עמי איילון, כיהן כבכיר במערכת הביטחון ושר לשעבר בממשלת ישראל, אמר פעם כי בילדותו אמו הייתה חוזרת שוב ושוב על כך ש'אוי ואבוי אם יתחתן עם לא-יהודייה'. האיסור הזה נכנס לו לדם, וכשהוא גדל היה לו ברור שהוא לעולם לא יתחתן עם אישה שאינה יהודייה. אולם לו עצמו קשה להסביר לילדיו למה לא בעצם. מה שבדור הקודם היה ברור, בדור הבא כבר נהיה הרבה פחות ברור, וגם מי שממשיך להרגיש זאת בבטן – לא תמיד יודע לענות למה לא בעצם.
מימדי ההתבוללות בחוץ לארץ הגיעו לאחוזים גבוהים כל כך עד שמדברים שם בשקט על "שואה לבנה" – היעלמות דמוגרפית של עם ישראל ללא כפייה מבחוץ, כתוצאה מהתערבות בגויים.
עד לפני לא הרבה שנים, נישואי תערובת בין יהודים ולא-יהודים היו בעיקר תופעה המתרחשת ביהדות ארה"ב, ארגנטינה או צרפת, אך לא בארץ. בארץ, לכולם היה ברור שיהודים מתחתנים עם יהודיות, יהודיות מתחתנות עם יהודים, וזהו זה. אפילו כשבני הקיבוצים הכירו מתנדבות מחוץ לארץ ורצו להתחתן איתן, כמעט תמיד זה נגמר בגיור ובהקמת תא משפחתי כדת משה וישראל.
אבל בשנים האחרונות משהו השתנה, והתופעה נעשתה נפוצה יותר גם בישראל. אולי זו הגלובליזציה, אולי הרשתות החברתיות ואולי "השמיים הפתוחים" שמאפשרים לטוס בקלות לכל מקום על פני הגלובוס, אך יותר אנשים מבני עמנו יוצרים קשרים זוגיים עם לא-יהודיים. בעוד שבדורות הקודמים היה ברור שחתונה עם נוכרים היא דבר שלא יעשה, כיום הדעה בנושא פחות ברורה.
לחשוב רציונלי
אנשים רבים פוגשים בן זוג חדש ומצהירים "אני מאוהב!". ההתאהבות הראשונית פועמת בעוצמה רבה ומצליחה ליצור חיבור ראשוני בין בני הזוג, אך כשם שהיא באה – כך היא נעלמת. שאלו כל זוג בעל וותק נישואים: אחרי כמה זמן עוצמת המשיכה הראשונית מתפוגגת?
לאחר שההתלהבות הראשונית נעלמת והקשר הזוגי הופך להיות לבעל וותק, מתגלים ומתבלטים חסרונות, קשיים ומכשולים. כל חיי נישואין כוללים בתוכם עבודה מנטלית למען שלום הבית, ואחוזי הגירושים רק מוכיחים כמה עבודה קשה היא הנישואים. השגרה היום-יומית, עומס החיים, ההרגל הזוגי שגרם לדעיכת ההתלהבות – מבליטים ומגדילים את מה שבתחילה נדחק לפינה ונעלם מן העין: הפערים ברקע ממנו באו בני הזוג, קונפליקטים משמעותיים, הבדלים מחשבתיים שמתגלים בניהול חיים משותפים, נטיות אופי לא רצויות של אחד הצדדים ועוד. בתחילה האהבה מעוורת, אבל במשך החיים הקשיים והקונפליקטים נערמים בזה אחר זה. קשר זוגי עם מי שאינו יהודי תמיד יכרוך בתוכו קשיים נוספים ומהותיים. ע"פ מחקרים שנעשו בתחום נמצא כי זוגיות המבוססת מלכתחילה על פערים מהותיים, הינה בעלת סיכוי סביר לפירוק בעתיד.
אחד הקשיים השכיחים, מבין רבים, הוא משפחה שמתנכרת ולא מקבלת את הצד השני. קושי זה הינו הרבה יותר משמעותי ממה שהוא אולי מצטייר כבתחילה, מכיוון שהמשפחה אמורה להיות חלק בלתי נפרד מחיינו. המשפחה אמורה להיות שם ברגעי הלידות, ימי הולדת של הנכדים, חגים, שמחות ואף טיולים משותפים. בחירת בן או בת זוג שאינו יהודי משמעו לוותר על נוכחותה של המשפחה בחיינו, על הקשרים הבין-משפחתיים, ולהחליף את מקומה של משבצת 'המשפחה החמה והתומכת' במשבצת 'הבדידות'.
וויתור על קשרים משפחתיים הוא רק חלק ממערך ההשלכות החברתיות בקשר זוגי עם בן/בת זוג שאינם יהודיים, שכן הוא יהווה לרועץ בכל סיטואציה חברתית, כמו מול קולגות במקום העבודה, שכנים וחברים. בכל סיטואציה חברתית או אפילו רשמית, מבט עקום בין גלוי או נסתר יהיה לנוכחות קבועה.
מלבד זאת, ההשלכה הכואבת ביותר בנישואין שכאלו הינה הפגיעה בילדים. הילדים הם אלו שיספגו את הפגיעה הקשה ביותר, מכיוון שהם יגדלו במציאות חצויה, חסרי זהות עצמית, ולעולם לא ימצאו את מקומם בעולם.
ניקח לדוגמא יהודייה הנמצאת בקשר זוגי עם בן מיעוטים בן דת האסלאם. ע"פ היהדות, הנקבעת ע"פ האמא, הילד הוא יהודי, ואילו ע"פ האסלאם, הנקבעת ע"פ האבא, הילד הוא מוסלמי. במידה והוא גדל בכפרים הערביים, הוא לעולם יהיה מנודה חברתית ומקוטלג כ"יהודי", אף על פי שאביו מוסלמי. במצב שבו אותו ילד עוזב עם אמו את הכפר, לאחר החלטת האם, ומנסה להשתלב בחברה הישראלית-יהודית, הוא לעולם לא יצליח להשתלב – המבטא הערבי ירתיע אחרים מיצירת קשרים עמו, במערכת הצבאית לא מעוניינים בגיוסו, ואף במקרים רבים יש בו שנאה כלפי העם היהודי אותה ספג בקטנותו לצד בני דת האסלאם. לצערנו הרב, ישנם ילדים רבים הנמצאים במציאות חיים מורכבת שכזו, הבוחרים בשלב מסוים לשים קץ לחייהם.
חשוב לדעת שבמקרים בהם מדובר על יהודייה המעורבת בקשר עם בן דת האסלאם, הסוף ידוע מראש – אלימות קשה, ביזיונות והשפלות מצד הגבר ובני משפחתו וחיים של אסירה בבית-כלא. ניתן לקרוא ולצפות בעדויות של יהודיות, שחיו בכפרים ונמלטו בסיוע ארגונים הפועלים בנושא, בהפניות לכתבות וסרטונים הנמצאים בתחתית העמוד.
בחירת בן/בת זוג לחיי נישואין הינה 'ההחלטה של החיים', שתשפיע על כל רבדי חיינו, ולכן החלטה שכזו יש לעשות בצורה רציונלית ושקולה, ולא ללכת אחר הלב בצורה עיוורת. כפי שאף קניית דירה מתבצעת לאחר בדיקות מול עו"ד, התייעצויות מול יועצים ומביני עניין, ושיקול עצמי רב מצדנו, וודאי שאת עסקת חיינו יש לעשות לאחר מחשבה עמוקה ויסודית, אחרת תהיינה לה השלכות כואבות ומרחיקות לכת.
לאבד את הנשמה היהודית שבי
קצת היסטוריה: אברהם אבינו, "היהודי הראשון", היה גם הראשון שהתנגד לנישואי תערובת. הוא סירב שבנו יצחק יתחתן עם בנות הארץ, ושלח שליח מיוחד לחרן, ארץ המוצא שלו, כדי שיביא משם אישה לבנו. גם יעקב אבינו חזר לאותו אזור כדי למצוא אישה מהמשפחה המורחבת, וכשדינה, בתו של יעקב, נפגשה עם בחור כנעני מקומי – ההתייחסות לכך הייתה כאל אסון לאומי. התורה אוסרת במפורש להתחתן עם נוכרים: "וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ" (דברים ז, ג).
צריך לזכור שהיהדות היא קודם כל משפחה גדולה. כל היהודים הם בניו של יעקב אבינו, וזו גם הסיבה שלא משנה מה הוא יעשה ובמה יאמין, יהודי לעולם יישאר יהודי: "ישראל אף על פי שחטא, ישראל הוא" (מסכת סנהדרין). הזהות היהודית היא משהו שנולדים אליו, לא משהו שצריך לבחור בו (למעט מתגיירים).
רק דבר אחד עשוי לשנות זאת: אם הוא ימצא לעצמו משפחה אחרת. כל זמן שהוא חלק מהמשפחה היהודית, הוא שייך אליה גם אם אינו לוקח בה חלק פעיל. אך כשהוא או היא מחליטים להקים משפחה חדשה עם בן או בת זוג שאינם יהודיים – הרי זו כבר פרישה מהמשפחה.
כשיהודי או יהודייה בוחרים לחיות חיי שותפות עם אדם מעם אחר, הם למעשה מנתקים עצמם מהשורשים שלהם, המסורת, הזהות הלאומית, ההיסטוריה והעבר שמגדירים את עמם. אך יותר מכך, הם מנתקים את נשמתם מהמקור המעניק חיות ורוח הפועמת בקרבם.
נשמתו של היהודי ונשמתו של הנוכרי חצובים משני עולמות רוחניים השונים במהותם ותכליתם. לכל בריה תפקיד ומקום ייחודי לו. כאשר יהודי בוחר לשתף את הווייתו עם זה שאינו תואם לו, הוא למעשה מנתק את נשמתו מהעולם הרוחני המקורי לו, ולכן עונשו הוא 'כרת' – כריתת החלק הגבוה שבנשמה, ואובדן נשמתו מחיי הנצח.
האם אהבת אמת יכולה לצמוח כשהיא דורשת מאחד הצדדים התנתקות מוחלטת מכל מה שהוא עצמו? ענו אתם.
האיסור על קשר זוגי עם מי שאינו יהודי נחשב חמור מאוד בתורה, עד כדי כך שחכמי ישראל מגלים לנו שבעולם הנשמות הנוכרייה תהיה קשורה ביהודי ומוליכתו לגיהינום, והנה לשונם: "קשורה בו ככלב… לעולם הבא" (מסכת סוטה, דף ג, עמ' ב), וזאת משום שהם החטיאו אחד את השני בקשר האסור. היהודי החטיא את הנוכרייה בקשר האסור עמו, והנוכרייה החטיאה את היהודי בקשר האסור עמה. משום שחטא ההתבוללות מאביד את עם ישראל מן העולם, דינו חמור עד מאוד בשמים. כמובן שמי שעוזב מעשה זה ומתחרט עליו, לא ייענש בעונש חמור זה.
הנביא מלאכי אומר כי יהודי/ה שנמצא בקשר זוגי עם מי שאינו יהודי בוגד בבריתו עם הקב"ה, מחלל [מלשון 'חול'] עצמו, דהיינו מוציא את הקדושה שבו ע"י מעשה זה, והוא ובני ביתו ישנו שינת עולם. והנה לשונו: "הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ הֲלוֹא אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ מַדּוּעַ נִבְגַּד אִישׁ בְּאָחִיו לְחַלֵּל בְּרִית אֲבֹתֵינוּ: בָּגְדָה יְהוּדָה וְתוֹעֵבָה נֶעֶשְׂתָה בְיִשְׂרָאֵל וּבִירוּשָׁלִָם כִּי חִלֵּל יְהוּדָה קֹדֶשׁ ה' אֲשֶׁר אָהֵב וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר: יַכְרֵת ה' לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה עֵר וְעֹנֶה מֵאָהֳלֵי יַעֲקֹב" (מלאכי ב, י-יב).
בת זוג שאינה יהודייה? גיור לילדים כפתרון
ישנם החיים עם בת זוג שאיננה יהודייה ובוחרים לערוך לבנם המשותף ברית-מילה, כמעין הצהרה פנימית של סירוב להתנתקות טוטאלית מהזהות היהודית.
כשיש אהבה גדולה ותחושת חיבור לצד השני, האהבה יכולה בקלות להאפיל על מושגי זהות ומהות שלא חשים חיבור עמוק כלפיהם. האדם האחר שנמצא ממול הוא החלק הדומיננטי המורגש בחיינו, וביטויים של 'מסורת', 'שרשרת דורות', 'נאמנות לאלוהים והעם היהודי' נראות כחיוורות ומיושנות לעומת הרגש החי לבן הזוג.
אך גם במקרים אלה, לא מעט הם אלה שחשים איזשהו רצון להמשיך להשתייך לעם היהודי, ולכן כאשר שאלת זהותם של הילדים עולה על פני השטח, קול פנימי יכול להרגיע כביכול את אותו מצפון מנקר ולומר כי גם במידה ובת הזוג איננה יהודייה ולכן הילדים ממנה אינם יהיו יהודים, גיור לילדים בעתיד יכול להוות כפתרון מושלם. כך גם חשבו זוג הורים יהודי בניו-יורק שלא זכו לילדים והחליטו לאמץ ילד נוכרי. הם גידלוהו באהבה כבנם שלהם לכל דבר והעניקו לו חינוך יהודי כשהם מקווים בליבם שבבגרותו הוא יאמץ את היהדות ויהיה ליהודי שלם ע"י גיור. לאורך ילדותו הם הסתירו ממנו את עצם העובדה שהוא אינו יהודי, אך כשבגר והגיע זמנו להקים בית, סיפרו לו הוריו את מוצאו המקורי ובד בבד הציעו לו לעבור גיור כדי להשתייך מבחינה רשמית לעם היהודי שתמיד האמין וחשב שהוא חלק בו. להפתעתם הרבה, החליט הבחור כי דווקא חיי נוכרי יתאימו לו יותר, ובחר בדרך אחרת מזו שאליה ייחלו לו הוריו המאמצים.
המציאות מראה כי לא ניתן להחליט החלטות גורליות הנוגעות לעתיד ילדים בבגרותם או לתכנן עבורם דרך שתרגיע את המצפון שפעם בפעם משמיע קול.
ישנה נקודה מהותית נוספת בעניין גיור ילד. ההלכה היהודית אומרת כי ניתן לגייר אף ילד קטן, אך בגיור ילד הליך הגיור הינו הפיך בניגוד לגיור מבוגר. בגיור ילד כאשר מגיע הוא לבגרות, יש בידו למחות ובכך גיורו מתבטל למפרע ושב הוא להיות גוי. (שולחן ערוך יורה דעה, רסח, ז).
עובדה מפתיעה נוספת שגם כן שוללת את גיור הילדים כפתרון מושלם היא עצם כך שבעת הגיור הנוכרי מקבל נשמה חדשה לחלוטין והוא נחשב מבחינה רוחנית כ'בריאה חדשה'. מכיוון שכך, מבחינה הלכתית הוא לא נחשב כבנו של האב או האם. זאת הסיבה אגב, שכאשר מתפללים על גר ואומרים את שמו ואת שם אמו (לדוגמא, יוסף בן רבקה) לא אומרים את שם אמו הביולוגית, אלא את שם האמא הראשונה של האומה היהודית, דהיינו 'שרה אמנו'. הגיור הוא תהליך רוחני שבו מתרחשת לידה של יהודי חדש, ואין הוריו הביולוגיים נחשבים כהוריו מבחינה רוחנית (מסכת יבמות, דף כב).
לכן, בין אם הילד עבר גיור ובין אם אין הוא עבר גיור והוא גוי – הוא לא נחשב מבחינה רוחנית כבנו של אביו היהודי, כפי שמובא בגמרא: "בנך הבא מישראלית קרוי 'בנך' ואין בנך הבא מן הנוכרית קרוי 'בנך'" (מסכת יבמות, דף כג, עמ' א), וכך נפסק להלכה ע"י הרמב"ם: "עון זה… אל יהי קל בעיניך אלא יש בו הפסד שאין בכל העריות כמותו… והבן מן הגויה – איננו בנו".
מלבד זאת, גיור אינו הליך בירוקרטי כמעין קבלת אזרחות במדינה, אלא מדובר בהליך נפשי ורוחני עמוק הטומן בחובו קבלת תורה ומצוות באופן מלא. גיור שנעשה רק מסיבות חיצוניות, כגון לצורך השתלבות בחברה, נישואים וכו', ולא מתוך אמונה בתורת ישראל וקבלת אורח חייה – אינו נחשב כגיור כשר.
חשוב לציין שגם במקרים בהם אישה יהודייה מביאה ילדים עם בן-זוג שאינו יהודי, ומרגיעה עצמה בכך שלפחות ילדיהם יהיו יהודיים שכן יהדות נקבעת ע"י האמא, המציאות מראה כי הילדים גדלים עם זהות חצויה ולא ברורה, אינם מחוברים למסורת היהודית ולבסוף נישאים גם הם לבני זוג שאינם יהודיים כמו שאמם עשתה, ובכך נקטע חיבור צאצאיה ליהדות.
כשאדם מתחתן עם בן זוג לא יהודי, הריהו כמו איבר שמחליט להתנתק מהגוף. הוא מוותר על הזכות להיות חלק מהאומה היהודית. כולנו יודעים מה קורה לעלה שנתלש מעץ ולאיבר שמתנתק מהגוף – קמילה, נשירה ואובדן.
לוותר על החצי האמיתי שלך
תורת הסוד מלמדת אותנו כי הנשמה מורכבת משני חצאים: חצי נשמה זכרי וחצי נשמה נקבי. כאשר הגיע זמנה של הנשמה לרדת לזה העולם, מתפצלת הנשמה לשניים כאשר חצי הנשמה הזכרי יורד לעולם הזה בגוף של גבר, וחצי הנשמה הנקבי יורד בגוף של אישה. כאשר שני החצאים נפגשים זה עם זו ועומדים תחת החופה, אז מתאחדים שני החצאים לאדם אחד שלם. זו הסיבה שאחת משבע הברכות שמברכים תחת החופה הינה: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם יוצר האדם", מכיוון שכעת נוצר אדם שלם.
התורה בעצם מגלה לנו שלכל אחד ואחת מאיתנו נקבע מבעוד מועד מי יהיה זה המיועד לו והמתאים לו ביותר, כשהוא זה שבעצם מהווה את החצי המקורי שלו.
כאשר יהודי מחליט לחיות עם אחרת שאיננה יהודייה, הוא למעשה מונע את ההיכרות שלו עם מי שתתאים לו ותהיה טובה לו פי אלף מונים מכל אחת אחרת. זיווג עם החצי השני המקורי תמיד יהיה מוצלח ומתאים מכל בת-זוג אחרת, מכיוון שהיא מהווה חצי מהנשמה שלו ממש. הזיווג האמיתי והמקורי שנועד לו אישית ממתין לו במקום אחר…
משהו שיותר חזק מאהבה
כעת, נשאל את שאלת השאלות בסוגיה המדוברת, אותה שאלה שעליה מונח הכול: האם יש משהו יותר חזק בעולם מאהבה? האם יש משהו יותר מחייב וקושר מאהבה?
אם אין – כל אחד יכול לעשות ככל העולה על רוחו, אך אם יש, אם קיים משהו יותר עוצמתי בנשמתך מאשר אהבה, אז יש אולי על מה לדבר… וכאן זאת המחויבות של אחד ואחת הנמצאים בצומת זו לבדוק (אנא, קראו את השאלה: איך אפשר להיות בטוחים שהתורה היא לא המצאה?).
הרגש הנוכחי מסוגל למשוך לכיוון חשיבה אחר, הרי היו לנו תכנונים אחרים – אבל מי אמר שהתכנון שלנו הוא הטוב ביותר, ואולי קיים עבורנו תכנון טוב יותר? ומי אמר שבאנו לפה לעולם כדי לחיות את התכנון שלנו, ואולי קיים עבורנו תכנון עילאי מזה שאנו מתארים לעצמנו?
הדר גולדין הי"ד היה לוחם צה"ל שנפל במבצע "צוק איתן" כשהוא בסך הכול בן 22 בעת שניסה להציל את חבריו. לאחר מותו נמצאו הערות שחיבר על ספר "מסילת ישרים", ובין היתר כתב:
"לא באתי להגשים את התכנונים שלי, אלא את התכנונים של הקדוש ברוך הוא, ואלו לא אמורים להיות תואמים אחד לאחד עם התכנונים שלי. הנושא המרכזי הוא התכנונים שלו והאם אני מגשים אותם. […] תתמקד בעשייה שלא דואגת לעצמך… אלא להגשמת המגמה האלוקית" (מסילת ישרים עם הדר גולדין, הוצאת מגיד, 2018, פרק ט').