ישנה טענה נפוצה כלפי היהדות, שהיא גזענית ומפלה, היות שהיהודים תופסים את עצמם כנעלים על עמים אחרים, המכנים את עצמם "עם סגולה" ו"אור לגויים", ומתבדלים בעקבות כך מעמים אחרים. הראיות לכך, כביכול, שנראות כמאששות טענה זו, קיימות אף בהלכה, הקובעת שיהודים לא יאכלו מאכלים שבושלו ע"י גויים (גם אם הם כשרים), לא ייקחו חלק בתרבותם וכמובן – לא יתחתנו איתם. אך האם יש בכך גזענות?

מהי בכלל גזענות? אחת ההגדרות לכך היא:

"ייחוס של נחיתות, לאדם או לקבוצה, על בסיס של תכונות סטריאוטיפיות שמנוסחות בשפה ביולוגית, חברתית או תרבותית. בשיח גזעני נתפסות תכונות אלו כנחותות, כבלתי משתנות וכמהותיות לאותה קבוצה" (מתוך מאמר של הסוציולוג פרופ' יהודה שנהב, 'מהי גזענות?', האגודה לזכויות האזרח בישראל) 

הטעות הבולטת ביותר היא תפיסת היהדות המתבדלת כ'גזענית', בעוד שמדובר בשתי תופעות השונות לחלוטין במהותן. להיות שונה אין פירושו לפגוע בהכרח בקבוצות אחרות או לייחס להן נחיתות. לכל אדם, קבוצה או אומה שמורה הזכות להחליט שהם אינם רוצים להיות כמו כולם. מי שטוען שהתבדלות היא גזענות, בעצם מייצר עולם שטוח שבו כולם נראים, חושבים ומדברים אותו דבר. הטבע הוא מדהים כל כך ביופיו דווקא בגלל שיש בו גיוון ועושר; זברה אינה חמור, וטווס לא אמור להיות תרנגולת. מזרע של אורן יצמח רק אורן, ומפקעת של נרקיס לא תצמח פתאום כלנית. האם עצם העובדה שמיני החיות והצמחים אינם מתערבים זה בזה תתפרש כגזענות?! 

במקרה של העם היהודי, ההתבדלות היא מאפיין שמלווה אותנו כבר מראשיתנו. אברהם אבינו היה הראשון שהלך נגד הזרם. בשונה לחלוטין מהאמונה הרווחת בתקופתו, של ריבוי אלילים, הוא ניפץ את אלילי אביו והלך אחרי האל האחד והיחיד. יצחק ויעקב המשיכו את המסורת ונמנעו ממגורים סמוכים מדי לתושבי הארץ, וכן ברדת יעקב אבינו עם משפחתו למצרים הקפידו הם לא להתערבב עם המקומיים. לאורך כל תקופת גלות מצרים בני העם העברי לא שינו את שמם, מלבושם ושפתם. בתקופות מאוחרות יותר, כשהעם נהה אחרי אמונת הגויים, הוכיחו אותם נביאי ישראל בלשון קשה על אובדן הייחוד הלאומי, ועזרא הסופר הביע התנגדות נחרצת לנישואי התערובת שפשטו אז בעם. ההתבדלות היהודית מהגויים תמיד הייתה קיימת, והיא זו ששמרה על ייחודנו.

התורה מיועדת גם לעמים אחרים

מדוע התרחקנו מהגויים? כי קיבלנו ערכים מיוחדים כדי להעביר לעולם. ערכים שאותם קיבלנו באירוע המיוחד שהתרחש בהר סיני, שעלינו לשמר לטובת התפתחותו הרוחנית של העולם כולו. בהר סיני נוצקנו, כמו מטיל זהב, מאוסף של אנשים בודדים לאומה בעלת ייעוד ומטרה – "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות י"ט, ו'). שם קבלנו את יעודנו להיות אומה בעלת מסר רוחני לעולם כולו: "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה, לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפניה ג', ט'). כאשר האנושות תהיה בעלת תודעה אחת, וכל בני האדם יממשו את הפוטנציאל הרוחני שניתן להם אז יגיע העולם אל תכליתו. עם ישראל קיבל על עצמו את המשימה, אולם כדי לקיים את השליחות אנו מוכרחים לשמור על ייחודנו – שלא ניטה אחרי אנשים ורעיונות שעלולים להשכיח אותה מאיתנו, או לבלבל אותנו עם מסרים סותרים. ההתבדלות אינה לטובתם האישית של היהודים דווקא, אלא מטרתה לטווח הארוך הינה לטובת המין האנושי כולו.

כל זאת בניגוד לגזענות, שרואה גזע אנושי מסוים כעליון וגזעים אחרים כנחותים. היהדות אינה מוצאת כל פגם בגזעים האחרים, שהרי גם הם נבראו בצלם אלוהים. התורה אף מעניקה הדרכה המיועדת עבור אומות העולם, שבאמצעותה הם יוכלו להגשים את הייעוד המיוחד להם. ההלכה קובעת כי בני אומות העולם אינם צריכים להתגייר; הם יכולים לזכות לחיי עולם הבא אם רק ישמרו את שבע מצוות בני נח – שבע מצוות פשוטות שאינן מצריכות מאמץ מיוחד, ושניתן להבינן אף בעזרת הגיון בריא.

ספר הדרכה משפחתי

הריחוק וההתבדלות של עם ישראל מהגויים אינו מוחלט ודיכוטומי, להבדיל מתורת הגזע.
כל אדם יכול להצטרף לעם היהודי, בשונה מתורות גזעניות שאינן מאפשרות מעבר בין "קטגוריות".

אומת עם ישראל מוכנה לקבל לתוכה אנשים חדשים מכל גזע שהוא, וזאת למרות המציאות ההיסטורית שכל היהודים הם בני משפחה אחת – בניו של אותו אב, יעקב אבינו (שנקרא גם 'ישראל'), שממנו יצאו שניים עשר השבטים, ומהם יצא העם המכונה כיום "עם ישראל".  

העובדה שאנו מוכנים לקבל אלינו אנשים מכל האומות, ובלבד שיפגינו רצון עז ואמיתי להיות חלק מהמשפחה, הופכת את עם ישראל ללא גזעני בעליל.  

ייחודיות שנקבעה ע"י אלוהים 

כל האנושות משחר ההיסטוריה ועד היום הינה בעלת בחירה חופשית שיכולה לבחור בטוב או בטוב פחות. בימי שחר ההיסטוריה, האנושות כולה לא הכירה באלוהים ועבדה עבודת אלילים. אחד ויחיד היה זה שבחר לעמוד מנגד ולהכיר באלוהים – אברהם אבינו.
התגלית הזו לא הייתה פשוטה, ואף לוותה במאמצים ובמבחני אמונה קשים, אך בכולם אברהם אבינו עמד בהצלחה.
בגלל בחירתו האישית של אברהם אבינו לקשר ולחיבור עם האלוהים, נבחר הוא ע"י אלוהים להיות אבי האומה הישראלית, המכונה 'ממלכת כהנים וגוי קדוש'.
בחירה חוזרת נעשתה במעמד ההיסטורי, מעמד הר סיני, בו הצהיר העם היהודי "נעשה ונשמע", וקיבל על עצמו את התורה. גם יתר אומות העולם נשאלו אם ברצונן לקבל את התורה, אך הן סירבו לקבלת הנחיות-חיים שיאלצו אותן לצאת מאזור הנוחות ולהיכנס לאזור המחויבויות. 

השרשרת היא ברורה: אברהם אבינו בחר באלוהים, ואלוהים בחר בו לאבי האומה הנבחרת.
העם העברי בחר לקבל את התורה, ואלוהים בחר באומה זו להיות ל"עם סגולה".

משום כך, העם היהודי הוא בעל קשר קרוב לבורא העולם מיתר אומות העולם, וכן בעל תפקיד נעלה וחשוב בבריאה עצמה.
אומות העולם גם הן חשובות כפי שנאמר "חביב אדם שנברא בצלם", אך על העם היהודי נאמר "חביבים ישראל שקרויים בנים למקום" (אבות פרק ג', משנה י"ד).

כיוון שהעם היהודי הוא נעלה יותר ובעל תפקיד חשוב יותר משאר אומות העולם, הוא גם נושא בחובות שעליו למלא, למול הנוכרי שפטור מאותן חובות.
בני אומות העולם מצווים ב-7 מצוות התואמות לאופי נשמתם, ומאפשרות חיים בעלי צדק ומוסר. כל נוכרי שיקיים את 7 מצוות בני-נח יזכה לגן עדן ולחיי נצח בעולם הבא (שלאחר תחיית המתים).
אומנם עולם הבא של הנוכרי אינו אותו עולם כשל היהודי, ואין בכך שום התנשאות, שכן היהודי מחויב להרבה יותר מצוות, ונושא בתפקיד שכורך בתוכו מאמץ גדול לאין ערוך משל הנוכרי. אין בעובדה זו משום זלזול בנוכרי, אלא לפי גודל המאמץ – כך גודל השכר. בדיוק כפי שלא מצופה שמשכורתו של רופא שהשקיע מאמץ וזמן רב בלימודיו תהיה כשל בעל מקצוע שלא השקיע ייגע רב ברכישת השכלה. 

לסיכום, ההבדל הגדול ביותר בין היהדות לתורת הגזע הוא שעל פי תורת הגזע, טיב האדם נקבע על פי מוצא ביולוגי או על בסיס לאומי, ואילו לפי היהדות אין זה משנה באיזו מדינה נולדת, מה צבע השיער שלך ואם יש לך עיניים מלוכסנות.
היהדות אומנם מתבדלת מאומות העולם, וזאת בגלל האמונה במטרה ייחודית-רוחנית שנועדה לעם היהודי, שדורשת שלא להתערבב עם אומות העולם, שהרי להם יש תפקיד מוגדר ונפרד משלהם.
היהדות מאמינה שלכל בריה בעולם – יהודי או לא-יהודי, חי, צומח, דומם – יש ייעוד שלשמו היא נבראה. בריה מסוג אחד לא צריכה לנסות להיכנס לנעליים של בריה מסוג אחר. לכל אחד ואחד יש תפקיד מיוחד שמותאם עבורו, ומרכיב את הפאזל השלם, ועל כן מטבע הדברים עליו לשמור על הייחוד שלו.