יום אחד הגיע בחור צעיר אל הרב ואמר לו שהוא לא מאמין באלוהים. "מיהו האלוהים הזה שאינך מאמין בו?" התעניין הרב, והבחור ענה לו בדיוק באיזה אלוהים הוא לא מאמין – אותו אלוהים עם זקן ארוך שיושב בשמיים ומציץ למטה על העולם, מחלק פרסים או מעניש את בני האדם על מעשיהם. לאחר שסיים את דבריו, אמר לו הרב: "יודע מה, אתה צודק. באלוהים כזה גם אני לא מאמין…".

ה' הוא רחוק ממה שלעיתים אנשים מציירים בדמיונם, ולא ניתן להגדירו במסגרת של מילים מגבילות ותחומות, אלא כל שניתן לדעת הוא ביטוי מצומצם לדרכי ההנהגה שלו, לרצונותיו או לשלול את מה שהוא לא. על האפשרות לדעת אותו באמת כבר נאמר "לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי" (שמות לג, כ). הרמב"ם כותב: 

"יסוד היסודות ועמוד החכמות – לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים משמיים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו. ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי – אין דבר אחר יכול להמצאות" (הלכות יסודי התורה, א)

ה' הוא זה שמאפשר את הקיום, את ההוויה שלנו ושל כל מה שסביבנו ומעבר. הדבר מרומז גם בשם המפורש שאותו אין להגות, י-ה-ו-ה. חכמינו מסבירים כי פירושו "היה, הווה ויהיה", כלומר שאין לו התחלה ואין לו סוף. אותיות אלה גם מרכיבות את המילה 'הויה', משום שכל ההוויה היא מציאות אלוהית. 

אז איך מתארים את אלוהים? 

אולי זו בדיוק הבעיה, שמנסים לתאר אותו. משום שאלוהים שהיהדות מאמינה בו – "אין לו דמות הגוף ואינו גוף". הוא איננו קוסם, לא ישות רוחנית מספר פנטזיה, לא סבא עם זקן שיושב בשמיים ומציץ לצלחת שלנו. אז מה הוא בעצם?

אינסופי. האינסוף מתנשא למעלה מכל המילים, הרגשות והמחשבות שנוכל להעלות בדעתנו. האינסוף קודם לעולם בזמן, בלתי ניתן להגדרה, וכולל את כל מרכיבי המציאות שאנו מכירים כמו: חומר, מרחב, זמן, רוח ותחושת קיום, אך גם מושגים שאין לנו יכולת להבין או לתאר. הוא מתנשא מעבר לגדרי השכל וההבנה האנושיים, וכמו שאמר הנביא: "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי" (ישעיהו נה, ח). 

בלתי מוחשי. את אלוהים אי אפשר לתפוס בכלים וחושים אנושיים גשמיים, ולכן היהדות מתנגדת להגשמת האל (מלשון גשמיות, חומריות): "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה" (שמות כ, ד). תפיסה גשמית של אלוהים מובילה לדמיונות מעוותים, שמצמצמים את אינסופיותו ודוחקים אותו לתוך משבצת אנושית, וזוהי למעשה תפיסה שגויה מעיקרה. למשל, השאלה "האם אלוהים יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים?" מניחה שאלוהים מתנהל ברבדים של חומר ("אבן") ופעולה ("להרים"). לשאלה הזו יש משמעות רק בעיניים אנושיות, אך לא כשמדברים על אלוהים, שהחכמה והשכל שלו נמצאים מעבר לשכל ולהיגיון האנושי הרגיל. מבחינת האינסוף, השאלה חסרת משמעות ממש כמו לשאול "האם הצבע הצהוב הוא אי־זוגי?".

אחד. אלוהים הוא הכול ואין מציאות מבלעדיו. הוא יוצר את העולם, ואינו משתנה. הוא נמצא מעבר למציאות, ועם זאת שורה בתוכה. במובן מסוים המציאות נמשלת לעץ ובו אלפי עלים בגדלים וגוונים שונים. העלים אולי "חווים את עצמם" כנפרדים זה מזה, אך למעשה הם כולם חלק מאותו עץ! בדומה לכך, כל חלקי המציאות הם חלקים של דבר גדול, ורק בגלל מוגבלות התודעה שלנו איננו יכולים לראות כיצד הם מתחברים לדבר אחד. אינסופיותו של אלוהים כל כך מוחלטת, עד שאין שום דבר בעולם חוץ ממנו, וכמו שאומרת התורה: "אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ" (דברים ד, לה). 

הרעיון של אחדות האל מתמצה באחד הפסוקים המרכזיים ביותר ביהדות: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד" (דברים ו, ד). ה"אחד" שמופיע בקריאת האמונה הזו אינו עניין כמותי, כמו שאומרים "תפוז אחד" ולא שני תפוזים. זוהי אחדות מהותית, שאי אפשר לחלק אותה. "הכול אחד" פירושו, שגם דברים שנראים לנו כמו סתירות או הפכים, הם בעצם צדדים משלימים של אותו דבר.

מחויב המציאות. האם אפשר לדמיין מתמטיקה בלי מספרים, מילים בלי אותיות, מוזיקה שאין לה תווים? מה הופך ארבע רגלי עץ שמחוברות ביחד לחתיכת דיקט – לשולחן? בכל דבר יש נקודה פנימית שמהווה את עצם העניין, התמצית שבלעדיה הדבר איננו הוא. אז מה הופך את המציאות למציאות? על פי היהדות, אלוהים הוא יסוד ההוויה – הנקודה שעומדת בבסיס המציאות כולה, הדבר שמהווה את עצם הקיום. הנחת היסוד היא: שהוא תמיד היה, תמיד הווה, ותמיד יהיה, ואינו תלוי בשום דבר חיצוני (כי אין כזה דבר חיצוני לה' – הכול חלק ממציאותו).

משגיח. עם כל גדלותו ונשגבותו, אלוהים נוכח בתוך הבריאה ומשגיח עליה. כל יצור זוכה ליחס מיוחד המיועד לו בדיוק, ואף אחד לא נעזב לבדו. האירועים, החוויות, ההצלחות וגם המשברים שבחיינו הם כולם תוצאה של רצון אלוהי. 

אופן ההשגחה האלוהית על העולם הוא אחד הדברים הקשים להבנה בשכל האנושי. לעיתים אנו מצליחים להבין מדוע הדברים מתנהלים כפי שהם, ולעיתים לא. מצד אחד אלוהים מנהל את העולם על פי מערכת של שכר ועונש כך שהחוטאים נענשים והצדיקים יוצאים נשכרים בסופו של דבר. אבל כשמביטים סביב, המציאות של "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" הינה מציאות מצויה. האמונה היהודית מסבירה כי למערכת השכר והעונש ישנם שיקולים שאיננו מכירים או מסוגלים להבין בנקודת זמן זו, ושנוכל להבינם רק מפרספקטיבה אחרת גבוהה מהנוכחית. 

אישי. אלוהים לא רק משגיח על הבריאה, אלא גם יוצר קשר אישי עם בני האדם. הקשר שלו איתנו מתבטא במגוון דרכים כגון: השגחה פרטית וכללית, נבואה, נתינת התורה והמצוות והשראת שכינה. הקשר שלנו איתו מתבטא בתפילה, לימוד תורה וקיום מצוות. גם היום, כשאין נבואה, אין בית מקדש, ואין אורים ותומים, אלוהים ממשיך לתקשר איתנו באופן נסתר ובצורות שונות. 

איך נדע שאלוהים קיים?

1. הדרך הפילוסופית-קוסמולוגית – מה גרם לעולם להיות? היהדות תמיד טענה שהעולם נברא בנקודה מסוימת בזמן, בעוד שהמדענים החלו לקבל תאוריה זו רק בשנות ה-60'. אבל מה קרה ברגע שלפני המפץ הגדול, ומדוע הוא התרחש לפתע? איש אינו יודע להסביר.

המדענים מסבירים שמה שמקיים את החומר הגשמי הוא תנועה אינסופית של אלקטרונים בתוך האטום. אך כלל יסוד בפיזיקה קובע שכל גוף שנמצא בתנועה בעולמנו מפסיק לנוע בשלב מסוים בשל החיכוך הרב. מדוע דווקא האלקטרון ממשיך לזוז בלי הפסקה, ומהיכן בכלל נבעה התנועה הראשונית?

היהדות מסבירה שאלוהים הוא זה שברא את העולם, והוא שעומד בשורש כל התופעות. לכן הוא מכונה גם "סיבת הסיבות" – ה"למה" הגדול שאליו מובילות כל השאלות.  הוא זה שמקיים את העולם באופן תמידי והוא שמניע את החומר, כמו שכתב הרמב"ם: "שהגלגל סובב תמיד ואי אפשר שיסוב בלא מסבב, והוא [ה'] ברוך הוא המסבב אותו בלא יד ובלא גוף". שמו של ה' המורכב מהאותיות הוי"ה – מלמדנו שהוא זה שמהווה את המציאות ונמצא מאחורי כל מרכיביה.

גודלו ומהותו של ה' אינם נתפסים בחושים, אך ישנן דרכים שכליות ורוחניות שבהן נוכל לדעת על מציאות קיומו. אפשר לחלק אותן לשלושה סוגים מרכזיים:

2. התבוננות בסדר המופתי של הבריאה – תארו לעצמכם מפעל גדול ובו מכונות משוכללות, פסי ייצור ארוכים ומשטחי אריזה. המכונות עובדות בקצב גבוה ובתיאום מושלם, ומפיקות תוצרת רבה מדי שעה. כל מכונה וכל בורג נמצאים בדיוק במקום הנכון וממלאים את התפקיד שנועד להם, וכל זאת ללא מגע יד אדם. 

אם מישהו יגיע למפעל ולא ימצא בו איש, האם יעלה בדעתו שהמפעל פשוט "נוצר מעצמו", ושכל המכונות הוכנסו לשם בצורה אקראית? האם אין זה ברור שמישהו תיכנן את כל מערך הייצור, ושהוא שולט על פעולת המכונות ומתחזק אותן באופן שוטף? לא רק שחייב להיות מישהו כזה, אלא שברור גם שהוא בנה את המפעל למען מטרה מסוימת, אחרת לא הייתה מושקעת בו תשומת לב כה רבה. 

אם כך הדבר לגבי מפעל אחד, על אחת כמה וכמה כשמדובר בעולם כולו. די להתבונן בטבע או בגוף כדי להתפעל מדרגת התכנון המרשימה שנמצאת בכל פרט ופרט. ה' אולי לא נקלט בחושינו, אבל התוצאות של פעולותיו – כן. שקיעה משגעת, שדה פורח, נפלאות הגוף האנושי – הייתכן שדבר כזה נברא באקראיות?
ככל שהאנושות לומדת יותר על הבריאה, כך מתברר שהתחכום שלה גדול לאין שיעור יותר ממה שחשבנו, ותחושת ההתפעלות מהאדריכל העליון שתכנן אותו רק מתעצמת. מספיק להסתכל על מנגנון הפעולה של הלב – משאבה שפועמת 100,000 פעם ביום בלי להתעייף; על העין – המצלמה המשוכללת בעולם, ואפילו על הדרך שבה צומחות השערות שלנו… המדע המודרני מבקש לטעון שכל זה קרה "במקרה". אולם לתאוריות המדעיות אין הסבר אמיתי לשאלה איך התחילו החיים, מלבד טענה חסרת ביסוס האומרת "המון צירופי מקרים בעלי הסתברות אפסית".

3. חוויה רוחנית – אפשר לדבר על שוקולד יום שלם: להסביר ממה הוא עשוי, לתאר את הארומה של סוגי הקקאו השונים, לדבר על ההבדלים שבין שוקולד עם 60, 70 או 80 אחוזי קקאו, ואיך כל אחד נמס אחרת על הלשון. אפשר לדקלם בעל פה את שמות כל היצרנים, הסוגים והזנים, ואפילו ללמוד איך מייצרים אותו לבד בבית. אפשר לדעת את כל זה, ועדיין לא לדעת כלל מה טעמה של קוביית שוקולד.

אפשר גם ללמוד כל היום על מרחבי הקוסמוס, על נצחיות הזמן ועל אינסופיותו של הבורא, ועדיין לא להכיר את אלוהים. דבר אחד הוא ללמוד על האלוהיות שמסביבנו, ודבר אחר הוא "לטעום" אותו – להרגיש יום בהיר אחד שהאינסוף הזה פונה אליך. החוויה הרוחנית יכולה להתבטא בדרכים שונות: תפילה שנענתה, חלום נבואי, תחושת "דז'ה־וו", אינטואיציה חזקה וכדומה. קשה להסביר אותה במילים, אבל היא אחד הדברים המרגשים והמפעימים ביותר שאפשר לחוות. אנשים רבים שעברו חוויה רוחנית משמעותית העידו שהיא אירוע מטלטל ששינה את חייהם. חוויה רוחנית היא הזמנה עבורנו להתעורר ברצון לחיפוש פנימי.

איש עוד לא הצליח להבין מה גורם לחוויה רוחנית, אך פעמים רבות חוויה רוחנית מתרחשת כשהאדם נמצא מחוץ למסגרת החיים הרגילה: טיול במקום רחוק, אירוע קיצוני כמו מלחמה או מחלה (לא עלינו), מצב נפשי מיוחד. נראה שיש יותר סיכוי לחוות אותה כאשר האדם נושא בתוכו שאלה משמעותית, שעושָה אותו קשוב יותר למציאות ולהוויה.
אי אפשר לעבור חוויה רוחנית בכוח, מכיוון שאין כפייה ברוחניות. אבל אפשר לעזור לה לקרות. כדי למצוא את אלוהים צריך קודם כל לחפש אותו. בתלמוד נאמר: "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים" (מסכת ברכות, דף לג). גם אם אלוהים קובע הכול בבריאה, דבר אחד הוא השאיר לאדם – בחירה חופשית אם להאמין בו.