קודם כל, ברכות על הכּנוּת. כמוך יש רבים וטובים שמאמינים באלוהים ובתורה, והיו רוצים לאמץ קצת יותר מצוות לחייהם, אך חוששים מההשלכות של השינוי. 

שינוי הוא קשה בכל תחום. קואצ'רים ויועצי צמיחה אישית מדברים על "איזור הנוחות" שממנו אף אחד לא רוצה לצאת. כמו שקובע החוק הראשון של ניוטון, כל גוף שואף להישאר במקומו…

הפחד מהיציאה לאזור שבו איננו מרגישים נוח הוא מה שעוצר את רוב האנשים מלבצע את השינויים שהם היו רוצים לעשות בחייהם. התמודדות עם הפחד הזה היא מה שמצמיחה אנשים גדולים – בעסקים, בזוגיות, במנהיגות ובכלל. וכמו בחיים האישיים, כך גם בהתקרבות ליהדות. המפתח הוא להבין מאיפה נובע הפחד, לראות אם הפחד הזה הוא אמיתי ולבחון אם הוא מצדיק עמידה במקום וחוסר התמודדות. ברובם המכריע של המקרים הדבר הנכון יהיה לנצח את הפחד והחששות, לאזור אומץ לצאת מאזור הנוחות ולעשות צעד שידרוש מאתנו מאמץ מנטלי – זו הדרך היחידה שבה נוכל להפוך להיות הגרסה הכי טובה של עצמנו. 

רובין שארמה, מומחה להעצמה אישית שספריו התפרסמו ברחבי העולם, כותב: "אתם יכולים להישאר על חוף המבטחים לשארית חייכם, אבל אז לעולם לא תזכו לגלות את הפנינים הנמצאות בלב הים". במקום אחר בספריו הוא כותב: "היאחזות בחוף המבטחים של החיים אינה אלא הבחירה להישאר בכלא הפחדים שלכם. אי אפשר לגלות אוקיינוסים חדשים בלי להתרחק מהחוף"

טבוע בכולנו פחד שגורם לנו לסרב לעזוב את נמל המבטחים המוכר והידוע של חיינו הנוכחיים, אך כפי שמסביר על כך שארמה:

"סירה שלעולם עוזבת את מעגנה לא תיפגע לעולם, אך לא לשם כך נבנות סירות. בדומה לכך, אדם שאף פעם אינו מעז ללכת אל המקומות הלא מוכרים בחייו, לעולם לא יפגע – אולם זה אינו ייעודם של בני האדם. נועדנו לחוות את הצמיחה המתחוללת כתוצאה מביקור במקומות חדשים כמי שנוסעים בשבילי החיים" (מתוך הספר 'גלה את ייעודך')

רובם של האנשים נשארים כל ימי חייהם במקום שבו נמצא הידוע. הם נמשכים אחר הנורמה המקובלת בסביבה שלהם וחוששים להיכנס לשטח זר. הם משקיטים את הקולות הפנימיים שבהם המעיזים להציע משהו אחר, ובכך כובלים את הנשמה שבהם מלזרוח ולפרוח. 

לשים משקפיים אחרות

סיבה אחת שמונעת מרבים לעשות צעד לעבר התחזקות היא חשש מהגבלות. אדם שחי חיים חילוניים מרגיש שהוא יכול לעשות מה שמתחשק לו. החיים הדתיים, לעומת זאת, נראים מלאים במגבלות, איסורים וצווים. בפועל, הכל עניין של צורת הסתכלות, כי התפיסה היהודית היא שמצווה היא לא מגבלה אלא זכות עצומה, כפי שנאמר בגמרא: "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הירבה להם תורה ומצוות" (מסכת מכות, סוף פרק ג). התפיסה היהודית כלפי קיום המצוות היא שזהו אינו עול או מגבלה, אלא ההיפך, זהו הביטוי והאמצעי לקשר שלנו עם אלוהים. על דרך המשל, ספורטאי שרוצה להתחרות באולימפיאדה חייב להתאמן שעות ארוכות, להימנע ממאכלים מסוימים ולהקפיד על שעות שינה מדויקות. למרות כל זאת הוא אינו מרגיש כבול במגבלות שמכניעות אותו, אלא ההיפך – הוא מרגיש שדווקא הגבולות הללו הן אלה שעוזרות לו להוציא לפועל את פוטנציאל הכישרון והכוחות שקיימים בו. כמו כך, כן קונדיטור בכיר שיודע שכדי שמנה תצא מושלמת קיימים מספר תנאים והגבלות: כמות הרכיבים חייבת להיות במינון מדויק, הטמפרטורה צריכה להיות מדויקת וגם אורך זמן האפייה או הבישול של הרכיבים חייב להיות תחת השגחה קפדנית. הוא אינו רואה בכך מגבלות כובלות ומכניעות, אלא תנאים מחייבים כדי להגיע ליעד שלו – להוציא קינוח שרק יעשה טעם של עוד…  

התפיסה היהודית היא שרק בזכות הגבולות שמעמידה התורה אפשר להשתחרר מהמגבלות הלא-רצויות של החיים, ובכך להגשים את מי שאנחנו באמת, כפי שנאמר "אין לך בן חורין אלא זה שעוסק בתלמוד תורה" (אבות, פרק ו). (תוכלו לקרוא על משמעות המצוות בשאלה: האם אכפת לאלוהים אם אני מקיים מצוות?).

היהדות היא לא 'עניין לדתיים'

סיבה נוספת לחוסר המוטיבציה בהתחזקות היא התחושה כאילו היהדות היא 'עניין לדתיים בלבד'. אך האמת היא שהיהדות נוגעת לכל יהודי באשר הוא. הנשמות של כולנו עמדו בהר סיני, כולנו קיבלנו את התורה, וכל מי שרואה בעצמו יהודי אמור לקיים את דברי התורה. זוהי הברית ההיסטורית שאלוהים כרת איתנו, והיא ממשיכה להיות רלוונטית גם היום. 

התורה היא הבסיס להיסטוריה היהודית, לכל המנהגים, המצוות והחגים, היא השורש של הזהות היהודית. והיא לא ניתנה רק כדי שנדבר עליה ונשאב ממנה השראה. התורה ניתנה לנו כדי שנקיים אותה גם ברמה המעשית. התנ"ך חוזר על כך שוב ושוב: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ" (דברים ד, א); "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם, אֲנִי ה'" (ויקרא יח, ה); "לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְו‍ֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם" (במדבר טו, מ), ועוד פסוקים רבים.

חכמת התורה נועדה לרדת לעולם המעשי, ולהתבטא במעשים הכי קטנים ויומיומיים שלנו כבני אדם – באכילה (כשרות), ביחסים עם הזולת (בין אדם לחברו), בשליטה על הזמן (שבת ומועדים), בתפיסת העולם בכלל (אמונה ותפילה). זו השליחות שלנו עלי אדמות, ולכן מצופה מכל יהודי שיעשה מה שאפשר כדי למלא את חלקו בתוכנית האלוהית.

דבר נוסף שמרתיע רבים מקיום המצוות הוא התחושה שביהדות יש עומס פרטים וידיעות, שאין סיכוי שנצליח להשתלט עליהם. לכן מראש מתייאשים ומוותרים. אך הגמרא מספרת על רבי עקיבא, שהיה רועה צאן עד גיל 40. רק אז הוא הלך לראשונה לבית הספר, ושם למד את הא'-ב'. הוא התמיד בלימודו, והצליח להפוך לגדול חכמי התנאים. מסיפורו של רבי עקיבא אפשר ללמוד שאף פעם לא מאוחר מדי. בכל גיל ובכל שלב בחיים אפשר לפתוח דף חדש ולהתקדם בשמירת המצוות. 

איך עושים את המעבר בצורה נכונה?

ההתקרבות ליהדות הפכה מתופעה קטנה לתופעה ארצית ועולמית, שמקיפה מאות אלפי אנשים. כמעט אין בית בישראל שאין בו חוזר או חוזרת בתשובה, ואין מקום לפרט את כל ה"סלבס" שעשו את הצעד הזה. חשוב לציין שיש כמובן הרבה יותר שמתקרבים ליהדות, מתחזקים, מוסיפים לחייהם את שמירת המצוות, אך עליהם לא שומעים כי הם "לא-סלבס"…

קיימת מחשבה שההתקרבות ליהדות צריכה לקרות בבת אחת. זו טעות גדולה. האמת הפוכה לחלוטין: ההתקרבות ליהדות צריכה להיעשות בתהליך הדרגתי ומתמשך, שלמעשה נמשך כל החיים. זה לא "זבנג וגמרנו" וגם לא "הכל או כלום".

הסיבה הפשוטה היא שהתקרבות ליהדות ו"תשובה" היא שינוי שפועל על הרמות העמוקות ביותר של הנפש והנשמה. שינויים רבים וקשים מדי בבת אחת יכולים להכביד על הנפש ולפגוע בה, ולכן חשוב לתת לעצמנו זמן להבשיל ולהיות מוכנים לקראת הצעד הבא. זו הסיבה שההמלצה המקובלת היום בקרב רבנים שעוסקים בתחום ההתקרבות היא לא לאפשר צעדים מהירים מדי אלא ללכת בהדרגה, בשלבים, צעד אחר צעד. 

לדוגמה, מעוניינים להתחזק בשמירת שבת? לאט לאט! תתחילו ממשהו קטן יחסית שתוכלו להתמיד בו, כמו: הדלקת נרות, קידוש, הימנעות משימוש באחד ממכשירי החשמל, הימנעות מהדלקת/כיבוי אורות בבית, חימום האוכל בפלטה, שימוש במיחם, עשנו סיגריה אחת פחות, לכו לבית כנסת לקבלת שבת וכדומה. תתחילו בצעד אחד ובכל פעם תוסיפו עוד משהו קטן.
דוגמה נוספת: החלטתם להתחיל להתפלל? יופי! תתחילו בלהניח תפילין בבוקר, קראו קריאת שמע, תגידו פרק תהלים. כל פעם תוסיפו עוד משהו, עד שתצליחו להחזיק תפילה שלמה.
רוצות להתחזק בצניעות? נפלא! קנו חצאית חדשה שאתן אוהבות, החליפו את הגופיות בחולצות קצת יותר צנועות, וכל פעם תעשו עוד שינוי קטן במלתחה שלכן.

להתמודד עם התגובות

הדבר האחרון שנדבר עליו הוא התגובות של הסביבה. סביר להניח שאם תאמצו דברים מאורח החיים היהודי לחייכם, יזרקו לכם הערות כגון: "מה, התחלת לחזור בתשובה?"; "זהו, נהיית דוס?", "לאן זה יגיע?!". אז איך צריך להגיב?

קודם כל, לא להתבייש. ההלכה הראשונה ב'שולחן ערוך', ספר ההלכה הבסיסי והחשוב ביותר, נפתחת במילים "יתגבר כארי לעבודת הבורא… ואל יבוש מן המלעיגים". אין שום דבר בעייתי או מוזר בהתקרבות ליהדות. נהפוך הוא, אתם הנורמליים שמתחברים מחדש לשלשלת שעברה 3,000 שנה. סביר להניח שבמשפחתכם היה באחד הדורות הקודמים סבא וסבתא שומרי מצוות, אולי אפילו רב, וכל מה שאתם עושים הוא להמשיך את דרכם. גם אם יגידו לכם אחרת, היו שלמים וגאים בעצמכם שהעזתם לשחות כנגד הזרם. זכרו שפרצוף עקום שאולי תתקלו בו נובע מכך שהתחזקות של אדם חילוני מהווה ביקורת סמויה על אלה שנותרים בחילוניותם, כאומרים "אני הייתי איפה שאתה היית, וגיליתי שאלה חיים של שקר. אתה ממשיך לחיות חיים לא נכונים, ולכן מוטל גם עלייך להשתנות".

היו שלמים עם דרככם גם אם תתקלו בעקיצות או בגיחוכים על החלטתכם האמיצה. היו גאים בעצמכם שהעזתם לעשות שינוי ולנסות משהו חדש.
כל ההמצאות הכי גדולות לאורך ההיסטוריה התרחשו בזכות אנשים שחשבו מחוץ לקופסא, שהעזו לקחת סיכונים ויותר מכל – שהיה להם את האומץ לא להקשיב להמון, אלא לעשות את מה שהם הרגישו שהוא הדבר הנכון.
האחים רייט היו הראשונים שהצליחו לבנות כלי טיס בעל מערכת שליטה ויכולת כיוון. הם ספגו ביקורתיות מהסביבה והם כונו 'משוגעים', ולמרות כל זאת הם נשארו נאמנים ליעד שהציבו לעצמם והתמידו בנחישות בעבודת התכנון והפיתוח. האחים רייט לא היו היחידים שנתקלו בהתנגדות ובסירוב להכיר בפריצת הדרך שלהם. כמוהם היו עוד רבים, כגון: לואי פסטר – הביא לפריצות דרך בחקר מחלות ומניעתן; קרל פרידריך גאוס – תרם בתחומי המתמטיקה, חשמל, אסטרונומיה, אופטיקה ועוד; ניקולה טסלה – הביא להמצאות שונות, כגון: הרדיו, גנרטור זרם שקידם את השימוש בחשמל, נורות חשמליות ללא נורת להט, וכן חידושים נוספים בתחום קרני הרנטגן והמכ"ם; ועוד רבים.
המחשבה "מה אנשים יגידו?" אינה אמורה להוות שיקול שיעצור מבעדנו לחיות את החיים שאנו היינו רוצים בהם. היכנעות לתכתיבי הסביבה וללחצים חברתיים לעולם לא תוביל אף אחד לחיים מלאי סיפוק ותחושת שלמות עצמית, אלא רק תגרור לרגשות של תסכול, חוסר מימוש ומלחמה פנימית. שאלו את עצמכם: מה אתם רוצים להיות – אלה שהולכים בעקבות הסביבה או אלה שמגשימים את מי שהם? 

שנית, אל תטיפו לאחרים בהתנשאות. התורה אמרה "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם, וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם" (משלי ג, יז), וכך צריך להיראות המהלך – בלי לפגוע באף אחד. המטרה שלכם היא להתקדם בתהליך, ועם זאת להיות מודעים לאנשים שסביבנו ולמה שקורה איתם. לא חייבים לנסות לשנות את כולם, תתחילו מעצמכם.

להסתכל לעצמך בעיניים

החיים הם מתנה. והמתנה הזו לא נועדה רק כדי שיהיה לנו בית יפה, שנהנה בטיול בחו"ל, שנוציא בערב את הכלב לטיול או שנדאג לרווחה הכלכלית שלנו. כמובן שאין בכל אלה פסול וזהו חלק אינטגרלי מהחיים, אך לא לשם כך החיים ניתנו לנו. החיים נועדו לכך שנחיה אותם במלוא עוצמתם, שנפיק מהם את המיטב, שנעשה בהם את הכי טוב שלנו למען אמת עליונה ונצחית.

"רוב האנשים איבדו את הקשר עם עצמם. הם שכחו מי הם באמת. בתוך כל אחד מאיתנו יש גדולה האצורה בתוך הדנ"א שלנו… אנחנו מאמינים שלא נועדנו לניסים. אנחנו מעדיפים לחיות בקטן מתוך פחד שאם נחרוג ונחקור אפשרויות נעלות יותר ניפגע, או שאנשים לא יאהבו אותנו, או שחיינו יהרסו.

"אנחנו קונים את השקר שרק הנאות המגיעות באמצעות כסף יוכלו לגרום לנו להיות מאושרים, ולכן אנחנו מוכרים את נשמתנו. אנחנו כבר לא יודעים מי אנחנו ומה נועדו להיות. באופן לא מודע, מכרנו את הכוח האותנטי שנולדנו איתו תמורת כוח חיצוני שמגיע מהחיים בעולם. שכחנו מי אנחנו באמת" (מתוך הספר 'גלה את ייעודך' של רובין שארמה) 

החיים חולפים מהר, כמו גרגירי חול מבעד לאצבעותינו. החרטה הגדולה ביותר שיכולה להיות לאדם בערוב ימיו היא ההבנה שהוא לא העז, שהוא לא ניסה לממש את מי שהוא, שהוא לא אזר אומץ לצאת מאזור הנוחות, שהוא לא פסע צעד אחד אל המקום שקצת מפחיד אותו אבל ייקח אותו למקום נעלה יותר.

שאלו את עצמכם: אלו חיים אתם רוצים לחיות – חיים המנוהלים על ידי הפחדים, העצלות המנטלית משינוי, חיים של עצימת עיניים מן האמת או חיים של אומץ, העזה, אותנטיות, מימוש עצמי, סיפוק ונאמנות לאמת הפנימית שלכם?

חיים רק פעם אחת. דאגו להוציא בהם את הכי טוב ממכם.

לסיכום, דעו ש"הכל או כלום" הוא משפט מוטעה. זו לא צביעות למלא רק חלק מההלכות, אם זה מה שאתם מרגישים שאתם מסוגלים בשלב הנוכחי. כל מה שתעשו הוא בעל ערך, ואל תזלזלו בכך בשום אופן! לפני כמה שנים התארח בחור צעיר מבית לא דתי אצל משפחה שומרת שבת. החוויה הייתה כל כך משמעותית עבורו עד שהוא הרגיש שהוא רוצה להתחיל לשמור שבת, אבל זה היה נראה לו מאוד קשה. ובכל זאת הוא החליט לעשות משהו: כשייסע במכונית בשבת, לפחות את הרדיו הוא לא ידליק. לכאורה זו החלטה קטנה, אך בעיניו הייתה לכך משמעות עצומה. הוא הקפיד עליה מאוד, ובמשך הזמן הוסיף עוד ועוד חלקים משמירת השבת לחייו, עד שהגיע לשמירת שבת מלאה בשמחה ובנחת.

בהצלחה!