1
יחס התורה לנשים
- במהלך רוב ההיסטוריה האנושית, נשים נחשבו במעמד נמוך יותר. בעולם שבו הכוח הפיזי והסיבולת הגופנית היו מה שנחשב, מקומם של גברים היה בולט יותר. אולם גם בעולם שבו הנשים זכו למעמד חברתי נמוך, בעולם היהודי מעמדן נותר יקר ומכובד. כמו כן, התורה יצרה תקנות רבות שנועדו לטובת האישה: הכתובה, למשל, היא מסמך שמחייב את הגבר לשמור על זכויותיה במקרה של הפסקת הנישואין. יתומות נהנות מזכויות יתרות מהיתומים (משנה כתובות י"ג, ג'), וכן ישנו יחס כלכלי מועדף לבנות על פני בנים (רמב"ם הלכות אישות, פרק כ').
- חכמי ישראל מבארים כי נלמד מהפסוק בבראשית "וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה", שה' נתן בינה יתרה לאישה יותר מלאיש (מסכת נידה, דף מה עמ' ב). כלומר האישה ניחנה, על פי התורה, ביכולת הסקה של דבר מתוך דבר, בהתבוננות לעומק וביכולת אינטואיטיבית גבוהה מן האיש.
- כאשר שלמה המלך ביקש לתאר את האישה הכשרה, הוא השתמש בביטוי "אשת חיל מי ימצא", ואז עבר למנות את הכישרונות והיכולות הפוטנציאליים שבהם ניחנה האישה בטבעה. במסורת היהודית נהוג כי בערב שבת הבעל שר לאשתו את מילותיו המהללות של שלמה המלך, "אשת חיל מי ימצא". ישנן עוד הוכחות רבות המוכיחות כי מעמד האישה ביהדות גבוה הרבה יותר מזה שמנסים לצייר כעת.
4
נשים גדולות #1
התורה מלאה בתיאורים של נשים גדולות מהחיים. שרה אמנו, למשל, נחשבת לגדולה מבין הנביאות בעם ישראל. לאברהם אבינו נאמר במפורש: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ" (בראשית, כ"א, י"ב), ורש"י, מגדולי פרשני התנ"ך והתלמוד, הסביר על פי הגמרא כי אברהם אבינו היה טפל לשרה בנביאות. כמו כן, על הפסוק: "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי" (בראשית, ט"ז, ב') הסביר רש"י כי הכוונה לרוח הקודש שבה.
גם מרים הנביאה, אחותם של משה רבנו ואהרן הכהן, נחשבת לנביאה יוצאת דופן, שבזכותה סופקו מים לבני ישראל במדבר במשך ארבעים שנה. בזמן שמשה רבנו עודד את הגברים לאחר קריעת ים סוף לשירת הים, מרים קראה לנשים לשירה נשית מיוחדת: "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת" (שמות, ט"ו, כ'). מאין לנשים היו תופים ביציאת מצרים?! חכמינו מסבירים כי הן היו צדקניות כל כך, עד שהיו משוכנעות שהקב"ה יעשה להם נס, ולכן הוציאו איתן תופים ממצרים…
2
יחסם האמיתי של גדולי ישראל לנשים
פעמים רבות מוזכר בתלמוד כי חכמי ישראל לא קיבלו החלטות גורליות מבלי להתייעץ עם נשותיהם, כמו רבי אלעזר בן עזריה שהתייעץ תחילה עם רעייתו כשהוצע לו תפקיד כנשיא ישראל (מסכת ברכות כז, ב'). עוד אומר התלמוד כי "כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה" (מסכת יבמות סב, ב').
חכמי ישראל קבעו כי אדם צריך לאהוב את אשתו כגופו ולכבדה יותר מגופו (וכך גם נפסק ברמב"ם להלכה). הרב יעקב אדלשטיין, שכיהן כרבה של רמת השרון, לא היה יוצא לשום שיעור, פעילות או אירוע מבלי לבקש ברכה מאשתו, והיה מבקש לשמוע את חוות דעתה בכל עניין שהיה נדרש לקבל בו הכרעה. זהו יחס מכבד, בדיוק ההיפך מיחס משפיל שמנסים "להדביק" ליהדות. הרב יוסף דב סולוביצ'יק, אחד מגדולי התורה בארה"ב בדור הקודם, אמר על אשתו קדיש במשך שש שנים לאחר שנפטרה (המנהג הוא לומר רק שנה אחת). לתלמידיו שהקשו עליו, שהרי ההלכה קובעת שאין להתאבל על המת יותר מדי, ענה הרב: "אבל מה אני יכול לעשות?" – תשובה שהמחישה את הקשר החזק שנרקם ביניהם. וכשהרבי מלובביץ' נהג לפנות מדי יום זמן מיוחד לשתיית כוס תה עם אשתו למרות העומס הגדול שהיה מוטל עליו, אמר לחסידיו: "אני מתייחס לכוס התה שלי עם אשתי לפחות באותה רצינות כמו שאני מתייחס להנחת תפילין…".
5
נשים גדולות #2
דבורה הנביאה מופיעה בתנ"ך בכינוי "אשת לפידות". היא זכתה לכינוי זה כיוון שבעלה, ברק, היה אדם פשוט ולא זכה ללמוד, והיא סייעה לו למלא את חלקו בלימוד התורה. כך מובא במדרש: "בעלה של דבורה עם הארץ היה. אמרה לו: 'בוא ואעשה לך פתילות ולך לבית המקדש שבשילה, אז יהיה חלקך בין הכשרים שבהם ותבוא לחיי העולם הבא', והיא עושה פתילות והוא מוליך לבית המקדש". בתנ"ך מתואר כיצד שפטה דבורה את בני ישראל ואף הובילה אותם לניצחון על צבא סיסרא, שנלחם בעם ישראל שנים רבות.
מי שהביסה בסופו של דבר את סיסרא עצמו הייתה יעל – אשת חבר הקיני. כאשר סיסרא נמלט משדה הקרב, הוא החל לחפש מחסה מפני רודפיו. בשל ברית שלום שהייתה בין מלך חצור לבין בית חבר הקיני, ניגש הוא אל חבר הקיני שישב באזור. יעל יצאה לקראתו והזמינה אותו אליה בחביבות, ואז, כשנם את שנתו, הרגה אותו בעוז לאחר שניצלה את ביטחונו בה, ובכך הבטיחה את ניצחונם של ישראל במלחמה. ואת כל זה היא עשתה מהאוהל…
3
זכר ונקבה בראם
בלשון הקבלה, זכר ונקבה הם מושגים ארכיטיפיים (ארכיטיפ – אב טיפוס), כלומר מושגים מופשטים וערטילאיים. הזכר הוא כינוי למשפיע, והנקבה – כינוי למקבל. מושגי הזכר והנקבה שייכים לכל רובדי המציאות, כולל בעולמות עליונים ורוחניים ביותר. ברובד הגשמי הם נמצאים בעולמנו כגברים ונשים, אך לא רק. כל אחד הוא לפעמים משפיע (למשל מרצה שמלמד סטודנטים – מעניק מהידע שלו) ולפעמים מקבל (למשל לקוח בחנות). ה"משפיע", כמובן, יכול להיות חלק מהיום בתפקיד "מקבל", ולהיפך. הקבלה מסבירה כי אצל הגבר התרכזו יותר תכונות של השפעה, ואצל האישה – יותר תכונות של קבלה. אולם אלו שני כוחות שכל אחד מהם חייב להשתלב עם הכוח השני, ולהשלים אותו, כדי להגיע לשלמות. תכלית השלמות היא כאשר כל אחד נותן את חלקו באופן מיטבי, ואז היחסים מביאים לידי השלמה.