1
את מי מנסה הקדוש ברוך הוא?
אחד הפירושים למילה "ניסיון" הוא התרוממות, מלשון התנוססות. הניסיון נועד לרומם את האדם למדרגה גבוהה יותר מזו שהוא היה בה קודם לכן. בדומה לחדר כושר, המאמץ והקושי הם אלה שבונים את שריריו של האדם. כך גם מבחני האמונה, הטומנים בתוכם קשיים, הם אלה שבונים את "השריריים הרוחניים" של האדם ומקדמים אותו לדרגות רוחניות גבוהות יותר. בניגוד לדעה הרווחת, הניסיונות הקשים באמת אינם באים לרשעים, שכן הקב"ה יודע שהם לא יוכלו לעמוד בהם, וממילא הניסיון לא יוציא מתוכם את ההתרוממות המיועדת. חכמינו מסבירים כי הקב"ה שולח ניסיונות דווקא לאלה שהוא יודע שיוכלו לעמוד בניסיון, ומביא משל לאדם שמוכר קנקנים בשוק. כדי להדגים לקונים את חוזקם של הקנקנים, הוא מקיש עליהם בחוזקה. אולם המוכר חכם – הוא יודע שהקנקנים הסדוקים והרעועים ישברו, ועל כן על מי הוא מקיש? דווקא על הקנקנים החזקים ביותר, שהוא יודע בוודאות שלא יישברו… כך עושה הקב"ה ו'מקיש' על הצדיקים דווקא. "אמר רבי יונתן: היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים (סדוקים), שאינו מספיק לקוש עליהם אחת עד שהוא שוברם, ומי הוא בודק? בקנקנים יפים, אפילו מקיש עליהם כמה פעמים אינם נשברים. כך אין הקב"ה מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים, שנאמר 'ה' צדיק יבחן', וכתיב (בראשית, כב) 'והאלֹהים נסה את אברהם'" (מדרש בראשית רבה, פרשה לב).
4
התודעה היהודית של אנה פרנק
יומנה של אנה פרנק, אותה נערה יהודייה שהתחבאה עם בני משפחתה בדירת מסתור בהולנד בתקופת השואה, הוא אחד מרבי המכר הגדולים בהיסטוריה. יותר מ-35 מיליון עותקים נמכרו ממנו באינספור שפות. אולם סופה של אנה היה טרגי: מלשין הולנדי גילה את מחבואם, והיא ומשפחתה נשלחו למחנות הריכוז. ממש לקראת סוף המלחמה, נספו היא ואחותה במחנה ברגן בלזן. אנה, שהייתה רק בת 13 כשהתחילה לכתוב את היומן, הייתה נערה בוגרת ובעלת תודעת שליחות. ביומנה היא מזכירה את כל הצעדים שננקטו נגד היהודים: חובת ענידת הטלאי הצהוב, הרחקתם מבתי הספר, מסירת האופניים, איסור נהיגה ברכב, הגבלות על קניות, איסור ישיבה בגנים ציבוריים ועוד. אולם אנה הייתה בעלת תודעה יהודית חריפה, וכך כתבה: "מי העמיד אותנו מחוץ למחנה כל העמים?… אלוהים הוא אשר עשה לנו ככה, ואלוהים הוא אשר ירימנו מן התהו ויגאלנו. אם נישא בכל הסבל הזה ובכל זאת יהיו עוד יהודים בעולם, יבוא יום והיהודים לא יהיו נידונים עוד לכליה, אלא מופת לעולם. מי יודע? אולי תהיה זאת אמונתנו אשר תורה את הטוב לעולם ולכל העמים. ולשם כך, לשם כך בלבד, עלינו לסבול. לעולם לא נוכל להיות הולנדים בלבד או אנגלים בלבד או בני עם אחר בלבד. תמיד נהיה מלבד זאת גם יהודים, ורוצים אנו גם להיות יהודים".
2
ברית בין הבתרים
בספר בראשית מתוארת "ברית בין הבתרים", בה קיבל אברהם אבינו שתי הבטחות אלוהיות: הראשונה, שיהיו לו צאצאים שימשיכו את דרכו; השנייה, שבניו יזכו לרשת את ארץ ישראל. אברהם אבינו שואל על כך: "במה אדע כי אירשנה?". השאלה מעוררת תמיהה, שכן אברהם לכאורה לא שואל כיצד ייתכן שיהיו לו ילדים בגילו המופלג, אלא תמה כיצד יוכל להיות בטוח שבניו ירשו את הארץ. מדוע שאל שאלה כזו?
אברהם אבינו הבין כי "ארץ ישראל" איננה רק פיסת קרקע, כי אם מקום סגולי ורוחני. מי שיזכה בה נדרש לשמור עליה את מצוות הבורא וללכת בדרכיו. בעצם אומר אברהם אבינו, "אם יהיו לי ילדים או לא – זה תלוי רק בך ה'. אך אם הם ישמרו תורה ומצוות כדי שיהיו ראויים לשבת בארץ ישראל – זה כבר תלוי בהם… כיצד אתה יכול להבטיח זאת?". והנה תשובתו של ה': "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם: יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה" (בראשית טו, יג-טז).
ה' מבטיח לאברהם כי בניו יצאו לגלות, ודווקא זה מה שיבטיח את ירושת הארץ, מכיוון שהתקופה הארוכה של גלות, זרות ועבדוּת במצרים תיצרב חזק בגנטיקה הרוחנית והנפשית של עם ישראל. מאותו רגע הם יידעו כי הם תלויים אך ורק בבורא יתברך, ואינם תלויים באף אדם או עם אחר. הדבר מבטיח את שמירת הברית מצידנו, שכן אם לא ישמרו את מצוות התורה – יחזרו להיות גרים, נדים ונוודים על פני כל העולם. הבטחה זו לאברהם אבינו נשמעת כמו היפך הברכה, אולם בסופו של דבר מתברר כי דווקא המנגנון הזה הוא ששמר על עם ישראל.
5
צלבים באושוויץ
המתח סביב שאלת העם הנבחר, שהגויים מנסים לנכס לעצמם, מוביל אותם לא פעם למעשים ברבריים, ולעתים גם תמוהים וחצופים. כך למשל, ניסו הקתולים "לנכס" לעצמם את מחנה ההשמדה אושוויץ – בית הקברות היהודי הגדול ביותר בעולם. תחת השלטון הקומוניסטי, שמנע מהיהודים אפשרות לביטוי דתי ולאומי, הפך מחנה אושוויץ לאתר זיכרון רב לאומי, אך בשום מקום לא הוזכר כי יותר מ-90% מקורבנותיו היו יהודים. היהודים נספרו כפולנים, יוונים, בלגים וצרפתים, אולם איש לא הזכיר שהסבל שעברו היה בגלל היותם יהודים. ב-1984 נכנסה קבוצת נזירות כרמליתיות למבנה במחנה (ששימש לאחסנת גז ציקלון-בי, שבו הושמדו היהודים בתאי הגזים), והפכה אותו למנזר. הם הקימו צלב בגודל של שבעה מטר (ואחריו עוד 300 צלבים קטנים יותר), וקיוו כי "המנזר ייהפך למבצר רוחני וישמש ערבות להתנצרותם (!) של אחים ממדינותינו שסטו מדרך הישר". הפלישה עוררה שערורייה בין-לאומית, ורק כעבור שנים פונה המנזר (עבר למרחק 500 מטר משם), אולם הצלב הגדול לא הוסר. טרזה מגיארה, מנהיגת הנזירות במקום, הגיבה בהתרסה כנגד הביקורת שהושמעה נגדן ושאלה: "מדוע מצפים היהודים ליחס מיוחד באושוויץ בשונה מאחרים?… האם הם עדיין רואים את עצמם כ'עם נבחר'?".
3
למה נמשלו ישראל לזית?
בתנ"ך נמשל עם ישראל פעמים רבות לזיתים. הזית עצמו הוא מריר, אולם בתוכו גנוז שמן זך המשמש בין היתר למאור. כדי להוציא את השמן הגנוז בו צריך לכתוש אותו היטב. כך גם עם ישראל: "אלא מה הזית הזה עד שהוא באילנו נחבט, ומשחובטים אותו מעלים אותו לגג ומגרגרים אותו (מניחים אותו בשמש). ואח"כ מורידים אותו מן הגג ומעלים אותו לגת ונותנים אותו במטחן וטוחנים אותו. ואח"כ מקיפים אותן בחבלים ומביאים אבנים ואח"כ נותנים את שמנם. כך ישראל: באים אומות העולם וחובטים אותם, ומגלים אותם ממקום למקום וחובשים אותם וכופתים אותם בקולרים ומקיפים אותן סרטיוטים (חיילים), ואח"כ עושים תשובה והקב"ה עונה להם". לומדים את התובנה הזאת מיציאת מצרים, שנאמר: "וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה" (שמות ב, כג). וכן: "בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה… וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ… כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם" (דברים ד, ל-לא).
