ישנם אנשים המדמיינים את אלוהים כאל זועף שיושב בשמיים ומחפש 'לתפוס על חם' את מי שמתנהג בניגוד למה שכתוב בתורה. אלה שחושבים כך מתארים אותו לעצמם כמין שוטר חזק, ששמח כשעושים את מה שהוא רוצה וכועס כשמפרים את ציוויו. האומנם?
אין טעות גדולה מזו.
ה' אוהב את עם ישראל באהבה עזה המוזכרת בפס' רבים בתנ"ך, ואף בזוהר הקדוש מובא בעניין זה "אמר רבי יהודה: אילו היו יודעים בני האדם את גודל האהבה שאוהב הקדוש ברוך הוא לישראל – היו שואגים ככפירים לרדוף אחריו" (זוהר, חלק ב, דף ה).
את התורה, המכונה ככלי חמדתו של ה', הוא בחר לתת לעם ישראל דווקא משום אהבתו אותם, כפי שמובא במשנה:
"חביבין ישראל שנקראו בנים למקום.
חיבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום, שנאמר 'בנים אתם לה' אלהיכם' (דברים יד).
חביבין ישראל, שניתן להם כלי חמדה.
חיבה יתרה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם, שנאמר 'כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו' (משלי ד)" (משנה אבות, פרק ג, משנה יד)
את התורה ה' בחר להעניק לעם היהודי מכל האומות שבעולם – מתוך אהבתו אלינו ולטובתנו, כפי שנכתב בתורה: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם… לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְטוֹב לָךְ" (דברים י, יב-יג).
עולם עם תכלית
ה' ברא את העולם ואת האנושות עבור תכלית אותה גילה לנו דרך התורה שבכתב והתורה שבעל-פה שנמסרו במעמד הר-סיני. כיצד יודעים שקיימת תכלית לבריאה? דרך ידיעות ברורות הכתובות בתורה, אך אף ללא עיון בתורה אלא ע"י ההיגיון הפשוט ניתן להסיק כי אם ה' יצר יצירה וודאי שהוא ייעד לה תכלית מסוימת, כפי שכל יצירת פרי אדם סביבנו הינה בעלת מטרה אותה קבע יוצרה.
את מהות התכלית ואת הדרך בה ניתן להגיע אליה ה' מסר לנו דרך אותו כתב אלוהי – התורה (על שאלת אמיתות התורה ניתן לקרוא בשאלה: איך אפשר להיות בטוחים שהתורה היא המצאה?). שם נמסר לנו כי התכלית לשמה ברא ה' את העולם היא הטבה לברואיו, כפי שמובא בתורה על מטרת בואנו לעולם "לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ" (דברים ח, טז), כאשר כוונת המילה 'אחריתך' היא לאחר ימייך בעולם הזה.
הדרך להגיע ליעד של אותה הטבה היא ע"י יצירת קירבה וחיבור עמו, ע"י בניית קשר עמו. הוא גילה לנו כי הדרך היחידה להגיע עמו לחיבור היא ע"י קיום התורה והמצוות – אז נזכה לעונג עילאי, אושר וסיפוק הן בעולם הזה והן בעולם הבא שם העונג אינו בר תיאור במושגנו שלנו.
בשביל מה מצוות?
התורה מלמדת אותנו כי האדם לא אמור להיכנס לעולם הזה ולצאת ממנו אותו הדבר, אלא כל מטרת חייו עלי אדמות היא לגדול כאישיות, להתעצם, להתקדש ולהתעלות. מטרת התורה ומצוותיה היא לרומם אותנו, לזכך אותנו, להפוך אותנו לבריות עילאיות יותר שנלחמים בדחפים נמוכים, שלא יראים לצאת מאזור הנוחות, שנאבקים באינטרסים אישיים ורצונות נמוכים למול אידיאלים גבוהים ובניית עולם פנימי גבוה יותר.
כל קיומה של מצווה יוצרת זיכוך בנפש האדם, לדוגמא ברכה הנאמרת לפני אכילת מזון יוצרת באדם את יכולת האיפוק, וכן הגדרים של המזון המותר. כמו כן, גם הלכות רבות כגון איסור לשון הרע ודברי רכילות, איסור הלנת שכר, איסור ריבית, אופן שחיטת החיה באופן שבו לא נגרם לה צער המחנך את האדם להיות רגיש לאחר ולסור מכל פתח של אכזריות, כפי שמובא במדרש ע"י חכמי ישראל "וכי מה אכפת להקדוש ברוך הוא אם שוחט מן הצוואר או שוחט מן העורף? הוי לא נתנו המצוות אלא לצרף בהן הבריות" (בראשית רבה, פרשה מד) ועוד.
במצוות רבות אף ניתן לראות את התועלת באופן מוחשי ומיידי, כגון שמירת העיניים לגבר המונעת השוואות זרות ותורמת לחיי זוגיות איכותיים ובריאים יותר, וכן שמירת טהרה המשפחה היוצרת זמני קירוב-ריחוק במהלך החודש בין הבעל והאישה, וכך מצווה זו יוצרת מנגנון של התחדשות וריענון בזוגיות, כפי שמתואר בגמרא "כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה" (מסכת נידה, דף לא, עמ' ב). אף תועלות בריאותיות רבות ניתן לראות במצוות שונות, כגון, ברית מילה, כשרות, טהרת המשפחה ועוד. אומנם תכליתן של המצוות הוא עליון וסיבת קיומן הוא רצונו של ה', אך ה' שאוהב את בניו העניק תועלות המביאות לחיי איכות כבר בעולמנו כאן באופן מוחשי.
צוות לעניין
אלוהים הוא אינסופי ובלתי-מוגבל, ואין לו שום חיסרון. אם כן, את המצוות הוא נתן עבורנו שבאמצעותן נוכל להתחבר עמו, ומכאן נזכה להטבה ועונג נצחיים. יסוד זה טמון אף בתוך המילה 'מצווה' עצמה. מצווה היא לא רק מלשון "ציווי" אלא גם מלשון "צוות", כלומר 'ביחד'. לעתים נדמה שבשביל להתחבר לבורא עולם צריך לטוס רחוק, לטפס על הר גבוה, לעשות מדיטציה כל היום או להצטרף למנזר. אבל כל עוד אנו עובדים את אלוהים בכלים אנושיים שהם ע"פ השגתנו, הקשר עמו לעולם יהיה מוגבל ומצומצם על פי גבולות הבנתנו. ואילו מצווה – שמגיעה מרצונו של ה' – היא הסולם שבאמצעותו אנו יכולים להגיע לאלוהים ולהתחבר אל הנשגב, האינסופי. המצווה היא מנוף שמרים אותנו למעלה, אל מקום שלעולם לא היינו יכולים להגיע אליו בעצמנו, באמצעותה ניתן להתחבר עם בורא עולם.
המצווה, שלא אנו בחרנו אותה, ופעמים רבות גם איננו מבינים את כל המורכבויות שבה, ניתנה לנו מלמעלה. קיום מצוות מאלץ אותנו 'להוציא להפסקה' את האגו והעיסוק בעצמנו, ולעשות משהו שחורג מאיתנו ומוקדש לבורא עולם. המצווה היא הזדמנות לחרוג מהגבולות המצומצמים שלנו אל מי שנמצא הרבה מעבר להבנתנו, ולמלא את רצונו.
קפה תורכי קטן עושה את כל ההבדל
תארו לעצמכם שאתם מוזמנים לפגישה עם האדם החכם ביותר בעולם. הוא לא 'סתם' חכם – חוכמתו היא מעבר לכל מה שאתם מסוגלים לדמיין ולשער. אם ניקח את כל השכל שבעולם ונשים בראש אחד, עדיין נהיה רחוקים מחוכמתו מרחק אינסופי.
לקראת המפגש אתם מכינים רשימת תובנות שתרצו להשמיע באוזניו ולהחכימו, חוזרים על הנאום שלכם כדי שתישמעו חכמים, והנה מגיע הרגע המיוחל ואתם סוף סוף נפגשים. אבל ברגע שאתם רואים אותו, כל הרעיונות שלכם נראים פתאום כל כך עלובים. "אני לא יכול לדבר איתו על זה, איך זה יישמע? אני אראה מגוחך". אז אתם יושבים שם לצידו, וכל מה שחשבתם להגיד נשמע לכם מטופש. וכך עובר הזמן בדממה, ואתם כבר מבינים שכל מה שחשבתם לומר, וגם מה שלא – הוא כבר יודע.
עד שלפתע עולה בדעתכם רעיון.
"אולי תרצה קפה?", אתם מעיזים. לשמע ההצעה הוא מחייך.
"כן, בבקשה", ונוקט בשם של יצרן קפה שמעולם לא שמעתם, ולאחריה רשימת הוראות ארוכה לקפה המושלם. אתם רצים מיד למכולת הקרובה, שם מתגלה שמדובר במוצר די יקר, אבל זה נראה לכם שווה – בכל זאת, האיש החכם בעולם. אתם מכינים לו כוס בדיוק כמו שביקש – כפית וחצי גדושה, רבע חלב חם בצד, חצי מוקצף, מעט מים קרים, שבעה גרם סוכר, בספל עם ידית מתכת, מעורבב שלוש פעמים ימינה ופעם אחת שמאלה, מכוסה במפית ומוגש עם עוגייה. זה לא היה פשוט, אבל עשיתם את זה. אתם מגישים לו את הספל בחשש קל.
הוא שותה לגימה ומביט בכם. עוברות כמה שניות עד שהוא מחייך ואומר "מושלם! את הקפה הזה לא אשכח לעולם…".
אבן נגולה מעל ליבכם, וכעת מתחילה להתגלגל ביניכם שיחה נעימה ואישית עם תובנות שמשנות לכם את החיים. בדיוק כמו שרציתם, אבל הפעם מאוד ברור מה כל אחד באמת יכול לתת לצד השני… כל עוד ניסיתם ללמד אותו, הרגשתם כמה אתם קטנים ומוגבלים, ובצדק. רק כשעברתם לשדה אחר לגמרי, לספק את רצונו העמוק מבחינה מעשית – הגעתם ללב שלו.
ה' לא שותה קפה, חלילה, אבל הוא נתן לנו רשימה די מפורטת מה רצונותיו העמוקים מאיתנו. אלו הן המצוות, והן מתוארות בצורה די מפורטת בתורה ובהלכה. אין הרבה דברים שאנחנו יכולים לתת לו, אך לעשות את רצונו באופן העמוק ביותר רק אנחנו יכולים. רק כשאנחנו נותנים לו משהו מאיתנו, יכול להיווצר קשר עמוק.
אבא אוהב
אז האם לה' אכפת ממה שאנו עושים? בוודאי.
אכפת לו, כי איזו משמעות יש לאהבה בלי אכפתיות?
אכפת לו מהמצוות שלנו, כי קודם כל אכפת לו מאיתנו.
על דרך המשל, אבא רוצה הכי הרבה בטובת בנו, ולכן הוא מספק לו את צרכיו ודואג לגידולו וחינוכו כשהוא מייחל ומקווה לעתיד טוב עבור בנו. והנה, כאשר הבן סוטה מדרך הישר והולך לכיוונים שלא יטיבו עמו – עושה האב האוהב הכול על מנת להשיב את בנו חזרה לדרך הישרה.
הבן עלול לחלוק על אביו ולראות אחרת את הדברים, אך האב למוד ניסיון חיים רואה ומבין דברים שאין הבן הצעיר מבין אותם כעת. כאשר טובת הבן נמצאת בסכנה, האב יעשה הכול כדי למנוע מבנו מלהמשיך במעשיו ולעיתים הדבר יביא צער על הבן, אך אין זה נעשה מתוך רצון להזיק לבן, אלא ההיפך – על מנת להטיב עמו.
כך גם אלוהים נוהג לעיתים עמנו, ילדיו האהובים. כאשר אנו מתרחקים ומסרבים להישמע לצלצולי ההשכמה, לא נותר לאלוהים אפשרות מלבד להגביר את הווליום ולגרום לנו להיזכר לשם מה הגענו לעולם הזה, להיזכר במי שאנחנו – יהודים, ילדיו האהובים של מלך העולם.
לפעמים מתוך מירוץ החיים, קל לנו להיבלע לתוך העומס ולהמשיך במסלול שלא יוביל אותנו לנקודת האור הניצחית, אבל אם אנו ברי מזל אלוהים שאוהב אותנו ידאג לשים לנו תמרור עצור כדי שנספיק להתבונן לתוך עצמנו פנימה, כדי שנוכל לחשוב על מה שמעבר, וכדי שנוכל להתחיל לחיות… לחיות באמת.