שניה אחת!
לפני שמתחילים, יש לנו בקשה:
הרימו את היד וגעו ברגל שלכם.
הצלחתם? יופי, סימן שיש לכם רגל.
עכשיו הזיזו את היד וגעו במסך שממנו אתם קוראים עכשיו.
סימן שיש מסך, נכון?
ועכשיו הרימו את היד ומששו את קרני האור שנמצאות סביבכם.
לא הצלחתם?
באמת חבל. אבל מה זה אומר?…
האמת, שזה לא אומר כלום. איש לא מפקפק בכך שיש אור ושהוא נמצא סביבנו, גם אם הוא בלתי ניתן למישוש. איש גם לא מפקפק במציאות של גלי רדיו, תקשורת סלולרית, קרינת רנטגן או אור אינפרה-אדום שמקיפים אותנו מכל עבר, למרות שהם בלתי נראים.
הסיבה בגינה אנו יודעים על קיומם היא מפני שאנחנו יכולים לקלוט אותם ולהשתמש באמצעותם במכשירים שונים (רדיו, טלפון נייד או מכונות רנטגן). אבל האמת היא שבמשך רוב ההיסטוריה האנושית, אם הייתם אומרים שיש 'משהו' באוויר שמסביב, היו צוחקים עליכם. "איך אפשר להאמין במשהו שלא רואים?", הייתה התגובה הנשמעת. אגב, רק בשנת 1879 נצפתה לראשונה קרינה אלקטרומגנטית, וגם אז לא ייחסו לה יותר מדי חשיבות.
אז כן, בהחלט: אפשר להאמין במשהו שלא רואים.
רפואה לא היגיינית
מכירים את הבדיחה על המורה שכעסה על תלמיד כי לא הביא שיעורי בית? "שכחתי אותם בבית", הוא ענה. המורה לא ויתרה: "מה שאני לא יכולה לראות – לא קיים מבחינתי", ולפתע נשמע קול בכיתה: "למורה אין שכל!". המורה התעצבנה: "מי החצוף שאמר זאת?!", ואז נשמע קול שקט: "המורה, אמרת בעצמך שמה שאת לא יכולה לראות – לא קיים…".
כולנו יודעים כי המציאות מורכבת גם מדברים שאיננו רואים וחשים אותם, ולא ניתן להסיק שמה שאינו מוחשי בוודאות אינו קיים. חיידקים, לדוגמא, נצפו לראשונה רק לפני כ-350 שנה ע"י המדען ההולנדי אנטוני ואן לֵוֶונהוּק באמצעות מיקרוסקופ האור שפיתח, ועד אז קיומם לא היה ידוע. אף לאחר גילוי החיידקים בעולמנו, הדעה הרווחת במשך כ-200 שנה בעולם הרפואה הייתה כי אין לחיידקים השפעה על בריאות האדם. בשנת 1905 הוכיח הַיְנְרִיךְ הֶרְמָן רוֹבֵּרְט קוֹךְ, ממייסדי מדע הבקטריולוגיה והמיקרוביולוגיה, כי חיידקים מהווים גורמי מחלות. משום כך עד אז הרגלי ההיגיינה בעולמנו היו לא מצויים, ושינויי אורח החיים שחלו בעקבות גילוי זה הביא לעלייה בתוחלת החיים של האנושות במהלך מאה השנים האחרונות.
איגנץ פיליפ זמלווייס, רופא נשים יהודי שחי באמצע המאה ה-19 באימפריה האוסטרו-הונגרית, היא ער לתופעה בה נשים יולדות רבות נפטרות כתוצאה מזיהום חיידקי בדם – מחלה שכונתה "קדחת הלידה". הוא בחן את התופעה ושם לב כי אחוז התמותה בקרב יולדות שטופלו ע"י סטודנטים לרפואה בעת הלידה היה גבוה בצורה משמעותית מאחוז התמותה בקרב יולדות שטופלו ע"י אחיות. בזמנו עדיין לא היה ידוע על תפקידם של חיידקים בהעברת מחלות, אך זמלווייס הסיק כי קיימים "חלקיקים" המועברים אל היולדות מהסטודנטים שביצעו ניתוחי גופות בשיעורי ההתלמדות שלהם. בעקבות מסקנתו האישית, החליט זמלווייס לקבוע הנחייה מחייבת לפיה סגל מטפל יחטא את ידיו לפני טיפול ביולדות, ובכך הוא הביא לירידה דרמטית בתמותת היולדות בבית החולים בוינה בו עבד.
אנקדוטה זו ייתכן ונשמעת לנו בימינו תמוהה, "כיצד ניתן לנתח גופה ולטפל באנשים ללא שמירה על היגיינה?!", אך במציאות בה 'לא מכירים במה שלא רואים' עלולות להיות השלכות חמורות. וודאי שבאותם זמנים לא היה זה אשמת הרופאים, שכן הם היו מוגבלים בעל כורחם בתפיסתם את המציאות הרפואית. אך רעיון זה בא להמחיש שלנו כי קיימים בעולמנו המורכב רבדים שונים שייתכן ואינם נמצאים זה עתה בתודעתנו, אך התעלמות ושלילת כל רעיון שאין אנו תופסים כעת – אינו שולל את קיומו. בנוסף, התכחשות לנושא מהותי והרה-גורל, ללא בדיקה מקיפה ומעמיקה, עלולה להיות בעלת השלכות גדולות…
משקפיים שלא משקפות מציאות
גשש בדואי יכול להריח סימנים שאדם רגיל אינו מרגיש בהם, ובעלי חיים מסוימים יכולים לשמוע צלילים בתדר שאוזן אנושית אינה מסוגלת (על בסיס עקרון זה הומצאה "משרוקית הכלבים"). אבל גם עם החושים הכי מפותחים בעולם, לא ניתן לקלוט הכול מכיוון שהחושים מותאמים לטווח מסוים ומוגבל. איננו יכולים לראות או לשמוע את אלוהים בחושינו, אך אין זה אומר שאין לנו אמצעי להכיר במציאותו דרך גילוייו – הבריאה המורכבת המעידה על יוצרה, והתורה שניתן להוכיח את חוסר האנושיות שבה (להרחבה, קראו את השאלה: איך אפשר להיות בטוחים שהתורה היא לא המצאה?).
מצד שני, יש הרבה דברים שנדמים לנו כאמיתיים בזמן שבפועל, לא מדובר ביותר מאשליה. קחו לדוגמה תעתועי ראייה: בימים חמים במיוחד נראה כאילו באופק, קצה הכביש מעלה אדים. או שלפעמים שומעים מישהו קורא בשמנו, ואז מגלים שרק דמיינו זאת. אז מנין לנו שמה שאנו רואים הוא-הוא האמת?
איך לקלוט את מה שאי אפשר?
היו אנשים גדולים וחכמים שניסו להתמודד עם הטענה הזו. עמנואל קאנט (1804-1724), פילוסוף גרמני שנחשב על ידי רבים לגדול הפילוסופים בעת החדשה, חיפש דרך לגשר בין תחושת האמיתיות של החושים לבין העובדה שאין לנו באמת דרך לסמוך עליהם. ההסבר שלו הוא שלמציאות יש רבדים רבים, הרבה יותר מכפי שנדמה לנו, אך אנו קולטים רק חלק קטן מאוד מהם. כמו שבאוויר ישנם תדרים רבים אבל ברגע נתון הרדיו יכול לקלוט רק תחנה אחת שאליה הוא מכוון, כך במציאות כולה יש אינספור תופעות, אך אנו יכולים לקלוט רק מעט מהן – את אלה שהחושים שלנו מתוכנתים לקלוט.
אם כן, יוצא שאנו לא באמת יודעים מה קורה מחוץ לגבולות התודעה שלנו. קאנט קרא לאמת הממשית 'הדבר כשהוא-לעצמו', והסביר שלעולם לא נוכל לקלוט אותה בחושים או בשכל בגלל מגבלה בסיסית שיש לנו. ואתם יודעים מה? הוא צדק.
מי יפענח את הצופן הסודי?
היהדות מסכימה שאין דרך לתפוס את 'הדבר כשהוא לעצמו' בחושים. בלשון ספר הזוהר, "לית מחשבה תפיסא ביה כלל" (פתיחת אליהו) – אין מחשבה שיכולה לתפוס אותו כלל. עם זאת, אנחנו כן יכולים לתקשר עם אותה אמת מוחלטת בדרכים אחרות.
דרך אחת היא להבין שאלוהים אולי לא נקלט בחושינו, אבל התוצאות של פעולותיו – כן. שקיעה משגעת, שדה פורח, נפלאות הגוף האנושי, מעגל החיים: איך יתכן שדבר כזה נברא באקראיות? (להרחבה, קראו את השאלה: האם באנו מהקוף?) כל עלה קטן הוא עדות מופלאה להימצאות של מתכנן עליון, הטבע כולו זועק אלינו ומבשר על הנוכחות האלוהית שיצרה אותו. וכמו שאמר משורר התהילים, דוד המלך: "השמיים מספרים כבוד אל, ומעשה ידיו מגיד הרקיע" (פרק יט, ב). העולם עצמו מעיד על נוכחות הבורא. וכפי שאומר ספר הזוהר, אמנם אי אפשר לתפוס אותו במחשבה, "אבל ברצון שבלב הוא נתפס" (במקור: ברעותא דליבא איהו תפיס).
המאורע שבו יכולנו לחוש את מציאות האל התרחש לפני 3,333 שנה (נכון לשנת תשפ"א, 2020-2021). ההתגלות של אלוהים בהר סיני ונתינת התורה היו אירוע קוסמי חד-פעמי, הזדמנות נדירה שבה התאפשר לבני האדם לחוות באמצעים על-חושיים את נוכחות הבורא, 'הדבר כשהוא לעצמו'. התורה מספרת כי בני ישראל ראו את הקולות ושמעו את המראות – לא דבר שניתן לדמיין או אפילו לנסות להבין בשכל…
לאחר מתן תורה החושים שלנו חזרו למצב הרגיל שבו לא ניתן עוד לחוות ולהרגיש את האינסוף. באותו מעמד נתן לנו האל אמצעי חיבור שיאפשר לנו קשר ישיר איתו – תורה ומצוות. חכמי ישראל הסבירו שהתורה ניתנה לנו "אש שחורה על גבי אש לבנה" (מדרש תנחומא, בראשית, א). כלומר, התורה איננה רק אותיות ומילים הנקלטות ברובד השכלי, אלא היא צופן רוחני המקודד באופן ייחודי, ובכדי לפענח אותו אנו זקוקים לאמצעי קליטה יקר ורב ערך.
יש רק מכשיר אחד שיודע לעשות זאת – הנשמה. היא שייכת לרובד הגבוה ביותר של הקיום, הרבה מעל החושים ותכונות הנפש, ואפילו מעל השכל. רק הנשמה מסוגלת לפענח את המסר המלא הטמון באותיות התורה ולהוציא אותו אל הפועל. אך לשם כך נדרשת רגישות גדולה, המתפתחת בלימוד תורה, בתפילה, בקיום מצוות, ובהקשבה לחיים.
במלוא ההתגשמות שלה ניתן להגיע לדרגת רוח הקודש או אפילו לדרגת נבואה, אך רק מעטים הם אלו שזכו להגיע לדרגות אלה, למרות שהן קיימות בפוטנציאל אצל כל אדם. רוב האנשים מסתפקים בכך שהם יודעים שהדבר אפשרי.
את הקשר עם אלוהים איננו יכולים לחוש בדרגות הבסיסיות הללו של החושים, אך אין זה אומר שהוא לא קיים. לא מאמינים? נסו למשש את קרני האור סביבכם…
