למה שאלוהים הגדול והאינסופי יתעניין בי?

אהבת ה' אל כל אחד מאיתנו היא אהבה אינסופית שאינה תלויה בדבר. בורא עולם משגיח ודואג לכל יהודי ויהודייה באופן אישי ופרטי, ואין אף אדם שיכול להחליף את מקומו של אדם אחר בעיניו, כפי שאף בן לא יכול להחליף בעיני הוריו את מקומו של בן אחר. לכל אחד מאיתנו יש קשר אישי עם ה' שחפץ ורוצה בטובתנו ובחיבורנו אליו

האם לאלוהים איכפת מאיתנו בני האדם, ואיך אפשר לדעת זאת?

כשחושבים על גודלו הבלתי-נתפס של היקום או על העובדה שעולמנו מכיל 7 מיליארד איש, קשה שלא לחשוב עד כמה קטנים אנו וחיינו, שמצטיירים כבורג קטן במערכת, ביחס לעולם הגדול. האם להאמין שאלוהים, הנצחי והאינסופי, מתעניין בכל דבר שקורה עמנו זה לא כמו להאמין שהאדם מתעניין בחיי הנמלה? האם באמת איכפת לה' מכל אחד ואחת מאיתנו?

אחד הקשיים הגדולים בדרך אל התקרבות לבורא עולם הוא התחושה שבעולם כ"כ גדול המכיל שבעה מיליארד אנשים ברחבי הגלובוס, אנו לא 'נראים' בעיניו אלא רק מהווים עוד אחד מיני רבים. לתחושה זו עלולה להתווסף המחשבה כי לבורא העולם האינסופי לא אכפת באופן ישיר ממני, זה שמהווה עוד בורג קטן במערכת הגדולה.

קולות פנימיים מעין אלו מחלישים את הפתח ליצירת קשר וקירבה עם ה', משום שאם אין האדם רואה את חשיבות עצמו בעיני בוראו, קל וחומר שאין הוא מכיר בחשיבות מעשיו למול בוראו. "באמת אכפת לו אם אדליק אור בשבת?" או "באמת אכפת לו אם אכניס גבינה לתוך התבשיל הבשרי?" הן סוג המחשבות שמוריד את ערך מעשינו ויוצר זילות בקשר שבין כל אחד מאתנו לבוראו.

ביטויי אהבה כתובים

האמת הינה הפוכה לחלוטין. אהבתו של בורא עולם לכל יהודי היא אינסופית, בלתי מוגבלת ואינה תלויה בדבר. קיימים פס' רבים בתנ"ך המבטאים את אהבת הבורא אלינו, והנה חלקם:

"כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לה' אֱלֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (דברים, יד, ב),
"לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים: כִּי מֵאַהֲבַת ה' אֶתְכֶם" (דברים ז, ז-ח),
"כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים כג, ו),
"בְּחַבְלֵי אָדָם אֶמְשְׁכֵם בַּעֲבֹתוֹת אַהֲבָה" (הושע יא, ד), ועוד.

הנביא מלאכי אומר לעם ישראל "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם – אָמַר ה'" (מלאכי א, ב), והמלבי"ם, מגדולי פרשני המקרא, מבאר את עומק הדברים: אהבת ה' לעם היהודי היא אהבה גמורה ללא שום תנאי, ואפילו לא מצד זכויות אבותינו הקדושים, והנה לשונו: "אין אהבת ה' לישראל מפני אהבתו הקדומה לאבותיהם, אלא עיקר האהבה היא מה שאוהב אותם… 'אהבתי אתכם – בעצמכם'".
הנביא מביא את דברי ה' אל העם דווקא בגלל הספק הפנימי שקיים בהם לגבי אהבת ה' אותם, כפי שמסביר הנביא את סיבת דבריו "וַאֲמַרְתֶּם – בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ?" (מלאכי א, ב). כלומר, ה' מבקש לסלק מאיתנו מחשבה סוררת זו המטילה ספק בדבר אהבתו של ה' כלפינו, ולכן מביא הנביא מלאכי את דברי נבואתו בשם ה' אל עם ישראל.
וכן, ירמיהו מכריז בנבואתו על אהבתו הנצחית של ה' כלפינו "מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ" (ירמיהו לא, ב).

אהבתו של ה' אלינו מתוארת בחלק מן התיאורים כאהבת אב לבנו: "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות ד, כב), וכן "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם [כינוי לעם ישראל], אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים, כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד; עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ, רַחֵם אֲ‍רַחֲמֶנּוּ נְאֻם ה'" (ירמיה לא, יט), "בָּנִים אַתֶּם לה' אֱלֹהֵיכֶם" (דברים יד, א), ועוד מקומות רבים שבהם קורא לנו בורא עולם, כמו אב שאוהב את בנו היקר.

בורא עולם מכריז על אהבתו אלינו פעם אחר פעם ומגלה לנו עד כמה אנו יקרים בעיניו.

רבי ישראל בעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות, הסביר שכדי להבין את גודלה של אהבת ה' לכל יהודי עלינו לדמיין זוג נשוי שלא זכה לילדים במשך שנים רבות. לאחר ייסורים, בכיות וסבל, הם כבר השלימו בצער עם העובדה שהם לא יזכו להיות הורים. עד שיום אחד מתברר שהם עומדים לזכות לילד בקרוב! לא ניתן לתאר את גודל השמחה לאחר לידתו, ואת האהבה שבה הם עוטפים אותו. כמה הם חיכו לרגע הזה!
והנה אומר הבעל שם טוב, שאהבת ההורים הללו לילדם היא כאין וכאפס לעומת האהבה שמרגיש ה' כלפי כל יהודי.

אין אף אחד בעולם שיכול להחליף את ייעודו ומקומו של יהודי בעיני ה', כמו שאף בן לא יכול לשמש כחלופה עבור בן אחר בעיני הוריו. כמו שעבור הורה כל אחד מילדיו הוא כל עולמו, כך אצל ה' כל יהודי הוא עבורו עולם ומלואו.

אבא שרוצה בטובת בנו

כל אחד מאתנו מושגח בהשגחה אישית וייחודית ע"י ה'. בין כל אחד מאתנו לבורא העולם ישנו קשר פרטי ומיוחד שאינו בר תחליף.

כמו אבא טוב, ה' מצפה ומייחל שנגשים את כל היכולות המיוחדות, הכישרונות והטובות שהוא נטע בנו. מכל המתנות שקיבלנו ממנו המיוחדת ביותר שטמונה בנו היא הנשמה – אותו חלק רוחני שמקורו בשורש הגבוה ביותר של המציאות אשר נמצא עמוק בתוכנו. אלא שהמתנה המיוחדת הזו לעיתים רדומה, וכדי שהנשמה תתעורר היא צריכה לקבל את ה'מזון' המתאים לה. הגוף הגשמי צריך מזון גשמי, והנשמה הרוחנית צריכה מזון רוחני – תורה ומצוות.

את התורה ה' בחר להעניק לעם היהודי מכל האומות שבעולם – לטובתנו, כמו שנכתב בתורה: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם… לִשְׁמֹר אֶת מִצְו‍ֹת ה' וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְטוֹב לָךְ" (דברים י, יב-יג). שכן, ע"י התורה ניתן ליצור עם בורא העולם קשר של קירבה ובכך לזכות לעונג ולאושר עילאי בחיינו כאן ובחיי הנצח. ה' שבחר לתת לנו את התורה הקדושה עשה זאת עבורנו מתוך רצון להטיב לנו.

נכון שה' אוהב אותנו אהבה אינסופית בלי תנאים מעצם היותנו, אך כמה נחת רוח יש לו מאיתנו כשאנו מקיימים את דבריו, הולכים בדרכו ומוכיחים לו כי אנו חפצים לעשות את רצונו, ובכך יוצרים חיבור וקשר עמוק עמו. כל מצווה קטנה שלנו, כל תפילה, פרק תהלים, שיעור תורה, מעשה טוב, כל חסד קטנטן – הם בעלי ערך עצום!

בורא עולם מכיר אותנו יותר טוב מכולם. הוא יודע שאנחנו אולי לא מושלמים ולא צדיקים, ואוהב אותנו בכל זאת. הוא מאמין בנו ומחכה שנגלה את האוצר הטמון בתוכנו, שנשוב אליו ונעשה עוד צעד קטן לקראתו. וכמו הורה שאוהב את בנו, כשאנו מתרחקים ממנו, הוא לא מוותר עלינו ומחכה בגעגועים רבים שנמצא את הדרך לשוב אליו, "מושיט ידו לעזרה, ונותן ברחמיו את הכח לתקן… ולשוב אליו" (מילות השיר 'לשוב הביתה').

המשך קריאה ↓

1 כמה חשוב להיות אהוב

ברנה בראון (Brené Brown) היא חוקרת רגשות אמריקאית, שהתפרסמה בשנים האחרונות בזכות הרצאותיה הסוחפות ב-'TED'. בראון מספרת על מחקר בו ניסתה למצוא את ההבדל העיקרי בין אנשים שדיווחו כי הם מרגישים תחושה של אהבה ושייכות לבין אלה שלא. היא גילתה שההבדל היחיד בין שתי הקבוצות הוא שהאנשים שהרגישו שייכות פשוט חונכו, גדלו וחיו עם האמונה שהם ראויים לאהבה ולשייכות. מה שגורם לנו לבעיות בזוגיות, לדימוי עצמי נמוך ולחוסר הצלחה היא האמונה שלנו שאנחנו לא ראויים לאהבה. אהבה עצמית וידיעת ערך עצמך הם הבסיס להתפתחות בחיים, לזוגיות בריאה ולתחושת אושר.
לכן אין מתכון טוב יותר לחיים מאושרים מאשר ההבנה שה' אוהב אותנו אהבה עצומה בכל רגע. כשאדם מכיר את חשיבותו העצומה בעיני בורא עולם, תהיה לו הסתכלות עצמית בריאה וביטחון בעצמו מעצם כך שיודע הוא כי בורא עולם מאמין בו ובטוב שבו, שכן בכל רגע ורגע ה' מחיה אותו, משגיח עליו ודואג לו.

המשך קריאה ↓

4 בשבילי נברא העולם

התורה רואה כל אחד ואחת מעם ישראל כעולם שלם, ועל כן נאמר במשנה (סנהדרין ד, ה) "לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל – מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מישראל – מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא… לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר – בשבילי נברא העולם". כלומר, כפי שכל האנושות כולה מקורה באדם יחיד, האדם הראשון, כך התורה רואה בכל אחד ואחד כעולם ומלואו, ועל כן, כל אדם בישראל צריך להכיר בחשיבותו ולהרגיש ש'בשבילי נברא העולם'. אין אף אחד בעולם שיכול להחליף את ייעודו ומקומו של יהודי בעיני ה', כמו שאף בן לא יכול לשמש כחלופה עבור בן אחר בעיני הוריו. כמו שעבור הורה כל אחד מילדיו הוא כל עולמו, כך אצל ה' כל יהודי הוא עבורו עולם ומלואו.
רבי שמחה בונים מפשיסחא היה אומר שאדם צריך ללכת עם שני פתקים, אחד בכל כיס. בפתק אחד כתוב משפט שאמר אברהם אבינו, "ואנכי עפר ואפר" (בראשית יח, כז), המדגיש את מעמדו וקטנותו לעומת ה'. בפתק השני כתוב "בשבילי נברא העולם" (מסכת סנהדרין, דף לז), המזכיר לו את חשיבותו בעיני ה'. תפקידו של האדם הוא, להבין באיזה מהם להשתמש בכל פעם…

המשך קריאה ↓

2 כי בנו בחרת

ביטוי לתחושת האהבה של ה' אלינו מופיע בתפילה. פעמיים ביום, בבוקר ובערב, אנו אומרים את הפסוק "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד". אמירה זו מכונה 'קבלת עול מלכות שמיים', כלומר התחושה שאנו תלויים לחלוטין בריבונו של עולם, שהוא המציאות היחידה שקיימת ושאנו צריכים לעשות את רצונו. אך כהקדמה לקריאת שמע אומרים בבוקר "אַהֲבַת עולָם אֲהַבְתָּנוּ … בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַבּוחֵר בְּעַמּו יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה", ובערב "אַהֲבַת עוֹלָם בֵּית יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ אָהַבְתָּ… בָּרוּךְ אַתָּה ה', אוהֵב אֶת עַמּו יִשְׂרָאֵל". כך אנו מזכירים לעצמנו שכל המצוות שניתנו לנו באו מתוך אהבה עצומה, ושהקשר שלנו עם ה' מתבסס על אהבה הדדית.

המשך קריאה ↓

5 התפילה לא ניתנה רק לצדיקים

כתב הרב יהודה לייב אלתר, המכונה ה"שפת אמת", במכתב לאחיו: "אל תעלה על דעתך שהתפילה ניתנה רק לצדיקים, שהרי כל מה שתיקנו חכמי ישראל מיועד לכל אחד מישראל… כל אדם מחויב לבקש מהקדוש ברוך הוא מעומק הלב ולשפוך לפניו את תחנוניו, כי אין שיעור לרחמי ה' יתברך. ובלי ספק ממלא הקדוש ברוך הוא את בקשת כל אחד מישראל בלב שלם, גם אם אין הדבר תמיד ניכר לעין, כי הכל לטובה. ואם האדם זוכה לכך, הוא גם יכול לראות כן בעיניו" (מתוך הקדמה לקונטרס "בשבילי נברא העולם")

המשך קריאה ↓

3 נשמה שנתת בי – טהורה

על פי המסורת, הנשמה ניטלת מאיתנו כל לילה וחוזרת אלינו בבוקר. כחלק מהברכות שנאמרות מדי בוקר, אומרים את המילים הבאות: "אֱלֹהַי, נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה. אַתָּה בְרָאתָהּ, אַתָּה יְצַרְתָּהּ, אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי, וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי, וְאַתָּה עָתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי, וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי לֶעָתִיד לָבוֹא. כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּקִרְבִּי מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי. רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים אֲדוֹן כָּל הַנְּשָׁמוֹת…" במילים אלו אנו מכריזים על ידיעתנו שהנשמה היא מהותנו האמיתית והטהורה, וכשה' מחזיר אותה אלינו מדי בוקר, סימן שהוא חפץ ורוצה בנו לעוד יום של חיים – כי הוא מאמין שנבחר בטוב, וכי הוא אוהב אותנו.

המשך קריאה ↓

1 כמה חשוב להיות אהוב

המשך קריאה ↓

2 כי בנו בחרת

המשך קריאה ↓

3 נשמה שנתת בי – טהורה

המשך קריאה ↓

4 בשבילי נברא העולם

המשך קריאה ↓

5 התפילה לא ניתנה רק לצדיקים

המשך קריאה ↓

אספנו עבורך את הסרטונים הכי מדויקים ברשת

מדוע ה' יצר את בני האדם שונים?

מי רוצה לראות את השגחת ה' עלינו?

אבא שבשמים אוהב אותך

אהבת אלוהים אליך

האם ה' משגיח עלינו?

נכשלת? תקום, ה' אוהב אותך

ה' איתך בכל רגע כי - אתה בנו

אנחנו לא לבד – חלק א'

אנחנו לא לבד – חלק ב'

מרגש: השיר "בוא תכיר את אבא, ילד"

"למה הנסיך בחר דווקא בה מכל הנסיכות?"

לפעמים סיפור ילדים על נסיך ונסיכה יכול להמחיש בצורה הכי פשוטה שבשביל אלוהים - אין לנו תחליף

עברו על המכשיר עם העכבר וגללו מטה לקריאת השיחה!

"כששמע הזקן את תשובתנו, פרץ בבכי חסר מעצורים"

"כששמע הזקן את תשובתנו פרץ בבכי חסר מעצורים, שלא פסק במשך כחצי שעה. הזקן ייבב כתינוק והתקשה להירגע. לאחר ששבה אליו רוחו, ביקש מאיתנו לשבת עמו ולשמוע את סיפורו"

את הסיפור הבא סיפר הרב אהרון ליפסקר, העוסק בטיפול ובשיקום אסירים יהודים הכלואים בבתי-כלא בארצות-הברית:

"היה זה לפני כמה שנים. חברי ואני היינו בסיור בין בתי-הכלא השונים באיזור פלורידה, במטרה לבקר את היהודים הכלואים ולהאיר את עיניהם באור התורה. לילה אחד מצאנו את עצמנו תועים ומבולבלים בדרך. עייפים, רצוצים מריצות היום, תקועים בעיירה בשם ג'קסונוויל. עיירה זו לא הייתה מוכרת לי, והתחלנו לחפש אחר תחנת-דלק ואכסניית דרכים שבה נוכל להעביר את הלילה בבטחה.

לאחר חיפוש ארוך מצאנו. מעבר לדלפק עמד אמריקאי גדול ומגושם. כשראה אותנו לבושים עם הלבוש החסידי, פנה אלינו וביקש מאיתנו ללוות אותו לאגף האחורי של תחנת הדלק. איני יודע מהיכן שאבנו את הכוח וההסכמה להתלוות לאיש הענק והמפחיד הזה, אבל כנראה האינסטינקט הטבעי שבנו אמר לנו ללכת אחריו ולבטוח בו.

הוא ביקש מאיתנו להמתין, וכשהגענו לחדר האחורי פגשנו אדם זקן שישב מעבר לשולחן. פניו היו חרושות קמטים. נראה היה שעבר הרבה בחיים… הוא פנה אלינו ואמר באידיש: "מאיפה אתם?". הופתענו מאוד, וענינו לו חזרה בשפתו: "אנחנו נציגים של הרבי מלובביץ'".

כששמע הזקן את תשובתנו פרץ בבכי חסר מעצורים, שלא פסק במשך כחצי שעה. הזקן ייבב כתינוק והתקשה להירגע. לאחר ששבה אליו רוחו, ביקש מאיתנו לשבת עמו ולשמוע את סיפורו:

"אני הייתי יהודי חסידי כמוכם. הוריי היו יהודים חסידים שגרו בעיירה חסידית בפולין. אבי חבש שטריימל ואמי הייתה אישה צדקנית. למדתי ב'חיידר' (תלמוד תורה) יחד עם אחיי ואני זוכר את הרבי, את האווירה החסידית, ואת הניגונים. חייתי כחסיד ואף הקמתי עם אשתי בית חסידי לתפארת.

אך כשפרצה השואה האיומה המצב הידרדר. הוריי, אחיי ואחיותיי, רעייתי וכל בני-משפחתי נשלחו למשרפות באושוויץ. לא נותר זכר מכל בני-משפחתי. היטלר לא הותיר אף לא אחד מכל היקר לי.

כניצול יחידי מכל בני-משפחתי עשיתי מאמצים מרובים והיגרתי לאמריקה הגדולה. כמו רבים משארית הפליטה גם אני פניתי תחילה לגור בשכונת וילאמסבורג שבברוקלין. אבל שם לא יכולתי לסבול את שכניי. שנאתי את אלוקים, את היהודים, את התורה, ואת כל מה שקשור ליהדות. לא יכולתי לסבול ולראות את היהודים האמריקאיים שנועצים את המזלג בשניצל ובעוף, או לוגמים כוס יין במסיבות רעים, בזמן שמול עיניי עמדו למעלה משלושה מיליון מיהודי פולין שנטבחו ונשרפו בעודם חיים. שנאתי אותם, ושנאתי את אלוקים…

החלטתי שאני עובר לגור כמה שיותר רחוק מברוקלין, כמה שיותר רחוק מיהודים ויהדות. וכך הגעתי הנה, לג'קסונוויל. עם הזמן רכשתי את תחנת-הדלק, נישאתי לאשה גויה ונולדו לי שלושה ילדים. האיש הגדול והמגושם הזה הוא אחד מבניי.

עברו שנים. לילה אחד, בתחילת שנות השמונים, שנתי נדדה. התעוררתי בערך בשעה אחת-עשרה וחצי בלילה ולא יכולתי להירדם. פתחתי את הטלוויזיה והתחלתי לשוטט בין הערוצים במטרה למצוא משהו מעניין.

לפתע, בעודי משוטט, אני רואה על המסך יהודי זקן, הדור פנים עם זקן לבן ומגבעת שחורה שמדבר באידיש, שפה שאני כמובן מבין. בתחתית המסך 'רצה' כיתובית: "הרבי נואם בפני החסידים בברוקלין, ניו-יורק".

רותקתי למסך. הוא דיבר באידיש והקריא פסוק מספר ישעיה: 'ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל'. הוא הסביר שרש"י, מפרש התנ"ך, הסביר שהקב"ה בכבודו ובעצמו יהיה אוחז בידיו ממש איש איש ממקומו, ויוליך אותו יחד עם כל בני ישראל.

הרבי הוסיף ושאל על המרקע: "מה החידוש בדברי הנביא? הרי זה ברור שעם הגאולה יתאחדו כל ישראל. איזה מסר רצה להעביר הנביא בנבואתו? תשובתו הייתה שלפעמים יש יהודי, עם נשמה אלוהית מיוחדת, יהודי שנשמתו עמדה עם כולם במעמד הר-סיני, וחושב לעצמו שהנה הוא "בורח", מנותק, אין לו שייכות לעם הנבחר ממנו בא. הוא מרגיש מנותק רגשית ושכלית מעם ישראל. בא הנביא ואומר, שגם יהודי כמוהו, בתת-ההכרה, חש געגועים וקשר למקורות, ועליו הנביא מדבר באומרו שהקב"ה בכבודו ובעצמו יאחוז בידיו איש איש ממקומו, היכן שלא יהיה. כמו שאומר הפסוק: 'כי לא ידח ממנו נידח'".

הייתי המום, לא נרדמתי כל הלילה. אמרתי לעצמי: "איך יהודי שגר בברוקלין, ניו-יורק, יודע מה קורה איתי, אי-שם בג'קסונוויל, פלורידה? מי אמר לו שאני אתעורר ואשוטט בין ערוצי הטלויזיה?"

למחרת קראתי לאשתי ובניי ל"ישיבת חרום" ואמרתי להם: תדעו, אני יהודי!

ילדיי הביטו בי כעל מי שנפל מעולם אחר. התחלתי לספר להם את כל הקורות אותי. סיפרתי להם על השבת, האווירה החסידית, הניגונים, ועל השבתות והימים-טובים. שמי לא ג'ק, אני חיים-יענקל! סיפרתי להם הכול, והסברתי להם את הדברים ששמעתי – שיבוא יום בו יבואו לקחת גם אותי, כי כמו שהנביא הבטיח – אלוהים לא מוותר על אף יהודי.

הם נבהלו, חשבו שהשתגעתי. הסברתי להם שזו לא בעיה שלהם, כי בעצם רק אני יהודי. כשיבואו אלי, ייקחו רק אותי ולא אותם.

כשנכנסתם לתחנת-הדלק, בני ראה אתכם עם הלבוש החסידי. הוא זיהה אתכם מהסיפורים שסיפרתי לו אודות העיירה החסידית. וכשביקש מכם להמתין הוא נכנס אליי ואמר לי: "פאפא (אבא), באו לקחת אותך…"". עד כאן סיפר הזקן.

אני וחברי עמדנו במקום סמורי שיער, המומים מסיפורו של האיש. בו במקום החלטנו לשנות את מסלולנו. נשארו בעיירה הנידחת במשך כמה ימים, שוחחנו עם היהודי שזה עתה גילה את עולמו וחייו מחדש וקשרנו עמו קשרי ידידות. קבענו מזוזות בדלתות ביתו ולפני שנפרדנו, סיכמנו לשמור על קשר טלפוני ולבקר אחד את השני.

עברו שנים. יום אחד קיבלתי טלפון מהיהודי, והוא אמר לי כך: "הרב, אני יודע שלא חזרתי להיות יהודי טוב כפי שהייתי בעבר. אבל אני יודע שרציתי ועשיתי עד כמה שידי מגעת. ואני שמח ומודה לך על כך". כשבועיים לאחר אותה שיחת הטלפון, החזיר היהודי את נשמתו לכור מחצבתה".

"כי לא ידח ממנו נידח" – אלוהים לא מוותר על אף יהודי!

המשך קריאה ↓