1
"צער בעלי חיים" מניין?
זהו איסור מן התורה לגרום צער לבעלי החיים. במהלך השנים עמלו חכמי ישראל לאתר יותר מעשרה מקורות שונים שמהם אפשר ללמוד על מצוות צער בעלי חיים. למשל, יש שלמדו זאת ממצוות פריקה וטעינה. כאשר אדם רואה חמור נושא משאות שכורע ליפול, יש לסייע לפרוק (או לטעון) את הסחורה גם אם החמור שייך לאדם שאינך מחבב – וזאת בכלל הדאגה לרווחת החיה. היו שלמדו זאת ממצוות "לא תחסום שור בדישו" – כאשר בהמה דשה תבואה, מטבעה היא רוצה לאכול את החציר שמונח מול עיניה. יש שלמדו זאת מבלעם – אותו מכשף שביקש לקלל את ישראל. הקב"ה שלח מלאך מן השמיים שבא בתרעומת בשם ה' אל בלעם, "על מה היכית את אתונך זה שלוש רגלים?" (במדבר כב, לב), ומכאן שאם נשלח מלאך רק לצורך זה – כמובן שהדבר אסור. היו שלמדו זאת מן הפסוק בתהלים (קמה, ט): "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו", וישנם עוד מקורות נוספים.
4
הפן המיסטי שבאכילת בשר
אכילת בשר נוגעת לעניין רוחני גבוה ביותר – 'עבודת הבירורים'. על פי תורת הקבלה, בכל דבר בבריאה טמון יסוד רוחני גנוז, 'ניצוץ'. רק האדם, בכוונתו הרוחנית, יכול להוציא ניצוץ זה ולהשיבו למקורו העליון. אחת הפעולות המשמעותיות ביותר לבירור הניצוצות היא האכילה – כאשר אדם משקיע את הכוונה הראויה והגבוהה בעת האכילה, וכן מברך 'ברכת הנהנין' על המזון, הוא מברר את הגרעין הרוחני הטמון במאכל ומחבר אותו לשורשו – לאידיאל גבוה. כאשר מתייחסים בדרך זו אל האכילה, לא זו בלבד שאין היא גורמת ירידה רוחנית לאדם, אלא להיפך, על-ידי כך מצליחים להתחבר לנקודה רוחנית גבוהה ולרומם איתנו את העולם כולו.
2
ללא כאב
מחקר מקיף שביצע ד"ר ישראל מאיר לוינגר ("השחיטה וצער בעלי חיים"), מצא שהשחיטה היהודית היא השיטה שבה נגרם הכי פחות סבל לבעל החיים. העורק שמספק את מירב הדם למוח עובר דרך מקום השחיטה, וכך מיד לאחר השחיטה אין יותר אספקת דם למוח, וממילא אין הרגשת כאב. בנוסף, השחיטה חייבת להיעשות בסכין חדה וחלקה, תוך תנועה מהירה, באופן שתחושת הכאב כמעט ואינה מורגשת. למרות ממצאים אלה, במדינות שונות בעולם מוטלות מגבלות על השחיטה היהודית מחמת "חוסר מוסריות", בזמן שהאמת רחוקה מכך, ודווקא בשיטות האחרות נגרם סבל רב יותר לבהמה.
5
העדפת בעלי חיים על בני אדם – מעשה מוסרי?
הראי"ה קוק כתב כי כאשר האנושות מתמקדת ביחס החיובי לבעלי חיים לפני שהגיעה לתיקונה המוסרי השלם, התוצאה עלולה להיות נזק מוסרי גדול יותר. בחברות אנושיות שבהן מעדיפים את בעלי החיים על פני בני אדם, הדבר מעיד על דרגה מוסרית נמוכה. דוגמה מצערת לכך היא הנאצים ימ"ש, שהצטיינו בדאגה לזכויות בעלי החיים, אך הרבה פחות מכך לזכויות בני האדם. היטלר ימ"ש עצמו היה ידוע כחובב כלבים ואף הצטלם פעמים רבות עם כלבתו האהובה בלונדי, שנחשבה לידידתו הטובה ביותר. הוא דאג לקבל דיווחים יומיים על מצבה, והאכיל אותה בעצמו מצלחתו. בכיר נאצי העיד כי "היה לו קל יותר לחתום על גזר דין מוות לקצין בצבא מאשר לעכל ידיעה שלילית על מצבה של הכלבה". בסוף המלחמה חשש כי הכלבה תיפול לידי הכוחות הסובייטים, ועל מנת שלא תיפגע הוא האכיל אותה בכמוסות ציאניד כדי שתמות מוות הירואי. אחת מעוזרותיו ציינה כי מותה של הכלבה ערער אותו יותר מאשר מותה של בת זוגו אווה בראון. יחסו הנעלה לבעלי חיים עמד ביחס הפוך ליחסו ליהודים ועמים אחרים שראה אותם כתת-אדם וזכויותיהם לא היו קיימות כלל… כמובן, אין זה אומר חלילה שכל חובבי החיות אינם מוסריים, אך הראי"ה התכוון שיש לבדוק היטב שהמניע מאחורי אהבת החי אינו השקטת המצפון ביחס כלפי בני האדם.
דוגמה נוספת, להבדיל, הייתה בעת העקירה מגוש קטיף ("ההתנתקות") בשנת 2005. ארגוני בעלי חיים הגישו עתירה לבג"ץ כדי לעצור את הנסיגה, וזאת מדוע? מפני שבישובים העומדים בפני פינוי חיים חתולים עזובים, ויש למצוא להם פתרון קודם העקירה, אחרת לא יוכלו להתקיים. למותר לציין שארגונים אלה לא ציינו את הצורך לדאוג לבני האדם העומדים בפני פינוי מביתם…
3
"רחמיו על כל מעשיו"
בתלמוד (מסכת בבא מציעא, דף פה) מסופר על רבי יהודה הנשיא שראה יום אחד עגל שמוליכים לשחיטה. העגל ברח ותלה את ראשו תחת כנפי בגדו של רבי יהודה ובכה. רבי יהודה אמר לו: "לֵךְ, הרי לכך נוצרת". אף שזוהי האמת, בשמיים לא אהבו תגובה זו, ואמרו: הואיל ורבי יהודה אינו מרחם על הבריות, יבואו עליו ייסורים, והוא נתקף במחלת מעיים קשה. שנים רבות סבל, עד שיום אחד המשרתת ניקתה את הבית. היא מצאה גורי חולדה וטאטאה אותם החוצה. אמר לה רבי יהודה: עזבי אותם, שהרי כתוב (תהלים קמה, ט) – 'וְרַחֲמָיו עַל־כָּל־מַעֲשָׂיו'! באותו רגע אמרו בשמיים: "הואיל והוא מרחם, נרחם עליו", והתרפא רבי יהודה מחוליו.