זה התחיל עוד בגיל הרך, היה עלינו להספיק לעשות מלא מטלות בבית והקטנצ'יק דרש תשומת לב והשגחה צמודה. באותו רגע מסך הטלוויזיה כמעט ולחש לנו: "עליי. אני אהיה הבייביסיטר, ואתם לכו בראש שקט להספיק את שאר המשימות". ואז זה קרה, אימצנו כדרך קבע את אותו בייביסיטר נאמן שאף פעם לא איחר, לא איכזב ואפילו עשה זאת בהתנדבות מלאה ללא דמי תשלום – יותר טוב מזה?!
מפה לשם הטכנולוגיה השתכללה ושאר מכשירי המדיה, הטאבלט, הסמארטפון, המחשב ובני דודיו הצטרפו למסיבה. הם הפכו עבור הקטנצ'ק לחברי קבע נאמנים שלעולם לא עזבו, הם גדלו ובגרו יחד איתו, וכמו שאומרים: השאר היסטוריה…
סטיב ג'ובס, מייסד חברת 'אפל', חזה ש"האייפון יהיה המשך ישיר של היד שלנו", הגדרה שטומנת בחובה שימוש כמעט רציף באותו מכשיר טכנולוגי בכל מקום אשר אליו נלך, ממש כמו פרוטזה מלאכותית שמחוברת לגופנו. אפילו אחת העצות הידועות למניעת שכחת ילד ברכב היא לשים את הפלאפון סמוך לכיסא הילד, כי את הילד יש סיכוי שנשכח ברכב, אבל את הפלאפון?! אין סיכוי.
אורח החיים היהודי האוטנטי שואף להימנעות ממכשירי המדיה השונים. אומנם יש שימוש במחשבים לצורכי עבודה או לימודים, אך סביר להניח שלא תראו מכשיר טלוויזיה בביתו של אדם שומר תורה ומצוות. באופן כללי ישנו אידיאל העומד במרכז תודעתו של הציבור התורני למזער עד כמה שניתן את החשיפה לכלים אלה. אומנם לרבים נראה כאילו עבור אותם אלה שחיים אורח חיים שכזה הזמן עצר מלכת, אך עם זאת הם זוכים עבור עצמם ועבור ילדיהם בנפש בריאה וחזקה יותר. מחקרים רבים הוכיחו כי השימוש בכלי המדיה השונים מביאים לידי פגיעה ברווחה הנפשית, בעיות בריאותיות, פגיעה ביכולות מנטליות שונות כמו יצירת קשרים או יכולת למידה ועוד.
אורח חיים המנוהל ללא שימוש באמצעי מדיה לצורך בידור ופנאי, אומנם טומן בחובו מעט אתגרים וויתור על נוחות מסוימת, אך מעניק שקט נפשי, חיבור לבני המשפחה, ניצול הזמן, וחיים של מציאות אמיתית ולא מדומה.
הסכנות והנזקים
אז כיצד זמן מסך ממושך פוגע בנו ובילדינו, ולמה הוא מחולל בגופנו ובנפשנו?
- בעיות קשב וריכוז בעקבות פגיעה בחלק המוח הנקרא 'קליפת המוח הקדם מצחית' ע"י הורמון הקורטיזול המופרש באופן מוגבר בעקבות צפייה במסכים. פגיעה זו גורמת להפרעות ביכולת הלימוד וכן לאימפולסיביות חסרת שליטה. מחקרים מוכיחים כי קיים קשר ישיר בין מס' שעות המסך לבין הפרעות קשב וריכוז.
- פגיעות במערכת ההורמונלית, במערכת הלב וכלי הדם, השפעות נוירולוגיות, קשיי יציבה, השמנה, ותפקוד הראייה הן חלק מהנזק הבריאותי הנוצר כתוצאה לחשיפה ממושכת למדיה, מסביר ד"ר גדי ליסק, אך הן אינן זוכות לחשיפה ציבורית.
- פגיעה במער' החיסונית העלולה להוביל סרטן, וכן הפרעות שינה בעקבות מחסור בהורמון המלטונין הנפגע ע"י חשיפה ממושכת למסך.
- חשש רב יותר להיווצרות סכרת, טרשת עורקים, הפרעה בחילוף חומרים והשמנה, ותופעות התורמות להיווצרות מחלות לב בעקבות תפקוד לקוי של הפרשת האינסולין הנפגע כתוצאה מזמן מסך ממושך.
- דיכאון, חרדות ופגיעה בהערכה עצמית נגרמים ע"פ מחקרים כתוצאה משימוש ברשתות חברתיות. עוד נמצא בסקר שנערך בבריטניה בקרב 1,500 בני נוער וצעירים כי המיקוד הוויזואלי בחייהם של אחרים גורמים להם לחוש ביחס לעצמם כמכוערים, חסרי ערך ושחייהם משעממים.
- בדידות לא מתפוגגת בעקבות השימוש ברשתות חברתיות, אלא ע"פ מחקר של בית הספר לרפואה של אוניברסיטת פיטסבורג, הן אלה דווקא המעצימות אותה. ההנחה היא שהרשתות החברתיות בהן מבלה האדם את זמנו באות על חשבון יצירת וטיפוח מערכות יחסים. אותו גולש מעניק את זמנו לטובת קשרים וירטואליים במקום לטובת קשרים חברתיים אמיתיים.
- חשיפה לתכנים לא הולמים המכילים אלימות, מתירנות, דיבור או התנהגות בוטה.
- הזנחת החיים האמיתיים שכוללים קשרים חברתיים ומשפחתיים, מטלות שגרתיות, השקעה בלימודים וכו' בעקבות התמכרות למדיה המביאה לידי טיפוח העולם הווירטואלי.
- הונאה ופיתוי ברשת של עבריינים המתחזים לדמויות בדויות, רוקמים קשרים המביאים לידי יצירת אמון ומשם קצרה הדרך ליזימת מפגש, שליחת תמונות פרטיות וסחיטה. ע"פ מחקר של המועצה לשלום הילד, שנעשה בקרב 500 ילדים ובני נוער בגילאי 9-17, 40% מהילדים ציינו כי הם מעבירים פרטים אישיים שלהם לזרים באינטרנט.
- פתח להשפלות (שיימינג), החרמות, ופגיעה נפשית במרחב הווירטואלי שבו הנוער נוטה ביתר קלות לבזות את האחר ביחס לפגיעה של פנים מול פנים.
- ירידה בתחושת האמפטיה, החמלה והאנושיות בעקבות ירידה באינטראקציות החברתיות, וכן פגיעה בקשרים החברתיים ובמערכות יחסים.
- סכנת התמכרות לכלי המדיה בעקבות החיבור המתמיד לטכנולוגיה.
- נטייה לאלימות ע"פ מחקר בהולנד שבדק מעל 4,000 ילדים שמצא כי ילדים שצפו יותר שעות בטלוויזיה היו לאלימים יותר.
- עיכוב בהתפתחות קוגניטיבית, וכן לקות ביכולת לחשיבה מעמיקה, פתרון בעיות, ופגיעה ביכולת שפה וחשיבה, וכן בעיות התנהגות גם הם נמצאו במחקרים כהשלכות של שימוש ממושך במכשירי המסך.
- פגיעה בהתפתחות המוטורית בפעוטות וילדים עד גיל 7 בעקבות חוסר תנועה.
- חוסר עניין במציאות בעקבות קצב האירועים והגירויים המהיר שהתקשורת מספקת.
- פגיעה בדיבור בפעוטות עד גיל 3 בעקבות חשיפה ממושכת לקול מכני.
- פוגעת ביכולת הדמיון מכיוון שהמסך לא מותיר מקום לדמיון לעומת קריאת ספר.
כמה עצות של מומחים
1. זמן הורים. הדרך הכי טובה למנוע מהילד לשבת מול המסך הוא לספק תחליף, ואין תחליף טוב מאשר הקדשת תשומת לב וזמן איכות בין ההורה לילד שכ"כ נחוץ לעולמו הרגשי ולחוסנו הנפשי של הילד.
פרופ' איתן כרם, מנהל בית החולים לילדים בהדסה ויו"ר עמותת 'גושן' הפועלת למען בריאות ורווחת הילד בקהילה הרפואית, מדגיש את חשיבות הקשר הורה–ילד, ומזכיר שאסור שהטלוויזיה תהווה תחליף עבורו. לדבריו "חשוב לזכור שהזמן שמבלים הילדים מול המסכים הופך להיות זמן ללא הורים… הילדים זקוקים להורה לצורך התפתחות קוגניטיבית ורגשית, בעוד השהייה מול המסכים לבד מגבירה אצלם את תחושת הבדידות".
2. הגבלת זמן מסך. תמיר ליאון, אנתרופולוג יישומי המתמחה בחקר תרבות צעירה, מסביר "ככל שהילדים קטנים יותר, כך קל יותר לפתור את הבעיה. אני אומר להורים שכאשר הילד מתחיל להיכנס למסך הוא פשוט מתחיל להשתבלל, אז פשוט לא לתת את המסכים. עד גיל שלוש, ילדים לא אמורים להיחשף למסכים בכלל מחשש לפגיעה נוירולוגית – אלה מסקנות של מחקר ענק שנעשה בארצות הברית. אחרי זה אפשר לתת זמן מסך מעט מאוד. עד גיל 16, ילד לא אמור להיחשף ליותר משעתיים מסך ביום, באופן אידיאלי. המוח מתפתח מאד בשנים האלה, וממשיך להתפתח עד גיל 25, והוא לא יכול להתפתח כמו שצריך בסביבה של מסכים בלי הפסקה".
איגוד רופאי הילדים הישראלי מציג כמה הנחיות להגבלת זמן החשיפה למסכים (טלוויזיה, מחשב, טאבלט, סמארטפונים), ואף מציין כי הימנעות מהגבלת זמן המסך יוצרת פגיעה עמוקה בילד. ההנחיות אותן פרסמו הן: הימנעות גורפת של תינוקות מתחת לגיל שנתיים לכל מדיה אלקטרונית; בגיל גן יש להגביל את החשיפה לעד שעה אחת ביום, ובגיל בית ספר עד לשעתיים ביום; כמו כן, יש לכבות את מכשירי המדיה ובכללותם את הטלוויזיה כאשר לא צופים בהם; וכן, לקבוע אזורים בבית 'נטולי טכנולוגיה' כמו פינת האוכל; המלצה נוספת היא לקבוע זמנים שיהיו ל'נטולי טכנולוגיה' כמו זמן ארוחות משותפות במטרה לעודד אינטראקציות חברתיות ומשפחתיות, או אימוץ "יום השבת" כיום נקי מטכנולוגיה.
3. תוכנת סינון תכנים בלתי הולמים. אחת ההנחיות שפרסם איגוד רופאי הילדים הישראלי הינה התקנת תוכנת סינון לתכנים בלתי הולמים במכשירי המדיה השונים. כיום קיימות מס' תוכנות לסינון תכנים בלתי הולמים, וביניהן 'אינטרנט רימון' שאף מאפשרת הגדרת רמת ההרמטיות המבוקשת של הסינון.
בחיפושיו של ד"ר משה משעלי, פסיכולוג ייעוצי-תעסוקתי מומחה, אחר כלי טכנולוגי שיעניק דרך מכובדת לפקח ולבקר אחר גלישתו של הילד, הצטרף ד"ר משעלי לצוות החשיבה וההיגוי של "אינטרנט רימון", שהינה ספק אינטרנט המפתח כלי סינון ובקרה. "נוכחתי, כי תוכנות סינון אינטליגנטיות, המאפשרות מקסימום מרחב מחייה וגלישה, תוך שמירה על גבולות ברורים שמתוכם לא ניתן לצאת, הוא פיתרון המתאים לדורנו, המכיל בתוכו את יסודות העוצמה, ההגדרה הברורה והשליטה העצמית, תוך מתן כבוד ועצמאות מקסימאלית לילד. עם זאת, גם תוכנות אלו אינן פותרות אותנו מהחובה להיות הורים סמכותיים ונוכחים, ובטח שלא פותרות אותנו מהחובה לחנך את ילדינו לגלישה אחראית ובטוחה בתוך הג´ונגל הוירטואלי, ולעודד דו-שיח פתוח ומשתף בינינו לבין הילדים" מסביר ד"ר משעלי.
4. דוגמא אישית. קשה מאוד לדרוש מהילד או מהנער לבלות פחות זמן מול המסך, כאשר ההורה עצמו נגוע בדבר. הצעד הראשון והבסיסי שיש לנקוט על מנת להביא לשיפור יהיה בדיקה עצמית של ההורה מול עצמו: כמה זמן אני נמצא מול המסך? האם כשמישהו מבני הבית מדבר איתו, אני נוטה להעיף מבט לעבר הפלאפון עם הישמע צפצוף? האם קיים דיאלוג ושיח ביני לבין בן-זוגי או שכל אחד מאיתנו מעדיף את נוכחות המסך המרצד?
מותר לנו להיות לא זמינים, מותר לנו לכבות את הפלאפונים בזמנים מסוימים כמו ארוחות משפחתיות, ומותר לנו לא לענות מיד להודעה. רובנו לא עובדים בשירותי מד"א, אז לא יקרה כלום אם הפלאפון יהיה מדי פעם פשוט מונח בצד או אפילו מכובה.
5. יצירת חלופות. מומלץ לעודד ולהעשיר את זמנו של הילד בפעילויות הדורשות אינטראקציות חברתיות, כגון חוגים, תנועות נוער, מפגשים עם חברים, פיתוח תחביבים, טיולים משפחתיים בקרבת מקום, עבודות יצירה, שעת סיפור לגיל הרך, פעילות ספורטיבית וכו'. קשה יהיה למנוע מילד שימוש במכשירי המדיה השונים אליהם התרגל ללא מתן תחליפים שימלאו את החוויה, הזמן ותחושת ההנאה שהיו לו עד כה מול אותם כלי מדיה.
6. אמצו סמכות הורית. להורה ישנו תפקיד קריטי בהצבת גבולות המגנים על הילד ומנחילים לו דרך חיים מאוזנת ובריאה. מרבית מההורים חוששים להתערב בגלישת ילדם במרחב הווירטואלי, רואים זאת כחדירה לפרטיות ומתלבטים היכן עובר הגבול. לדעת ד"ר משה משעלי, פסיכולוג ייעוצי-תעסוקתי מומחה, הגורם לחשש הנ"ל הוא ערעור הסמכות ההורית בימינו. כיצד משקמים את מעמד ההורה? פרופסור חיים עומר, חבר בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת ת"א, מאמין כי כשהורה טוען את דרישותיו מתוך עוצמה (שאינה באה לידי ביטוי בהפגנת כוחניות), מתוך אמונה בלגיטימיות המוסרית של טענותיו, ללא היגררות למאבקי כוח, ותוך מתן כבוד לילד, היא מתכון מנצח לשיקום היכולת של ההורה להנהיג ולהוביל את ילדיו למחוזות טובים יותר.
הפסיכותרפיסטית, נילי הררי, סיפרה בראיון לעיתון 'הארץ' כי ארגון הבריאות העולמי הכיר בהתמכרות לגיימינג ומחשבים כהפרעה פתולוגית הדורשת טיפול. היא מציינת כי "להורים יש אחראיות לבעיית ההתמכרות למסכים".
יש לציין כי במידה ומדובר בנער אשר הגיע כבר למצב של התמכרות ואינו מקבל סמכות הורית, יש חובה לפנות לעזרה מקצועית המתמחה בטיפול בהתמכרויות.
