loader image
קצר וקולע
מדברים תכל'ס
סרטונים
המחשת וואטסאפ
סיפור מהחיים

ארץ ישראל הובטחה לצאצאי אברהם, יצחק ויעקב כבר לפני 4,000 שנה בהבטחה אלוהית. ממצאים ארכיאולוגיים אף מוכיחים את נוכחותו העתיקה של העם היהודי בארץ. הניתוק הפיזי בתקופת הגלות לא החליש את הקשר של העם היהודי אליה, ואכן זכינו לשוב אל הארץ. אך בכדי להיות ראויים לה לאורך זמן ישנם כמה תנאים שעלינו לקיים...

אם העם היהודי טוען להיותו עם מוסרי הנשען על מסורת ערכית, כיצד לקחנו את אדמת א"י מתושביה הערבים שהיו כאן עוד לפנינו?

התורה אמורה לייצג את אידיאל המוסר, ואם כך כיצד היא מתירה לקחת את אדמת ארץ ישראל מתושביה שקדמו לנו? האם העם היהודי רשאי לטעון לבעלות מוחלטת על ארץ ישראל, ואם כן - מכורח אילו נסיבות? תשובה עם סוף מפתיע 

בשנת 1937 הוזמן דוד בן גוריון להעיד בפני ועדת פּיל, ועדת חקירה שהוקמה על ידי ממשלת בריטניה במטרה לחקור את הסיבות למרד הערבי בארץ ישראל תחת שלטון המנדט הבריטי, ולהמליץ על צעדים לעתיד. 

אחד המשתתפים בוועדה אמר כי כתב המנדט (הבריטי) הוא ה"בייבל", התנ"ך של הציונות, ובן גוריון הגיב: "לא המנדט הוא הבייבל שלנו, אלא להיפך – התנ"ך הוא המנדט שלנו". התורה, שאותה מקבלים גם אותם מוסלמים מאמינים כאמת אלוהית, היא המנדט שלנו מכיוון שבה כתובה ההבטחה האלוהית כי אדמת א"י היא מתנתו של ה' לעם היהודי. 

דבריו של בן גוריון נאמרו ביחס להאשמה לפיה היהודים הם קולוניאליסטים שמשתלטים בכוחניות על ארץ לא להם, ומנשלים ממנה את בני הארץ הערבים תוך כיבוש אכזרי. הערבים טענו בין היתר כי היהודים היגרו בהמוניהם לישראל למרות שזו לא ארצם וכי הם בכלל אזרחי פולין ומרוקו, רוסיה ותימן, ארה"ב וארגנטינה. מה להם ולפלשתינה? באיזו זכות הם מגיעים לפה וקובעים שזו ארצם? טענו וטוענים הערבים.

חיים ויצמן, מנהיג התנועה הציונית באותם ימים, הצהיר בפני חברי הוועדה: "מעולם לא ויתרנו על ארץ ישראל. אין אף מאה מאז חורבנה של ארץ ישראל שהיהודים לא ניסו לחזור אליה. גם לאחר שנהרסו היסודות החומריים של מלכות ישראל, הוסיפו יהודים לשאת את ארץ ישראל בליבותיהם ובמוחותיהם בכל אשר הלכו".

ראשי התנועה הציונית לא חידשו דבר. הם נתנו ביטוי לרגשות היהודיים הטבעיים, ששמרו על קשר הדוק במשך אלפי שנים עם ארץ ישראל – ביתו הטבעי והמקורי של העם היהודי. 

הטענות על כך שאנו כובשים אינן חדשות. הן נשמעו כבר לפני יותר מאלפיים שנה, עוד בתקופת מרד החשמונאים (בשנת 140 לפני הספירה בקירוב). זו הייתה תשובתו של שמעון החשמונאי לאנטיוכוס מלך יוון שבא אליו בדרישות טריטוריאליות: "לא ארץ נוכריה לקחנו ולא ברכוש זרים משלנו, כי אם נחלת אבותינו, אשר בידי אויבינו בעת מן העיתים בלא משפט נכבשה. ואנחנו כאשר הייתה לנו עת, הושיבונו נחלת אבותינו" (ספר מקבים א, טו). 

"לזרעך אתן את הארץ הזאת"

הפעם הראשונה שבה הבטיח אלוהים לאברהם אבינו את ארץ ישראל נאמרה בספר בראשית, לפני כמעט 4,000 שנה:

"וַה' אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ: שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה. כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם… קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה" (בראשית יג, יד-יז)

הברכה של אברהם אבינו עברה ליצחק בנו: 

"וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה: שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ: כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ" (בראשית כו, ב-ג)

וכן, הועברה הבטחתו של ה' אל יעקב אבינו:

"וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר: אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק. הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ – לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ" (בראשית כח, יג)

ברכת הארץ המשיכה גם אל צאצאי יעקב, שנים-עשר השבטים שמהם יצא עם ישראל. אחרי שבני ישראל ירדו למצרים והשתעבדו לפרעה, התגלה אלוהים למשה רבנו והבטיח לו שהעם יזכה לחזור אל הארץ המובטחת:

"לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם… אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (שמות ג, טז-יז)

הקשר הבלתי נפרד של עם ישראל לארץ מובא שוב ושוב באינספור פסוקים לאורך כל התנ"ך: ספר יהושע, שופטים, שמואל, מלכים, ישעיהו, ירמיהו ועוד. זוהי הנחת יסוד בלתי ניתנת לערעור כי ארץ ישראל הובטחה לצאצאיהם של אברהם, יצחק ויעקב. 

מתי זה נגמר בפעם הראשונה?

לאחר שנים של מלכות יהודית בארץ גלינו מארצנו לבבל, בשנת 586 לפנה"ס. גלות זו נמשכה 70 שנה ולא כולם אכן שבו ממנה אל הארץ. אבל בהובלת מנהיגי ציבור גדולים – זרובבל, עזרא ונחמיה – שב ציבור גדול ארצה ובירושלים הוקם בית המקדש השני. הממלכה היהודית התקיימה לעתים תחת חסות של מעצמות זרות כמו פרס, יוון ורומא, אך כולם ידעו שזוהי ארצם של היהודים. זה התבטא אף באופן בו קראו הרומאים לפרובינקיה שלנו: Judea, יהודה. 

כך נמשך המצב עד ל"מרד הגדול" שבו לחמו המורדים היהודים ברומאים, כשבמהלך הלחימה נחרבה ירושלים. וכן בהמשך היו התקוממויות נוספות כנגד הרומאים ששלטו בארץ, הן במרד התפוצות והן במרד בר-כוכבא בשנת 135 לספירה. הרומאים מאסו במרידות היהודים ועשו כל שביכולתם כדי למרר את חייהם של היהודים. הם הטילו גזרות קשות על החיים היהודיים בארץ ולא הותירו הרבה ברירה, כך שרבים נאלצו לגלות מהארץ. אומנם העם היהודי נאלץ לעזוב את ארצו, אך הזיקה אליה מעולם לא פסקה. 

הקשר של עמנו אל הארץ מתבטא אף בסידור התפילה. נוסח התפילה נקבע ב'דור יבנה', מיד לאחר חורבן בית שני (בשנת 70 לספירה). שלוש פעמים ביום מזכירים יהודים בתפילה את הרצון לשוב אל הארץ ולבנות אותה: 

"תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ, וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיוֹתֵינוּ, וְקַבְּצֵנוּ יַחַד מְהֵרָה מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ לְאַרְצֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַבֵּץ נִדְחֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל" (מתוך סידור התפילה)

ברכות נוספות על הגאולה, על ירושלים ועל בית המקדש מופיעות גם הן בתפילה, כמו לדוגמה בברכת "רצה":

"רְצֵה ה' אֱלֹהֵינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וְלִתְפִלָּתָם שְׁעֵה,
וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ (=בית המקדש),
וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם מְהֵרָה בְאַהֲבָה תְּקַבֵּל בְּרָצוֹן,
וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ.
וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תַּחְפֹּץ בָּנוּ וְתִרְצֵנוּ.
וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים.
בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן" (מתוך סידור התפילה)

חשוב לזכור שתפילות אלה על בניין ציון וירושלים נאמרות כבר קרוב לאלפיים שנה, יום אחרי יום, על ידי כל יהודי שמתפלל! רק לשם השוואה, מדובר ב-550 שנה לפני שהאסלאם, הטוען לבעלות על ירושלים ועל ארץ ישראל, בכלל נוסד (בשנת 622 לספירה)…

אזכור נוסף לירושלים נמצא בברכת המזון, שנאמרת לאחר כל סעודה שאוכלים בה לחם, בה כלולה תפילה מיוחדת לבניינה השלם של ירושלים. 

"רַחֵם ה' אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ וְעַל הַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ וְעַל הֵיכָלָךְ וְעַל מְעוֹנָךְ וְעַל דְּבִירָךְ וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו… וְתִבְנֶה יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה' בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם" (מתוך ברכת המזון)

אף בברכת "מעין שלוש", שנאמרת לאחר אכילת מזונות מחמשת מיני דגן, כגון רוגלעך ובורקס, נאמרת תפילה על ירושלים במילים הבאות: 

"רַחֵם ה' אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ וְעַל הַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ. וְעַל מִזְבָּחָךְ. וְעַל הֵיכָלָךְ. וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. וְהַעֲלֵנוּ לְתוֹכָהּ. וְשַׂמְּחֵנוּ בְּבִנְיָנָהּ, וּנְבָרְכָךְ עָלֶיהָ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה" (מתוך ברכת "מעין שלוש")

יהודי אוכל רוגלעך – ומתפלל על ירושלים ובית המקדש, כבר אלפיים שנה. ומישהו עוד רוצה לומר שעמנו לא קשור אל הארץ הזו?…

התנועה הציונית לא המציאה את הקשר שלנו אל ארץ ישראל, היא רק המשיכה אותו. לאורך הדורות עלו לארץ גדולי ישראל וחכמים רבים: הרמב"ם, הרמב"ן, תלמידי רבי יהודה החסיד, תלמידי הגאון מווילנה, תלמידי הבעל שם טוב. חלקם נקלטו בהצלחה וחלקם נאלצו לשוב חזרה, משום שהמצב המדיני והכלכלי בארץ לא איפשר ליהודים לפתח אותה. אך מאז ומעולם נשארה נוכחות יהודית בארץ. 

לא על מגש של כסף

דבריו של בן גוריון שהתנ"ך הוא המנדט שלנו היו מדויקים. עם זאת, צריך גם לדעת שהתנ"ך עצמו מתנה את השהות שלנו בארץ בתנאי – שמירה על כללים מסוימים. 

למשל, כבר לאברהם אבינו נאמר שהארץ תינתן לו ולזרעו בזכות קיום מצוות ברית המילה: 

"וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם, לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ. וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם, וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם. זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר. וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם" (בראשית יז, ז-יא) 

גם ליצחק אבינו נאמר שהוא קיבל את ברכת אברהם בזכות העובדה שהוא ממשיך את אמונתו של אברהם: 

"וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְו‍ֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" (בראשית כו, ד-ה)

בספר שמות, במעמד קבלת התורה בהר סיני, נכרתה ברית נצחית בין אלוהים לעם ישראל. ההבטחה האלוהית לשמור עלינו לדורות ולהביאנו לארץ טובה ורחבה מותנית במילוי חלקנו בברית הזו, שהיא שמירת חוקי התורה ועשיית רצונו של אלוהים. כללי הברית מתבארים בפירוט רב בספר דברים, רגע לפני הכניסה לארץ. שוב ושוב מזכיר משה רבנו את הקשר ההדוק שבין השהות בארץ לבין שמירתנו את חוקי ה':

"וְזֹאת הַמִּצְוָה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵיכֶם לְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ" (דברים ו, א)

"וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה' לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ. לַהֲדֹף אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'" (דברים ו, יח)

"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ. וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ" (דברים ז, יב-יג)

"כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם" (דברים ח, א)

פסוקים רבים נוספים מדגישים שוב ושוב את החשיבות של קיום הברית מצידנו על מנת שתתקיים הברית גם מצידו של אלוהים. 

פירוש הדבר הוא שארץ ישראל אמנם ניתנה לנו בהבטחה, אבל כדי לממש את ההבטחה הזו עלינו לקיים את חלקנו בברית ה' שמשמעו ללכת בדרך ה', דהיינו קיום התורה המצוות. אם אנו ממשיכי דרכם של אברהם, יצחק ויעקב, משה, יהושע ושמואל, דוד ושלמה – הרי שאין אנו כובשים זרים או קולוניאליסטים. זוהי ארצנו שלנו, אנו בנים שחוזרים לביתם לאחר שהות ארוכה מחוץ לבית, שלא בטובתנו.

עם זאת, אדמתה של ארץ ישראל איננה כאדמות שאר הארצות, אלא היא מכונה "פלטרין [=ארמון] של מלך". זוהי אדמת קודש שאיננה יכולה להכיל לאורך זמן מעשי עבירה הנוגדים לרצונו של בורא עולם. ואכן, באותה תורה בה ה' נותן את הבטחתו לעם היהודי כי הוא יזכה לשבת בא"י באם יקיים את חלקו בברית ויקיים את מצוותיו, כתובה גם כן אזהרתו של ה' כי באם העם יפנה עורף לתורה ויטמא את אדמת הקודש ע"י מעשים המנוגדים לתורה, הארץ תקיא את יושביה:

"אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם. וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲו‍ֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ. וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ. וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם" (ויקרא יח, כד-כח)

כל זמן שאנו ממשיכים את אורחות חייהם ותודעתם של אבותינו וחיים בנאמנות לתורתנו – אנו אכן זכאים להחזיר את נחלת אבותינו לידינו. הבעיה מתעוררת כאשר מנסים להקים "אומה יהודית חדשה", המנותקת מעברה ומאורח חייה המקורי היועד לה על-ידי בורא העולם. לאומה כזו אין זכות, על פי התורה, להמשיך ולשבת לאורך זמן בארץ ישראל.

 

המשך קריאה ↓

1

היהודים שמעולם לא עזבו את הארץ

בכפר פקיעין שבגליל פעלה קהילה יהודית תוססת שראשיתה במשפחות כהנים שנמלטו מירושלים לאחר חורבן בית שני (שנת 70 לספירה). בכפר התקיימה נוכחות יהודית רצופה מאז ועד היום: משפחות עודה, תומם וזינאתי. שושלת עתיקה זו כמעט ונכרתה כשבשנת 1938 גורשו היהודים מן הכפר, ורק חלקם הורשו לחזור כעבור שנתיים. מרגלית זינאתי, בת למשפחה בעלת שורשים עתיקים בכפר, היא השרידה האחרונה של יהודי הארץ שמעולם לא עזבו אותה. היא מעולם לא נישאה כדי שלא תצטרך לעבור למקום אחר, וכך היא מצדיקה את הכינוי "שומרת הגחלת היהודית" שדבק בה. בביתה הקימה מרכז למורשת יהודי פקיעין, המציג את ההיסטוריה הארוכה של יהודי המקום. אחד הציטוטים המופיעים בו לקוח מדברי תלמיד יהודי בן פקיעין משנת 1931: "לא מאשכנז באתי ולא בספרד הייתי, בן הארץ אני מאז ומעולם בגולה לא הלכתי".

המשך קריאה ↓

4

המחוקק האנגלי שתמך בזכות היהודים על ארצם

ההכרה הבינלאומית בזכותם של היהודים על ארץ ישראל הושגה לאחר מלחמת העולם הראשונה. הצהרת בלפור מ-1917 סימלה את ראשיתה, והיא המשיכה בוועידת סן רמו (1920), שם הטילו המעצמות על בריטניה לדאוג להקמת בית יהודי בארץ ישראל. מעניין שלאחר פרסומה של "הצהרת בלפור" הגיש אחד מחברי הפרלמנט האנגלי שאילתא בבית הנבחרים בדבר הטיעון המוסרי והחוקתי שהצהרת בלפור התבססה עליו. לדעתו, בכך שהעניקה הממשלה האנגלית זכויות ליהודים היא פעלה בניגוד למדיניותה המסורתית, שהקפידה תמיד להעניק את העצמאות המדינית במושבותיה לקבוצה האתנית שהיוותה רוב בקרב תושבי אותה מושבה, וכזכור, באותה תקופה היו היהודים מיעוט זניח מתושבי הארץ. בתגובתו הרשמית לאותה שאילתא הבהיר הלורד בלפור כי בניגוד לשאר המדינות השייכות לעמים המתגוררים בהן, דינה של ארץ ישראל שונה. זאת משום שהיא Holy Land – הארץ הקדושה, וכבר לפני אלפי שנים ניתנה במתנה לבני העם היהודי באשר הם. "מצב היהודים הוא מיוחד במינו," אמר בלפור בפרלמנט, "שאלות העם, הדת והארץ קשורות אצלם זו בזו במידה שאין כדוגמתה בשום עם. מיליוני היהודים, הזכאים לאותה מתנה אלוהית, עולים במספרם על בני הדתות האחרות שהתגוררו באותן שנים בארץ ישראל!".

המשך קריאה ↓

2

העלייה שלא נפסקה

הקשר ההדוק של היהודים לארץ ישראל התבטא בעליות שנמשכו לאורך השנים. בשנת 1165 הגיע הרמב"ם עם משפחתו מספרד לארץ ישראל, וכך תיאר את ביקורו: "ביום שלישי בשבת, ד' חשוון, יצאנו מעכו לעלות לירושלים תחת סכנה, ונכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו ביום חמישי, ששה ימים לירח מרחשוון. ובאחד בשבת, ט' בחודש חשוון יצאתי מירושלים לחברון, לנשק קברי אבותיי במערה… ושני ימים אלו… נדרתי שיהיו יום טוב ותפילה ושמחה לה' לאכילה ולשתייה… וכשם שזכיתי וראיתי בחורבנה כך אזכה אני וכל ישראל לראות בנחמתה, אמן". כמה שנים לפני כן, בשנת 1141, הפליג רבי יהודה הלוי לכיוון ארץ ישראל, אך ככל הנראה לא זכה לשהות בה זמן רב עד לפטירתו. עליות נוספות היו "עליית בעלי התוספות" של 300 רבנים מצרפת וגרמניה במהלך המאה ה-13; עליית רבי יהודה החסיד בשנת 1700, שמנתה כ-1,000 איש; "עליית החסידים" המכונה גם "עליית תלמידי הבעל שם טוב", שכללה מספר קבוצות, הגדולה שבהן עם למעלה מ-300 איש בשנת 1774; עליית תלמידי הגר"א (הגאון מווילנה) בתחילת המאה ה-19. כל אלה קדמו בהרבה לעליות הציוניות שהחלו רק בסוף המאה ה-19, ומוכיחות כי יהודים מעולם לא שכחו את ארצם.

המשך קריאה ↓

5

ירושלים של זהב

ירושלים מוזכרת בתנ"ך יותר מכל עיר אחרת – 641 פעם. כמה פעמים היא מוזכרת בקוראן? אפילו לא פעם אחת. מספר הפעמים שבהן היתה מדינה יהודית בארץ ישראל – 3. מספר המדינות הערביות שהיו אי פעם בשטח זה – 0. עוד בגלות בבל, בשנת 586 לפנה"ס, חובר המזמור שמתנגן עד ימינו בכל חתונה יהודית: "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָ‍ִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי. תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַ‍ִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי" (תהלים קלז). זוהי תמצית הקשר היהודי לארץ ישראל לאורך הדורות. ומתי חל הקשר באסלאם אל ירושלים? הרבה יותר מאוחר. יותר מ-1,500 שנה אחרי שהיהודים הביעו את אהבתם לציון, התעוררו המוסלמים לטעון שירושלים היא עיר מוסלמית. פרופ' חווה לצרוס-יפה, פרופסור לדת האסלאם וכלת פרס ישראל להיסטוריה, מסבירה בספרה 'קדושת ירושלים במסורת האיסלאם': "כיבוש ירושלים בסוף המאה ה-11 על-ידי הצלבנים… תרם רבות להגברת קדושת ירושלים באסלאם. [רק] זמן מה לאחר נפילתה של העיר בידי הנוצרים הכובשים והפיכת המסגדים שעל הר הבית לכנסיות – התעוררו חכמי האִסְלָאם וקראו לג'יהאד, למלחמת מצווה, על מנת לכבוש חזרה את ירושלים מידי הנוצרים". עוד על הסילוף האסלאמי בנוגע לירושלים ניתן לקרוא במאמר "השקרים האסלאמיים על ירושלים ומסגד אל־אקצא" שנכתב ע"י ד"ר מרדכי קידר.

המשך קריאה ↓

3

למה דווקא ארץ ישראל?

מדוע בחר אלוהים דווקא את ארץ ישראל מכל הארצות? מה מיוחד בה כל כך? הרב יונתן זקס ז"ל, לשעבר רבה הראשי של בריטניה, הסביר זאת: "ארץ ישראל נמצאת במיקום אסטרטגי של מפגש בין שלוש יבשות – אירופה, אפריקה ואסיה. אין בה מישורים פוריים רחבי ידיים כגון אלה שבדלתת הנילוס ובעמק הפרת והחידקל, אין בה שדות נפט עצומים כגון אלה שבארצות המפרץ, ולכן אין בה כדי להצמיח אימפריה – אך בשל מיקומה, אימפריות תמיד לטשו אליה עיניים. ארץ ישראל סובלת גם מפגיעוּת סביבתית, שכן מקורות המים שלה תלויים בגשם, והגשם אינו מובטח (ומכאן מקרי הרעב השכיחים הנזכרים בספר בראשית). הקיום בה אינו מובן מאליו אף פעם: פעם אחר פעם יימצאו תושביה במצוקה, וכשייחלצו ממנה יחוו זאת כנס. כדי שתתקיים בארץ הזו מדינה עצמאית לאורך זמן יידרשו תושביה להישגים מזהירים – מדיניים, צבאיים וכלכליים. הישגים כאלה אפשריים רק מתוך אמונה בדרך ותחושת שליחות. על כן ידעו הנביאים, מפי האל וגם מהגיון ליבם, שבלי צדק חברתי ובלי תחושה של ייעוד אלוהי – סופה של אומה זו ליפול ולִגלוֹת… יש בקיום היהודי בארץ ישראל ישירוּת וטבעיוּת שלא ייתכנו במקום אחר. ההיסטוריה לימדה אותנו כי מיזם בנייתה של חברה בריבונות האל בְּארץ כה פגיעה הוא אסטרטגיה של סיכון גבוה. ובכל זאת, זה ארבעת אלפים שנה, יודע עם ישראל שהסיכון כדאי. רק בארץ ישראל אלוהים קרוב כל כך שאפשר להרגישו בשם וברוח, לחוש אותו מעבר לגבעה ממש, לשמוע את קולו בדקדוק הדיבור היומיומי, לנשום את שכינתו באוויר השחר הרענן, ולחיות, מתוך סכנה אך בביטחון של אמונה, בצל כנפיו".

המשך קריאה ↓

1

היהודים שמעולם לא עזבו את הארץ

בכפר פקיעין שבגליל פעלה קהילה יהודית תוססת שראשיתה במשפחות כהנים שנמלטו מירושלים לאחר חורבן בית שני (שנת 70 לספירה). בכפר התקיימה נוכחות יהודית רצופה מאז ועד היום: משפחות עודה, תומם וזינאתי. שושלת עתיקה זו כמעט ונכרתה כשבשנת 1938 גורשו היהודים מן הכפר, ורק חלקם הורשו לחזור כעבור שנתיים. מרגלית זינאתי, בת למשפחה בעלת שורשים עתיקים בכפר, היא השרידה האחרונה של יהודי הארץ שמעולם לא עזבו אותה. היא מעולם לא נישאה כדי שלא תצטרך לעבור למקום אחר, וכך היא מצדיקה את הכינוי "שומרת הגחלת היהודית" שדבק בה. בביתה הקימה מרכז למורשת יהודי פקיעין, המציג את ההיסטוריה הארוכה של יהודי המקום. אחד הציטוטים המופיעים בו לקוח מדברי תלמיד יהודי בן פקיעין משנת 1931: "לא מאשכנז באתי ולא בספרד הייתי, בן הארץ אני מאז ומעולם בגולה לא הלכתי".

המשך קריאה ↓

2

העלייה שלא נפסקה

הקשר ההדוק של היהודים לארץ ישראל התבטא בעליות שנמשכו לאורך השנים. בשנת 1165 הגיע הרמב"ם עם משפחתו מספרד לארץ ישראל, וכך תיאר את ביקורו: "ביום שלישי בשבת, ד' חשוון, יצאנו מעכו לעלות לירושלים תחת סכנה, ונכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו ביום חמישי, ששה ימים לירח מרחשוון. ובאחד בשבת, ט' בחודש חשוון יצאתי מירושלים לחברון, לנשק קברי אבותיי במערה… ושני ימים אלו… נדרתי שיהיו יום טוב ותפילה ושמחה לה' לאכילה ולשתייה… וכשם שזכיתי וראיתי בחורבנה כך אזכה אני וכל ישראל לראות בנחמתה, אמן". כמה שנים לפני כן, בשנת 1141, הפליג רבי יהודה הלוי לכיוון ארץ ישראל, אך ככל הנראה לא זכה לשהות בה זמן רב עד לפטירתו. עליות נוספות היו "עליית בעלי התוספות" של 300 רבנים מצרפת וגרמניה במהלך המאה ה-13; עליית רבי יהודה החסיד בשנת 1700, שמנתה כ-1,000 איש; "עליית החסידים" המכונה גם "עליית תלמידי הבעל שם טוב", שכללה מספר קבוצות, הגדולה שבהן עם למעלה מ-300 איש בשנת 1774; עליית תלמידי הגר"א (הגאון מווילנה) בתחילת המאה ה-19. כל אלה קדמו בהרבה לעליות הציוניות שהחלו רק בסוף המאה ה-19, ומוכיחות כי יהודים מעולם לא שכחו את ארצם.

המשך קריאה ↓

3

למה דווקא ארץ ישראל?

מדוע בחר אלוהים דווקא את ארץ ישראל מכל הארצות? מה מיוחד בה כל כך? הרב יונתן זקס ז"ל, לשעבר רבה הראשי של בריטניה, הסביר זאת: "ארץ ישראל נמצאת במיקום אסטרטגי של מפגש בין שלוש יבשות – אירופה, אפריקה ואסיה. אין בה מישורים פוריים רחבי ידיים כגון אלה שבדלתת הנילוס ובעמק הפרת והחידקל, אין בה שדות נפט עצומים כגון אלה שבארצות המפרץ, ולכן אין בה כדי להצמיח אימפריה – אך בשל מיקומה, אימפריות תמיד לטשו אליה עיניים. ארץ ישראל סובלת גם מפגיעוּת סביבתית, שכן מקורות המים שלה תלויים בגשם, והגשם אינו מובטח (ומכאן מקרי הרעב השכיחים הנזכרים בספר בראשית). הקיום בה אינו מובן מאליו אף פעם: פעם אחר פעם יימצאו תושביה במצוקה, וכשייחלצו ממנה יחוו זאת כנס. כדי שתתקיים בארץ הזו מדינה עצמאית לאורך זמן יידרשו תושביה להישגים מזהירים – מדיניים, צבאיים וכלכליים. הישגים כאלה אפשריים רק מתוך אמונה בדרך ותחושת שליחות. על כן ידעו הנביאים, מפי האל וגם מהגיון ליבם, שבלי צדק חברתי ובלי תחושה של ייעוד אלוהי – סופה של אומה זו ליפול ולִגלוֹת… יש בקיום היהודי בארץ ישראל ישירוּת וטבעיוּת שלא ייתכנו במקום אחר. ההיסטוריה לימדה אותנו כי מיזם בנייתה של חברה בריבונות האל בְּארץ כה פגיעה הוא אסטרטגיה של סיכון גבוה. ובכל זאת, זה ארבעת אלפים שנה, יודע עם ישראל שהסיכון כדאי. רק בארץ ישראל אלוהים קרוב כל כך שאפשר להרגישו בשם וברוח, לחוש אותו מעבר לגבעה ממש, לשמוע את קולו בדקדוק הדיבור היומיומי, לנשום את שכינתו באוויר השחר הרענן, ולחיות, מתוך סכנה אך בביטחון של אמונה, בצל כנפיו".

המשך קריאה ↓

4

המחוקק האנגלי שתמך בזכות היהודים על ארצם

ההכרה הבינלאומית בזכותם של היהודים על ארץ ישראל הושגה לאחר מלחמת העולם הראשונה. הצהרת בלפור מ-1917 סימלה את ראשיתה, והיא המשיכה בוועידת סן רמו (1920), שם הטילו המעצמות על בריטניה לדאוג להקמת בית יהודי בארץ ישראל. מעניין שלאחר פרסומה של "הצהרת בלפור" הגיש אחד מחברי הפרלמנט האנגלי שאילתא בבית הנבחרים בדבר הטיעון המוסרי והחוקתי שהצהרת בלפור התבססה עליו. לדעתו, בכך שהעניקה הממשלה האנגלית זכויות ליהודים היא פעלה בניגוד למדיניותה המסורתית, שהקפידה תמיד להעניק את העצמאות המדינית במושבותיה לקבוצה האתנית שהיוותה רוב בקרב תושבי אותה מושבה, וכזכור, באותה תקופה היו היהודים מיעוט זניח מתושבי הארץ. בתגובתו הרשמית לאותה שאילתא הבהיר הלורד בלפור כי בניגוד לשאר המדינות השייכות לעמים המתגוררים בהן, דינה של ארץ ישראל שונה. זאת משום שהיא Holy Land – הארץ הקדושה, וכבר לפני אלפי שנים ניתנה במתנה לבני העם היהודי באשר הם. "מצב היהודים הוא מיוחד במינו," אמר בלפור בפרלמנט, "שאלות העם, הדת והארץ קשורות אצלם זו בזו במידה שאין כדוגמתה בשום עם. מיליוני היהודים, הזכאים לאותה מתנה אלוהית, עולים במספרם על בני הדתות האחרות שהתגוררו באותן שנים בארץ ישראל!".

המשך קריאה ↓

5

ירושלים של זהב

ירושלים מוזכרת בתנ"ך יותר מכל עיר אחרת – 641 פעם. כמה פעמים היא מוזכרת בקוראן? אפילו לא פעם אחת. מספר הפעמים שבהן היתה מדינה יהודית בארץ ישראל – 3. מספר המדינות הערביות שהיו אי פעם בשטח זה – 0. עוד בגלות בבל, בשנת 586 לפנה"ס, חובר המזמור שמתנגן עד ימינו בכל חתונה יהודית: "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָ‍ִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי. תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַ‍ִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי" (תהלים קלז). זוהי תמצית הקשר היהודי לארץ ישראל לאורך הדורות. ומתי חל הקשר באסלאם אל ירושלים? הרבה יותר מאוחר. יותר מ-1,500 שנה אחרי שהיהודים הביעו את אהבתם לציון, התעוררו המוסלמים לטעון שירושלים היא עיר מוסלמית. פרופ' חווה לצרוס-יפה, פרופסור לדת האסלאם וכלת פרס ישראל להיסטוריה, מסבירה בספרה 'קדושת ירושלים במסורת האיסלאם': "כיבוש ירושלים בסוף המאה ה-11 על-ידי הצלבנים… תרם רבות להגברת קדושת ירושלים באסלאם. [רק] זמן מה לאחר נפילתה של העיר בידי הנוצרים הכובשים והפיכת המסגדים שעל הר הבית לכנסיות – התעוררו חכמי האִסְלָאם וקראו לג'יהאד, למלחמת מצווה, על מנת לכבוש חזרה את ירושלים מידי הנוצרים". עוד על הסילוף האסלאמי בנוגע לירושלים ניתן לקרוא במאמר "השקרים האסלאמיים על ירושלים ומסגד אל־אקצא" שנכתב ע"י ד"ר מרדכי קידר.

המשך קריאה ↓

אספנו עבורך את הסרטונים הכי מדויקים ברשת

זכותנו בהכרח על הארץ? לא מה שחשבתם
הרב בן פורת עונה לח"כ זחאלקה
עבדאללה אל-הדלק נותן הסברה ישראלית
הרב זמיר כהן: אונסק"ו וישראל, מי מנצח?
באלגז'ירה: "ירושלים לא מוזכרת בקוראן"
פרופ' עם תשובה: הזכות ההיסטורית על א"י
מה מוכיח את הבעלות שלנו על הארץ?
גילוי מתוך הזוהר: למי שייכת א"י?
שר ההסברה של כווית מודה בשקר

"אתה מביא לי את התורה בתור גושפנקה לזכותנו על הארץ?!"

בעקבות אזעקת "צבע אדום" אבי ויוסי בשיחה נוקבת, שגורמת לאבי להתחמק מלתת תשובות

עברו על המכשיר עם העכבר וגללו מטה לקריאת השיחה!

מנותק מהשורשים – מנותק מהארץ

סאלח תעמרי, סגן אלוף בפת"ח הבכיר מבין אנשי אש"ף, הגיע למסקנה נחרצת כי אין טעם להילחם עוד בישראל. הוא הציע לפלסטינים להיכנע לישראל, להפסיק לחלוטין את המלחמה ולמצוא דרך להידברות. אך בעקבות אירוע אחד הוא החליט לשנות את דעתו עד לקצה האחרון, והבהיר לכל הגורמים על דרכם החדשה של מלחמה בישראל על הכול וללא פשרות. מהו אותו אירוע שגרם לסאלח תעמרי לשנות את דעתו מן הקצה אל הקצה? חומר למחשבה עבורנו

סאלח תעמרי הינו דמות הרואית ברחוב הפלשתיני, מודל לחיקוי עבור הילד הפלשתיני שרואה בו כשיא ההצלחה, פסגת השאיפות וחולם להיות כמותו לכשיהיה גדול. הוא קנה את שמו כאשר ניהל פעולות טרור רבות כנגד הצבא הישראלי, בימי המאבק המרכזיים של הפלשתינים בשנים שקדמו למלחמת שלום הגליל. אחר כך הוא ישב שנים רבות בכלא הישראלי לאחר שנלכד.

תעמרי עקב במשך שנים רבות אחר מצבם של הפלשתינים למול מדינת ישראל החזקה, כלכלית וצבאית, והגיע למסקנה שלפלשתינים אין שום סיכוי. לא להביסה בשדה הקרב, לא להכניעה באמצעות הטרור ולא בכל דרך אחרת. הוא היה משוכנע שלעולם לא יצליחו הפלשתינים להתגבר על היהודים. הם לא יוכלו להגיע למדינה משלהם, ואפילו תשתרע רק על אחוז קטן משטחה של ארץ ישראל. במחשבה זאת הסתובב שנים רבות .

לחבריו הציע להרים ידיים, למצוא דרך להידברות עם ישראל שתיתן להם את המינימום שיוכלו להגיע אליה, בהסכמה.

באותם ימים הוא גרף אחריו רבים שאמרו כי אם סאלח תעמרי מיואש, אזי המערכה אבודה ולא נותר אלא לקפל את הדגלים. כשנתפס והוכנס לבית המעצר הישראלי באנצאר, לא התקשה תעמרי לשתף פעולה עם הסוהרים הישראלים. הוא היה מיואש לחלוטין מהלחימה בעם היהודי.

ואז אירע הדבר ששינה את חייו, ובמידה רבה השפיע לא רק עליו אלא גם על אלפי פלשתינים. זה היה בבוקרו של אחד מימי חג הפסח. "הייתי אז בתאי בכלא, סגור ומנותק, ורק הדלת המסורגת הבדילה ביני לבין המסדרון המאורך שבו הסתובב 24 שעות ביממה הסוהר הישראלי החמוש בנשקו" מספר סאלח תעמרי.

"לרגע קמתי ממקומי", הוא ממשיך ומספר, "החזקתי בידיי בסורגים הקרים והבטתי מתוך התא החשוך שלי לעבר המסדרון שבו הסתובב הסוהר הישראלי. ראיתי אותו מרחוק כשהוא הולך לאט, הולך ומתקרב לתאי ובידיו החזיק דבר מה שבכל פעם קרבו לפיו, קרבו והרחיקו. כשהיה כבר מול תאי, קראתי לו לבוא. הבחנתי שהוא אוכל סנדוויץ" בפיתה. נושך ולועס, ושוב נושך ולועס."

"אתה יהודי", אמרתי לו, והאיש הנהן בראשו בחיוב. 

"אם כך, מדוע אתה אוכל חמץ בפסח? אינך יודע שליהודי אסור לאכול חמץ בחג זה?" 

הסוהר נדהם מדבריו של האסיר הפלשתיני הבכיר ביותר. הוא חשב רגע, והשיב: "אני לא מחויב לדברים שאירעו לעמי ביציאת מצרים לפני 2000 שנה, אין לי קשר לכך".
"התיישבתי על המזרון בתאי", סיפר סאלח תעמרי, "ואמרתי לעצמי: עם שלאנשיו אין קשר עם עברם, והמסוגלים בריש גלי לנגד עיני לבוז לאמונתם, הוא עם שניתק שורשיו מאדמתו. ואם כך אז נוכל אנו הפלשתינים להשיג את מטרותינו".

"באותו לילה חל שינוי מוחלט בגישתי. לא נרדמתי בכל שעות החשיכה ההן. ישבתי במקומי והתקשיתי לעכל את שעבר עליי במפגש קטן זה עם הסוהר היהודי, האוכל חמץ בפרהסיא לנגד עינינו, הערבים".

"למחרת אותו יום אספתי את ההנהגה הפלשתינית שבתוך הכלא, את כל אלו שהכירו את דעתי זה שנים על כך שצריך להיכנע. סיפרתי להם על האירוע שעברתי ואת המסקנות אליהן הגעתי. הבהרתי לכולם שמאותו בוקר אנו יוצאים לדרך חדשה, למלחמה על הכול. לא על אחוז קטן ולא על פירורים שיזרקו לנו, שכן ממולנו עומד עם חסר קשר לשורשיו, שעברו לא מעניין אותו יותר, ולכן גם המוטיבציה שלו בהכרח שתהיה נעדרת כל רצון להיאבק ולהילחם."

"מאז עברתי עם הסיפור שלי בין אלפים ורבבות", מספר תעמרי. "את כולם שכנעתי שיש לשנות את הקו. שיש להיאבק בלא פשרות."

תעמרי נבחר מאוחר יותר לפרלמנט הפלשתיני. הציעו לו להיות שר בקבינט של יאסר ערפאת אך הוא סרב. הוא שומר על מעמד מיוחד ברחוב הפלשתיני. והוא ממשיך להטיף בדרכו החדשה, זו שאימץ מאז אותו מפגש בערבו של יום, בחג הפסח לפני כעשרים שנה.

 

ע"פ הספר "ללכת שבי" מאת עמליה ואהרון ברנע (ספר תיעודי המספר על מפגש מטלטל בין עיתונאי ישראלי למחבל פלסטיני האסור בכלא הישראלי – צלאח תעאמרי, סגן אלוף בפת"ח, הבכיר מבין אנשי אש"ף)

המשך קריאה ↓

תגידו ששלחנו אתכם:

מה באמת כתוב בתורה על בעלות א"י?
כמוסלמי אני מעריץ את ישראל
סקירה היסטורית מהירה: השיבה אל הארץ
האם הפלסטינים הם באמת צאצאי הפלישתים?
עדות ארכאולוגית לכיבוש הארץ בימי יהושע בן-נון
זכותנו על הארץ – תולדה של רגשות אשמה?
מה הקשר בין ברית מילה לא"י?