לפי דו"ח שפירסם ארגון הבריאות העולמי קרוב ל-350 מיליון אנשים בעולם לוקים בדיכאון, שזו עליה של 18% לעומת העשור הקודם. ד"ר דן צ'יזהולם (Dan Chisholm) מהמחלקה לבריאות הנפש בארגון הבריאות העולמי טוען כי ע"פ ההערכות הצוות שלו, ישנם עוד כ-250 מיליון בני אדם בעולם שסובלים מחרדות, מהתקפי פאניקה, מסוגים שונים של פוביות, מהתנהגויות טורדניות-אובססיביות ומהפרעות פוסט-טראומה.

המספרים מוכיחים כי האנושות מעולם לא הייתה מדוכאת יותר כמו בימינו: עשרות מיליונים בארה"ב בלבד נוטלים כדורים נגד חרדה ודיכאון; בבריטניה מונתה שרה לענייני בדידות; אינספור ספרי עזרה עצמית יוצאים לאור מדי שנה ומבטיחים להפוך את החיים שלנו לטובים יותר. הייאוש, שהפך למחלה השלישית בשכיחותה בעולם, מעולם לא היה שכיח כמו בזמננו. ואם נדמה שהוא מחלה השמורה לעולם המערבי בלבד – בדו"ח שפירסם ארגון הבריאות העולמי מסתבר שדווקא רבים מהסובלים מדיכאון הם גם תושבי דרום-מזרח אסיה. 

אחד מסימני המודרנה הוא רעיון הקידמה – ההבטחה לפיה המדע, הטכנולוגיה והשינויים החברתיים יעשו את העולם למקום טוב יותר, מאושר יותר, ופורה יותר. הבטיחו שמכשירי החשמל הביתיים יאפשרו לנו יותר זמן פנוי; שהטלפונים יעמיקו את הקשרים בינינו; שהמחשבים יהפכו תהליכים למהירים יותר. אין ספק שהטכנולוגיה שיפרה את איכות החיים שלנו בהרבה, אך כדאי לעצור ולבדוק: האם היא גם הביאה לנו יותר אושר?

הנתונים מלמדים שלא. ככל שהעולם נעשה מקום מתקדם יותר, כך אנשים נעשו לחוצים, עמוסים וחרדתיים יותר. הדיכאונות, הפחדים, הדאגות והעדר השמחה הם חלק בלתי נפרד מחייהם של רבים החיים את ה"קידמה". חיפוש האושר הוא כבר מזמן לא דבר השייך רק למחפשי רוחניות במזרח. יעידו על כך אינספור הסדנאות, הסמינרים והקואצ'רים הצצים כפטריות אחרי הגשם. האושר אפילו הפך לנושא אקדמי: "מדעי האושר" התפתחו מאוד בשנים האחרונות, וקורסים באוניברסיטאות היוקרתיות ביותר מלמדים איך להפוך את החיים לשמחים יותר באמצעות "פסיכולוגיה חיובית".

אושר הוא עניין של גישה

הפסיכולוגיה החיובית מסבירה כי האושר הוא תוצאה של התמקדות בחוזקות שלנו, ברגשות חיוביים ובערך של החיים. כמובן, אין בכך לבטל את הקשיים והרגשות השליליים, אולם כאשר אנו מתמקדים במה שכן עובד בחיינו, אנחנו משפרים את הרווחה הנפשית שלנו, את יכולתנו להתמודד עם אתגרים ובסופו של דבר – נעשים יותר מאושרים.

ד"ר טל בן-שחר הוא אחד החוקרים הבולטים בתחום. לקורס שפתח באונ' הרווארד היוקרתית בשנת 2006 נרשמו למעלה מ-800 סטודנטים, מה שהפך אותו בין רגע לקורס הגדול ביותר באוניברסיטה. כולם מחפשים אושר, מסתבר.

בראיון איתו הסביר בן-שחר כי בני אדם מאושרים הם כאלה "שיש להם משמעות בחיים, בין אם במה שהם עושים בעבודה או עם המשפחה. הם דואגים לגוף כמו שהם דואגים לנפש בעזרת פעילות גופנית ואכילה בריאה. הם משקיעים במערכות היחסים שלהם עם בני משפחה או עם חברים, והם מבינים שהחיים הטובים מלאים גם בעליות וגם בירידות. הם מקבלים באופן מלא את רגשותיהם החיוביים והכואבים כאחד".

מהם הדברים שהכי גורמים לנו אושר?

מחקרים רבים נערכו על הגורמים לאושר. במקום הראשון ניצב הקריטריון הבא: מערכות יחסים קרובות. אנשים שדיווחו שהיו קרובים יותר למשפחה, לחברים, או לקהילה שלהם, נטו להיות יותר מאושרים ויותר בריאים מעמיתיהם הפחות חברותיים. הם גם נטו לחיות זמן רב יותר. אך לא די במערכות יחסים מרובות – צריך שהן תהיינה גם איכותיות. מעבר לכך, התברר שמערכות יחסים טובות לא מגינות רק על הגוף, אלא גם על המוח. 

הדבר הבולט ביותר שנמצא הוא שעושר, פרסום או כבוד אינם גורמים לאושר; איש לא הצטער בסוף ימיו על כך שלא בילה עוד שעות במשרד או רדף אחרי חוזה שמן כדי להרוויח יותר. לוקח שנים כדי להבין שמה שחשוב באמת הם האנשים בחיינו, וכן תחושת המשמעות והתכלית הפנימית שיש לנו. כמובן שגם הנאות בחיים, כשהן באות בתוך הקשר רחב יותר ואינן נעשות מטרה בפני עצמה, מאפשרות לנו ליהנות מהיחסים הקרובים ומשמחת המשמעות.

כמה עצות של מומחים:

• פתחו מערכות יחסים איכותיות. "המנבא מספר אחת של אושר הוא זמן איכות עם האנשים שאוהבים אותנו ושאנחנו אוהבים אותם" מסביר ד"ר בן-שחר בראיון. "כשאני אומר זמן איכות אני מתכוון לזמן אמיתי, לא דרך הפייסבוק ולא כאשר אנחנו מדברים בטלפון תוך כדי השהות שלנו עם חברים. מדובר בזמן אמיתי, לא וירטואלי".
• היו נדיבים. נתינה היא גורם רב עוצמה של אושר בחיים. חוקרים שבדקו יותר מ-400 זוגות נשואים מבוגרים מצאו כי אלו שסיפקו תמיכה רגשית לבני זוגם או תמיכה מעשית לאחרים – למשל, עזרו בהסעה ובטיפול בילדים של חברים וקרובי משפחה – הקטינו את הסיכויים שלהם למות בחמש השנים הבאות ב-40 עד 60 אחוזים! פרופ' יורם ברק, מנהל מחלקה בבית חולים אברבנאל, מסביר כי "לאנשים נדיבים יש יותר זיכרונות מאושרים והם חווים אושר גדול יותר".
• הכירו תודה. ההודאה על מה שיש לנו ממקדת אותנו בדברים הטובים ומעלה את רמת האושר בחיים. "המחקר הפשוט ביותר מראה שהכרת תודה באופן קבוע מעלה את רמת האושר, הבריאות וההצלחה" אומר ד"ר בן שחר.
• הקדישו זמן למחשבה על החיים. משמעות מעניקה לנו כיוון ויעד ברורים לצעוד לקראתם. כפי שאמר הפילוסוף פרידריך ניטשה, ״אדם שיש לו 'למה' יוכל לשאת כל 'איך'״. אלא שמציאת משמעות היא תהליך ארוך וסבוך, ואנשים רבים מחפשים אותה בדרכים שונות ומשונות. התחילו מלשאול את עצמכם אילו ערכים חשובים לכם, מהם הדברים המשמעותיים ביותר מבחינתכם, ומדוע אתם עושים את הדברים שאתם עושים היום. אל תפחדו מהשאלה הקריטית: "למה?".
• שמרו על כושר אינטלקטואלי. מוחנו הוא האיבר החשוב ביותר בגוף, והחלק שהופך אותנו לבני אדם מפותחים. גם הוא זקוק למזון רוחני. העניקו לו 'תזונה' מתאימה שתאתגר ותאמץ אותו על ידי לימוד אינטלקטואלי הולם.
• פתחו תחביבים ודאגו לרווחתכם הגופנית. הנפש והמוח הם אולי העיקר, אבל הגוף הוא האמצעי שמאפשר להם לפעול. דאגו לו על ידי תזונה מתאימה, פעילות גופנית, שינה ומנוחה מספיקים, וכן פתחו תחביבים שיאפשרו לכם לבטא חלקים נוספים באישיות שלכם.
• מימוש הכישרונות במסלול של נתינה. ניתן לקבל תחושת סיפוק מעשייה שהינה שילוב של 2 גורמים: נתינה ומימוש הכישרונות הטמונים בנו.
  תחושת סיפוק מתרחשת כשאנו משפיעים על האחר, מעניקים, כשאנו מחוללים שינוי לטובה בחייהם של אחרים. בנוסף, כשאדם עושה שימוש בארגז הכלים של היכולות והכישורים הקיימים בו הוא מוציא את הגלום בו החוצה ומרגיש תחושת מימוש. כמובן רצוי שאלו יהיו כישורים שהאדם חש כלפיהם עניין, משיכה וחיבור.
  לכן, מומלץ לעסוק בפעילות המשלבת הענקה והשפעה לטובה על האחר דרך כישרונות ואהבות הטמונות בנפשנו. 
• להתייעץ עם מומחים. כדורים ותרופות לדיכאון אינם צריכים להיות הפתרון הראשון, אבל במקרים קיצוניים של דיכאון משתק או חלילה נטיות אובדניות, חשוב להתייעץ עם גורם מקצועי. 

היהדות והאושר

כשבוחנים את המלצות המומחים לאושר, מתברר כי אורח החיים היהודי כבר כולל בתוכו מרכיבים רבים של הדרך אל האושר.

בראש ובראשונה, החיים היהודיים מתבססים על אמונה. האמונה בבורא עולם שמשגיח על האדם, לצד תחושת הביטחון שאנו ילדיו האהובים, מעניקים לאדם שלווה ורוגע לאורך כל ימי חייו. הידיעה כי אין מקריות בעולם וכי הכול מושגח ומוכתב בהשגחה פרטית מדויקת עבור המסלול הייחודי לנו בחיינו מורידה את העול הכבד מהכתפיים, הלחצים והעומסים הנפשיים, שכן הכול מנוהל ע"י בורא עולם והפתח להצלה יכול להגיע ברגע אחד בהחלטתו. ידיעה זו גם נותנת כוחות להתמודדות עם משברים וקשיים בחיים. הסתכלות על חיים עם אמונה מדברת על כך שכל אתגר, קושי או משבר לא קרה כתוצאה מצירוף מקרים אומלל, אלא שעומד מאחורי זה חשבון מדויק ומדוקדק עם חשיבות רוחנית עליונה שלא תמיד אנו יכולים להבין או לראות אותה, אך עצם הידיעה שזה קרה בהשגחה ובהחלטתו של אב אוהב שעושה הכול למען טובתנו העליונה מעניקה הקלה וכוחות.
היהדות מעודדת את האדם לחשוב מחשבות חיוביות ולפרש את המציאות בדרך של "כל מה שעושה הקב"ה, הכל לטובה" (מסכת ברכות, דף ס). כמו כן, היא מנחה את האדם לחפש נקודות טובות בכל אדם, "הווי דן את כל האדם לכף זכות" (מסכת אבות א, ו). היהודי המורגל בקריאת ספר תהלים, המיוחס לדוד המלך שעבר חיים רצופי קשיים ומאבקים, חוזר שוב ושוב על פסוקים כגון "אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי", "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי", "וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ ה'" ועוד ועוד. פסוקים אלה מראים את כוחה של האמונה ביצירת אופק חיובי גם בעתות קשות. 

בנוסף, היהדות מדגישה מאוד את חשיבותה של המשפחה. בכל שבוע מוקדש יום שלם, השבת, שבו שוהים בני המשפחה יחד מתוך סעודות משותפות, דברי חוכמה ושירי-קודש (שמסתבר כדבר שמסייע אף הוא לגיבוש). ריבוי הילודה בעולם היהודי מעודד יחסים בין בני המשפחה המורחבת, ומספק מגוון אפשרויות לקשרים חברתיים חזקים.

אורח החיים היהודי מבוסס על מערכת קהילתית: בית כנסת, תפילות, לימוד משותף. הקהילה מספקת מפגש יומיומי של אירועים חברתיים על בסיס קבוע (כגון חתונות, ברית מילה, ועוד אירועים רבים המתלווים אליהן כגון "שבע ברכות" שעורכים בשבוע שאחרי החתונה, "שלום זכר" ו"ברית יצחק" לפני הברית, סעודת אירוסין). הקהילה היהודית מציעה גם תמיכה חברתית משמעותית, כמו למשל בימי ה"שבעה" שיושבים האבלים על קרוביהם. ומעבר לזה, יש כמובן חיבור חברתי חזק באמצעות תמיכה הדדית וגמילות חסדים.

היהדות מעודדת נתינה – בין בגמילות חסדים ובין בצדקה (סיוע כספי). על פי ההלכה, אפילו אדם שמתפרנס בעצמו מצדקה צריך לתת צדקה לאדם אחר. באופן זה אף הוא, הנזקק, מרגיש כי הוא נותן לאחר ומעצב לעצמו דמות אוטונומית שמתבססת על תחושת חירות. מי שנותן – סימן שיש לו מה.

היהדות מעודדת מאוד להכרת תודה. המילים הראשונות של יהודי בבוקר הן "מודה אני", וכן מודים לאורך כל היום בתפילות ובברכות על חסדים קטנים שנתפסים כטריוויאליים: כוס מים, תפקוד הגוף, פרוסת לחם, בגד חדש, נופים יפים ועוד. "המילה הראשונה שאדם יהודי, או לפחות יהודי דתי, אומר בבוקר היא 'מודה'", אומר ד"ר טל בן-שחר. "למה לא 'אני מודה'? אני חושב שמי שכתב את התפילה הזאת רצה שהמילה הראשונה ביום תהיה הודיה. יש ערך לתודה על הבריאות שלנו, על הסביבה, על העולם".

חלק מהותי ביהדות הוא חשבון נפש – זמן של התבוננות ומחשבה עצמית על החיים ועל עצמנו. בין בימות השבוע בזמניו האישיים של האדם, וכמובן – יום הכיפורים כזמן המיוחד לחשבון נפשי פרטי ולאומי. לימוד התורה בסוגיות שונות מעודד גם הוא שאלות מוסריות וקיומיות רבות, המעוררות באדם הזדמנות לחשוב על חייו ועל דרכו.

היהדות מקדישה זמן רב לעיסוק בנושאים של משמעות החיים, החיים שלאחר המוות, עבודת המידות, מוסר ועוד. לימוד התורה, מעבר להיותו מצווה גדולה וחשובה, הינו דרך בטוחה לפיתוח אינטלקטואלי עמוק של השכל ולחידוד צורת החשיבה.

ועוד נקודה חשובה לסיום, היהדות מדגישה את העובדה שבכולנו פועמת נשמה קדושה, אותו חלק רוחני שבנו. הייאוש, הרדיפה העצמית והדיכאון נובעים פעמים רבות מכך שאיננו מעניקים תשומת לב לחלק הרוחני הזה שבתוכנו ואיננו מאפשרים לו להתגלות. עיסוק בנושאים רוחניים כגון תפילה, קיום מצוות בכוונת הלב ולימוד תורה מאפשרים לנשמה להופיע ולהעלות איתה את כל האישיות למקום נעלה ומרומם ביותר, שמעניק שמחה עילאית ובלתי מוגבלת.
הנשמה הקדושה שבנו היא החלק הרוחני באדם, המורכב מגוף ומנשמה. הנשמה צריכה את "המזון הרוחני" שלה שהוא עשיית טוב, התגברות על דחפים שליליים או רצונות אנוכיים, לימוד תורה, קיום מצוות, וכל בחירה בטוב. הנשמה הקדושה זוכרת את הייעוד שלמענה היא הגיעה לעולם והוא התקרבות לבורא עולם. כל עוד הנשמה לא מקבלת את שהיא דורשת, תחושת חוסר-סיפוק ושמחה תנקר באדם לרוב, בדיוק כמו אדם רעב שלא אכל זמן רב והבטן מקרקרת ודורשת את שלה. האדם יוכל להרגיש שלם ושמח רק כאשר הוא יספק לנשמתו הרוחנית את מה שהיא מבקשת – מילוי תפקידה בעולם שלמענו הגיעה אנה. 

עצם האמונה היהודית כי יש משמעות לחיים שהינה נצחית מעל מימד הזמן והמקום מחדירה באדם אהבת חיים, שכן הוא חש שיש לו תפקיד נשגב בעל חשיבות גדולה. האדם המאמין חש סיפוק עצמי מקיום מצוות ולימוד תורה, במתן צדקה או מתן עידוד לאחר. הוא יודע שכל בחירה בטוב מקרבת אותו לבוראו, ובכך הוא מקיים את רצונו ואת הייעוד הרוחני והנשגב לו (להרחבה, קראו את השאלה: למה אלוהים ברא אותי? האם יש משמעות לחיים?).