הפרדת בשר וחלב היא מרכיב אחד של מערכת חוקי הכשרות שהינה מערכת מסועפת של הדרכה המסבירה מה לאכול, כיצד, מתי ואפילו – לָמָה.
האכילה הכשרה תופסת מקום מרכזי בברית שלנו עם אלוהים, ומהווה מרכיב חשוב בחיים היהודיים. על הציווי "וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי" (שמות כב, ל) אמרו חכמינו: "אם אתם קדושים ופְרושים משיקוצי נבלות וטרפות הרי אתם שלי, ואם לאו – אינכם שלי". כלומר, הדרך להיות עם קדוש עוברת בין היתר בהקפדה על חוקי הכשרות.
התרוממות הנפש והנשמה עוברת גם דרך האוכל
מעבר לסיבה המרכזית לשמירת כשרות והיא – מפני שכך מצווה עלינו התורה, ישנן שלוש תועלות ברבדים שונים בשמירת הכשרות:
- בריאותית – מחקרים שונים מוכיחים כי שמירת כשרות תורמת לבריאות הגוף בדרכים הבאות: מניעת מחלות הנגרמות מחרקים המצויים במזון שאינו בכשרות מהודרת למניעת חרקים, מניעת הצטברות חיידקים שמקורם בדם ע"י שחיטה כשרה המביאה להוצאת הדם באופן מהיר ומיטבי, מניעת זיהומים ודלקות במערכת העיכול ע"י הימנעות מאכילת מוצרי חלב לאחר בשר, וכן, קיומו של פיקוח רבני המבטיח מזון נקי ובריא יותר.
- נפשית – שמירה על כשרות מפתחת בנפש איפוק ואיזון. עצם העובדה שאי אפשר לאכול כל דבר בכל מקום, אלא יש לבחון תחילה היטב האם המאכל הוא כשר על פי כל ההלכות הנדרשות – מפתח באדם יכולות ריסון עצמי והתגברות על דחפים. כאשר האדם מתגבר על יצריו ונוהג בהתאם לציווי התורה, הוא מבטא את צלם האלוהים שבו, אותו חלק נצחי שיכול להתעלות מעל הרצון הרגעי.
- רוחנית – כמו שיש לחומרים שונים הנכנסים לגוף האדם השפעות פסיכולוגיות או רפואיות, כך גם למזון הנכנס לגופו של אדם יש השפעות רוחניות. חכמינו אמרו שאכילת מאכלים לא כשרים גורמת לטמטום הלב (טמטום מלשון 'אטימות'), כלומר שהדבר פוגע באפשרות להתעלות רוחנית. התנא רבי ישמעאל אף הסביר שכל יציאת מצרים הייתה שווה רק בכדי שבני ישראל יפסיקו לצרוך את המאכלים האסורים (מובא בפירוש רש"י על ויקרא יא, מה).
האכילה הכשרה מתקנת אם כן שלוש רמות באדם: גוף, נפש ונשמה. בנוסף, ישנן המלצות חשובות נוספות שיעזרו לרומם את פעולת האכילה. ההמלצות רשומות בצורת ארבע שאלות שעלינו לשים לב אליהן בעת אכילה המצוינות ב'נוסחת מאכ"ל':
- מ – מה אוכלים? האוכל צריך להיות בריא, מזין וכמובן כשר.
- א – איך אוכלים? במתינות וביישוב הדעת, בלי לחטוף, בליווי רעיונות ודברי תורה במהלך האכילה.
- כ – כמה אוכלים? האכילה אמורה להמריץ ולהזין אותנו באנרגיה; שובע מוגזם מעייף וגוזל כוחות. הרמב"ם קבע שאדם צריך לאכול פחות מיכולת השביעה המלאה שלו. וחוץ מזה, צריך לוודא שיישאר גם לאחרים…
- ל – למה אוכלים? אנחנו רוצים להיות קשורים לאלוהים בכל פעולה ובכל מעשה שלנו, כמו שכתוב "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" (משלי, ג). כוונת האכילה צריכה להיות לא רק כדי למלא את הכרס אלא מכוונת לתכלית עליונה יותר הקשורה לעבודת הבורא: לשם חיים על מנת שנוכל לגדל משפחה, להתפרנס בכבוד, ללמוד תורה, לקיים מצוות, ובקיצור – להרבות טוב בעולם.
מבחינה מעשית, כללי הכשרות מתחלקים לכמה רבדים: דומם, צומח וחי. נסקור אותם בקצרה ונראה כי כדי להשיג קדושה אמיתית, לא די להפריד רק בשר וחלב…
דומם
כל המינרלים הטבעיים, למשל מלח, הינם כשרים ללא חשש. עם זאת, תעשיית המזון מתפתחת בימינו במהירות רבה, ורשימת המרכיבים של כל מאכל תעשייתי מכילה חומרים מלאכותיים רבים שמיוצרים במעבדה: חומרי טעם וריח, חומצות מאכל, ג'לטין, חומרים מְתַחְלֵבים וחומרים משמרים. חלקם מופקים ממקור לא כשר, כמו למשל צבע-מאכל אדום ותמים למראה שמופק מ… דם של יבחושים!
צומח
כל הצמחים כשרים ללא יוצא מן הכלל. עם זאת, בפירות וירקות שגדלים בארץ ישראל ישנן מצוות התלויות בארץ, שיש להן השלכה על הכשרות. הנה כמה מהן:
- עורלה. הפירות שגדלו בשלוש השנים הראשונות של העץ אסורים לחלוטין.
- תרומות ומעשרות. מפרישים חלק קטן מהתוצרת החקלאית. בזמן בית המקדש נתנו אותם לכוהנים וללויים, אולם בזמננו הכוהנים אינם יכולים לאכול מהתרומות משום טומאה ולכן עדיין מפרישים אותם אך שורפים או משליכים את החלק הרלוונטי עטוף לפח האשפה. פירות וירקות שלא הפרישו מהם תרומות ומעשרות נקראים "טֶבֶל", והם אסורים באכילה.
- הפרשת חלה. בעת הכנה של עיסת בצק לאפייה מפרישים חלק ממנה. בעבר נתנו אותו לכוהנים, אולם בימינו מפרישים חתיכה מהבצק ושורפים או משליכים עטוף לפח. מפרישים חלה רק אם יש בבצק כמות מסוימת של קמח: לפחות 1.2 ק"ג קמח או 1.66 ק"ג קמח, לפי השיטות השונות בהלכה.
- שמיטה. מדי שבע שנים חלה שנת השמיטה, שבה הופכות כל הקרקעות לנחלת הכלל. בשנה זו לא מעבדים את האדמה, ואת היבול שגדל בשנה השביעית אסור למכור. חשוב לוודא שלפירות וירקות שקונים בשנת השמיטה (ומעט אחריה) יש אישור כשרות המעיד על כך שמדובר בתוצרת חקלאית שלא גדלה באיסור.
חרקים ותולעים. התורה אוסרת לאכול שרצים כגון תולעים, חרקים ומעופפים למיניהם, וכך נכתב בספר "קיצור שולחן ערוך" (סימן מו): "הרבה אזהרות הזהירה התורה בשרצים… ולכן צריך האדם ליזהר במאוד מאוד שלא יכשל בהם".
לפני השימוש במוצרים שקיים בהם חשש להימצאות חרקים כגון קמח, אורז וקטניות, יש לבדוק ולנפות אותם היטב או לקנות מוצרים אלה בהכשר מהודר שעליו רשום "נקי מתולעים וחרקים".
מאכלים שבהם יש סבירות גבוהה לחרקים, כגון ירקות עליים (חסה, פטרוזיליה וכדומה), תות שדה, תירס, כרובית, ברוקולי, תאנים ופירות מיובשים, מחייבים בדיקה וניקוי מיוחד ע"פ כללי ההלכה, ואם לא נבדקו היטב – אסור לאוכלם. בימינו ניתן להשיג תוצרת חקלאית מיוחדת המסומנת "גידול/ייצור מיוחד למניעת תולעים וחרקים" ולנהוג לפי ההוראות שעל גבי האריזה.
בשר
ליהודים מותר לאכול רק בשר של חיות כשרות שנשחטו כהלכה. השחיטה צריכה להתבצע על ידי שוחט מקצועי וירא שמיים, ויש בה פרטים רבים שצריך לדעת. חיה שלא נשחטה כהלכה נקראת נבֵלה; חיה שסובלת מפציעה או מחלה חמורה היא טרֵפה, ואת שתיהן אסור לאכול. גם בחיה כשרה שנשחטה כדין, לא את כל האיברים מותר לאכול, כמו למשל שומן מסוים שנקרא חֵלֶב, וחלק נוסף בשם "גיד הנשה".
בנוסף, אסור לאכול דם של בהמות ועופות. לאחר השחיטה יש להכשיר את הבשר, כלומר להוציא את הדם הבלוע בו (על ידי השריה במים ומליחתו), בדרך כלל הדבר מתבצע במשחטה. כבד ואיברים פנימיים אחרים יש לצלות תחילה באש כדי להוציא את הדם הבלוע בהם, ורק לאחר מכן מותר לבשלם. לגבי בשר "חלק" – ראו בחלק "5 עובדות".
חלב וביצים
כלל יסודי בהלכות כשרות קובע: "היוצא מן הטמא – טמא, והיוצא מן הטהור – טהור" (מסכת בכורות). מכאן שמותר לצרוך חלב וביצים של חיות טהורות וכשרות בלבד.
כמו כל תעשיית המזון, גם תעשיית החלב של ימינו נעשתה מורכבת למדי, ולכן יש להקפיד על צריכת מוצרי חלב בכשרות טובה.
בשר וחלב
בשלושה מקומות נכתב בתורה "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ". מחזרתיות זו למדו חכמינו כי כל פסוק בא ללמד עניין אחר: אין לאכול מהם יחד, אין לבשל בשר וחלב יחד, ואין להפיק מהם הנאה (למשל, להאכיל חיות בתבשיל של בשר וחלב).
התורה אסרה רק בשר בהמה כשרה שהתבשל עם חלב של בהמה כשרה, אבל חכמינו הרחיבו את הגזֵרה גם לעוף, כדי למנוע בלבול אפשרי. מכאן נולדה ההפרדה המוחלטת במטבח היהודי בין מאכלי בשר (כל מה שהתבשל עם חתיכות בשר בהמה או עוף), ובין מאכלי חלב.
בגלל משך העיכול הארוך של הבשר, צריך להמתין בין אכילת מאכלי בשר למאכלי חלב. משך ההמתנה תלוי במנהגים: ראוי להמתין שש שעות, וכך המנהג הפשוט בכל ישראל. ישנן עדות שבהן ממתינים שלוש שעות, ויש שנוהגים לחכות שעה אחת בלבד (כמו יוצאי הולנד).
בין חלב לבשר, לעומת זאת, אין צורך לחכות, די בשטיפת הידיים והפה משיירי המזון.
להפרדה בין בשר וחלב קיימת גם יתרון תזונתי: סידן נמצא במוצרי חלב, וברזל בבשר וקטניות. ברזל וסידן הם שני חומרים המעכבים את ספיגתם זה של זה, ולכן אם אוכלים אותם יחד חלקם לא ייספג בגוף. כאשר מפרידים בין אכילת בשר וחלב יש בכך גם יתרון בריאותי של ספיגה טובה יותר של סידן וברזל.
דגים אינם נחשבים לבשר, ולכן מותר לאכול אותם גם בארוחות חלביות (אמנם הספרדים נזהרים שלא לערבבם זה בזה). כמו כן, לא אוכלים דג עם בשר מפני הסכנה אלא בנפרד – צלחות שונות, סכו"ם שונה וכדומה.
המטבח הכשר
עד כאן הסברנו מה הם המוצרים הכשרים וכיצד נכון לצרוך אותם. אולם מעבר להקפדה על קניית מוצרים כשרים, ישנו עיסוק בכשרות גם באופן השימוש במטבח, בעיקר סביב ההפרדה הנדרשת בין בשר וחלב, שכן משתמשים במערכות סירים, סכו"ם וכלים נפרדות לכל סוג. מטעמי נוחות, בבתים רבים אפשר למצוא שני כיורים, אחד לשימוש בשרי ואחד לשימוש חלבי, אך ניתן לשמור על כשרות גם בכיור אחד (למשל, מניחים רשת בתחתיות הכיור ומכניסים סלסלה לשימוש בשרי וסלסלה לשימוש חלבי. מקפידים ששום כלי או מאכל לא ייגע בכיור עצמו, במיוחד כשיש בו מים חמים). נוח מאוד להחזיק תנור אפייה ובו שני תאים נפרדים, אך גם כאן – אם יש רק תנור עם תא אחד אפשר להשתמש בו בהקפדה על הנחיות מסוימות.
הכשרת כלים
כאשר לא הקפידו במטבח על כשרות, ניתן ברוב המקרים להכשיר אותו ואת הכלים. הכלל הוא שהדרך שבה מכשירים את הכלי תהיה באותו אופן שבו נבלע בו הטעם האסור – "כבולעו כך פולטו". לדוגמה, אם השתמשנו באותה כף לערבוב תבשילים בשריים וחלביים בטמפ' רותחת, הכשרתה תהיה באמצעות הגעלה – טבילה בסיר עם מים רותחים העומדים על גבי האש. אם הטעם נבלע באפייה או בצלייה, ההכשרה תיעשה באמצעות ליבון – העמדת הכלי מכל צדדיו באש. לא כל הכלים עומדים בעוצמת הליבון, ואותם לא ניתן יהיה להכשיר.
גם אמצעי הבישול כגון תנורים, כיורים ומשטחי עבודה, זקוקים להכשרה.
ישנם חומרים שאי אפשר כלל להכשיר, כמו חרסינה, אמייל, טפלון ועוד. אומנם יש פוסקים הסבורים שגם אותם אפשר להכשיר באופנים מסוימים. מכיוון שמאמר זה אינו בא להחליף מדריך הלכתי, כדאי מאוד להתייעץ עם רב: הוא יכול לחסוך לכם הרבה כאב ראש. תוכלו גם למצוא שירותים המציעים הכשרת מטבח ביתי ללא עלות.
טבילת כלים
כלי אוכל שיוצרו על ידי גויים (Made in China וכו') מצריכים טבילה במקווה-כלים לפני השימוש. כשם שהטבילה מעבירה את האדם מעולם החול לעולם הקודש, כך כלי שאמור לשמש יהודי לאכילה כשרה ולהתקדשות צריך לעבור טבילה בעצמו, ממש כמו אדם שמתגייר.
הכלים אותם צריך לטבול הם כלי זכוכית או מתכת הבאים במגע עם מזון, כגון צלחות, כוסות, סכו"ם, סירים, כלי מטבח, חלקים מתפרקים של מכשירי חשמל, סכיני חיתוך וכדומה. כלים שעשויים מחרסינה מזוגגת או מפורצלן יש לטבול מספק, ולכן לא מברכים על הטבילה. כלי שלא בא במגע ישיר עם מזון לא מצריך טבילה.
במקוואות טהרה רבים ניתן למצוא מקווה מיוחד לכלים, בדרך כלל במקום נגיש בחוץ. לפני הטבילה מסירים מהכלי מדבקות, תוויות, לכלוך וחציצות אחרות, כך שכל הכלי ייגע במים בשלמותו.
