ישנם התורמים לנזקקים, עוזרים לקשישים או מתנדבים באפיקים שונים כמו מד"א, תמיכה נפשית בנוער וכו'. האם זה לא מספיק? האם קיום הלכות דתיות יהפוך אותנו לבני אדם טובים יותר? האם הנחת תפילין או שמירת כשרות יעשה אותנו לאנשים נעלים או הגונים יותר?
אין ספק שהיהדות מעודדת לפיתוח תכונות אופי טובות כגון חמלה, רחמים, לב טוב, וכן עשיית פעולות חיוביות כהענקה לאחר, וויתור, עידוד וחיזוק רוחם של הנדכאים ועוד. בגמרא אף מצוין לשבח תכונות אלו של רחמנות וגמילת חסד לאחר, כאשר מובא כי מי שיש בו תכונות אלה, סימן שהוא מזרע ישראל: "שלשה סימנים יש באומה זו הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים" (מסכת יבמות, דף עט, עמ' א). גם המשנה מפארת את חשיבות ההטבה והענקה לאחר עד כדי כך כי היא קובעת שאילולא כך אין העולם יכול להתקיים: "על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה [=עבודת התפילה] ועל גמילות חסדים" (משנה אבות, פרק א, משנה ב).
האם אין די בכך? הרי ה' רוצה שנהיה בני אדם טובים ומוסריים, אז בשביל מה צריך עוד חוקים שינהלו את חיינו כאשר אין בינם לבין הטבה לאחר ולא כלום?
להיות בן, ולא רק אח
נשאל את עצמנו את השאלה הבאה: אדם שמעניק יחס מלא חמלה והענקה כלפי אחיו, אך מתעלם פעם אחר פעם מבקשות אביו – האם ניתן להגדירו כאדם טוב? התשובה כמובן תהיה שהוא בהחלט אח מדהים, אבל בתור בן כנראה שפחות.
אהבתו של ה' אלינו מתוארת בחלק מתיאורי אהבתו כלפינו כאהבת אב לבנו: "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות ד, כב), וכן "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם [כינוי לעם ישראל], אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים, כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד; עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ, רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם ה'" (ירמיה לא, יט), "בָּנִים אַתֶּם לה' אֱלֹהֵיכֶם" (דברים יד, א), ועוד מקומות רבים שבהם קורא לנו בורא עולם, כמו אב שאוהב את בנו היקר.
עצם היותנו בניו של ה' משתקפת אף באופן יצירת האדם. בתלמוד נאמר כי "שלשה שותפין יש באדם: הקב"ה ואביו ואמו" (מסכת נידה, דף לא, עמ' א), כשכוונת הדברים היא שישנם שלושה שותפים ביצירת האדם: חלקם של האב והאם הוא ביצירת החלק הגשמי של האדם – הגוף, ואלוהים הוא זה שמעניק את החלק הרוחני שבאדם – הנשמה.
אלוהים, המכנה אותנו כבניו, הוא זה שאנו חבים לו הכרת הטוב על אינספור הטובות שהוא עשה עמנו, על כל הכישרונות והמתנות בהן הוא חנן אותנו, על כל הטובות שקיבלנו והתרחשו במהלך חיינו עד כה וגם על עצם חיינו. האם ניתן להתעלם מרצונו של זה שהעניק ונתן כ"כ, למי שחבים אנו לו את חיינו?
בורא עולם מבקש מאיתנו להטיב לאחרים ע"י קיומן של מצוות בשטח החיים החברתי שבין אדם לזולת, אך בד בבד הוא מבקש גם את קיומן של מצוות בנינו לבינו, כפי שנאמר פעמים רבות בתורה: "וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֹתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי ה'" (ויקרא כב, לא), "אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ה'" (ויקרא יח, ד-ה), וכן "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (במדבר טו, לט), "וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם" (ויקרא יא, לב) וכו'.
בכדי להיות בנים טובים לאלוהינו, שאוהב אותנו כ"כ ורוצה רק בטובתנו, נדרש מאיתנו להביע התעניינות בחפצו, להיות קשובים לרצונו מאיתנו ולהיות נכונים לצאת מאזור הנוחות, כמו שכל בן מסור יהיה מוכן לעשות עבור הוריו האוהבים.
לחיות את תכלית החיים
"מהי משמעות החיים?" היא אותה שאלה עתיקת יומין שאנשי רוח רבים היו אלה שניסו להעניק לה מענה. היהדות משיבה לשאלה זו כי משמעות חייו של היהודי היא יצירת דבקות עם בורא העולם ע"י נאמנות לתורה, כפי שאומר שלמה המלך, החכם באדם, "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם" (קהלת יב, יג), כלומר שעבור כך נברא האדם.
יהודי הגיע לעולם עם ייעוד מסוים, ועם כל זאת שהוא בעל לב זהב, רחמן וטוב לאחרים, כל עוד הוא צועד במסלול שלא מוביל אותו לייעודו המקורי, הוא מחמיץ את כל התכלית של חייו.
תכלית החיים טומנת בחובה גם עבודה מנטלית ועשיה חיובית של בניית עולם פנימי טוב, פיתוח האישיות בכיוונים ראויים, הנהגה ויחס הגון לאחר ומעשים של הטבה עם הזולת. אך תכלית החיים לא מסתכמת בכך, אלא היא כוללת חלקים נוספים של תפילה לבורא עולם, לימוד תורה, יציאה מאזור הנוחות למען רצונו של ה' וקיום שאר מצוות התורה. המטרה העילאית היא להגיע ליחסי אהבה ודבקות עם בורא עולם ע"י נאמנות לכתוב בתורה, כפי שנאמר:
"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם:… וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם…: כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשֹׂתָהּ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה בוֹ" (דברים יא, פס' יג, יח, כב)
ה' הוריד לנו את התורה במעמד הר סיני וקבע כי רק דרכה יהיה ניתן ליצור עמו יחסי קרבה, ולא ע"פ דרכים אחרות שהן פרי מחשבתו ודמיונו של האדם הפרטי. התורה והמצוות הן המסלול היחידי אל בורא עולם. המצוות שמקיפות כל תחום בחיינו – כשרות, צניעות, תפילה, בין אדם לחברו, שבת, טהרת המשפחה וכו' – הן אלו היחידות שמאפשרות ליצור חיבור אמיתי עם ה', שהיא תכלית החיים. (להרחבה, קראו את השאלה: למה אלוהים ברא אותי? האם יש משמעות לחיים?, וכן את השאלה: האם אכפת לאלוהים אם אני מקיים מצוות?).
לחיות אמת
במידה ואדם ינהל את חייו על סמך תפיסת עולם מסוימת ובערבות ימיו יגלה שכל חייו התנהלו במסלול שונה מן האמת, כיצד תהיה הרגשתו לעת ימים? החמצה שאינה ניתנת להכלה.
ניתן לומר כי זו מחויבותנו לעצמנו, ראשית כל, לבדוק שאנו צועדים במסלול שאינו נוגד לתכלית החיים, אחרת נהיה אנו שמזיקים לעצמנו בראש ובראשונה (מומלץ לקרוא את השאלה: איך אפשר להיות בטוחים שהתורה היא לא המצאה?).
כעת, נצא מנקודת הנחה כי האדם מאמין באמיתות התורה ומסירתה מאת בורא עולם, אך ע"פ השקפת עולמו אין זה חיוני לקיים את האמור בה, אלא מספיק להיות אדם מוסרי וטוב, שאינו פוגע באחר. הוא אינו רואה טעם בקיום המצוות, הוא ראה את חוקי ההלכה כיבשים וחסרי הגיון, ולאמיתו של דבר הוא פשוט "לא מתחבר" למצוות. האם צורת חיים שכזו הינה נכונה?
נענה על דרך המשל: אדם אינו חש בטוב וקובע תור לרופא. הרופא רושם בעבורו מרשם תרופות עם הנחיות מדויקות מה לקחת, מתי ואת כמות מינון הצריכה. האם טרם נטילת התרופות המטופל יחל בעריכת מחקר על הרכב התרופות ואופן הפעולה שלהן בגוף האדם? וודאי שלא, לשם כך נדרשים כמה שנות לימוד. המטופל סומך על מקצועיות וידע הרופא, ולכן הוא יעקוב אחר ההנחיות שניתנו לו מתוך ידיעה כי הרופא הוא המומחה בתחום.
אותו הדבר קרה גם במעמד הר סיני בעת קבלת התורה מבורא העולם. כשנשאלו בני ישראל אם הם מעוניינים לקבל את התורה הם אמרו "נעשה ונשמע" ולא "נשמע ונעשה" שלכאורה נראה הגיוני יותר. הם הקדימו את ה"נעשה" – קיום ושמירת המצוות, ל"נשמע" – הבנה מטרת המצוות. ומדוע? מכיוון שהם הבינו כי אם התורה היא מאת בורא העולם, זה שברא את העולם ואת האדם, וודאי שכל מטרת המצוות היא לטובתם, ומלבד זאת היא גם אמת מחייבת, ולכן הם התחייבו לקבלן ולקיימן אף אם כרגע אין הם מבינים בדיוק את פשר המצוות עצמן.
אלוהים, זה שברא אותנו ואת העולם, הוא "המומחה" לניהול אורח חיים טוב ונכון, הן ברמה הגשמית והן ברמה הרוחנית. לכן גם אם לא תמיד מבינים מה הסיבה שעומדת מאחורי מצווה מסוימת, אין זה אומר שהיא לא לטובתנו או שאין לנו מחויבות כלפיה. כל מצווה היא "הנחיה" מאת "יצרן האדם" שנועדה לטובתנו בלבד, וכמו כן היא אמת מחייבת.
האופנה שפשטה בה "עושים מה שמתחבר לי" לעיתים רבות מובילה את האדם בדרכים שאינן יטיבו עמו לטווח הרחוק. חלק מחייו של אדם בוגר הוא למלא אחר מחויבויות, וגם אחר אלה שאינן תמיד עולות בקנה אחד עם "מה שבא לי".
התורה מחולקת לשני סוגים של מצוות: בין אדם לחברו ובין אדם לבוראו. רבים יכולים בקלות להזדהות עם החלק של מצוות בין אדם לחברו, משום שניתן לראות את השפעה המעשה בפועל בצורה גלויה, בעוד ההשפעה של מצוות בין אדם לבורא נסתרת, אך לאמיתו של דבר, כל מצווה בין אם אדם לחברו ובין אם אדם לבוראו, יוצרת השפעה אדירה במימד הרוחני של הבריאה ובמימד הרוחני של האדם עצמו המקיים אותה.
אדם המאמין במציאות האלוהית ומאמין שהתורה אמת היא, לא יכול לקחת חצי מהתורה ולקיימה שהרי בכך הוא מנהל אורח חיים שסותר לאמונתו, זוהי סתירה בין פנימיות האדם להתנהלות חייו. כל יהודי שרוצה לנהל את חייו בצורה הנאמנה לאלוהים, זה שברא אותו ומחייה אותו רגע רגע, יהיה בעל שאיפות ורצון לקיים את התורה במלואה, מתחילתה ועד סופה. כמובן שהתחזקות בקיום התורה והמצוות צריכה להיעשות בצורה הדרגתית ומאוזנת, באופן שיתאים לנפש האדם, ומומלץ שיעשה בליווי הדרכה של רב/רבנית העוסקים עם ציבור של מתחזקים ובעלי ניסיון והבנה בתחום.
לסיכומו של דבר, המניע לניהול חיים ע"פ דרך התורה הוא האמת, שכן אם התורה אמת היא אז מכאן שהדרך בה ננהל את חיינו צריכה להיות תואמת לאותה אמת מוחלטת אלוהית, ולא לאמת אנושית סובייקטיבית.
עם זאת, למרות שה' מצווה אותנו לחיות חיים של אמת, כאב שאוהב את ילדיו, הוא מעוניין שנהנה מהדרך עצמה, ולא רק ביעד העתידי, ולכן המצוות שנתן לנו מעניקות איכות חיים והנאה כבר לחיינו כאן. דוגמאות רבות לכך, כגון מצוות ברית מילה שמונעת מחלות, שמירת השבת היוצרת חיבור בין בני המשפחה ומעניקה לאדם עצמו פסק זמן מעומס החיים למען נפשו, מצוות טהרת המשפחה שיוצרת מנגנון ריענון עבור הזוגיות ועוד. כל הנחיות התורה נועדו אך ורק לטובתנו, ולא כדי להזיק או לפגוע באיכות חיינו. בדומה על דרך המשל ליצרן שבנה מכשיר מסוים וצירף עלון הוראות שכל מטרתו לוודא שהטוב ביותר יופק מן השימוש במוצר. כך גם התורה היא מעין 'עלון הוראות' מאת 'יצרן האדם', שכל מטרתה היא שנפיק מחיינו את המירב, הן לעולם הבא והן לחיינו כאן, הן לעולמנו הגשמי והן לעולמנו הרוחני.
