קצר וקולע
מדברים תכל'ס
סרטונים
המחשת וואטסאפ
סיפור מהחיים

הדרך אותה מנחילות התנועה הרפורמית והתנועה הקונסרבטיבית היא למעשה יצירת דת חדשה המביאה להכחדת היהדות עצמה. הזרם האורתודוקסי משמר את המסורת ומנהגיו של עם ישראל מימים ימימה ועד ימינו, כשנאמנות לתורה הוא הערך העליון

תנועות שונות שהתפתחו מהיהדות - הרפורמית והקונסרבטיבית. האם זו סתירה לאמת או ייחודיות מקובלת?

הרפורמה והקונסרבטיביות - תנועות קלילות ופתוחות המייצגות, לכאורה, את היהדות. אם מחליטים להתקרב ליהדות, אז למה שלא לאמץ את הגירסה הליברלית והנוחה? האם הן בכלל נחשבות כחלק מהיהדות? ומהו ההבדל בינן לבין הזרם האורתודוקסי?

התנועה הרפורמית והקונסרבטיבית אינן נחשבות כחלק מהיהדות, למרות שמקורן בה. הזרם האורתודוקסי, לעומת זאת, מייצג את המסורת היהודית האותנטית שנשמרה לאורך השנים. התהוותם של כל אחד מבין אלה החל במועד אחר, וכל אחד מבניהם בעל הסתכלות חיים אחרת, מאפיינים אחרים ואורח חיים שונה.

רפורמים

במשך מאות שנים יהודי אירופה קופחו, נושלו, וגורשו ממקום למקום. הם נדרשו לחיות בשכונות סגורות, לא יכלו לעסוק במקצועות רבים וכל התקדמות שהיא נחסמה בפניהם. רק במאה ה-18 (לאחר המהפכה הצרפתית) הם התחילו לקבל שוויון זכויות, אמנציפציה בלעז. לפתע נפתחה בפני היהודים האפשרות להתקבל למשרות ציבוריות, ללמוד באוניברסיטאות ולהתערות בחברה. אך היה לכך מחיר: בתמורה לזכויות שקיבלו, היהודים נדרשו להשיל מעליהם את הסממנים הייחודיים להם ולהיות "כמו כולם". 

חלק מהיהודים חשו שיהדותם מפריעה להם להשתלב בחברה, והתנצרו. חלק כמובן שמרו על יהדותם בחירוף נפש, וחלק אחר ביקש ליהנות משני העולמות. הם החליטו להישאר יהודים, אך להסיר מהיהדות את כל מה שגורם להם להיות "שונים" ו"אחרים". וכך קמה לה תנועה של יהודים שביקשו לבצע שינויים בדת (רפורמה), כך שהיהדות תהפוך למשהו שדומה יותר לנצרות. בין היתר הם שינו את נוסח התפילה, בנו בתי כנסת שדמו לכנסיות, הכניסו אליהם עוגב ומקהלה, "העבירו" את יום השבת ליום ראשון, הוציאו מסידור התפילה כל אזכור לארץ ישראל, ציון וירושלים, ועוד. 

הרפורמה, כגירסה קלילה, נוחה ומפתה יותר של כביכול היהדות, התפשטה עד מהרה ברחבי גרמניה והגיעה גם למדינות אירופאיות נוספות שבהן היו ליהודים שוויון זכויות. "היהדות החדשה" שהוצעה, שאיננה הייתה עוד ליהדות אלא לדת חדשה, הייתה קוסמופוליטית, מודרנית, פילוסופית ואסתטית מאוד – אך גם קרה כקרח. כל הלהט וההתלהבות שהזינו את היהודים ועזרו להם לדבוק בדתם במשך אלפי שנים נמוגו. זו הייתה תנועה שהדגישה את האוניברסליות, אך התעלמה לחלוטין מהייחודיות של עם ישראל. רבים מהם כבר לא ערכו ברית מילה לילדיהם, לא שמרו כשרות, לא צמו ביום כיפור ולמעשה רוקנו את היהדות מהתוכן המיוחד שלה. את תחושת הייעוד היהודית הם החליפו בפטריוטיות גרמנית, עד כדי כך שמנהיגי הרפורמים בגרמניה הצהירו שהם כבר לא יהודים אלא "גרמנים בני דת משה". 

הרפורמים לא הסתפקו בכך, אלא גם החליטו לנקוט בצעדים חריפים נגד היהודים "המסורתיים" שנותרו נאמנים למסורת היהודית מימים ימימה. כך למשל בפרנקפורט הם סגרו בכוח את המקווה, ביטלו את השחיטה הכשרה וגרמו לשלטונות לאסור על לימוד תורה. לשיטתם, כל עוד היו בסביבה יהודים שמרניים ו"פרימיטיביים", לא תוכל הרפורמה להשתלב כראוי בקרב החברה הנוצרית.

פריחתה הגדולה של הרפורמה התרחשה בהגירה היהודית הגדולה לאמריקה. הגל הראשון היה של יהודים גרמנים שהקימו שם תשתית דתית רפורמית, ואז – כשהמוני המהגרים (למעלה מ-2.5 מיליון יהודים!) הגיעו בעקבותיהם – הם מצאו "דת" שלא תפריע להם להשתלב בצורה נעימה עם החיים האמריקאים החופשיים. רבנים ולומדי תורה שתורתם אומנותם כמעט ולא היגרו לארה"ב, בגלל הקושי לקיים שם חיים יהודיים דתיים באותם ימים. וכך הרפורמה הפכה לכת מרכזית בקרב יהודי ארה"ב. גם כיום, מבחינה סטטיסטית, הרפורמה היא התנועה הדומיננטית בקרב יהודי ארה"ב: כמעט 40% מכלל המשפחות היהודיות (ליתר דיוק, שאחד מבני הזוג שלהן יהודי) משתייכות אליה, וכל זאת כאשר אין היא מייצגת כהוא זה את היהדות, אלא היא מייצגת דת אחרת בפני עצמה. 

קונסרבטיבים

מי הם הקונסרבטיבים? התנועה הקונסרבטיבית הוקמה בארה"ב כתגובה לקיצוניות שנקטה התנועה הרפורמית, שהלכה והתנתקה מהמסורת היהודית יותר ויותר. כך למשל, במסיבת הסיום הראשונה של ההיברו יוניון קולג' ב-1883, מוסד הלימוד המרכזי של התנועה הרפורמית, הוגשו בארוחת הערב החגיגית צפרדעים ופירות ים, ובשרים לצד גלידות שמנת – איסורי תורה מוחלטים. רבים מהמשתתפים עזבו בכעס, וחלק אחר פשוט ישבו נדהמים, מסרבים לגעת באוכל שהוגש להם. (American Jewish History:A JPS Guide, 2007, עמ' 106).

התנועה הקונסרבטיבית מאמינה כי יש ערך לשמירת מצוות, אולם הם אינם מקבלים את הפסיקה המסורתית המקובלת במשך אלפי שנים בעם ישראל. יש להם פסיקה משלהם ובתי דין משלהם, אך מה שבעיקר מאפיין אותם היא ההנחה שהתורה צריכה להתאים את עצמה לאורח החיים המודרני, ולא להיפך. מאפיינים אלה הפכו אותה ל"דרך האמצע", כביכול, ורבים מיהודי ארה"ב השתייכו אליה באמצע המאה העשרים. 

בשנים האחרונות התנועה הקונסרבטיבית היא תנועה בדעיכה, ואין כמעט מצטרפים חדשים. בפועל, היא לא רחוקה כל כך מהרפורמים, ונמצאת רק צעד קטן מאחוריה, שכן את רוב השינויים שהרפורמה הכניסה – הקונסרבטיבים אימצו מאוחר יותר.

אורתודוקסים

ומהי האורתודוקסיה היהודית? ככל שמגמות החילון והרפורמה התפשטו יותר בעם היהודי, כך הבינו רבנים רבים כי יש לשמור על המסורת. במציאות בה הפתיחוּת לתרבות המודרנית הביאה לנטישת הדת, היו מי שחשבו כי יש להגביה את החומות כלפי כל מה שריח של חילון ומודרניות נושב ממנו, וכפי שהגדיר זאת רבי משה סופר, החת"ם סופר – "חדש אסור מן התורה". במקור זהו ביטוי מהמשנה שמתייחס למצווה הלכתית של איסור אכילת תבואה מסוימת, אך הרב סופר עשה בו שימוש כדי להעביר מסר חריף. 

האורתודוקסיה היהודית השתנתה ממקום למקום. היו אזורים שבהם היא נעשתה סגורה וחרדית יותר, והיו מקומות שבהם היא הייתה פתוחה יותר לעולם שבחוץ. אך במבחן התוצאה, אין ספק כי האורתודוקסיה הוכיחה את עצמה – היא שימרה את המסורת ואת מנהגיו של עם ישראל עד ימינו, וממשיכה בכך גם עתה.

המצב כיום – קריסה דמוגרפית

התנועה הרפורמית היא תנועה מרכזית בקרב יהודי ארה"ב, אך היא מושכת אליה ביקורת עזה משתי סיבות מרכזיות. ראשית, נישואי תערובת. אחוז ההתבוללות בקרב יהודי ארה"ב הוא מהגבוהים בעולם, והתנועה הרפורמית רק מעודדת זאת. זה לא תמיד היה כך: במשך שנים ארוכות הצליחו יהודי ארה"ב לשמר את הקהילה היהודית בכך שהקפידו להתחתן רק עם יהודים. גם האנטישמיות הבסיסית ששררה בחברה האמריקאית עד שנות החמישים מנעה התבוללות, והקהילה היהודית גדלה והתפתחה יפה מבחינה דמוגרפית.

אך החל משנות ה-40', ובמיוחד אחרי מלחמת העולם השנייה, חל שינוי גדול בחברה האמריקאית. היהודים זכו להכרה, יוקרתם גדלה והם התקבלו בכבוד כשווים בין שווים. היהודים הפכו "ליותר אמריקאים מאמריקאים" והגיעו להישגים חברתיים בעלי חשיבות באותה תרבות (כמו: מלכת יופי יהודייה, כוכבי בייסבול יהודיים, שחקני קולנוע יהודיים ועוד). ככל שההיטמעות בחברה האמריקאית נעשתה קלה כל כך, היה קשה יותר להמשיך ולהתבדל. כך עלה שיעור נישואי התערובת לאחוזים מבהילים, כשכיום לצערנו, רובם המוחץ של יהודי ארה"ב שאינם אורתודוקסים מתחתנים עם בני זוג לא יהודים. דרך חיים זו מובילה לכך שאין כמעט דור שלישי רפורמי של יהודיים – הרוב מתבוללים עוד קודם לכן באופן מלא. הדבר הביא לכדי אבסורד ולפיו ה"טמפלים" (כינוי לבתי כנסת רפורמים) מקבלים אליהם גם גויים גמורים – כל עוד הם משלמים דמי חבר…

כדי לעצור את הקריסה הדמוגרפית, התנועה הרפורמית קיבלה החלטה מזעזעת המנוגדת לחלוטין להלכה הבסיסית ביותר בעם ישראל – הקביעה "מיהו יהודי". ההלכה היהודית קובעת שהיהדות נקבעת על פי האם, ויהודי הוא רק מי שנולד לאם יהודיה. אולם ה"פתרון" של הרפורמים בארה"ב לבעיית ההתבוללות היה פשוט: במקום להתמודד עם האתגר של עידוד יהודים להתחתן עם יהודים, הם הכריזו כי מעתה גם האב יכול "להעביר" את היהדות לילדיו, אפילו אם האם אינה יהודייה. מרגע זה נקרע קרע איום ונורא בתוך עם ישראל, כיוון שמעתה היו המוני אנשים המכונים "יהודים" אך אינם יהודים כלל. 

בפועל, תוצאות המהלך היו הרות אסון לדמוגרפיה היהודית – גברים יהודיים נפתחו יותר לרעיון להינשא לאישה שאינה יהודייה. הזיקה ליהדות בקרב משפחות מעורבות ירדה עוד יותר, עד שבשנים האחרונות גורמים בתנועה הרפורמית בארה"ב הביעו ביקורת על המהלך. אבל אחרי שהסכר נפתח, כבר קשה עד בלתי אפשרי לעצור את השיטפון.

הרפורמה גרמה במו ידיה להתבוללות ולהיטמעותם של יהודיים ויהודיות רבות בקרב אומות העולם, ובכך אותם יהודיים נותקו לעד מהשושלת היהודית. הדרך אותה מנחילה התנועה הרפורמית (והקונסרבטיבית) היא למעשה יצירת דת חדשה – המביאה להכחדת היהודים עצמם. 

הרדידות הדתית

הסיבה השנייה לביקורת על התנועה הרפורמית הייתה הרדידות הדתית. הסוציולוג החשוב ביותר של יהודי ארה"ב במאה העשרים, צ'רלס ליבמן, כתב: "התנועות הקונסרבטיבית והרפורמית אינן תנועות דתיות, אלא מעניקות הכשר לרמה נמוכה של דבקות דתית בקרב יהודים בארה"ב". חוקרים אחרים כתבו כי "הדת [הרפורמית] היא כיסוי להשקפת עולם חילונית".
הבעיה הגדולה הגלומה בתנועה הרפורמית היא ההטעייה: בעוד שהחילונים לפחות יודעים שהם אינם דתיים, אך הם יכולים להתקרב ליהדות ולקבל על עצמם את אורח החיים הדתי, הרפורמיים חיים כמעט לחיות ללא מגבלות, וקוראים לעצמם… "אדם דתי". 

היהדות במהותה תובעת מהאדם צורת התנהגות מסוימת, אולם הרפורמה הפכה אותה לדת וולונטרית. כשרות, שמירת שבת, ברית מילה, נישואין לבן זוג יהודי – כל אלה כבר אינם הכרחיים, כביכול. אך אם מותר לשנות את כל הנחיות התורה, הנטענות אף על ידיהם כאלוהיות, ע"פ שיקולים של נוחיות – מה בעצם הופך אותה ל"דת"? אם ניתן לשנות ב"דת" זו את הערכים והאידיאליים שמקורם בתורה אלוהית באלה האנושיים והמותאמים לרוח התקופה – מה הופך אותה לעילאית יותר מכל פילוסופיה פרי מחשבתו של בן אנוש?

המשך קריאה ↓

1

יהדות לפי הזמנה

מאז הופעת הרפורמה, גדולי ישראל עמדו בפני השאלה – האם להתחבר אל הרפורמים בדברים הטובים שהם עושים, או להתבדל מהם לחלוטין? ההחלטה החד-משמעית שלהם היתה שיש לעמוד כחומה בצורה מול התופעה ולהתנגד לה בכל הכוח. רבני היהדות האורתודוקסית אינם מכירים בתנועה הרפורמית כתקפה, ואוסרים להיכנס לבתי הכנסת שלהם או להשתתף בטקסים רפורמים. גם חתונה ותהליך גיור שנערכו על ידי "ראביי" אינם נחשבים כתקפים מבחינה הלכתית – היות ולאחר "גיור" כזה שאינו אורתודוכסי, המתגייר אינו נדרש לשנות שום דבר בחייו, אלא רק נדרש להביע את רצונו להשתייך לקהילה היהודית, כמנוגד לאחד התנאים הנדרשים ע"פ ההלכה לגיור כשר. ניתן לראות הגיון רב באותו תנאי בהלכה הדורש מהמתגייר לשנות את אורח חייו לזה המתנהל ע"פ תורת ישראל, שכן אם אינו מאמין בדרישת התורה לקיום מצוותיה – איזה ערך והגיון יש בכניסתו לעם היהודי?…

המשך קריאה ↓

4

מה עם הקונסרבטיבים?

מי שנחשב לפוסק הגדול ביותר בארה"ב במאה העשרים, הרב משה פיינשטיין זצ"ל (מחבר סדרת הספרים 'אגרות משה'), ראה בתנועה הקונסרבטיבית סכנה גדולה לא פחות מאשר התנועה הרפורמית, ואסר לאפשר למי שמלמד במוסד קונסרבטיבי להעביר שיעור בבית כנסת אורתודוקסי. כבר בשנת 1886, זמן קצר לאחר יסוד התנועה, כתב רב אורתודוקסי בשם אייזנשטיין ש"הם והרפורמים נעים באותו כיוון, רק בהפרש של זמן". ואכן כל שינוי שהובא על ידי התנועה הרפורמית אומץ תוך זמן קצר גם על ידי התנועה הקונסרבטיבית. למשל, הרפורמים התירו לחלל שבת כדי להגיע לבית הכנסת, והקונסרבטיבים הלכו בעקבותיהם; הרפורמים הכשירו לראשונה אישה בתפקיד "רבה" בשנת 1972, והקונסרבטיבים עשו זאת ב-1985; הרפורמים הכירו ביהדותו של ילד שרק אביו יהודי בשנת 1983, והקונסרבטיבים מקבלים בברכה בני זוג שאחד מהם יהודי והשני אינו יהודי, ואף גויים שנישאו (או היו נשואים בעבר) ליהודי.

המשך קריאה ↓

2

בלבול עַכְשָׁוִי

הבלבול שאוחז את מי שמשתייכים לתנועה הרפורמית אינו רק תופעה היסטורית חולפת. רק לפני כמה שנים נערך טקס נישואין "יהודי" בין צ'לסי קלינטון, בתם (שאינה יהודייה) של נשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון והילרי קלינטון, לבחור יהודי. הטקס התקיים תחת חופה, החתן התעטף בטלית וחבש כיפה, ואפילו קראו את שבע הברכות, כמקובל. מי שהשיא אותם היו… כומר וראביי רפורמי, במשותף.

המשך קריאה ↓

5

מדוע עזבתי את התנועה הקונסרבטיבית?

ד"ר עינת רמון, שהייתה בעבר בכירה בתנועה הקונסרבטיבית בארץ, כתבה מאמר ובו הסבירה מדוע עזבה את התנועה ואימצה את הדרך האורתודוקסית (מגזין "דעות" מס' 75, יוני-יולי 2016). רמון הייתה דיקנית בית המדרש לרבנים של התנועה הקונסרבטיבית, והייתה מממציאי הכינוי "רבה", אולם מאז עזיבתה הפסיקה כמובן להשתמש בו. מעניינים במיוחד דבריה על המגמה האמיתית של התנועות המחדשות, שאינה תמימה כל כך כפי שמנסים לצייר: "במהלך שנות התשעים ניהלתי מאבקים פוליטיים רבים כדוברת התנועה המסורתית. מבלי משים הפכתי למשמיעת קול פמיניסטי קיצוני, שעיקרו ציטוט חלקים מן ההלכה המנותקים מהקשרם ההלכתי הרחב". עוד היא טוענת כי התנהלותם של הזרמים הליברליים בעימותים דתיים מייצרת נזק חמור לעם היהודי. היא מוסיפה ואומרת: "ללא אורתודוקסיה חזקה, המציבה גבולות נוכח פגעי ההרס המוסרי בעולם, במערב ובמזרח, מחד גיסא, ומאידך גיסא המקרבת בתבונה את היהודים למהותם היהודית בדרך שאיננה מתפשרת על עיקרי התורה, לא נוכל להמשיך ולקיים את העם היהודי בכלל ואת החברה הישראלית כולה בפרט".

המשך קריאה ↓

3

"הרפורמה היא עסקה משתלמת"

פרופ' אליעזר שביד מתאר באחד ממאמריו את התפתחותה של הרפורמה בהיסטוריה: מאלטרנטיבה רדודה ליהדות, לזרם חברתי-כלכלי שאימץ את עקרונות השוק של החברה הקפיטליסטית. הוא תוהה: "השאלה הגדולה המתעוררת לנוכח ההצלחה המרשימה כל כך (של הרפורמה) היא כפולה: (א) האם הזהות היהודית הנמכרת ונקנית בדרך זו היא רצינית? האם היא יוצרת מחויבות לעם היהודי, לתורתו ולמורשתו במאבק הקשה על הישרדותו הן במישור הפוליטי, והן במישור זהותו העצמית, או שמא אין זו אלא זהות וירטואלית אופנתית שניתן להמירה באחרת בנקל כאשר היא חדלה להיות מהנה? (ב) האם הדת ממשיכה להיות דת בכלל כשהיא מחליפה את המחויבות האידיאליסטית של האדם לאלוהים ולתורתו בשאיפתו המטריאליסטית לספק לעצמו ריגושים סביב מחשבות מעודדות המאשרות בעיניו את הישגיו ואת כבודו?

אני נוטה להשיב על שתי השאלות האלה, מתוך הסתכלותי במציאות של עידננו, בשלילה, וזהו שורש הפסימיות שלי: ההצלחה השיווקית של הרפורמה… היא בלי ספק הצלחה מסחרית רווחית, אבל בשום פנים ואופן לא הצלחה דתית. דת אותנטית דוברת בשם אמת רוחנית ומטילה על האדם חובות לפני אלוהיו טרם שהיא מבטיחה לו את תגמולי אושרו ואת תודעת המשמעות של חייו וכתנאי לאלה. לכן מבחינה דתית העסקה הרפורמית… היא כולה הפסד".  (מתוך הספר "היהדות הרפורמית: הגות, תרבות וחברה", עורך: אבינועם רוזנק)

המשך קריאה ↓

1

יהדות לפי הזמנה

מאז הופעת הרפורמה, גדולי ישראל עמדו בפני השאלה – האם להתחבר אל הרפורמים בדברים הטובים שהם עושים, או להתבדל מהם לחלוטין? ההחלטה החד-משמעית שלהם היתה שיש לעמוד כחומה בצורה מול התופעה ולהתנגד לה בכל הכוח. רבני היהדות האורתודוקסית אינם מכירים בתנועה הרפורמית כתקפה, ואוסרים להיכנס לבתי הכנסת שלהם או להשתתף בטקסים רפורמים. גם חתונה ותהליך גיור שנערכו על ידי "ראביי" אינם נחשבים כתקפים מבחינה הלכתית – היות ולאחר "גיור" כזה שאינו אורתודוכסי, המתגייר אינו נדרש לשנות שום דבר בחייו, אלא רק נדרש להביע את רצונו להשתייך לקהילה היהודית, כמנוגד לאחד התנאים הנדרשים ע"פ ההלכה לגיור כשר. ניתן לראות הגיון רב באותו תנאי בהלכה הדורש מהמתגייר לשנות את אורח חייו לזה המתנהל ע"פ תורת ישראל, שכן אם אינו מאמין בדרישת התורה לקיום מצוותיה – איזה ערך והגיון יש בכניסתו לעם היהודי?…

המשך קריאה ↓

2

בלבול עַכְשָׁוִי

הבלבול שאוחז את מי שמשתייכים לתנועה הרפורמית אינו רק תופעה היסטורית חולפת. רק לפני כמה שנים נערך טקס נישואין "יהודי" בין צ'לסי קלינטון, בתם (שאינה יהודייה) של נשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון והילרי קלינטון, לבחור יהודי. הטקס התקיים תחת חופה, החתן התעטף בטלית וחבש כיפה, ואפילו קראו את שבע הברכות, כמקובל. מי שהשיא אותם היו… כומר וראביי רפורמי, במשותף.

המשך קריאה ↓

3

"הרפורמה היא עסקה משתלמת"

פרופ' אליעזר שביד מתאר באחד ממאמריו את התפתחותה של הרפורמה בהיסטוריה: מאלטרנטיבה רדודה ליהדות, לזרם חברתי-כלכלי שאימץ את עקרונות השוק של החברה הקפיטליסטית. הוא תוהה: "השאלה הגדולה המתעוררת לנוכח ההצלחה המרשימה כל כך (של הרפורמה) היא כפולה: (א) האם הזהות היהודית הנמכרת ונקנית בדרך זו היא רצינית? האם היא יוצרת מחויבות לעם היהודי, לתורתו ולמורשתו במאבק הקשה על הישרדותו הן במישור הפוליטי, והן במישור זהותו העצמית, או שמא אין זו אלא זהות וירטואלית אופנתית שניתן להמירה באחרת בנקל כאשר היא חדלה להיות מהנה? (ב) האם הדת ממשיכה להיות דת בכלל כשהיא מחליפה את המחויבות האידיאליסטית של האדם לאלוהים ולתורתו בשאיפתו המטריאליסטית לספק לעצמו ריגושים סביב מחשבות מעודדות המאשרות בעיניו את הישגיו ואת כבודו?

אני נוטה להשיב על שתי השאלות האלה, מתוך הסתכלותי במציאות של עידננו, בשלילה, וזהו שורש הפסימיות שלי: ההצלחה השיווקית של הרפורמה… היא בלי ספק הצלחה מסחרית רווחית, אבל בשום פנים ואופן לא הצלחה דתית. דת אותנטית דוברת בשם אמת רוחנית ומטילה על האדם חובות לפני אלוהיו טרם שהיא מבטיחה לו את תגמולי אושרו ואת תודעת המשמעות של חייו וכתנאי לאלה. לכן מבחינה דתית העסקה הרפורמית… היא כולה הפסד".  (מתוך הספר "היהדות הרפורמית: הגות, תרבות וחברה", עורך: אבינועם רוזנק)

המשך קריאה ↓

4

מה עם הקונסרבטיבים?

מי שנחשב לפוסק הגדול ביותר בארה"ב במאה העשרים, הרב משה פיינשטיין זצ"ל (מחבר סדרת הספרים 'אגרות משה'), ראה בתנועה הקונסרבטיבית סכנה גדולה לא פחות מאשר התנועה הרפורמית, ואסר לאפשר למי שמלמד במוסד קונסרבטיבי להעביר שיעור בבית כנסת אורתודוקסי. כבר בשנת 1886, זמן קצר לאחר יסוד התנועה, כתב רב אורתודוקסי בשם אייזנשטיין ש"הם והרפורמים נעים באותו כיוון, רק בהפרש של זמן". ואכן כל שינוי שהובא על ידי התנועה הרפורמית אומץ תוך זמן קצר גם על ידי התנועה הקונסרבטיבית. למשל, הרפורמים התירו לחלל שבת כדי להגיע לבית הכנסת, והקונסרבטיבים הלכו בעקבותיהם; הרפורמים הכשירו לראשונה אישה בתפקיד "רבה" בשנת 1972, והקונסרבטיבים עשו זאת ב-1985; הרפורמים הכירו ביהדותו של ילד שרק אביו יהודי בשנת 1983, והקונסרבטיבים מקבלים בברכה בני זוג שאחד מהם יהודי והשני אינו יהודי, ואף גויים שנישאו (או היו נשואים בעבר) ליהודי.

המשך קריאה ↓

5

מדוע עזבתי את התנועה הקונסרבטיבית?

ד"ר עינת רמון, שהייתה בעבר בכירה בתנועה הקונסרבטיבית בארץ, כתבה מאמר ובו הסבירה מדוע עזבה את התנועה ואימצה את הדרך האורתודוקסית (מגזין "דעות" מס' 75, יוני-יולי 2016). רמון הייתה דיקנית בית המדרש לרבנים של התנועה הקונסרבטיבית, והייתה מממציאי הכינוי "רבה", אולם מאז עזיבתה הפסיקה כמובן להשתמש בו. מעניינים במיוחד דבריה על המגמה האמיתית של התנועות המחדשות, שאינה תמימה כל כך כפי שמנסים לצייר: "במהלך שנות התשעים ניהלתי מאבקים פוליטיים רבים כדוברת התנועה המסורתית. מבלי משים הפכתי למשמיעת קול פמיניסטי קיצוני, שעיקרו ציטוט חלקים מן ההלכה המנותקים מהקשרם ההלכתי הרחב". עוד היא טוענת כי התנהלותם של הזרמים הליברליים בעימותים דתיים מייצרת נזק חמור לעם היהודי. היא מוסיפה ואומרת: "ללא אורתודוקסיה חזקה, המציבה גבולות נוכח פגעי ההרס המוסרי בעולם, במערב ובמזרח, מחד גיסא, ומאידך גיסא המקרבת בתבונה את היהודים למהותם היהודית בדרך שאיננה מתפשרת על עיקרי התורה, לא נוכל להמשיך ולקיים את העם היהודי בכלל ואת החברה הישראלית כולה בפרט".

המשך קריאה ↓

אספנו עבורך את הסרטונים הכי מדויקים ברשת

עתיד יהדות העולם בסכנה
אחת ולתמיד: מה הבעיה עם הרפורמים?
מי הם הרפורמים?
הרב זמיר כהן מסביר על תנועת הרפורמים
על הרפורמים עם הרב נויגרשל
האם חייבים לתת לרפורמים במה?
לא ייאמן: רפורמים עורכים בר מצווה לכלב

גיור אקספרס: הוקוס פוקוס ואתה יהודי

שיחה סאטירית שמטרתה להציג את הקלות בה נעשה גיור רפורמי, ואת חוסר ההבנה של משמעות הליך זה כאילו מדובר בפרוצדורה ביורוקרטית ותו לא

עברו על המכשיר עם העכבר וגללו מטה לקריאת השיחה!

מפגש לא צפוי עם ה"ראבייס"

הרב שלמה אבינר הוזמן לנאום בפני קהל של אחד הקיבוצים בארץ בנושא היהדות, אך להפתעתו גילה כי הוזמן לעימות מול שני מייצגי התנועה הרפורמית

הרב שלמה אבינר מספר:

"לפני כארבעים שנה קיבלתי הזמנה לדבר בקיבוץ של השומר הצעיר, כיוון שהם מתעניינים בזרמים ביהדות. חשבתי לתומי שאדבר על הזרם שלי – זרם הקיבוץ הדתי. אך כאשר הגעתי הבנתי שטמנו לי פח. לא דובר בשיעור, אלא בסימפוזיון עם שני "ראבייס" רפורמים, כשאני מוגדר כזרם האורתודוקסי. לא ראיתי ברפורמים כמייצגים זרם ביהדות בכלל, אלא כמייצגי דת חדשה שהומצאה על ידי בני אנוש, מתוך היהדות המקורית. 

לו ידעתי מראש לא הייתי בא, אך בדיעבד, לא רציתי לפגוע ונשארתי.

אם כן, היו שני "ראבייס" רפורמים שהיו עולים חדשים מאמריקה, ונראו כטיפוסים סימפטיים.
אמרתי להם בנימוס רב שיתחילו.

הם הסבירו באריכות שאמנם משה רבנו היה אדם חכם מאוד, אבל זה רק היה ביחס לזמנו, ולו היה חי בזמננו היה נחשב לפרימיטיבי. כדוגמא לכך הם טענו בטעותם כי משה רבנו חשב שהאל זקוק לבית כדי לגור בו, כלומר לבית-מקדש, כאילו הוא בן אנוש. למעשה, הם הסבירו באריכות שהתורה עבר זמנה ובטל קרבנה. 

לא אלאה אתכם בפרטים, קוראים יקרים. השיח שלהם בקיצור היה: התורה בטילה והמצוות אינן מחייבות. ובמקום זה, יש ערכים הומניים, חברתיים, מוסריים וגם דתיים – זו היהדות "האמיתית". לשיטתם, ההגדרה החדשה של היהדות היא: ערכים מוסריים-דתיים.

כאשר תמו לדבר, שאלתי אותם: אם כן, לדבריכם, מי שאינו חי על פי הערכים המוסרים-דתיים שלכם אינו יהודי?

כאיש אחד בלב אחד ענו בנחישות: לא!

אז פניתי לקהל הנכבד: שמעתם חבר'ה מה הם אומרים עליכם?! אתם לא יהודים!

ה"ראבייס" נבוכו ותקנו מיד: לא אמרנו זאת!

שאלתי בתמימות: מה לא אמרתם?

– לא אמרנו שאינם יהודים…

חזרתי על דבריי בסבלנות: אמרתם שיהדות היא מערכת ערכים מוסריים-דתיים. כן או לא?

– כך אמרנו.

– אז, מי שלא חי על פיה אינו יהודי?

– כן, מבחינה מסוימת – הם גמגמו.

– מה זאת אומרת "מבחינה מסוימת"? אם יהדות היא מערכת של ערכים מוסרים-דתיים, אז מי שאינו הולך בה כפי הגדרתכם, הוא יהודי או לא?

– לא, הודו כמו בכפייה.

אחר כך הגיע תורי לדבר. הסברתי לקיבוצניקים של השומר הצעיר שיהדות היא סגולה מיוחדת שזורמת דרך האם. הוספתי שכמובן סגולה זו באה לידי ביטוי דרך מצוות, אבל אפילו מי שלא מקיים מצוות, גם הוא יהודי. לכן, גם הם יהודים כמונו.

אחד מהקהל ביקש את זכות הדיבור, וכך אמר: "הרב האורתודוקסי אומר דברים מעניינים. אפשר להסכים איתו או לא להסכים, אבל הוא אומר משהו. אבל אתם הרפורמים, מה אתם אומרים? שיש ערכים מוסריים ושמהתורה לוקחים מה שרוצים. בשביל לומר את זה, אנחנו לא צריכים אתכם. כבר חשבנו על זה לבד".

ובזה הסתיים הסימפוזיון המעניין". 

המשך קריאה ↓

תגידו ששלחנו אתכם:

גורי אלפי: חשבת שמצאת יהדות? התבלבלת בדרך
רפורמים ומה שבאמת עומד מאחוריהם
מהי התנועה הרפורמית?
על היהודים שהתעשרו באמריקה ומכרו את נשמתם
על ההבדל בין להיות רפורמי ללהיות אורתודוקסי
במה הרפורמים יהודים?
קבוצה של רפורמים אמרה קדיש על מחבלים מעזה
למה להיות רפורמית? פנית לאדם הלא נכון
איפה הרפורמים בתשעה באב? לא בכותל
מחקר: יהדות ארה"ב נמצאת בסכנה קיומית