזות בעם היהודי להיות לאור-גויים, ולפלס נתיב לסדר עולם חדש שלא יכזיב חזיון הגאולה המשיחית". רבים ממנהיגי הציונות היו שותפים לתחושה זו, ביניהם אחד העם וזאב ז'בוטינסקי. סמל המדינה, מנורה עם שני עלי זית, הוצע על ידי אבא אבן כדי לסמל את האור שעם ישראל אמור להפיץ לעולם כולו.

המשך קריאה ↓

3

מדינת ישראל כהוכחה תאולוגית

שיבת עם ישראל לציון, הקמת מדינת ישראל וכיבוש מזרח ירושלים במלחמת ששת הימים היוו בעיות תיאולוגיות קשות לנצרות. הם היוו דקירה כואבת ל"תאוריית ההחלפה", שהרי עם ישראל חזר לארצו ממש על פי חזון הנביאים, וזכה לתחייה שלא הייתה לו כאלפיים שנה. עובדה זו שמטה את הקרקע מתחת לטענתה המהותית של ה"ברית החדשה", וערערה את תשתיתה הבסיסית של הכנסייה הנוצרית.

המשך קריאה ↓

1

מתנת היהודים

תומס קהיל, סופר אמריקאי לא-יהודי ממוצא אירי, חיבר ספר שלם על תרומת היהודים לעולם בשם 'מתת היהודים'. בספרו הוא מנתח את הסגולה המיוחדת של עם ישראל לאורך ההיסטוריה, ובין היתר כתב את הדברים הבאים: "היהודים נתנו לנו את החוץ ואת הפנים, את תפיסת עולמנו ואת חיינו. אין אנו יכולים לקום בבוקר או לחצות את הכביש מבלי להיות יהודים. אנו חולמים חלומות יהודיים ומטפחים תקוות יהודיות. למעשה, רוב המושגים החיוביים שלנו: חדש, הרפתקה, הפתעה, מיוחד, אישי, אדם, ייעוד, זמן, היסטוריה, עתיד, חופש, קידמה, רוח, אמונה, תקווה, צדק – הם מתת היהודים".

המשך קריאה ↓

2

'אתה בחרתנו'

עמים רבים מאמינים בסגולת ישראל בכל רחבי העולם. הקבוצה הבולטת ביותר היא הנצרות הקדומה, שקיבלה את האמונה כי עם ישראל הוא העם הנבחר המקורי. אולם כדי שהיא תצליח לגייס מאמינים לעצמה, טענו מייסדיה כי מאחר שסירבנו לקבל את משיחיותו של ישו, הבחירה עברה מאיתנו אליהם. זו הסיבה שבגללה הם מכנים את ספר הקודש שלהם "הברית החדשה", שבאה כביכול להחליף את "הברית הישנה" שכרת ה' איתנו. מבחינתם, ה"הוכחה" ל"תאוריית ההחלפה" היתה העובדה שהעם היהודי הוגלה מארצו וחי תחת מרותן של אומות נוצריות. תפיסה זו הגיעה לשיאה בתקופת השואה, כאשר הממסד הקתולי בוותיקן לא עשה דבר כדי למנוע את השמדת יהדות אירופה. בעיצומה של השואה כתב האפיפיור: "עם מותו של מושיענו [יש"ו], החליפה הברית החדשה את הברית הישנה שהתבטלה… מותו של יש"ו ביטל את התורה, ומצוותיה ננעצו על הצלב כדי לייסד את הברית החדשה בדמו של האל שנשפך עבור כל המין האנושי… [כך] התחולל מעבר מהתורה לבשורה, מבית הכנסת לכנסייה". גם לאחר השואה סייעו אנשי הוותיקן לרוצחים נאצים להימלט לדרום אמריקה (אמנם, היו גם כמרים ספורים שהיו חסידי אומות העולם, אשר סיכנו את חייהם והתגייסו להצלת יהודים במסירות נפש).

המשך קריאה ↓

3

מדינת ישראל כהוכחה תאולוגית

שיבת עם ישראל לציון, הקמת מדינת ישראל וכיבוש מזרח ירושלים במלחמת ששת הימים היוו בעיות תיאולוגיות קשות לנצרות. הם היוו דקירה כואבת ל"תאוריית ההחלפה", שהרי עם ישראל חזר לארצו ממש על פי חזון הנביאים, וזכה לתחייה שלא הייתה לו כאלפיים שנה. עובדה זו שמטה את הקרקע מתחת לטענתה המהותית של ה"ברית החדשה", וערערה את תשתיתה הבסיסית של הכנסייה הנוצרית.

המשך קריאה ↓

4

טיעונים לגבי העם הנבחר

הנוצרים לא היו היחידים שניסו לנכס לעצמם את רעיון העם הנבחר. בספרו של היטלר ימ"ש 'מיין קאמפף' (מלחמתי) הוא כתב שהמאבק האמיתי על כתר הבחירה מתרחש דווקא בין הגרמנים ליהודים. ישראל, שהיא האומה ההיסטורית של האל הרוחני "היא האויב האמיתי והבלתי מתפשר של העם הגרמני, העם הנבחר החדש". לדבריו, "לא יתכנו שני עמים נבחרים – אנחנו (גרמניה) הם בחירתו של האל". 'נבואה' זו של היטלר, כמו נבואות אחרות של שונאי ישראל בכל הדורות, לא התקיימה, ובחסדי האל – עם ישראל חי וקיים!

המשך קריאה ↓

5

אור לגויים

 ראש הממשלה הראשון של ישראל, דוד בן גוריון, האמין מאוד בייעודו של עם ישראל כ"אור לגויים", וכך כתב: "גאולת ישראל משולבת בגאולת העולם, ותקוות העולם להינצל מסכנת חורבן ואובדן כללי היא במשטר צדק ושלום, חסד ואמת ויקר האדם הנברא בצלם, כאשר הורו נביאי ישראל. המדינה היהודית… מיועדת לגַלוֹת ולהפעיל את התכונות הגנוזות בעם היהודי להיות לאור-גויים, ולפלס נתיב לסדר עולם חדש שלא יכזיב חזיון הגאולה המשיחית". רבים ממנהיגי הציונות היו שותפים לתחושה זו, ביניהם אחד העם וזאב ז'בוטינסקי. סמל המדינה, מנורה עם שני עלי זית, הוצע על ידי אבא אבן כדי לסמל את האור שעם ישראל אמור להפיץ לעולם כולו.

המשך קריאה ↓

אספנו עבורך את הסרטונים הכי מדויקים ברשת

יהודי ונוכרי: מהו ההבדל, והאם זו גזענות?
האם היהדות גזענית?
המסתורין של היהודים
להיות יהודי פירושו שהגדוּלה נכפתה עליך
עמדת היהדות בנושא יחסי גויים ויהודים
למה צריך להתבדל ולהיות שונה מהגויים?

הטרמפ עם "המלאך" שנעלם

אברי נחרד כששמע מגידי על התקרית הבלתי צפויה עם נהג המשאית בניו-זילנד. מבוסס על סיפור אמיתי

עברו על המכשיר עם העכבר וגללו מטה לקריאת השיחה!

קידוש על וודקה במרתף

"ירדתי לקידוש באולם המרתף, בחושך מצרים גיששתי את דרכי אל החדר. סביב שולחן ישבו כחמישה עשר איש ועליו בקבוקי וודקה". הקידוש הכי לא שגרתי שגרם לרב שלמה ריסקין להישבע לעלות לא"י

השלטון הקומוניסטי בברית המועצות פעל במרץ לדכא כל סממן של יהדות. אסור היה לשמור על אורח חיים יהודי, לקיים מצוות ואפילו לבקר בבית הכנסת. מי שנחשד בכך נידון למאסר ארוך, ממנו רבים לא שבו. במהלך שנות ה-1970 ביקר הרב שלמה ריסקין את יהודי ברית המועצות. בין היתר הגיע גם לעיר ריגה בלטביה, וביקר בשבת בבית הכנסת. וכך סיפר:

"במהלך התפילה נעמד לצדי הגבאי, יהודי נמוך קומה ובעל זקן לבן קלוש,  כביכול כדי לתקן את עמידתו של ספר התורה. הוא לחש לי ביידיש "אנחנו צמאים לתורה. אחרי התפילה אנחנו עורכים קידוש למטה, אנחנו רוצים לשמוע את התורה שלך. רד איתנו אחרי התפילה – אבל בלי ה'חברים' שלך". הוא התכוון לארבעה סוכני קג"ב שעקבו אחריו במהלך כל התפילה.

הייתי עצבני למדי, אך ההזמנה שימחה אותי. לא ידעתי איך אוכל לגרום ל"חברים" שלי לא לרדת איתי למרתף, אך בשתיים עשרה בצהריים בדיוק כשהתפילה נגמרה, הארבעה נעלמו. כנראה שהיתה זו שעת ארוחת הצהריים שלהם, או אולי משימתם תוחמה לשעת התפילה בלבד. 

ירדתי לקידוש באולם המרתף, בחושך מצרים גיששתי את דרכי אל החדר. סביב שולחן ישבו כחמישה עשר איש, שאת רובם זכרתי מהתפילות. על השולחן עמדו בקבוקים שהכילו נוזל שקוף וצלחת עם פרוסות עוגת דבש. לידו נשמר כיסא כבוד בשבילי. הגבאי חזר ופנה אליי "אנחנו צמאים לתורה". הוא מזג לי מלוא הכוס מהנוזל הצלול ולחש באוזני שזוהי וודקה. 

זו היתה הפעם הראשונה שקידשתי על משקה שאיננו יין (רק בקידוש הבוקר ניתן לקדש על משקה אלכוהולי שאינו יין), והפעם הראשונה שטעמתי וודקה. קידשתי, אמרתי דבר תורה, והם שרו ניגון ורקדו. הם מזגו לי עוד כוס וודקה, אני אמרתי עוד דבר תורה – וניגון, וריקוד, ושוב וודקה, ועוד דבר תורה, וניגון, וריקוד… תשע פעמים! בפעם התשיעית קרו שני דברים: 

הדבר הראשון – נגמרו דברי התורה ברפרטואר שלי לפרשת "ויצא". אמרתי כל מה שהיה לי לומר על הפרשה הזו. והדבר השני שאירע הוא שהעולם התהפך לי. עד לאותו רגע הכול נראה לי שחור כמו תשעה באב, ולפתע, הכול נעשה ורוד כמו בפורים. הרגשתי קל מאוד. הרגשתי טוב מאוד. פניתי אל מי ששימש בתפילה בעל קורא. אמרתי לו "בבקשה ממך, תגיד אתה את דבר התורה הפעם. אני רוצה לשמוע משהו שאוכל להביא איתי הביתה". דבר התורה שלו שינה את חיי. 

הוא התחיל בפסוק מפרשת השבוע: "לא תעשק שכיר… ביומו תתן שכרו" (דברים כד, יד-טו). התורה מצווה על המעסיק לתת את שכרו של הפועל בתום יום העבודה. אבל, הוא אמר, "משהו בדין הזה נראה תמוה. בגמרא מסופר על מקרה עגום. התנא רבי אלישע בן אבויה, רבו של רבי מאיר, התפקר והחל לחלל שבת ולאכול טרפות. איך קורה דבר כזה? הגמרא אומרת שלכפירה שלו גרמו שני דברים. תחילה, הוא היה עד לאסון אישי: הוא ראה אב שמבקש מבנו לטפס על עץ ולהביא לו גוזלי יונה. הילד טיפס על העץ ושילח קודם את היונה – ובכך קיים את שתי המצוות שהתורה מבטיחה אריכות ימים למי שיקיים אותן, כיבוד אב ואם ושילוח הקן. אלא שהילד נפל מהעץ ומת לעיני אביו. אלישע קרא 'לית דין ולית דיין' וכפר בעיקר. 

"אחר כך היה אלישע עד לאסון לאומי: בימי גזירות הדריאנוס, הרומאים כלאו את רבי חוצפית המתורגמן, שהיה בעל קול רם וערב, וששיעוריו משכו אליהם קהל רב של מאזינים קשובים. הרומאים כרתו את לשונו, קשרו אותה לזנבו של חזיר, ושלחו את החזיר לגרור אותה אחריו ברחובות ערי יהודה. על כך אמר אלישע בן אבויה, 'פה שהפיק מרגליות ילחך עפר? – לית דין ולית דיין'. הלך ונעשה כופר. 

"רבי יעקב, נכדו של אלישע, אמר לימים שאילו ידע סבו ששכר המצוות לא ניתן בעולם הזה אלא רק בעולם הבא, לא היה חוטא. גם 'אריכות ימים' פירושה חיי נצח בעולם הבא, בעולם הנשמות שהאדם מגיע אליו אחרי פטירתו".
"אבל," המשיך בעל הקורא בדרשתו, "איך יכול להיות דבר כזה? איך יכול הקדוש ברוך הוא לצוות אותנו לשלם לפועל את שכרו בסוף היום, ואילו הוא עצמו איננו משלם לנו על המצוות מיד לאחר שאנו מקיימים אותן, אלא נותן לנו לחכות לשכרנו עד לאחר מיתתנו? 'השופט כל הארץ לא יעשה משפט'?". 

אחרי כל מה שראיתי וחוויתי בברית המועצות, יכולתי להבין היטב את גודל שאלתו. ראיתי את מסירותם העצומה והמתמדת של היהודים הללו למצוות, בתנאים כמעט בלתי אפשריים. היכן השכר שלהם? אפילו הקידוש הזה, עם הוודקה ודברי התורה, העמיד כל אחד ממשתתפיו בסכנת מוות. ליהודים שכבר פרשו לגמלאות הייתה אולי רשות להתפלל בבית הכנסת, אבל הקידוש היה בגדר עבירה פלילית. בכל דקה עלולה הייתה דלת המרתף להיפתח, אנשי קג"ב יכלו להיכנס וכל המשתתפים היו נעצרים – ואף גרוע מכך. משום כך ישבנו בחשיכה, משתדלים לחמוק מעין רואים. היכן שכרם של היהודים הללו? אבל בעל הקורא לא סיים בקושיה, אלא הסביר אותה: 

"הגמרא מבחינה בין פועל שכיר יום לבין קבלן. הפועל צריך לקבל את שכרו בסוף היום, ואילו הקבלן – רק לאחר שהוא משלים את המלאכה כולה. אנחנו איננו שכירי יום של הקדוש ברוך הוא; אנחנו קבלנים. לכל אחד מאיתנו יש תפקיד ייחודי על פי הכישורים שניתנו לנו ועל פי נסיבות הזמן והמקום. המשימה שלנו מתחילה כשאנו נולדים ונגמרת רק כשאנחנו מסתלקים מן העולם. רק אז אנו יכולים לדעת, ורק אז הקדוש ברוך הוא יכול לשפוט, אם מילאנו את תפקידנו הייחודי כראוי. משום כך אין שכר בעולם הזה".

הוא התבונן בפניהם של הנוכחים ואמר "הדבר הכי חשוב שאדם יכול לעשות בעולם הזה הוא לגלות את הייעוד שלו; לגלות מהי הדרך הטובה ביותר שיוכל לתקן בה את העולם, ולו במעט, בהתחשב בכישורים הייחודיים שלו ובזמן ובמקום שהוא חי בהם – ואז לפעול בדרך הזו בכל הכנות, המסירות והנדיבות שרק אפשר". 

דבר התורה הזה הוא שגרם לי להישבע בלבי לעלות ארצה, ולנסות לתרום ליהדות העולם כרב החי במדינת היהודים, מדינת ישראל. ועוד התחייבתי לעצמי באותו רגע שלאחר שאעלה ארצה, אקדש מדי שבת על וודקה. שבתי חזרה אל המלון נפעם מן החוויה במרתף. משהו ממנה אני משחזר מדי שבת, לאחר תפילת מוסף, כשאני משתדל לקדש על וודקה בכל מקום בעולם שאני נמצא בו".  

המשך קריאה ↓

תגידו ששלחנו אתכם:

האם ביהדות ישנה אפליה כלפי אומות העולם?
יהודי ונוכרי: מהו ההבדל, והאם זו גזענות?
האם היהדות מבוססת על גזע?
מה יחס התורה כלפי גויים?
מרוץ הלפיד האישי שלנו
למה דווקא העם היהודי הוא העם הנבחר?
מנת המשכל של העם הנבחר, ומה שבאמת חשוב
למה אומות העולם לא קיבלו גם את התורה?
לא מתנשא: על הביטוי 'העם הנבחר'