תופעת הצמחונות והטבעונות הולכת ומתפשטת בדורנו, ורבים מבקשים לדעת האם היהדות מחייבת את הצמחונות, תומכת בה או מתנגדת לה. וכן, האם זה מוסרי מבחינה יהודית לאכול בשר?

בבריאת העולם המתוארת בספר בראשית נברא האדם בסוף היום השישי, לאחר כל הכוכבים, הצמחים ושאר בעלי החיים. במקורות נאמר כי האדם, שניחן בנשמה, בשכל וביכולת דיבור, הוא היצור שמעלתו היא הגבוהה ביותר מבין היצורים החיים. מכיוון שכך, רווחתו קודמת לרווחת החיות. האדם הוא נזר הבריאה, למענו כל הבריאה עצמה נבראה ולכן תפקיד כל הבריאה לשמש לצורכו באופן הראוי והמותר אותו הגדירה התורה.

התורה מצווה אותנו על מצוות "צער בעלי חיים", האוסרת לפגוע בבעלי חיים שלא לצורך. מסיבה זו אסור לפגוע בחיות ולהזיקן, אולם אם הדבר נועד לתועלת האדם – מותר.

צער בעלי חיים

טענה שנשמעת בזמננו היא שאסור לאכול בשר מצד "צער בעלי חיים", בין היתר בגלל התנאים הגרועים שבעלי החיים חווים במהלך גידולם לשם אכילה. הדוגלים בזכויות בעלי החיים טוענים כי משום שהחיות עוברות התעללות, יש בכך כדי לפגוע בהיתר ההלכתי והמוסרי של אכילת בעלי החיים.

איסור צער בעלי חיים הוא איסור חמור ביותר בתורה, ואין שום היתר להתעלל בחיה. יחד עם זאת, כאשר השימוש בבעלי החיים הוא למטרות חיוניות – מותר הדבר, ואין תנאי המחייה פוגעים בכשרותה של החיה. אכן גידול בע"ח שלא ע"פ ההלכה מהווים עבירה חמורה של 'איסור צער בע"ח', אך כאמור אין זה משפיע על כשרותה של החיה.
חשוב לדעת כי דווקא השחיטה הכשרה לא מהווה צער לבע"ח שאינו חש בכאב ולו רגע אחד. השחיטה הכשרה מביאה לכך שלחץ הדם בראש החיה יצנח ברגע, וכך היא לא חשה כאב.

על פי התפיסה היהודית האדם נברא כ"נזר הבריאה", וניתנה לו הרשות לשלוט על כל החי, הצומח והדומם שבכדור הארץ לצרכיו החיוניים: "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ" (בראשית א, כח). אמנם, שליטה זו אסור שתיעשה מטעמים אגואיסטיים ורודניים. היא אמורה להיעשות לתועלת, ולתועלת בלבד. כאשר האדם מממש את התכלית שנועדה לו על ידי הבורא, כל חלקי הבריאה שמסייעים לו בכך מממשים גם הם את חלקם בתיקון הבריאה. הפרה אולי מוגבלת בכוחה לתקן את העולם – אחרי הכול, היא כבולה לשדה המרעה שהיא חיה בו ולשכלה המצומצם שאינו יכול להתפתח, להמציא ולהתעלות רוחנית – אך כשהיא מספקת את האנרגיה לגופו של מי שעסוק בתיקון העולם, יש לה חלק ממשי בפעולה זו. 

המסקנה היא אפוא שמותר לאכול בשר, תוך צמצום הפגיעה בבעלי החיים למינימום, אך ראוי שהאדם לא יצרוך בשר רק מתוך רצון לספק את תאוותו אלא ישתמש באנרגיה שהוא מקבל ממנו, כמו מכל מאכל, לצרכים ראויים.

תתאים את הדרישה למי שאני

בתחילה, הצטווה אדם הראשון לאכול בגן עדן רק מפרי עץ הגן, ולא הותרה לו אכילת בשר, כפי שמשתמע מן הפסוקים:

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה. וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה" (בראשית א, כט-ל)

האדם הצטווה לאכול מן הצומח בלבד, משום שדרגתו הרוחנית הייתה גבוהה ביותר, אך עם הידרדרותה של האנושות הותרה לו אכילה מן החי. כדאי גם לשים לב לעובדה שלא רק האדם, אלא גם החיות 'מצטוות' כביכול על אכילת מזון מן הצומח ("ולכל חיית הארץ"). כל הבריאה בראשיתה הייתה קדושה ונשגבת מהמוכר לנו, המציאות הייתה אחרת. 

בדור המבול, בימי נוח, האנושות ירדה ברמתה המוסרית ופשעה במעשי רצח אדם וגניבה. לכן, מיד לאחר המבול, הותרה לאנושות אכילת בשר:

"וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם, בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ. כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי – לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה, כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל" (בראשית ט, ב-ג)

מדוע הותרה אכילת בשר רק לאחר המבול? נסביר בדרך משל: האם יהיה זה הוגן לדרוש מילד בעל קשיי ריכוז לשבת בהרצאה ארוכה בת שעתיים, לא להציץ בפלאפון, לא לחלום בהקיץ, וכמובן לא לפטפט את החבר ליד? דרישות אלה לא תואמות לטבעו ולאופיו. את הדרישות צריך להתאים לטבע האדם, ליכולותיו ולצרכיו.
האין זה אבסורד לדרוש מאנושות שהידרדרה בדור המבול לזילות בחיי אדם ולרצח – לא לאכול בשר מן החי?! 
אומנם, בימינו רצח נתפס כדבר שלא יעשה, אך לצערנו הרב נתקלים אנו שוב ושוב בידיעות על מעשים נפשעים מעין אלו, ולמרות המוסריות הקיימת במרביתה המכרעת של האנושות – עדיין היא פחותה משהייתה בימי בראשית, ואין זה עוד מהדרישות המחייבות שלא לאכול מן החי.

התורה התירה לנו אכילת בשר מפני שקפיצה מהירה מדי על פני ההתפתחות האנושית, שאמורה לקרות באופן טבעי, עלולה להביא לעיוות מוסרי גדול אף יותר מאשר חוסר המוסריות שבאכילת בשר. כלומר, כל זמן שמערכת היחסים בין בני האדם לא תוקנה, עדיין יש מלחמות, תחרויות ושנאה – לא שייך לעסוק באידאליים רוחניים בסדר גודל כ"כ נשגב. על דרך המשל, יהיה מגוחך שאדם המתכנן לרכוש קרקע ולבנות בו בניין יתחיל להתעסק בצבע הקרמיקה שהוא ישים בחדר המקלחת…  

יוצרים חציצה 

בעולם בו אין בידול מוחלט בין חיי האדם למול חיי בע"ח (בעולם בו קטיעת חיים של שניהם אסורה), עלולה האנושות לזלזל בחיי האדם בדיוק כפי שקרה בדור המבול.
ההיתר שניתן לאכול בשר בימיו של נוח נועד ליצור הבדלה בין האדם ובין בעלי החיים. אחת הסיבות למבול הייתה ערבוב בלתי רצוי בין בני האדם לבין בעלי החיים (מסכת סנהדרין, דף קח). האדם, להבדיל מבעלי החיים, הוא בעל נשמה רוחנית שמאפשרת לו להתעלות מעל השיוך לעולם החי ולאמץ אידיאלים וערכים שאינם קיימים בטבע. כאשר האדם חווה את עצמו רק כבעל חיים, הוא עלול להידרדר לירידה מוסרית שתפגע לא רק בו אלא בכל הבריאה. אחת הדרכים ליצור חיץ זה הוא ע"י אכילת בעלי החיים – באופן זה נוצר גבול ברור בין קטגוריית האדם, "המדבר", לבין ה"חי".

לאנושות יש "אנרגיה מוסרית" מוגבלת, ועדיף להפנות אותה כלפי תיקון היחסים בין בני האדם, גם אם הדבר גורר את אכילה מן החי. רק כאשר התיקון יושלם, תוכל האנושות להיות כלי קיבול למוסריות שהינה בתכלית השלמות המוחלטת.