התנועה הרפורמית והקונסרבטיבית אינן נחשבות כחלק מהיהדות, למרות שמקורן בה. הזרם האורתודוקסי, לעומת זאת, מייצג את המסורת היהודית האותנטית שנשמרה לאורך השנים. התהוותם של כל אחד מבין אלה החל במועד אחר, וכל אחד מבניהם בעל הסתכלות חיים אחרת, מאפיינים אחרים ואורח חיים שונה.

רפורמים

במשך מאות שנים יהודי אירופה קופחו, נושלו, וגורשו ממקום למקום. הם נדרשו לחיות בשכונות סגורות, לא יכלו לעסוק במקצועות רבים וכל התקדמות שהיא נחסמה בפניהם. רק במאה ה-18 (לאחר המהפכה הצרפתית) הם התחילו לקבל שוויון זכויות, אמנציפציה בלעז. לפתע נפתחה בפני היהודים האפשרות להתקבל למשרות ציבוריות, ללמוד באוניברסיטאות ולהתערות בחברה. אך היה לכך מחיר: בתמורה לזכויות שקיבלו, היהודים נדרשו להשיל מעליהם את הסממנים הייחודיים להם ולהיות "כמו כולם". 

חלק מהיהודים חשו שיהדותם מפריעה להם להשתלב בחברה, והתנצרו. חלק כמובן שמרו על יהדותם בחירוף נפש, וחלק אחר ביקש ליהנות משני העולמות. הם החליטו להישאר יהודים, אך להסיר מהיהדות את כל מה שגורם להם להיות "שונים" ו"אחרים". וכך קמה לה תנועה של יהודים שביקשו לבצע שינויים בדת (רפורמה), כך שהיהדות תהפוך למשהו שדומה יותר לנצרות. בין היתר הם שינו את נוסח התפילה, בנו בתי כנסת שדמו לכנסיות, הכניסו אליהם עוגב ומקהלה, "העבירו" את יום השבת ליום ראשון, הוציאו מסידור התפילה כל אזכור לארץ ישראל, ציון וירושלים, ועוד. 

הרפורמה, כגירסה קלילה, נוחה ומפתה יותר של כביכול היהדות, התפשטה עד מהרה ברחבי גרמניה והגיעה גם למדינות אירופאיות נוספות שבהן היו ליהודים שוויון זכויות. "היהדות החדשה" שהוצעה, שאיננה הייתה עוד ליהדות אלא לדת חדשה, הייתה קוסמופוליטית, מודרנית, פילוסופית ואסתטית מאוד – אך גם קרה כקרח. כל הלהט וההתלהבות שהזינו את היהודים ועזרו להם לדבוק בדתם במשך אלפי שנים נמוגו. זו הייתה תנועה שהדגישה את האוניברסליות, אך התעלמה לחלוטין מהייחודיות של עם ישראל. רבים מהם כבר לא ערכו ברית מילה לילדיהם, לא שמרו כשרות, לא צמו ביום כיפור ולמעשה רוקנו את היהדות מהתוכן המיוחד שלה. את תחושת הייעוד היהודית הם החליפו בפטריוטיות גרמנית, עד כדי כך שמנהיגי הרפורמים בגרמניה הצהירו שהם כבר לא יהודים אלא "גרמנים בני דת משה". 

הרפורמים לא הסתפקו בכך, אלא גם החליטו לנקוט בצעדים חריפים נגד היהודים "המסורתיים" שנותרו נאמנים למסורת היהודית מימים ימימה. כך למשל בפרנקפורט הם סגרו בכוח את המקווה, ביטלו את השחיטה הכשרה וגרמו לשלטונות לאסור על לימוד תורה. לשיטתם, כל עוד היו בסביבה יהודים שמרניים ו"פרימיטיביים", לא תוכל הרפורמה להשתלב כראוי בקרב החברה הנוצרית.

פריחתה הגדולה של הרפורמה התרחשה בהגירה היהודית הגדולה לאמריקה. הגל הראשון היה של יהודים גרמנים שהקימו שם תשתית דתית רפורמית, ואז – כשהמוני המהגרים (למעלה מ-2.5 מיליון יהודים!) הגיעו בעקבותיהם – הם מצאו "דת" שלא תפריע להם להשתלב בצורה נעימה עם החיים האמריקאים החופשיים. רבנים ולומדי תורה שתורתם אומנותם כמעט ולא היגרו לארה"ב, בגלל הקושי לקיים שם חיים יהודיים דתיים באותם ימים. וכך הרפורמה הפכה לכת מרכזית בקרב יהודי ארה"ב. גם כיום, מבחינה סטטיסטית, הרפורמה היא התנועה הדומיננטית בקרב יהודי ארה"ב: כמעט 40% מכלל המשפחות היהודיות (ליתר דיוק, שאחד מבני הזוג שלהן יהודי) משתייכות אליה, וכל זאת כאשר אין היא מייצגת כהוא זה את היהדות, אלא היא מייצגת דת אחרת בפני עצמה. 

קונסרבטיבים

מי הם הקונסרבטיבים? התנועה הקונסרבטיבית הוקמה בארה"ב כתגובה לקיצוניות שנקטה התנועה הרפורמית, שהלכה והתנתקה מהמסורת היהודית יותר ויותר. כך למשל, במסיבת הסיום הראשונה של ההיברו יוניון קולג' ב-1883, מוסד הלימוד המרכזי של התנועה הרפורמית, הוגשו בארוחת הערב החגיגית צפרדעים ופירות ים, ובשרים לצד גלידות שמנת – איסורי תורה מוחלטים. רבים מהמשתתפים עזבו בכעס, וחלק אחר פשוט ישבו נדהמים, מסרבים לגעת באוכל שהוגש להם. (American Jewish History:A JPS Guide, 2007, עמ' 106).

התנועה הקונסרבטיבית מאמינה כי יש ערך לשמירת מצוות, אולם הם אינם מקבלים את הפסיקה המסורתית המקובלת במשך אלפי שנים בעם ישראל. יש להם פסיקה משלהם ובתי דין משלהם, אך מה שבעיקר מאפיין אותם היא ההנחה שהתורה צריכה להתאים את עצמה לאורח החיים המודרני, ולא להיפך. מאפיינים אלה הפכו אותה ל"דרך האמצע", כביכול, ורבים מיהודי ארה"ב השתייכו אליה באמצע המאה העשרים. 

בשנים האחרונות התנועה הקונסרבטיבית היא תנועה בדעיכה, ואין כמעט מצטרפים חדשים. בפועל, היא לא רחוקה כל כך מהרפורמים, ונמצאת רק צעד קטן מאחוריה, שכן את רוב השינויים שהרפורמה הכניסה – הקונסרבטיבים אימצו מאוחר יותר.

אורתודוקסים

ומהי האורתודוקסיה היהודית? ככל שמגמות החילון והרפורמה התפשטו יותר בעם היהודי, כך הבינו רבנים רבים כי יש לשמור על המסורת. במציאות בה הפתיחוּת לתרבות המודרנית הביאה לנטישת הדת, היו מי שחשבו כי יש להגביה את החומות כלפי כל מה שריח של חילון ומודרניות נושב ממנו, וכפי שהגדיר זאת רבי משה סופר, החת"ם סופר – "חדש אסור מן התורה". במקור זהו ביטוי מהמשנה שמתייחס למצווה הלכתית של איסור אכילת תבואה מסוימת, אך הרב סופר עשה בו שימוש כדי להעביר מסר חריף. 

האורתודוקסיה היהודית השתנתה ממקום למקום. היו אזורים שבהם היא נעשתה סגורה וחרדית יותר, והיו מקומות שבהם היא הייתה פתוחה יותר לעולם שבחוץ. אך במבחן התוצאה, אין ספק כי האורתודוקסיה הוכיחה את עצמה – היא שימרה את המסורת ואת מנהגיו של עם ישראל עד ימינו, וממשיכה בכך גם עתה.

המצב כיום – קריסה דמוגרפית

התנועה הרפורמית היא תנועה מרכזית בקרב יהודי ארה"ב, אך היא מושכת אליה ביקורת עזה משתי סיבות מרכזיות. ראשית, נישואי תערובת. אחוז ההתבוללות בקרב יהודי ארה"ב הוא מהגבוהים בעולם, והתנועה הרפורמית רק מעודדת זאת. זה לא תמיד היה כך: במשך שנים ארוכות הצליחו יהודי ארה"ב לשמר את הקהילה היהודית בכך שהקפידו להתחתן רק עם יהודים. גם האנטישמיות הבסיסית ששררה בחברה האמריקאית עד שנות החמישים מנעה התבוללות, והקהילה היהודית גדלה והתפתחה יפה מבחינה דמוגרפית.

אך החל משנות ה-40', ובמיוחד אחרי מלחמת העולם השנייה, חל שינוי גדול בחברה האמריקאית. היהודים זכו להכרה, יוקרתם גדלה והם התקבלו בכבוד כשווים בין שווים. היהודים הפכו "ליותר אמריקאים מאמריקאים" והגיעו להישגים חברתיים בעלי חשיבות באותה תרבות (כמו: מלכת יופי יהודייה, כוכבי בייסבול יהודיים, שחקני קולנוע יהודיים ועוד). ככל שההיטמעות בחברה האמריקאית נעשתה קלה כל כך, היה קשה יותר להמשיך ולהתבדל. כך עלה שיעור נישואי התערובת לאחוזים מבהילים, כשכיום לצערנו, רובם המוחץ של יהודי ארה"ב שאינם אורתודוקסים מתחתנים עם בני זוג לא יהודים. דרך חיים זו מובילה לכך שאין כמעט דור שלישי רפורמי של יהודיים – הרוב מתבוללים עוד קודם לכן באופן מלא. הדבר הביא לכדי אבסורד ולפיו ה"טמפלים" (כינוי לבתי כנסת רפורמים) מקבלים אליהם גם גויים גמורים – כל עוד הם משלמים דמי חבר…

כדי לעצור את הקריסה הדמוגרפית, התנועה הרפורמית קיבלה החלטה מזעזעת המנוגדת לחלוטין להלכה הבסיסית ביותר בעם ישראל – הקביעה "מיהו יהודי". ההלכה היהודית קובעת שהיהדות נקבעת על פי האם, ויהודי הוא רק מי שנולד לאם יהודיה. אולם ה"פתרון" של הרפורמים בארה"ב לבעיית ההתבוללות היה פשוט: במקום להתמודד עם האתגר של עידוד יהודים להתחתן עם יהודים, הם הכריזו כי מעתה גם האב יכול "להעביר" את היהדות לילדיו, אפילו אם האם אינה יהודייה. מרגע זה נקרע קרע איום ונורא בתוך עם ישראל, כיוון שמעתה היו המוני אנשים המכונים "יהודים" אך אינם יהודים כלל. 

בפועל, תוצאות המהלך היו הרות אסון לדמוגרפיה היהודית – גברים יהודיים נפתחו יותר לרעיון להינשא לאישה שאינה יהודייה. הזיקה ליהדות בקרב משפחות מעורבות ירדה עוד יותר, עד שבשנים האחרונות גורמים בתנועה הרפורמית בארה"ב הביעו ביקורת על המהלך. אבל אחרי שהסכר נפתח, כבר קשה עד בלתי אפשרי לעצור את השיטפון.

הרפורמה גרמה במו ידיה להתבוללות ולהיטמעותם של יהודיים ויהודיות רבות בקרב אומות העולם, ובכך אותם יהודיים נותקו לעד מהשושלת היהודית. הדרך אותה מנחילה התנועה הרפורמית (והקונסרבטיבית) היא למעשה יצירת דת חדשה – המביאה להכחדת היהודים עצמם. 

הרדידות הדתית

הסיבה השנייה לביקורת על התנועה הרפורמית הייתה הרדידות הדתית. הסוציולוג החשוב ביותר של יהודי ארה"ב במאה העשרים, צ'רלס ליבמן, כתב: "התנועות הקונסרבטיבית והרפורמית אינן תנועות דתיות, אלא מעניקות הכשר לרמה נמוכה של דבקות דתית בקרב יהודים בארה"ב". חוקרים אחרים כתבו כי "הדת [הרפורמית] היא כיסוי להשקפת עולם חילונית".
הבעיה הגדולה הגלומה בתנועה הרפורמית היא ההטעייה: בעוד שהחילונים לפחות יודעים שהם אינם דתיים, אך הם יכולים להתקרב ליהדות ולקבל על עצמם את אורח החיים הדתי, הרפורמיים חיים כמעט לחיות ללא מגבלות, וקוראים לעצמם… "אדם דתי". 

היהדות במהותה תובעת מהאדם צורת התנהגות מסוימת, אולם הרפורמה הפכה אותה לדת וולונטרית. כשרות, שמירת שבת, ברית מילה, נישואין לבן זוג יהודי – כל אלה כבר אינם הכרחיים, כביכול. אך אם מותר לשנות את כל הנחיות התורה, הנטענות אף על ידיהם כאלוהיות, ע"פ שיקולים של נוחיות – מה בעצם הופך אותה ל"דת"? אם ניתן לשנות ב"דת" זו את הערכים והאידיאליים שמקורם בתורה אלוהית באלה האנושיים והמותאמים לרוח התקופה – מה הופך אותה לעילאית יותר מכל פילוסופיה פרי מחשבתו של בן אנוש?