תארו לעצמכם סטודנט שנה א' לרפואה שמגיע יום אחד למחלקה כירורגית בבית חולים גדול. הוא לובש חולק, חובש כפפות ומסכה ונכנס לחדר הניתוח לקראת ניתוח לב פתוח. "אתה הרופא?" שואלת האחות, והוא משיב בביטחון: "האמת היא שזו הפעם הראשונה שלי בחדר ניתוח, אבל קראתי המון ספרים בנושא, ואפילו ראיתי סרטון ביוטיוב של ניתוח כזה נדמה לי. רגע, אולי זה היה ניתוח של משהו אחר?". 

היש מישהו בעולם שהיה מוכן שהסטודנט הזה ינתח אותו?

בכל תחום בחיים בו אנו זקוקים לעזרת איש מקצוע, נחפש אנשים רציניים ומומחים שמכירים את הנושא לעומק. לא נסתפק באדם שרק קרא על שיפוץ הבית או תיקון הרכב, אלא עסק בפועל ורכש ניסיון רב.
כולנו מבינים שכדי להיות מומחה לא מספיק רק ללמוד ידע תאורטי; המומחה האמיתי צריך לשקלל מגוון רחב של שיקולים ותובנות קטנות, שרק בעלי ניסיון יכולים לשים לב אליהם. מכונאי מקצועי מיד יבין מה התקלה ברכב רק מלהאזין לקרבורטור, ויהלומן מיומן ידע להבחין מיד בין יהלום אמיתי למזויף. הניואנסים הקטנים הם אלה שעושים את ההבדל.

אם כך הדבר בכל התחומים, מדוע כשזה מגיע ליהדות ולפירוש התורה נדמה לנו שזה אחרת? מדוע נדמה שכל אחד שפתח קצת ספרים ושמע כמה הרצאות יכול לפרש את התורה כפי דעתו? פסיקת הלכה איננה דבר פשוט. כדי להיות מומחה לקיום דבר ה' בעולם צריך לדעת כיצד להבין נכון את המקורות, לנתח כל סיטואציה בצורה נכונה, להבין את התנאים המיוחדים לאותו אדם, לאותו רגע, לאותו מצב חד-פעמי. ייתכן ששני אנשים יבואו לרב עם אותה שאלה, והרב יפסוק לכל אחד מהם בצורה אחרת, מכיוון שהתנאים אצל כל אחד מהם שונים. אלו דברים שרק רב הבקיא בידיעות התורה וכללי הפסיקה מבין בהם. מסיבה זו גם אסור לפסוק הלכות לבד רק מחומרים שקוראים באינטרנט. בשאלות חשובות רצוי לגשת לרב באופן אישי ולקבל תשובה פרטנית המיועדת לאותו אדם.

רופאים עוברים הכשרה מעשית (סטאז'), עורכי דין תקופת התמחות, ורבנים, להבדיל, עוברים "שימוש תלמידי חכמים". מסורת זו, שעוברת מרב לתלמיד עוד מימי משה רבנו, נמשכת דור אחרי דור. התלמיד לא רק לומד מהרב, אלא גם נחשף לצורת החשיבה שלו, לדרכי פסיקתו, ולתשומת לבו לפרטים הקטנים. מכאן שתהליך ההכשרה כולל גם את הפן העיוני הארוך והקשה וגם את הפן המעשי.  

התורה מספרת לנו כי משה רבנו הקים את 'מוסד הרבנות' הראשון של ישראל שכלל את חכמי וזקני אותו דור. הם אלה שפסקו הלכה לעם וענו לשאלותיהם ע"פ התורה וכללי הפסיקה שניתנו במעמד הר סיני. חוכמת התורה מועברת מדור לדור, מרב לתלמיד, ומסמיכה את הדור הבא של הרבנים שבחרו לחיות חיי עמל וייגע בתורה ובלימודה.
כללי לימוד התורה והפסיקה מעולם לא השתנו מאז מעמד הר סיני ועד היום במשך אלפי שנים, דרך הסנהדרין, התנאים, האמוראים, הראשונים, האחרונים ועד רבני ימינו. עמוד התווך עליו עומדת היהדות הוא הנאמנות המוחלטת לתורה המקורית והאותנטית.  

חכמים ראו בחומרה רבה אדם המסלף את התורה ואף אמרו כי הלומד תורה עם פירושים מסולפים, אפילו שהוא לומד תורה ויש לו מעשים טובים – אין לו חלק לעולם הבא, והנה לשונם: אמרו חז"ל: "המגלה פנים בתורה שלא כהלכה, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא" (פרקי אבות, פרק ג, משנה יא).

בתלמוד נאמר בעניין השפעת התורה על לומדיה "זכה – נעשית לו סם חיים, לא זכה – סם מיתה" (מסכת יומא, דף עב). התורה היא חומר רב עוצמה שיכול לרומם את האדם עד למקומות הגבוהים ביותר, אך אם גישת האדם אליה איננה נכונה היא עלולה להוריד אותו לתהום. בחיים, כמו בהנדסה, כל טעות קטנה בתחילת הזווית, תהפוך לחריגה הולכת וגדלה בהמשך הדרך, ולכן גם ברוחניות חשוב לנהוג ע"פ מסורת מדויקת ולהיצמד למורשת המקורית.
כל זרם דתי שמקורו ביהדות ואימץ לעצמו שינויים כאלה ואחרים, ברבות הימים איבד את כלל זהותו היהודית המקורית.

התורה הינו ספר של הדרכת-נצח מפי בורא עולם לבריות העולם ויצירת עיוות בפירושו המקורי האמיתי אינו כעיוות בספר פרוזה או פואטה, אלא מדובר בעיוות של מהות החיים עצמם. הרבנים שהכירו בחשיבות ומהות התורה מעולם לא פירשו דברי תורה מדעתם האישית, שאז פוקעת תוקפה של התורה מדרגתה העל-אנושית ויורדת לדרגת אנוש.

מתן פירוש של אדם על דעת עצמו איננה גדולה, אך מתן פירוש שנאמן למקור היא מומחיות אדירה וקשה הדורשת שליטה בכל התורה, המשנה, המדרש וההלכה.
רק כדי לסבר את האוזן, על מנת לפרש מילה אחת הכתובה בתורה, נדרשת בקיאות בהקשר המילה לא רק במקומה הנוכחי אלא גם בכל האזכורים ומשמעותיה לאורך התנ"ך, המשנה והמדרש. מפרשי התורה היו "פרופסורים" ללשון הקודש ולכתבי הקודש.

פרשנות אמיתית לתורה צריכה לנבוע מתוך לימוד וקבלת מסורת. הדרך הנכונה לברר אם הפרשנות שלך נכונה היא ללמוד הרבה ולהיות בקשר עם תלמידי חכמים שקיבלו מסורת מדורות קודמים. כך תוכל בטוח לבדוק אם לפרשנות שלך אכן קיים מקור שורשי ויש לה על מה להישען. ומי יודע? אם תתמיד, אולי יום אחד גם דבריך יתקבלו ויתווספו לארון הספרים היהודי.

בהצלחה!